> 2017 | Morcake

18 ביולי 2017

עוגת סניקרדודלס

לפני שבוע וחצי-שבועיים כזה, פתאום שמתי לב שיום ההולדת שלי מתקרב.


זאת אומרת, זה לא בדיוק שלא ידעתי, פשוט לא ממש השקעתי בזה ביום ההולדת שלי יותר מדי מחשבה השנה, כי היו לי כמה דברים אחרים על הראש.

בכל אופן.

החלטתי שאני צריכה להכין לעצמי עוגה, כמובן, כי זה מה שעושים בימי הולדת.


אבל קרה משהו מוזר השנה --

לא התחשק לי להכין עוגת שכבות. לא רציתי שוקולד, לא קרמים, לא סוכריות.


בעצם, לא ממש הצלחתי לחשוב על אף עוגה שממש התחשק לי להכין. ולאכול.

(מי אני?!)


היות שאין אין אין חגיגה בלי בלי בלי בלי עוגה, הכרחתי את עצמי לחשוב עוד קצת. אולי משהו פירותי?

לא מצאתי שום דבר פירותי שבא לי עליו.


ואז הגעתי לזה:

קינמון. אני אכין לעצמי עוגת קינמון.

ליתר דיוק, עוגת סניקרדודלס.

(זוכרים שהכנתי פעם עוגיות סניקרדודלס? אז כזה. רק בעוגה. בערך)


לרגע התלבטתי --

כן, מור? "סתם" עוגה בחושה עם מלא מלא מלא קינמון?

בלי שכבות? איפה השוקולד? מה עם הקרמים? לפחות תוסיפי סוכריות!

אבל אז החלטתי לשים בצד את כל המחשבות האלה וללכת עם האמת שלי, עם האמת הבחושה, המתוקה והקינמונית שלי.


אז הכנתי לעצמי עוגת סניקרדודלס, כלומר עוגת קינמון חד שכבתית, די נמוכה, רכה רכה רכה, מצופה בחמאה מומסת ובהמון סוכר קינמון.

עוגה פשוטה. עוגה שהפכה לארוחת הבוקר שלי להמשך השבוע. עוגה שהולכת מעולה עם הקפה של הבוקר, או זה של אחר הצהריים.

כנראה לא עוגה שתכסו בנרות ותכינו למסיבת יום הולדת מטורפת...

אבל בדיוק העוגה שרציתי להכין לעצמי ליום ההולדת.


או לשבוע שלפני יום ההולדת.

כן, היא מתוקה. מאד. יש אפילו מי שיגיד (אסף) שמתוקה מדי.

אבל בעיני היא מושלמת כמו שהיא (באמת שהמרקם שלה הוא בגדר חלום).

ואני ילדת יום ההולדת. אז היום אני מחליטה.

(טוב, על מי אנחנו עובדים? זה הבלוג שלי -- אני תמיד מחליטה **צחוק מרושע**)


בקיצור: יום הולדת שמח לי! ויום סניקרדודלי לכולכם!

***
עוגת סניקרדודלס
מקור המתכוןעוגת הווניל הנצחית שלי היתה ההשראה והבסיס גם למתכון הזה (כמו לתשעים אחוז מהמתכונים בבלוג).

כמות: עוגה אחת בקוטר 20 ס"מ -- אפשר להכין עוגה מעט גבוהה יותר בקוטר 18 ס"מ. לא הייתי מכינה את העוגה בתבנית גדולה יותר, כי היא תצא מאד נמוכה.

