> גאלט תותים ושוקולד לבן | Morcake

14 בפברואר 2015

גאלט תותים ושוקולד לבן

ולנטיינז דיי אמור להיות יום של אהבה, נכון?


כולו אדום וורוד ומלא לבבות. וקופידון. ואיזה כיף.


לפני ארבע שנים, פרסמתי בהתרסה לחם קוקוס - לא אדום, לא ורוד, לא מלא לבבות.


לפני שלוש שנים, הכנתי עוגיות לוטוס בצורת לבבות וחגגתי את האהבה שלי לפילטרי אינסטגרם מחרידים.


לפני שנתיים, התגאיתי בכך שניצחתי את ולנטיינז דרך צמד הקאפקייקס שוקו-וניל שלי. וכשאני אומרת "ניצחתי", אני מתכוונת "אכלתי את שני הקאפקייקס באושר גדול".


לפני שנה, הכנתי לבחור שהתחלתי לצאת איתו חודשיים קודם לכן טראפלס -- המתכון המושלם כדי לגרום לו לחשוב שהשקעתי בו מצד אחד, ומצד שני לדעת שלא באמת עשיתי יותר מדי, כי טראפלס זה בדיחה להכין, וחוץ מזה - סליחה? שאני אשקיע בצורה מוגזמת במישהו שנמצא בסביבה רק חודשיים?

(תירגעו עם צעקות ה"אנטיפתית!!!!" שלכם, אחרי חודשיים נוספים הוא כבר קיבל את העוגה הזו.)


קיצור.


השנה אני רוצה לספר לכם על יחסי השנאה-אהבה-אכילה שלי עם גאלט תותים.


הכל התחיל בחודש התותים של "כחומר". רציתי להכין גאלט תותים. בסוף הכנתי עוגת שוקולד עם קצפת תותים, אבל עדיין לא ויתרתי על רעיון הגאלט.


לקחתי את כל התותים שנשארו לי אחרי שהכנתי את עוגת השוקולד, חתכתי לפרוסות, דחפתי אותם לבצק פריך, והוספתי גם קצת מחית פיסטוק וסירופ מייפל לחגיגה. כי אם אני כבר מכינה משהו שאסף מראש הכריז שלא נשמע לו טוב, אז למה לא להוסיף לו פיסטוקים ובכלל להרוס כל סיכוי שהוא יטעם?


תשמחו לשמוע שיצא דוחה.


הבצק היה טוב. מחית הפיסטוק והמייפל? איכס. התותים? לא מספיק מתוקים. הגאלט נזרק לפח כמעט במלואו, ואיתו נזרק גם הלב שלי.

(לא דרמטית)


אוף, אבל.. אבל אבל. אני רוצה להכין גאלט עם תותים!


טוב. ננסה שוב.


אותו הבצק בדיוק - נשארה לי חצי כמות מהבצק המקורי, עם קצת ג'ינג'ר שלא באמת מורגש.


התותים? מחוזקים בסוכר חום הפעם, אי אפשר לסמוך על המתיקות הטבעית שלהם!


מתחת לתותים - ביי ביי מחית פיסטוק, שלום שוקולד לבן מומס.


והשוס הגדול: ניסיון (כושל, כל כך כושל) לחתוך את חלק מהתותים בצורת לבבות.


אתם מבינים, בשלב הזה כבר החלטתי שהגאלט הזה יהיה המתכון הוולנטייני שלי. תותים, לבבות, אדום-ורוד -- יש פה את כל מה שצריך!


הפעם כבר יצא הרבה יותר טעים, לדעתי.


אבל העוגה נזלה ודיממה ולבסוף נאלצתי לקבוע את מותה בטרם עת. השם יקום תותה.


חוץ מזה, לא רציתי לסמוך רק על הטעם המוזר שלי.


אסף לא הסכים לטעום, אז לקחתי למשפחה.


אבא אמר שטעים - אבל עליו באמת אי אפשר לסמוך, הוא תמיד אומר שטעים.


אמא מלמלה משהו על זה שהעוגה קצת מוזרה והבצק קשה (זה בצק פריך, אמא! הוא אמור להיות כזה!), אבל אחרי יום במקרר, הוא התרכך ונהיה יותר טוב.


סבתא עשתה פרצוף ואמרה שלא משהו.


אחותי סרבה לטעום, כי זה לא נראה לה.. אכיל? לא יודעת, משהו לא הסתדר לה ויזואלית.


קיצור, התלבטתי קשות לגבי פרסום העוגה.


