> עוגת פחזניות עם קרם שוקולד וסוכריות | Morcake

15 בינואר 2016

עוגת פחזניות עם קרם שוקולד וסוכריות

הבלוג שלי בן שש היום.


לפני שש שנים, בעודי מתבאסת מהלימודים ותוהה האם מתמטיקה או מחשבים זה באמת מה שאני רוצה לעשות כשאני אהיה גדולה, בעצתם של אחי וגיסתי --

פתחתי בלוג.


אני חושבת שאולי כתבתי על זה פעם, אבל זה לא באמת היה משהו שממש ממש רציתי לעשות. באותו הזמן בכלל השתעשעתי ברעיון של למכור עוגות, וחיפשתי דרך לקדם את זה.


בלוג? בלוג זה נחמד. אני קוראת כל מיני אתרים ובלוגים, אבל זה.. זה לא כל כך בשבילי.


ובכל זאת, איכשהו, למרות החששות, ב-15 בינואר 2010, התחלתי לכתוב את מורקייק (גם מהשם, יש לציין, לא התלהבתי -- פחות רציתי לקשר את שם הבלוג לשם שלי, אבל לא הצלחתי לחשוב על משהו טוב יותר, אז זרמתי עם הרעיון, ושוב.. הקרדיט לגיסתי).


מפה לשם, התמכרתי.


התמכרתי לכתיבה, אפילו שבהתחלה ניסיתי להיות תמציתית ולא לכתוב יותר מדי. חה וחה וחה, מור של 2010. איזו ילדה היית..

התמכרתי למתכונים, בין אם זה לנסות לחשוב על מתכון מאפס או לעשות אדפטציה למתכון של מישהו אחר.


פחות התמכרתי לצילום, ולאורך כל התקופה הזו זה היה החלק הכי בעייתי והכי פחות כיפי מבחינתי. אבל היי, לפחות קניתי מצלמה אמיתית והפסקתי לצלם בפלאפון.

(אבל אני עדיין לא עורכת את התמונות. מבחינתי לערוך תמונות זה כמו להתאפר: משפר את המראה, אבל מעוות את המציאות. אני יודעת שזה לא נכון במאה אחוז, ואולי זה סתם תירוץ לעצלות שלי, אבל זו הדעה שלי, ואני מתעקשת עליה, לפחות לבינתיים. מצד שני, לכו תדעו.. באינסטגרם דווקא כן נשברתי בסוף והתחלתי לערוך קצת את התמונות)


בכל אופן, השנים עברו, והבלוג הפך לחלק מהשגרה שלי.


הוא פתח לי מלא דלתות והכיר לי כל מיני אנשים, ואני-יודעת-אני-יודעת -- אני שוב חוזרת על עצמי. אמרתי כבר את כל הדברים האלה המון פעמים.


כמו כל דבר שנמצא חלק מהחיים שלנו לאורך זמן, יש עליות ויש מורדות. ומה לעשות, ימי הולדת ומאורעות מיוחדים הם לפעמים זמן למחשבות והרהורים, ולפעמים דווקא ביום הולדת נוטים להתרכז בדברים הפחות חיוביים.

(אל תגידו לי שזה לא קרה לכם מעולם!)


אל תבינו לא נכון, ברמה האישית זו דווקא היתה אחלה שנה:


בעבודה ממש סבבה לי, ולראשונה מזה הרבה זמן - אולי מאז הלימודים - אני אשכרה מרגישה כאילו אני יודעת מה אני עושה. חלק מהזמן. לא כל הזמן. אל תגזימו.


עוד כמה חודשים אני הולכת להתחתן, ואני אשכרה מצליחה להנות מרוב התהליך וההכנות. אולי זה בגלל שיש לנו כל כך הרבה זמן לארגן את האירוע, אולי זה בגלל שאני אדם כל כך קל ונוח (אסף, תפסיק לצחוק!).


עם ובלי קשר, אני הכי רזה שהייתי בחיים הבוגרים שלי. מאז התיכון, אולי אפילו מאז החטיבה (כן.. לא הייתי ילדה רזה במיוחד). אני יודעת שזה מאד לא פוליטיקלי קורקט וממש לא אופנתי והכי לא all about that bass, אבל זו תחושה ממש כיפית - פתאום כל הבגדים נראים עלי סבבה (חוץ מאלה שנהיו גדולים מדי), ואפילו המגפיים שבקושי נסגרו עלי בחורף שעבר נסגרים בקלות.


