> ינואר 2018 | Morcake

28 בינואר 2018

משקה אספרסו אגוזי לוז עם שוקולד לבן וקצפת

"הפוך גדול חלש", כך כתבתי פעם* שאני אוהבת את הקפה שלי.

*בפוסט ההוא יש את אחת העוגות הכי טעימות שהכנתי EVER**, ואם עוד לא ניסיתם אותה, לכו להכין אותה עכשיו. עכשיו. אני אמתין.

**ובאופן לא-ממש-פלאי-או-מקרי, אני הולכת להשתמש באותו שילוב טעמים היום, התרגשויות!


בזמנו אמנם אמרתי שאין לי העדפה לגבי סוג הספל, והיום אני לחלוטין מעדיפה זכוכית (אסף ביקש ממני לא לבקש קפה בכוס זכוכית כשאנחנו יושבים יחד בבתי קפה, כי זה פלצני ומביך. אני משתדלת לכבד את בקשתו אך טוענת שזו בקשה לגיטימית לגמרי. מי צודק? אני, נכון? אתם חייבים לחשוב שאני, ולו רק כי אני אמחק כל תגובה שתחלוק עלי. **צחוק מרושע**).


אבל חוץ מזה, שום דבר לא השתנה. הפוך גדול חלש, בלי סוכר, בלי תוספות, בלי התחכמויות.


זאת אומרת..

זאת אומרת, עד לא מזמן.


באחד מאותם הבקרים של חופשת הלידה -- כלומר, עם ילד מקטר וללא זמן להכין עוגה או משהו מעניין ממש -- החלטתי שהגיע הזמן לעשות מעשה: אולי אין לי יכולת להכין עוגה שווה, אבל אני כן יכולה להשקיע עוד דקה-שתיים בקפה שלי ולנסות לשדרג אותו איכשהו.


פתאום הקופסא של השוקולד הלבן עשתה לי עיניים ומשם הכל הידרדר.


תוך כמה ימים, כמעט כל כוס קפה שניה שלי הכילה שוקולד לבן -- לפעמים זרקתי כמה קוביות לתחתית הספל לפני שמזגתי פנימה את הקפה, לפעמים המסתי קצת שוקולד עם החלב לפני שהקצפתי, לפעמים נשנשתי כמה קוביות ליד הקפה.

טוב, לגבי האחרון הגזמתי. לא לפעמים -- תמיד.


בכל אופן, ברגע שמתרגלים לשלב שוקולד - לבן או אחר - בקפה, כבר קשה לחזור אחורה.


פתאום את רגילה להתחיל את הבוקר עם מוקה לבנה, וזה כבר הולך להיות ה"רגיל" שלך.


ואז את שומעת שלעלית יש קפסולות חדשות בטעם אגוזי לוז (!), ומידות המוסר שלך דועכות עוד קצת.


טוב, בסדר. אני אכין קפה אגוזים. אערבב פנימה חלב בטעם שוקולד לבן. אווווו רגע, מה זה? למה יש לי כל כך הרבה קופסאות של שמנת מתוקה במקרר? אולי אנסה להקציף אחת מהן ונראה מה קורה? נכון, תמיד טענתי שאני לא אדם של קצפת במשקאות חמים, אבל היי, אני אמא עכשיו -- אולי התבגרתי כבר ואני מוכנה להוסיף קצפת לקפה שלי.


נחשו מה --

אני מוכנה להוסיף קצפת לקפה שלי.

(וגם כמה וכמה קילוגרמים למשקל שלי)


מפה לשם, מבחורה שהתגאתה בזה שמגיל שלוש עשרה או ארבע עשרה (למה שתיתי קפה בגיל שלוש עשרה, בעצם?!) הקפה שלה נטול כל ממתיקים, הפכתי לבחורה ששותה משקה אספרסו אגוזים עם שוקולד לבן וקצפת על בסיס שבועי.

היי, לפחות זה לא על בסיס יומי.


טוב, בסדר -- היה יום אחד ששתיתי את המשקה הזה גם בבוקר וגם אחר הצהריים. I regret nothing.

(I regret everything)


לסיכום: קפה טעים בכל צורה, אבל במיוחד עם שוקולד לבן; קצפת זה גן העדן והגיהנום גם יחד; וחברים לא נותנים לחברים לעשות דברים מטופשים לבד, אז אני אתן לכם מתכון למשקה הזה, ואתם תכינו אותו ותחשבו עלי בזמן שתלגמו אותו בהנאה מהולה בשנאה עצמית.


