> יולי 2018 | Morcake

24 ביולי 2018

פאי שוקולד וחמאת בוטנים

אם הייתי כותבת ספר ילדים, הכותרת היתה "הפאי שרצה להיות ריסז קאפ".

אבל אני לא כותבת ספר ילדים. אני בקושי מצליחה לכתוב פוסט.

או במילים אחרות, זוכרים אותי? הבחורה שעד לפני חודשיים עוד היתה מפרסמת פה מתכונים מדי פעם, אפילו פוסטים ארוכים ומפורטים מאד (רוצה לומר, מדי) על נסיעות לחו"ל?

אז היי. חזרתי. לכמה זמן? מי יודע.


הייתי רוצה לחזור בסדר כרונולוגי --

לספר לכם על הנסיעה שלנו לרומא במרץ. אפילו יש כותרת לפוסט, ציטוט מתוך שיר של עידן יניב, לא פחות ולא יותר. היה מהמם, אגב. נהנינו ממש, יונתן היה מלאך קטן רוב הזמן, אכלתי כל יום פיצה ולפחות גלידה אחת (לפעמים אפילו שלוש) (אופס).

ולספר לכם על הנסיעה שלנו לצרפת בסוף יוני. היה לנו זמן משפחתי מאד כיפי עם בני הדודים של יונתן, כלומר האחיינים האמריקאים הווירטואליים שלי. והיה לנו גם חם ממש ואסף היה חולה ויונתן היה.. יונתן, אז נהנינו קצת פחות. אבל עדיין אכלנו מלא מתוקים, ואתם צריכים לשמוע על זה.

אני צריכה לספר לכם על יום ההולדת מהספרים של יונתן, עם עוגת אליעזר והגזר שלו (העוגה שאסף לא האמין בה ובסוף התלהב ממנה כמעט כמוני) ולימונדת המיץ פטל וכמובן, עוגת השוקולד שאמנם לא קשורה לאף ספר של יונתן, אבל בכל זאת - לא באנו לשחק. זאת אומרת, חוץ מיונתן. הוא כן בא לשחק, בכל הצעצועים החדשים שלו. אבל זה לא העניין.


בקיצור.

יש לי מלא מה לספר לכם.

אבל אין לי זמן.

זה נשמע כמו תירוץ, זה נשמע כמו פינוק, כל הדברים הרעים שאתם חושבים עלי כרגע כנראה נכונים (כן, כולל זה שהשמנתי). אבל:

אין. לי. זמן.

(רציתי לומר "במילותיו של דודו טופז", אבל לא ידעתי אם מותר להזכיר אותו בהקשר כזה או שכולנו עדיין כועסים עליו אפילו שהוא כבר לא פה כמה שנים, אז פשוט עזבתי את זה. אבל היי, מסתבר שלא באמת עזבתי את זה. רגע, איפה הייתי?)


אז אני אספר לכם על יום ההולדת שלי, אפילו שלטענת אמא שלי, 32 זה כבר לא גיל כזה מעניין (אמא שלי לא יודעת ש-32 זה שתיים בחמישית, כלומר סופר מגניב. היא גם לא יודעת שהחלפתי קידומת בהקסה ועכשיו אני בת עשרים, אז למעשה זה יום הולדת עגול. הנה, עכשיו היא יודעת. מאמז, החכמת!).

עכשיו, בגיל המאד גדול הזה, אני סוף סוף מרגישה.. גדולה.

עדיין לא ברור לי של מי החיים האלה, עם הבעל והילד (בן השנה!!!).. עם הדירה עם האי המהמם במטבח והמחסן ושתי החניות (מתחביביו של אסף: לחנות בין שתי החניות עם הרכב היחיד שלנו. למה? כי הוא יכול), אבל גם עם הכביסות והלהפעיל מדיח ולרוקן מדיח וכל זה.. עם העבודה עם המשימות והלו"זים ו...

טוב, הבנתם. חיים של גדולים.


העניין הוא שבין כל הדברים האלה של הגדולים, פתאום אני מרגישה שאין לי זמן לדברים הקטנים.