כמובן שלהיות רזה זה לא הכל וזה די נורא להתרכז בזה, וזה מעודד חשיבה לא בריאה ובטחון עצמי נמוך וזה וזה וזה, ומה שחשוב זה מה שבפנים, ובנות (וגם בנים!) - המשקל שלכן הוא לא מי שאתן!

אבל איזה כיף זה לקנות בגדים במידה סמול. מצטערת, זה צריך היה להיאמר...


עם ובלי קשר, התחלתי לאכול טיפטיפה יותר בריא בזמן האחרון (אני די משכפלת את הפוסט הזה, אה? שלא תחשבו שלא שמתי לב). זה לא, חלילה, אומר, שאני לא אוכלת קערה במבה ושוקולד עם הקפה כל יום. זה, בגדול, אומר שהקטנתי קצת את כמויות האוכל שלי ושאני מנסה לדחוף לעצמי תרד בכל הזדמנות שיש (כל הירקות ה"בסיסיים" הם עדיין לא כוס התה שלי. בטח לא קערת הסלט שלי).


קיצור, הכל טוב.


אבל הבלוג?


הוא שמח. הוא בן שש. טוב לו. הוא חוגג יום הולדת כמו כל ילד בן שש* -- עם עוגה בצורת הספרה שש, עם קרם שוקולד וסוכריות. נכון, העוגה שלו היא בעצם מלא פחזניות ממולאות קרם קוקוס, כי "אמא" שלו היא בכל זאת בלוגרית קינוחים, אבל עדיין.. הספרה שש וקרם שוקולד וסוכריות. הכי חגיגת יום הולדת קלאסית.

*או לפחות כמו שפעם היו חוגגים ימי הולדת כאלה. היום יום הולדת סטנדרטי כולל שולחן קינוחים המבוסס כולו על פלטת הצבעים של "פרוזן", כולל מכונת שלג והופעה פרטית של אידינה מנזל, או מסיבת ספיידרמן עם קורי עכביש אכילים משוקולד או משהו (וואו, יש דבר כזה באמת? איך בא לי!) ושקיות הפתעה המכילות טרנטולות אמיתיות, נכון?


בכל אופן, הבלוג שמח לחגוג יום הולדת, אבל בעודי יושבת וחושבת על הפוסט עצמו --

הבנתי שאני לא בטוחה שיש לו כל כך מה לחגוג.


אל תבינו לא נכון, הכי התרגשתי כשחשבתי על העוגה שאכין לו. עוגת פחזניות המעוצבת כמו עוגת יום הולדת? עפתי על עצמי. אני גאון. איך חשבתי על זה? תראו אותי, I'm the queen of the world. וכשזה הצליח על הפעם הראשונה, אם-מתעלמים-מזה-ששרפתי-אחת-מתוך-שתי-תבניות-של-פחזניות? וואו, שמישהו יעצור אותי, אני אש!


אבל כשניסיתי לחשוב מה לכתוב בפוסט, נתקעתי.


ישבתי וקראתי כמעט את כל מה שהתפרסם בבלוג השנה (לא יודעת מי אחראי על זה, אבל מגיעה לי תוספת סיכון, זה היה לא קל בכלל). הבנתי שלא היה משהו מיוחד השנה. הבלוג נתקע קצת.


אני לא מתלוננת, ועל אף שזה ממש מרגיש ככה, זה לא פוסט דכאון.


חלקים אחרים בחיים שלי היו יותר משמעותיים, אז הבלוג קיבל קצת פחות משקל ויחס.


מספר הפוסטים היה קטן יחסית (אם כי עדיין טיפה יותר גדול מבשנה הקודמת). לא היו שיתופי פעולה מרגשים במיוחד. לא היו יותר מדי אירועים או הזדמנויות.


שגרה. במלוא מובן המילה.


