> אוגוסט 2017 | Morcake

25 באוגוסט 2017

פירמידת אוראו בשני צבעים

יש! הספקתי!


תקשיבו שניה.

תינוק והכל. זה שינה לי את סדרי העדיפויות (יונתן מוסר: "אני קודם לכל, אמא!") וגרם ללוחות הזמנים שלי להתגמש (דיברנו על זה ממש לפני כמה ימים, זוכרים?) (יונתן מוסר: "רק אני מחליט מה תעשי ומתי, אמא! אני אני אני!").


כבר חשבתי שהמסורת שלי הולכת להישבר. לרגע חששתי שהשנה, לראשונה מאז שהבלוג קיים, לא אחגוג יום הולדת וירטואלי לאוריקי, בכורת האחיינים שלי, הילדה שעוגות ימי ההולדת שלה זוכות לתיעוד מאז שנת 2010 (איזה פוסט הזוי).

ודווקא השנה? דווקא כשהיא חוגגת יום הולדת שתים עשרה (!!!)? דווקא כשבחגיגת בת המצווה שלה שנערכה לפני שבועיים, כשהיא ומשפחתה היו בביקור בארץ, אורי הודתה לי על זה שאני לא שוכחת אף יום הולדת שלה ושל האחים שלה, ותמיד מציינת אותו עם עוגה בבלוג?


אוף. אפשר לעצור את הזמן לכמה זמן, בבקשה?


ואז, פתאום, היו לבייבי קייק כמה ימים יחסית רגועים. אז החלטתי ביני לבין עצמי שאני אתכנן איזו עוגה וירטואלית, ומה שיהיה יהיה. אם יצא לי להכין, לצלם ולכתוב - מעולה.


אם לא, באסה גדולה, אין צדק בעולם, למה זה קורה דווקא לי.

זאת אומרת, לא נורא. לזה התכוונתי. לא נורא.


בשלב הראשון, התייעצתי עם גיסתי, AKA אמא של אורי, וניסיתי לברר איזו עוגה וירטואלית היא תרצה "לקבל". מבין כל ההצעות/רעיונות, הכי ריאלית מבחינתי היתה עוגת ביסקוויטים. בכל זאת, בשלב זה בחיי, עוגת גלידה הרגיש לי מעט מאתגר ושאפתני מדי.


היות שיש לי כבר פירמידה רגילה, קלאסית, בבלוג, ואחרי שגם גיליתי מלא פתי בר שוקולד במטבח שלי, חשבתי להכין עוגת ביסקוויטים על טהרת השוקולד: ביסקוויטי שוקולד מריר, פודינג שוקולד מוקצף, ולקישוט גנאש שוקולד.


אז חיכיתי עד הרגע האחרון (כמעט) והכנתי פודינג שוקולד. הוא יצא מעולה, אבל כשהקצפתי שמנת וקיפלתי אותה פנימה, הכל הופך לקרם שוקולד נוזלי במקרה הטוב, או רוטב שוקולד קרמי במקרה הרע.

רגע, אולי המקרים הפוכים?

לא משנה.


כמובן שבהיותי ראש בקיר, המשכתי לנסות להרכיב את העוגה. מינוס הגנאש, כי הקרם עצמו כבר היה סוג של גנאש. יצא טעים, כן? אל תבינו לא נכון. אבל לא בדיוק מושך ויזואלית. הכל היה כל כך נוזלי, אני עדיין בשוק שהמקרר שלי לא הוצף והתמלא בנהר של שוקולד.


זה היה אתמול (יום חמישי), ויום ההולדת של אוריקי היום. במצב רגיל אולי הייתי מאבדת תקוה, אבל אז נזכרתי בדבר המרגש, כמעט קסום, שקורה בימי שישי:

אסף בבית.


תופים. מחולות. זיקוקים. מחיאות כפיים.


ובעיקר, עוד זוג ידיים שיכולות להחזיק את ג'וני כשהוא מחליט שעכשיו זה זמן טוב להזכיר לנו שהוא תינוק, והדבר שתינוקות עושים הכי טוב זה לבכות.


סליחה, הדבר השני הכי טוב. הדבר הראשון זה להיות חמודים.


סיפרתי לכם כבר שיונתן חמוד? לא, כי הוא באמת חמוד שאין דברים כא--

אוקיי אוקיי, נשמור את זה לפעם אחרת.


