> אפריל 2019 | Morcake

16 באפריל 2019

בראוניז ללא גלוטן עם קצפת מייפל

העוגות הווירטואליות לאחיינים שלי הפכו כבר למסורת.

מצד שני, גם לפרסם אותן באיחור של יום-יומיים.


בכלל, לפרסם עוגות יום הולדת באיחור של כמה ימים הפך לקטע החדש של הבלוג.

מה, לא שמעתם שזה הטרנד החדש בעולם הבלוגינג? עוגות מאוחרות, קינוחים מתעכבים.


אה, לא שמעתם? טוב, אולי החדשות עדיין לא הגיעו אליכם.

(כי הן מתעכבות. הבנתם? אה אוקיי)


בקיצור.


אתם מכירים אותי, אני לא אחת שמתלוננת. זאת אומרת, חוץ מבכל רגע בו אני נושמת. אבל אני אסתמטית, כלומר הנשימה שלי לא בשיא, כלומר אני לא מתלוננת יותר מדי.


אבל לאפות, לצלם, לכתוב -- כל זה, עם שני קטנטנים?

רגע רגע, הרשו לי לתקן.

כל זה, עם הפרק הראשון של העונה האחרונה של "משחקי הכס" שצריך לצפות בו לפני שיהיו ספוילרים?


לא קל. לא קל בכלל.

אבל כאמור, אני לא אחת שמתלוננת.


אני כן אקצר הפעם, כי הזמן קצר, הכביסה-הנקיה-לקיפול מרובה, ועד כשעתיים עידודי ואני הולכים לפילאטיס.

ליתר דיוק, אני לפילאטיס; הוא, בתקווה, לנמנם בעגלה או להיות חמוד - ושקט!! - על המזרן במרכז הסטודיו.

אמן.


ובכל זאת, כמה דברים שחשוב לי לומר:


1. שיר, AKA הדבר, AKA הילדה המהממת שזה קצת לא הוגן שהיא גם מאד יפה וגם מאד חכמה וגם מאד מצחיקה (אובייקטיבית, כמובן) -- אז היא. היא חוגגת (חגגה) יום הולדת שש (לפני יומיים) (או.. יום וחצי, כי אנחנו סופרים לפי שעון לוס אנג'לס, וזה מה שנחשב!). זה קצת לא הגיוני, כי היא היתה בת שנה ושלושה חודשים כשהם טסו לארה"ב מלכתחילה, כלומר מאד קטנה, וזה מרגיש כאילו זה היה לפני ארבע דקות* ועכשיו היא כבר גדולה ועוד שניה עולה לכיתה א', אבל זה המצב, ומסתבר שהיא בת שש. ויומיים.

*אולי אני לא אמורה להיות כל כך מופתעת מכל עניין הזמן שעובר וכו', בהתחשב בזה שהספקתי להתחתן וללדת שני ילדים משלי בינתיים, אבל אממ.. טפשת הריון זה כבר לא תירוץ. טפשת הנקה? יש דבר כזה?


2. כששאלתי את גיסתי, כמו כל שנה, מה שיר רוצה ליום ההולדת, היא אמרה שהיא תשמח לעוגת שוקולד או בראוניז והרבה קצפת. בקיצור, האתגר פה לא היה גדול במיוחד, כי כל מה שהייתי צריכה לחשוב זה "מה אסף היה רוצה", ובום! קלי קלות.


3. אבל אז נזכרתי שעוד שניה פסח, ואמנם לפני כמה ימים פרסמתי טארט שהיה מאד לא כשר לפסח, אבל עכשיו זה כבר לא חברי מצדי, אז מן הראוי שאם אני אוכלת לכם את הראש, לפחות אתן לכם מתכון כשל"פי שיוכל לבלבל אתכם קצת בעודכם חושבים "היי, מה אני מכין/ה לקינוח לליל הסדר השנה?".


4. בקיצור, הכנתי בראוניז ללא גלוטן עם קצפת מייפל -- כמו הבראוניז הרגילים שלי, מינוס הקמח, עם קקאו וקורנפלור במקום. ואמנם קקאו וקורנפלור, כפי שכבר קיטרתי פעם, הם חומרי גלם שטניים שאין דרך לא מלכלכת לעבוד איתם, אבל הם עושים את העבודה, והבראוניז יצאו פאדג'יים במיוחד וטעימים להחריד. כן, טעימים להחריד.


5. רגע, התינוק שלי בוכה. לא סיכמנו על להיות חמוד ושקט? זה לא מה שסוכם? למה חמוד ובכיין, עידודי? למה?

** כעבור שמונה דקות **


6. זה בלוג אוכל, אז אני לא אפרט לגבי מה הציק לו, אבל זו כן הזדמנות נהדרת לשאול אתכם מתי בפעם האחרונה שיחקתם טאקי. ומה דעתכם על הצבע חאקי. והאם גם לדעתכם, אחד השירים הכי טובים של בריטני ספירס הוא לאקי (נטלי, אל תעני. דעתך לא נחשבת ובכל מקרה, את טועה).


7. היי, זוכרים שאמרתי "אקצר הפעם"? הו, גוד טיימז.


אז לסיכום -- שיר מושלמת, שיר בת שש, הכנתי בראוניז ללא גלוטן פאדג'יים לאללה עם קצפת מייפל שיכולים להתאים גם ליום הולדת (ספרינקלז! ספרינקלז! ספרינקלז!) וגם לליל הסדר, וחילוף החומרים של עידו תקין.


אה, ולאקי זה אחלה שיר.