מבחינה תחזוקתית, הבלוג נתקע קצת. עמוד הקטגוריות לא עובד כבר מלא זמן. לאחרונה הצטרף אליו גם ארכיון המתכונים, וזה גרוע ממש. אני רוצה לתקן את זה, אבל פשוט לא מספיקה. בכלל, אני חושבת שהגיע הזמן לסוג של מייקאובר לבלוג, אפילו הודעתי למתכנת הווב שגר איתי בבית שהוא הולך להיות מסונג'ר למשהו כזה מתישהו (הייתי עושה את זה בעצמי, אבל אני מפתחת מובייל. אני טובה באפליקציות, לא באתרים), אבל עד שזה יקרה.. בואו נאמר שיש סיכוי טוב שתשמעו אותי מתלוננת על זה גם ביום הולדת שבע (אוי ויי, מה אני הולכת להכין ביום הולדת שבע?!).


חוץ מזה, אני מרגישה שהבלוג לא ממש במקום שהייתי רוצה שהוא יהיה. כמובן שאני לא יודעת לומר מה זה המקום הזה, אבל אני כן יודעת שהוא לא שם. כאמור, תקוע.


אסף טוען שזה בגלל שאני "מחביאה" את הבלוג, ושאני לא יכולה לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה (המשפט הזה מעולם לא היה רלוונטי יותר!). זה נכון, אני באמת לא אוהבת לשווק את הבלוג, וזה אפילו די מלחיץ אותי כשמדברים עליו בחיים האמיתיים שלי. אני חושבת שגם על זה דיברתי פעם, על זה שמצד אחד אני מתגאה בבלוג ממש, ומצד שני הוא הכי הכי מביך אותי.


אבל לדעתי זה לא העניין, לפחות לא רק זה. אני יודעת שזה לא תמיד נראה ככה, אבל אני כן די מודעת לעצמי. הכתיבה שלי? לא מיועדת לכל אחד. המתכונים? לא תמיד מלהיבים, אולי לא תמיד מוצלחים, לפחות לא מהצורה בה אני מציגה אותם (יש לי בעיה של כנות יתר. אני אפילו לא מסוגלת לצלם קצפת במקום קרם קוקוס מבלי להתוודות על זה בהיסטריה). והתמונות? טוב, התמונות.

אני לא מצלמת טוב. אני מודעת גם לזה. אני יודעת שהשתפרתי, אבל הדרך ארוכה ארוכה ארוכה. הבעיה? אני לא בטוחה עד כמה בא לי לעשות את הדרך הזו. זו בעיה שתמיד היתה לי -- כשאני טובה במשהו, אחלה. אבל ברגע שמשהו קצת קשה לי ודורש ממני השקעה -- ביי. תהיו בקשר.


אז אני לא צלמת טובה. אני לא טובה גם בסטיילינג. מצד אחד ממש בא לי להשתפר, מצד שני כל כך לא בא לי לעבוד קשה. אתם חייבים להבין, אני הילדה הקטנה בבית. אני מאד מפונקת.


אז אממ..

כן.


זה יצא קצת דכאוני וקודר, ובחיי שלא התכוונתי.


נראה לי שזה אחד הפוסטים האלה שאני כותבת לעצמי, ואיכשהו יוצא שאתם קוראים אותם.


אני חושבת שמה שאני מנסה לומר זה שאני צריכה לקבל את הבלוג כמו שהוא - ואת היכולות שלי כמו שהן - ולא לצפות למשהו שאני לא יכולה לעמוד בו, לפחות לא כרגע.


ותכלס? אפילו אם סקירת הבלוג וכל מה שקרה בו בשנה האחרונה הובילה אותי למסקנה שלא קרה פה יותר מדי, עדיין מגיעה לו חגיגה. עדיין מגיעה לו עוגת פחזניות (פרווה לגמרי, ווהו!) עם קרם שוקולד וסוכריות. עדיין מגיע לו תשומי. עדיין מגיע לו שאשיר לו "יום הולדת שמח" ואאחל לו שיזכה לשנה הבאה, עד מאה ועשרים שנה. עדיין מגיע לו שאחשוב על כל המתכונים הבאים שבא לי להכין ולפרסם בו.


מזל טוב, בלוגי!


***
עוגת פחזניות עם קרם שוקולד וסוכריות
מקור המתכון: המתכון לפחזניות מבוסס על מתכון מקורס הקונדיטוריה שלי, עם שינויים והתאמות.

