> מאפי צימט | Morcake

1 בנובמבר 2015

מאפי צימט

כשגרתי בגרמניה בכיתה ח', היה מאפה שממש אהבתי לאכול.


לא זוכרת איך, למה, מתי התחלנו לקנות אותו - ההורים שלי ואני - אבל במהלך השנה הזאת הוא נאכל שוב ושוב. ושוב. מאפה טעים כזה (כן? טעים? מה את אומרת), קשה בחוץ, רך בפנים, מנוקד בסוג-של-שבבי קינמון כיפיים.


כעבור שנה עברנו לאוסטריה, ורשת המאפיות בה קנינו את המאפה האהוב עלינו כבר לא היתה נגישה. כן מצאנו מאפה דומה ברשת מאפיות מקומית, אבל. אבל זה לא היה אותו הדבר.


קודם כל, המאפה היה קטן יותר - כבר מינוס רציני. חוץ מזה, הוא היה מלבני ולא משולש. לא. פשוט.. לא.



(זה לא הפריע לי לאכול גם את הגירסא האוסטרית מספר רב של פעמים, כמובן, אבל בכל זאת - זה לא היה אותו הדבר)


השנים חלפו, חזרנו לארץ, הכנתי ואכלתי מיליון ואחד קינוחים שונים ומשונים.


עד שיום אחד נזכרתי פתאום בצימט שלנו. כך קראנו למאפה - צימט (zimt), כי זו המילה הגרמנית לקינמון. לא היה צורך להוסיף מילה נוספת, למשל "מאפה" או "קינוח" או משהו. שם של מילה אחת זה מספיק.



כמו מדונה. או שר.


פשוט צימט.



אז נזכרתי בצימט, ושאלתי את אמא שלי עליו. היא זכרה אותו, כמובן, אבל כששתינו ניסינו להיזכר בשם רשת המאפיות - שהיתה אז בעצמה חלק מרשת סופרים - לא הצלחנו.


שאלנו גם את אבא, מתוך מחשבה - לא, ידיעה - שהוא בטוח בטוח יזכור, עם הזכרון המעולה שלו.


הוא לא זכר.



לא היתה ברירה - אמא שלי ואני נאלצנו לנסוע (כעבור שנתיים בערך) לברלין ולמצוא את השם.


Kamps. זה היה השם. היו להם סניפים עצמאיים, היו להם סניפים שהיו חלק מהסופרמקט Hit, וגוגל גילה לי ממש עכשיו כי יש להם גם סניף באנגליה. התרגשויות.



בכל אופן, מאז הנסיעה הזו נשבעתי לא לשכוח לעולם את השם קאמפס.


ואז שכחתי אותו. אבל נזכרתי ממש מהר. הידד.


...


כשהוכרז חודש הקינמון ב"כחומר", ישר חשבתי על הצימט שלי ועל זה שאני חייבת לנסות לשחזר אותו, אז החלטתי לנסות לחפש מתכון כלשהו שיהווה לפחות בסיס, כי מי יודע מה בכלל היו שבבי הקינמון בפנים ואיך מכינים אותם?


הבעיה היחידה - את השם קאמפס אולי לא שכחתי, אבל את שמו המקורי של הצימט שכחתי לבדוק. אופס.


למרבה השמחה, גוגל הוא הדבר הכי טוב והכי חכם בהיסטוריה של היקום, וכשחיפשתי את המילים kamps ו-zimt ביחד, הוא הבין די מהר מה אני מחפשת, וכך גיליתי שלמאפה האהוב עלי למעשה קוראים Zimt Wuppi.


מכאן הדרך כבר היתה די קלה - גוגל מצא לי Rezept (מתכון) לצימט וופי, ואז הוא גם עזר לי לתרגם אותו מדויטש לאנגלית. וזה היה ממש זער גוט מבחינתי.


עכשיו רק הייתי צריכה להכין את המאפים, להחזיק אצבעות שיצא טוב, ולמצוא אדם טוב שיסכים לקחת ממני את רוב המאפים האלה - בהנחה שיצא טוב - כי הדבר האחרון שאני צריכה בבית כרגע זה מאפי קינמון רכים וקינמוניים ונהדרים.


טוב, זה לא מדויק. הדבר האחרון שאני צריכה בבית כרגע זה נמלים.


שיט, אני מקווה שלא הערתי אותן עכשיו בעצם אמירת שמן. או.. עין הרע. או משהו. אוף.



בקיצור, זה היה הרגע הנכון לפנות לטליה.



