> מיני מאפינס וניל וקינמון עם שוקולד צ'יפס | Morcake

7 בספטמבר 2016

מיני מאפינס וניל וקינמון עם שוקולד צ'יפס

בשבוע לפני יום ההולדת שלי הייתי חולה.

שבוע שלם ישבתי בבית, התקשיתי לנשום, השתעלתי, התקשיתי עוד יותר לנשום, וחוזר חלילה.


ביקרתי אצל כל רופאי המשפחה באזור, אפילו הייתי בסוג-של-מיון-אבל-לא-ממש, עשו לי פעמיים אינהלציה (לא עשיתי אינהלציה מאז שהייתי ילדה!), צילמו לי את הריאות (הן יצאו שמנות אך נקיות), מה שתרצו.

בשלב מסוים של השבוע אפילו איבדתי חלקית את הקול. התחלתי משפט בקול צרוד, סיימתי אותו בלחישה במקרה הטוב, או בתנועת שפתיים אילמת, במקרה הפחות טוב.


ביום שישי של אותו השבוע היה מתוכנן לנו פיקניק משפחתי - זה אמור היה להיות היום האחרון של אחי וגיסתי בארץ, לפני החזרה לארה"ב. דרך תורכיה. בפועל, התורכים ניסו להפוך את השלטון, כשלו, ועל הדרך סידרו לי עוד יום כיף עם האחיינים שלי; במקום לטוס דרך איסטנבול בשבת בבוקר, הם טסו ישירות ללוס אנג'לס בשבת בלילה.

חוץ מזה, אותו יום שישי היה שלושה ימים לפני יום ההולדת של אחי ושלי, אז הוא היה גם סוג של חגיגת יום הולדת לשנינו (זוכרים את הבלונים המעופפים?).


בקיצור, היו לי תכניות גדולות לפיקניק הזה. רציתי להכין עוגות ועוגיות ועוגות ממולאות בעוגיות ועוגיות מקושטות כמו עוגות (סתם, לא באמת חשבתי על זה עד כדי כך לעומק, אבל היו תכנונים כלליים).

בסופו של דבר -- הייתי חולה. כן, כל כך חולה שאפילו לא הייתי מסוגלת לאפות, שזה.. כאילו.. רמות אחרות של חולה.


העניין הוא שלקראת סוף השבוע, באזור יום חמישי, הרגשתי טיפ טיפ טיפה יותר טוב. נכון, לא ממש יכולתי לדבר, אבל הרגשתי קצת יותר טוב.


אז למרות איומים מצד אמא שלי ("אל תיכנסי למטבח, אני אהרוג אותך! את צריכה לנוח!") ולמרות קול ההגיון, שניסה להשמיע את קולו (אבל לא היה לי קול, אז גם לו לא, כך שזה לא עבד), החלטתי שאני יכולה להיכנס למטבח.

ולהכין איזה משהו.

קטן.


אולי לא עוגות ממולאות בעוגיות.

אולי לא עוגיות מקושטות כמו עוגות.


אבל.. מאפינס?

אולי מיני מאפינס (כי ככל שזה יותר קטן, זה יותר פשוט וקל להכנה*)?

*שקר, כמובן. שקר אחד גדול. הרבה יותר קל ומהיר להכין עוגה אחת גדולה מאשר ארבעים מיני מאפינס, אבל זה סותר את כל מה שאני מנסה לומר פה, אז ששש...


כן. כן, אולי מיני מאפינס. עם וניל. וקינמון. ושוקולד צ'יפס.

וקרם שוקולד וסוכריות צבעוניות, כי זה יום הולדת, למען השם, איזה בן אדם חולה חוגג יום הולדת בלי סוכריות צבעוניות?


...

סליחה, לא התכוונתי לצעוק, אני פשוט לוקחת את הסוכריות הצבעוניות שלי מאד ברצינות.

גם שיר ורונה לוקחות את הסוכריות הצבעוניות שלהן ברצינות

בכל אופן, הכנתי מיני מאפינס. הם היו קטנים וחמודים ושוקולדיים וצבעוניים, והמנז'טים שלהם היו מנומרים ומזוברים והכל היה טוב ויפה. זאת אומרת.. חוץ מזה שהתעייפתי מההכנה שלהם, כי הייתי חולה, אבל בואו נעמיד פנים שזה לא קרה, כי זה שוב סותר את מה שאני מנסה לומר פה.