כמות: 40-45 פחזניות, תלוי בגודל

מצרכים:
240 מ"ל (1 כוס) חלב/חלב לא חלבי (ראו הערה בהמשך)/מים
90 ג' שמן קוקוס/100 ג' חמאה, חתוכה לקוביות
1/2 כפית מלח
20 ג' (2 כפות) סוכר לבן
140 ג' (1 כוס) קמח לבן
3-4 ביצים גדולות, טרופות

לקרם
200 מ"ל (1/2 פחית) קרם קוקוס (החלק הקרמי, לאחר צינון של לילה במקרר)
1/2 כפית מחית וניל/1 כפית תמצית וניל
20 ג' (2 כפות) אבקת סוכר

לגנאש שוקולד
100 מ"ל קרם/חלב קוקוס
100 ג' שוקולד מריר, קצוץ גס

סוכריות צבעוניות

אופן ההכנה:
1. מחממים תנור ל-170 מעלות. מרפדים תבנית גדולה בנייר אפיה. על מנת שיהיה יותר נוח בהמשך, מציירים על צדו התחתון של נייר האפיה את הספרה שרוצים לכתוב בעזרת הפחזניות (או כל צורה רצויה, למשל עיגול). שימו לב: צריך לצייר את הספרה הפוך, היות שהופכים את הנייר לאחר הציור.
2. מניחים חלב/מים, שמן קוקוס/קוביות חמאה, מלח וסוכר בסיר בינוני. מביאים לרתיחה, ומבשלים עד להתאחדות, תוך כדי ערבוב (עם כף פלסטיק/עץ).
3. מוסיפים קמח ומבשלים על אש גבוהה. כאשר התערובת רותחת ומתחילה להפוך לבצק, מנמיכים את האש לנמוכה-בינונית, על מנת לא לחרוך את הבצק, וממשיכים לבשל עוד דקה-שתיים.
4. מעבירים את הבצק לקערת המיקסר. מחברים וו גיטרה ומתחילים לערבב על מהירות בינונית.
5. כאשר הבצק מתקרר, כלומר מתחילים להתפרק ולקפוץ בקערה, מוסיפים ביצים בהדרגה: מוסיפים ביצה אחת ומערבבים עד להיטמעות מלאה. חוזרים על הפעולה עם שתי ביצים נוספות.
6. את הביצה הרביעית מוסיפים בהדרגה, רק במידת הצורך, כלומר עד לקבלת בצק אחיד, אך מעט דביק, כזה שניתן לזלף בקלות יחסית.
7. מעבירים את הבצק לשק זילוף עם צנתר חלק/משונן (אני השמתשתי בצנתר חלק בקוטר 12 מ"מ). מזלפים פחזניות קטנות, שוות גודל עד כמה שניתן, לאורך הצורה שציירנו מראש על נייר האפיה - לחילופין, אפשר "סתם" לזלף פחזניות בודדות.
8. אופים למשך כחמש עשרה דקות בתנור סגור, מבלי לפתוח אותו. לאחר מכן פותחים את התנור ומניחים כף עץ או משהו בסגנון בין התנור לדלת, כך שהוא יישאר פתוח מעט. אופים 10-15 דקות נוספות, עד שהמאפה משחים קלות. מצננים לגמרי.
9. להכנת קרם הקוקוס-וניל: מניחים קרם קוקוס, וניל ואבקת סוכר בקערת המיקסר. מחברים וו בלון ומקציפים לקרם יציב.
10. מעבירים את הקרם לשק זילוף עם צנתר מתאים (אני השתמשתי בצנתר חלק בקוטר 4 מ"מ).
11. הופכים את עוגת הפחזניות בזהירות, כך שהחלק התחתון מופנה כלפי מעלה. מחוררים את חלקו התחתון של כל פחזנית בעזרת סכין קטן.
12. ממלאים כל פחזנית בקרם קוקוס-וניל.
13. להכנת הגנאש: מניחים קרם/חלב קוקוס בסיר קטן. מביאים לסף רתיחה.
14. בינתיים קוצצים גס שוקולד מריר לתוך קערה קטנה.
15. יוצקים את הקרם המבעבע מעל השוקולד. ממתינים שתיים-שלוש דקות ומערבבים לגנאש חלק. מניחים בצד עד שהקרם מגיע לטמפרטורת החדר ומסמיך קלות.
16. הופכים בחזרה את עוגת הפחזניות, כך שחלקה העליון מופנה כלפי מעלה. יוצקים מעליה את הגנאש ומקשטים בסוכריות צבעוניות.

