> 2019 | Morcake

18 ביולי 2019

פנקייק (טבעוני במקרה) לאחת (או אחד)

אני לא ממש בטוחה איך להתחיל. אחרי חודש וחצי של דממה (לפחות בבלוג ובפייסבוק, באינסטגרם עדיין שמח), אני קצת אבודה.


יש לי מיליון דברים שאני רוצה לומר --

אני רוצה לספר לכם שאחרי שנתיים שאני "עובדת על" עיצוב מחדש של הבלוג (עוד בערך חמש שחשבתי על זה), אני סוף סוף עובדת על עיצוב מחדש של הבלוג. זאת אומרת, מישהו עובד לי על זה, כי אני לא הצלחתי לעבוד על זה בעצמי. וזו אחת הסיבות לזה שאני בקושי מעדכנת פה.. מחכה לעשות את זה בגירסא החדשה והבתקווה-הרבה-יותר-שווה-ומגניבה של הבלוג.


כמובן שסיבה נוספת היא שאין לי באמת זמן ו/או כח (אזהרת כנות יתר!!). וכן, זה משהו נוסף שאני רוצה לספר לכם, שאפילו במהלך חופשת לידה, עם תינוק בן כמעט חצי שנה, לא רק שזה נהיה קל יותר... זה נהיה קשה יותר. אמרתי לכם כבר פעם שלדעתי הכל שקר ותרמית? שכל עניין ה"זה הולך ומשתפר" הוא קנוניה אחת גדולה, ובעצם החודש-חודשיים הראשונים אחרי שנולד תינוק הם הקלים ביותר, ומשם זה רק הולך ונהיה יותר קשה?

לא זוכרת. אולי אמרתי. אולי לא. גם אם כן, לא נורא. זה חשוב שתדעו את זה, שלא תעשו פתאום ילד ותהיינה לכם ציפיות שאחרי חודש של בכי וחוסר שינה וכל-הזמן-על-הידיים, זה פתאום נהיה קל יותר. זה לא. לפחות, לא בהכרח. אצלי זה לא ככה, ואני כבר בתינוק שני מתוך שניים שזה לא ככה.


מה שמחזיר אותי לעניין החוסר זמן/חוסר כח. עידודי השובב - שבגיל שישה-חודשים-פחות-שבוע זוחל לי כבר בכל הבית, כמעט מתיישב והחל מאתמול גם נשען על דברים ונעמד - לא ממש מאמין בשינה. לא ביום, לא בלילה. ואם הוא כבר נרדם, נניח על הספה, זו סכנת נפשות להעביר אותו למיטה או למזרן על הרצפה, משהו יותר בטיחותי, נגיד, כזה שהוא לא יתגלגל ממנו ויחטוף מכה בראש אם לא אהיה לבדו.

שיעול, אגב, גם מעיר אותו. או במקרים מסוימים, פשוט לשמוע את הקול שלי. אז להיכנס למטבח ולהפעיל מיקסר, או מעבד מזון, אפילו לפתוח מגירות כשהוא ישן, זה מסוכן.


ונניח שכבר הגעתי לעשות את הפעולות המורכבות האלה ושרדתי (ו/או הוא התעורר במהלכן ונאלצתי פשוט לתת לו לבכות במשך כמה דקות עד שאני מסיימת, בעודו זוחל לעבר המטבח בעלבון) -- עכשיו אני צריכה גם לצלם את מה שהכנתי? ולכתוב על זה? מה, השתגעתי? יותר קל ובטוח לרבוץ על הספה ולראות "בנות גילמור" בפעם הרביעית.

וכן, עידו כבר יודע להסתובב לעבר הטלוויזיה כשהוא שומע את הפתיח, בדיוק כמו שיונתן עשה עם השיר של "חברים" בזמנו.


חכו, אפילו לא התחלתי לספר לכם על זה שיונתן גילה שהשעה האהובה עליו להתעורר בה ולדרוש אוכל ("דודו נ-נ-נההההה", כלומר צ'יריוס ובננה) היא חמש וחצי בבוקר. רבע לשש, אם הוא מרחם עלינו.

ושקנינו לו מיטת מעבר, כך שאם פעם הוא היה צריך לבכות במיטה ולחכות שנבוא, באופן יזום, לקחת אותו לישון איתנו במיטה שלנו, עכשיו הוא יכול פשוט לקום, להביא את בקבוק המים שלו איתו, ולטייל עד אלינו. הלילה הוא ריחם עלינו, זה קרה רק ב-00:14. חמוד, הוא פשוט רצה לבוא לברך את אמא בברכת יום הולדת שמח.

בקיצור, קל ומאתגר עם ילד בן שנתיים ותינוק בן כמעט חצי שנה.


וכן, יש לי היום יום הולדת.

