> 2016 | Morcake

31 בדצמבר 2016

מרשמלו קלואה

סוף שנה.


כולם מסכמים ובוחרים את הרגעים הקסומים ביותר ואת המתכונים הפופולריים ביותר ואת האנשים המתים המפורסמים ביותר --


אגב, שמעתם שממציא ביצת הקינדר נפטר? חתיכת הפתעה, אה?

(סליחה)


אני לא בקטע של סיכומים.


כל רגע פה הוא קסום, לא?

סליחה, בשורה הקודמת נפלה טעות: כל רגע שאתם לא מעבירים פה הוא קסום.


ואתם יודעים אילו מתכונים שלי אהבתם (תנו לי לנחש: אף לא אחד מהם?).


לגבי המתים המפורסמים -- תקשיבו, זה ממש מורבידי. למה לנו לדבר על זה? אתם לא מעדיפים להיזכר בכל הרגעים הקסומים שהעברתם בכל-מקום-שהוא-לא-פה?

הו כן, גוד טיימז.


בכל אופן.


איך אתם מבלים את השנה החדש, בפרט את שניית הבונוס שהתווספה אליה ברגע האחרון?

(פוסט זה מוגש בחסות ynet. סתם, לא.. פשוט אני נוטה לצרוך את רוב החדשות שלי דרכם. ודרך באזפיד)


התכניות שלי זוהרות במיוחד: אני בדיוק תוהה האם אספיק להכניס עוד פרק של בנות גילמור ללו"ז שלי, או שאולי בכלל עדיף להיכנס להתקלח, בעודי מחכה לפיצה שהזמנתי לי ולבעל החולה שלי, שמושך באפו בחדר ברגעים אלו ממש, וככל הנראה גוסס - בפעם השלישית או הרביעית השנה - מהתקררות קטלנית במיוחד.

אסף קייק, נגדע בימי ימיו. סיבת המוות: גרון שורף.


רגע, איך שוב דרדרתם אותי לדבר על נושאים כאלה? מה לא בסדר אתכם?

תתביישו לכם.


התכניות המקוריות שלי היו שונות: היינו מוזמנים לארוחת ערב של גדולים, אצל השכנים השובתים שלנו. הכנתי קינוח והכל..

זאת אומרת, ניסיתי להכין קינוח, ליתר דיוק עוגה, ואז החלק המוסי שלה יצא גרגרי, ורוטב הפאדג' העדין והאלגנטי שהיה אמור לקשט אותה מלמעלה החליט שהוא מעדיף להתפשט לכל עבר ולכבוש כל חלקה פנויה במקפיא ובמטבח שלי.

המציג אינו טופו

חוץ מזה, הכנתי גם מתנה למארחים: מרשמלו קלואה.


פעמיים ניסו השכנים לנצל את יחסי השכנות הטובים שלנו: בראשונה, האדון ביקש קלואה, אבל בדיוק לא היינו בבית. בשניה, הגברת ביקשה מרשמלו, אבל לא היה לי כזה בבית (לתדהמתה ותדהמתי גם יחד).


אז החלטתי להרוג שתי ציפורים במכה ולפצות אותם בעזרת מרשמלו קלואה:

הניסיון הראשון יצא מחריד -- מסתבר שג'לטין לא מתגבש כשמערבבים אותו עם ליקר קפה, אז אם תהיתם לגבי זה.. בבקשה, חסכתי לכם ניסוי מדעי.


הניסיון השני יצא הרבה יותר טוב, אמנם עם טעם עדין מאד, אך מורגש, של קלואה.


נכון, אני עדיין לא מצליחה לחתוך את המרשמלו שלי לריבועים יפים ואסתטיים, וזה נראה יותר כאילו בצעתי אותם בעזרת השיניים (נשבעת שלא)..


ונכון, אבקת הזהב שפיזרתי מעל המרשמלו, במטרה להפוך אותם לחגיגיים יותר, נראתה בפועל יותר כמו חול..


אבל יצא טעים. ומגניב. והתרגשתי להעניק להם את המתנה.


...ואז אסף קם בבוקר עם גרון שורף, ורוטב הפאדג' נזל כאילו אין מחר, ומפה לשם אני מחכה למשלוח של פיצה, וקערת המרשמלו יושבת בשקית, ממתינה שאעביר אותה לבעליה המיועדים.