הערות/תוספות/שדרוגים:

  • מסיבות בריאותיות, התזונה שלי היא בלתי חלבית כרגע, לכן גם המתכון הזה. אני, למשל, השתמשתי בחלב שיבולת שועל במקום חלב רגיל בפחזניות. אם רוצים, אפשר להשתמש בחלב רגיל או כל חלב אחר (סויה/שקדים/אורז/...), או מים, כמובן. מבחינת השומן, אני השתמשתי בשמן קוקוס - אפשר להשתמש גם בשמן רגיל (קנולה) או חמאה. בקרם ובגנאש אפשר להשתמש בשמנת מתוקה במקום קרם הקוקוס, אם מעדיפים ללכת על הגירסא החלבית.
  • בהתחלה רציתי להכין את עוגת הפחזניות שלי יותר בסגנון של פרי ברס, כלומר לחתוך את הפחזניות באמצע, ליצור שתי שכבות ולמלא בקרם. אבל זה לא ממש הלך, לכן הלכתי על החירור התחתון. אם רוצים, אפשר לזלף שתי שכבות של בצק, לקבל מאפה גבוה יותר, ואז לחתוך באמצע.
  • כפי שניתן לראות בתמונות, לי יצאו שתי תבניות של עוגת הספרה שש. את הראשונה זילפתי "פריסטייל", לכן יצא נורא. בשניה כבר הפקתי לקחים וכתבתי 6 על נייר האפיה לפני הזילוף. בכל אופן, אפשר להכין רק עוגה אחת ולזלף פחזניות רגילות מכל השאר. אפשר, כפי שציינתי בסעיף הקודם, לזלף מאפה גבוה יותר, וכך לקבל רק עוגה אחת. אפשר גם להכין חצי כמות.
  • בכל אופן, אם מכינים שתי תבניות ואופים אותן יחד, חשוב מאד לשים לב לתבנית הממקומת גבוה יותר בתנור - כפי שאפשר לראות בתמונות שלי, העוגה בתבנית הגבוהה שלי נאפתה מעט יותר מדי, וחלקה העליון ממש נשרף (מזל שזו היתה העוגה הפחות מוצלחת מראש!). החדשות הטובות? אחרי המילוי בקרם והציפוי בגנאש, אי אפשר היה בכלל להרגיש שהפחזניות נשרפו קצת, ווהו.
  • לגבי היפוך עוגת הפחזניות -- שימו לב שהמאפה די עדין, ועלול להתפרק במהלך ההיפוך, היות שהפחזניות מחוברות רק בקצוות שלהן. אני ממליצה פשוט להשתמש בקרש חיתוך או משטח גדול אחר במהלך ההיפוך, גם מלמעלה וגם מלמטה, על מנת לתמוך בעוגה משני הכיוונים (אבל זהירות לא ללחוץ חזק מדי, כדי לא למעוך את הפחזניות..). אני מאמינה בכם. גיבורים!

איזה חמוד אסף, שהסכים להיות דוגמן ידיים, ולתלוש עוד ועוד פחזניות, "רק" בשביל התמונות, נכון?


אוקיי, רגע -- כמה מדכא זה יצא לי? מ-1 עד נקמת הסית' (אסף ואני עשינו מרתון של כל סטאר וורז בשבועות האחרונים, צר עולמי כעולם הגלקסיה הרחוקה מאד, מאד)?

25 תגובות:

נטלי אמר/ה...

בלוג הולדת שמח! עוגת הפחזניות שלך פשוט מהממת ♥ והדבר הכי טוב שהבלוג שלך עשה עבורי - זה הביא להיכרות ולחברות שלנו. חולה עליך!

גיליק אמר/ה...