אני חשבתי שהיא טעימה. אבל רוב הטועמים האחרים לא עפו. חוץ מזה, אם הייתי מפרסמת את המתכון, הייתי צריכה לצרף מספר טלפון של אינסטלטור, כדי שיוכל לתקן את הנזילה המטורפת.


חשבתי חשבתי, אפילו התייעצתי עם האנשים הטובים בפייסבוק, ובסוף החלטתי לוותר.


(הטיעון המנצח היה של דודו, שהשתמש בציטוט שלי כדי לשכנע אותי לא לפרסם מתכון שאני לא מספיק בטוחה בו. מלוכלך. אבל אפקטיבי)


טוב, חשבתי לעצמי, אני טסה לחו"ל עוד כמה ימים.. לא אספיק לנסות שוב את הגאלט. אוף. כנראה שזה יחכה לשנה הבאה. עד שאחזור כבר לא יהיו תותים וזה וזה.


אבל כנראה שאני לא מכירה את עצמי מספיק טוב. ואת העקשנות שלי. מפה לשם, יומיים לפני הטיסה הכנתי את הגאלט בפעם השלישית. במקום לארוז. או לפחות לסדר קצת את הבית, שנראה כמו אחרי שוד.


לא שיניתי כמעט כלום הפעם, רק הוספתי קורנפלור לתותים, בתקווה שהוא יספוג חלק מהנוזלים, והגאלט לא יציף את עצמו ואת התבנית במהלך האפיה.


הידד, זה עבד!


אז נכון שאף אחד עדיין לא טעם את העוגה בסבב הזה, חוץ ממני, אבל החלטתי שמבחינתי היא מספיק טעימה. וכמעט אסתטית הפעם. אז אם זה מספיק טוב בשבילי - זה מספיק טוב בשבילכם.


בואו רק נעשה שניה סדר מבחינת הזמנים:


אתם קוראים את הפוסט הזה ביום שבת, ולנטיינז דיי.


אני הכנתי את הגאלט שבוע קודם לכן, גם כן בשבת. באותו היום, כתבתי את הפוסט הזה. כלומר, אני כרגע כותבת. אז.. אתם בעתיד שלי. אני בעבר שלכם. משהו כזה. הבנתם?


מחר אני מתכננת לקחת את העוגה לעבודה. אם התגובות יהיו מזעזעות, כנראה שהפוסט הזה בכל זאת ייגנז.


אז.. אם אתם קוראים את זה, כנראה שהתגובות היו סבירות ומעלה. ווהו?


הסתבכתם?


סיבכתי אתכם?


אני רוצה לעזור, באמת. אבל אתם מבינים -- אני עם האחיינים שלי עכשיו, ולא ראיתי אותם יותר מחצי שנה. זה עניין של סדר עדיפויות, אוקיי?


אז לפני סיום, בקשה אחת לי מכם:


תנו צ'אנס לגאלט הזה.


אני הכנתי אותו שלוש פעמים ועבדתי ועבדתי כדי להביא אותו למצב מספיק טוב בשבילכם, אז המעט שאתם יכולים לעשות הוא להכין אותו. לנסות ולראות מה אתם חושבים.


יאללה?


כאילו - ולנטיינז וזה. מה יותר מתאים מגאלט עם שוקולד לבן ותותים בצורת לבבות?


מה תכינו אם לא את זה, לחם קוקוס?

***
גאלט תותים ושוקולד לבן
מקור המתכוןגאלט פירות היער הזה.

כמות: עוגה אחת בגודל של כ-24 ס"מ.

מצרכים:
לבצק
175 ג' (1/4 1 כוסות) קמח לבן
15 ג' (1 כף) סוכר לבן
3 ג' (1/2 כפית) מלח
1/2 כפית ג'ינג'ר טחון (לא חובה)
100 ג' חמאה קרה, חתוכה לקוביות
60 ג' (1/4 כוס) מים

למילוי
75 ג' שוקולד לבן
כ-450 ג' תותים
25 ג' (2 כפות) סוכר חום דמררה
20 ג' (2 כפות) קורנפלור
1 כף סירופ מייפל

