> חלה ממולאת שוקולד | Morcake

15 בינואר 2015

חלה ממולאת שוקולד

נחשו מי בן חמש היום?


רמז: הבלוג שלי.


אוי אופס.


טוב, game over.


ביום ההולדת הראשון של הבלוג, לא עשיתי כלום. ככל הנראה הייתי בוגרת מדי כדי לחגוג.


ביום ההולדת השני, ניסיתי להיות מתוחכמת. לקחתי את המתכון הראשון שהעליתי לבלוג אי פעם, לחם הבננות הנצחי שלי, ושדרגתי אותו. עדיין סביר..



ביום הולדת שלוש הדברים כבר התחילו להיות מוזרים, כשהכנתי קאפקייקס ירוקים עם נקודות, כמו הרקע של הבלוג.


לפני שנה בדיוק, הוצאתי את כל הצלחות שהיו לי בארון והנחתי על כל אחת פנקייק קטן, אחד עם נקודות, אחר עם הספרה 4, שלישי עם משהו שלא ממש נראה כמו האות M (כמו Mורקייק, יס?) -- כולם עם בננות וחמאת בונים, חלק עם שוקולד. במילים אחרות, לא חל גידול בכמות השפיות.


והיום! היום מורקייק בן חמש, אז הכנתי לו.. מוכנים?



כבר הלכתי על מלא שילובים של שוקולד, בננות וחמאת בוטנים. העתקתי גם את הרקע של הבלוג לתוך קאפקייקס. הדבר היחיד שנשאר הוא להתרכז דווקא בגיל של הבלוג.


אז לכבוד היום ה(לא-כל-כך-)חגיגי הזה הכנתי חלה ממולאת שוקולד.


אם השם ארוך לכם מדי, אתם יכולים לקרוא לה חמ"ש.


 כמו תמיד ברגעים ההיסטריים האלה, אתן לכם רגע להתאושש.


כשתהיו מוכנים, אספר לכם שהחלה מורכבת מחמש רצועות. הבנתם? חמש. כמו הגיל של הבלוג.


וואו, אני גאון שאין לתאר. לא להאמין שאני קייימת. חבל (מזל!!) שיש רק אחת כמוני.


אם כי.. אם אנחנו כנים לחלוטין, אני שוקלת מספיק בשביל שתיים.


רגע. הפוגה מהמתכון, מיד נשוב אליו.


בואו נדבר על השנה האחרונה, כי זה הבלוג שלי וזכותי ובלה בלה בלה (מה שמצחיק הוא שבדיוק ראיתי קודם הפניה לפוסט מסוים שלי ונאמר שם כי ניתן לגלול על פני כל ה"בלה בלה בלה" ועל כל מיני דברים לגבי המתכון שאני כותבת "בתוך כל המלל האינסופי" -- לא שמי שכתב את זה לא צודק, אבל אתם יודעים שאני יכולה לראות מאד בקלות את כל הפעמים בהן אתם קוראים לי חופרת, כן? מי צריך הסבר קצר על איך עובד האינטרנט?).


אז בלה.


בכל אופן.


לא כל כך לפי הסדר --


עברתי עבודה. פעמיים. כשעזבתי את מקום העבודה הראשון, הכנתי להם כמה דבריםבקטנה. וכשהתחלתי לעבוד במקום הנוכחי, הבאתי להם על היום הראשון את הבראוניז שלי, אלה שכיכבו גם בשתיית הפרידה ההיא ומאז אני מנצלת כל הזדמנות כדי להכין ולדחוף אותם לתוך הפרצוף של כולם. אז הכנתי אותם ליום הראשון בעבודה כדי שיאהבו אותי, ובינתיים זה נראה שהכל בסדר. אם מתעלמים מהקונספירציה הקולקטיבית של כולם להקפיא אותי כל הזמן. אני חייבת להבין רגע, מי לעזאזל מדליק מזגן בחורף? על קור?!


לא משנה. זה לא חשוב עכשיו.