מזל טוב ותודה על השיתוף, הסיפורים והמתכונים... העשרת אותי מאוד באופן אישי..
בני הבית מודים לך!

Unknown אמר/ה...

הבלוג שלך הוא הכי נהדר כמו שהוא, עם סיפורים מעולים ואפיה של אנשים אמיתיים ולכן הוא בלוג האוכל היחיד שאני ממש קוראת. אל תשני כלום! שהחיים ימשיכו להיות מעולים. הבלוג (המוזנח) רק מרוויח מזה.

טליה אמר/ה...

בלוגולדת שמח! הכתיבה שלך אולי לא "לכל אחד" (לטענתך) אבל היא בהחלט בשבילי - אחד הבלוגים שאני הכי אוהבת לקרוא!

The Cookie Fairy אמר/ה...

יווו בלוגולדת שמחחחחחחחחח
ועוגת השש היא הכי מורקייק שאפשר!
איכשהו יצא לך הכי פוסט חשבון נפש :)
אז שתדעי שבינינו- הבלוג שלך פשוט מושלם כמו שהוא :)

Dudu Metsuyanim אמר/ה...

את מהממת והבלוג שלך מהמם בדיוק כמו שהוא! אז לפעמים אין כוח לתחזק או לסדר את התמונות, ולפעמים כל מה שאת רואה בעיניים זה רק הפגמים. סו וואט? לבלוג שלך יש נשמה, והוא מצחיק וחכם ואנושי, לרבות התמונות!
ובירת'דיי בלוז זה לגיטימי, כל עוד את זוכרת שיש לו כוכבית - *הבלוג מהמם
מזל טוב!!

Unknown אמר/ה...

אני קוראת בבלוג שלך כבר מספר שנים(2/3...לא בטוחה). אני אוהבת אותו כמו שהוא: עם הכנות וההומור המוזר(בקטע טוב). לדעתי אין צורך לשנות כלום :)

אנונימי אמר/ה...

אף פעם לא מגיבה, אבל תמיד תמיד קוראת!!
גם בתקופות שפל באפייה (שלי), אני לא מפספסת שום פוסט שלך, כי זה בכלל לא משנה מה פרסמת ואיך יצאה התמונה- אני פשוט מאוהבת בכתיבה שלך. ויסלחו לי כ-ל בלוגרי המתוקים אליהם אני פונה רק כשאני מחפשת מתכון לעוגת פאר כלשהי, אותך אני קוראת בשביל הנשמה. מצידי את יכולה גם לכתוב על ענייני דיומא ואני עדיין אהיה פה. את חדה, שנונה, מצחיקה, מדוייקת, ואני בטוחה שהרבה אחרים היו מוותרים על כישרון הצילום שלהם כדי לקבל עשירית מיכולת הכתיבה שלך. תמשיכי לעשות מה שאת טובה בו, אל תקצרי את הפוסטים ואל תתאמצי על התמונות- בגלל זה כולנו כאן.

ליאור אמר/ה...

הי מור
אני קוראת את הבלוג שלך כבר...שלוש שנים?
רציתי להגיד לך שיש לך בלוג גדול.
גם מבחינת הרמה (תיכף ניכנס לזה) וגם מבחינת ההיקף. עובדה, פרסמת את הפוסט הזה וכבר באותו היום שמונה תגובות ואנשים שמספרים לך כמה אוהבים את הבלוג שלך (אנחנו פשוט אוהבים אותו בשושו...)והקטע הזה שהכרתי לחברה שלי את , ושבועיים אחרי זה היא מספרת חבר משותף על איך אסף הציע לך נישואין, ומדקלמת כל מילה בעל פה...
עכשיו, לגבי הבלוג.
הדבר שאני אישית הכי אוהבת בבלוג שלך הוא לא האוכל, ולא התמונות, אלא הכתיבה שלך. והיו לא מעט רגעים בשנה החולפת שהייתי מבואסת ואמרתי לעצמי: "טוב, בואי נשב על המחשב, נקרא מורקייק, שתעודד אותנו..." הבלוג שלך עושה לאנשים טוב. הוא עושה לאנשים כיף.
אני יודעת כמה זה מעצבן שאתה לא נמצא במקום שבו אתה רוצה להיות. אבל רק שתדעי, שיש לך משהו טוב ביד.