בכל אופן, בארבע בבוקר, בין חמישי לשישי, בין הנקה לנמנום, חשבתי קצת על העוגה שלי. ערב קודם עוד ניסיתי להבין מה עשיתי לא טוב בפודינג המוקצף שלי, אבל הפעם כבר החלטתי לשנות כיוון.


אין לי זמן להסתבך עם פודינגים שדורשים קירור וקיפול זהיר של קצפת וזה; אני. צריכה. משהו. פשוט.


אז קצפת. סתם קצפת.

סתם קצפת?


פתאום נזכרתי בכל האוראו שיש לי בבית. נזכרתי גם בזה שיש לי גם פתי בר וניל וגם שוקולד (ושלחתי את אסף לסופר עם בקשה לקנות לי עוד חבילה אחת כזאת ואחת כזאת, ליתר בטחון).


והחלטתי שאם אוריקי ביקשה עוגת ביסקוויטים, היא תקבל עוגת ביסקוויטים -- עוגת ביסקוויטים ג'אנק. הילדה בכל זאת גרה בארה"ב.. מה יותר מתאים מלחגוג לה עם קצת ג'אנק? ואוראו?


קצצתי אוראו. הקצפתי שמנת. טבלתי ביסקוויטים בחלב. סידרתי בשורות, ציפיתי בקרם, הוספתי עוד ביסקוויטים.

הצמדתי את השורות לפירמידה -- היא לא יצאה יפה או מדויקת במיוחד, אבל היי, לפחות היא לא קרסה, ווהו!


ולסיום, כי זו בכל זאת עוגת יום הולדת, קישטתי בגנאש וסוכריות צבעוניות. אני פשוט לא יודעת איך לעשות את זה אחרת.


אחרי סשן צילומים שהופסק באמצע כי איזה תינוק אחד בכה ודרש יחס, סיימתי. כל מה שנשאר זה למצוא שם לעוגה.


אני רציתי לקרוא לה "פירמידה משודרגת", אסף הציע "פירמידת אוראו", אני הפכתי את זה ל"פירמוראו" ומיד התחרטתי, ובסוף נסגרתי על השם הקצר והקליט, "פירמידת אוראו בשני צבעים".


בום.


ונכון שזה מרגיש כאילו היום עוד שניה מסתיים, אבל הוא עדיין לא נגמר, אז זה חוקי. חוץ מזה, בלוס אנג'לס היום רק התחיל. הא!


לסיכום: אוריקי היפה, יום הולדת שמח! את כל כך גדולה! אני לא מאמינה שאת כבר בת שתים עשרה! אמרתי את זה מספר פעמים בעל פה, אבל אני רוצה שיהיה תיעוד כתוב של זה --


בשניה שאת חוזרת לארץ (תחזרו כבר!!), יונתן בונה עלייך למלא מלא מלא בייביסיטר.


***
פירמידת אוראו בשני צבעים
מקור המתכון: תכלס, אין, אבל זו הפירמידה המקורית שאני/אמא שלי מכינות.

כמות: עוגת פירמידה אחת

מצרכים:
176 ג' (1 קופסא/16 יחידות) עוגיות אוראו
500 מ"ל (2 כוסות) שמנת מתוקה
180 מ"ל (3/4 כוס) חלב
42 ביסקוויטים (פתי בר) וניל/שוקולד/שניהם