עשינו עסק?

***
משקה אספרסו אגוזים חם עם שוקולד לבן וקצפת
מקור המתכון: כאילו.. בגדול זה קפה עם קצפת, אבל בואו נגיד שזה פרי מוחי הקודח. סליחה, החופר.

כמות: כוס קפה אחת, מושחתת במיוחד.

מצרכים:
1 קפסולה אספרסו אגוזי לוז של עלית
20 ג' שוקולד לבן, קצוץ גס
180 מ"ל (3/4 כוס) חלב
125 מ"ל (1/2 כוס) שמנת מתוקה
1/2 כפית תמצית וניל

לקישוט
קינמון טחון
אגוזי ברס
שוקולד לבן מגורר/פירורי מקופלת לבנה

אופן ההכנה:
1. מכינים שוט של אספרסו במכונת קפה (אפשר גם שוט כפול, למי שאוהב קפה חזק יותר).
2. מניחים שוקולד לבן וחלב בסיר קטן. מבשלים על אש נמוכה-בינונית, תוך כדי ערבוב מדי פעם, עד להמסת השוקולד.
3. מוזגים כמחצית מהחלב מעל האספרסו.
4. מקציפים את שאר החלב לקצף יציב. יוצקים לתוך הספל.
5. מקציפים שמנת מתוקה ווניל לקצפת יציבה במיקסר או בעזרת מיקסר ידני.
6. מעבירים את הקצפת לשק זילוף קטן עם צנתר משונן (אפשר גם חלק). מזלפים מעל הקפה.
7. זורים קינמון טחון ומקשטים בברס ופירורי שוקולד לבן.

הערות/תוספות/שדרוגים:
  • המשקה מעולה עם קפה אגוזי לוז, אבל כל קפסולה תעבוד (נסו גם וניל! מניסיון ;-) ).
  • עקרונית אפשר לחמם את החלב והשוקולד הלבן במיקרוגל, אבל לי זה התערבב פחות טוב, אז העדפתי להשתמש בסיר קטן.
  • חלב סויה, אגב, עובד מעולה במקום חלב רגיל. הקצף שלו אפילו יותר יציב ומקבל בצורה יותר טובה את עומס הקצפת מעליו.
  • לא חייבים לזלף את הקצפת, אפשר פשוט לערום אותו בעזרת כף/כפית, אבל אז איך תצלמו לאינסטגרם?!
  • אגב, יש סיכוי טוב שחלק מהקצפת תשקע לכם לתוך המשקה. זה בסדר, לכן משתמשים בהרבה קצפת, כדי שחלק ממנה יישאר גבוה מעל המשקה. וגם כי קצפת זה טעים.
  • אתם המומים מכמות ההערות שיש לי על מתכון לקפה? זה בסדר, גם אני.


גילוי נאות: המתכון והפוסט נכתבו במסגרת שיתוף פעולה עם קפה עלית. והגילוי הוא שאני חושבת שלקפה האגוזים החדש שלהם יש ריח לא פחות מחלומי, וקצת בא לי להשתמש בו כבושם לא פחות ממה שבא לי לשתות אותו.


15 בינואר 2018

חלות פרעצל שמיניות

כל שנה, בפוסט סוף השנה, אני מתחילה לסכם את השנה שעברה...

ואז נזכרת שעוד שבועיים יש יום הולדת לבלוג, וגם ככה אני הולכת לסכם ולפצוח בנאומי תודות לאמא שלי ואבא שלי ולבן וג'רי. אוי, מה עשיתי? לא יישאר לי מה לכתוב בפוסט הבלוגולדת.


אבל השנה, סוף סוף, אחרי שמונה שנות בלוג, הפקתי לקחים.

בפוסט סוף השנה התרכזתי בקאפקייקס ושאר בלינג בלינג, ואת הסיכומים השארתי להיום.

כן, ממש ממש היום, לפני שמונה שנים, נולד הבלוג.


תראו מה זה, רק לפני יומיים חגגתי חצי שנה ליונתן, והיום אני חוגגת יום הולדת שמונה לאחיו הגדול.

מה קרה? למה אני לא יכולה להתייחס לבלוג כאחיו הגדול?