(גם שיר היא אחלה שיר, אבל זה כבר לא קשור)


חג שמח וכשר (אם בא לכם שהוא יהיה כשר. אם לא, אז לא)!

***
בראוניז ללא גלוטן עם קצפת מייפל
מקור המתכון: תכלס, הבראוניז הקבועים שלי שנמצאים בבלוג במספר וריאציות, אבל אני צריכה לכתוב את המתכון של הגירסא הקלאסית פעם אחת ולתמיד. אל דאגה, זה נמצא ברשימת המטלות שלי! אבל גם "לשתות קפה" ו"לאכול צהריים" נמצאים ברשימה, אז לכו תסמכו על זה.. אה והגירסא הללא גלוטנית נגנבה מהבראוניז הטבעוניים שפרסמתי פעם.

כמות: תבנית עגולה בקוטר 20 ס"מ. אפשר גם בתבנית ריבועית בעלת צלע של 20 ס"מ, או תבנית מעט קטנה יותר, ואז הבראוניז יצאו גבוהים יותר.

מצרכים:
לבראוניז
250 ג' שוקולד מריר, קצוץ גס
100 ג' חמאה
1 כף גדושה נוטלה (לא חובה)
3 ביצים גדולות, בטמפרטורת החדר
150 ג' (3/4 כוס) סוכר לבן
105 ג' (3/4 כוס) קורנפלור
35 ג' (1/4 כוס) אבקת קקאו
1/2 כפית מלח

לקצפת מייפל
125 מ"ל (1/2 כוס) שמנת מתוקה
20 מ"ל (כ-1 כף) סירופ מייפל (אמיתי!!!)

ספרינקלז!!!

אופן ההכנה:
1. להכנת הבראוניז: מחממים תנור ל-180 מעלות. משמנים ומרפדים תבנית בגודל הרצוי בנייר אפיה.
2. מניחים שוקולד מריר, חמאה ונוטלה (אם רוצים) בסיר בינוני. מבשלים על אש בינונית, תוך כדי ערבוב, עד להמסה וקבלת תערובת שוקולדית אחידה. מניחים בצד.
3. מניחים ביצים וסוכר בקערת המיקסר. מחברים וו בלון ומקציפים על מהירות בינונית-גבוההה למשך שלוש-חמש דקות, עד לקבלת תערובת בהירה ותפוחה.
4. עוצרים את פעילות המיקסר, מוסיפים את תערובת השוקולד, ומערבבים שוב, על מהירות נמוכה-בינונית, עד להיטמעות מלאה. מנקים את דפנות ותחתית המיקסר עם לקקן.
5. מנפים פנימה קורנפלור וקקאו, ומוסיפים גם מלח. מפעילים את המיקסר על מהירות נמוכה (אלא אם בא לכם ענן קורנפלור וקקאו בכל המטבח) ומערבבים עד לקבלת בלילה אחידה. מנקים דפנות ומערבבים עוד דקה-שתיים.
6. יוצקים לתבנית. אופים 20-25 דקות (תלוי תנור, בתנור הנוכחי שלי אני אופה 25 דקות, בקודם 20 דקות עשו את העבודה), עד שנוצרת שכבת נייר דקה על פני הבראוניז. מוציאים, מצננים (אפשר ורצוי להקפיא למשך רבע-חצי שעה) ומחלצים מהתבנית.
7. להכנת קצפת המייפל: מניחים שמנתת מתוקה וסירופ מייפל בקערת המיקסר. מחברים וו בלון ומקציפים לקצפת אחידה -- מתחילים במהירות נמוכה ומגבירים בהדרגה עד למהירות מקסימלית. מקציפים עד למרקם הרצוי: אני הלכתי על קצפת יציבה אך רכה, אפשר להקציף עוד קצת אם רוצים לזלף אותה.
8. מעבירים את הבראוניז לצלחת הגשה. עורמים/מזלפים את הקצפת מעל.
9. אם רוצים, זורים סוכריות צבעוניות מלמעלה.

הערות/תוספות/שדרוגים:
  • את העוגה המוכנה שומרים במקרר, אבל רצוי להוציא כמה דקות לפני ההגשה, על מנת שהבראוניז יגיעו לטמפרטורת החדר (אם כי בראוניז טעימים גם ישירות מהמקרר ובעיקר מהפריזר).
  • אפשר להכין את הבראוניז עם מטרפה, למי שאין מיקסר או לא רוצה להשתמש בו, אבל באופן אישי, שכבת הנייר מלמעלה יוצאת לי רק כשאני משתמשת במיקסר.
  • הקצפת מתוקה, אבל לא בטירוף. תמיד אפשר להוסיף עוד כף מייפל, אם תרצו.
  • אפשר בכלל להכפיל כמויות ולהשתמש בכוס שלמה של שמנת מתוקה, אם רוצים יותר קצפת, בעיקר אם תרצו לזלף. במתכון כפי שהוא יש כמות יפה של קצפת, אבל לא משהו מטורף.
  • אני הכנתי את הבראוניז לרגל יום ההולדת (הווירטואלי, ובכל זאת..) של ילדה בת שש, אבל אם אין לכם ילדים בסביבה, אז א) יואו, אתם בטח ישנים רצוף בלילה, איזה כיף לכם! ו-ב) אתם יכולים - לא, צריכים! - להוסיף רבע-חצי כפית אבקת אספרסו לבראוניז, והחיים שלכם יהיו הרבה יותר יפים. מניסיון.
  • מקדימה את השאלה שוודאי תהיה לחלקכם לגבי הסוכריות הצבעוניות המושלמות שהשתמשתי בהן: מדובר בספרינקלז של בייקרספילד, וההורים שלי קנו לי אותם בארה"ב. לא יודעת אם אפשר להשיג בארץ (לצערי, מנחשת שלא), אבל אולי אמזון?


