> פאי פקאשיו | Morcake

1 בדצמבר 2015

פאי פקאשיו

פאי פקאשיו.


ברגע שחשבתי על השם, לא יכולתי לא להכין את המאפה.


השם כל כך הצחיק אותי -- יש לי סף הומור די נמוך, במקרה שמתם לב? -- שפשוט הייתי חייבת.


זה כאילו פאי שניסה להיות פאי פקאן, וברגע האחרון התחרט, והחליט שבא לו להיות קשיו.


דמיינו אותו מנסה להציג את עצמו.


שלום, נעים מאד, מה שלומך?

"היי! נעים מאד! אני פאי פקא--

אני פאי פקאשיו!"

פאי פ-מה?

"קשיו! פאי פקאשיו! זה אני! היי! נעים מאד!"


עכשיו, אני לא יודעת למה כל כך הצחיק אותי לחשוב על פאי פקאן עם משבר זהות. אבל הלב רוצה מה שהלב רוצה.


ובמקרה הזה הוא רצה שאקח מתכון ישן שהיה לי לפאי פקאן, ובמקום להכין אותו כמו שהוא, הלב התעקש שאהפוך אותו לפאי פקאשיו.


...


פעם, מזמן, כשהייתי בעבודת האחרי-צבא-תחילת-תואר שלי, מישהי הביאה יום אחד פאי פקאן. לא ממש הכרתי את המישהי הזאת, רק בשם, אפילו לא ברמת השלום-שלום (אני לא אדם נחמד במיוחד - לפעמים אני לא מגיעה לשלב השלום-שלום עם אנשים במשך חודשים), אבל היתה לי חברה שהכירה אותה קצת יותר, והיא דאגה לי לפרוסה נאה של פאי.


הפוגה קלה למוסר השכל: לפעמים לא צריך להתחבר עם המון אנשים, או אפילו להגיע איתם לשלום-שלום. מספיק להגיע לרמת יחסים מספיק טובה עם האנשים הנכונים, אלה שידאגו לכם לחתיכת עוגה בעת הצורך.

החברה ואני כבר לא בקשר כמה שנים טובות, אגב. אבל זה פחות מסתדר לי עם מוסר ההשכל, אז בואו נשים את זה בצד.

אהמ.


אני לא זוכרת בדיוק מה ולמה וכמה ואיך, אבל אני כן זוכרת שהפאי היה לי ממש טעים. ממש טעים ברמה שישר ביקשתי מתכון.


מהחברה דאז שלי, כמובן. לא מהבחורה הפחות-או-יותר-זרה ההיא שהכינה את הפאי. אני אומרת לכם שלא היינו אפילו ברמת השלום-שלום, אז מה ציפיתם שיקרה, שאפתח שיחה ב"היי, נעים מאד, אני פאי פקאשיו, אפשר בבקשה מתכון לפאי הפקאן שהבאת לפני כמה ימים?".


אה, לא ציפיתם שאציג את עצמי כפאי פקאשיו. אני מבינה. רעיון מעניין. בהחלט סקרנתם.


בקיצור.


החברה דאז דאגה לי למתכון, ואני עשיתי את הדבר ההגיוני ביותר --

כתבתי אותו על שני דפיפים קטנטנים, שמרתי במשך שמונה שנים, ולא עשיתי עם זה כלום מאז. לא עם המתכון ולא עם הדפיפים.


לא מדויק: את הדפיפים הדבקתי בתוך מחברת מתכונים שקיבלתי במתנה פעם מחברות שלי (חברות שאני עדיין בקשר איתן, יש לציין).

מחברת מתכונים שלא עשיתי איתה כלום. חוץ מלהדביק בה כמה מתכונים.


אוי, כיף להיות אני.


בכל אופן, כשהכרזנו על הקשיו ככוכב החודש של כחומר, התחילו לי מחשבות.


מה מכינים עם קשיו, איזה טעים זה קשיו, מממ בא לי קשיו. כל מיני כאלה.