למה אנשים יכולים לקרוא לכלבים ולחתולים שלהם אחים גדולים של הילדים שלהם, ואני לא יכולה לקרוא לבלוג שלי ככה?


אהההה פתאום אתם שותקים, מה? הבנתי.

אה, זה כי נמלטתם כל עוד נפשכם בכם. הבנתי.

הממ.


טוב, אז למי שהתעצל לברוח או סתם לא היה מספיק זריז, בואו נסכם קצת סיכומים:


קודם כל, כשהכנתי ופרסמתי את טרייפל שבע השכבות שנה שעברה, החיים שלי היו מורכבים מעייפות, בחילות ושלל בדיקות אצל רופא הנשים שלי -- אני זוכרת שבזמנו מאד קיוויתי שהסוודר שלבשתי בתמונות הסתיר את תחילת הבטן השמנמנה שלי, כי בפנים התבשל לו יונתן הקטן, או בשם הבטן שלו - שם שאנחנו עדיין משתמשים בו גם היום, מדי פעם - "שניצל".

אז כן, במשך חצי מהשנה שעברה הייתי בהריון. באחד באפריל סיפרתי לכם שיש בייבי קייק בדרך, ובאמצע יולי, חמישה ימים לפני יום ההולדת שלי, ילדתי תינוק חמוד במיוחד. ואז לא הפסקתי לדבר עליו. אה, והתחלתי להכין עוגיות הנקה בערך פעם בשבוע.


בין לבין היו המון* מתכונים עם שוקולד וחמאת בוטנים.

*אולי "המון" זו לא המילה המדויקת, זו בכל זאת היתה השנה הכי דלה בפוסטים בבלוג אי פעם :-(


התמודדתי עם הפחד שלי מבצק פריך והכנתי טארט טריפל שוקולד שכשהראיתי עכשיו את התמונות שלו לאסף ושאלתי אם הוא זוכר אותו, נמרח לו חיוך על הפנים ונעניתי ב"כן...." חולמני.

וכמובן, עוגת יום ההולדת שלו שגרמה לו לפלוט "וואו" שלוש פעמים וכך זכתה לשם "עוגת טריפל וואו".


הכנתי שושני שמרים עם מייפל וקינמון שלפעמים אני עדיין חולמת עליהם בלילה (טוב, זה שקר. יש לי ילד קטן, אני לא ישנה מספיק עמוק כדי לחלום), עוגה טבעונית שהיתה טעימה בצורה לא הגיונית, מילקי נוטלה שברגע של תעופה עצמית הגדרתי כמושלם, ועוגיות עם עכבישים. סתם סתם, זה היה שוקולד.

אני חייבת לתת אזכור של כבוד לאויבת הגדולה שלי בשנה הזו, הפבלובה. היה קרב לא פשוט, אבל אני שמחה לומר שבסופו של דבר, אני ניצחתי.

בתחילת השנה, באיחור של חצי שנה, סיפרתי לכם על יום הפיצות שערכנו לכבוד יום הולדת שלושים שלי. הכוונה היתה להפוך את הסיור הזה למסורת שנתית, אבל בינתיים לא הצלחנו לשחזר את זה. ובכל זאת, אני עדיין אופטימית לגבי העתיד.


בניגוד לשנים קודמות, אני מרגישה שאני לחלוטין עומדת מאחורי כל אחד מהמתכונים שפרסמתי השנה. אולי העליתי פחות מתכונים, אבל כשעברתי על הרשימה עכשיו, ממש נזכרתי בכולם בנוסטלגיה ובערגה. כולם עושים לי חשק, אז אני מרגישה די גאה בעצמי על זה.


ברמה האישית, השנה האחרונה סבבה, כאמור, רובה ככולה סביב ההריון, הלידה והגידול של יונתן. בחודשים האחרונים גם העלינו הילוך מבחינת ההכנות והסידורים לקראת מעבר לדירה שקנינו לפני שנה וחצי. לא דיברתי על זה כאן יותר מדי, כי תינוק > מעבר דירה, אבל יש מלאאא התעסקויות -- לבנות את מטבח החלומות (אני מאוהבת באי שהולך להיות לי!), להחליט אם הולכים על ארונות פתיחה או הזזה בחדר השינה (ברור שפתיחה), להחליט אם מרצפים את המרפסת רגיל או שתי וערב (זרמתי עם אסף על רגיל, אבל אני עדיין חושבת שהיה עדיף שתי וערב).