וכן 2, יונתן חגג יום הולדת שנתיים לפני חמישה ימים.


העניין הוא כזה -- כשיש לך ילדים, את כבר פחות מתייחסת ליום ההולדת שלך. בטח ובטח כשהבן שלך חוגג חמישה ימים לפנייך, ואת מתמסרת כל כולך למסיבת הפיצות והגלידות שאת עורכת לו בבית (היה מהמם, פרטים ב.. קרוב? יאללה, מה אכפת לי לכתוב "בקרוב" ובסוף לפרסם ב-2023?), ואז יום ההולדת שלו עובר, ומגיע יום ראשון, ואת קולטת שיום ההולדת שלך עוד ארבעה ימים, ולא רק שלא הכנת לעצמך עוגה, אפילו לא חשבת על עוגה.

אז את יושבת יושבת (כלומר, עומדת עומדת עם תינוק על הידיים), חושבת חושבת (כלומר, מנגבת פליטה מהחולצה שלך ובגד הגוף שלו, ואוי רגע, יש לו גם פליטה על הברך? מה זה, מתי הוא פלט לך על הנעליים?!), ומגיעה למסקנה שבכלל לא כזה מתחשק לך עוגה.

את נזכרת בזה שבתוך כל הטירוף, הרגע האהוב עלייך ביום הפך להיות כשאת מכינה לעצמך קפה (מעניין איך מקפה-אחד-ביום-גג-שניים, בחודשים האחרונים הפכתי להיות אדם של קפה! שלוש כוסות! לפחות!) בבוקר. שעה-שעתיים אחרי התה-ושני-ביסקוויטים של אזור שש בבוקר, כשאת יושבת עם הבן הגדול שלך והוא מבקש לטבול פתי בר בכוס התה שלך.


אחרי שהוא הולך לגן, ברגעים שפעם היו שקטים, כי התינוק שלך עוד ישן בהם, ועכשיו את פשוט מקבלת את זה שאין ברירה, את צריכה לשתות את הקפה השווה שלך, גם אם הוא בוכה תוך כדי.

את מכינה לעצמך קפה ומשהו טעים לאכול - לרוב סתם לחמניה מהמקפיא שהפשרת כמה שניות במיקרוגל, אבל בימים שבאמת בא לך להשקיע בעצמך, את מכינה לך פנקייק. פנקייק לאחת, פנקייק ליחידה, פנקייק אחד גדול, פלאפי במיוחד, שעושה לך נעים וטעים.

ואז את מבינה שאת לא צריכה עוגה ליום ההולדת, השנה מספיק לך פנקייק אחד גדול, פלאפי במיוחד. ואולי שהילדים ישנו עד אחרי חמש וחצי בבוקר*.


ומיד אחר כך את מבינה שבמשך חצי פוסט דיברת על עצמך בגוף שני. לא ראשון, לא שלישי. שני. מעניין אם הקוראים שלך יקבלו את זה בהבנה, במיוחד אחרי שתסבירי להם שאת ישנה כל כך מעט בימים האלה, ושכל היום פולטים עלייך ובוכים לך. ושיש לך יום הולדת.

***
פנקייק לאחת (או אחד) (או מה שבא לכם, אני זורמת)
מקור המתכון: התבססתי על הסינגל פנקייק של ג'וי דה בייקר, אבל יש פה כמה שינויים שלי

כמות: פנקייק אחד גדול (אפשר גם להכין כמה קטנים, אם אתם מעדיפים)

מצרכים:
50 ג' (5 כפות) קמח לבן
10 ג' (1 כף) שיבולת שועל שלמה/אינסטנט
10 ג' (2 כפיות) סוכר לבן
1 כפית אבקת אפיה
קורט מלח
1/4 כפית קינמון טחון
15 מ"ל (1 כף) שמן זית/קנולה/חמאה מומסת
75 מ"ל (6 כפות) חלב/חלב לא חלבי
1/4 כפית תמצית וניל

מעט שמן/חמאה לטיגון

אופן ההכנה:
1. מניחים קמח, שיבולת שועל, סוכר, אבקת אפיה, מלח, קינמון, שמן, חלב ווניל (הכל, בקיצור) בקערה קטנה. מערבבים היטב. מניחים בצד בינתיים.
2. מחממים מחבת עם מעט שמן או חמאה.
3. יוצקים את הבלילה למחבת.
4. מטגנים על חום נמוך-בינוני, עד שמתחילות להופיע בועות על פני הפנקייק ואפשר לנתק אותו בקלות מהמחבת. החלק התחתון אמור להשחים-להזהיב.
5. הופכים ומטגנים עוד חצי דקה-דקה על הצד השני.
6. מעבירים לצלחת, מכינים קפה שווה ליד ונהנים מרגע של כיף. אם התינוק בוכה, הסבירו לו בעדינות שאתם עוד דקה איתו ושיפרגן לכם שניה.

