> פברואר 2016 | Morcake

14 בפברואר 2016

טראפלס שוקולד כפולים

אסף שמע שאני הולכת לפרסם מתכון של טראפלס לכבוד הוולנטיינז ואמר שהוא לא מבין --

"מה מיוחד בטראפלס? כבר הכנת טראפלס. הם לא שונים מהאחרים. למה זה מצדיק פוסט?"


(תגיד, לא ניהלנו כבר פעם את השיחה הזו בדיוק? לא למדת כבר אז את הלקח שלך? לא הבנת שאין טעם להתווכח?)


וכך הביא את עצמו אסף למצב בו הוא לא הולך לקבל יותר טראפלס לעולם. לא לוולנטיינז, לא לשום אירוע אחר.


בפעם הבאה, אדוני, תשקול את המילים שלך!


אז נכון שטראפלס זה טראפלס זה טראפלס.


אבל אלה, ספציפית, הם טראפלס כפולים. דו שכבתיים. אוקיי, לא באמת רואים את ההבדל בין שתי השכבות, אבל הן שם.


יש שכבה של שוקולד מריר וקפה. אוקיי, לא לגמרי מרגישים את הקפה, אבל תמיד אפשר להגדיל את הכמות ולהפוך אותו לדומיננטי יותר.


יש שכבה של שוקולד חלב ונוטלה. אוקיי, אז השוקולד והנוטלה די מתערבבים יחד, ולא ממש מרגישים בצורה חזקה את הנוטלה, אבל היא שם.


חוץ מזה, הם בצורת לבבות ומקושטים בשלל סוכריות צבעוניות ואבקת נוגט וכל מיני דברים. אוקיי, אז זה נראה כאילו ילדה לא מוכשרת בת חמש קישטה אותם, אבל העיקר הכוונה.


חוץ מזה #2, את כל הטראפלס הקודמים צילמתי באור יום חינני ופוטוגני, אז הפעם הייתי חייבת לצלם כמה תמונות בשבת גשומה וחשוכה במיוחד, אחרת איך תזכו לחוות את התאורה הלא-כל-כך-חיננית ולא-כל-כך-פוטוגנית של המטבח שלי? אוקיי, חפרתי.


אז יחסית לבחורה שלחלוטין לא עושה עניין מהוולנטיינז דיי, הלכתי על הכי קיטש שיש - טראפלס שוקולד בצורת לבבות.


אני יודעת, להקיא ממני.


אבל כאמור, טראפלס זה טראפלס זה טראפלס, אז מה זה משנה אם הם בצורת לב או לא? מה זה משנה אם הם מקושטים בסוכריות צבעוניות או לא? העיקר שיש שוקולד מריר וקפה. העיקר שמצטרפים אליהם שוקולד חלב ונוטלה.


ואדון אסף, אני מקווה שתמצא דרך לכפר על המילים הקשות שלך ("לא מיוחד! לא מצדיק!") בהקדם, כי אני לא זקוקה לשליליות הזאת בחיים שלי, ואתה - לעומת זאת - כן זקוק לטראפלס שלי. ולכל שאר המתוקים שאני מכינה לך כל שני וחמישי. בעצם, בעיקר כל שישי ושבת.


אני משאירה את זה לשיקול דעתך, אבל אולי תרצה לפצות אותי בפיצה ללא גלוטן בצורת לב (בטוח יש כזאת איפשהו. תחפש. תתאמץ. תמצא)? או, לחילופין, בנעלי פיצה?


כך או כך, ממליצה בחום על פיצוי בדמות פיצה. כי יש אוכל מנחם, ויש אוכל מפצה. ואני תמיד בוחרת באוכל מפצה.

***
טראפלס שוקולד כפולים
מקור המתכון: לא יודעת, כל מתכוני הטראפלס הקודמים שלי.

כמות: כמה עשרות טראפלס, תלוי בגודל - לי יצאו 28 לבבות בינונים, 15 קטנים, וקצת שאריות.

