> מסיבת הרווקות שלי ולבבות סוכר | Morcake

12 בספטמבר 2016

מסיבת הרווקות שלי ולבבות סוכר

אז התחתנתי. לפני כמעט שלושה חודשים. והזמן טס. ושום דבר לא השתנה, חוץ מזה שאני מתייחסת לאסף כ"בעלי" ולא כ"חבר שלי" (היה איזה שבוע של "חבר ש.. בעלי! בעלי! אהמ, בעלי", אבל אני מרגישה שהתגברתי על השלב הזה די מהר ובקלות יחסית. כי אני גיבורה).

אבל היתה חתונה, והיה כיף גדול, והיתה עמדת ממתקים מושלמת, והיו לי נעליים צהובות בדיוק כמו שרציתי, והיתה לי שמלה שככל הנראה היתה אהבת חיי האמיתית (סליחה, אסף. אוי רגע, שכחתי לשניה מקיומה של פיצה בעולם. אז.. אהבת חיי האמיתית השניה, אוקיי?), והאחיינים שלי היו מהממים והורסות והורסים ומהממות.


ואני אספר לכם הכל בקרוב, אבל שבוע וחצי לפני החתונה, היתה גם מסיבת רווקות, ואתם יודעים שאני אף פעם לא מפספסת הזדמנות לזרוק לאוויר מלא מילים חסרות משמעות, עניין או תוכן, גם - בעיקר - אם לאף אחד לא אכפת.

אז בואו נדבר קצת על מסיבת הרווקות שלי.

מסיבת הרווקות שלי נערכה בבוקר יום שישי הראשון של חודש יוני, אחד עשר ימים לפני החתונה. חוץ ממני, היו שם עוד שמונה בנות -- אחותי, גיסתי, חברות מהצבא, חברות מהאוניברסיטה, חברה מהעבודה לשעבר וגיסתי לעתיד (שכבר הפכה לגיסתי, אבל באותו יום שישי, הראשון של חודש יוני, היא עדיין היתה על תקן "לעתיד")*.


*כמובן שסידרתי את הנוכחות לפי משך ההיכרות שלי איתן. ידעתם שאני מכירה את אחותי מגיל אפס?!**

**טכנית, מסיבת הרווקות שלי היתה "מסיבת נשואות", כי הרווקות היחידות בה היו אחות של אסף ואני, אבל.. אתם יודעים.. מה אתם מתקטננים איתי על פרטים טכניים?


אתם ודאי תוהים עכשיו, "מסיבת רווקות בבוקר, מור? זה.. זה משהו שקורה?".

(אה, אתם בכלל תוהים למה אני מספרת לכם את כל זה? אה.)


אז כן. זה משהו שקורה.

אל תבינו לא נכון, אני אוהבת מסיבות לפעמים. במידה. ואלכוהול גם. במידה. אבל אני גם די ביישנית ולחלוטין מובכת בקלות, וכל החשפן-סקסולוגית-משחקים מביכים-קישוטים מביכים עוד יותר זה לא אני.

ממש, ממש לא אני.


וחברות שלי מכירות אותי מספיק טוב כדי לדעת שאין מספיק אלכוהול בעולם כדי לעזור לי להתגבר על המבוכה של מסיבה בסגנון שתיארתי למעלה...

אז הן הלכו על כיוון אחר.


מודה ומתוודה, כשהודיעו לי שהמסיבה תהיה בבוקר (זה הדבר היחיד שידעתי, כמובן, כל השאר היה בגדר הפתעה), קצת חששתי שיהיה מוזר, כי.. איפה האלכוהול? איפה המשחקים המביכים? אה נכון, אני לא אוהבת משחקים מביכים.

אבל בסופו של דבר היה מושלם.

(לא כולל כאב הראש שהתחיל לי במהלך היום, חזרתי איתי הביתה ואחר כך ליווה אותי לאורך כל סוף השבוע)


אחותי וגיסתי אספו אותי ואת המתנות שהכנתי לבנות* (פירוט בהמשך, סבלנות!) קצת לפני אחת עשרה בבוקר, ונסענו לשרונה מרקט. הסתובבנו קצת והעברנו את הזמן, מה שכנראה אפשר לשאר החברות להגיע לפניי ולהתמקם, כך שאני אוכל להגיע אחרונה, בדיוק כמו הדיוה שאני.

