> אוגוסט 2014 | Morcake

25 באוגוסט 2014

קרמבו פטל וקוקוס

1.

אתם מכירים את אוריקי, נכון? ילדה מהממת. יפהפיה מבחוץ, הורסת מבפנים, ובמקרה במקרה - אחיינית שלי. אבל זה לא הופך אותי ללא אובייקטיבית לגביה.

(טוב, זה כן. אבל באובייקטיביות אני אומרת לכם שגם אם הייתי אובייקטיבית, עדיין הייתי אומרת את הדברים האלה. ובאופן אובייקטיבי, אני אומרת לכם שאתם צריכים להאמין לי וליושרה שלי. ולאובייקטיביות הבלתי אובייקטיבית שלי)


אז היום יש לאורי הבובה יום הולדת. היא בת תשע, למען השם. היא כבר התחילה כיתה ד' (שניה, תכף מגיע הסבר לגבי האיך-זה-שהיא-כבר-התחילה-ללמוד). ואני בכלל זוכרת אותה תינוקת.

בעצם לא. אני עוד זוכרת אותה בבטן של אמא שלה. אלוהים ישמור, אני מרגישה זקנה.

קיצור.


בתשע השנים האחרונות אורי היתה הילדה הכי יפה בארץ. באובייקטיביות.

אבל בחודש האחרון היא הפכה להיות הילדה הכי יפה בארצות הברית. באובג'קטיביות. כי אורי עשתה רילוקיישן יחד עם אמא שלה, אבא שלה, והאחים שלה (ובאמריקה הרחוקה מתחילים ללמוד כבר בתחילת-אמצע אוגוסט). ווהו בשבילם, בוהו בשביל הדודה המתגעגעת.

(זאת אני. והדודה השניה, שהיא אחותי. והדודים האחרים, האחים של גיסתי. והסבים והסבתות משני הצדדים. קיצור, כולנו מתגעגעים)


אז השנה, בפעם הראשונה מזה לא-יודעת-כמה-שנים, אני לא מכינה לה עוגה ליום ההולדת. אבל החלטתי בכל זאת לחגוג לה יום הולדת וירטואלי, בבלוג, בעזרת קינוח ורוד כלשהו. כי אמנם חרגנו מעניין העוגה הוורודה שנה שעברה, אבל לאורך השנים תמיד הכנתי לאורקה עוגה ורודה כזו או אחרת (המתכון של שנה שעברה מכיל לינקים לכל העוגות הקודמות, אתם מוזמנים לבדוק אותי ולראות שאני לא סתם אומרת).


וזה מוביל אותי ל...

2.

יש סיכוי כלשהו שלא שמעתם על הפאואר קאפל החדש של עולם האפיה-בלוגינג-ספרי בישול-והחיים בכלל, אפרת ונטלי, להלן אפרטלי (שם שהמוצא לפני שבע שניות בדיוק. יש להגות במלרע, קצת כמו "הפרעת לי" - אבל כשפונים לבן, לא לבת. אוף, לא משנה)?


את הבלוגים של שתיהן אתם בטח מכירים. אם לא, אז היי - אשמח אם תוכלו להפנות אותי לעבר הבונקר המנותק מהאנושות בו התגוררתם בשנים האחרונות. בטח נורא שקט ושלו שם.

קיצור, אפרטלי הוציאו את ספר האפיה הכי יפה שראיתם בזמן האחרון. בעברית או בכלל. באובייקטיביות, לגמרי. זה מוטיב מאד חזק בפוסט הזה, אובייקטיביות.


נשבעת לכם, אני לא משוחדת. אז מה אם שתיהן חברות שלי. אז מה אם ידעתי על הפרויקט ממש מההתחלה, אפילו כשהוא היה סופר סודי, וקיבלתי הצצה לתמונות מתוכו וגם הצטרפתי ליום צילום אחד (ראיתם את עוגיות הלבבות על טארט האלפחורס? עזרתי לקשט אותן בקוקוס. אני. אני עזרתי! אה, ולחמניות החלב עם הלימון והשוקולד הלבן? בחיים שלכם לא אכלתם משהו כזה. בברכה, אחת שאכלה שלוש בעשר דקות ויודעת), ובסך הכל הרגשתי מאד מגניבה ומיוחדת וכל כך התרגשתי לקראת היציאה של הספר הזה, כאילו שהוא שלי (אבל הוא לא. הלוואי שהוא היה שלי. הלוואי שהייתי יכולה לייצר משהו כזה. הלוואי שהייתי הן. מי קריפית בכלל?).