מצרכים:
100 ג' חמאה רכה
150 ג' (3/4 כוס) סוכר חום דמררה
2 ביצים גדולות
140 ג' (1 כוס) קמח לבן
35 ג' (1/4 כוס) קורנפלור
1/2 כפית אבקת אפיה
1/4 כפית מלח
1/2 כפית קינמון טחון
120 מ"ל (1/2 כוס) חלב

לציפוי
50 ג' חמאה מומסת
100 ג' (1/2 כוס) סוכר לבן
1 כפית קינמון טחון

אופן ההכנה:
1. מחממים תנור ל-180 מעלות. מרפדים תבנית עגולה בגודל הרצוי בנייר אפיה.
2. מניחים חמאה וסוכר חום בקערת המיקסר. מחברים וו גיטרה ומקרימים היטב על מהירות בינונית למשך שלוש-חמש דקות, עד לקבלת תערובת בהירה ותפוחה.
3. מוסיפים ביצים, אחת אחת, ומערבבים היטב בין הוספה להוספה, עד להיטמעות.
4. בינתיים מערבבים בקערה קטנה קמח, קורנפלור, אבקת אפיה ומלח.
5. מנמיכים את מהירות המיקסר ומוסיפים חומרים יבשים וחלב לסירוגין: מתחילים בשליש מהיבשים, לאחר מכן חצי מהחלב, שליש נוסף מהיבשים, שאר החלב ושאר היבשים. מערבבים קלות בין הוספה להוספה, ולבסוף מערבבים רק עד לקבלת בלילה אחידה.
6. יוצקים את הבלילה לתבנית ומיישרים לשכבה אחידה בעזרת לקקן.  אופים 20-25 דקות (לי הספיקו 21 דקות), עד שהעוגה מזהיבה, מתייצבת וקיסם הננעץ במרכזה יוצא יבש, או עם מעט פירורים לחים עליו. מצננים.
7. מחלצים את העוגה מהתבנית ומברישים את הדפנות בחמאה מומסת.
8. מערבבים סוכר וקינמון ומניחים בצלחת הגדולה מקוטר העוגה (או בתבנית גדולה). מעמידים את העוגה על צדה ומגלגלים בסוכר הקינמון, כך שהדפנות כולן מצופות.
9. מניחים את העוגה על צלחת הגשה. מברישים את חלקה העליון בחמאה המומסת וזורים סוכר קינמון, כך שלבסוף כל העוגה מצופה.

הערות/תוספות/שדרוגים:
  • סביר להניח שיישארו לכם שאריות מהחמאה המומסת וסוכר הקינמון של הציפוי, אבל עדיף שיהיה קצת יותר מדי מאשר קצת קצת מדי.
  • עקרונית, אפשר לוותר על הציפוי ולקבל עוגת קינמון נהדרת כמו שהיא, מן הסתם הרבה פחות מתוקה, אבל אז זה כבר לא סניקרדודלס! ולא יהיה לכם ציפוי סוכרי-קינמוני-מתפצפץ כיפי :-(
  • אם מתחשק לכם מאפינס סניקרדודלס, אפשר לחלק את הבלילה לתבנית שקעים ולצפות כל מאפין בחמאה המומסת ובסוכר הקינמון לאחר האפיה. זמן האפיה יתקצר - קשה לומר כמה בדיוק, תלוי בגודל המאפינס שלכם.


אז נסגור על זה שמתנת יום ההולדת שלכם אלי תהיה זה שתכינו את העוגה הזו בבית כדי לחגוג יחד איתי? YAY, תודה :-)

***
פוסט זה נכתב לפני שבוע בדיוק, פלוס כמה שעות, תוך כדי מה שהתגלה כהתחלה של צירים. מפה לשם, תראו איזו מתנת יום הולדת שווה סידרתי לעצמי.


7 ביולי 2017

קאפקייקס שוקולד לרציניים בלבד

עד לפני מספר חודשים, בכלל לא שמעתי על יום השוקולד העולמי. ואז "רגע מתוק" סיפרו לי עליו וביקשו ממני לפתח מתכון שוקולדי במיוחד.



אבל עם כל הכבוד, לא יכולתי לוותר על חגיגת היום הנהדר הזה גם בבלוג. לכן התחלתי לחשוב על משהו שוקולדי-שוקולדי-שוקולדי.