מצרכים:
לשכבת השוקולד מריר-קפה
125 מ"ל (1/2 כוס) שמנת מתוקה
1 כפית אבקת נס קפה
250 ג' שוקולד מריר
1/4 כפית מלח

לשכבת השוקולד חלב-נוטלה
125 מ"ל (1/2 כוס) שמנת מתוקה
300 ג' שוקולד חלב
70 ג' (1 כף מאד מאד גדושה) נוטלה
1/2 כפית מלח

סוכריות צבעוניות, אבקת נוגט/קקאו, הפתעות

אופן ההכנה:
1. מתחילים בשכבת השוקולד המריר: מניחים שמנת מתוקה וקפה בסיר קטן. מבשלים על אש בינונית-גבוהה ומביאים לסף רתיחה.
2. בינתיים קוצצים גס שוקולד מריר ומניחים בקערה, יחד עם מלח.
3. כאשר השמנת מתחילה לבעבע, יוצקים מעל השוקולד. ממתינים דקה-שתיים ומערבבים לגנאש אחיד.
4. יוצקים לתבנית קטנה, מרופדת בניילון נצמד הבולט החוצה (זה יקל על חילוץ הטראפלס בהמשך). מיישרים לשכבה אחידה.
5. מעבירים את התבנית למקפיא ומצננים למשך כשעה, או עד ששכבת השוקולד המריר מתייצבת.
6. להכנת שכבת שוקולד החלב: מניחים שמנת מתוקה בסיר קטן. גם הפעם, מבשלים על אש בינונית-גבוהה ומביאים לסף רתיחה.
7. בינתיים קוצצים גס שוקולד חלב ומניחים בקערה. מוסיפים נוטלה ומלח.
8. באשר השמנת מתחילה לבעבע, יוצקים מעל השוקולד. ממתינים דקה-שתיים ומערבבים לגנאש אחיד.
9. יוצקים את שכבת החלב מעל שכבת המריר. מיישרים.
10. מחזירים למקפיא למשך שעה נוספת, או עד שהטראפלס יציבים לגמרי.
11. מחלצים מהתבנית. קורצים לבבות/חותכים לריבועים/מגלגלים לכדורים/אוכלים את כל הגוש כמו שהוא (לא? רק אני?).
12. מקשטים בסוכריות צבעוניות, אבקת נוגט/קקאו, מה שזורם לכם. שומרים במקפיא.

הערות/תוספות/שדרוגים:
  • היות שכמות השוקולד (גם המריר וגם החלב) גדולה משמעותית מכמות השמנת, יכול להיות שהוא לא ימס עד הסוף בתהליך ערבוב הגנאש. אפשרות אחרת היא להמס מראש את השוקולד, לפחות חלקית, לפני הערבוב עם השמנת. אפשרות נוספת היא להניח את הקערה מעל בן מארי לאחר הוספת השמנת וערבוב עד לקבלת גנאש אחיד.
  • לקבלת טעם חזק יותר של קפה, אפשר להוסיף כפית נוספת לשכבה התחתונה.


טוב, אז איפה אנחנו עומדים בעניין הפיצה ללא גלוטן בצורת לב? אסף צריך את העזרה שלכם, איפה משיגים כזאת?

5 בפברואר 2016

קראנץ אגוזי לוז, נוטלה ואוראו

היי וזה.


אני מרגישה שאני חייבת לכם פיצוי.



על מה?



על כל מיני דברים.



למשל..


למשל על זה שעברו שלושה שבועות מאז הפוסט האחרון שלי.



קבלו שמרים כפיצוי.


על זה שהפוסט ההוא היה דכאוני ומדכא ומתבכיין במיוחד -- קבלו נוטלה.


ולסיום, הרשו לי לפצות אתכם גם באוראו.


על מה הפעם?



על הפוסט הזה.



מראש ולמפרע וליתר בטחון וכי נראה לי שכדאי להקדים תרופה למכה ופיצוי לחפירה.


או משהו כזה.



...


אז היום הוא יום הנוטלה העולמי.



התרגשויות התרגשויות התרגשויות.


הרי כולנו יודעים שיום הנוטלה שווה יותר מרוב החגים ה"אמיתיים". כאילו.. ט"ו בשבט? באמת? מה אני אמורה לעשות עם כל הפירות המיובשים האלה? מיותר לגמרי.


שבועות? נו באמת. במילה אחת, איכס.


אוקיי, לחנוכה מגיע כבוד. גם לפסח. ברוך בורא פרי הקניידלעך וזה.


ובכל זאת --


יום. הנוטלה. העולמי.


התרגשויות, כבר אמרתי?


ובצירוף מקרים מקרי לגמרי - לגמרי לגמרי, אם מתעלמים מזה שתכננתי את זה כך - יצא שחומר הגלם החודשי ב"כחומר" היה אגוזי לוז, וכמובן גם בת דודתם האקזוטית, נוטלה.


אז, כאילו, ברצינות שניה.


מה הייתי אמורה לעשות?


רציתם שלא אטחן אגוזי לוז?



שלא אערבב אותם לתוך בצק שמרים?