ואז מה אם יש בספר מתכון על שמי, לא משהו שכל אחד יכול לומר (חוץ ממך, רחלי. היי!), דבר שבכלל גורם לי להרגיש כאילו אני מלכת העולם ומגה סלב.

אובייקטיבית. אני. לגמרי. הכי.


ברצינות שניה, הכנתי כבר כמה מתכונים מהספר, וכולם - אחד אחד - יצאו מעולה. ומבחינה ויזואלית? להסתכל על הספר ולבכות.

(אפרטלי, יש לכן את הכתובת שלי, נכון? או שאתן מעדיפות לתת לי ביד את הצ'ק שהבטחתן לי תמורת התחנפות משתפכת על גבול המביכה בבלוג?)

(סתם סתם, האמת היא שאני הולכת לשלוח להן צ'ק, על זה שהן לא ביקשו עדיין צו הרחקה נגדי - זה מתחיל להיות לא נעים)


קיצור. תאמינו או לא, אבל למרות כל מה שאמרתי פה, עדיין אין לי עותק של הספר.

קניתי אחד לאמא שלי. אחד לאחותי. אחד לחברה. ולמי לא נשאר? למור!


למה? בשתי מילים - דואר ישראל.
בארבע? דואר ישראל, ימח שמו.


אני לא אכנס לזה שוב, בעיקר כי יש סיכוי שחבר שלי קורא את זה (אפילו שאני אוסרת עליו לקרוא את הבלוג!), ואם הוא ישמע את סיפור הדואר שלי שוב (זו תהיה הפעם החמישים ושתיים), הוא כנראה ייפרד ממני, אבל בגדול --

הדואר איבד לי את הספר.


הוא נשלח אלי, הגיע לסניף לכאורה - סניף שמעולם לא היתה לי בעיה איתו, להיפך.. הבחור שם כבר הכיר אותי וכמעט אף פעם לא ביקש תעודה מזהה (דבר כזה יכול לעשות לי את היום. אני באמת מבוכה מהלכת) - ומאז נעלמו עקבותיו. ביקרתי בשני סניפי דואר, התקשרתי למוקד ארבע פעמים, ופניתי אליהם דרך האתר בשתי דרכים שונות ובכל זאת - הספר איננו.

מזל שאמא שלי, סוג של מלאך, הביאה לי לפני יומיים את העותק שלה, כי "אני גם ככה לא משתמשת בו כרגע". ובכל זאת, לפני שהלכה והשאירה את הספר אצלי, היא צילמה שניים-שלושה מתכונים בפלאפון. ליתר בטחון.


רגע, מה רציתי לומר בכלל?
פרגון היסטרי לאפרטלי - יש.
מרמור היסטרי על הדואר - יש.

קרמבו! רציתי לדבר על קרמבו.


אז ככה.
בספר המתוק יש מתכון לקרמבו תות. והוא שבה אותי. יותר נכון, התמונה שלו.

יש שם תמונה של קרמבו בודד, נגוס, עם מלית תות ורדרדה מבצבצת מבפנים. ראיתי את זה ולא ידעתי מה לעשות עם עצמי. התמונה הזו באמת גמרה אותי.

אם יש לכם כבר את הספר, אתם יודעים על מה אני מדברת. אם לא, תשיגו לעצמכם אחד וחפשו את המתכון לקרמבו. מיד תבינו.


קיצור, כשראיתי את התמונה ישר ידעתי שאני חייבת חייבת חייבת להכין כזה. בשלב מסוים כבר התחלתי גם לחשוב על מתכון ההומאז' לאוריקי, כלומר משהו ורוד, וזה הסתדר בול.

אמנם מחית תותים לא היתה לי בבית - וגם לא תותים טריים כדי להכין מהם מחית - אבל מחית פטל כן. ומחית מנגו גם. שתיהן מעוגה שהכנתי ליום ההולדת הארבעים של אחי (והפחות-מארבעים שלי) לפני חודש וקצת. אההההה כמה פוסטים אני חייבת לכם, אתם לא מבינים בכלל.