בין כל מעברי העבודה הספקתי עוד כמה דברים:


גררתי את אסף לפריז (סתם, הוא "גרר" אותי), הראיתי לו איך אוכלים עיר שלמה בחמישה ימים וחשפתי אותו לנפלאות שהן הסנט אונורה והפרי ברס. אני מאמינה שאתם עדיין קוראים את שני הפוסטים הקצרים שכתבתי על הנושא, אז אל תתנו לי להפריע לכם.


בקיץ עברתי דירה. בהזדמנות זו עלי לציין שאסף ביקש ממני להבהיר כי אמנם קראתי לו שותף לדירה לא מזמן, אבל למעשה הוא מתפקד גם כחבר שלי. אז למקרה שהיה ספק, ט.ל.ח. או משהו כזה.


אולי גם שמתם לב שבגלל החבר-לכאורה הזה (**אנחת בוז מזלזלת** **תכף תבינו למה**), השתנו מעט הרגלי האפיה שלי בשנה האחרונה. הרבה פחות חמאת בוטנים, קינמון, אגוזים ולימון (לא ביחד, כי איכס). הרבה יותר שוקולד, קוקוס ושוקולד עם קוקוס.


אני יודעת מה אתם חושבים עכשיו - פחות חמאת בוטנים? פחות קינמון? תזרקי אותו! כמובן, זו המחשבה המיידית שעוברת לכולנו בראש. אבל אתם לא מבינים.. הוא עוזר לי עם הכלים. חוץ מזה, כשהוא בבית, אני לא צריכה להשתמש בשרפרף הפלסטיק הקטן מאיקאה כדי להגיע לדברים במדפים שאני.. פחות מגיעה אליהם. אני רק צריכה לבקש ממנו להיות גבוה לרגע, והוא עושה את זה. זה כמו קסם, בחיי.


קיצור, השותף הגבוה שלא אוהב בוטנים קיבל ממני מלא דברים שוקולדיים השנה, בראשם עוגת פאקינג קילו שוקולד (הבלוג כבר בן חמש, אפשר להשתמש בשם הלא מצונזר של עוגה). הוא גם שמח מאד כשהתחפשתי לעוגיו.נט בפורים. מאד.


חוץ מזה, אחי וגיסתי לקחו לי את האחיינים וברחו לחו"ל, אז אני עצובה כבר חצי שנה. אבל בקרוב אסע לבקר, אז ווהו לי -- ארה"ב, תיזהרי: אני באה לאכול אותך!


מה עוד?


הממ לא יותר מדי.


מעניין אותי אם הרגשתם שהבלוג טיפה הוזנח השנה - אמנם אפיתי המון, אבל זו היתה השנה בה הרשיתי לעצמי לחזור על מתכונים ישנים לא מעט, או בבלוגרית מצויה - לא לצלם ולפרסם פוסט חדש. בנוסף, ניסיתי - אם כי לא תמיד הצלחתי - לנסות כן לרסן את עצמי ולא לפרסם כל מתכון שאני מכינה, רק כדי שיהיה לי מה להעלות. השתדלתי לדבוק ב"אם זה לא מספיק טוב, אז פשוט לא". הגישה הזו אולי נראית טריוויאלית, אבל במח המעוות שלי, זה לא תמיד היה כך.


קיצור. גם כשכן היו לי מתכונים לפרסם, לא תמיד הגעתי לזה. כי אסף. וכי היתה לי עבודה יחסית אינטנסיבית באותו הזמן (אם כי האינטנסיבי שלי הוא די בדיחה. אני בחורה עצלנית להחריד), אז לא תמיד היה לי זמן/כח להשקיע.


כמובן שדווקא בחודשיים בהם "ישבתי בבית" (שזו דרך אחרת לומר, "רצתי מראיון לראיון") וכביכול היה לי זמן לכתוב כל יום, כל היום, לא עשיתי את זה. ועכשיו, כשחזרתי לעבוד ויש לי פחות זמן, אני מצליחה לכתוב קצת יותר. מה לעשות, ילדה דפוקה שעובדת טוב (או לא מממש גרוע) רק תחת לחץ.