ואז חשבתי על פאי פקאשיו, ואתם יודעים -- הצחקתי את עצמי, דמיינתי שיחות פיקטיביות של פאי פקאשיו עם אנשים/מאפים אחרים, והחלטתי שאני צריכה להכין פאי פקאשיו.


פאי פקאשיו.

(סתם הרגשתי שמזמן לא אמרתי את זה)


או אז* נזכרתי במתכון לפאי הפקאן ההוא מפעם ובכמה טעים הוא היה לי בזמנו. החלטתי לחפש אותו, מתוך ידיעה שזו כנראה משימה בלתי אפשרית, והמתכון בטח אבד לי לעולמי עד, כי מי זוכר איפה שמתי אותו, אז מה אני טורחת לחפש אותו בכלל.


מזל שמור של פעם הרבה יותר מסודרת ואחראית ממור של היום, כך שבאורח פלא מצאתי אותו מהר מאד, מודבק היטב לדפי מחברת המתכונים המוזנחת, כולו התרגשויות, ממתין ליחס ממני.


*או אז. רואים? אני לא אומרת רק דברים כמו "חיה באילוז'" כל היום.


אז יצאתי לדרך, נחושה בדעתי להכין את המתכון בדיוק כמו שהוא...

ואז חהלטתי לשנות אותו.


פשוט.. פשוט הבצק לא ממש מצא חן בעיניי, אז ניגשתי לספר האפיה הגדול שלי ושאלתי אותו אם יש לו בצק טוב בשבילי. היות שהספר סופר מגניב וחמוד וכל יכול, הוא ידע למצוא לי בדיוק את מה שחיפשתי --

בצק פריך שאשכרה הצלחתי להכין ולרדד. התרגשויות!


כמובן שהקלתית עדיין יצאה רחוקה אלפי קילומטרים מ"מושלמת", אבל אתם יודעים.. הבצק לא נקרע. הידד.


בסך הכל, אם נתעלם מתקרית החתכתי-את-הפאי-מוקדם-מדי-והוא-עדיין-לא-הספיק-להתקרר-אז-כל-המלית-נזלה-החוצה-ולא-היתה-ברירה-אלא-לאפות-אותו-עוד-כמה-דקות-אוף-איזה-באסה, הפאי יצא טוב.


רק ש..

לא יודעת.

התאכזבתי קצת.

זכרתי אותו יותר טעים.


שניה. לא. אני מבקשת לתקן.

זה לא שהפאי לא טעים. הוא פשוט מאד מאד מאד מתוק, מה שכנראה אומר שעשיתי אותו נכון. זה בכל זאת פאי פקאן (פקאשיו!), הוא אמור להיות כזה.


אבל זה היה לי..

מתוק. מתוק מדי. מתוק ברמה שלא הצלחתי להבין איך כל כך עפתי עליו בזמנו.


מצד שני, עברו שמונה שנים. יכול להיות שהטעם שלי השתנה? התבגר? העמיק? החכים? הפך לעילאי ומתנשא?

יכול להיות.


ייתכן שאני הולכת תכף לתת לכם מתכון לפאי, ואני מנצלת את הרגעים האחרונים כדי להסביר לכם עד כמה לא התהלבתי ממנו?

ייתכן.


אולי אני אדם מוזר בעל נטיה מוגזמת להרס עצמי, ואסור לתת לי לדבר או לכתוב דברים ללא ביקורת וסינון של גורם חיצוני?

אולי.


כך או כך או כך, תמיד טוב שיהיה מתכון טוב לפאי פקאן. או פאי פקאשיו.


גם אם הוא מתוק מדי לטעמכם.


גם אם תכננתם לסדר מלא מלא מלא מלא קשיו בחלק העליון של הפאי, בצורה צפופה יפה ומדויקת ואסתטית.. רק כדי לגלות שממש אין לכם מספיק קשיו, אז אתם צריך לחזק את הקישוט בפקאנים, וזה יצא לא צפוף ולא יפה ולא מדויק ולא אסתטי.