הערות/תוספות/שדרוגים:
  • כמעט תמיד הכנתי את הפנקייק עם חלב אגוזי לוז - יוצא מעולה. הפעם הכנתי עם חלב סויה בטעם וניל, אז ויתרתי על תמצית הוונלי, וגם יצא אחלה. כמובן שאפשר להשתמש בחלב רגיל.
  • אם לא בא לכם לחכות את הזמן שלוקח לפנקייק אחד גדול, או שאתם מפחדים שיתפרק לכם או משהו כזה, אפשר להכין כמה פנקייקים קטנים יותר.
  • לא ניסיתי, אבל מאמינה שאפשר להחליף את הסוכר במייפל/דבש, אולי אפילו להשמיט אותו ולהמתיק עם בננה מעוכה.
  • שמתם לב שאין במתכון ביצים? ואם משתמשים בחלב לא חלבי, הוא אפילו טבעוני. התרגשויות!


* "שהילדים ישנו עד אחרי חמש וחצי בבוקר"? careful what you wish for, מור. שניהם ישנו עד שבע וחצי הבוקר, אבל יונתן קם עם חום ונשאר בבית במקום ללכת לגן. יום הולדת שמח לי?

6 ביוני 2019

עוגת מוס גבינה וקפה עם קצפת וניל

אני לא אוהבת גבינה. אני לא אוכלת גבינה. מבחינתי אפשר לוותר על רוב האוכל של שבועות, לא כולל פיצה.


אמרתי את זה שוב ושוב ושוב. למעשה, היות שזה חג שבועות העשירי בו הבלוג קיים, סביר להניח שזו הפעם העשירית בה הדברים האלה נכתבים פה, אולי בניסוח מעט אחר.


ובכל זאת, כל הארץ מתמלאת גבינה זו של השנה, ולי אין ברירה אלא להתיישר ולהצטרף. זאת אומרת, יש לי ברירה.. אבל אני חלשת אופי ו-fomo וזה.

בקיצור.


יצא לי להכין כמה קינוחים גבינתיים לאורך השנים - לא המון, אבל היו כמה - ואני די בטוחה שהעוגה הזו היא העוגה שהכי סקרנה אותי ועשתה לי חשק לטעום אותה מכל מה שאי פעם הכנתי.


האם טעמתי? לא.

האם אמא שלי ואבא שלי והבעל שלי ניסו לשכנע אותי לטעום בתואנה ש"מסקרפונה זה לא גבינה"? כמובן.


אסף אפילו התעקש שלעוגה בכלל אין טעם של גבינה. לזה אני דווקא מאמינה, בכל זאת שמתי שם המון קפה.


אבל אם אין לי את הסלידה שלי מגבינה, מה עוד נשאר לי בחיים האלה?


בטח לא שעות שינה. או בגדים נקיים שאין להם ריח של פליטות. או כסף בעו"ש שלא מוקדש לקניה של חיתולים ומגבונים*.

*אתם חושבים שאני צוחקת, אבל שבוע שעבר שליח כלשהו אשכרה העיר לי משהו על המשלוח שהוא הביא לי: שתים עשרה חבילות חיתולים, עשרים וארבע חבילות מגבונים. אני יודעת שדיברתי על זה לפני שני פוסטים, אבל אני באמת לא מבינה איך האגיס עדיין לא הפכו אותי לשגרירה של כבוד או משהו בסגנון.


בכל אופן, הייתי חזקה ולא נשברתי, אז לא טעמתי את עוגת הגבינה-לא-גבינה הזו, אבל תחקרתי את הטועמים:

אסף אהב, טען כאמור שזה בכלל לא מרגיש כמו גבינה, וביקש בפעם הבאה שארגיע קצת את הקפה, כי זה חזק לו מדי. הוא ציין גם שהעוגה מזכירה בטעם את מגדל הקפה ושוקולד לבן שלי, וזה בוודאות דבר טוב, היות שזו אחת העוגות האהובות עלי.


אמא שלי אמרה שהיא מעדיפה עוגות גבינה אפויות, ושקצת ג'לטיני לה מדי ("אה כן, טיפה ג'לטיני מדי", אסף פתאום נזכר), אבל זה לא הפריע לה לסיים את הפרוסה שלה.

אבא שלי אמר אין לו מושג מה הם רוצים, ושטעים לו מאד מאד מאד. אבל אבא שלי, כפי שכבר ציינתי לפני הרבה מאד זמן, הוא לא אינדיקציה לכלום, כי גם אם אגיש לו חופן אבנים, הוא יגיד שטעים לו ויבקש תוספת.