טוב, זה לא באמת מעניין אתכם. די עם כל הבלה בלה בלה והמלל האינסופי הזה שלי (אנשים שמכירים אותי במציאות בטח מלמלים לעצמכם עכשיו, "למה זה לא אפשרי גם בחיים האמיתיים??? גם אנחנו רוצים לשים סוף לבלה וכל המלל!").


בואו נחזור למתכון.


כשהתחלתי לחשוב מה להכין לכבוד חמש שנות הבלוג, הייתי קצת תקועה. הרגשתי שכבר "עשיתי הכל". ואז, משום מקום, לילה אחד בזמן שניסיתי להירדם (נשבעת לכם, אני רצינית -- אני יכולה לפעמים לשכב במיטה ולחשוב דקות ארוכות על ראיונות למתכונים, עד שאני נרדמת. ולרוב שוכחת הכל בבוקר..), חשבתי פתאום על משהו שראשי התיבות שלו ירכיבו את המילה חמש. כי ככה אנשים הגיוניים חושבים.


חשבתי חשבתי, והגעתי לחלה ממולאת שוקולד. חלה? GOOD. שוקולד? GOOOOOD. יאללה.



ר ג ע 



ומה אם אשתמש בחמש רצועות כדי להרכיב את החלה? האם היקום יקרוס לתוך עצמו? בהחלט יש סיכוי כזה. האם שווה לנסות? בהחלט כן. בהצלחה לכולנו.


אז יצאתי לדרך. מלמלתי את תפילת הדרך (שאני לא באמת יודעת, לכן מלמלתי) ואת תפילת השוקולד (שוקולד מומס שבקערה, בבקשה היה טעים!) ובעיקר את תפילת השמרים (שמרים אדירים! אנא מכם, הראו לי את כוחכם הרב. תפחו! תפחו! תפחו!).


כמה ימים קודם לכן, נטלי ואני העברנו סדנת ארוחת בוקר (טעימה במיוחד! יש עוד אחת ממש בקרוב, אולי תבואו?), והכנו שם את הרוגלעך הטעימים שלה. זו היתה הפעם הראשונה (!) שלי, והתלהבתי בטירוף, אז החלטתי לגנוב לה את המתכון למלית (אם כי נתתי לו טוויסט קוקוסי. כדי לשמח את השותף הבעייתי שלי. שבכלל לא הרגיש בסוף בקוקוס. ארג) ובכלל את טכניקת הכנת הרוגלעך.


מפה לשם, יצאה לי "חלה" שהיא למעשה עוגת שמרים שוקולדית, או ליתר דיוק - רוגלעך שוקולד אחד גדול.


וכן, זה טעים בדיוק כמו שזה נשמע.


אני מודה שקצת התבאסתי מזה שהבצק שלי יצא טיפה.. בצקי. לא חלתי במיוחד. אבל אני נוטה להאשים את השמרים שלי, שלדעתי כבר פג תוקפם (אופס). ואת העובדה שלא אפיתי את החלה מספיק בהתחלה. אבל הדבר הזה, ה.. ה.. הסופר-רוגלעך, עדיין יצא כל כך טעים ומעולה וטעים.

עכשיו זו מסיבה

ויפה. כמה הוא יפה בפנים, עם כל הסלסולים של הבצק והשוקולד ואיזה כיף.


תקשיבו.


אני מפצירה בכם להכין את חלת הרוגלעך הזאת.

מפצירה.


ואתם יודעים שלא הייתי משתמשת במילה הקשה והלא נעימה הזאת, ועוד פעמיים, אם זה לא היה חשוב.


אז יאללה. חמסה חמסה חמסה, לכו להתפיח שמרים ולהמס שוקולד.


כמה טעים הולך להיות לכם, כולי קנאה!!