שיז סו לאקי, שיז א סטאאאאאאאאאר...

תשפטו בעצמכם, היא לא כל הדברים שאמרתי שהיא? ואני רק עכשיו קולטת שהחצאית שלה
(שהכינה לה אוריקי-אחותה-הגדולה-המהממת-בעצמה) תואמת לקצפת עם הספרינקלז
של העוגה. טירוף.

12 באפריל 2019

טארט טראפלס וכדורי שוקולד

כשאסף חגג יום הולדת 29, השקעתי בחגיגות - עשינו יום כיף ביפו, כולל ארוחת בוקר ומסז', הפתעתי אותו בארוחת ערב במסעדה שהוא מאד רצה לאכול בה וצריך היה להזמין אליה מקום חודשים מראש. הוא לא הבין על מה המהומה, כולה יום הולדת עשרים ותשע (אה, חבוב, זה יום ההולדת הראשוני האחרון שלך עד גיל שלושים, זה מרגש!). אבל הייתי בהריון וידעתי שביום ההולדת הבא שלו, כלומר שלושים, יהיה לנו תינוק בן תשעה חודשים בבית, ואפרופו בית - הדירה שלנו היתה אמורה להיות מוכנה בסוף מרץ, כלומר ידעתי שנהיה סביב מעבר דירה בזמן הזה (ואכן, שנה שעברה עברנו דירה יומיים אחרי יום ההולדת שלו - בדיוק בדיוק לפני שנה, למען האמת). בקיצור, הכנתי את עצמי ואותו מראש לזה שכנראה לא אוכל להשקיע לו מאד כשהוא יחליף קידומת.. אז נקדים את החגיגות בשנה.


עברה שנה, הגיע יום הולדת שלושים. אלוהים יודע איך, אבל בסוף הצלחתי לארגן לו חצי יום כיף שהיה חגיגת יום ההולדת משולב עם פרידה מתל אביב, ויותר מזה -- הצלחתי לשכנע את המנהלת שלי לתת לי יום חופש שמונה ימים אחרי שחזרתי לעבודה מחופשת הלידה. וגם יומיים לאחר מכן, כי כאמור - עברנו דירה. וכמובן כמובן שבמקום לעזור לאסף לארוז את הבית, הכנתי לו עוגה.


בכל אופן, הצלחתי להשקיע גם בשלושים, ואסף זכה לשני ימי הולדת שווים ברצף.


מה שלא ידעתי אז זה שכשאסף יחגוג יום הולדת 31, הוא יהיה כבר אבא לשניים, ולי יהיה בבית שובב בן כמעט שנה ותשעה חודשים לצד שובב קטן בן חודשיים וחצי, כזה שלא מתחבר לקונספט של שינה בשעות הערב (אבל לזכותו ייאמר שהוא כן זורם על נמנומי יום במהלך טיול בעגלה ו/או באוטו בדרך כלל, טפו טפו חמסה חמסה, שלא ייגמר לעולם!). כזה שמחליט לוותר על שנת הבוקר-צהריים שלו דווקא ביומיים לפני יום ההולדת של אבא שלו, כשאני מחליטה להכין עוגה.


אז השנה יום ההולדת של אסף היה הרבה פחות מושקע (הוא קיבל אינסטה בלוק של תמונה משפחתית מפורים ואוסף גיפט קארדים למסעדות שהוא אוהב, מתנה שהיא יותר הבטחה לעתיד, כשנוכל לצאת קצת מהבית בלי להתייסר על ההתעללות שאנחנו מעבירים את הסבתות ששומרות לנו על המשוגעים בינתיים). אבל הוא כן זכה לשיר "היום יום הולדת לאבא" בביצועו של יונתן (או כפי שהוא קורא לעצמו כרגע, "תן"), ובינינו, זה הכי מושקע שיש. שנה הבאה אני מתכננת לעבוד על הבנים על ביצוע בשני קולות!


המזל הגדול הוא שאסף הוא אדם שלא משחק משחקים, ויודע לבקש את מה שהוא רוצה. לכן, כשבועיים לפני יום ההולדת, הוא העלה את הנושא ברמיזה עדינה: "איזו עוגה את מכינה לי?". כאמור, עדין ומרומז.


אמרתי לו שוואלה, עם תינוק בן חודשיים בבית ופעוט פסיכי שאוהב לטפס על שולחנות ולצעוק "אולה!", אפילו לא היה לי זמן לחשוב על זה, אז אפשר כבר להכתיר אותי כאשה הגרועה ביותר בהיסטוריה של העולם. שאלתי אותו אם יש משהו שהוא ירצה, והוא ענה לי את התשובה הבאה (אולי ניסחתי מחדש קצת, אבל רוח הדברים נשמרה):


"פאי. שוקולד, כמובן, עם טראפלס שוקולד לבן או משהו, אבל בלי שטויות וקשקושים. ואולי.. אולי כדורי שוקולד. אבל עם קוקוס! אני אוהב כדורי שוקולד עם קוקוס, לא סוכריות! ופאי גדול, אל תתקמצני, לא כמו ההוא שהכנת לא מזמן*".


*הוא התכוון לטארט הזה, שהיה בקוטר של 18 ס"מ.