יונתן זכה לטעום רק מהקצפת למעלה, כי הילד הזה גם ככה לא ממש ישן, אז הדבר האחרון שהוא צריך זה עוגה עם קפה, אבל הוא נראה מאד מרוצה.


בקיצור, העוגה הזו מעט בעייתית --

אם אתם מצפים לעוגת גבינה קלאסית, כנראה שתתאכזבו.


אם אתם מתנגדים לגבינה ומאמינים (בצדק!) שמסקרפונה זה גבינה, לא תסכימו לטעום אותה, ותזכו לגיבוי מלא ממני על זה.


אבל אם אתם במקרה, ממש ממש במקרה, אנשים שסבבה עם גבינה אבל זורמים גם על עוגות אחרות, עוגות מוסיות עם טעם של שוקולד לבן וקפה, אז הידד - יש לי עוגה עבורכם!


רגע, אתם אוהבים גם קינמון, נכון? כי לעוגה יש תחתית של ביסקוויטים עם קינמון. יופי, מזל, לרגע דאגתי.

***
עוגת מוס גבינה וקפה עם קצפת וניל
מקור המתכון: בסיס הביסקוויטים מפה, המוס מבוסס על זה.

כמות: תבנית עגולה בקוטר 24 ס"מ. גם 22 ס"מ תתאים פה, אפילו תצא עוגה מעט יותר גבוהה.

מצרכים:
לבסיס
100 ג' חמאת תנובה
250 ג' (1 שרוול) ביסקוויטים
1 כפית קינמון טחון

למוס גבינה וקפה
1 כף אבקת נס קפה
250 מ"ל (1 כוס) שמנת להקצפה 38% של השף הלבן
250 ג' שוקולד לבן, קצוץ גס
4 ג' (1 כפית) אבקת ג'לטין
20 מ"ל (1 כף + 1 כפית) מים
250 ג' (1 חבילה) גבינת (כן, גבינה!!) מסקרפונה של השף הלבן
1/2 כפית מחית וניל/1 כפית תמצית וניל

לקצפת וניל
375 מ"ל (1/2 1 כוסות) שמנת להקצפת קרם וניל

אופן ההכנה:
1. מכינים תבנית/רינג בגודל הרצוי: מרפדים את התחתית בנייר אפיה או נייר כסף ומניחים שקף לאורך ההיקף.
2. מתחילים בהכנת הבסיס: ממיסים חמאה במיקרוגל או על בן מארי. מניחים בצד.
3. טוחנים ביסקוויטים וקינמון לפירורים במעבד מזון. מעבירים לקערה בינונית.
4. מוסיפים חמאה מומסת ומערבבים עד לקבלת תערובת חולית.
5. מניחים את הפירורים בתחתית התבנית ומהדקים לשכבה אחידה. מעבירים למקרר.
6. להכנת המוס: מניחים שמנת מתוקה וקפה בסיר קטן. מבשלים יחד עד להמסת הקפה בשמנת. מעבירים למקרר.
7. ממיסים שוקולד לבן במיקרוגל (בפולסים של 15-30 שניות) או על בן מארי. מצננים.
8. בינתיים, מניחים ג'לטין ומים. מערבבים ומניחים בצד לעשר דקות, עד להיקרשות.
9. מניחים מסקרפונה ווניל בקערה גדולה. טורפים היטב.
10. מחממים את הג'לטין מספר שניות במיקרוגל, עד להמסתו.
11. מוסיפים שוקולד לבן מומס וג'לטין לקערת הגבינה. מערבבים עד לקבלת תערובת אחידה.
12. מניחים את השמנת עם הקפה בקערת המיקסר. מחברים וו בלון ומקציפים לקצפת רכה במרקם יוגורט.
13. מקפלים קצפת קפה לתוך תערובת המסקרפונה. יוצקים לרינג ומיישרים לשכבה אחידה. מעבירים למקרר עד להתייצבות.
14. להכנת הקצפת: מניחים שמנת וניל בקערת המיקסר. מחברים וו בלון ומקציפים לקצפת יציבה מאד.
15. מעבירים לשק זילוף עם צנתר חלק/משונן ומזלפים מעל המוס.