האמת היא שזה התחיל קצת במקרה.


ביום ההולדת של אסף לפני שנה, שלחתי אותו לעבודה עם מיני קאפקייקס שוקולד שקושטו בכובע בראוניז. כאלה. הם היו סוג של אלתור מאד מוצלח, ורשמתי לעצמי בראש לשחזר אותם מתישהו.

נגיד.. נגיד ביום ההולדת שלו השנה.


ואז עשיתי טעות. אתם יכולים לקרוא לזה טפשת, אם תרצו --

התכנון היה שהקאפקייקס יילקחו לעבודה ביום חמישי. אני ניסיתי להיערך מראש ולהתחיל להכין אותם כבר בשבת.


"קאפקייקס שוקולד בציפוי גנאש שוקולד מוקצף ומיני בראוניז?" חשבתי לעצמי, "אין בעיה, אכין את הקאפקייקס מראש ואת הבראוניז מראש, ויום קודם רק אכין קרם וארכיב".

מעולה.


ואז מצאתי את עצמי ממיסה שמנת מתוקה ושוקולד. לגנאש. אותו הגנאש שהייתי אמורה להכין רק ביום רביעי. לא בשבת.

אופס.


אחרי עשר דקות של מלמולי "סתומה סתומה סתומה", החלטתי לאלתר. דחפתי את הגנאש למקרר למספר שעות, נתתי לו להתייצב, הכנתי את בלילת הקאפקייקס, ובתוך כל מנז'ט הנחתי בלילה-גנאש קר (אוקיי, זה כבר היה טראפלס בשלב הזה)-בלילה.

יצא היסטרי.


קאפקייק רך, מילוי טראפלי-קרמי-שווה, אסף היה מאושר.

ואז הקצפתי את שאר הגנאש לציפוי. ושברתי אותו.


הקאפקייקס נלקחו ונאכלו על ידי החברים של אסף בעבודה, אפילו נאכלו בשמחה, אבל אני הייתי מבואסת.

"אכלו הכל?" שאלתי את אסף, "אתה בטוח? אף אחד לא התלונן על הקרם הגרגרי? לא אמרו לך שאשתך מביכה ומזעזעת ואיך העזת להביא לעבודה גנאש שבור?"

"אכלו. בטוח. לא התלוננו. את מופרעת."

זו, פחות או יותר, היתה התשובה של אסף.


אבל אני עדיין לא השתכנעתי. אז חיכיתי חודשיים, והכנתי שוב את המתכון.


היו לי כל מיני דברים באותו יום שישי, אז נוצר מצב שהגנאש שלי נח במקרר כולה שעה לפני שהשתמשתי בו כמילוי לקאפקייקס. ידעתי שהוא עדיין נוזלי, ראיתי את זה עליו. כן, ניסיתי לשלוח אותו לקירור מהיר בפריזר, אבל הרבע שעה הנוספת הזו לא באמת עזרה.

בעקרון, הבלילה של הקאפקייקס והגנאש היו באותו המרקם, וזה היה סימן לא טוב. לא טוב בכלל.


בלילה-גנאש-בלילה. אפיה. הקצפה של שאר הגנאש. הקרם יצא אפילו יותר גרוע הפעם. מזל שלפחות על הבראוניז שלי אפשר תמיד לסמוך שיצאו סבבה, ככה זה כשחוזרים על אותו המתכון בערך פעם בשבועיים.


אסף טעם. יצא נחמד, לטענתו. הקאפקייקס מעט יבשים. המילוי הטראפלי לא מורגש בכלל. "נחמד.. אבל למה את מתעקשת לאפות דברים תחת לחץ?!"

צודק. טיפשה. סתומה-סתומה-סתומה.


יש לציין שלקחתי את הקאפקייקס לעבודה (הפעם לשלי), כולם אהבו והתלהבו ולא הבינו מה אני רוצה מהחיים שלהם, ולמה אני מתחקרת אותם עשרים פעם אם טעים להם - כן, טעים, תניחי לנו - אבל אני ידעתי שזה עדיין לא זה.