אה, ציפיתם שלא אמלא את הבצק הזה בנוטלה ובשברי אוראו, לא אאפה חצי ממנו כקראנץ וחצי כשושנים, ולבסוף גם בטח חשבתם שאני לא צריכה להבריש את שני המאפים בסירופ סוכר מחוזק בפרנג'ליקו AKA ליקר אגוזי לוז.


תקשיבו, אתם ממש מוזרים, ואני לא מבינה אתכם.


כי כמובן שכל מה שהנחתם שלא אעשה, זה בדיוק מה שעשיתי. כולל לטעום פרוסה אחת מהקראנץ, אפילו שכרגע שוב אסור לי לאכול גלוטן. כי אני מורדת וכי יש גבול למאזוכיזם.


להכין עוגת שמרים ולא לטעום ממנה = מאזוכיזם.


להכין עוגת שמרים עם אגוזי לוז ונוטלה ואוראו = סופר דופר אולטרה מאזוכיזם. ויש גבול לסופר דופר אולטרה.


בכל אופן.


הכנתי קראנץ עם אגוזי לוז ונוטלה ואוראו. הכנתי גם שושני שמרים כאלה. טעמתי קצת. את כל השאר נתתי לאסף. וקצת לאחותי וקצת לאמא שלי וקצת לאמא שלו.


וכשאסף חימם לו פרוסות מהקראנץ בתנור (הוא פחות אהב את השושנים. לטענתו הם התייבשו. לטענתי הוא יבש. וגם טועה. אבל לא טעמתי, אז לכו תדעו), ברחתי מהחדר כדי לא להריח את הריח, אבל זה לא באמת עזר, ואני גיבורה, ויש לי כח סבל שאין לתאר, ו-וואו, אני די הגורו שלכם לענייני חיים ותזונה וחוזק נפשי ובכלל, נכון?


יש. ידעתי.


היי, זוכרים שהבטחתי לכם אוראו כפיצוי מקדים על הפוסט הזה, כי היתה לי תחושה?


תראו מה זה, מסתבר שצדקתי.


אז סליחה ותודה והנה פיצוי ותגידו תודה שלפחות לא התחלתי עם כל משחקי המילים שיש לי עם המילה "לוז".


כי זה ממש עלול היה להיות א לוז לוז סיצ'ואיישן (כן, אני ממחזרת משחקי מילים גרועים ללא בושה).


אם הייתי צריכה לקרוא עכשיו את המחשבות שלכם, אני מנחשת שזה היה משהו בסגנון של "יואו, הבחורה הזאת הכי חיה באילוז".


טוב נו, אני משערת שכל אדם שפוי בדעתו היה נוטה להסכים אתכם.


(הבנתם? נוטה להסכים? נוטלה-סכים? הבנתם? הבנת-- הלו?)

***
קראנץ אגוזי לוז, נוטלה ואוראו (וגם שושני שמרים)
מקור המתכון: הבצק מבוסס, בגדול, על חלה של סמיטן.

כמות: שני קראנצים באורך של כ-30 ס"מ (פלוס מינוס) או כ-35-40 מאפי שמרים קטנים יחסית בצורת שושנים.

מצרכים:
לבצק
6 ג' (2 כפיות) שמרים יבשים
75 ג' (6 כפות) סוכר לבן
210 מ"ל (3/4 כוס + 2 כפות) מים פושרים-חמימים
60 מ"ל (1/4 כוס) שמן קנולה
2 ביצים גדולות
1 כפית מלח
140 ג' (1 כוס) אגוזי לוז טחונים/קצוצים דק מאד
525 ג' (3/4 3 כוסות) קמח לבן

למילוי
כ-250 ג' נוטלה
176 ג' = 16 יחידות = 4 שקיות קטנות = 1 קופסא של עוגיות אוראו

לסירופ סוכר פרנג'ליקו
50 מ"ל (1/4 כוס פחות 2 כפיות) מים
50 ג' (1/4 כוס) סוכר לבן
1 כף פרנג'ליקו (ליקר אגוזי לוז)