מזה זמן ניסינו לתאם מפגש אפיה, שזה בעצם שם יפה לפליי דייט של בלוגרים, וסוף סוף הצלחנו לקבוע יום שישי אחד ששתינו היינו פנויות בו!


היא סיימה לעבור דירה, אני לקחתי הפסקה מתכנוני החתונה שלי (נמאס לכם כבר לשמוע על זה? רוצים לשמוע עוד? יש לי כל כך הרבה מה לספר!), והחלטנו להיפגש ליום שכולו קינמון (מוסיף המון).



התחלנו עם העוגה של טליה - עוגת קפה עם אגוזים וקינמון. רכה רכה, טעימה טעימה, כזאת שגרמה לי לצעוק עליה שיא חייבת לקחת את הדבר הזה ממני תכף ומיד, כי אסור שהוא יהיה לי בבית.


(מה שכן מותר שיהיה לי בבית זה דלי ההפתעות שטליה הביאה לי. כמה התרגשתי מכל המתנות הצהובות והלא-צהובות שקיבלתי ממנה. תקשיבו, הבחורה יודעת איך להתארח!)


ואז עברנו לצימטים.


בדרך נס כלשהי, הם יצאו היסטריים. ממש. כל כך, כל כך, כל כך טעימים. ההורים שלי קיבלו שני צימטים לטעימה למחרת - אמא אמרה שממש טעים, אבא אמר שמעולה, אבל שהמאפים המקוריים היו קצת יותר קריספיים מבחוץ, כך שאולי היה עדיף לייבש אותם עוד כמה דקות בתנור.


הוא כנראה צודק, והצימטים שלי לא יצאו זהים למקור, אבל את האמת? הם יצאו כל כך טוב, שבאמת לא אכפת לי.


הם יצאו כל כך טוב, שלא אכפת לי שהם הדבר הכי לא פוטוגני בעולם ונראים כמו.. לא יודעת, כמו אוסף גושים לא ברורים בעליל.


סתם, זה לא שלא אכפת לי, פשוט רק אתמול גיליתי עד כמה התמונות מחרידות.


אבל באמת שלא אכפ--


טוב, זה שקר. הכי אכפת לי. אכפת לי בעיקר כי התמונות לא עושות צדק עם המאפים. הם בערך פי מאתיים ושלוש עשרה יותר טעימים ממה שהם נראים.


תשאלו את ההורים שלי.


תשאלו את טליה, שנאלצה לקחת איתה הביתה את רוב הצימטים.


תשאלו את אסף, שאפילו שהוא לא כזה אוהב קינמון, אכל ונהנה וביקש עוד.


אל תשאלו את עמרי. הוא ממש לא אוהב קינמון. הוא בחור די מוזר.


***
מאפי צימט
מקור המתכון: התבססתי על המתכון הזה ל-Zimt Wuppi (גרמנית), ושיחקתי איתו קצת.

כמות: יצאו לי שישה עשר מאפים משולשים יחסית קטנים. אפשר להכין אותם גם גדולים יותר (אני זוכרת את המאפים המקוריים כגדולים יותר באמת), ואז יצאו באזור השמונה.

מצרכים:
לפתיתי הקינמון
75 ג' (1/4 כוס + 2 כפות) סוכר לבן
2 כפות קינמון
20 ג' חמאה רכה
2 כפיות סירופ תירס

למאפים
350 ג' (1/2 2 כוסות) קמח לבן
50 ג' (1/4 כוס) סוכר לבן
2 כפיות אבקת אפיה
1/2 כפית אבקת סודה לשתיה
1/2 כפית מלח
150 ג' חמאה קרה, חתוכה לקוביות קטנות
240 מ"ל (1 כוס) רוויון