אז בניגוד לפחות או יותר כולם, אני חושבת ששנת 2016 דווקא היתה די סבבה, אבל הסיום שלה? צולע משהו. ואני אפילו לא יכולה להתנחם במלא מרשמלו ביתי, כי הם ארוזים יפה (טוב, יפה-ish) ואני לא רוצה להרוס אותם.


יאללה 2017, בואי.. ותביאי איתך את הפיצה שלי, בבקשה.


***
מרשמלו קלואה
מקור המתכון: התבססתי על מתכון המרשמלו הזה שפרסמתי לפני מספר חודשים.

כמות: תלוי מאד בגודל המרשמלו שלכם. אני חתכתי לריבועים די קטנים (ולא אחידים במיוחד, כי אני בדיחה), ויצאו לי כ-115 יחידות.

מצרכים:
14 ג' (1/2 4 כפיות) ג'לטין
120 מ"ל (1/2 כוס) מים
150 ג' (3/4 כוס) סוכר לבן
170 ג' (1/2 כוס) סירופ תירס
60 מ"ל (1/4 כוס) קלואה, או ליקר קפה אחר
קורט מלח

לציפוי
35 ג' (1/4 כוס) קורנפלור
55 ג' (1/4 כוס + 2 כפות) אבקת סוכר

אופן ההכנה:
1. משמנים קלות תבנית ריבועית בעלת צלע של 20 ס"מ.
2. מניחים ג'לטין ומים בקערה קטנה. מערבבים ומניחים בצד למשך כחמש דקות, עד להיקרשות הג'לטין.
3. מניחים סוכר, 85 גרם (רבע כוס) סירופ תירס, קלואה ומלח בסיר בינוני. מבשלים על אש בינונית, תוך כדי ערבוב מדי פעם. מביאים לרתיחה וממשיכים לבשל עד שהתערובת מגיעה ל-116 מעלות.
4. בינתיים מניחים את שאר סירופ התירס (85 גרם, או רבע כוס) בקערת המיקסר ומחברים וו בלון. 
5. מחממים את הג'לטין הקרש כחצי דקה במיקרוגל, עד להמסתו. מוסיפים לקערה ומפעילים את המיקסר על מהירות נמוכה.
6. כאשר התערובת בסיר מגיעה ל-116 מעלות, מסירים מהאש ויוצקים לתוך הקערה בזרם איטי, תוך כדי פעולת המיקסר.
7. מגבירים את פעילות המיקסר לבינונית ומערבבים למשך כחמש דקות. לאחר מכן מגבירים למהירות בינונית-גבוהה וממשיכים לערבב למשך כחמש דקות נוספות.
8. לבסוף מגבירים למהירות מקסימלית ומערבבים דקה-שתיים נוספות, עד לקבלת תערובת בהירה ותפוחה.
9. יוצקים את התערובת לתבנית ומיישרים לשכבה אחידה.
10. מערבבים קורנפלור ואבקת סוכר בקערה קטנה.
11. בעזרת מסננת קטנה, מפזרים שכבה אחידה של ציפוי מעל פני המרשמלו. 
12. מייבשים את המרשמלו למשך חמש שעות נוספות, עם עדיפות ללילה.
13. מחלצים את המרשמלו המוכן מהתבנית (אפשר להפריד מהדפנות בעזרת פלטה קטנה או סכין). הופכים את הגוש כך שחלקו התחתון, הלא מצופה, מופנה כלפי מעלה. זורים מעליו שכבה של ציפוי קורנפלור ואבקת סוכר.
14. חותכים לקוביות ומצפים בציפוי מכל הכיוונים.
15. מניחים את המרשמלו על משטח ישר כלשהו ומיישים למשך שעתיים נוספות לפחות, לפני שמעבירים לקופסא אטומה.

הערות/תוספות/שדרוגים:
  • הרגישו חופשיים להחליף את הקלואה בכל ליקר קפה אחר, או פשוט בכל ליקר אחר שמתחשק לכם.
  • אני הוספתי אבקת זהב וכוכבי זהב קטנים לציפוי שלי (ופיזרתי גם קצת מלמעלה, מעל קוביות המרשמלו המוכנות), אבל זה ממש לא חובה.


טוב, אפשר להירגע -- הפיצה הגיעה.


25 בדצמבר 2016

בראוניז ג'ינג'רברד

אני לא מבינה איך אפשר לאהוב חורף. באמת שלא.


קר וגשם וקר וגשם. ואת מדליקה את הדוד לשעה ונכנסת להתקלח, מצפה לצאת משם עם כווית דרגה שלוש, ומה בסוף?