לא שהבלוג או האפיה הם דברים קטנים, אבל הם אלה שתמיד קל להם להידחק הצידה.

יודעים מה, הרשו לי לדייק: מילא אם חוסר זמן היה הבעיה היחידה. העניין הוא שלפעמים - אוקיי, תמיד - אני מרגישה שאין לי כח.

** רגע של תדהמה **

כן. עם כמה שדיברתי בעבר על ההתמכרות שלי לבלוג, או האובססיה שלי להכין ולפרסם דברים חדשים, ותמיד בזמן הנכון, בחג הנכון, או ביום האוכל המטופש הנכון, פתאום פשוט לא בא לי.


זה שילוב של הרבה דברים:

בתחילת אפריל חזרתי לעבוד, אחרי חופשת לידה ארוכה במיוחד. עשרה ימים אחר כך עברנו דירה, ועדיין היו לנו מלא סידורים של אחרי המעבר (סידורים שבינינו, עדיין לא לגמרי הסתיימו, שלושה חודשים מאוחר יותר). במקביל יונתן התחיל ללכת לגן והיה חולה און אנד אוף (אנד און) במשך הממ.. בערך חודש וחצי.

אה כן, ובכל הזמן לא היה לילה אחד - טוב, אולי אחד, אל תתפסו אותי במילה, אבל באמת שלדעתי לא יותר מאחד - בו השובב הקטן שלי ישן יותר משלוש שעות רצוף. לרוב אפילו פחות.

כבר חודשים שאני מספרת למי שמוכן לשמוע, וגם למי שלא, שהחלום שלי הוא לישון ארבע שעות רצוף. לא עשר. לא שמונה. ארבע שעות. זה החלום.

אז אני עייפה. ואין לי כח. אני עדיין אופה לא מעט (תראו, יש הוכחות אינסטגרמיות), אבל לרוב דברים שכבר הכנתי עשרות פעמים. גם כשכבר יצא לי להכין דברים חדשים, לא הצלחתי להביא את עצמי לצלם אותם, כי עם כמה שאני גרועה בצילום ולא ממש אוהבת את זה, בדירה החדשה בכלל לא הצלחתי למצוא את עצמי עדיין.

למרות המרחב, למרות האור הטוב שיש לפחות בחלק מהחדרים, אני פשוט לא מצליחה לצלם.


אסף מסביר לי כל הזמן שזה לא עניין של חוסר זמן, אלא של סדר עדיפויות. הוא כנראה צודק. ובכל זאת, בערב כמו זה שהיה לי לפני כמה ימים, כשמצאתי את עצמי מנסה להרגיע (ללא הצלחה) תינוק שבוכה בכי היסטרי ללא סיבה ברורה לעין, מעבר להיותו תינוק, ובזמן הזה חיכו לי בסלון גם ארוחת הערב שהספקתי לאכול רק חלקית, וגם הכביסה שהספקתי לקפל רק חלקית.. בערב כמו זה, זה אפילו לא עניין של סדר עדיפויות. רק של עייפות ותסכול.

"וואו מור, זאת את? מי זו הבחורה המבאסת הזאת? תרימי לנו קצת כמו שאת רגילה!", אתם ודאי ממלמלים עכשיו.

אז לא, לא הכל רע. יש גם מלא טוב, אבל הבלוג? הבלוג נדחק הצדה. ואני שונאת את זה וכועסת על עצמי ומתה מתה מתה לעדכן אותו ובעיקר לקדם כבר את המייקאובר שאני מתה לעשות לבלוג כבר כל כך הרבה זמן.

אבל לא יוצא לי.

ובכל זאת.

לפני כמה ימים היה לי יום הולדת. וצריך לדבר על זה.


כולם תמיד אומרים שברגע שיש ילדים, יום ההולדת של ההורים נדחק קצת הצדה (בדומה לבלוג של ההורים ;-) ). לצערי, כמו כל הקלישאות, גם זו נכונה, במיוחד כשיום ההולדת של הילד חל חמישה ימים לפני יום ההולדת של האמא. ואז פתאום, שניה לאחר תום החגיגות המאד מוצלחות שלו, שלמרבה הפלא עברו באמת בהצלחה מרובה, עם כל הלחץ והאלתורים והדברים-שנעשו-ברגע-האחרון -- פתאום קלטתי ששיט, תכף יש גם לי יום הולדת, ואני צריכה להביא משהו לעבודה.