אחרי הוראות כל כך מפורטות, כל מה שנשאר לי לעשות זה להכין את העוגה. שהיתה מורכבת מהכנה, רידוד ואפיה של בצק פריך. וטראפלס שוקולד לבן. ומלית של גנאש שוקולד מריר. וכמובן, הכנה ובעיקר וגלגול של כדורי שוקולד. כל זה, עם תינוק קטן בבית, כזה שאין לדעת על איזה יום תפלי איתו.


פשוט פשוט פשוט.

מישהו בא לתמוך בי בזמן שצילמתי

אז היו צרחות (גם של עידו וגם שלי) (סתם, אני צרחתי בלב) (סתם, אין לי לב), אבל בסוף, לאחר עבודה של יומיים ואחרי שנשבעתי לא להכין כדורי שוקולד שוב לעולם (שבועה שאני מתכננת להפר בהקדם האפשרי, כי יש לי בפריזר קופסא של קוביות קפה שהכנתי לעבודה של אסף. אני לא רוצה לטנף פה על אף ילד יום הולדת, אבל בגדול מה שקרה זה שהכנתי את הקוביות, הכנסתי לתנור, אסף ברוב חמידותו הבטיח להוציא את הקוביות מהתנור ושלח אותי לנמנם קצת כי יונתן בדיוק ישן צהריים ועידו היה רגוע, יחסית לעידו, ואז הוא הוציא את הקוביות שלי מהתנור... שלושת רבעי שעה אחרי שהוא היה אמור. אז הן התייבשו קצת, אבל איכשהו לא נשרפו. מסתבר שהתנור שלי לא חזק במיוחד), הטארט שלי היה מוכן יום לפני יום ההולדת.


ביום ההולדת עצמו קמנו מוקדם מדי, חגגנו עם פנקייקים, הלכנו להצביע (המדינה ארגנה לאסף חופש ביום ההולדת שלו, איזו התחשבות!), חזרנו הביתה ואני צילמתי-צילמתי-צילמתי את העוגה השווה שלי (זאת אומרת, שלו) על השולחן החדש שקנינו למרפסת, זה שהגיע בדיוק יום קודם, בול בזמן לצילומים.


ואז שנינו טעמנו את העוגה ועפנו עליה ועלי, כי היא פשוט מעולה -- בצק פריך מעולה, מלית שוקולד מריר עשירה וקרמית, הפתעות שוקולד לבן מבצבצות, ומעל הכל, כמובן, כדורי שוקולד. עם קוקוס! כי אסף אוהב כדורי שוקולד עם קוקוס, לא סוכריות!


אם הייתם שואלים אותי, אפשר לוותר על כל מה שמתחת לכדורי השוקולד ולהסתפק רק בהם, כי כידוע - אין בעולם שילוב טוב יותר משוקולד וביסקוויטים - אבל היות שלא אני חגגתי, אלא אסף, לא אני קובעת. והאמת היא שהטארט הזה מאד מאד מאד טעים, אז אולי חבל לוותר על כל מה שמתחת. הממ. לא משנה, שכחו ממה שאמרתי, פשוט הכינו את הטארט כמו שהוא.


כי הוא מושלם. ואני אובייקטיבית.


ועידו הרדים את עצמו עכשיו בטרמפולינה, אז למה לעזאזל אני כותבת שטויות במחשב במקום גם להרדים את עצמי? מישהו רוצה לבוא ללמוד אותי איך להיות בן אדם מבוגר ואחראי שיודע לקבל החלטות נבונות? מוכנה לשלם כסף טוב ולשחד אתכם בפרוסת עוגה!


רק אל תגלו לאסף שנתתי לכם, הוא גם ככה עצוב שנשארה לו רק חצי עוגה אחרי יומיים...


***
טארט טראפלס וכדורי שוקולד
מקור המתכון: הטארט עצמו מבוסס על זה וזה; כדורי השוקולד על זה.

כמות: תבנית עגולה בקוטר 22 ס"מ ובגובה 3 ס"מ.

מצרכים:
לקלתית
100 ג' חמאה קרה, חתוכה לקוביות
45 ג' (1/2 4 כפות) אבקת סוכר
175 ג' (1/4 1 כוסות) קמח לבן
1/4 כפית מלח
1/2 כפית תמצית וניל
25 מ"ל (1 כף + 2 כפיות) שמנת מתוקה

לטראפלס שוקולד לבן
45 מ"ל (3 כפות) שמנת מתוקה
175 ג' שוקולד לבן, קצוץ גס

לגנאש שוקולד מריר
300 ג' שוקולד מריר, קצוץ גס
1/4 כפית מלח
350 מ"ל (1/2 כוסות פחות 1 כף ו-2 כפיות) שמנת מתוקה

לכדורי שוקולד
100 ג' חמאה
200 ג' שוקולד מריר, קצוץ גס
50 ג' (1/4 כוס) סוכר לבן
20 ג' (2 כפות) אבקת קקאו
240 מ"ל (1 כוס) חלב
1/2 כפית מלח
500 ג' ביסקוויטים/עוגיות
שבבי קוקוס, לקישוט