בצק אלים אמר/ה...

מורקייק יקרה: קולולו+מזל טוב!
כל מה שהקודמים כתבו + לדעתי את לא מספיק מפרגנת לעצמך בקטע המתכונאי. בקטע הזה את מבריקה בעיני. את פשוט עוטפת את המתכונים שלך בעטיפה "עמחה-אית" וזה קצת מטשטש את הנושא, אבל יש לך מתכונים ממש מקוריים וחדשניים וזה לא מובן מאליו בכלללל. אז אל תשכחי את זה :) נשיקות ושוב מזלטוב!!!!

שחף פפו אמר/ה...

בלוגולדת שמח! (וואו 6 זה מלאאא) ובבקשה אל תשני אותו. הוא מעולה בדיוק איך שהוא!

Sharon Peled אמר/ה...

בלוגולדת 6 שמח וצוהל!
אולי את לא הצלמת הכי טובה
ואולי אין לך פוסטים כל שבוע
ואולי את מעצבנת אותי שאת יותר רזה ממני p:
אבל!
בכל פעם שפוסט נוחת אצלי במייל אני מייד מחייכת כי אני יודעת שלוש ההומור שלך יאיר חי את היום.
הצילומים שלך משקפים את המציאות טברור לי שלא עבדת 50 שעות כדי להראות את העוגה הכי מושלמת שיצאה לך.
את לא מתביישת להראות פאשלות וזה כל כך נדיר!
תפסיקי להתחבא ותתחילי להתגאות!
אהה כן שימי לב כמה ברכות יש כאן. זה גם אומר משהו. לא?
מחכה לפוסט הבא.
מזל טוב!

Sharon Peled אמר/ה...

בלוגולדת 6 שמח וצוהל!
אולי את לא הצלמת הכי טובה
ואולי אין לך פוסטים כל שבוע
ואולי את מעצבנת אותי שאת יותר רזה ממני p:
אבל!
בכל פעם שפוסט נוחת אצלי במייל אני מייד מחייכת כי אני יודעת שלוש ההומור שלך יאיר חי את היום.
הצילומים שלך משקפים את המציאות טברור לי שלא עבדת 50 שעות כדי להראות את העוגה הכי מושלמת שיצאה לך.
את לא מתביישת להראות פאשלות וזה כל כך נדיר!
תפסיקי להתחבא ותתחילי להתגאות!
אהה כן שימי לב כמה ברכות יש כאן. זה גם אומר משהו. לא?
מחכה לפוסט הבא.
מזל טוב!

אנונימי אמר/ה...

אני אוהבת את הבלוג שלך נקודה
בדיוק כמו שהוא, מסתבר שלא צריך לשנות שום דבר אם כל כך הרבה אנשים אוהבים אותו ככה.
וטוב, גם ביאסת אותי שאת כל כך רזה, איך את מצפה שנקרא את הבלוג שלך ונרזה?
סתם, מפרגנת פשוט מקנאה בטרוף.

ח'ליפה אמר/ה...

נראה מדהים! שאפו

אנונימי אמר/ה...

הי מור, רק היום גיליתי את הבלוג שלך...אז קבלי מזל"ט קצת באיחור.אני יושבת כבר מעל שעה וקוראת מתוך הבלוג שלך, תקשיבי- את אדירה! מזמן מזמן כבר לא יצא לי לקרוא משהו מצחיק ושנון כל כך ועוד מלווה בתמונות של עוגות שלא נראות "מושלמות".
אני אופה כבר כמה שנים ובוא נגיד"כישרון מלידה" אני לא..:)עדיין ,מאוד נהנית ושוקלת להרשם לקורס מקצועי.
ו..אחרי שקראתי את פוסט שלך- אני קונדיטורית, השתכנעתי סופית.אה, כן..גם נורא מרגיע לדעת שגם לאחרות לא ממש יוצא בצק פריך מושלם וזה סבבה לגמרי:)

Hagar אמר/ה...

באיחור אופנתי (כזאת אני:) מזל טוב! תמשיכי בשלך ותהני מהדרך. ואני מתה על השם של הבלוג!! ואיזה כיף לקנות מידה סמול! ולאסף יש קריירה חלופית אם יחליט בכך. נהנים לקרוא, אם כי לא לטעום, פה באל איי. נשיקות (ממי חומוס)

נעמי אמר/ה...