כלום. מים חמים במקרה הטוב, שבשלב מסוים מתחילים להרגיש לך פושרים, עד שלבסוף את יוצאת, מתנגבת ונאלצת להודות בכשלון. הקור ניצח אותך. שוב.


לא מבינה את החורף. לא מבינה.


ואני לא אומרת את זה רק כי יום ההולדת שלי תקוע בול באמצע הקיץ, אז קיץ = מתנות מבחינתי, אם כי.. בואו נגיד, זה לא מזיק ובהחלט מגדיל את רשימת ה"בעד" של הקיץ מבחינתי.


ייאמר לזכותו של החורף שהוא כן אחראי לחנוכה, חג השמן, וזה מגניב.

(אם כי.. בינינו, אם אתה לא חג שנותן לי חופש מהעבודה, אתה לא באמת חג. חנוכה זה כמו ט"ו בשבט, רק יותר ארוך ועם סופגניות במקום אגוזים ולביבות על תקן פירות יבשים)


וכן, יש גם את חג המולד, מואר ומנצנץ וכזה שאשכרה יש בו חופש מהעבודה.. אבל לא אצלנו. כי זה בכלל לא שלנו, כריסטמס.


בכל אופן, ממש אתמול הוזמנתי לחגיגות חג מולדוכה (חנולד? לא יודעת, Chrismukkah נשמע יותר טוב. ואני בכלל בעד חנוכריסטמס) אצל נטלי, יחד עם מגוון אנשים שכנראה אוהבים את החורף קצת יותר ממני (מה שגורם לי לאהוב את האנשים האלה קצת פחות, אבל אל תגלו להם).

הדלקנו נרות, צחקנו על הבייבי עץ אשוח שעמד בסלון וקרס תחת עומס כל קישוטי הכריסטמס בעולם אשר עיטרו את ענפיו, ובלסנו לביבות עד דלא ידע. אוי רגע, זה היה רפרנס לחג הלא נכון.


יחד עם ההזמנה, קיבלנו בקשה להביא מתנה כלשהי, ואז נגריל בינינו את המתנות וכל אחד יחזור הביתה שמח וטוב לבב. זאת אומרת, עד שהצרבת מהלביבות תתקוף.


היות שאני לא יודעת לתת מתנה שלא אפיתי אותה קוד--

שניה, זה לא משפט הגיוני. בואו ננסה שוב.


היות שמבחינתי כשאומרים "תביאי מתנה", המח שלי מפרש את זה כ"תאפי משהו טעים, תקני קופסא יפה, ותארזי את הכל מכוער, אפילו שהאשה בחנות הסבירה לך בדיוק מה לעשות עם הצלופן ואפילו נתנה לך סרט חמוד לקשור", החלטתי לאפות משהו. ולקנות קופסא יפה. ולארוז את הכל מכוער, אפילו ש--

טוב, הבנתם.


אז חשבתי וחשבתי.

בהתחלה הלכתי על הכיוון של עוגיות. ניסיתי למצוא משהו מעניין מספיק, ולא מצאתי.

עוגיות זה יותר כריסטמסי מחנוכי (חנוכתי? של-חנוכה? למה עברית שפה כל כך קשה?), אז המח שלי משך לכיוון הג'ינג'ר והג'ינג'רברד.

אבל זה לא הספיק לי.


ואז המח שלי, שהיה מאד פעיל באותו היום, משך פתאום לכיוון אחר, כיוון ברירת המחדל שלו: בראוניז.

לבסוף, אני החלטתי לקחת את המושכות ולעשות קצת סדר. אמרתי למח שלי (כי ככה זה עובד): "הבנתי אותך. ג'ינג'ר -- סבבה. בראוניז, ברור. מה אתה אומר שנחבר וניצור בראוניז ג'ינג'רברד?"


המח שלי חייך, שמח ועשה ריקוד קטן בלב.

(המח שלי לא חזק באנטומיה)


ואני פניתי לאלוהי הפינטרסט והגוגל לסיוע.

פינטרסט, סימפטי שכמותו, מצא לי מתכון אטרקטיבי ונעים למראה מהר מאד. אבל כשקראתי אותו, החלטתי שלא בא לי עליו. אז לקחתי את הכיוונים הכלליים שלו ושל עולם הג'ינג'רברד בכלל - מולסה, סוכר חום, ומלא ג'ינג'ר וקינמון - ופשוט החלתי אותם על הבראוניז הקבועים שלי.


