> עוגת פיזה, או עוגת וניל פרווה עם גנאש שוקולד מוקצף | Morcake

7 בנובמבר 2015

עוגת פיזה, או עוגת וניל פרווה עם גנאש שוקולד מוקצף

שלום וברוכים הבאים לפרק נוסף בדרמת-קומדיית-מותחן הפעולה הפסיכולוגי, "תלאותיה של מור במטבח".

והפעם -- עוגת יום ההולדת התשעים (!) של סבא.

**פתיח**


לסבא שלי היה יום הולדת תשעים לפני קצת פחות מחודש. תשעים. זה גיל גדול כזה. זה גיל שכבר לא נעים לאחל לבן אדם "עד מאה ועשרים", אתם מבינים?

בכל אופן, דחינו את חגיגות יום ההולדת בשבועיים, בין היתר כדי לנצל את סוף השבוע בו אחי קפץ לביקור בארץ.

היות שעדיין היה די נעים בחוץ ולא היה צפוי גשם - להיפך, נפלנו על שבת שאיימה להיות שרבית ובסוף היתה ממש נעימה, עם רוח מעולה שהפכה את השהיה בחוץ לכיפית ממש - הוחלט לחגוג בפיקניק-על האש משפחתי.


אבא שלי טיפל בבשר, דוד שלי סגר את הפינה הצמחונית, והחלק הצעיר/האמיץ במשפחה התפנה למשחק Beanboozled, כלומר לטעום את הג'לי בלי שהבאתי לאחותי ולאחייניות מאמסטרדם לא מזמן. מה הקטע של המשחק, אתם שואלים? אז ככה - בניגוד לג'לי בינז רגילים, כל סוכריה בשקית של בינבוזלד יכולה להגיע באחד משני טעמים, לפי הצבע. למשל, הסוכריה החומה יכולה להיות בטעם פודינג שוקולד... או מזון לכלבים. אחת אחרת יכולה להיות תותי פרוטי. היא יכולה גם להיות גרביים מסריחים.

אתם יכולים לשאול את אחותי מה היתה תחושה לצפות לסוכריה בטעם אפרסק ולגלות כי היא נפלה על אחת בטעם קיא. אם כי, בינינו, זה די אותו הדבר.

ואם אתם כבר מדברים עם אחותי, נסו לברר גם עם האחיינית שלי, הבת הגדולה שלה, איך לעזאזל היא חשבה שסוכריה מסוימת שהיא אוכלת היא בטעם אגס, ורק אחרי כמה שניות נפל לה האסימון שזה בעצם נזלת.


לסיכום, המלצה ממני: אל תקנו את הג'לי בלי האלה לאנשים במתנה, אלא אם אתם רוצים שהם ישנאו אתכם. או אם האנשים האלה הם בת דוד שלי, שנהנתה בצורה חשודה מהסוכריה בטעם דשא שלה. או אם הם חבר של אחותה הגדולה, שפשוט לא הבחין בטעמים השונים של הסוכריות. ברור, כי כולנו חושבים שלפופקורן ולביצה סרוחה יש את אותו הטעם..

בכל אופן.

אני הופקדתי/הפקדתי את עצמי על הקינוחים במפגש הזה. כמובן. כמו תמיד, זה לא שהיו חסרים קינוחים, וזה לא שביקשו ממני להכין יותר מאחד - למעשה, יש סיכוי טוב שביקשו ממני להכין לא יותר מאחד - אבל ממתי זוטות כאלה מפריעות לי.


כדי שאף אחד לא יהיה מקופח, החלטתי להכין שלושה קינוחים. אז מה אם החגיגות נפלו על שבת בבוקר, אחרי שלא הייתי בבית כמעט אף ערב במהלך אותו השבוע, וגם שישי שלי היה מוגבל מבחינת שעות.

עבודה במשרה מלאה + ארגוני חתונה + חיי חברה + קצת עניינים רפואיים זה לא מספיק. לשבת יותר מעשר דקות רצוף במהלך סוף השבוע זה לחלשים, בואו נאפה גם מלא דברים אפילו שאין צורך.