ו.. אממ... נתראה ביום הולדת שש, כשהבלוג כבר יהיה מוכן להתחיל בית ספר? מקווה ללמד אותו לקרוא ולכתוב עד אז.


בעצם -- מקווה להיות פה עד אז. מקווה שאתם תהיו פה עד אז. אבל אם אתם הולכים, אל תהיו מניאקים. בואו לומר שלום קודם, טוב?


***
חלה ממולאת שוקולד
מקור המתכון: הבצק מבוסס על מתכון של סמיטן, עם שינויים מסוימים שלי. המלית מבוססת על מתכון של נטלי, אבל גם כן עם שינויים.

כמות: חלה אחת מכובדת

מצרכים:
9 ג' (1/4 2 כפיות) שמרים יבשים
50 ג' (1/4 כוס) סוכר לבן
160 מ"ל (2/3 כוס) מים חמים
40 ג' (כ-2 כפות) דבש
80 מ"ל (1/4 כוס) שמן קנולה
2 ביצים גדולות
1 חלמון גדול
9 ג' (1/2 1 כפיות) מלח
595 ג' (1/4 4 כוסות) קמח לחם

למילוי
150 ג' חמאה רכה
100 ג' שוקולד מריר
120 ג' (1/2 כוס) סוכר חום דמררה
50 ג' (5 כפות) אבקת קקאו
35 ג' (כ-1/3 כוס) קוקוס טחון

1 ביצה גדולה
1 כף חלב

אופן ההכנה:
1. מניחים שמרים, סוכר ומים בקערה קטנה. מערבבים ומניחים בצד למספר דקות, עד שהתערובת מתחילה לתסוס.
2. מניחים בקערת המיקסר את תערובת השמרים, דבש, שמן, ביצים, חלמון, מלח וקמח (הכל!!). מחברים וו לישה ולשים על מהירות בינונית עד להתאחדות כל החומרים.
3. מנמיכים את מהירות המיקסר ולשים למשך חמש-שבע דקות נוספות, עד לקבלת בצק חלק, גמיש ומעט דביק.
4. מעבירים לקערה גדולה, משומנת קלות, מכסים במגבת או ניילון נצמד, ומתפיחים למשך שעה-שעתיים (תלוי כמה חם/קר בחוץ), עד שהבצק כמעט מכפיל את נפחו.
5. להכנת המילוי: מניחים חמאה ושוקולד בסיר קטן. מחממים על אש נמוכה-בינונית, עד להמסה מלאה. לחילופין, אפשר להשתמש במיקרוגל.
6. מסירים את הסיר מהאש ומוסיפים סוכר חום, קקאו וקוקוס. מערבבים היטב לתערובת אחידה. מעבירים למקרר למשך 10-15 דקות, עד שהתערובת מגיעה למרקם של ממרח. שימו לב שהיא לא מתקשה מדי -- אחת שיודעת :-(
7. מחלקים את הבצק לחמישה חלקים שווים (כל אחד אמור לשקול מעט יותר ממאתיים גרם, אם בא לכם לשקול). מניחים חתיכה אחת על משטח מקומח ומרדדים למלבן בגודל כ-20X30 ס"מ (לא חייבים לדייק).
8. מורחים כחמישית ממלית השוקולד על הבצק עם לקקן/פלטה מדורגת. משאירים שוליים של 2-3 ס"מ.
9. מקפלים את הבצק על עצמו (על החלק הקצר, כך שמתקבל מלבן של 10X30 ס"מ), צובטים קלות על מנת שהמילוי לא יברח, הופכים (כך שהחלק המקופל מופנה כלפי מטה) ומרדדים שוב, למלבן דק וארוך.
10. מגלגלים את מלבן הבצק לרולדה ומוודאים שהקצוות נמצאים בחלק התחתון. מניחים בצד.
11. חוזרים על הפעולה עם ארבעת חלקי הבצק הנותרים (ושאר המלית), כך שלבסוף מתקבלות חמש רולדות מלאות שוקולד.
12. מניחים את חמשת הגלילים אחד ליד השני - אם הם לא באותו האורך, מותחים קצת כך שכן יהיו. מרכיבים חלה לפי ההוראות הנמצאות כאן. אפשר לראות קצת איך עושים את זה גם בתמונות שלי.
13. מניחים את החלה בתבנית גדולה מרופדת בנייר אפיה. מתפיחים כ-30-40 דקות.
14. בינתיים מחממים תנור ל-190 מעלות.
15. בתום ההתפחה, מערבבים ביצה וחלב בקערה קטנה. מורחים על פני כל החלה.
16. אופים 40-45 דקות, עד שהחלה שחומה ומהממת (ובתקווה לא בצקית..). בתאבון!