אין ברירה. נשאר רק דבר אחד שאפשר לעשות בשיא הקיץ, בסוף חודש תשיעי:

מה אמרתם? לוותר? מצחיק. אהבתי את התמימות.


אז בוקר אחד, ממש לפני כמה ימים, קמתי אסרטיבית. הבטתי במראה ואמרתי בקול רם "את חזקה. את גיבורה. את יכולה לעשות את זה. את הולכת להכין קאפקייקס מעולים ולצלם אותם ו.. וואו, את בטוחה שאת בסוף חודש תשיעי? את נראית נהדר."

טוב, זה לא באמת קרה, אבל איזה סיפור וונדר וומני מעצים זה יכול היה להיות אם כן, נכון?


מה שכן קרה זה שקמתי בבוקר. הכנתי גנאש. זרקתי אותו למקרר והלכתי להעסיק את עצמי בכל מיני דברים אחרים - עוגיותמאפי שמרים, מלא מלא מלא כלים - רק כדי שלא אתפתה לנסות לעבוד עם הגנאש מוקדם מדי.

על הדרך הכנתי בראוניז (יצא טוב, בדיוק באותו הבוקר אסף אכל את שלוש קוביות הבראוניז האחרונות שהיו בפריזר מהפעם הקודמת).


ולבסוף הכנתי את בלילת הקאפקייקס. מילאתי כל מנז'ט בבלילה-גנאש טראפלי (הוא התייצב הפעם!)-בלילה. אפיתי. ציננתי.

הקצפתי את שאר הגנאש עם קצת שמנת. לא יצא גרגרי!

זילפתי קרם מעל כל קאפקייק. קישטתי בבראוניז.

צילמתי.

והמתנתי שאסף יחזור הביתה ויטעם.


רגע האמת.

מוזיקה דרמטית. תופים. התרגשויות.

אסף טועם...

"מושלם."


כן??? לא יבש? לא גרגרי? יש מרקם טראפלי בתוך הקאפקייק??? תראה לראות!

הוא הראה לי. היה מרקם אחר. אפילו הצבע קצת שונה -- יש חום קאפקייק, ויש חום טראפלס.

למה אף אחד לא מוציא ספר בשם "חמישים גוונים של חום"? אה, כי זה שם דוחה. הבנתי. אוקיי.

בקיצור.


מה המסקנה?

אם משהו לא עובד בפעם הראשונה, נסו שוב. אם זה עדיין לא עובד? לכו עם הראש בקיר ונסו בשלישית. לכו תדעו, אולי זה יצליח לכם.

סתם, המסקנה האמיתית היא שאם בחורה זרה ומוזרה אומרת לכם "היי, רוצים לשמוע על קאפקייקס השוקולד שהכנתי?", פשוט סרבו בנימוס.

ברצינות רגע, הסיפור הזה.. בטופ 10 של הסיפורים הכי גרועים שאי פעם שמעתם? טופ 5?


טופ 3?!

oh well. יום שוקולד שמח לכולם!

***
קאפקייקס שוקולד לרציניים בלבד
מקור המתכון: הקאפקייקס מבוססים דווקא על עוגת הווניל הקבועה שלי, הבראוניז על הבראוניז הקבועים שלי.