אופן ההכנה:
1. מתחילים בהכנת הקלתית: מניחים חמאה, אבקת סוכר, קמח, מלח ווניל בקערת המיקסר. מחברים וו גיטרה ומעבדים על למשך מספר דקות, עד לקבלת תערובת פירורית: מתחילים במהירות נמוכה ומגבירים בהדרגה למהירות בינונית.
2. מוסיפים שמנת מתוקה וממשיכים לערבב עד לקבלת גושי בצק גדולים.
3. מעבדים ידנית את גושי הבצק לדיסק שטוח יחסית, עוטפים בניילון נצמד ומצננים במקרר למשך כשעה.
4. בינתיים עוברים להכנת הטראפלס: מניחים שמנת מתוקה בסיר קטן. מחממים על אש בינונית ומביאים לסף רתיחה.
5. במקביל, ממיסים שוקולד לבן במיקרוגל או על בן מארי.
6. יוצקים את השמנת על השוקולד. ממתינים דקה-שתיים ומערבבים לגנאש חלק ואחיד.
7. יוצקים לתבנית קטנה בגובה של 1 ס"מ, או לתבנית שקעים קטנים (אני השתמשתי בלבבות סיליקון קטנטנים). מעבירים למקפיא למשך שעה לפחות.
8. חוזרים לקלתית: מחממים תנור ל-210 מעלות.
9. מניחים את דיסק הבצק הקר בין שני ניירות האפיה. מרדדים לעיגול גדול, עד לקבלת משטח גדול מספיק לכיסוי תבנית עגולה בקוטר 22 ס"מ ובגובה 3 ס"מ.
10. מעבירים את עיגול הבצק לתבנית. מהדקים ומדקקים את הדפנות.
11. דוקרים את הקלתית במזלג ומעבירים למקפיא למשך עשר דקות.
12. בינתיים אפשר להכין את גנאש השוקולד המריר: ממיסים שוקולד מריר במיקרוגל או על בן מארי.
13. מוסיפים מלח ומערבבים.
14. במקביל, מחממים שמנת מתוקה בסיר קטן עד לסף רתיחה.
15. כאשר השמנת מתחילה לבעבע, יוצקים מעל השוקולד המומס. ממתינים דקה-שתיים ומערבבים לגנאש חלק ואחיד. מניחים בצד עד שהגנאש מתקרר מעט ומסמיך קלות.
16. מוציאים את הקלתית מהמקפיא, מניחים בתנור ומיד מנמיכים את החום ל-170 מעלות. אופים למשך 20-25 דקות, עד שהבצק מזהיב קלות. מצננים ומחלצים מהתבנית.
17. הרכבת הטארט: מוציאים את הטראפלס מהמקפיא, חותכים לקוביות קטנות (או מחלצים מהשקעים) ומפזרים בתוך הקלתית.
18. יוצקים את הגנאש מעל הטראפלס בשכבה אחידה. מעבירים למקרר לטובת התייצבות.
19. להכנת כדורי השוקולד: מניחים חמאה, שוקולד, סוכר, קקאו, חלב ומלח בסיר בינוני. מבשלים על אש נמוכה-בינונית, תוך כדי ערבוב מדי פעם, עד לקבלת תערובת שוקולדית חלקה לגמרי. מסירים מהאש.
20. מניחים ביסקוויטים/עוגיות במעבד מזון. מעבדים לפירורים דקים, ומעבירה את התערובת לקערה גדולה.
21. יוצקים את תערובת השוקולד מעל פירורי העוגיות ומערבבים היטב. מניחים בצד למשך כרבע שעה-עשרים דקות, או כמה שצריך לקבלת תערובת יציבה יחסית, כזו שנוח לגלגל לכדורים.
22. מגלגלים את התערובת לכדורים בקוטר 3-4 ס"מ (אני השתמשתי בכף גלידה קפיצית על מנת לוודא שהכדורים שלי יוצאים אחידים עד כמה שאפשר), מצפים בקוקוס ומעבירים למקפיא למשך כחצי שעה, עד להתייצבות.
23. כאשר הגנאש בטארט יציב מספיק, מקשטים בכדורי קוקוס - אפשר להניח כדורים רק על היקף העוגה, או להתפרע כמוני ולצפות את כולה בכדורים. שומרים את הטארט המוכן במקרר.

הערות/תוספות/שדרוגים:
  • לפי המתכון, יוצאים כשישים כדורי שוקולד - אתם תשתמשו ברובם לקישוט העוגה, אבל כמעט בוודאות יישארו שאריות שתוכלו לשמור במקפיא ולנשנש בעת הצורך.
  • הטארט המתקבל מעולה, אבל מאד עשיר וכבד. אם תרצו, תוכלו להכין חצי מכמות כדורי השוקולד ואז להניח אותם רק בהיקף העוגה, מה שיקליל אותה מעט, ועדיין יהיה מאד מרשים.
  • אפשר להשתמש בכל עוגיה שתרצו לכדורי השוקולד. אני שילבתי בין פתי בר, אוראו וכדורי קליק.
  • רואים בתמונות שבהתחלה הכיסוי של הטראפלס הלבנים שלי לא היה מדהים? זה קרה כי לא הערכתי נכון את כמות גנאש השוקולד המריר לו הזדקקתי, ונאלצתי להכין עוד חצי כמות. למרבה השמחה, לא היתה שום בעיה עם זה, ומהר מאד הצלחתי להסתיר את כל הטראפלס. המתכון עודכן כך שכמות הגנאש אמורה להספיק, אבל אם במקרה חסר לכם גנאש, פשוט הכינו עוד שליש-חצי כמות, ומזגו מעל הגנאש שכבר יצקתם לקלתית.


"מי מפרסם מתכון עם בצק פריך וכדורי שוקולד שבוע לפני פסח?", אתם אולי תוהים לעצמכם. מי שרוצה לעזור לכם לחסל את כל החמץ בבית, עונה אני. בום!