הערות/תוספות/שדרוגים:
  • במקום פתי בר + קינמון, אפשר להשתמש בתחתית בעוגיות לוטוס. לחילופין, מי שלא מתחבר לקינמון, יכול לוותר עליו.
  • השמועה אומרת שיש טעם מאד חזק של קפה בעוגה. אפשר להוריד את הכמות לחצי כף או אפילו כפית אחת, לטעם עדין יותר.
  • לזילוף הקצפת, אני השתמשתי בצנתר עגול בקוטר 15 מ"מ וצנתר משונן בקוטר 10 מ"מ.
  • לבקשתו של אסף, פיזרתי מעט קקאו מעל העוגה אחרי שהוא טעם ממנה. הוא אומר שזה ממש מוסיף ומעדן את הטעם של הקפה, ולדעתי זה גם נראה מאד יפה (ולוקח את העוגה קצת לכיוון של טירמיסו). לשיקולכם :-)


פוסט זה נכתב במסגרת שיתוף פעולה עם השף הלבן, ואני מבטיחה שהפוסט הבא שלי לא יכיל לגבינה. אני מבטיחה את זה בעיקר לעצמי, אגב, כי מספיק ודי! וכן, מסקרפונה זה גבינה, אז הפוסט הזה הוא גבינתי, ואל תתווכחו איתי, אוקיי? אוקיי.


29 במאי 2019

שושני שמרים במילוי גבינה ושוקולד

אני לא לגמרי בטוחה מה לא בסדר איתי.


תפסיקו לצעוק, אני לא שואלת או מבקשת הצעות מהקהל!

התכוונתי למשהו ספציפ--
היה פאנץ' שהלכתי לקראת--

אוף, הרסתם הכל.


אני אשב פה בשקט ואחכה שתסיימו, חכמולוגים.

...
...
...

סיימתם?

יופי.


בקיצור, מה שרציתי לומר זה שאני לא לגמרי בטוחה מה לא בסדר איתי -- עד שאני מוצאת את הזמן להכין עוגת שמרים...

אני הולכת וממלאת אותה בגבינה. גבינה ושוקולד, אמנם, אבל עדיין גבינה.


במקום להכין עוגת שמרים נורמלית, שאני אוכל לאכול את כולה בעצמי -- נניח עם קינמון, או חמאת בוטנים, או רק-שוקולד-בלי-גבינה, או חמאת בוטנים ושוקולד... הממממ בא לי עוגת שמרים עם חמאת בוטנים ושוקול--

רגע, איפה הייתי?

אה כן, במקום להכין משהו כזה -- אוווו עוגת שמרים עם שוקולד לבן וקפה! -- הכנתי עוגת שמרים עם גבינה.

למה? פה אנחנו חוזרים לעניין הזה של "מה לא בסדר איתי".


סתם, האמת היא שעוד דקה וחצי שבועות, ובעבודה של אסף חגגו עם ארוחה גבינתית-חלבית (אם כי הצלחתי להשחיל פנימה גם שני קינוחים לא גבינתיים, לצד השניים הגבינתיים; השושנים האלה פה וכדורי הגבינה מהפוסט של שבוע שעבר), אז מה הייתי אמורה לעשות?

להכין עוגת שמרים לא גבינתית, לשמור אותה לעצמי ולהגיד לעבודה של אסף שילכו לחפש?

רגע, שיט. כן. זה בדיוק מה שהייתי אמורה לעשות.


אבל לא, אני אני, אז הכנתי בצק שמרים, מילאתי אותו בגבינה וטראפלס שוקולד, אפיתי ושלחתי לעבודה של אסף. בלי לטעום פירור, כי גבינה. וכי חבל היה להרוס את המאפה השלם. אבל בעיקר "כי גבינה".

והמתנתי בסבלנות (כן, ממש) שאסף ידווח לי מהשטח. איך יצא, איך יצא, איך יצא? זה דוחה? טוב, ברור, יש שם גבינה, אבל אנשים שהם לא אני.. מה דעתם בנושא? זה מגעיל? זה אכיל? זה יבש? זה לא אפוי? רגע, השמנתי?


"מעולה לדעתי."

אסף אמר שמעולה לדעתו, ואני התמלאתי אושר (התמלאתי? רגע, אני קוראת לעצמי שמנה?).

ואז עידו בכה - גם כשהכתבתי עם אסף, גם עכשיו, גם כל הזמן, ילדים זה שמחה! - ואני נאלצתי לעצור הכל וללכת אליו.

אז ביי.


אבל שניה, איפה אנחנו עומדים בכל עניין ההשמנה שלי? כן או לא?

***
שושני שמרים במילוי גבינה ושוקולד
מקור המתכון: הבצק והרעיון הכללי מבוסס על שושני השמרים עם קרם שקדים ושוקולד שהכנתי פעם.

כמות: כ-16 שושנים, במקרה הזה אני חילקתי לשני מאפים גדולים, כל אחד מורכב משמונה יחידות.