הי! השנה גיליתי את הבלוג שלך ואני פשוט נהנית ממנו כלכך! הפוסטים עם הכי הרבה אופי בעולם. תמונות שנראות פחות כמו המטבח של פייר הרמה ויותר כמו המטבח שלי... מה את מתנצלת בכלל??? יומולדת שמח!!!! ומוסרת גם נשיקה;)

דורון אמר/ה...

מור, אני איתך כבר ארבע שנים בערך. נהנית מכל פוסט משעשע שגורם לי לצחוק בכל רם. דרך הבלוג שלך התחלתי להיחשף לכל עולם בלוגי האוכל, אך ללא ספק, את הבלוג שלך שאני הכי אוהבת. אל תשתני ואל תשני דבר! את והוא מושלמים בדיוק ככה.
תודה על שלל קריאות מהנות, תמונות משגעות ומתכוני שחיתות שאני אוכלת עם העיניים.
דורון :)

אנונימי אמר/ה...

היי מור, מזל טוב! רק רציתי להגיד שגם אני קוראת כבר שנים את הבלוג, למרות שאף פעם לא הגבתי. את מקסימה ושנונה וללא ספק הכי כיף לקרוא את הבלוג שלך. למי אכפת מצילומים בכלל?! אז תמשיכי ואל תפסיקי. אני בטוחה שיש עוד הרבה קוראים סמויים כמוני, את לא כותבת לחלל הריק - אנחנו פה!

יאשקה אמר/ה...

וואוו מתכון מ-ה-מ-ם תודה!!!

Yotam Dahan אמר/ה...

זמן סיפור:
לפני שבוע בערך עברתי לי תמונות באינסטגרם ובדיוק העלית תמונה של עוגה, ידידה טובה שהייתה איתי אמרה שהעוגה יפה אבל היא לא נראית הכי מושכת וגם התמונה לא משו. באותו רגע הסברתי לה שאני אוהב אותך ואת הבלוג שלך ואת הכתיבה שלך ואת הצילומים שלך מהסיבה שהם אמיתיים והם את ואת לא מנסה להתחקות אחרי אנשים אחרים וגם אם את עושה מתכון של בלוגר בגרסא שלך, יוצא לך עוגה אחרת לגמרי. וזאת הסיבה למה אני (ועוד אנשים מן הסתם) אוהבים את מורקייק. היא מקורית, היא מצחיקה, היא פשוט אדירה!
בקיצור, אני מאחל לך (ולנו) עוד המון שנים של מורקייק!
מזל טוב!
יותם :)

גל אמר/ה...

מור אני לא מבינה על מה את מדברת!!! את בלוג המתכונים האהוב עליי, באמת!
דווקא בגלל הכנות, חוסר המקצוענות בצילום, בלי סטיילינג.. זה מרגיש לי יותר ביתי וכיפי. איפה יהיה עוד בלוג שיכתוב על מתכון שהוא לא מוצלח? את נורא מצחיקה ואמיתית. ההומור העצמי קורע אותי!! את נשמעת לי מקסימה ואני הכי נהנית מהבלוג. ומהמתכונים. תפרגני לעצמך :-) ותהני מההכנות לחתונה, בחיי שהתרגשתי כאילו אנחנו מכירותת..
מצטערת שלא הגבתי עד עכשיו, אבל אני באמת מתעדכנת כל הזמן. תודה לך 3>

Mor אמר/ה...

תקשיבו, קראתי את כל התגובות כשהן נכתבו, בזמן אמת, אבל עכשיו קראתי את כולן יחד, ברצף, אני ממש מרגישה שהסמקתי. לחלוטין ריגשתם. זה בטח נראה כאילו כתבתי את הפוסט הזה רק כדי לדוג מחמאות, אבל בחיי שלא. תודה רבה רבה רבה לכולכם, עשיתם לי סופר נעים באגו!

אוראל אמר/ה...

ואו מהמם! איזה השקעה! מזכיר לי את הפחזניות של פוד סטולס דוכני מזון

הוסף רשומת תגובה