אני מודה שהיו לי הרבה תכניות ותכנונים לחופשת הלידה -- אני אשפר את הבלוג, אני אאפה ואצלם מלא...

לא ידעתי כמה מעט זמן יהיה לי בפועל. זאת אומרת, ידעתי שיהיה קשה, אבל לא חושבת שהבנתי עד כמה. ליתר דיוק, ציפיתי שילך ויהיה יותר קל עם הזמן. איכשהו, מרגיש לי שזה הולך בדיוק לכיוון השני :-)


אבל, בהמשך לרוח האופטימיות של פוסט יום ההולדת שנה שעברה, אני בוחרת להסתכל על זה אחרת: במקום לחשוב על כל התכניות שהיו לי ולא יצאו לפוע, אני מעדיפה להתמקד בזה שאני בכלל מצליחה להכין דברים, לצלם ולכתוב מדי פעם.

לא בתדירות שאני רוצה, אולי לא באיכות שאני רוצה, אבל מעט זה יותר מכלום.


כשניסיתי לחשוב מה להכין לכבוד יום ההולדת השמיני של הבלוג, נתקעתי. משהו שקשור לשמונה, משהו שקשור לשמונה...


ואז פתאום חשבתי על בייגלה. אני אכין שמיניות בייגלה קטנות כאלה, כמו החטיף התעשייתי, רק ביתי.

חשבתי עוד קצת והבנתי שזה מטופש ומיותר, אבל החלטתי להישאר באזור הבייגלי-פרעצלי.


אחרי קצת גיגולים ופינטרוסטים, עשיתי את הדבר האהוב עלי בעולם: התחלתי להציק לאסף. ביקשתי שיעזור לי לחשוב על טוויסט כלשהו, כי מה.. אני אכין "סתם" פרעצלים?

"תגידי, מה את רוצה מהחיים שלי?"

תוך כדי צילום הפרעצלים, היה לנו התקף זעם קל. הפתרון ההגיוני? לצלם את הבכיין. התגובה שלו? הלם מוחלט.

נוווווו אסף.

"לא יודע, תכיני משהו עם בננות. את אוהבת בננות."


אז חיפשתי פרעצל בננות, והגעתי לפרעצלים טבעוניים עם בננות וחמאת בוטנים! אהלן אהלן, זה הכי אני.

הכנתי. יצא בסדר. לא פרעצלי. בלי יותר מדי טעם. לא שלא אכלתי את זה לארוחת בוקר כל השבוע, אבל.. לא משהו.

ואז בדקה התשעים, כשכבר באמת אין לי יותר מדי זמן להכין ולצלם, החלטתי ללכת על בטוח --

פרעצלים. "סתם" פרעצלים.


בעצם, לא בדיוק.

הכנתי בצק של חלה. ממנו יצרתי שמיניות.

חצי טבלתי בתערובת של מים ואבקת סודה, וזריתי מלמעלה מלח גס.

חצי טבלתי בתערובת של מים וסוכר חום, ומלמעלה פיזרתי שומשום.


בתבנית אחת יצאו לי מאפים מלוחים, פרעצליים מאד.

בתבנית השניה מאפים מתקתקים, פחות פרעצליים.

אלה טובים ואלה טובים.


אכלתי אחד כזה ואז אחד כזה. ואז רציתי עוד אחד כזה ועוד אחד כזה.

בסוף נאלצתי להתאפק, בערך, אבל באמת שזה היה לא קל. אתם יודעים כמה קשה לצאת מהלופ של מלוח-מתוק-מלוח-מתוק?

מאד קשה. מאד.

אז בשורה התחתונה, אני הולכת לתת לכם מתכון לחלות פרעצל קטנות בצורת שמיניות -- עם אופציה מלוחה ופרעצלית יותר ואופציה מתוקה ופרעצלית פחות.

ועכשיו, ברשותכם, אני הולכת לחשוב מה אני הולכת לעשות ביום הולדת תשע. עוגה מתשעה מרכיבים? עוגיות עם תשע מאות גרם שוקולד צ'יפס?


אין לדעת. מה שבטוח, יהיה ארוך וחופר משעמם.

***
חלות פרעצל שמיניות
מקור המתכון: הבצק מבוסס על חלה של סמיטן.

כמות: עשרה פרעצלים, כל אחד במשקל של כ-110 גרם.