אופן ההכנה:
1. להכנת הבצק: מניחים קמח, סוכר, מלח, ג'ינג'ר וחמאה במעבד מזון. מפעילים בפולסים קצרים ומעבדים עד לקבלת תערובת פירורית.
2. מוסיפים מים ומעבדים עוד כעשרים-שלושים שניות, רק עד לקבלת גושי בצק גדולים.
3. מעבירים את גושי הבצק למשטח מקומח קלות. מעבדים ידנית לדיסקית בצק, עוטפים בניילון נצמד ומעבירים למקרר למשך כשעה.
4. מחממים תנור ל-180 מעלות.
5. ממיסים שוקולד לבן במיקרוגל או על בן מארי.
6. חותכים תותים לקוביות או פרוסות. מערבבים עם סוכר חום וקורנפלור.
7. מוציאים את הבצק הקר ומניחים על משטח עבודה מקומח קלות. מרדדים לעיגול גדול ודק יחסית - מרימים ומסובבים את הבצק מדי פעם, על מנת לוודא שהוא לא יידבק למשטח. מעבירים את עיגול הבצק לתבנית גדולה מרופדת בניר אפיה. לחילופין, אפשר לרדד מראש את הבצק על נייר האפיה.
8. מורחים את השוקולד הלבן המומס על פני הבצק בעזרת לקקן או פלטה קטנה. שומרים על שוליים של 3-4 ס"מ.
9. עורמים את התותים מעל השוקולד. משתדלים לא להעביר את כל הנוזלים שהתותים הגירו יחד איתם לבצק.
10. מקפלים את שולי הבצק כלפי המרכז. צובטים קלות בחיבורים, על מנת לחזק את השוליים.
11. לפני האפיה, יוצקים סירופ מייפל מעל התותים.
12. אופים 30-35 דקות, עד שהבצק משחים קלות והתותים מבעבעים (ומגירים נוזלים, בתקווה לא יותר מדי).

הערות/תוספות/שדרוגים:
  • אם רוצים, אפשר לחתוך חלק מהתותים לצורת לבבות - פשוט חותכים כל תות לאורכו וחורצים וי קטן בחלקה העליון של כל פרוסה. אני, כפי שאפשר לראות, עדיין לא מיומנת כל כך, אז יצאו לי לבבות קצת מכוערים.
  • הג'ינג'ר בבצק הוא לא בגדר חובה, והוא לא באמת מורגש בטעם הסופי.
  • כנ"ל לגבי סירופ המייפל מעל התותים.
  • העוגה מספיק טובה לדעתי כמו שהיא, אבל אם בא לכם להשקיע, נסו להגיש אותה עם קצת קצפת או גלידה. הממממ כן, זה נשמע טוב. עשו את זה.
  • אה, ואם אתם בכל זאת רוצים לנסות לשלב את הקטע הפיסטוקי, כמו שאני ניסיתי בהתחלה - ותרו על המחית, אבל חופן פיסטוקים קצוצים מעל התותים דווקא יכול לעבוד טוב. ולחלוטין תורם לפן הוויזואלי.


תגידו תודה על זה שחסכתי לכם את התמונות של גאלט #2, כולל ספרינקלז ורודים ואדומים בצורת לבבות מסביב לעוגה. זה היה נורא.

אה, וקבלו עדכון, יומיים אחרי הכתיבה המקורית של הפוסט (אז.. יום שני) -- לקחתי את הגאלט לעבודה. הכל חוץ מהחתיכה הקטנה שרואים שנעלמה בתמונות למעלה (אין לי מושג מה קרה לה. כנראה רקון). הזהרתי אותם שאני לא בטוחה אם זה טעים לאנשים שהם לא אני. כעבור פחות משעתיים וחצי נגמרה העוגה, אחרי שכמה אנשים אכלו פרוסה שניה ושלישית, ואחרים אפילו לא הספיקו לטעום. "לא יודעים לאילו אנשים מוזרים נתת לטעום מהדבר הזה, אבל זה טעים בטירוף!!". אז.. ווהו וזה. אנשים מהעבודה החדשה שלי, will you be my valentine?

5 תגובות:

Dudu Metsuyanim אמר/ה...

יאאא! אני מרגיש כאילו זכיתי בחידון התנ"כ, מינוס הקטע של התנ"כ כמובן.
כמו כן, זה נראה מעולה וכל הכבוד לך שהראית לגאלט הזה מה זה!!

Zoe אמר/ה...

אני חושבת שהגלאט יפהפה.
וזה תותים ושוקולד לבן! זה א יכול להיות רע אף פעם!

The Cookie Fairy אמר/ה...

פעם שלישית גלידה
נראה מעולה!
שאפו על הרמת הכפפה בפעם השלישית
שתהיה טיסה נעימה ותהניייייי לך בחו"ל

איילת אמר/ה...

את גאונה.

והגרסה הסופית נראית הורסת!

טל אמר/ה...

אני רוצה לראות את גאלט 2!!!!

הוסף רשומת תגובה