המחשבה להכין פאי שוקולד וחמאת בוטנים א לה ריסז קאפ גדול הסתובבה לי בראש כבר כמה זמן, ולו רק מהסיבה הפשוטה שבכל פעם שאני מכינה משהו בידיעה שאסף לא יהיה שם כדי לטעום, אני מרשה לעצמי לדחוף פנימה חמאת בוטנים.

אבל עד הרגע האחרון לא ממש היה לי זמן לתכנן את הפאי. אז אלתרתי. והוא. יצא. מהמם.


לא שיא המדויק - בכל זאת מדובר בי - אבל בכל זאת יפה ומרשים, טעים (עשיר בטירוווווף, אני כמעט התעלפתי אחרי פרוסה לא גולה במיוחד), כזה ששני אנשים מהעבודה אמרו שזו העוגה הכי טובה שהבאתי עד כה, ובנוסף היו לפחות שלוש בקשות למתכון.

כשהפאי היה מוכן, קצת אחרי תשע בערב, אסף פתאום ראה שהוצאתי תבנית נוספת על החוצה ועשה את הטעות של לשאול אותי מה אני מתכננת לאפות שם. מה זאת אומרת, עוד עוגה, עניתי לו.

"עוד עוגה? למה?"

כי אני רוצה.

בחיי שלפעמים הוא שואל שאלות מצחיקות.


אז הכנתי גם עוגת וניל ושוקולד לבן בחושה במילוי טבלת שוקולד לבן וקוקוס, עוגה שלמרבה הפלא גררה אחר כך מלא בקשות למתכון באינסטגרם, אפילו יותר מהפאי. לכולם השבתי שהעוגה מבוססת על העוגה הזו עם שינויים, אבל משהו אומר לי שלא תהיה ברירה אלא להכין שוב את העוגה ולהעלות גם את המתכון שלה.

מתישהו.

עוד שנה-שנתיים כזה? או כשיונתן יתחיל לישון כמו בן אדם, מה שיגיע קודם.


...

יום ההולדת עצמו, אגב, דווקא היתה ממש אחלה, למרות - בזכות? - העובדה שלא היו לי שום תכניות או ציפיות:


יום לפני יום ההולדת, ההורים שלי הפתיעו אותי במצלמת פולארויד חדשה, אחרי שהקודמת שלי החליטה שנמאס לה. אסף קנה לי מכונת גלידה (אההההההההה) (וגם -- אתם יכולים לסמוך עלי שכבר הפעלתי אותה ובערבים האחרונים אני נהנית לי מכדור קטן של גלידת וניל ואוראו אחרי ארוחת הערב, וממלמלת כל פעם מחדש "אשכרה גלידה.."). החברות בעבודה קיבלו אותי בבלונים ומתנות, כולל מיליון סוגים של ספרינקלז, AKA אושר. ואז יצאנו לאכול פיצה בצהריים.


ויונתן, מלאך קטן שלי, התחיל לי את היום בשלושה חיתולים אממ מאתגרים, בואו נאמר, תוך חצי שעה (טוב, למען הכנות, אסף קיבל את החיתול הראשון. אני הייתי מופקדת על השני, והשלישי נפל עלי באוטו, בדרך לטיפת חלב. אין על החלפת שטח באוטו!). הוא המשיך בצרחות-צרחות-צרחות בטיפת חלב (עשינו רושם ראשוני מדהים על האחות בסניף החדש שלנו). ולקינוח, את הערב הוא סגר בחום. לא גבוה, אבל חום. איזה ילד טוב.


טוב, התפזרנו. אתם רואים? זה מה שקורה כשאני נעלמת לחודשיים - אני מדברת על עשרים נושאים בבת אחת ולא מצליחה לומר את מה שאני רוצה עד הסוף באף אחד מהם. אוף.