כמות: 25-30 מיני קאפקייקס, תלוי בגודל (אני הכנתי 24 קאפקייקס שהכילו 30 גרם של בלילה + טראפלס ושניים של 50 גרם)

מצרכים:
לקאפקייקס
100 ג' חמאה רכה
100 ג' (1/2 כוס) סוכר לבן
60 ג' (1/4 כוס) סוכר חום כהה
2 ביצים גדולות, בטמפרטורת החדר
140 ג' (1 כוס) קמח לבן
35 ג' (1/4 כוס) אבקת קקאו
1/2 כפית אבקת אפיה
1/4 כפית מלח
120 מ"ל (1/2 כוס) חלב

למלית טראפלס
200 ג' שוקולד מריר, קצוץ גס
קורט מלח
250 מ"ל (1 כוס) שמנת מתוקה
1 כפית אבקת נס קפה

לגנאש מוקצף
125 מ"ל (1/2 כוס) שמנת מתוקה

לבראוניז
250 ג' שוקולד מריר, קצוץ גס
100 ג' חמאה
125 ג' (3/4 כוס פחות 2 כפות) סוכר לבן
3 ביצים גדולות, בטמפרטורת החדר
130 ג' (1 כוס פחות 1 כף) קמח לבן
1/2 כפית מלח

אופן ההכנה:
1. מתחילים בהכנת הטראפלס: מניחים שוקולד ומלח בקערה בינונית.
2. מניחים שמנת מתוקה וקפה בסיר קטן. מבשלים על אש בינונית ומביאים לסף רתיחה.
3. יוצקים את השמנת מעל השוקולד. ממתינים שלוש-ארבע דקות ולאחר מכן מערבבים היטב, עד לקבלת גנאש אחיד, מבריק וחלק. מצפים את פני הקרם בניילון נצמד ומצננים למשך ארבע שעות, עד לקבלת מרקם טראפלי.
4. בינתיים מכינים את הבראוניז: מחממים תנור ל-180 מעלות. מרפדים תבנית ריבועית בעלת צלע של 20 ס"מ בנייר אפיה.
5. מניחים שוקולד מריר וחמאה בסיר בינוני. מבשלים, תוך כדי ערבוב, עד להמסה מלאה. מניחים בצד למספר דקות.
6. מוסיפים סוכר ומערבבים היטב.
7. מוסיפים ביצים ומערבבים היטב, עד להיטמעות מלאה.
8. מוסיפים קמח ומלח ומקפלים פנימה עד לקבלת בלילה אחידה.
9. יוצקים לתבנית ומיישרים לשכבה אחידה עם לקקן. אופים עשרים דקות, עד שהבראוניז מתייצבים בחלקם החיצוני. מצננים לגמרי לפני החיתוך (רצוי אף להעביר למקפיא למשך כחצי שעה, לטובת התייצבות).
10. עוברים להכנת הקאפקייקס: משאירים את התנור על 180 מעלות ומכינים מנז'טים עומדים, או שמרפדים תבנית שקעים במנז'טים.
11. מניחים חמאה ושני סוגי סוכר בקערת המיקסר. מחברים וו גיטרה ומקרימים היטב למשך שלוש-חמש דקות.
12. מוסיפים ביצים, אחת אחת, ומערבבים היטב בין הוספה להוספה.
13. בינתיים מערבבים בקערה קטנה קמח, קקאו, אבקת אפיה ומלח.
14. מנמיכים את מהירות המיקסר ומוסיפים חלב וחומרים יבשים לסירוגין: מתחילים בשליש מכמות היבשים, לאחר מכן חצי מהחלב, שליש נוסף מהיבשים, שאר החלב ושאר היבשים. מערבבים קלות בין הוספה להוספה, ובסוף מערבבים רק עד לקבלת בלילה אחידה.
15. מניחים מעט בלילה בכל מנז'ט, בערך כפית-כפית וחצי. מניחים חצי כפית טראפל (הכי נוח לעבוד עם כף גלידה קפיצית קטנטנה, אבל לא חובה) מעל הבלילה, ומצפים בכפית-כפית וחצי נוספת של בלילה, כך שהמנז'ט מלא עד כשלושת רבעי מגובהו (אם משתמשים במנז'טים גדולים יותר, כמות הבלילה והטראפלס תגדל אף היא).
16. אופים כ-15 דקות לקאפקייקס קטנים, או 15-20 לקאפקייקס בינוניים, עד שהקאפקייקס תופחים, וקיסם הננעץ במרכז כל אחד מהם יוצא כמעט נקי. מצננים.
17. להכנת הגנאש המוקצף: מניחים את מה שנשאר מהגנאש הטראפלי בקערת המיקסר ומוסיפים שמנת מתוקה. מחברים וו בלון ומקציפים היטב, על מהירות גבוהה, עד לקבלת קרם אחיד ויציב.
18. מעבירים את הקרם לשק זילוף עם צנתר לבחירתכם (אני השתמשתי בצנתר משונן בקוטר 10 מ"מ). מזלפים גנאש מוקצף מעל כל קאפקייק.
19. חותכים את הבראוניז לקוביות קטנטנות ומניחים מעל כל קאפקייק.