גם אם לא אפיתם אותו מספיק בהתחלה, או שפשוט לא ניחנתם בכמות הולמת של סבלנות, אז חתכתם אותו לפני שהוא הספיק להתקרר.


גם אם כולם יודעים שהדבר הכי טוב שאפשר לעשות עם קשיו זה פשוט לאכול אותם כמו שהם. אולי אולי לקלות אותם כמה דקות בתנור קודם, אם אתם מתעקשים.


העניין הוא כזה --

פאי פקאשיו.


איך יכולתי לא להכין אותו?


***
פאי פקאשיו
מקור המתכון: המלית מבוססת על מתכון לפאי פקאן של בחורה בשם רונית שעבדה איתי פעם (מביך, אבל אני אפילו לא זוכרת את שם המשפחה שלה), הקלתית מבוססת על הספר Baking & Pastry.

כמות: תבנית פאי (מתפרקת) בקוטר 26 ס"מ. הבצק יכול להספיק אפילו לפאי נוסף בגודל דומה, אולי מעט קטן יותר, ראו הערה בהמשך.

מצרכים:
לקלתית
255 ג' (3/4 1 כוסות) קמח לבן
10 ג' (1 כף) סוכר לבן
1/2 כפית מלח
175 ג' חמאה קרה, חתוכה לקוביות קטנות
90 מ"ל (6 כפות) מים קרים

למלית
100 ג' (1/2 כוס) סוכר לבן
100 ג' חמאה
120 ג' (1/2 כוס) סוכר חום כהה
170 ג' (1/2 כוס) סירופ מייפל אמיתי
קורט מלח (אני השתמשתי במלח ים אטלנטי, אבל אפשר גם להשתמש במלח רגיל)
3 ביצים גדולות
250 ג' (כ-2 כוסות) אגוזי פקאן וקשיו (אני השתמשתי ב-200 ג' קשיו ו-50 ג' פקאנים, אפשר ללכת גם על יחס אחר) + כ-100 ג' אגוזים לקישוט

אופן ההכנה:
1. מתחילים בהכנת הבצק: מניחים קמח, סוכר, מלח וקוביות חמאה במעבד מזון. מעבדים עד לקבלת תערובת פירורית.
2. מוסיפים את כל המים. מערבבים רק עד לקבלת גושי בצק גדולים.
3. מעבירים את גושי הבצק למשטח מקומח קלות. מעבדים לדיסק שטוח יחסית, עוטפים בניילון נצמד ומקררים למשך כשעה.
4. בינתיים מכינים את המילוי: מניחים סוכר בסיר בינוני. מחממים על אש בינונית, בלי לערבב, עד להמסה מלאה של כל הסוכר וקבלת קרמל. אפשר לנענע מעט את הסיר תוך כדי ההכנה, אבל לא לערבב, כדי שהקרמל לא יתגבש.
5. כאשר כל הסוכר מתקרמל, יוצקים אותו לתבנית מרופדת בנייר אפיה ומשטחים לשכבה אחידה. ממתינים עד להתקשות הקרמל.
6. שוברים את גוש הקרמל לחתיכות קטנות - אפשר לחתוך עם סכין, אבל אם זה לא הולך, אפשרות נוספת היא לרסק את הקרמל בעזרת מערוך.
7. מניחים חמאה, סוכר חום וסירופ מייפל בסיר בינוני. ממיסים על אש בינונית עד לקבלת תערובת חלקה.
8. מסירים מהאש ומערבבים פנימה מלח. מצננים מספר דקות.
9. בינתיים מחממים תנור ל-180 מעלות.
10. מוציאים את דיסק הבצק מהמקרר. מעבירים למשטח מקומח קלות ומרדדים לעיגול גדול. ניחים את עיגול הבצק בתבנית, דוקרים במזלג ומקפיאים למשך כעשר דקות.
11. טורפים ביצים, מוסיפים לתערובת החמאה-סוכר-מייפל ומערבבים היטב.
12. מוסיפים אגוזים ושברי קרמל. מערבבים עד לציפוי מלא של כל האגוזים.
13. מוציאים את הקלתית מהמקפיא. יוצקים את המלית, ומסדרים עוד אגוזים מלמעלה, איך שרוצים - אפשר יפה ומסודר, אפשר מבולגן כמוני :-)
14. אופים למשך 35-40 דקות, עד שהפאי מזהיב, האגוזים מתחילים להשחים, והמלית מבעבעת קלות. מצננים לגמרי - לגמרי!!! - לפני שחותכים.