15 ג' חמאה מומסת
25 ג' (2 כפות) סוכר חום דמררה

אופן ההכנה:
1. מתחילים בהכנת פתיתי הקינמון: מחממים תנור ל-100 מעלות ומרפדים תבנית גדולה בנייר אפיה.
2. מערבבים סוכר, קינמון, חמאה וסירופ תירס בקערה קטנה עד לקבלת גוש קינמוני.
3. מניחים את גוש הקינמון בתבנית ומיישרים לצורת ריבוע/מלבן דק יחסית. מייבשים בתנור למשך 30-35 דקות. אל תדאגו אם זה נראה מעט.. נוזלי. הסוכר מתקרמל בתנור ומתקשה לאחר קירור.
4. מצננים בתבנית משהו כמו עשר דקות-רבע שעה, עד שניתן לחתוך את פתיתי הקינמון מבלי שיתפוררו לגמרי. חותכים לחתיכות קטנות - ממש לא חייבות להיות שוות גודל - ומניחים במקרר בזמן הכנת הבצק, עד לשימוש.
5. עוברים להכנת המאפים: מחממים תנור ל-220 מעלות ומרפדים תבנית גדולה בנייר אפיה.
6. מניחים קמח, סוכר, אבקת אפיה, סודה ומלח בקערה גדולה. מערבבים היטב.
7. מוסיפים קוביות חמאה ומפוררים פנימה ידנית עד לקבלת תערובת פירורית (אם רוצים, אפשר לעשות את זה גם במעבד מזון, אבל דווקא לי זה עבד ממש טוב ידנית) - זה בסדר אם נשארים גושי חמאה קטנים, זה אפילו טוב.
8. מוסיפים רווין ומערבבים עד לקבלת בצק כבד ומסיבי יחסית.
9. מערבבים פנימה את פתיתי הקינמון, עד לפיזור אחיד שלהם בבצק.
10. מחלצים את הבצק לשני חלקים שווים.
11. מניחים את אחד החצאים על משטח אפיה מקומח קלות, ומעצבים לדיסק עגול (רצוי לא לדקק אותו יותר מדי, על מנת שלמאפים יהיה קצת עובי ונפח).
12. מחלקים את הדיסק לשמונה משולשים שווי גודל (עד כמה שאפשר) בעזרת סכין או גלגלת פיצה - אפשר לחלק גם לארבעה משולשים או שישה, לפי הגודל הרצוי.
13. מניחים את המשולשים בתבנית ומרווחים קצת. מורחים כל מאפה בחמאה מומסת וזורים מעט סוכר מלמעלה.
14. חוזרים על הפעולה עם החצי השני של הבצק.
15. אופים את המאפים למשך 10-15 דקות (אני הוצאתי תבנית אחרי 13 דקות, ואת השניה אחרי 14, כאשר אפיתי את שניהן יחד בתנור, ולאחר מספר דקות הפכתי ביניהן). מצננים מספר דקות, טועמים ונהנים עד מאד. עד מאד.

הערות/תוספות/שדרוגים:
  • אם מסיבה כזו או אחרת אתם לא אוהבים קינמון, כמובן שהמאפים האלה יעבדו גם עם שוקולד צ'יפס או משהו בסגנון. אבל עשו טובה, לכו על הקינמון. בחייכם.
  • כפי שציינתי במתכון עצמו, הכמות תלויה בגודל המאפים - אני דווקא אהבתי את זה שהם יחסית-יחסית קטנים, אבל אפשר להגדיל (משערת שזה יאריך גם את זמן האפיה).
  • בואו נדבר על הפילפילון בחדר: כן, בגדול מדובר בסוג של סקונס/ביסקיטס/וואטאבר. אבל כה טעים!
  • וסגרנו שאתם מתעלמים מהעובדה שהצימטים נראים פח בתמונות, ומזה שהתמונות עצמן הן פח, כי במציאות המאפים גם יפים וגם מוצלחים, יס? יס. יופי.


אוקיי, עכשיו לכו לראות עוד דברים מגניבים אתם יכולים להכין חוץ מהצימטים שלי והעוגה המעולה של טליה. לראות איפה? כאן כאן כאן!


6 תגובות:

טליה אמר/ה...

היה מפגש ממש כיפי :-) הלוואי שלכל הפליי דייטס שלי היה ריח כזה :-)

נטלי אמר/ה...

בא לי צימט!!!

The Cookie Fairy אמר/ה...

הייתי שלך כבר ב"צימט" ;)
נשמע טעיםםם

shvitaitalkit אמר/ה...

הכי לא אוהב קינמון, ושתדעי לך שאנחנו מתרבים מרגע לרגע אז כדאי לכם אוהבי הקינמון להתכונן למהפכה

Unknown אמר/ה...

היי
מה זה סירופ תירס? האם אפשר להחליף אותו במשהו קצת יותר... נגיש?

Mor אמר/ה...

סירופ תירס זה פשוט סירופ מתוק כזה (מאד!) - לדעתי אפשר למצוא אותו בסופרים, ואם לא, אז בכל מיני חנויות אפיה למיניהן בוודאות. לחילופין, הייתי משתמשת אולי בסירופ מייפל או אפילו דבש במקום. בהצלחה!

הוסף רשומת תגובה