הערות/תוספות/שדרוגים:
  • שימו לב -- יישארו לכם שאריות של בראוניז. בוודאות. הניחו אותם בקופסא והקפיאו לימים קשים. תאמינו לי, יכולות להיות צרות גדולות יותר מיותר מדי בראוניז...
  • רוב הסיכויים שיישארו לכם גם גנאש מוקצף (אלא אם תזלפו כמות משוגעת על כל קאפקייק), אז אתם יכולים להכין לכם קינוח שאריות ממנו ומהבראוניז, ווהו!
  • מלית הטראפלס והגנאש המוקצף מקבלים טעם די חזק של קפה (בנוסף לשוקולד, כמובן). זה דבר נהדר, אבל אם אתם לא בקטע, אפשר להשתמש בחצי כפית קפה, או להשמיט אותו לגמרי, ולקבל קאפקייק על טהרת השוקולד.
  • ואם בא לכם קאפקייק עם טעם קצת יותר קליל ומתוק, יש לי תחושה ששוקולד חלב יעבוד לא רע במקום השוקולד המריר במילוי ובקרם.
  • בבקשה אל תשתמשו במלית הטראפלס לפני שהיא ממש מתייצבת. מניסיון, היא פשוט נטמעת בתוך הבלילה אם היא נוזלית מדי לפני השימוש.
  • אני יודעת שהמתכון קצת ארוך, אבל כל החלקים שלו מאד פשוטים, ובסוף מתקבלים קאפקייקס סופר שווים ומגניבים (אמרה הבחורה הצבועה שבכלל לא טעמה את הקאפקייקס בשתי הפעמים האחרונות שהיא הכינה אותם, כי הם שוקולדיים לה מדי).
  • אה, וכמובן שאם בא לכם להשקיע בקאפקייקס שלכם, אתם תקשטו אותם - ספציפית, את הבראוניז למעלה - במעט אבקת זהב. כי דא.


שני פוסטים, יום אחרי יום? נראה לי שאתם צריכים הפסקה ממני. שנקבע להיפגש פה שוב מתישהו ב-2018-2019?

6 ביולי 2017

פחזניות לימון ופטל

כשרחלי הודיעה על הנושא החדש של פרויקט "מבשלים ביחד", פירות קיץ, השמחה היתה רבה.


רק ילדה קטנה, יחידה ותמה, עמדה ושאלה -- למה?

סתם.


היא שאלה מה בעצם נחשב תחת הקטגוריה של פירות קיץ.

וכל הבשלנים וכל הבלוגרים עמדו שמוטי מקלדת ולא מצאו תשובה.

סתם.


הם לא הבינו מי זו הילדה הזו, ומי נתן לה זכות לפרסם מתכונים ולהשתתף בפרויקט בכלל, אם היא שואלת שאלות מטופשות כמו "מה נחשב פרי קיץ".


אך צדיקה אחת, סוג של פיה, אם תרצו, ענתה: משמשים, שזיפים, נקטרינות, דובדבנים, ליצ'י, ענבים, מנגו, מלון, אבטיח, אפרסק וכאלה.