אופן ההכנה:
1. מניחים שמרים, 5 ג' (קצת יותר מכפית) סוכר ומים בקערת המיקסר. מערבבים ומניחים בצד למשך כחמש דקות, עד שהתערובת מתחילה להקציף.
2. מערבבים שמן, ביצים, מלח ואת שאר הסוכר לתוך הקערה. מחברים וו לישה ומערבבים קלות.
3. מערבבים אגוזי לוז טחונים וקמח בקערה. מוסיפים בהדרגה לקערת המיקסר, תוך כדי ערבוב על מהירות נמוכה-בינונית.
4. לאחר הוספת כל הקמח והתאחדות הבצק, מגבירים את מהירות המיקסר למהירות גבוהה. לשים למשך כעשר דקות, עד לקבלת בצק אחיד, גם אם 
מעט דביק.
5. משמנים קלות קערה גדולה, מניחים בה את הבצק, מכסים בניילון נצמד או מגבת נקיה, ומתפיחים למשך כשעה-שעה וחצי, עד שהבצק מכפיל את נפחו.
6. כאשר הבצק מוכן לעבודה, מחממים נוטלה למשך כחצי דקה במיקרוגל, על מנת להקל על מריחה על הבצק.
7. במקביל, קוצצים גס את האוראו - הכי קל, לדעתי, להשתמש במעבד מזון, אבל אפשר גם לקצוץ עם סכין.
8. מחלקים את הבצק לשניים - מחזירים חלק אחד לקערה (ומכסים שוב בניילון/מגבת). את החלק השני מעבירים למשטח עבודה מקומח קלות.
9. מרדדים למלבן גדול ודק למדי - אני לא נותנת מידות מדויקות, כי לא חייבים לדייק.
10. מורחים חצי כמות נוטלה על הבצק בעזרת כף/סכין/לקקן/פלטה, מה שמרגיש לכם נכון. מפזרים מעליה בצורה אחידה חצי מכמות האוראו.
11. מגלגלים את הבצק לרולדה ארוכה. אם רוצים להכין שושנים, חותכים את הרולדה לפרוסות שוות עובי (אני חתכתי די דק) ומניחים בתבנית. אם מעדיפים קראנץ, חוצים את הרולדה במרכזה ומצליבים את שני החלקים לצורת בורג, כאשר הצד החתוך כלפי מעלה, כלומר כך שהמילוי בולט החוצה, ואולי אפילו מציצות לכם כמה עוגיות בחלקה העליון של העוגה. התרגשויות. מעבירים לתבנית.
12. חוזרים על הפעולה עם החצי השני של הבצק ושאר המילוי (נוטלה + אוראו).
13. מתפיחים למשך כחצי שעה (רצוי לכסות בניילון נצמד/מגבת) ובינתיים מחממים תנור ל-180 שעות.
14. בתום התפיחה השניה, מעבירים לתנור. אופים למשך כ-25-30 דקות, עד שהבצק משחים, ריח מטורף מתפשט, ובגדול אתם כבר לא יכולים להתאפק, וחייבים חייבים חייבים לטעום.
15. להכנת סירופ הסוכר: מניחים מים וסוכר בסיר קטן. מביאים לרתיחה על אש בינונית-גבוהה ומבשלים שתיים-שלוש דקות תוך כדי בעבוע, עד להמסת הסוכר.
16. מסירים מהאש, ממתינים מספר דקות, ומערבבים פנימה את הפרנג'ליקו.
17. מברישים את העוגות המוכנות, בעודן חמות, בסירופ הסוכר.
18. אומרים לעצמכם שאתם הולכים להתאפק, מקבלים את העובדה שאתם שקרנים גדולים, והולכים לטעום מהעוגות שלכם. שמרים ואגוזי לוז ונוטלה ואוראו, באמת שאי אפשר להאשים אתכם...

הערות/תוספות/שדרוגים:

  • אני משערת שאתם לא צריכים אותי בשביל להגיד לכם את זה, אבל לקבלת אגוזי לוז טחונים פשוט טוחנים אגוזי לוז שלמים במעבד מזון. אני התלבטתי האם לקלות אותם קודם, ואז גם לקלף אותם, ובסוף התעצלתי וויתרתי - השתמשתי באגוזי לוז טבעיים, עם הקליפה, ויצא אש. הם אמנם לא הגיעו לדרגה אבקתית לגמרי, ונשארו לי כמה שבבים אגוזיים קטנים, אבל מבחינתי זה לחלוטין היה שוס והוסיף למאפה.
  • אם רוצים לוותר על אגוזי הלוז, אפשר להמיר אותם בכמות זהה של קמח.
  • הנוטלה הופכת את העוגה לחלבית, אבל הבצק עצמו פרווה, ואוראו זה בכלל טבעוני, כך שאם רוצים, אפשר להשתמש במילוי אחר ולקבל עוגה פרווה לגמרי. ווהו.
  • אפשר ללכת גם לכיוון השני ולהפוך את הבצק עצמו לחלבי על ידי המרת המים בחלב (אני שילבתי בין מים לחלב שיבולת שועל, אגב).


עוגת שמרים -- כי את יפה גם כשאת מכוערת.