*מיותר לציין שסיימתי להכין את המתנות תוך כדי שהתלבשתי, פחות או יותר, בזמן שאחותי וגיסתי כבר חיכו לי למטה. כי כזאת אני - בחורה מתוכננת ומחושבת להפליא, שמתחילה להכין מתנות למסיבה שלה שבועות מראש, ובסופו של דבר ממשיכה לעבוד עליהן עד הרגע האחרון. וכמה דקות אחרי הרגע האחרון.


באזור שתים עשרה הגענו למסעדת קלארו, שם אכן חיכו לי כל הבנות. מיד הותקפתי בסינר עם הכיתוב Bride to be עליו, סיכה תואמת וכמובן - הינומה ורודה להשלמת המראה.


הזמנו ארוחת בוקר מעולה (איזו מקושקשת הורסת!) עם מלא לחמים ומאפים (עדיין הייתי בתקופת נטולת הגלוטן שלי, אבל הרשיתי לעצמי לחרוג באותו הבוקר) וקאווה (היי, מסתבר שזו בכל זאת מסיבת רווקות עם אלכוהול) וכל מיני מטבלים וגבינות ודברים מוזרים שאני לא מתקרבת אליהם, אבל שאר הבנות אהבו מאד.


תוך כדי הבליסה, קיבלתי קופסת פח ובתוכה תמונות שלי עם החברות - בכל פעם ששלפתי תמונה, סיפרתי על הבחורה בתמונה, איך אנחנו מכירות ואת הסיפור מאחורי התמונה, אם היה כזה.

בשביל הבנות זו היתה דרך לשבור את קרח ולהכיר אחת את השניה, בשבילי זו היתה עוד הזדמנות לשמוע את עצמי מדברת.


קיבלתי כל מיני מתנות בסגנון ה-something old, something new, something borrowed, something blue, ושני אלבומים -- האחד הכיל ברכות (ומתכונים!) מכל החברות שלי (הצלחתי להרוס את הקישוט המהמם עוד לפני שפתחתי את האלבום. כי אני מוכשרת), השני היה אלבום בערך בגודל של הדירה שלי שגיסתי סחבה איתה מארה"ב: היא ואוריקי (אתם מכירים את אוריקי, כן?) מילאו אותו בתמונות מביכות כאלה ואחרות של אסף ושלי ושל העוגות שלי מהאינסטגרם/פייסבוק/וואטאבר (לטענת גיסתי, לא היתה לנו זכות להתלונן שהתמונות מביכות, כי אנחנו בחרנו לשתף אותן בשלל הרשתות החברתיות..).

חלק מה-something blue שלי

ואז, כי לא אכלנו מספיק, החברות הוציאו לי את העוגה הכי צהובה שראיתי בחיים שלי. בקטע טוב, כמובן.


חברה של אחת מהחברות שלי מהאוניברסיטה מכינה ומוכרת עוגות מהממות, אז היא הכינה לי עוגה צהובה ומהממת וכל כך טעימה! שימו לב --


מוס שוקולד לבן מקורמל, מוס שוקולד לבן פיסטוק, שכבת ג'לי מנגו-פסיפלורה, מקרונים עם מילוי ג'אנדויה, קישוטי עוגת ספוג קקאו-שקדים ושוקולד מטומפרר. הכי בקטנה EVER.


ואז קלארו קינאו בעוגה היפה שלי שקיבלתי מהחברות, אז הם גם הוציאו פרוסה של עוגה.. עוגת גבינה. באמת קלארו, למה אתם לא עורכים תחקיר על האורחים שלכם לפני שהם מגיעים? עוגת גבינה? בשבילי? השתגעתם? מה ציפיתם שאעשה עם עוגת גבינה, חוץ מלצעוק "איכס, גבינה"? מזל שהחברה ההריונית שלי לא טעמה מהעוגה הצהובה, כי היא לא ידעה אם היו שם ביצים חיות (בדיעבד לא היו, אבל באותו הזמן לא ידענו), אז היא זכתה לקבל את עוגת הגבינה. מזלכם, קלארו. מזלכם.


בקיצור, יצאתי מארוחת הבוקר עם מלא מתנות והפתעות וקלוריות עודפות.