הילדה הקטנה, היחידה והתמה - אוקיי, וידוי: זו הייתי אני - השיבה בייאוש שחצי מהרשימה מגעילה אותה, ועם החצי השניה אין לה רעיון מה לעשות.


אבל אז היא, שהיא בעצם אני, נזכרה בפטל. והו כמה היא, כלומר אני, אוהבת פטל.

אז פניתי לבנק, ביקשתי הלוואה, הבאתי שני ערבים, וקניתי לי שתי קופסאות פטל - אחת, פטל אדום. השניה, שחור.


זאת אומרת, אסף קנה לי. אבל אתם יודעים, פוטייטו פוטאטו.


כמו שקורה לי פעם בכמה חודשים - תדירות נמוכה, נמוכה מדי - פתאום קפץ לי לראש צמד המילים "בצק רבוך". המח שלי מיד השלים את זה ל"פחזניות עם קצפת וניל ופטל"...

אבל אז המח שלי הבין שזה בנאלי מדי ולא התחשק לו להיות משעמם, אז הוא תיקן את עצמו ל"פחזניות עם קרם לימון ופטל".


אני חושבת שמתישהו לאורך התהליך, המח שלי מחא לעצמו כפיים, אבל אני לא רוצה לעודד התנהגות מגלומנית שכזו, אז בואו נעמיד פנים שזה לא קרה. אוקיי?

אוקיי.


כמו תמיד כשאני מכינה פחזניות, או כל דבר מבצק רבוך, אני לא מצליחה להבין למה אני לא עושה את זה יותר. זה כל כך טעים!


כנ"ל לגבי הכנת קרם לימון.


כנ"ל לגבי קניית פט--

אה נכון, האחרון זה בגלל שלא זכיתי בלוטו.


אבל איזה טעים זה פטל.

במיוחד בתוך פחזניות. עם קרם לימון. בגודל ביס. אולי ביס וחצי.


ואם אתם רוצים לחסוך קצת כסף? השתמשו בקוביות אבטיח קטנטנות במקום פטל.

סתם סתם סתם, בבקשה אל תעשו את זה. כי איכס.

הישארו עם הפטל, טוב? המקסימום שאני מרשה לכם זה להחליף אותו בדובדבנים.


אבל ברצינות, אם יש לכם קופת חסכון שאתם בדיוק יכולים-צריכים-רוצים לשבור: לכו על פטל.


איזה טעים זה פחזניות.

וקרם לימון.

ופט--

אה, אמרתי את זה כבר? אה.


טוב, אני הולכת ללבוש שמלה אדומה ולקלוע לעצמי שתי צמות.

***
פחזניות לימון ופטל
מקור המתכון: הפחזניות מבוססות על המתכון הזה, קרם הלימון על זה.

כמות: 40-45 פחזניות בקוטר של 4-5 ס"מ (לי יצאו 42).

מצרכים:
לפחזניות
240 מ"ל (1 כוס) חלב
100 ג' חמאה, חתוכה לקוביות
1/2 כפית מלח
20 ג' (2 כפות) סוכר לבן
140 ג' (1 כוס) קמח לבן
3-4 ביצים גדולות, טרופות

לקרם לימון
50 ג' חמאה רכה
150 ג' (3/4 כוס) סוכר לבן
זסט מלימון אחד
2 ביצים גדולות
60 מ"ל (1/4 כוס) מיץ לימון (לימון קטן אחד אמור להספיק)
קורט מלח
250 מ"ל (1 כוס) שמנת מתוקה

2 קופסאות פטל קטנות (אני השתמשתי בשילוב של אדום ושחור)