מצרכים:
6 ג' (2 כפיות) שמרים יבשים
100 ג' (1/2 כוס) סוכר לבן
210 מ"ל (3/4 כוס + 2 כפות) מים פושרים-חמימים
60 מ"ל (1/4 כוס) שמן קנולה/זית/שילוב
2 ביצים גדולות
1 כפית מלח
490 ג' (1/2 3 כוסות) קמח לבן
125 ג' (1 כוס) קמח כוסמין מלא

לציפוי מלוח
480 מ"ל (2 כוסות) מים
2 כפות אבקת סודה לשתיה
מלח ים אטלנטי (או סתם מלח גס)

לציפוי מתוק
480 מ"ל (2 כוסות) מים
120 ג' (1/2 כוס) סוכר חום כהה
שומשום

ביצה טרופה

אופן ההכנה:
1. מניחים שמרים, 5 גרם (כפית אחת) סוכר ומים בקערת המיקסר. מערבבים ומניחים בצד למספר דקות, עד לתסיסה.
2. מוסיפים שמן ומערבבים היטב.
3. מוסיפים פנימה ביצים, את שאר הסוכר ומלח. טורפים היטב.
4. מוסיפים שני סוגי קמח. מחברים וו לישה ומעבדים לבצק אחיד, אם אם מעט דביק: מתחילים במהירות נמוכה ומגבירים בהדרגה עד למהירות מקסימלית. לשים בסך הכל 8-10 דקות.
5. מעבירים את הבצק לקערה גדולה, משומנת קלות. מכסים במגבת נקיה או ניילון נצמד ומתפיחים למשך כשעה-שעתיים, עד שהבצק מכפיל את נפחו.
6. מוציאים אוויר ומתפיחים למשך חצי שעה נוספת.
7. מחלקים את הבצק לעשרה כדורים שווי גודל, פחות או יותר. יוצרים נחש ארוך ודק מכל כדור בצק ויוצרים פרעצל. מניחים בתבנית מרופדת בנייר אפיה, כאשר שומרים על מרווח של מספר סנטימטרים בין פרעצל לפרעצל.
8. מכסים את התבניות במגבת נקיה או ניילון נצמד ומתפיחים למשך כשעה נוספת.
9. מחממים תנור ל-230 מעלות.
10. לציפוי המלוח: מערבבים מים וסודה בסיר. מביאים לרתיחה.
11. טובלים חצי מהפרעצלים בתערובת המלוחה: מעבירים פרעצל לסיר, ממתינים 10-15 שניות, הופכים לצד השני, ממתינים שוב 10-15 שניות, ומוציאים בעזרת כף מחוררת. מחזירים לתבנית.
12. לציפוי המתוק: מבשלים מים וסוכר חום בסיר, עד להמסת הסוכר וקבלת סירופ קרמלי.
13. טובלים את שאר הפרעצלים באופן דומה.
14. מורחים את כל הפרעצלים בשתי שכבות של ביצה טרופה.
15. מפזרים מלח על הפרעצלים המלוחים ושומשום על הפרעצלים המתוקים.
16. אופים 12-15 דקות, עד שהפרעצלים תופחים ומשחימים. מצננים לגמרי, ואת מה שלא אוכלים במקום שומרים בקופסא אטומה.