אה וגם -- רוב הפוסט הזה נכתב אתמול, ביום חמישי. ואז יונתן, הטורנדו האנושי, חזר הביתה, העיר את עידו שנמנם בטרמפולינה, ואז לא היתה לי יותר מדקה לעצמי עד אממ.. עכשיו, בערך, שישי בצהריים. ילדים זה שמחה, ילדים זה שמחה, ילדים זה שמחה.

1 באפריל 2019

עוגת אליעזר והגזר

תכננתי לפתוח את הפוסט בלומר משהו על זה שזה אולי לא פוסט אחד באפריל קלאסי, אבל תודו שזה קצת מרגיש כמו מתיחה, העובדה שאני (סוף סוף) מספרת לכם על העוגה (עוגות, בעצם) שהכנתי ליום הולדת שנה של יונתן.. ביולי.


כשבעצם עוד רגע אני כבר צריכה להתחיל לתכנן את יום הולדת שנתיים שלו.

כשבזמן הזה כבר נולד לו אח קטן.

כשמאז התמונות הקיציות שצולמו ביום ההולדת ההוא, יש פה כבר שבע שנים של חורף וגשם, פחות או יותר, ומי זוכר איך נראים בגדים קצרים, ולא, אני לא ממורמרת בכלל, למה אתם שואלים?


אבל ברצינות, אולי די כבר עם החורף הזה? הבנו, הבנו, ווינטר איז קאמינג. עכשיו יאללה, לך.


בכל אופן.

זה היה התכנון.


אבל אז אותו אח קטן שנולד לג'ון ג'ון, לצורך העניין בואו נקרא לו עידודי החמוד, החליט לפתוח בשביתת שינה, שביתת רוגע, לא יודעת מה בדיוק זה היה, אבל הוא לא רצה לתת לי דקה לעצמי כל היום אתמול. כולל הלילה, לצערי. כלומר, ממש לא הגעתי לכתוב פוסט, לבחור תמונות, שום דבר מכל זה.


לא נורא, ברוך בורא פרי הנטפליקס, ו.. הופ! סיימתי את עונה 4 של גוסיפ גירל שהתחלתי לראות מחדש לפני שבועיים בערך, אבל כשאת עם שובב קטן על הידיים שעות רבות וארוכות -- פתאום העונות מתעופפות להן מהר מאד.

העונות של הסדרה, לא עונות השנה. כי אין פה עונות השנה. יש אחת. חורף. חורף ארור. אני --> צופה בגוסיפ גירל, חיה במשחקי הכס. ממורמרת? הגזמתם.


וכן, בינג' של גוסיפ גירל. ניצול מאד יעיל של חופשת הלידה. בואו נאשים את הטפשת, טוב?

בקיצור.


אני בכלל רציתי לספר לכם על יום ההולדת של יונתן, אי שם באמצע יולי. תפסיקו להסיח את דעתי עם מזג האוויר וסדרות פח מלפני כמה שנים. החיים שלי, עם ילד אחד שבועט בי מתוך שינה וילד שני שפולט עלי (הלוואי שמתוך שינה. הוא לא מאמין בשינה), זוהרים לא פחות מהמסיבות והנשפים של האפר איסט סייד.



אז יונתן. יום הולדת. תתרכזו, אנשים, תתרכזו!

אוקיי.


כמו כל אמא צעירה משוגעת, גם אני רציתי שחגיגת יום הולדת שנה תהיה אירוע חד פעמי, בלתי נשכח, המסיבה שידברו עליה בכל מנהטן... ואז נזכרתי שאני לא בפרק של גוסיפ גירל (רואים איך הכל מתחבר?) ושיונתן, ובכן, בן שנה. אז אם יש משהו אחד שהיום הזה בוודאות יהיה, מבחינתו, זה נשכח.


אז ביטלתי את המקדמה ששמתי על ההשכרה של היכל מנורה לשבת, אמרתי ליובל המבולבל ורינת שיישארו בבית, כי אני לא נזקקת לשירותיהם בסופו של דבר, והתחלתי לתכנן מחדש, הפעם עם מעט שפיות וקור רוח. עם כמה שפיות וקור רוח שיכולה להיות לאם הורמונלית שהילד שלה חוגג יום הולדת שנה, והיא הולכת ללדת שוב עוד חצי שנה, והיא תוהה כמה הו כמה קשה זה הולך להיות לגדל שני תינוקות בהפרש של שנה וחצי, אלוהים ישמור (ספוילר: קשה).


יום ההולדת של יונתן אמנם יצא ביום שישי, כך שאני מאד רציתי לחגוג לו ביום עצמו, אבל אסף שכנע אותי שעדיף לחגוג בשבת, ככה גם יהיה לנו עוד יום להיערך למסיבה. בסופו של דבר, זה יצא לטובה, ואת שישי עצמו בילה יום ההולדת עם הוריו, שלקחו אותו לארוחת פנקייקים במקום שמיועד כולו לפנקייקים, אבל אממ בואו נאמר שלא היה טעים במיוחד. או בכלל. וכל החוויה היתה לא מוצלחת. להורים, זאת אומרת. ילד יום ההולדת היה מאושר עד הגג, וזה מה שחשוב.


בשבת הזמנו את המשפחה הקרובה של אסף ושלי - הורים, אחים, סבא-סבתא - לארוחת צהריים אצלנו בבית. אסף הכין בשרים על האש, אני עפתי על עצמי כי הכנתי משהו לא מתוק (ספציפית, את מאפה תפוחי האדמה השווה הזה), והאמהות + אחותי דאגו לכל שאר התוספות, סלטים וכו'.