הכנתי ניסיון ראשון בבוקר יום שישי, רגע לפני שדודו בא לבקר אותי ולהכין לי מרק. בזמן אחת ההפסקות שלנו באותו היום, חתכתי את הבראוניז. שנינו טעמנו והתעלפנו מאושר. כל כך התעלפנו שאחרי שטעמנו עוד ועוד קוביה, ודודו לקח הביתה משלוח של עוד כמה קוביות, לא נשאר לי מספיק למתנה שלי.


אסף טעם אף הוא, למרות רצונו, ואחרי שהכרחתי אותו. סתם, לא הכרחתי, פשוט עשיתי פרצוף עצוב. גזר הדין? "תראי, את יודעת שאני לא אוהב ג'ינג'ר ודברים כאלה, אז אני פחות מתחבר, אבל מה עשית שונה הפעם? הבראוניז עצמם יצאו פשוט מעולה."

בקיצור, מעצבן אך חנפן, אז בואו נגיד שזה עובר.


למחרת הכנתי תבנית נוספת, התאפקתי בקושי לא לחסל אותה וטעמתי רק רבע (סתם, אכלתי קוביה אחת. רגע, שתיים? אוף, אני לא זוכרת. או שאני בוחרת לא לזכור), ארזתי בקופסא, עטפתי מכוער, ולקחתי אותה לאירוע משלוחי המנו--

שיט, שוב החג הלא נכון.


אז את המתנה שלי הגריל עמרי, ליתר דיוק הגרילה אותה הצדיקה שלו. מזל, כי בשיחה איתה נאמר לי כי הוא, הדיוה, לא הסכים לטעום עקב הנוכחות הקינמונית החזקה בבראוניז. היא, חובבת הקינמון שלמרבה הצער הושפעה עם הזמן מהסלידה שלו, אמרה שלפי החך הנוכחי שלה הבראוניז טעימים, ולפי החך חובב הקינמון שלה מפעם, היא היתה מרגישה שזה הדבר הכי טעים שהיא אכלה בחיים (מילים שלה, לא שלי. בחיי!).

אני, כמובן, עניתי שכך בדיוק אני הגבתי כשטעמתי את הבראוניז לראשונה.

הסיכום שלה היה ש"לאוהבי קינמון וג'ינג'ר זה להיט".

וזה גוד אינף פור מי.


הנה, בכל זאת יש משהו טוב בחורף: קינמון וג'ינג'ר.

רגע, אבל אני אוהבת קינמון וג'ינג'ר גם בקיץ.


טוב, חזרנו לנקודת ההתחלה. התעייפתי. אני הולכת לנמנם קצת, שמישהו יעיר אותי ביולי.

ואם אפשר שההשכמה הזו תהיה מלווה בקוביה או עשרים של בראוניז ג'ינג'רברד, זה יהיה מעולה. תודה.


***
בראוניז ג'ינג'רברד
מקור המתכון: לקחתי את ההשראה מכאן, אבל בסופו של דבר השתמשתי בבראוניז הקבועים שלי.

כמות: תבנית ריבועית עם צלע של 20 ס"מ - אני חתכתי לשש עשרה קוביות גדולות, אפשר גם לחתוך קטן יותר.

מצרכים:
250 ג' שוקולד מריר, קצוץ גס
100 ג' חמאה
45 מ"ל (3 כפות) מולסה (לא בלאקסטראפ)
100 ג' (1/2 כוס) סוכר לבן
30 ג' (2 כפות) סוכר חום כהה
3 ביצים גדולות
140 ג' (1 כוס) קמח לבן
1/2 כפית מלח
1 כפית קינמון טחון
1 כפית ג'ינג'ר טחון

אופן ההכנה:
1. מחממים תנור ל-180 מעלות. משמנים ומרפדים תבנית בנייר אפיה.
2. מניחים שוקולד וחמאה בסיר בינוני. מחממים על אש נמוכה-בינונית, עד להמסה מלאה וקבלת תערובת שוקולדית חלקה ומבריקה. מסירים מהאש ומצננים מספר דקות.
3. מוסיפים מולסה, סוכר לבן וסוכר חום. מערבבים היטב.
4. מוסיפים ביצים וטורפים היטב, עד להיטמעות מלאה.
5. מוסיפים קמח, מלח, קינמון וג'ינג'ר. מערבבים בזהירות עד לקבלת בלילה אחידה לגמרי.
6. יוצקים לתבנית ומיישרים לשכבה אחידה.
7. אופים כעשרים דקות (אצלי זה בול עשרים דקות, תמיד), עד שהבראוניז מתייצבים (קיסם הננעץ במרכז עדיין אמור לצאת די רטוב). מצננים (משהו כמו חצי שעה במקפיא עובד מעולה אצלי), מחלצים מהתבנית וחותכים לקוביות/אצבעות בגודל הרצוי.