הערות/תוספות/שדרוגים:
  • אם רוצים להשתמש רק בקמח לבן, אפשר להשתמש ב-630 גרם/ארבע וחצי כוסות.
  • בכל מקרה, כדאי להכין עוד קצת קמח בצד, למקרה שהבצק יהיה דביק מדי. לי היה גם יותר נוח לקמח מעט את הידיים בזמן יצירת הפרעצלים, כיוון שהבצק היה דביק למדי.
  • אפשר, ולדעתי רצוי, להפוך את אחת משלוש ההתפחות להתפחה איטית במקרר, כלומר במקום חצי שעה-שעה בטמפרטורת החדר, להעביר ללילה במקרר. אני עשיתי את זה עם ההתפחה השלישית, כלומר יצרתי פרעצלים ואז העברתי את התבניות למקרר למשך הלילה. אם אכן עושים את זה, יש להוציא את התבניות מהמקרר ולתת להן לעמוד כשעה בטמפרטורת החדר לפני הציפוי והאפיה.
  • אם אופים את שתי התבניות ביחד, רצוי להפוך ביניהן לאחר שש-שבע דקות.
  • שימו לב שכשאני מדברת על פרעצלים מתוקים ומלוחים, זה בעיקר ברמת הציפוי: בכל מקרה מדובר בבצק של חלה מתוקה, פשוט התערובת עם הסודה, בשילוב עם המלח הגס, נותן טעם יותר פרעצלי, וסירופ הסוכר מוסיף עוד מתיקות למאפים.
  • כמובן שאפשר לשחק עם הציפויים -- אתם יכולים לפזר מלח על הכל, שומשום על הכל, את שניהם, אף אחד, מה שבא לכם.
  • ואם תרצו רק פרעצלים מלוחים או מתוקים, פשוט הכפילו את כמויות הציפוי הרלוונטי.
  • הפרעצלים הכי טובים ביום ההכנה, כמובן, אבל יכולים להישמר מספר ימים בקופסא אטומה בטמפרטורת החדר (אפשרות נוספת היא להקפיא ולהפשיר כל פעם שרוצים לאכול). אפשר לחמם כמה דקות על חום נמוך בתנור על מנת "לרענן" אותם.


אה כן, שכחתי לציין דבר אחד קטן, פעוט אפילו: השמיניות שלי היו כל כך מראש ותפחו כל כך הרבה במהלך האפיה שבסופו של דבר, הן לא בדיוק היו שמיניות. אופסי.


13 בינואר 2018

טראפלס בצק עוגיות קפה ושוקולד חלב

מחשבות, תובנות, שאלות, מסקנות -- חצי שנה לתוך האמהות:


- הוא מדהים והוא מושלם והוא הילד הכי נהדר שאי פעם נולד, אבל שיהיה בריא, הוא משגע אותי לפעמים. הפסקתי לספור את כמות הפעמים שפתאום ברחה לי מולו איזו צעקת ייאוש, ומיד אחר כך מלמולי התנצלות במשך עשר דקות, כמו מנטרה, "סליחה-יפה-של-אמא, אתה-מדהים-ומושלם-והכי-נהדר-אי-פעם".

- חשבתי שאני לעולם לא אקרא לאף אחד "מאמי". טעיתי.


- מעניין אם כל האמהות ממלמלות לעצמן שהן אמא רעה בערך אחת ליומיים, לעתים יותר.

- אם את אמא יחסית טרייה ולא בכית בשבוע האחרון לפחות שלוש פעמים, את כנראה עושה משהו נכון. רצוי שפעם אחת תהיה באמצע היום ואחת באמצע הלילה. יש לך יד חופשית לגבי הפעם השלישית.

- אגב, יש קטע שאם בוכים ליד תינוק, זה עשוי להצחיק אותו ממש. מצד שני, זה עלול לגרום לו להתחיל לבכות בעצמו. אל תשאלו איך אני יודעת.


- תינוק זה, בגדול, הכלאה בין מרשמלו לכרבולית לכרית הזו ששמים לכמה שניות במיקרו ואז הן מחממות אותך בחורף. אני יכולה לשבת איתו שעות על הידיים כשהוא מנמנם, גם כי זה כיף ובעיקר כי הוא עלול לצרוח כמו חיה פצועה אם בטעות אעז להניח אותו במיטה שלו.


- אין בעולם דבר יותר חמוד מהצחוק של התינוק שלך, ואין דבר יותר משמח. חוץ מלראות אותו ישן, כמובן.

- אגב שינה, מסתבר שאפשר לישון רצפים של לא יותר משעה וחצי-שעתיים במשך כמה חודשים ולתפקד, בערך, דבר שעד עכשיו לא האמנתי שאפשרי. אולי הייתי צריכה קודם ללדת תינוק ורק אז ללכת לעשות תואר, יש מצב שהייתי מתמודדת הרבה יותר בקלות עם כל התרגילים בחדו"א וג'אווה שהייתי צריכה לשבת עליהם אל תוך הלילה.


- את אדם די רגוע? גם בן זוגך? אל תבני על זה שהילד יהיה דומה לכם. בהחלט יש מצב שהוא יתהפך מהגב לבטן לפני גיל חודשיים, יבעט באוניברסיטה - ויפרק אותה - בשלושה חודשים, ויתחיל לטפס מחוץ לעגלה בארבעה (רמז: זה עשוי להיות זמן טוב לעבור לטיולון).