לגנאש
30 מ"ל (כ-1/8 כוס) שמנת מתוקה
30 ג' שוקולד מריר, קצוץ גס
סוכריות צבעוניות

אופן ההכנה:
1. מתחילים בקרם: קוצצים את עוגיות האוראו, כך שאין חתיכות גדולות מדי (זה יקשה על מריחת הקרם בהמשך).
2. מניחים שמנת מתוקה בקערת המיקסר. מחברים וו בלון ומקציפים היטב על מהירות גבוהה, עד לקבלת קצפת יציבה מאד.
3. מוסיפים עוגיות קצוצות ומקפלים לתוך הקצפת, עד לקבלת קרם אוראו אחיד.
4. מוזגים חלב לקערה או צלחת עמוקה.
5. טובלים ביסקוויט אחד בחלב לשלוש-ארבע שניות, הופכים וטובלים את הצד השני למספר שניות נוספות, ומניחים על נייר אפיה, בפינה השמאלית העליונה שלו (אבל משאירים מעט שוליים, ראו בתמונה).
6. חוזרים על הפעולה עם עשרים ביסקוויטים נוספים, כך שמתקבלות שלוש שורות בנות שבעה ביסקוויטים כל אחת (שוב, ראו בתמונה).
7. מורחים בערך חצי מהקרם מעל הביסקוויטים ומיישרים לשכבה אחידה.
8. מסדרים שכבה נוספת של ביסקוויטים מעל הקרם, כאשר טובלים כל אחד בחלב, כמו קודם.
9. מצפים בשאר הקרם ומיישרים.
10. מחזיקים את נייר האפיה משני קצותיו ויוצרים פירמידה מהעוגה -- מצמידים את השורה העליונה והשורה התחתונה זו לזוז, לקבלת עוגה משולשת ארוכה. מעבירים את העוגה למקרר למשך כשעה.
11. להכנת הגנאש: מניחים שמנת מתוקה ושוקולד בקערה קטנה. ממיסים יחד במיקרוגל: מפעילים כל פעם ל-15-30 שניות, ומערבבים בין הפעלה להפעלה, עד לקבלת גנאש חלק. מצננים מעט, עד שהקרם מסמיך קלות.
12. יוצקים את הגנאש מעל העוגה -- אפשר לעשות את זה מהר, ואז הוא כנראה יישפך לכל עבר. אני העדפתי למזוג אותו לאט לאט, כך שהוא טפטף במורד העוגה.
13. מפזרים סוכריות צבעוניות מלמעלה.

הערות/תוספות/שדרוגים:
  • אני השתמשתי ב-42 ביסקוויטים, כי הפירמידה שלי היתה באורך של שבעה ביסקוויטים. אפשר להכין גם עוגה קטנה או גדולה יותר, וכמות הביסקוויטים תשתנה בהתאם. לא צריך להיות גאוני מתמטי כדי להבין את ה"נוסחא", אבל בעקרון -- כפלו את אורך השורה שלכם בשש, ותקבלו את מספר הביסקוויטים הדרוש.
  • אגב, אפשר להשתמש רק בביסקוויטים מסוג וניל או רק שוקולד מריר, אני שילבתי בשביל לקבל שני צבעים וטעמים.


עכשיו אני יכולה לספר לכם כמה יונתן חמוד?


21 באוגוסט 2017

עוגת חמאת בוטנים ממולאת שוקולד

תכננתי לפרסם את הפוסט הזה ב-13 באוגוסט, בדיוק כשיונתן חגג יום הולדת חודש.

אבל לא יצא.


טוב, חשבתי לעצמי, אולי ב-18 בחודש, חודש אחרי הפוסט האחרון שלי.

הממ כן.. לא יצא.


במצב רגיל הייתי מתבאסת ומתעצבנת ועושה הכל כדי להספיק לעמוד בלוח הזמנים שהצבתי לעצמי, כלומר יושבת לכתוב את הפוסט עד הלילה ומוותרת על שעות שינה.


רק ש.. בכלל לא הכנתי עדיין את העוגה שרציתי לפרסם.


אופס.


חוץ מזה, בחמשת השבועות האחרונים אני נאלצת לוותר על שעות שינה מסיבות אחרות לגמרי, ואני בכלל לא זו שמחליטה מתי אשן ומתי אתעורר.


או במילים אחרות, כל שעתיים-שלוש: "וואה וואה וואההההה".

**גוגל טרנסלייט מתינוקית לעברית**

"אמא, תאכילי אותי! אמא, תחליפי לי ומיד אחר כך תאכילי אותי! אמא אוכל, אמא אוכל, אמא אוכככככככל!!!"


הו, ילדים זה שמחה.


בקיצור, יונתן קייק. ילד יפהפה (אובייקטיבית) וחמוד (אובייקטיבית) ומצחיק (אובייקטיבית) וגאון (אובייקטיבית) ובאופן כללי, די מהמם ומושלם (אובייקטיבית ואובייקטיבית).


אבל גם ילד צרחן. כאילו, דא.. הוא תינוק. ילד רעב כל הזמן (היי, גנים של אמא!) שמחסל חבילות של חיתולים כמו פיצוחים. ילד שבימים מסוימים יכול לישון בשקט ושלווה בעגלה במשך שעות, ובימים אחרים לא מסכים לישון יותר מחצי שעה רצוף, רק על הידיים.


אז אני מאכילה אותו ומחליפה לו ומנדנדת אותו בידיים, "ששש ששש שששששששש נווווו ג'וני, אולי תירדם קצת?", והוא? הוא צורח ועוד קצת צורח.