הערות/תוספות/שדרוגים:
  • סביר להניח שהדבר הנכון לעשות הוא לחלק את הבצק לחצי (או לשני שליש-שליש) ולרדד רק חלק, אבל לבחורה כמוני, שמתקשה בעבודה עם בצק פריך, היה יותר נוח לעבוד עם כל הבצק ואחר כך פשוט לעטוף את השאריות בניילון נצמד ולשמור במקרר (השאריות שימשו להכנת הפאי הזה עם בצק אמיתי, לא ביסקוויטים.. וגם לכמה עוגיות).
  • אני אפיתי את הפאי שלי 32 דקות. כשהוא נראה מוכן, הוצאתי אותו, חיכיתי מעט מדי זמן וחתכתי. ואז הכל נשפך. לכן אפיתי עוד שבע דקות על חום נמוך יותר, של 150 מעלות. אני מאמינה שאפיה מראש של 35-40 דקות וצינון מלא של הפאי אמורים לעשות את העבודה.
  • הפאי מתוק. מאד. אל תוותרו על המלח במלית. בחייכם, אל תוותרו על המלח.
  • כמובן שניתן להשמיט את הקשיו מהמתכון ולהכין פאי פקאן רגיל. לחילופין, אפשר להשתמש רק בקשיו ולהכין פאין קשיו.
  • האם שברי הקרמל בפאי הכרחיים? כנראה שלא. יש להם קטע, אבל הרגישו חופשיים לוותר עליהם.


פאי פקאשיו. זהו, סיימתי.

8 תגובות:

נטלי אמר/ה...

רוצה. כזה. עכשיו.

אולגה אמר/ה...

בדיוק מה שנטלי אמרה :) עשית לי חשק לפרוסה או שתיים - מהמם!

The Cookie Fairy אמר/ה...

איך אפשר באמת שלא להכין אותו עם שם כזה? פקאשיו זה גאוני!
ודווקא השילוב של הקשיו והפקאנים בעיטור מהמם :) מתה לפרוסה

omeran אמר/ה...

פקשיו - איי צ'וז יו!

Ruth Kremnitzer אמר/ה...

כל כך רוצה להכין את זה אבל שאלה אחת: אין לי מייפל אמיתי בבית אז אני יכולה אולי להחליף את זה בסילאן או דבש?
או אפילו להוריד את זה ואז אולי להפחית מהמתיקות? זה נורא עקרוני למתכון עצמו?

Mor אמר/ה...

היי רות, לא הייתי מוותרת על המייפל לגמרי, אבל אני מאמינה שאפשר באמת להחליף בסילאן או דבש, אם כי הטעם ישתנה מעט.

אנונימי אמר/ה...

יש לי שאלה מוגזמת. מאמינה שתקבלי בהבנה.
מה עם קשיו קלוי? האלה המלוחים, שאם אקנה כנראה שלא יישאר מהם מספיק כדי להכין פאי..
מבינה את הכיוון שלי? הוא הגיוני?

Mor אמר/ה...

ברור שהגיוני! כן כן כן, אני בעד קשיו קלוי מלוח! כן!

הוסף רשומת תגובה