מה אני מנסה לומר פה? אני מנסה לומר שהמאפינס האלה כה קלים ופשוטים וכיפיים שאפשר להכין אותם גם כשאתם לא מצליחים לנשום או לדבר או להישאר ערים יותר משלוש-ארבע שעות רצוף (בשיא הרצינות, אני חושבת שבאותו יום חמישי בבוקר התעלפתי על הספה בערך ארבע דקות אחרי שלקחתי את הסירופ לשיעול שהרופא נתן לי).

אני מנסה לומר שהמאפינס האלה כה קלים ופשוטים וכיפיים ש..

אוקיי, בואו נתאר מצב שניה.


נניח שיש לכם בלוג. בלוג אפיה. אוקיי? אתם איתי עד פה? מעולה.

אז יש לכם בלוג. והכנתם מיני מאפינס. קלים, פשוטים, כיפיים. לא תכננתם לפרסם מתכון של המאפינס האלה, כי בתכלס הם די מבוססים על עוגה שכבר יש לכם בבלוג, אבל בסוף הם יצאו כל כך טוב, שהחלטתם בכל זאת להעלות את המתכון שלהם.

אז צילמתם את המאפינס, והתיישבתם - כעבור חודש וחצי - לכתוב פוסט.


רק ש.. רק שבאותו הרגע בדיוק גיליתם שלא כתבתם מה בדיוק עשיתם עם המתכון המקורי ההוא (מדובר בעוגת וניל, ואתם הרי הכנתם מיני מאפינס וניל וקינמון עם שוקולד צ'יפס, זה לא בדיוק אותו הדבר). אתם לא זוכרים כמה מאפינס יצאו (יש לכם תמונות שיכולות לעזור בזה, אבל אתם לא לגמרי סומכים עליהן). אתם לא ממש סגורים על כמה זמן בדיוק אפיתם את המאפינס.


חמש דקות? שמונה? שתים עשרה? אין לדעת.

עכשיו אמרו לי, מה אתם - פם פם פם - הייתם עושים?


תראו. נניח שהמאפינס היו קשים ומורכבים ומעצבנים. כנראה שהייתם מוותרים, לא? הייתם כותבים פוסט מתלונן ומתבכיין וממורמר בדף הפייסבוק שלכם ופשוט ממשיכים עם חייכם.

אבל מה אם המאפינס היו קלים ופשוטים וכיפיים, בדיוק כמו המאפינס שלי? לא הייתם פשוט מקימים את עצמכם מהספה באותו הרגע (או, נגיד, חצי שעה אחר כך, פשוט נורא נוח על הספה) ובועטים את עצמכם למטבח, כדי להכין שוב את המאפינס, והפעם לכתוב. בדיוק. מה. אתם. עושים?


אתם מהנהנים בהסכמה, נכון? צועקים "You go, girl!" ו"אנחנו איתך!" ו"מור, יא מהממת, יש מצב שרזית?!"?

אז - לפי הסדר - תודה, שמחה לשמוע, ו.. לא, האמת שעליתי שני קילו, אבל חמוד מצדכם לחשוב לשקר ככה!


בקיצור.


רציתי לכתוב את הפוסט הזה כבר אתמול, ואז גיליתי שאין לי באמת מושג איך הכנתי את המאפינס (זאת אומרת, היה לי מושג, אבל היו חסרים לי כמה דברים די קריטיים, כמו כמה מאפינס יוצאים, וכמה זמן אופים אותם). אז הקמתי את עצמי מהספה חצי שעה אחרי שהחלטתי שאני צריכה להקים את עצמי, בעטתי את עצמי לספה ויצאתי משם עם 37 מיני מאפינס יפים, צבעוניים, טעימים.

(בתמונות מהפעם הראשונה שהכנתי יש 38, כנראה שכשאני חולה אני טועמת קצת פחות בלילה מאשר כשאני לא חולה. והנה לכם מידע חסר תועלת שאין לכם מה לעשות איתו, ועוד ארבע עשרה שניות מהחיים שלכם שכבר לא תקבלו בחזרה. יור וולקאם וזה)

סוף טוב, הכל טוב.


זאת אומרת, חוץ מזה שאמרו לי שעניין הנשימה יכול להיות קשור לכל מיני דברים כמו קפאין ולקטוז, אז כשאני מזמינה קפה מחוץ לבית בשבועות האחרונים, ההזמנה שלי נשמעת בערך כך:

"היי, יש לכם קפה נטול קפאין? מעולה. וחלב ללא חלב? מעולה. אז כזה, גדול, חלש. תודה!"