מצרכים:
לטראפלס
200 ג' שוקולד מריר, קצוץ גס
1/4 כפית מלח
125 מ"ל (1/2 כוס) שמנת להקצפה 38% של השף הלבן

לבצק
125 מ"ל (1/2 כוס) חלב חמים/מים חמימים (אני השתמשתי בחלב אגוזי לוז)
75 ג' (6 כפות) סוכר לבן
6 ג' (2 כפיות) שמרים יבשים
50 ג' חמאת תנובה, רכה 
1 ביצה גדולה
350 ג' (1/2 2 כוסות) קמח לבן
1/4 כפית מלח

למלית
500 ג' (1 קופסא) מלית למאפים של השף הלבן
1 ביצה גדולה
75 ג' (6 כפות) סוכר לבן
1/2 כפית מחית וניל/1 כפית תמצית וניל
35 ג' (1/4 כוס) קמח לבן

אבקת סוכר, לקישוט

אופן ההכנה:
1. מתחילים בטראפלס: ממיסים שוקולד מריר ומלח בבן מארי או במיקרוגל.
2. במקביל, מניחים שמנת מתוקה בסיר קטן ומביאים לסף רתיחה.
3. כאשר השמנת מתחילה לבעבע, יוצקים מעל השוקולד. ממתינים דקה-שתיים ומערבבים לתערובת אחידה וחלקה.
4. מעבירים את תערובת הטראפלס לתבנית או קופסא קטנה ומקפיאים למשך שעה-שעתיים לפחות, עד שהטראפלס מתייצבים לגמרי (אפשר אפילו להכין כמה ימים מראש).
5. להכנת הבצק: מערבבים חלב או מים, סוכר ושמרים בקערה קטנה. מניחים בצד למספר דקות, עד לתסיסה.
6. כאשר תערובת השמרים תוססת מעט, מעבירים לקערת המיקסר. מוסיפים חמאה, ביצה, קמח ומלח. מחברים וו לישה ומפעילים את המיקסר על מהירות נמוכה למשך כשתי דקות, עד שהבצק מתאחד כמעט לגמרי.
7. עוצרים את פעילות המיקסר, מנקים דפנות בעזרת קלף או לקקן, ומפעילים שוב על מהירות בינונית-גבוהה, למשך כשמונה-עשר דקות נוספות, עד לקבלת בצק אחיד וחלק, אולי מעט דביק.
8. מעבירים את הבצק לקערה גדולה, משומנת קלות. מכסים במגבת נקיה או ניילון נצמד ומתפיחים שעה-שעתיים בטמפרטורת החדר, או לילה/כשמונה שעות במקרר.
9. להכנת המלית: מניחים מלית למאפים, ביצה, סוכר, וניל וקמח בקערה בינונית. מערבבים לתערובת אחידה וחלקה. שומרים במקרר עד לשימוש.
10. להרכבת המאפים: מחלקים את הבצק לשני חלקים. מניחים את החצי הראשון על משטח מקומח קלות ומרדדים למלבן של כ-30X45 ס"מ (לא חייבים לדייק, העיקר שהבצק ירודד דק למדי).
11. מורחים חצי מהמלית על הבצק בשכבה אחידה (אפשר להיעזר בלקקן או פלטה מדורגת).
12. חותכים את הטראפלס לקוביות קטנות מאד ומפזרים בערך חצי מהן על פני המלית.
13. מגלגלים את הבצק לרולדה הדוקה. חותכים לשמונה חלקים שווי גודל.
14. חוזרים על הפעולה עם החצי השני של הבצק.
15. מניחים חצי מהמאפים בתבנית אחת - אם רוצים, אפשר לתחום ברינג או תבנית בקוטר של 20-22 ס"מ - ואת השאר בתבנית שניה. מכסים בניילון נצמד.
16. מתפיחים התפחה שניה של כעשרים-שלושים דקות ובמקביל מחממים תנור ל-180 מעלות.
17. מכניסים את שתי התבניות לתנור למשך 45-50 דקות (רצוי להפוך בין התבניות לאחר כרבע שעה-עשרים דקות), או עד שהמאפים מזהיבים.
18. אם רוצים, זורים מעט אבקת סוכר על פני המאפים המוכנים.

הערות/תוספות/שדרוגים:
  • אפשר גם בהתפחה השניה ללכת על התפחה איטית במקרר (כפי שאני עשיתי): מניחים את המאפים המעוצבים במקרר למשך הלילה, או שמונה שעות. לפני האפיה, מוציאים את התבניות החוצה לחצי שעה-שעה, על מנת שהמאפים יגיעו לטמפרטורת החדר, ורק אז אופים (בזמן הזה אפשר לחמם את התנור).
  • אם רוצים, אפשר להשתמש ברינג גדול יותר, לצופף מעט יותר את המאפים, וכך לאפות את כולם כמאפה אחד, במקום שניים.
  • לחילופין, אפשר גם לאפות אותם פריסטייל לגמרי, פשוט לרווח ביניהם בתבנית ולאפות כמו עוגיות, כמאפים בודדים, ולא כעוגת מאפים.
  • ייתכן שתישאר לכם מעט מלית, כפי שקרה לי - אל תתעקשו להשתמש בכל המלית אם אתם רואים שהמאפים שלכם הולכים להתפרק במהלך הגלגול עקב יותר מדי מלית. מצד שני, אל תתקמצנו על המלית ;-)
  • אני פיזרתי אבקת סוכר על אחד המאפים שלי, אבל אפשר גם להכין סירופ סוכר מכמות שווה של סוכר ומים וליצוק על המאפים בתום האפיה.