- כל האתרים והפורומים טוענים שהוא אמור לישון חמש שעות במהלך היום? הם משקרים. או שאולי הם לא משקרים, אבל הם שכחו שתינוקות לא יודעים לקרוא, אז הם לא יודעים שהם אמורים לישון כל כך הרבה.


- מקלחת - שלך, לא שלו, מן הסתם - הופכת להיות ההיילייט של היום (בינינו, היא היתה אחד מרגעי השיא עוד קודם, בלי קשר לתינוק). רבע שעה של שקט בתחילת או סוף כל יום, אושר! ואם במקרה בדיוק יש איזה מוצר חדש ומעניין לנסות היום, זה בכלל יום חג. באותו נושא: ללין, אני אוהבת אתכם ואת כל חמאות/קצפות הגוף שלכם. תודה על זה שאתם גורמים לי להרגיש כמו עוגה! 

(זה לא פוסט ממומן, נשבעת)


- מתלבטים אם לעשות ילדים או לא? התשובה היא כן, ולו רק בשביל הבגדים הקטנים והחמודים. זה כמו להלביש בובה, רק שהבובה הזו צוחקת ומחייכת אליכם כל הזמן (רגע של כנות: הבובה הזו גם בוכה לא מעט).

- "טוב, נהגים אולי לא נהגו לעצור לי בדרך כלל במעברי חציה כסתם הולכת רגל, אפילו לא כהיפופוטם הריוני, אבל הם בטוח יעצרו לי כשיראו אותי עם עגלת תינוק" -- את טועה. הם לא.


- יש יחס הפוך בין נוחות השירותים במסעדה/בית הקפה או את נמצאת כרגע למורכבות החיתול שעלייך להחליף.

- ובכלל, המקומות האהובים על תינוק לעשות את צרכיו, בסדר עולה, הם: באוטו, במקום ציבורי לא נוח להחלפה, וכמובן -- מחוץ לחיתול.


- כשהוא לידי, אני רק רוצה שהוא ילך. כבר. לישון. כשהוא ישן, אני אשכרה מוצאת את עצמי מתגעגעת אליו (אמרו זאת יחד איתי: awwwww).

- להימצא בבית אחד עם ילד ישן זה כמו התחלה של סרט אימה. את לא יודעת מה הולך לקרות, אבל את מתה מפחד.


- הוא התחיל לטעום מוצקים לא מזמן, ובגדול הוא כבר אוכל יותר דברים ממני. אבל, בזכותו, טעמתי גם אני דברים כמו קישוא ודלעת. אז יש מי שזורם עם ההמלצות של טיפת חלב ומתחיל עם פירות וירקות בגיל חצי שנה, יש מי שמקדים קצת ועושה את זה בארבעה חודשים, ויש אותי, שסוף סוף התחילה עם הטעימות בגיל שלושים ואחת וחצי.

- כל המניאקים האלה שכל הזמן אמרו "חכי למוצקים" בחיוך מרושע? מסתבר שהם צדקו. מניאקים.


- מעניין אם כל הבנות מקבוצת הכלות המשוגעות בפייסבוק עוברות ישר לקבוצת האמהות המשוגעות, או שיש איזשהו מבחן או טקס חניכה.

- משום מה, הדיאטה הזו של קפה ומאפה כל יום לא ממש עובדת לי. כמה זמן אחרי הלידה זה חוקי להמשיך ללכת עם מכנסי דובות?


- מי ידע שיום אחד תמצאי את עצמך נסערת מהמסר של ספר שנקרא "הפיל שרצה להיות הכי" ותשלחי את בעלך להחזיר אותו לחנות כי את לא רוצה לעודד את הילד שלך להיכנע ללחץ חברתי..

- למה באף אחד מהאתרים והקבוצות לא כתוב באיזה גיל צריך לחשוף את התינוק לפיצה?


- לפעמים אני מסתכלת עליו, בעיקר כשהוא מנמנם לי בידיים ונראה כמו ציור (אני סופר אובייקטיבית!), וזה עדיין לא נראה לי אמיתי. בקטע טוב.

- ומנגד, לפעמים בא לי ללחוץ על סטופ ולעשות הפסקה, רק ליום אחד - לישון כמו שצריך, לחשוב רק על עצמי... אבל אסף טוען שזה לא אפשרי, כי אין הפסקה מלהיות הורים. אז לא משנה.