הערות/תוספות/שדרוגים:
  • אם יש לכם בצק שאתם מעדיפים להשתמש בו, לכו על זה - אבל הבצק כאן קליל להכנה ונח מאד לעבודה.
  • לגבי הרידוד, הגלגול, הרידוד, כל התהליך הזה - מקווה שהתמונות עוזרות, למקרה שמשהו במלל המבולגן שלי לא מספיק ברור.
  • אם אתם לא בקטע של קוקוס במילוי, אפשר להשתמש בשקדים טחונים או פירורי עוגיות/ביסקוויטים, כמו במתכון המקורי של נטלי.
  • לגבי הקמח, אפשר להשתמש בקמח לבן רגיל, אם כי קמח לחם מומלץ כשזה מגיע לשמרים.
  • אגב, בלי המילוי - או עם מילוי אחר - החלה הזו היא פרווה. הידד וזה.
  • אה. מה הולך בתמונות שלי, אתם שואלים? נסו אתם לצלם בארבע אחר הצהריים, ביום הכי קר וגשום של השנה! ואז לנסות לסנג'ר את חבר שלכם להדליק זיקוק בתוך העוגה, כזה שצריך גם גפרור וגם ברנר כדי להדליק אותו. אההההה עכשיו אתם שותקים, מה?


תשפטו אותי כמה שאתם רוצים -- אני מתה על התמונה הזאת.

22 תגובות:

נטלי אמר/ה...

יום הולדת שמחחחחחח!!!! את גאון והחמ"ש הזאת נראית פשוט היסטרית!!

Tamar Shalem אמר/ה...

מור את אדירה! תודה על הבלוג והמון מזל טוב לו.

אולגה אמר/ה...

מור, איך הזמן טס שנהנים.. הבלוגים של אחרים גדלים כל כך מהר..ושאר ה-בלה, בלה, בלה :)
בלוגולדת שמח!! החלהרוגלעך נראה מעולה, ואני בשם כל הקוראים שלך מפצירה בך להמשיך להיות לא רק מור אלא גם מורקייק עוד הרבה שנים.

Zoe אמר/ה...

מזל טוב!!! זה הרוגלעך העצום [נקרא לילד בשמו..] נראה מושלם.
ולחלוטין להדליק זיקוק זה השימוש הכי טוב לברנר עד היום :D

Liron Mcley אמר/ה...

מזל טוב !!!!!!!!!!!!!!!!!!!
התמונה האחרונה דווקא ממש מגניבה :)

The Cookie Fairy אמר/ה...

חמסה חמסה עלייך
העוגה נראית מעולההה וממש בא לי ליישר אותה היטב.
לאור רעיונות ימי ההולדת השונים אין ספק שאת קריאטיב מבוזבז לגמרי
חוצמזה אני בעד להרגיל את השותף/החבר לכמויות סוכר גדולות בחזרה לפני שיהיה מאוחר מדי,
גם אם הוא מגיע למדפים גבוהים ומסכימה שזה פלא אמיתי
יופי של סיכום מחומש לבלוג, מזל טוב קולולולו

טלי אמר/ה...