בקיצור, מה שאני מנסה לומר זה שממש לא התכוונתי להיעלם. אני מתה לחזור. לא סתם לחזור, לחזור בכל הכח. אבל.. קצת קשה לי.


עם זאת, אני עדיין פה. בערך.

וכן, כמובן שמה שבסוף החזיר אותי זה פאי של שוקולד וחמאת בוטנים. אלא מה.

אז יום הולדת (מאוחר, אבל לא נורא) שמח לי, קיץ חם ומגניב לכם, ו.. תכינו את הפאי, טוב? הוא ממש, אבל ממש ממש, שווה.


***
פאי שוקולד וחמאת בוטנים ממש, אבל ממש ממש, שווה
מקור המתכון: הקלתית מבוססת על מתכון של Sprinkle Bakes לעוגיות גפרורים מגניבות ממש. כל השאר אלתור תוך כדי תנועה שלי.

כמות: פאי אחד בקוטר 26 ס"מ, רצוי בתבנית מתפרקת (או רינג)

מצרכים:
לקלתית
400 ג' (3 כוסות פחות 2 כפות) קמח לבן
20 ג' (2 כפות) אבקת קקאו
100 ג' (1/2 כוס) סוכר לבן
קורט מלח
150 ג' חמאה קרה, חתוכה לקוביות קטנות
1 ביצה טרופה

לשכבת שוקולד מומס ובוטנים
75 ג' שוקולד מריר
75 ג' (כ-1/2 כוס) בוטנים טבעיים

לקרם חמאת בוטנים
170 ג' (1/2 כוס) חמאת בוטנים
150 ג' חמאה רכה
20 ג' (2 כפות) אבקת סוכר, לא חובה

לגנאש שוקולד מריר
275 ג' שוקולד מריר, קצוץ גס
250 מ"ל (1 כוס) שמנת מתוקה

לקישוט
חמאת בוטנים צ'יפס/שוקולד צ'יפס/פולי קקאו גרוסים/כל מה שזורם לכם

אופן ההכנה:
1. להכנת הקלתית: מניחים קמח, אבקת קקאו, סוכר ומלח במעבד מזון. מעבדים קלות.
2. מפזרים מעל את קוביות החמאה. מעבדים בפולסים, עד להיטמעות החמאה.
3. מוסיפים ביצים ומעבדים בפולסים של 5-10 שניות, עד לקבלת גושי בצק גדולים.
4. מעבירים למשטח עבודה ומעבדים ידנית לדיסק. עוטפים בניילון נצמד ומעבירים למקרר למשך כשעה.
5. כשהבצק קר, מוציאים אותו החוצה למספר דקות. מרדדים על משטח מאובק במעט אבקת קקאו או בין שני ניירות אפיה, לעיגול גדול בקוטר של 30 ס"מ לפחות.
6. מעבירים את עיגול הבצק לתבנית ומסדרים בתבנית. דוקרים את תחתית הבצק בעזרת מזלג ומעבירים למקפיא למשך כעשר דקות.
7. בינתיים מחממים תנור ל-200 מעלות.
8. אופים את הקלתית למשך 15-20 דקות. מצננים לגמרי.
9. לשכבת השוקולד והבוטנים: ממיסים שוקולד מריר במיקרוגל או על בן מארי. מניחים בצד למספר דקות.
10. קולים בוטנים במחבת או בתנור למשך מספר דקות - נזהרים לא לשרוף אותם!
11. קוצצים גס את הבוטנים הקלויים.
12. יוצקים את השוקולד המומס לתוך הקלתית ומורחים אותו על כל התחתית. מפזרים מעל את הבוטנים.
13. להכנת קרם החמאת בוטנים: מניחים חמאת בוטנים, חמאה ואבקת סוכר (אם משתמשים) בקערת המיקסר. מחברים וו גיטרה ומקרימים למשך כחמש דקות על מהירות בינונית-גבוהה, עד לקבלת קרם חלק ומושלם.
14. יוצקים לתוך הקלתית ומיישרים בעזרת לקקן או פלטה. לחילופין, אפשר להעביר לשק זילוף, לזלף פנימה ואז ליישר - הקרמים שלי תמיד יוצאים הרבה יותר ישרים ומדויקים כשאני עובדת כך.
15. מעבירים את הפאי למקפיא בזמן הכנת הגנאש.
16. להכנת הגנאש: מניחים שוקולד מריר ושמנת מתוקה בקערה ומחממים במיקרוגל, בפולסים של 15-30 שניות, כאשר מערבבים בין לבין, עד לקבלת גנאש חלק. מניחים בצד למספר דקות, על מנת שהגנאש יסמיך קלות.
17. מוציאים את הפאי מהפריזר, יוצקים את הגנאש ובעזרת לקקן קטן (או פלטה) עוזרים לו להגיע לכל חלקי הפאי, עד לציפוי מלא.
18. מקשטים עם חמאת בוטנים/שוקולד צ'יפס, פולי קקאו גרוסים, מה שמרגיש נכון. שומרים במקרר עד להגשה.