אופן ההכנה:
1. מתחילים בהכנת קרם הלימון: מניחים חמאה, סוכר וזסט לימון בקערת המיקסר. מחברים וו גיטרה ומקרימים היטב.
2. מוסיפים ביצים, אחת אחת, תוך כדי ערבוב - ממתינים להיטמעות הראשונה ורק אז מוסיפים את השניה.
3. מוסיפים מיץ לימון ומלח וממשיכים לערבב עד לקבלת תערובת חלקה.
4. יוצקים את תכולת הקערה לסיר קטן ומבשלים על אש בינונית, משהו כמו שמונה-עשר דקות, תוך כי בחישה מתמדת. קרד הלימון מוכן כאשר הוא מסמיך ונמצא על סף רתיחה.
5. מסירים מהאש, מצננים לתוך קערה, מניחים ניילון נצמד על פני הקרד על מנת למנוע היווצרות קרום, ומעבירים למקרר לטובת צינון מלא, למשך שעה-שעתיים.
6. להכנת הפחזניות: מחממים תנור ל-170 מעלות. מרפדים תבנית גדולה בנייר אפיה.
7. מניחים חלב, חמאה, מלח וסוכר בסיר בינוני. מביאים לרתיחה ומבשלים עד להתאחדות, תוך כדי ערבוב עם כף פלסטיק או עץ.
8. מוסיפים קמח, מערבבים היטב ומבשלים על אש בינונית-גבוהה. כאשר התערובת מתחילה לרתוח והופכת לבצק, מנמיכים את האש לנמוכה-בינונית וממשיכים לבשל עוד דקה-שתיים.
9. מעבירים את הבצק לקערת המיקסר. מחברים וו גיטרה ומתחילים לערבב על מהירות בינונית.
10. כאשר הבצק מתקרר ומתחיל להתפרק ולקפוץ בקערה, מוסיפים ביצים בהדרגה בשלוש-ארבע הוספות, כאשר בכל הוספה ממתינים עד להיטמעות מלאה; לאחר ההוספה השלישית, מוסיפים רק במידת הצורך, עד שמתקבל בצק אחיד, מעט דביק, כזה הניתן לזילוף בקלות יחסית. שימו לב שלא חייבים להוסיף את כל ארבע הביצים במלואן!
11. מעבירים את הבצק לשק זילוף עם צנתר חלק/משונן (אני השתמשתי במשונן בקוטר 10 מ"מ). מזלפים פחזניות קטנות, שוות גודל עד כמה שניתן, במרחק של מספר סנטימטרים זו מזו, על מנת שיוכלו לתפוח באפיה ולא להידבק זו לזו.
12. אופים למשך כחמש עשרה דקות בתנור סגור, ולא פותחים אותו. לאחר מכן פותחים את התנור ומניחים כף עץ או משהו בסגנון בין התנור לדלת, כך שהוא יישאר פתוח מעט. אופים 10-15 דקות נוספות, עד שהפחזניות משחימות קלות. מצננים לגמרי.
13. מסיימים את הכנת הקרם הלימון: מניחים שמנת מתוקה בקערת המיקסר. מחברים וו בלון ומקציפים לקצפת יציבה למדי (אבל לא מדי).
14. מקפלים את הקצפת לתוך קרד הלימון בהדרגה, בשתיים-שלוש הוספות, עד לקבלת קרם לימון חלק ואחיד. מעבירים לשק זילוף.
15. להרכבה: חותכים את הקצה העליון של כל פחזנית. מזלפים קרם לימון כך שיבלוט מעט מעל הפחזנית. מניחים פטל מעל הקרם, ומעל הכל מניחים את ה"כובע" שהסרנו לכל פחזנית.

הערות/תוספות/שדרוגים:
  • אם רוצים, אפשר להשתמש בדובדבנים במקום הפטל (אבל למה? אתם יודעים כמה יפה וטעים זה פטל?).
  • אפשר לפזר מעט אבקת סוכר מעל הפחזניות. האמת היא שאני רציתי ושכחתי :-(


קיצור, לא מצאתי בארון שלי שמלה אדומה שעולה על הבטן-של-סוף-חודש-תשיעי שלי. למי יש להשאיל לי?


אה כן, כנסו כנסו.