אז הכנתי ריסלעך למי שלא מוגבל מבחינת ביצים וחלב ושנאה לחמאת בוטנים.

הכנתי גם בראוניז טבעוניים (כמו אלה, רק עם רסק תפוחים במקום ביצים) עם גנאש שוקולד וסוכריות צבעוניות, לטובת הטבעוניים ונטולי הלקטוז ושונאי חמאת הבוטנים (היי אסף!).

ולבסוף, עוגה. יום הולדת תשעים דורש גם עוגה חגיגית, לא? ברור.


או. ופה, בעצם, מתחיל הפרק שלנו.

מצד אחד, רציתי עוגה חגיגית ומקושטת ויפה. מצד שני, כן רציתי עוגה שתהיה פרווה, כדי שלפחות נטולי הלקטוז במשפחה יוכלו להנות (אם הטבעוניים התכוונו להתלונן, תכננתי לדחוף להם בראוניז לתוך הפרצוף ולהשתיק אותם. אוקיי, אותה - את בת דוד שלי. וידעתי שהיא לא תתלונן, כי היא נהדרת ובלתי מתלוננת).

התכנון היה עוגת וניל עם גנאש שוקולד וקרם קוקוס מוקצף, ומעל הכל תשעים נשיקות מרנג וניל וקקאו, בגוונים משתנים של חום (אוקיי, זה לא נשמע טוב כל כך. בראש שלי זה היה יותר טוב).


אז מצאתי מתכון לעוגת וניל פרווה. ההכנה שלה עברה חלק, אבל אז הייתי צריכה ליישר את הגבעה שצמחה במרכזה במהלך האפיה.

העניין הוא שאני, איך נאמר את זה, לא ישרה במיוחד. אני חושבת שיצא לכם לשים לב לזה בקינוח או שניים או מאתיים שהכנתי בעבר, אבל הפעם -- אני לא יודעת מה קרה הפעם. בשורה התחתונה, יצאה לי עוגה עקומה.

עוגת מגדל פיזה.


אשכרה היה שם שיפוע. רציני כזה. לא מהסוג שאם מסתכלים מקרוב על העוגה, שמים לב שהיא לא ממש ישרה. פאקינג שיפוע. פרדון מיי פרנץ'.

לא נורא, חשבתי, אולי אף אחד לא ישים לב.

(כולם שמו לב)

הכנתי גם גנאש. הגנאש יצא מהמם. זה שוקולד וקרם קוקוס וזה מוקצף, ומה יכול להיות רע?


אבל המרנג.

הו הו הו המרנג.

ימח שמו וזכרו ומרנגו.

בחייכם, תסתכלו שניה על התמונות. זוועתון. פשוט זוועתון.


תבנית אחת עוד יצאה "סביר" מבחינה ויזואלית. התבנית השניה היתה הרוסה עוד לפני האפיה - מה שקרה זה שהתחלתי עם מרנג לבן, ובהדרגה הוספתי לו עוד ועוד קקאו, על מנת להכהות אותו. העניין הוא שאחרי כמה הוספות, המרנג הסופר-יציב שלי הפך לשלולית חומה ובלתי ניתנת לזילוף. עצב. עצב רב.

לא נורא, חשבתי במהלך האפיה, אשתמש רק בנשיקות המרנג הבהירות יותר. את הכהות אפורר ואניח בין שכבות העוגה או משהו.

הדבר היחיד שהפריע לתכנית העל שלי היה העובדה שהמרנג יצא נורא. כנראה ייבשתי אותו מעט מדי או על חום נמוך מדי או משהו מדי, ובגדול פשוט קיבלתי טיפות מסטיק דוחות.


בכאב גדול, ביגון עומק, בלב כבד - לקחתי את שתי התבניות, מלאות בנשיקות מרנג מוזרות ומכוערות ולא טעימות, וזרקתי אותן לפח (זאת אומרת, לא את התבניות עצמן, אלא את תכולתן. לזרוק את התבניות עלול היה באמת להיות דרמטי מדי).

תקשיבו, אני לא מהאנשים שמזדרזים לזרוק דברים לפח בדרך כלל. אבל עשיתי את זה. וזה כאב. הו הו הו כמה שזה כאב.