הערות/תוספות/שדרוגים:
  • בעקרון, גם אם מכינים את כל הפאי בבת אחת, הוא לא אמור לקחת המון זמן, אבל אפשר בהחלט לחלק אותו לשניים. זה גם מה שאני עשיתי: ערב אחד הכנתי ואפיתי את הקלתית, ולמחרת המשכתי את כל השאר. זה מאד מקל למי שקצר בזמן.
  • אני כן רציתי להכין בצק פריך הפעם, אפילו שזה אחד הדברים שאני הכי גרועה בהם, אבל אם חם לכם מדי לאפות (לגיטימי לגמרי), תמיד אפשר להכין קלתית ללא אפיה עם פירורי ביסקוויטים/עוגיות וחמאה.
  • לי היו בפריזר בוטנים טבעיים שלמים, אז קליתי וקצצתי אותם. אם אתם מעדיפים לקנות בוטנים קלויים/קצוצים מראש, לכו על זה. אגב, הטעם של הבוטנים די מתערבב בתוך כל שאר הטעמים ומה שנשאר זה בעיקר הקראנץ' שלהם, אז ברמת העקרון אפשר אפילו לוותר על הקליה שלהם.
  • לגבי אבקת הסוכר בקרם החמאת בוטנים: אני הכנתי פעם את הקרם הזה בלי סוכר והוא היה נהדר, אבל הפעם בחרתי כן להוסיף לו קצת אבקת סוכר, גם כדי להמתיק, גם אולי לייצב אותו טיפה. הוא בכל מקרה לא יוצא מאד מתוק, אבל לדעתי אפשר אפילו לוותר על אבקת הסוכר. לשיקולכם.
  • אגב, אני השתמשתי בחמאת בוטנים חלקה, אבל אין סיבה שגם חמאת בוטנים עם שבבי בוטנים לא תעבוד.
  • אני אוהבת לרמות לפעמים ולהכין גנאש במיקרוגל, אבל אם אתם בעלי משמעת עצמית טובה משלי, אתם יכולים (צריכים?) להביא שמנת מתוקה לסף רתיחה בסיר קטן, ליצוק אותה מעל השוקולד הקצוץ, להמתין כמה דקות ולערבב לגנאש אחיד. אם כי.. אל תגלו לאף אחד, אבל זה די יוצא אותו הדבר.
  • מצטערת שאין לי תמונות איכותיות של הפאי מבפנים, לא חתכתי אותו בבית, ובעבודה צילמתי רק בטלפון. העיקר הכוונה? בהחלט.
  • אה אה אה אה! מה עושים עם השאריות של הבצק הפריך שוודאי יישארו לכם? נו באמת, איזו מין שאלה זו -- רדדו, קרצו עיגולים קטנים (או גדולים), אפו חמש-עשר דקות על 200 מעלות, חלקו לזוגות, מלאו בנוטלה ובום! עוגיות סנדוויץ' שוקולד-נוטלה. יור וולקאם.


ובבקשה בבקשה אל תמליצו לי על ייעוץ שינה. אני לגמרי מעריכה את הכוונות הטובות שלכם, אבל.. אין צורך. תנקס.

תראווווווו כמה ספרינקלז!!