ואז היה תורי לתת לבנות את המתנות שלהן. אני לא באמת יודעת להעניק מתנה לא אכילה, אז כמובן שזה עשיתי. כל אחת מהבנות קיבלה שקית שהכילה:


* מיני לחם בננות עם מיני אוראו חמאת בוטנים וקישוטי שוקולד
* עוגיית בראוניז ענקית
* לבבות סוכר לבנים וורודים
* מאפין לימון עם שטרויזל פיסטוק
* צנצנת מגניבה כזאת שמילאתי בקוביות בראוניז ובמיני-מיני עוגיות קפה ושוקולד לבן
* לקקן צבעוני שהזמנתי במיוחד מארה"ב, עם הכיתוב Awesome Friend עליו. כי אני קיטשית, וכי החברות שלי הן באמת awesome.


כמובן שעל כל שקית הצמדתי גם פתק ובו הסברתי לבנות שחברות אמיתיות צריכות להשמין לפני החתונה של החברה שלהן.. כדי לגרום לה להיראות רזה יותר. דא.


בקיצור -- כולן שמחו, אני שמחתי עוד יותר להיפטר מהמתנות (סתם, על מה אני מקשקשת - אחותי הסופרוומן סחבה לבד את כל השקיות מהאוטו, בלי לתת לי לעזור לה. והיא אפילו צחקה עלי שאמרתי שזה כבד, כי ככה מתנהגות סופרוומניות, מסתבר), ואז המשכנו לחלק השני של המסיבה:

אסקייפ רום.


צעדנו מספר מועט של דקות -- אבל רב מספיק כדי שאהיה מודעת לעובדה שאני מסתובבת במרכבז תל אביב עם סינר והינומה ורודה -- לעבר האסקייפ רום, שנמצא ממש קרוב למסעדה.

תשע בנות זה יותר מדי לחדר אחד, אז התחלקנו לשתי קבוצות, של חמש וארבע, והתחרינו האחת בשניה.


היה ממש כיף, והחדר היה חוויה מתקנת לאסקייפ רום הראשון שלי (ממנו יצאתי אחרי 78 דקות מביכות להחריד), משום שיצאנו אחרי 56 דקות...

רק שהקבוצה השניה יצאה אחרי 55 דקות :-(


כמובן ששמחתי בשבילן ופרגנתי וכולן חברות שלי ובלה בלה בלה, אבל עם כל הכבוד - אני הכלה! הייתן אמורות לתת לכלה לנצח!

גם כן חברות. לא מזמינה אותן למסיבת הרווקות הבאה שלי.

בכל אופן.


היום התחיל בערך באחת עשרה, הסתיים באזור חמש, ובסופו יצאתי עם כאב ראש מציק, מלא מתנות שוות, ותחושה שיש לי חברות טובות שבאמת מכירות אותי, והיה לי כיף גדול להעביר מלא שעות איתן ולחגוג..

טוב, אותי. לחגוג אותי. כי מהי מסיבת רווקות אם לא מיני חגיגה מגלומנית שמהווה הכנה לחגיגה המגלומנית האמיתית, הלא היא החתונה עצמה?

"וואו, מור. זה.. זה ממש עמוק. לא ידענו שאת כזאת."

כזאת אני. מפתיעה.


בכל אופן, סוף דבר:

למחרת בערב אסף הלך עם שני חברים ל"מסיבת רווקים" משלו (הוא לא רצה מסיבה, אבל לבסוף השתכנע לצאת עם חברים) -- הם שתו בירה ואכלו משהו בשרונה, ואז הלכו לאסקייפ רום.

המממממ אסף, המממממ. איפה כבר שמעתי את השילוב של אוכל בשרונה ואחר כך אסקייפ רום?

קנאי, הכל אתה חייב להעתיק ממני?


אה, וסוף סוף דבר --

מבין החברות שלא יכלו להגיע, אני חייבת לציין לטובה את תמר, שהיתה בפריז בזמן המסיבה (כלבה!) אבל פיצתה אותי במשקל מטבח מנוקד וצבעוני ויפהפה..


ואת נטלי, שהיתה בברצלונה בזמן המסיבה (גם כלבה!) אבל פיצתה אותי בארוחת צהריים + מניקור-פדיקור יום לפני החתונה.