כיף איתי.

***
מיני מאפינס וניל וקינמון עם שוקולד צ'יפס
מקור המתכוןעוגת הווניל הזו, עם שינויים והתאמות.

כמות: 35-40 מיני מאפינס בגודל ביס (לי יצאו 38 בפעם הראשונה, 37 בשניה), כנראה 12-14 מאפינס גדולים.

מצרכים:
2 ביצים גדולות
50 ג' (1/4 כוס) סוכר לבן
100 ג' (1/2 כוס) סוכר חום דמררה
60 מ"ל (1/4 כוס) שמן קנולה
120 מ"ל (1/2 כוס) חלב
175 ג' (1/4 1 כוסות) קמח לבן
1 כפית אבקת אפיה
1/2 כפית מחית וניל/1 כפית תמצית וניל
1/2 כפית קינמון טחון
1/4 כפית מלח
100 ג' שוקולד מריר, קצוץ

לציפוי
50 ג' שוקולד מריר, קצוץ גס
60 מ"ל (1/4 כוס) שמנת מתוקה

סוכריות צבעוניות

אופן ההכנה:
1. מחממים תנור ל-180 מעלות ומניחים מיני מנז'טים בתבנית שקעים (מיני מאפינס).
2. מניחים ביצים ושני סוגי סוכר בקערת המיקסר. מחברים וו גיטרה ומערבבים למשך שתיים-שלוש דקות, עד לקבלת תערובת סמיכה ואחידה.
3. מוסיפים שמן, חלב, קמח, אבקת אפיה, וניל, קינמון ומלח. מערבבים על מהירות נמוכה למשך שתיים-שלוש דקות נוספות, עד לקבלת בלילה כמעט אחידה.
4. מקפלים פנימה שוקולד מריר קצוץ - בעזרת לקקן או על ידי ערבוב מאד איטי של המיקסר.
5. מחלקים את הבלילה בין שקעי התבנית. אופים 7-10 דקות (אצלי המאפינס היו מוכנים אחרי שמונה דקות), עד שהמאפינס תופחים, וקיסם הננעץ במרכז כל אחד יוצא נקי. מצננים.
6. להכנת הקרם: מניחים שוקולד מריר קצוץ בקערה קטנה.
7. מניחים שמנת מתוקה בסיר קטן ומביאים לסף רתיחה.
8. כאשר השמנת מתחילה לבעבע, יוצקים מעל השוקולד וממתינים דקה-שתיים. מערבבים לגנאש אחיד.
9. טובלים כל מאפין בגנאש/מניחים מעט גנאש על המאפין בעזרת לקקן קטן או כפית, ומורחים לציפוי כל החלק העליון.
10. מקשטים בסוכריות צבעוניות.

הערות/תוספות/שדרוגים:

  • לקבלת מאפינס פרווה, השתמשו בחלב סויה או חלב נטול לקטוז אחר, והחליפו את השמנת המתוקה בציפוי בקרם קוקוס. אני השתמשתי בפעם בחלב דל לקטוז, אבל התעצלתי לפתוח פחית של קרם קוקוס, אז השתמשתי בשמנת לקרם בכל זאת. מאפינס חצי פרווה? נחליט שיש דבר כזה?
  • כמובן שאפשר להשתמש בשוקולד צ'יפס במקום השוקולד הקצוץ במאפינס עצמם, אני פשוט אוהבת שיש צ'אנקס לא אחידים בגודלם.
  • כדי לחסוך סיר ולקצר קצת תהליכים, אפשר להכין גנאש לעצלנים: פשוט מניחים שוקולד ושמנת/קרם קוקוס בקערה ומחממים במיקרוגל לחמש עשרה-שלושים שניות, ומערבבים בין לבין, עד לקבלת גנאש אחיד.
  • תכלס, אפשר להכין את המאפינס בקערה עם מטרפה, לא באמת באמת חייבים מיקסר, זה פשוט מקצר קצת את התהליך.
  • ואם משום מה אתם לא מחובבי הקינמון (shame on you), פשוט השמיטו אותו לקבלת מאפינס וניל עם שוקולד צ'יפס. גם טוב.


אם אני שותה קפה עם חלב דל/נטול לקטוז, אבל עדיין אוכלת בן אנד ג'ריז כמעט כל ערב, זה.. זה נחשב שאני נמנעת מלקטוז, נכון? כך זה עובד? תגידו לי שכך זה עובד.


0 תגובות:

הוסף רשומת תגובה