מבחינת קישוט הבית, החלטתי ללכת על יום הולדת מהספרים: באותה התקופה, יונתן מאד מאד אהב ספרים (היום יש לו קצת פחות סבלנות; ברוב הספרים הוא פשוט מעיין ומחפש חתולים. אם הוא לא היה נראה בדיוק כמוני, הייתי מתחילה לחשוב שהוא לא שלי), ספציפית את "מעשה בחמישה בלונים" (דווקא הספר הזה עושה קאמבק בשבועות האחרונים כסיפור-לפני-השינה האהוב עליו), "מיץ פטל" ו"אליעזר והגזר".


אז קניתי כלי הגשה וקישוטים בצהוב, ירוק ואדום - שלושת הצבעים השולטים ב"מיץ פטל". הכנתי גם לימונדת פטל (כי זה הרגיש לי יותר נכון מאשר סתם מיץ פטל) טעימה מאד מאד. תלינו חמישה בלונים גדולים (וכמובן שדאגתי לסדר אותם לפי סדר הצבעים בו הם מתפוצצים ו/או מתעופפים ברוח, לפי הספר. כי אני שפויה, כזכור). וכמובן, הכנתי עוגת גזר, ליתר דיוק עוגת אליעזר והגזר. מה ההבדל בין עוגת גזר לעוגת אליעזר והגזר? אמממ אין. פשוט לאחת יש סתם שם גנרי, ולשניה שם שמתאים בדיוק לנושא הספרים של יום ההולדת.


בנוסף, תלינו שרשרת המורכבת מתמונות פולארויד של יונתן שצילמתי בכל חודשולדת שלו, חוץ מיום ההולדת עצמו, כי כמובן שמצלמת הפולארויד שלי התקלקלה ולא ידעתי את זה עד שבאתי לצלם אותו, ובחיי שהייתי על סף דמעות באותו הרגע.


כדי להאדיר את הנרקסיסזם של החמוד הקטן, הקרנו בטלוויזיה בסלון מלא מלא תמונות של ג'וני, מהלידה ועד אותו היום, להנאת האורחים (אוקיי, בעיקר להנאת ההורים. שלו).


בקיצור, הכל היה מהמם -- הבית היה מקושט אבל לא מוגזם (לא נעים לי להגיד כמה שבועות אחר כך הקישוטים נשארו תלויים על הקירות), האוכל היה טעים, ובעיקר בעיקר: יונתן היה מרוצה ושמח והיה לו כיף. לא שהוא יזכור את כל זה, אבל היי, בשביל מה יש מצלמות (אוקיי, טלפונים חכמים עם מצלמות) בעולם?


אבל בואו נחזור לדבר על העוגה (העוגות).


כשהתחלנו לדבר על יום ההולדת, אמרתי לאסף שאני רוצה להכין עוגת גזר, כמחווה ל"אליעזר והגזר". אסף, כמו כל חולה שוקולד אמיתי שמנסה להעביר את ההתמכרות לדור הבא, החליף צבעים וגמגם "אבל.. אבל תהיה גם עוגת שוקולד, נכון? נכון?!".

הרגעתי אותו שכן, כמובן שתהיה (הכנתי עוגה המבוססת על העוגה הזו עם ציפוי הפאדג' הזה וכתבתי את הספרה 1 מסוכריות צבעוניות), אבל אני רוצה להכין גם עוגת גזר, ובתמימותי שאלתי אותו אם הוא לא אוהב עוגת גזר.


אסף היה מזועזע מעצם הרעיון של עוגת גזר ואמר לי שזה מוזר, ורק אני אוכל את העוגה הזו, ומה נסגר איתי, וכל מיני דברים כאלה. הפוסט הזה גם ככה מתארך (מפתיע!), אז אני לא אכנס ליותר מדי פרטים, אבל בואו נאמר שבסופו של דבר אסף אכל את הכובע וגם את העוגה. הוא הופתע לגלות כמה עוגת גזר זה טעים וש"בכלל לא מרגישים את הגזר!".


אתם לא מאמינים כמה פעמים מאז, כשחיפשתי משהו טעים וקליל להכין, הוא הציע עוגת גזר. ותקשיבו, כשיש בעל שקולף ומגרד את כל הגזרים לעוגה, ההכנה באמת הופכת להיות קלה ומהירה, זה ממש טריק טוב!


לסיכום:


1. אם אתם רוצים להשקיע בטירוף ביום ההולדת של הילדים שלכם, לכו על זה. אבל אם בא לכם לעשות משהו קצת יותר שקט ורגוע ומשפחתי וביתי, דעו שזה גם בסדר, וזה יכול אפילו להיות ממש מוצלח, אני נוטה אפילו לומר שבמקרה שלנו, מושלם (מינוס מצלמת הפולארויד המקולקלת..).


2. עוגת גזר זה דבר נהדר! אבל אם אתם חוגגים יום הולדת, כדאי שתהיה גם עוגת שוקולד, לטובת השמרנים במשפחה.

3. למדו את בן/בת הזוג להתלהב ממש מהעוגה הזו, ככה הם יתנדבו לטפל לכם בגזרים בכל פעם שתשקלו לאפות אותה, רק כדי שתהיה להם בסוף עוגת גזר בבית.


4. לגדל שני ילדים זה קשה.