החלק הקשה ביותר בכל הסיפור הזה היה שכבר הייתי בערך שעה וחצי לפני האירוע, ולא היתה לי שום דרך לקשט את העוגה שלי.


ברגע של אלתור, ובעיקר כדי לנסות להישאר עם תמת טיפות המרנג שתכננתי, החלטתי לנצל את שקית ההרשיז קיסז שקניתי בסופר כמה שבועות קודם לכן. הם אמנם הפכו את העוגה לחלבית, אבל זה היה רק הקישוט, והייתי במצוקה, וקיוויתי/ידעתי שיסלחו לי.

אז זה לא היה יפה כמו שציפיתי ורציתי שיצא, אבל לפחות היה לי סוג של קישוט.

וכן, ספרתי תשעים נשיקות הרשיז. כמובן שספרתי. אני לא מתחייבת על כך שלא התבלבלתי בספירה, אבל אממ העיקר הכוונה?


זהו, זה מה שהיה עם העוגה.


היא היתה עקומה ומוזרה ולא מקושטת היטב. אבל היא היתה טעימה (מאד!) וסבא היה מרוצה וכולם היו מרוצים ואיזה כיף.


חוץ מזה, כמו תמיד - אני נותנת לכם את מתכון הבסיס בליווי הפרזנטציה המכוערת ביותר האפשרית, עכשיו אתם צריכים להראות לי איך לוקחים את היסודות והופכים אותם למשהו יפה ומגניב ופוטוגני ואסתטי.


אתם מבינים, אני לא מכינה קינוחים מכוערים סתם כי לא יוצא לי טוב.

אני עושה את זה בשבילכם.


אלוהים אדירים, לפחות תגידו תודה.


***
עוגת פיזה - עוגת וניל פרווה עם גנאש שוקולד מוקצף
מקור המתכון: העוגה מבוססת על מתכון של נייג'לה, עם שינויים. בגנאש המוקצף נעזרתי ב-Oh She Glows.

כמות: עוגה אחת (שתי שכבות) בקוטר 22 ס"מ. אפשר גם להכין אותה בתבנית 24 או אפילו 26, מה שיניב עוגה מעט נמוכהי ותר.

מצרכים:
לעוגה
4 ביצים גדולות
150 ג' (3/4 כוס) סוכר לבן
200 ג' (1 כוס) סוכר חום דמררה
120 מ"ל (1/2 כוס) שמן קנולה
240 מ"ל (1 כוס) חלב סויה
350 ג' (1/2 2 כוסות) קמח לבן
1/2 1 כפיות אבקת אפיה
1 כפית מחית וניל/2 כפיות תמצית וניל
1/2 כפית מלח

לגנאש המוקצף
200 מ"ל (כ-1/2 פחית) קרם קוקוס קר (רק החלק הסמיך והקרמי)
200 ג' שוקולד מריר, קצוץ גס

לגנאש הלא-מוקצף
100 מ"ל (כ-1/4 פחית) קרם קוקוס (כאן אפשר לשלב גם קצת נוזל קוקוס, כלומר החלק הפחות קרמי)
85 ג' שוקולד מריר, קצוץ גס

הרשיז קיסז, לקישוט (לא חובה)

