> יוני 2017 | Morcake

28 ביוני 2017

מאפינס בננות, שיבולת שועל ואגוזי לוז

בננה זה פרי די מעורר מחלוקת, לא? או שמתים עליו, או שסולדים ממנו.


בתור בחורה מאד בעייתית באוכל, גם אני קצת מופתעת לפעמים מזה שאני לחלוטין מתה על בננות. למעשה, זה הפרי האהוב עלי, ורשימת הקניות השבועית שלנו תמיד כוללת אותו.


בחורף הכל טוב -- קונים בננות בשישי בבוקר, הן מבשילות להן לאטן במהלך השבוע, מדהים.

בקיץ? קונים בננות בשישי בבוקר, בשבת הן עדיין ירקרקות, בראשון אני קוטפת לי אחת צהבהבה ובשלה-אך-עדיין-לא-רכה-מדי, מושלמת לאכילה... ובשני כל הנותרות כבר מלאות כתמים, גוססות, זועקות לרחמים.


בכל שבוע אני נותנת להן צ'אנס נוסף, וכל פעם הן מאכזבות אותי מחדש.


היות שאין לי לב לזרוק את הבננות הבשלות מדי (חוץ מכשהן באמת באמת באמת באמת בשלות מדי, רוצה לומר איכס), זה כמעט תמיד נגמר בלחם בננות.

אבל עם כמה שאני אוהבת את לחם הבננות הקבוע שלי - והו, כמה אני אוהבת - בשלב מסוים חשתי צורך לגוון.


אז פעם אחת הכנתי את הלחם כמאפינס. בפעם אחרת הוספתי קינמון ושוקולד צ'יפס. אחר כך החלטתי שהגיע הזמן לשלב קצת קמח מלא, אולי גם סוכר חום.

כמה נסיונות כאלה נשלחו לעבודה של אסף וזכו להצלחה מסחררת, כולל בקשות למתכון. עקב העובדה שאלתרתי, ולא ידעתי מה בדיוק עשיתי שונה בכל פעם, הפניתי אותם למתכון ההוא, של לחם הבננות, הראשון בבלוג.


אבל עמוק בפנים ידעתי שהמתכון ההוא - נהדר שכמותו - הוא לא בדיוק מה שהם טעמו. הוא היה לחמי יותר, דחוס יותר. והמאפינס האלה שהם טעמו? אווריריים ופלאפיים ונהדרים. נהדרים בצורה אחרת. נהדרים בצורה שהצדיקה פוסט חדש.


אז הכנתי אותם שוב. שילבתי קצת קמח מלא, גם סוכר חום. זרקתי פנימה שיבולת שועל (אבל הפעם בדקתי בדיוק כמה, לא "לפי העין") וקצצתי כמה אגוזי לוז.


לקחתי כמה לחברים, אבל אחרי שטעמתי אחד, הבנתי שהשאריות לא הולכות לעבודה של אסף. לא לעבודה שלי.

רק רק רק אלי. ובום, יש לי ארוחת בוקר לכל השבוע. אולי בעצם גם לשבוע הבא.


לא נעים לי כמה לומר כמה פעמים אמרתי את המשפט "אני בדרך כלל לא עפה על עצמי ככה, אבל וואו, איזה מאפינס טעימים הכנתי!". לחברים. לאנשים בעבודה. לאנשים זרים ברחוב.

(סתם)

(לא סתם)

(סתם סתם, כן סתם. אני לא מדברת עם אנשים זרים ברחוב. הם מפחידים אותי.)


בכל אופן.

אני לא לגמרי יודעת איך, אבל יש לי היום מתכון למאפינס בננות כל כך טובים שאני לא יודעת מה לעשות עם עצמי -- הם גם טעימים להפליא, מתוקים אבל לא מדי, כאלה שמתאימים לארוחת בוקר אבל גם כקינוח קל.. גם בעלי מרקם פחות או יותר מושלם... וגם יחסית-יחסית-יחסית לא מושחתים ומזיקים (אני לא רוצה לומר "בריאים", אבל.. כמעט?).


אה, ומכינים אותם בקערה אחת.

בום.


טוב, לכו לקנות בננות. מאמינה שעד שתחזרו הביתה הן כבר יהיו מספיק בשלות ומוכתמות כדי שתוכלו לאפות איתן. הידד!