לדעתי את גאון!
בלוגולדת שמח! מאחלת לך שתישארי בדיוק ככה. אל תשתני. הפוסטים שלך תמיד מצחיקים אותי יותר מכולם, תמיד נראים טעימים. ואני לעולם, לעולם! לא מדלגת על כל הסיפורים שלפני המתכון כי הם החלק האהוב עליי! בקיצור - מזל טוב!

Tula אמר/ה...

מור מזל טוב! מתגעגעת, פחות טעים פה בלעדייך :)

אנונימי אמר/ה...

רק לציין שאני פה רק בשביל הבלה-בלה-בלה. מתכון אחד לא הכנתי מימי, אבל הטירוף הגאוני והמשעשע שסביב השוקולד וחמאת הבוטנים הוא תענוג צרוף! מזל טוב.

שחף פפו אמר/ה...

מזל טוב! =) =) =)
בלוגולדת שמח קולולולולו
שנה הבאה 6 רצועות של שוקולד ושוקולד!

הדר אמר/ה...

מזל טוב! החמ"ש הזה די גאוני...

טל אמר/ה...

מזל-קייק!
הבלוג שלך חוגג חצי עשור!
אני כל כך שמחה בשבילו. ובשבילך.
חמ"ש- נשמע כמו שם של מפלגה שהייתי מצביעה לה!
תני לי לנחש- בנימין מרנגיהו עומד בראשה?
מאחלת לך עוד שנים רבות ומתוקות של כתיבה קורעת ועוגות שוות
אוהבת♥

ענת אמר/ה...

אם עדיין לא אמרו לך את זה, אז את גאון!
בהזדמנות הראשונה שיש לי אני מכינה את הרוגלע העצום הזה...
מזל טובים וזה!
ושלעולם אל תפסיקי לחפור...

טושטוש אמר/ה...

המון המון מזל טוב לבלוג המקסים והמשעשע וההומוריסטי!

אנונימי אמר/ה...

יו, נראה מעולה ממש! מכינה את זה בסופ"ש, החלטתי בזאת.
שתי שאלות לי:
1. לא השתמשתי אף פעם בקמח לחם לעוגות. מה הופך אותו מתאים לעוגה הזו?
2. אני חשה שנתקשה לסיים את העוגה לבד בבית, אז נראה לי שאביא גם לעבודה. הגיוני מראש לחלק אותה לשתי חלות קצרות יותר?

אנונימי אמר/ה...

הכנתי!! את המילוי הזה בבצק של "שבלולי שמרים במילוי חלבה על קרמל תפוחים"
צ'מעי, אחד הטעימים!
והבלוג שלך משמח ומקסים.
תמשיכי תמשיכי.
איילה

אנונימי אמר/ה...

מזללללללל טוב למורקייק הגאוןןןן! תמשיכי עם הפוסטים הארוכים מאוד (מאוד!) והכי מצחיקים בעולםםםםם!

MoranSha אמר/ה...

בוטנים לא אבל קוקוס כן? כנראה שהאהבה באמת מעבירה אותנו על דעתנו... ;)
קולולו לבלוג!

עלמה אמר/ה...

מזל טוב! זה נראה כה טעים

עדי אמר/ה...

מזל טוב! אחלה פוסט.... כמובן שהכנתי .... אבל באפיה החלה נפתחה באמצע והרצועות ממש נקרעו. יש לך מושג מה יכול לגרום לזה כשעובדים עם שמרים?

אנונימי אמר/ה...

אני אוהבת אותך!!!
סוף סוף מתכון לבצק שמרים בלי טונות של חמאה!! שתופח!!
(תודה ומזל טוב :) )

Mor אמר/ה...

תודות מרובות!!!

עדי, יכול להיות שהיה יותר מדי מילוי? או שרידדת את הבצק דק מדי? או, עוד אפשרות, שלא גלגלת את הרולדות (הרצועות) מספיק הדוק, ואז הן נפתחו?
אם כי.. מה זה משנה, הכל מתערבב בבטן :-)

הוסף רשומת תגובה