ואז, בדיוק בשיא התסכול שלי, הוא פתאום זורק לי איזה חיוך כובש, ואני - השפוטה שלו - מגיבה ב"מי יפה של אמא??? יש לך מזל שאתה חמוד!".


השטאג קלישאה מהלכת. סליחה, קלישאה מנומנמת.


בקיצור, סדר היום שלי בחודש האחרון נקבע על ידי יצור קטן במשקל ארבעה וקצת קילו. הוא מחליט מתי אני ישנה ומתי מותר לי להתקלח, ו"אמא, לא באמת תכננת לשתות את הקפה הזה חם, נכון? עזבי אותך, אוגוסט עכשיו. גם ככה עדיף קפה קר. יופי, אז תני לו להתקרר ובואי תניקי אותי!".


וכמובן, לא באמת אכפת לו אם כבר הוצאתי ביצים וריככתי חמאה. "היי, זוכרת אותי? הדובי החמוד שלך? אמא, תראי איזה יפה אני עכשיו, אפילו שאני בוכה המון. בואי תני לי קצת יחס".


אל תבינו לא נכון, זה לא שלא אפיתי. חזרתי לאפות אחרי שבועיים וקצת. למען האמת, גם אסף וגם אני הופתענו מזה שזה לקח לי כל כך הרבה זמן. אני פשוט חושבת שעד אז, הייתי בסוג של ג'ט לג פוסט לידתי ש.. אוקיי, האמת היא שהוא עדיין לא נגמר עד עכשיו. אולי רק השתפר קצת.


אבל הכנתי מתכונים קלים. מהירים. עוגיות בראוניזקוביות קפה ושוקולד. דברים שכבר צילמתי ופרסמתי בבלוג בעבר. דברים שיכולתי להכין בשמונה-תשע בערב, בעשר דקות, תוך כדי שאסף יושב בסלון, משגיח למקרה שמכונת הבכי האנושית תתעורר פתאום.


ודווקא היה לי רעיון לעוגה. טבלת שוקולד ריסז שקיבלתי במתנה הציצה עלי מסלסלת הממתקים שנמצאת מאחורי הטלוויזיה בסלון (אם אתם תוהים לגבי המיקום המוזר, הרשו לי להרגיע אתכם -- יש לי ערמות ממתקים בשלל מיקומים אסטרטגיים ברחבי הבית, מאחורי הטלוויזיה בסלון זה רק אחד מהם) וזעקה "היי! היי, את שם! כן, את שמוקפת בחיתולי טטרא ומנסה לחלץ את עצמה מתוך סינר ההנקה המסורבל שלה -- לא בא לך להכין עוגת חמאת בוטנים ולדחוף אותי פנימה, בתור הפתעה שוקולדית-בוטנימית כיפית כזאת? מה אכפת לך? יהיה טעים וכיף, כדאי לך".


וואו, אתם ודאי חושבים לעצמכם, היא באמת לא ישנה הרבה, אם טבלאות שוקולד התחילו לדבר איתה.

מצחיקים. אתם קלירלי שוכחים שנהגתי לדבר עם חפצים דוממים, לרבות מוצרי מזון, הרבה לפני שילדתי. הרבה לפני ההריון.

**שתיקה מביכה**

איפה היינו?


אה כן, טבלת הריסז עשתה לי עיניים וניסתה לגרור אותי למטבח, יונתן בתגובה יילל "לא נראה לי".

ככה, הלוך ושוב, משהו כמו שבועיים.


עד שבסוף השבוע האחרון היו לי כמה דקות פנויות, ג'וני הקטן שיתף פעולה באופן יחסי, ואסף כמובן היה בבית כדי לגבות אותי בשניה שהפסקת האש תופר.


בללתי בלילת חמאת בוטנים סמיכה מספיק כדי להחזיק טבלת שוקולד שלמה, דחפתי פנימה את הריסז, העברתי לתנור והתיישבתי בסלון, מצד אחד רוצה לישון, מצד שני יודעת שלא אצליח להירדם מרוב ההתרגשות על זה שיש לי חצי שעה פנויה לעצמי.

אוקיי, זה שקר. בשלב הזה בחיי אין שום דבר בחיי שיצליח למנוע ממני להירדם. מצד שני, ציוצים של תינוק אחד מסוים יצליחו להעיר אותי תוך עשר שניות. חמש עשרה, אם אני ישנה ממש עמוק.