5. אף פעם אל תשאירו ל-31 במרץ משהו שאתם רוצים שיהיה מוכן ב-1 באפריל.


6. אני שמחה לבשר על ההריון השלישי שלי!! סתם, נראה לכם? אחד באפריל, משוגעים -- לא קראתם את סעיף 4 בסיכום שלי?

***
עוגת אליעזר והגזר
מקור המתכון: התבססתי על המתכון הזה. מאז יום ההולדת של יונתן, הכנתי את העוגה עוד כמה פעמים וערכתי מספר שינויים, אז אני כותבת את המתכון כפי שאני מכינה אותו עכשיו.

כמות: עוגה עגולה אחת בקוטר של 20-24 ס"מ (אני אפיתי בתבנית קוגלהוף), או תבנית מלבנית בעלת נפח דומה. אפשר גם לאפות כמאפינס או עוגות קטנות - לי יצא לאפות שבע עוגות מלבניות קטנות, כל אחת במשקל של 100 גרם.

מצרכים:
140 ג' (1 כוס) קמח לבן
1 כפית אבקת סודה לשתיה
1/2 כפית מלח
1 כפית קינמון טחון
1/4 כפית ג'ינג'ר טחון
120 מ"ל (1/2 כוס) שמן קנולה
25 ג' (2 כפות) רסק תפוחים
75 ג' (6 כפות) סוכר לבן
90 ג' (1/2 כוס פחות 2 כפות) סוכר חום כהה
1/2 כפית תמצית וניל
2 ביצים גדולות
150-200 ג' (כ-1/2 1 כוסות) גזר מגורר (2-3 גזרים בינוניים-גדולים, קלופים ומגוררים)
אבקת סוכר, לקישוט (לא חובה)

אופן ההכנה:
1. מחממים תנור ל-180 מעלות. משמנים תבנית בגודל הרצוי.
2. מניחים קמח, אבקת סודה, מלח, קינמון וג'ינג'ר בקערה בינונית. מערבבים היטב.
3. בקערה גדולה, מערבבים שמן, רסק תפוחים, שני סוגי סוכר ווניל.
4. מוסיפים ביצים, אחת אחת, לתוך קערת הרטובים. מערבבים היטב בין הוספה להוספה, עד להיטמעות כל ביצה.
5. מוסיפים חומרים יבשים לרטובים בהדרגה, תוך כדי ערבוב עם לקקן, עד לקבלת בלילה חלקה.
6. מערבבים פנימה גזרים מגוררים, עד לפיזור אחיד שלהם בתערובת.
7. יוצקים לתבנית. אופים 45-55 דקות (אצלי זה לקח 54 דקות בתבנית קוגלהוף), עד שקיסם הננעץ במרכז העוגה יוצא נקי. כשאפיתי מיני עוגות, הן היו מוכנות לאחר 30 דקות.
8. אם רוצים, מפזרים מעט אבקת סוכר מעל פני העוגה המוכנה לפני ההגשה.

הערות/תוספות/שדרוגים:
  • כמו תמיד, זמן האפיה הוא בגדר המלצה. גיליתי בשנה האחרונה, מאז שעברנו לדירה חדשה והתחלתי להשתמש בתנור חדש, שהתנור הזה אמנם מאד יפה, אבל לא מאד חזק, כך שכמעט תמיד לוקח לו יותר זמן לאפות דברים מאשר מה שמופיע במתכון. כדאי להשתמש בזמן המצוין במתכון כאינדיקציה כללית, אבל רצוי להתחיל לבדוק את העוגה למוכנות קודם. במידת הצורך, ייתכן שאפילו תאפו אותה יותר זמן. שוב, תלוי בתנור.
  • אם רוצים, אפשר להוסיף לעוגה אגוזי מלך (או אגוזים אחרים) ו/או צימוקים, אבל אני לא מאמינה באגוזים בעוגת הגזר שלי, ולא מאמינה בצימוקים בכלל.
  • אפשר להשמיט את רסק התפוחים ולהשתמש ב-150 בקמ"ל שמן (כלומר, להוסיף עוד שתי כפות), אבל אני אוהבת את להשתמש ברסק. זה גם מפחית טיפה את כמות השמן וגם הופך אותה לחה יותר.
  • הרגישו חופשי לשחק גם עם כמות התבלינים - קצת פחות קינמון, טיפה יותר ג'ינג'ר, מה שזורם לכם.
  • לגבי כמות הגזר, אתם שואפים ל-150 גרם, או כוס וחצי, של גזר מגורר. יצא לי להשתמש גם במאתיים גרם (= שני גזרים בינוניים ואחד גדול), וזה עשה רק טוב לעוגה.
  • לסיום, אני יודעת שהעוגה אולי לא נראית משהו מיוחד בתמונות, אבל היא אחת הטובות שיצא לי להכין בזמן האחרון ובכלל. פשוט בכל פעם שהכנתי אותה, לא ממש הספקתי לצלם מרוב שמיהרנו לאכול את כולה.


טפו טפו טפו, בינתיים נראה שעידו החליט למתוח אותי לרגל האחד באפריל ולעבוד עלי שהוא ילד זורם ונוח שאוהב לישון. אושר גדול. אולי כדאי שאנצל את הזמן כדי להתחיל לעבוד על הפוסט של יום הולדת שנה לו - אז מה אם הוא רק בן חודשיים וקצת?


הפוסט הזה, אגב, לא נכתב בחסות "הפיראט האדום", אפילו שהתמונות ממש גורמות לזה להיראות כאילו שכן (הלוואי שכן).