הערות/תוספות/שדרוגים:

  • אם אתם ממש ממש מתנגדים לקינמון, אני משערת שאפשר לוותר עליו, אבל בלי קינמון וג'ינג'ר, זה לא ג'ינג'רברד.
  • חוץ מזה, בבקשה אל תשנו כלום. הבראוניז האלה מושלמים כמו שהם. כאילו.. לדעתי.
  • אה, אם בא לכם להפוך את הבראוניז לפרווה, שזה כן משהו שאני מרשה, אתם יכולים להמיר את החמאה במשהו כמו תשעים גרם שמן קוקוס.


לסיכום: תמיד תהיתם איך ייראה, ליתר דיוק ייטעם, פרי אהבתם של בראוניז וג'ינג'רברד? אז אתם חייבים חייבים חייבים לנסות את המתכון הזה. ואם אין לכם כח לאפות בעצמכם, פשוט תכתבו לי כתובת. אני אכין לכם ואעשה משלוח. מתאים?


21 בדצמבר 2016

לחם קופים במילוי שוקולד

כן, עוד דקה חנוכה.



לא, אין לי מתכון לסופגניות. בשביל זה יש את סבתא הדסה.


אבל יש לי לחם קופים במילוי שוקולד, ולחם קופים מורכב מעיגולי בצק שמרים, וזה קצת נראה כמו סופגניו--

טוב, זה לא באמת נראה כמו סופגניות.

לפני שאני בודקת בגוגל -- יש תסמונת מוכרת של אנשים שהידיים שלהם נראות
ארבעים-חמישים שנה יותר מבוגרות ממה שהן באמת?

אבל אני לא לגמרי מבינה למה אני צריכה להצדיק בפניכם דבר כמו לחם קופים.


בפרט לחם קופים במילוי נוטלה.


(אני די בטוחה שלא שמתי מספיק נוטלה -- שימו יותר ממני, טוב? אבל לא בכמויות היסטריות, כדי שלא יישפך כל המילוי מהבצק, טוב?)


בפרט לחם קופים במילוי נוטלה וקליק ביסקוויט.


(זה לא פוסט ממומן, בחיי, פשוט היה לי מלא קליק ביסקוויט בבית, וחיפשתי מה לעשות איתו.)



(האמת היא שכך המתכון נולד בכלל -- התחלתי לחשוב מה יקרה אם אמלא כדורי בצק בקליק, ואז זה התגלגל לנוטלה וללחם קופים ו.. טוב, הבנתם.)


(ועכשיו איבדתם כל טיפת אמון שעוד היה לכם בי, נכון? כי מי מגיע למצב שיש לו "מלא קליק ביסקוויט בבית"? למה לא פשוט לאכול את הכל בבת אחת? אולי לשים בקערה עם חלב כמו קורנפלקס ולאכול ולשמוח ולשמוח ולשמוח?)


רגע, איפה היינו? על מה דיברנו? הלכתי לאיבוד בין כל הסוגריים.


אה לחם קופים. עם נוטלה וקליק ביסקוויט. נכון. אתם יכולים פשוט לקרוא לו "לחם קופים במילוי שוקולד". יותר קצר. יותר קליט.


טעים באותה המידה, לא משנה איך תקראו לו.


תקראו לו נחום, מבחינתי.


כאילו.. זה קצת מוזר לקרוא ללחם הקופים שלכם נחום, אבל היי -- מי שאני אשפוט.


בכל זאת, אני הבחורה שנתקעה עם מלא קליק בבית.


מביך.


אני הולכת לדחוף קצת לחם קופים לפה ולשתוק.


(טוב, זה עוד שקר. הוא נגמר וגם ככה אסף אכל את הרוב, כי אני שומרת את כל המקום בבטן לסופגניות של סבתא. כל כך. הרבה. התרגשויות.)


***
לחם קופים במילוי נוטלה
מקור המתכון: הבצק מבוסס על לחם הקופים הראשון שפרסמתי בבלוג.

כמות: כשלושים כדורי בצק - אני אפיתי ברינג ריבועי עם צלע של 20 ס"מ. אפשר להכין גם בתבנית עגולה בעלת קוטר דומה, אולי אפילו קטנה יותר, או בתבנית הקוגלהוף הקלאסית, בה בדרך כלל מכינים לחם קופים.