בשורה התחתונה, ואני ממש לא מנסה לקצר כי יונתן בוכה פה בטרמפולינה (הדבר הזה לא אמור להרדים אותו???), הכנתי לכם עוגת חמאת בוטנים ממולאת שוקולד. סליחה, ממולאת טבלת!! שוקולד. עם שני סימני קריאה והכל.


אני הצלחתי להכין את העוגה הזו, ולצלם אותה, עם תינוק בן חודש בבית. תינוק חמוד, אבל אחד שיודע לצעוק. אז, אתם יודעים, זה אמור להמחיש לכם כמה קלה ומהירה העוגה.


(או שתבינו לא נכון את מוסר ההשכל שלי, ותבחרו פשוט לדמיין אותי כוונדר וומן, עם תינוק ביד אחת, תבנית עוגה ביד השניה, ושיערי מתבדר ברוח. אין לי בעיה, אני בסדר גם עם הפרשנות הזו, אם תרצו ללכת עליה)

(בעצם לא, תינוק ביד אחת ותבנית עוגה לוהטת ביד השניה נשמע לי לא בטיחותי ולא וונדר וומני בעליל. דמיינו אותי בצורה יותר טובה, בסדר?)


טוב, נראה לי שאני צריכה להשלים שעות שינה. רגע, איפה אני?


***
עוגת חמאת בוטנים ממולאת שוקולד
מקור המתכון: התבססתי על עוגת הווניל שלי וחיזקתי אותה בחמאת בוטנים.

כמות: תבנית אינגליש קייק אחת באורך 25 ס"מ.

מצרכים:
100 ג' חמאה רכה
85 ג' (כ-1/4 כוס) חמאת בוטנים
150 ג' (3/4 כוס) סוכר לבן
2 ביצים גדולות
210 ג' (1/2 1 כוסות) קמח לבן
1/2 כפית אבקת אפיה
1/4 כפית מלח
120 מ"ל (1/2 כוס) חלב
1 טבלת שוקולד ריסז (או שוקולד אחר)

אופן ההכנה:
1. מחממים תנור ל-180 מעלות.
2. מניחים חמאה, חמאת בוטנים וסוכר בקערת המיקסר. מחברים וו גיטרה ומקרימים למשך שלוש-חמש דקות על מהירות בינונית, עד לקבלת תערובת בהירה ותפוחה.
3. מוסיפים ביצים, אחת אחת, ומערבבים היטב בין הוספה להוספה, עד להיטמעות מלאה.
4. בינתיים מערבבים קמח, אבקת אפיה ומלח בקערה קטנה.
5. מנמיכים את מהירות המיקסר ומוסיפים את תערובת היבשים והחלב לסירוגין: מתחילים בשליש יבשים, חצי חלב, שליש נוסף מהיבשים, שאר החלב ושאר היבשים. מערבבים קלות בין הוספה להוספה. בסוף מערבבים עד לקבלת בלילה אחידה.
6. יוצקים בערך חצי מכמות הבלילה לתבנית. מיישרים עם לקקן.
7. מניחים את טבלת השוקולד במרכז התבנית ומכסים אותה בשאר הבלילה. מיישרים עם לקקן.
8. אופים 35-40 דקות (אני אפיתי 37 דקות), עד שהעוגה מתייצבת ומזהיבה, וקיסם הננעץ בה יוצא נקי, או עם פירורים לחים עליו (קחו בחשבון שבחלקים מסוימים, הקיסם יכול לצאת עם שוקולד מומס עליו).

הערות/תוספות/שדרוגים:
  • מיטיבי הלכת יכולים להשתמש בממרח ריסז במקום חמאת בוטנים.
  • מיטיבי מיטיבי הלכת יכולים להוסיף גם שוקולד צ'יפס או חמאת בוטנים צ'יפס לבלילה.
  • טבלת הריסז שוקלת 120 גרם, ויש מצב שהיא גם ארוכה מעט יותר מטבלת שוקולד סטנדרטית של 100 גרם. ועדיין, קצוות העוגה יוצאים "נטולי" שוקולד. אם רוצים, אפשר להשתמש בתבנית מעט קטנה יותר, או להשלים חתיכה מטבלת שוקולד נוספת בקצוות.


אגב, אסף ואני קראנו לילד יונתן.


היה לי חשוב להבהיר את זה.