הערה לא קשורה: כמה. מגניב זה. לק ג'ל. וואו וואו וואו.


טוב, עכשיו כדי שלא תחשבו שבזבזתי לכם את הזמן בצורה מחפירה (זה בדיוק מה שעשיתי, אבל אני מנסה לגרום לכם לחשוב שלא, קאפיש?), הנה "מתכון" ללבבות סוכר. או קוביות סוכר. או כל צורה שתרצו לתת לסוכר שלכם. למי מכם שיש את התבנית המתאימה, אפשר להציע רובוטי סוכר?

וכן, המתכון הוא, בגדול, "מערבבים סוכר ומים ודוחפים לתוך תבנית". אבל אני הייתי כלה, ואני אומרת שזה מתכון, אז מותר לי.


רגע, לכמה זמן כל עניין ה"אני כלה" הזה תקף? אמרו לי פעם שאני כלה למשך שנה, זה נכון? זה אומר שבאמת יש לי עוד תשעה חודשים של להיות דיוה בלתי נסבלת, ואז פשוט אצטרך למצוא תירוץ אחר כדי להיות כזאת?

(זוכרים שכתבתי "סוף דבר" לפני שלוש מאות שורות בערך? הו, גוד טיימז)


***
לבבות סוכר (או כל צורה אחרת שבא לכם)
מקור המתכוןA Cozy Kitchen.

כמות: תלוי מאד בגודל הלבבות (או כל צורה אחרת שבא לכם) שמכינים, יכול להיות בערך 15 לבבות גדולים או כמה עשרות קטנטנים.

מצרכים:
200 ג' (1 כוס) סוכר לבן (או חום, אם אתם בקטע של לבבות חומים)
5 מ"ל (1 כפית) מים

אופן ההכנה:
1. שימו לב, זה מסובך: מערבבים סוכר ומים בקערה קטנה, עד לקבלת מרקם של חול רטוב.
2. מניחים סוכר רטוב בתוך תבניות שקעים קטנות - רצוי תבניות סיליקון - ודוחסים היטב. מניחים בצד עד להתגבשות, לפחות שש שעות.
3. מחלצים מהתבנית. שומרים בקופסא אטומה.

הערות/תוספות/שדרוגים:
  • אם רוצים, אפשר לשדרג את לבבות הסוכר בתוספות טעמים ו/או צבעים. אני הוספתי פטל מיובש, שגם צבע את הלבבות בוורוד. שיחקתי גם עם זסט של תפוז ששפשפשתי לתוך הסוכר לפני הוספת המים (נתן לסוכר טעם תפוזי עדין, אבל הלבבות נשארו לבנים ברובם) ומחית וניל (הלבבות נשארו לבנים עם מעט כתמים חום-וניל עליהם). אפשר לשלב כל מיני טעמים, וכדי להדגיש את הסוגים השונים, אפשר גם להוסיף טיפה-שתיים של צבע מאכל ולערבב היטב.
  • לבבות הסוכר נשמרים מלא זמן בקופסא אטומה - בסופו של דבר, מדובר בסוכר ומים, כן?


אז זה היה פוסט מסיבת הרווקות שלי. אני מקווה שברור לכם מה מגיע עוד מספר ימים: החתונה. מקווה שהצטיידתם בקופסאות שימורים ושהחדר האטום מוכן.


Brace yourself -- wedding is coming.

5 תגובות:

נטלי אמר/ה...

אדיר!!! וחיכיתי כבר לפוסט הזה :)

גילוש אמר/ה...

מעולה
העליתלי זכרונות מבית סבתא...
מוזר?
היא היתה עושה קוביות סוכר וניסתה ללמד אותי פעם אחת
לא היתה לי בעיה בשלב המים והסוכר.. והלימון שהיא היתה מוסיפה
אלא שהיא אשכרה רצתה שאגזור הכל לקוביות ישרות.. ואני שתי ידיים שמאליות
מחכה לפוסט החתונה

Sharon Peled אמר/ה...

מהממת שכמוך. שוב מזל טוב!

Sharon Peled אמר/ה...

מהממת שכמוך. שוב מזל טוב!

Yotam :) אמר/ה...

מהמם! בריידזילה אמיתית לעוד תשעה חודשים גו :)

הוסף רשומת תגובה