מצרכים:
120 מ"ל (1/2 כוס) חלב
120 מ"ל (1/2 כוס) מים חמימים
50 ג' (1/4 כוס) סוכר לבן
8 ג' (1/2 2 כפיות) שמרים יבשים
30 מ"ל (2 כפות) שמן קנולה
455 ג' (1/4 3 כוסות) קמח לבן
1 כפית מלח

למילוי
כ-50 ג' נוטלה
1 שקית קליק ביסקוויט
50 ג' (1/4 כוס) סוכר חום דמררה

לקישוט
30 ג' שוקולד מריר
1/2 כפית שמן קנולה

אופן ההכנה:
1. מתחילים בהכנת הבצק: מערבבים חלב, מים, סוכר ושמרים בקערה קטנה. מניחים בצד למספר דקות, עד לתסיסת השמרים.
2. מעבירים לקערת המיקסר ומחברים וו לישה.
3. מוסיפים שמן, קמח ומלח. מערבבים שמונה-עשר דקות, עד לקבלת בצק אחיד -- מתחילים במהירות נמוכה ובהדרגה מגבירים מהירות.
4. מעבירים את הבצק לקערה משומנת קלות, מכסים בניילון נצמד או מגבת ומתפיחים בטמפרטורת החדר למשך שעה-שעתיים.
5. יוצרים מהבצק שלושים כדורים (פלוס מינוס, לא חייבים לדייק), כל אחד במשקל של כ-25-30 גרם (שוב, לא חייבים לדייק).
6. משטחים כל בצק, ממלאים בחצי כפית-כפית נוטלה (לא יותר מדי, כדי שהמילוי לא יברח מהבצק בזמן הסגירה), ומניחים מעליה קליק ביסקוויט אחד. מגלגלים בסוכר חום ומניחים בתבנית.
7. לאחר שכל כדורי הבצק מסודרים בתבנית, מכסים בניילון נצמד או מגבת ומתפיחים שנית, משהו כמו חצי שעה בטמפרטורת החדר או שש-שבע שעות במקרר (אפשר גם לילה).
8. אם ההתפחה השניה היתה התפחה איטית (במקרר), מוציאים את התבנית החוצה ונותנים לה לעמוד כשעה בטמפרטורת החדר.
9. בינתיים מחממים תנור ל-180 מעלות.
10. אופים 20-25 דקות. מצננים.
11. ממיסים שוקולד מריר במיקרוגל/על בן מארי. מערבבים פנימה שמן.
12. מחלצים את העוגה (בואו נפסיק להעמיד פנים שזו לא עוגה, טוב?) מהתבנית ומעבירים לצלחת הגשה.
13. מעבירים את השוקולד המומס לשקית זילוף קטנה וגוזרים חור קטנטן בקצה.
14. מזלפים פסי שוקולד על המאפה - לאורך, לרוחב, באלכסון, איך שמתחשק לכם.

הערות/תוספות/שדרוגים:
  • אם אתם שמים לב בתמונות שלבצק שלי - בעיקר לפני האפיה - יש צבע לא אחיד, זה בגלל שהוספתי אבקת נוגט במהלך הכנת הבצק, וערבבתי לתוך הבצק המוכן פרלינה (כי הנוגט לא נתן מספיק טעם). הצבע הוא ממחית הפרלינה, שלא התערבבה עד הסוף, ובתכלס? גם לא נתנה יותר מדי טעם, לכן השמטתי אותה וגם את אבקת הנוגט מהמתכון.
  • שוב, כפי שאפשר לראות בתמונות, הסוכר החום שלי די נמס במקרר במהלך הלילה, אבל הכל בסדר.. באפיה הוא התקרמל כמו שצריך (כל כך כמו שצריך שהקרמל המניאק חתך לי קצת את האצבע כשחילצתי את העוגה מהתבנית), ויצא טוב.
  • כדי להפוך את המתכון לפרווה וגם טבעוני, אפשר להמיר את החלב בעוד מים (או בחלב סויה/שקדים/וואטאבר) ולוותר על המילוי או להשתמש בממרח שוקולד לא חלבי.


לא שמים לב שכשהכנתי את הבצק, זה היה יום שישי הכי גשום וחשוך בעולם, נכון? זה לא שהתמונות יצאו צהובות או מחרידות או משהו כזה, נכון? יופי. לרגע דאגתי.