- אני צריכה קפה כדי לשרוד את זה. וכדורי אנרגיה. אני צריכה טראפלס בצק עוגיות קפה ושוקולד.

***
טראפלס בצק עוגיות קפה ושוקולד חלב
מקור המתכוןהטראפלס הנצחיים שלי.

כמות: כ-30-35 טראפלס בגודל ביס-שניים. לי יצאו 32 יחידות.

מצרכים:
100 ג' חמאה רכה
50 ג' (1/4 כוס) סוכר לבן
60 ג' (1/4 כוס) סוכר חום כהה
45 מ"ל (3 כפות) אספרסו/קפה חזק (קפה מוכן, כלומר נוזלי)
175 ג' (1/4 1 כוסות) קמח לבן
1/2 כפית מלח
100 ג' שוקולד צ'יפס/שוקולד מריר, קצוץ

לציפוי
200 ג' שוקולד חלב, קצוץ גס
2 כפיות שמן נייטרלי (אני משתמשת בקנולה)
2 כפות ברס/אגוזי לוז קצוצים (לא חובה)

אופן ההכנה:
1. מניחים חמאה ושני סוגי סוכר בקערת המיקסר. מחברים וו גיטרה ומקרימים היטב, למשך כשלוש-חמש דקות.
2. מוסיפים קפה ומערבבים היטב.
3. מוסיפים קמח ומלח. מערבבים על מהירות נמוכה, עד לקבלת בצק אחיד.
4. מקפלים פנימה שוקולד צ'יפס, רק עד לפיזור אחיד.
5. יוצרים כדורים קטנים ומניחים על מגש/תבנית -- אני אוהבת להשתמש בכף גלידה קפיצית על מנת "לגרוף" גושי בצק אחידים בגודלם, ובסוף לגלגל את כולם לכדורים.
6. מקפיאים את הכדורים למשך שעה לפחות.
7. לציפוי: ממיסים שוקולד חלב במיקרוגל או על בן מארי.
8. מערבבים פנימה שמן. אם רוצים, מוסיפים גם ברס.
9. טובלים כל כדור בצק בציפוי השוקולד. מחזירים למגש ומקפיאים עד להתייצבות.

הערות/תוספות/שדרוגים:
  • אני אוהבת לשמור את הטראפלס במקפיא וגם לאכול אותם היישר משם, כמו סוג של גלידונית, אבל בגדול, רצוי לתת להם כמה דקות בחוץ, על מנת שיתרככו קצת.
  • בהוראות כתבתי להמס את כל השוקולד לציפוי בבת אחת, אבל אני אוהבת לעשות את בחלקים, כל פעם מאה גרם -- כך אני לא ממיסה המון שוקולד בבת אחת, למקרה שלא אזדקק לכולו, ואני גם מצפה את הטראפלס בשלבים, מה שמאפשר לי להחזיר אותם למקפיא בין לבין; יותר קל לצפות כדורי בצק קפואים מכאלה שעמדו קצת בטמפרטורת החדר, והציפוי בשלבים מאפשר עבודה יותר נוחה.
  • אני מתה על הטעם והקראנץ' שמוסיפים האגוזים, אבל כמובן שזה ממש לא חובה. אפשרות נוספת היא לא לערבב את האגוזים לתוך השוקולד, אלא לפזר קצת מעל כל כדור מצופה. חשוב לעשות את זה מיד בתום הציפוי, כי השוקולד מתקשה מהר מאד.
  • הכנתי גירסא נוספת של הטראפל עם שוקולד צ'יפס לבנים וציפוי של שוקולד מריר. יצא טעים.. אבל קצת פחות. ואת זה אומרת מישהי שמאד מאד מאד אוהבת את השילוב של קפה ושוקולד לבן.
  • אפרופו קפה, אני השתמשתי באספרסו בטעם וניל, אבל באמת שכל קפה יעבוד פה.
  • אה ו... אל תהססו, הכפילו כמויות מראש. אתם לא תתחרטו על זה.


אה, וגם -- הצילומים האלה הולכים ונהיים קשים מחודש לחודש. למזלי היום זה נפל על שבת, ואסף היה פה כדי לעזור, אבל מה יקרה בחודשים הבאים? אין ברירה, הוא יצטרך לקחת יום חופש, נכון?