***
מאפינס בננות, שיבולת שועל ואגוזי לוז
מקור המתכון: הבסיס הוא לחם הבננות האולטימטיבי שלי.

כמות: 18-20 מאפינס בינוניים-גדולים (לי יצאו 19 מאפינס, כל אחד הכיל 75 גרם בלילה)

מצרכים:
6 בננות בינוניות, בשלות מאד, מעוכות
100 ג' (1/2 כוס) סוכר חום דמררה
100 ג' (1/2 כוס) סוכר לבן
180 מ"ל (3/4 כוס) שמן קנולה
4 ביצים גדולות
210 ג' (1/2 1 כוסות) קמח לבן
125 ג' (1 כוס) קמח מלא
35 ג' (1/4 כוס) שיבולת שועל שלמה
1/2 כפית אבקת סודה לשתיה
1 כפית אבקת אפיה
1/2 כפית מלח
50 ג' (כ-1/3 כוס) אגוזי לוז, קצוצים גס

אופן ההכנה:
1. מחממים תנור ל-160 מעלות. מרפדים תבנית שקעים במנז'טים. לחילופין, מכינים מנז'טים חזקים שעומדים בפני עצמם.
2. מניחים בננות, שני סוגי סוכר, שמן וביצים בקערה גדולה. מערבבים היטב עם מטרפה.
3. מוסיפים שני סוגי שמח, שיבולת שועל, סודה, אבקת אפיה ומלח. מערבבים עד לקבלת בלילה אחידה (בשלב זה, רצוי לעבור ללקקן).
4. מקפלים פנימה אגוזי לוז קצוצים.
5. מחלקים את הבלילה לתבנית השקעים. אם רוצים, מפזרים מעט שיבולת שועל מעל כל מאפין.
6. אופים 20-23 דקות, עד שהמאפינס תופחים ומתייצבים, וקיסם הננעץ במרכז כל אחד יוצא נקי. אם אופים בשתי תבניות, רצוי להחליף ביניהן לאחר כעשר דקות, כך שהעליונה תהיה בחלק התחתון של התנור, ולהיפך.

הערות/תוספות/שדרוגים:
  • כמובן שאפשר לאפות את המאפינס גם כמיני מאפינס ולקבל כמות הרבה יותר גדולה. לחילופין, אפשר גם לאפות כעוגה אחת גדולה. זמן האפיה יתקצר/יתארך בהתאם.
  • בגירסא שלי, בכל מאפין יש נוכחות של אגוזי לוז, אבל האגוזים לא מאד מאד דומיננטיים. אם רוצים, אפשר להגדיל את כמות האגוזים למאה גרם.
  • אני חושבת שאגוזי הלוז עובדים טוב מאד במאפינס האלה, אבל אם בא לכם, אני בטוחה שגם פקאנים יתאימו. אולי גם אגוזי מלך, אם כי באופן אישי, אני פחות מתחברת.
  • ולהוסיף חופן שוקולד צ'יפס? זה תמיד רעיון טוב ;-)


ותודה לאינסטגרם שהביאני עד הלום.

14 ביוני 2017

עוגת ספרינקלז

אני חושבת שכבר כתבתי את זה פעם, אבל מעולם לא הייתי ילדה כזו שחלמה על החתונה שלה.

לא ידעתי איך השמלה תיראה. לא היה לי ויז'ן לעיצוב.


כשהגיעו ההצעה והטבעת, והתחלנו לתכנן את החתונה, היו כמה דברים שהיו חשובים לי:


רציתי נעליים צהובות.

התעקשתי על עמדת ממתקים.

תכננתי להכין עוגת חתונה. בעצמי. בקטנה כזה.


...


החתן המיועד אשכרה בא לקנות איתי נעליים צהובות.

הוא זרם איתי כשהחלטתי לקנות קילוגרמים של ממתקים ומלא כלים, אפילו עזר לי להחתים שקיות חומות יפות כאלה וארגן לי שלט גיר יפה כזה להניח בעמדה.


ו.. "רגע, מה? עוגת חתונה? את רוצה להכין עוגת חתונה? בעצמך? תקשיבי, מור, זה הכי לא בקטנה כזה!"

אסף טען שזה פרויקט גדול מדי ושאני גם ככה נכנסת ללחץ בקלות ושלא בא לו שאני אשתגע יום לפני החתונה, כי דברים לא יסתדרו לי כמו שארצה, ונניח שבדרך נס כלשהי אצליח להכין עוגה סמי ייצוגית -- איך לעזאזל נשנע אותה לגן האירועים?!

נכון, כל הטענות שלו היו הגיוניות ולגיטימיות ושפויות ורציונליות, אבל.. אבל רציתי להכין עוגה!


לבסוף לא היתה ברירה. ירדתי מזה. ירדתי מזה רגע לפני שהוא יחליט שהוא יורד מהחתונה.