פוסט זה נכתב במסגרת שיתוף פעולה עם השף הלבן, ואני שמחה על זה שהם התעקשו שהמתכון יהיה גבינתי, ככה לא אכלתי ממנו. כמו כן, פוסט זה נכתב במסגרת שיתוף פעולה עם השף הלבן, ואני כועסת על זה שהם התעקשו שהמתכון יהיה גבינתי, ככה לא אכלתי ממנו.

23 במאי 2019

טראפלס גבינה ווניל

תמיד חשבתי שאני לא בן אדם של אקסטרים. ממש לא.


בנג'י? לא בשבילי.

צניחה חופשית? לא, תודה.

גלגל ענק בלונה פארק? טוב, בסדר, לפחות זה לא רכבת הרים.


אבל אתמול גיליתי שאולי אני דווקא כן.


אתמול.. אתמול הכנתי טראפלס גבינה בציפוי שוקולד --


ובינינו, להכין משהו גבינתי זה כבר אקסטרים מבחינתי.


אבל כאילו זה לא מספיק, הכנתי את הטראפלס האלה (וגם ניסיתי לצלם אותם)...

עם תינוק בבית.


זה היה.. מאתגר.


"מאתגר" זו מילה יפה ל"מעייף".

"מעייף" זו מילה יפה ל"מתיש".


"מתיש" זו מילה יפה ל"אבל עידו, למה אתה לא מצליח לישון יותר מחמש דקות רצוף? אמא צריכה לעשות דברים! אבל אוף, אתה כזה קטן ומסכן, כואב לי שאתה מתעורר כל הזמן, חמוד ויפה שלי! אוף, אתה עושה לי דווקא? למה אתה לא ישן?! אוף, סליחה, אני יודעת שאתה לא עושה לי דווקא, קטן ומסכן וחמוד ויפה!"


כאילו, מי צריך רכבת הרים בלונה פארק כשהחיים שלי הם רכבת הרים נפשית ורגשית?


בכל אופן, לא קל. לא קל בכלל.

בתמונה: לא קניידלעך

אבל אני חיה על הקצה, אז ניסיתי...


והצלחתי.


איכשהו. בערך. מזל שהייתי צריכה לגלגל רק עשרים טראפלס.


אבל אם אני יכולה --

עם תינוק שלא רוצה לישון אבל כן רוצה להתגלגל בכל הבית ולהשתחל מתחת למזנון (ואז להיתקע שם ולבכות) ובמקביל להוציא שיניים, ואפילו לא התחלתי לדבר על זה שהוא צריך החלפת חיתול בערך כל שבע דקות (הלוואי שהייתי צוחקת) (האגיס, אולי פשוט תתנו לי מספר חשבון בנק כדי שאעביר לכם ישירות את כל הכסף שיש לי?)

-- אז למען השם, גם אתם יכולים.


אלא אם יש לכם תאומים.


אתם לא צריכים לעשות שום דבר, לכם מגיע שישרתו אתכם ויעשו בשבילכם הכל מעכשיו ועד עולם, ואתם גיבורי על ואני מעריצה אתכם.


בקיצור.


הכנתי את כדורי הגבינה אתמול בבוקר, והיות שאני לא מאמינה בגבינה, ניגשתי לאסף עם התערובת בקערה וביקשתי ממנו לטעום, כדי לוודא שזה בכלל אכיל. הוא טעם, חשב לרגע, ואמר שהוא לא בטוח שזה מספיק מתוק. ואז הוא חשב שוב ואמר ש"את יודעת מה, אולי זה כן. לא יודע".


תודה, אסף. עזרת.


בהמשך היום, כשרציתי לצפות את הטראפלס, נזכרתי בהערת הלא-מספיק-מתוק שלו, ובגחמה של רגע, החלטתי להשתמש בשוקולד חלב במקום שוקולד מריר בציפוי.


כשאסף חזר הביתה בערב, הוא מיד ניגש למקפיא, הוציא לו כדור אחד, וטעם.


סבלנית ורגועה מתמיד, חיכיתי ארבע שניות לפני שצעקתי "נו???? איך זה?". הוא השתהה רגע, הייתי בטוחה שהוא שוקל איך לבשר לי את הבשורה המרה שסתם בזבזתי את הזמן שלי על משהו דוחה ומגעיל.