אופן ההכנה:
1. מתחילים בהכנת הגנאש המוקצף: מניחים קרם קוקוס ושוקולד קצוץ בסיר בינוני, או קערה. ממיסים על אש נמוכה-בינונית, תוך כדי ערבוב, עד לקבלת גנאש חלק וסמיך.
2. מעבירים את הגנאש לקערה נקיה, מכסים בניילון נצמד הנוגע בפני קרם ומצננים למשך שעתיים-שלוש לפחות.
3. להכנת העוגה: מחממים תנור ל-180 מעלות. משמנים תבנית ומרפדים את התחתית (אפשר גם את הדפנות, אבל לא חובה) בנייר אפיה.
4. מניחים ביצים ושני סוגי סוכר בקערת המיקסר. מחברים וו גיטרה ומקרימים היטב למשך דקה-שתיים, עד לתחילת הסמכה.
5. מוסיפים שמן, חלב סויה, קמח, אבקת אפיה, וניל ומלח. טורפים למשך דקה-שתיים נוספות, או עד לקבלת בלילה אחידה.
6. יוצקים לתבנית. אופים 50-55 דקות, עד שהעוגה מזהיבה וקיסם הננעץ במרכזה יוצא נקי, או עם מעט פירורים לחים עליו. מצננים לגמרי (רצוי אפילו להקפיא אותה, על מנת להקל על החיתוך בהמשך). לחילופין, אפשר לחלק את הבלילה בין שתי תבניות בקוטר זהה ולאפות 30-40 דקות.
7. כאשר העוגה קרה לגמרי, מחלצים מהתבנית. מיישרים את חלקה העליון (מעקמים, אם אתם אני..) ופורסים לשתי שכבות שוות עד כמה שניתן.
8. מסיימים להכין את הגנאש המוקצף: מניחים את הגנאש הקר בקערת המיקסר. מחברים וו בלון ומקציפים לקבלת, ובכן, גנאש מוקצף.
9. להרכבה: מניחים פרוסת עוגה אחת (עדיף את העליונה, כך שהעוגה תורכב וחלקה התחתון - הישר יותר - יופנה כלפי מעלה) על צלחת הגשה. מצפים בשכבה אחידה של גנאש מוקצף.
10. מניחים את פרוסת העוגה השניה מעל הראשונה. מצפים את חלקה העליון של העוגה ואת הצדדים בגנאש מוקצף. מיישרים עד כמה שמתאפשר.
11. מעבירים את העוגה למקרר ומכינים את הגנאש הנוזלי: מניחים קרם קוקוס ושוקולד בקערה קטנה ומחממים במיקרוגל בפולסים של שלושים שניות - מערבבים היטב לאחר כל חימום, עד לקבלת גנאש אחיד. למי שלא בקטע שלא מיקרו, אפשר כמובן לחמם את קרם הקוקוס בסיר על הכיריים, ליצוק מעל השוקולד הקצוץ ולערבב היטב. כך או כך, מצננים את הגנאש המוכן לטמפרטורת החדר. אפשר גם להעביר למקרר לחמש-עשר דקות, זה אמור להביא אותו למצב סמיך אך עדיין נוזלי מספיק.
12. יוצקים את הגנאש מעל העוגה באיטיות. אם צריך, עוזרים לו להגיע לכל חלקה העליון של העוגה - ואולי לזלוג קצת לצדדים - בעזרת לקקן או פלטה קטנה.
13. אם רוצים, מקשטים בהרשיז קיסז, או בכל קישוט אחר העולה על רוחכם.

הערות/תוספות/שדרוגים:
  • אם דווקא בא לכם על עוגה חלבית, אפשר להשתמש בחלב רגיל ובשמנת במקום קרם הקוקוס.
  • אפרופו קרם קוקוס, כמו תמיד כשמשתמשים בו למוסים/גנאשים מוקצפים - קררו את פחית קרם הקוקוס לפחות לילה לפני השימוש, והשתמשו רק בחלק המוצק והקרמי. עבור הגנאש הנוזלי, אפשר לשלב גם נוזל, כפי שאני עשיתי.
  • לגבי הקישוט - שימו לב שההרשיז קיסז הופכים את העוגה לחלבית, אבל אפשר לקשט בכל צורה שתרצו.


2 תגובות:

The Cookie Fairy אמר/ה...

גמני הבאתי איתי חבילות ג'לי בלי כאלה מניו יורק,
וכולם סביבי היו פחדנים מכדי לנסות... P:
אני לא מסתובבת בחברה טובה!

חוצמזה יומולדת 90 שמחחחח
מאחלת לך גנטיקה בריאה כמו של סבא

בנוגע לטיפות המסטיק - נשמע שהמרנג פשוט נשבר לך בגלל אובר התעסקות
ודווקא ההרשיז עשו עבודת דקורציה מרשימה :)

עלמה אמר/ה...

יומולדת 90! מדהים. עד מאה ועשרים

הוסף רשומת תגובה