לשמחתי, הוא לא ירד מהחתונה, והיא היתה מהממת וכיפית ונגמרה - כך, לפחות, זה הרגיש - תוך דקה וחצי.


ואז, מפה לשם, עברה שנה. קנינו דירה, טסנו לירח דבש, אני התחלתי לאכול בשביל שניים, שנינו החלפנו עבודות, בטח קרו עוד כל מיני דברים שאני כבר לא זוכרת.

אבל הרצון - לא, הצורך - להכין עוגת ספרינקלז צבעונית, עם מלא מלא מלא סוכריות, לא נעלם. לא דעך אפילו קצת.


נכון, עוגת חתונה זו כבר לא תהיה, אבל היי -- מה לגבי עוגה ליום הנישואין הראשון?

דינג דינג דינג.


אז הכנתי. עם בטן של סוף חודש שמיני ועם דלקת בלתי נסבלת ביד ועם החום של אמצע יוני, הכנתי.


האמת צריכה להיאמר: החלק הפנימי של העוגה נראה כמו בלאגן אחד גדול.

(אבל כמה היא טעימה! כאילו.. סנדוויץ' של שתי עוגות וניל וביניהן בראוניז שוקולד-קפה וקצפת וניל, וואטס נוט טו לייק?)


החלק החיצוני? אממ. תכלס? גם. בעיקר הצדדים.

(הזכרתי כבר את החודש השמיני והדלקת ביד והאמצע יוני?)


הייתי יחסית מוכנה נפשית לזה, אבל תכלס -- אם הייתי מכינה את העוגה הזו שנה קודם, לחתונה עצמה, ולא "סתם" לבית?

כואב לי להודות בזה, בטח קבל עם ובלוג, אבל יש מצב, אולי, סיכוי קטנטן כזה, שאסף צדק בזמנו והייתי משתגעת ומאבדת את זה ובוכה בוכה ובוכה.


זאת אומרת, זה לחלוטין לא נשמע כמוני, אבל..

סיכוי קטנטן. אתם יודעים.


סתם, בואו נהיה כנים רגע: אני פשוט דאגתי שאסף ישתגע מהחשש שאני אשתגע, אז החלטתי לחסוך לו את הדאגה. עשיתי את זה בשבילו. זו אני, הכלה המושלמת. ועכשיו, שנה אחרי, הרעיה המושלמת.


"איך להיות הרעיה המושלמת", אני שוקלת להתחיל להעביר סדנאות.

שיעור ראשון: הכיני לו עוגה כל שבוע (אבל לא בשבוע של החתונה).

שיעור שני: גם עוגיות זה בסדר.

טוב, אולי אני צריכה לעשות קצת ליטושים סופיים לסילבוס..


לבינתיים, יום נישואין ראשון שמח, אסף קייק! הכנתי לך עוגת ספרינקלז!

(אוקיי, אז הוא היה מעדיף את אותה העוגה בדיוק בלי כל הסוכריות הצבעוניות, אבל היי, זה גם יום הנישואין שלי, סבבה?)


***
עוגת ספרינקלז
מקור המתכון: עוגת הווניל מבוססת על המתכון הזה, הבראוניז על זה.

כמות: עוגה אחת עגולה בקוטר 20 ס"מ.

מצרכים:
לעוגת וניל
100 ג' חמאה רכה
150 ג' (3/4 כוס) סוכר לבן
2 ביצים גדולות
1 כפית מחית וניל/2 כפיות תמצית וניל
175 ג' (1/4 1 כוסות) קמח לבן
1/2 כפית אבקת אפיה
1/4 כפית מלח
120 מ"ל (1/2 כוס) חלב

לבראוניז
85 ג' שוקולד מריר, קצוץ גס
25 ג' חמאה
25 ג' (2 כפות) סוכר לבן
1 ביצה גדולה
40 ג' (4 כפות) קמח לבן
1/2 כפית אבקת נס קפה (לא חובה)
1/4 כפית מלח

לקצפת וניל
250 מ"ל (1 כוס) שמנת מתוקה
1/2 כפית מחית וניל/1 כפית תמצית וניל
25 ג' (2 כפות) סוכר לבן

מלא מלא מלא סוכריות צבעוניות!