ואז, פתאום, חיוך. "גלידוניות גבינה, בעצם, זה מה שהכנת פה. אהבתי". הוא אהב! התרגשויות!


התרגשויות, איי טל יו!


אז הכנה של משהו טעים - יש.


לצלם את זה? המממ כן, זה כבר סיפור אחר לגמרי. הייתי מספרת לכם את הסיפור הזה, אבל יש לי פה תינוק קטן שצורח וצורח וצורח.


היי, בעצם זה גם הסיפור:  ניסיתי לצלם, אבל היה לי תינוק קטן שצרח וצרח וצרח.


אוי, יש לו מזל שהוא חמוד.

***
טראפלס גבינה ווניל
מקור המתכון: התבססתי על המתכון הזה, עם שינויים קלים.

כמות: כ-20 כדורים קטנים

מצרכים:
125 ג' (1/2 שרוול) ביסקוויטים
25 ג' (2 כפות) סוכר לבן
225 ג' (1 גביע) גבינת שמנת נפוליאון של השף הלבן
1/2 כפית מחית וניל/1 כפית תמצית וניל
150 ג' שוקולד חלב, קצוץ גס
1-2 כפיות שמן קנולה (או שמן נייטרלי אחר)
סוכריות/ברס/פירורי ביסקוויטים, לציפוי (לא חובה)

אופן ההכנה:
1. מניחים ביסקוויטים וסוכר במעבד מזון. מעבדים לפירורים.
2. מניחים גבינה ווניל בקערה בינונית. מערבבים היטב עם מטרפה, עד שהגבינה הופכת קרמית.
3. מודדים חצי כוס מפירורי הביסקוויטים והסוכר ומוסיפים לתערובת. מערבבים היטב (רצוי לעבור ללקקן בשלב הזה), עד לקבלת תערובת אחידה.
4. לוקחים כפיות מהתערובת (הכי קל ונוח להשתמש בכף גלידה קפיצית, אבל אפשר גם להשתמש בכפית רגילה) ומגלגלים לכדורים קטנים. מניחים על מגש ומעבירים למקפיא למשך חצי שעה לפחות.
5. כאשר הכדורים קרים מאד, ממיסים שוקולד חלב במיקרוגל או על בן מארי.
6. מערבבים שמן לתוך השוקולד המומס.
7. מצפים כל כדור גבינה בשוקולד המומס. אם רוצים, מפזרים סוכריות/ברס/פירורי ביסקוויטים מלמעלה, לפני שהשוקולד מתקשה.
8. מעבירים את הטראפלס המצופים למקפיא, לטובת התייצבות.

הערות/תוספות/שדרוגים:
  • אני השתמשתי בנפוליאון 16% שומן, אבל אפשר, כמובן, להשתמש ב-25%.
  • סביר להניח שיישארו לכם פירורי ביסקוויטים, כי מהכמות הזו יוצאת יותר מחצי כוס. אפשר להשתמש בחצי כמות (כלומר רבע שרוול, או כשישים גרם), אבל עם הכמויות האלה בטוח לא יחסר.
  • אם רוצים כדורים מעט יותר מתוקים, אפשר להוסיף עוד כף או שתיים של סוכר.
  • אפשר להמיר את שוקולד החלב בשוקולד מריר.
  • אין לכם כח לערבב ביד? השתמשו במיקסר!
  • אם כדורי הגבינה מתרככים יותר מדי במהלך הציפוי בשוקולד, החזירו לפריזר לכמה דקות, וכשהם מתייצבים שוב, חזרו לצפות אותם בשוקולד.
  • במהלך ההכנה אמנם רצוי להעביר את הטראפלס למקפיא, אבל אפשר לשמור אותם ולאכול ישירות מהמקרר, או להוציא מהמקפיא כמה דקות לפני שרוצים לאכול אותם, אחרת הם עלולים להיות מעט קרחיים.
  • כפי שניתן לראות בתמונות, אני קישטתי את הטראפלס בכוכבי זהב. אני לא ממש ממליצה על זה, כי - כפי שגם אפשר לראות בתמונות - הם נוזלים קצת אחרי כמה שעות וזה לא אסתטי במיוחד. oh well.
  • אפשר, כמובן, להכפיל כמויות, כי ממתי עשרים יחידות של משהו זה מספיק?


פוסט זה נכתב במסגרת שיתוף פעולה עם השף הלבן, ואיזה מזל שיש מי שדואג - שנה אחר שנה - שאתמודד עם פוביית הגבינות שלי, נכון?


צחוק צחוק, מסתבר ששני ילדים זה לא יותר קל מילד אחד. מי ידע?