אופן ההכנה:
1. מתחילים בהכנת עוגות הווניל: מחממים תנור ל-180 מעלות. מכינים שתי תבניות עגולות בקוטר 20 ס"מ.
2. מניחים חמאה וסוכר בקערת המיקסר. מחברים וו גיטרה ומקרימים היטב עד לקבלת תערובת בהירה ותפוחה, משהו כמו 3-5 דקות.
3. מוסיפים ביצים, אחת אחת, ומערבבים היטב בין הוספה להוספה.
4. מוסיפים גם וניל ומערבבים היטב.
5. מערבבים קמח, אבקת אפיה ומלח בקערה קטנה.
6. מנמיכים את מהירות המיקסר ומוסיפים חומרים יבשים וחלב לסירוגין: מתחילים בשליש מהיבשים, לאחר מכן, חצי מהחלב, שליש נוסף מהיבשים, שאר החלב, ולבסוף שאר היבשים. מערבבים מעט בין הוספה להוספה.
7. מחלקים את הבלילה בין שתי התבניות ומיישרים. אופים למשך כעשרים דקות, עד ששתי העוגות מתייצבות ומזהיבות קלות בחלקן העליון, וקיסם הננעץ במרכזן יוצא נקי. מצננים לגמרי.
8. להכנת הבראוניז: מחממים שוב תנור ל-180 מעלות (או שפשוט משאירים אותו דולק). מכינים תבנית עגולה בקוטר 16 ס"מ.
9. מניחים שוקולד מריר וחמאה בסיר בינוני. מחממים על אש נמוכה-בינונית, עד להמסה מלאה וקבלת תערובת שוקולדית חלקה ומבריקה. מצננים מספר דקות.
10. מוסיפים סוכר ומערבבים היטב.
11. מוסיפים ביצים ומערבבים היטב, עד להיטמעות מלאה.
12. מוסיפים קמח, קפה (אם רוצים) ומלח. מערבבים עד לקבלת בלילה אחידה.
13. יוצקים לתבנית ומיישרים. אופים למשך כעשר דקות, עד שהעוגה מתייצבת. מצננים לגמרי.
14. להכנת הקצפת: מניחים שמנת מתוקה, וניל וסוכר בקערת המיקסר. מחברים וו בלון ומקציפים היטב, על מהירות גבוהה, עד לקבלת קצפת יציבה.
15. להרכבת העוגה: מניחים עוגת וניל אחת על צלחת הגשה. מורחים שכבה דקה של קצפת מעליה. מניחים את הבראוניז מעל הקצפת, במרכז העוגה.
16. מצפים את חלקם העליון של הבראוניז, וכן את הרווח שנוצר ביניהם לבין עוגת הווניל, בקצפת. מניחים את פרוסת עוגת הווניל השניה מלמעלה.
17. מצפים את דפנות העוגה בשכבה דקה של קצפת -- עדיין לא מצפים את חלקה העליון של העוגה. מעבירים למקרר להתייצבות, למשך עשרים-שלושים דקות.
18. מפזרים מלא סוכריות צבעוניות בתוך תבנית או צלחת גדולה (גדולה מקוטר העוגה). מגלגלים את העוגה בסוכריות, לרוחב, כך שכל הדפנות יצופו סוכריות.
19. מחזירים את העוגה לצלחת ההגשה. מורחים שכבת קצפת גם על חלקה העליון, ומכסים אותה בסוכריות צבעוניות.

הערות/תוספות/שדרוגים:
  • טיפ חשוב ממני אליכם: אני ציפיתי את העוגה בקצפת ומיד גלגלתי אותה בסוכריות. זו היתה טעות, כי השכבות של העוגה קצת החליקו לי ומרחו את הסוכריות. לכן הצעתי במתכון עצמו לקרר קצת את העוגה, על מנת שהקרם יתייצב, ושום דבר - בתקווה - לא יחליק לכם.
  • תהיו מוכנים להשתמש בהמון סוכריות, טוב? המטרה היא לצפות את כל העוגה.
  • אגב, אם אחרי גלגול העוגה בסוכריות, עדיין מתפספסים לכם חלק מהצדדים, והדפנות לא לגמרי מצופות, אפשר לקחת חופן סוכריות ו"להדביק" לעוגה. לדעתי האישית זה פחות נוח ולא תמיד עובד טוב, אבל זה יכול לעזור לתקן חלקים שהתפספסו.
  • כמובן שאם בא לכם על עוגה קצת יותר פשוטה (ותכלס, יותר אסתטית בפנים, ואולי יותר נוחה לתפעול), אפשר לוותר על הבראוניז ופשוט להכין עוגת שכבות וניל (מצד שני, הבראוניז בפנים הם כזו הפתעה כיפית!).


אם הייתי אדם קיטשי ודוחה, הייתי מאחלת לנו מספר שנות נישואין שמחות ומאושרות כמספר הסוכריות הצבעוניות על העוגה הזו. איזה מזל שאני לא אדם קיטשי ודוחה.