אז המנגו ירד מהפרק (אם כי - קרמבו מנגו. דמיינו את זה שניה. טוב, עכשיו תנגבו את הריר שנזל לכם, זה לא אסתטי, ובואו נמשיך), אבל הפטל התאים למוטיב הוורוד.

3.

אפרופו יום הולדת ארבעים.


חברה מהעבודה חגגה יום הולדת אממ עגול לפני יומיים. עזבו מספרים. לא צריך להיכנס לזה. אם אתם מתעקשים, בואו פשוט נאמר שהיא חגגה יום הולדת שלושים ועשר, טוב?

(כי משום מה ארבעים לגבר זה בסדר, אבל ארבעים לאשה? אללי!)


בזמנו הבטחתי להכין לה משהו לכבוד יום ההולדת, ובואו נאמר שגם סוג של התבקשתי. זאת אומרת, לא יודעת.. איך אתם הייתם מפרשים את ההודעה הבאה --

"בוקר טוב, להזכירך ביום שבת יש לי יום הולדת עגול"?


אז כן, רציתי להכין לה משהו. מפה לשם, הכל התחבר.

יום ההולדת של החברה בעבודה.
יום ההולדת הווירטואלי של אוריקי.
הקרמבו מהספר של אפרטלי.


אט אט, התגבשה לה תכנית:

אני אכין את הקרמבו מהספר של אפרטלי. אני אשתמש בפטל, כדי שהוא יהיה ורוד. אולי אוסיף לו גם קוקוס. הוא ישמש אותי ליום ההולדת של החברה, ואוכל לחגוג איתו יום הולדת וירטואלי לאורי. וכיוון שהוא בעצם קרמבו פטל וקוקוס, ולא קרמבו תות, לאפרטלי לא תהיה בעיה לאשר לי לפרסם פוסט עם המתכון.


4.

היות שאני מור, לא הכל הלך לפי התכנית --


קודם כל, הבצק של עוגיית הקרמבו דורש תמצית וניל ומספר כפות מים. אז הוספתי תמצית וניל. רק שבטעות נשפכו לי עשרים גרם במקום הפחות-מעשרים-גרם שצריך. וגם.. תמצית הווניל שלי היא למעשה וודקה שזרקתי לתוכה כמה מקלות וניל לפני כמה זמן - כנראה לא מספיק זמן כדי אשכרה להפוך אותה לתמצית וניל - ולאחר הוספת ה"תמצית" הטעם היה.. אלכוהולי מעט. בואו נאמר שקצת הסתחררתי אחרי שטעמתי קצת בצק.


על המים בבצק ויתרתי, כי כבר לא נזקקתי להם, הודות לוודקה. סליחה, הודות לתמצית הווניל. במשך כמה זמן חצי דאגתי, חצי התרגשתי: מה יקרה לבצק לאחר האפיה? הוודקה תורגש? זה יהיה דוחה? זה יהיה מעולה, וכך אמציא קרמבו וודקה?

בסופו של דבר, קרה מה שחשבתי (וקיוויתי) שיקרה: כל הטעם (החזק מאד) של הוודקה התאדה במהלך האפיה, והתקבלו עוגיות וניל פשוטות וטעימות.


לאחר מכן עברתי למלית. את מחית הפטל עם הסוכר כנראה בישלתי יותר מדי (בסיר האמייל הצהוב החדש וההורס הורס הורס שלי - מה הורס, הורס משפחות), אז היתה שם התגבשות מעט מוגזמת.

חוץ מזה, במתכון המקורי יש שימוש בצבע מאכל ורוד. אני, חכמה שכמותי, בחרתי לוותר על הצבע. ניסיתי ללכת על האופציה הבריאה יותר (יופי גאון, אולי בפעם הבאה תכיני איכס-סלט ולא קרמבו..), וחוץ מזה, חשבתי לעצמי בחכמתי הרבה שהמחית הוורודה-וורודה-וורודה תספיק לי ותתן למילוי צבע מספיק ורוד באופן טבעי.

אז חשבתי.


הוספתי את סירופ הפטל המבושל והמגובש-מדי למרנג שהקציף את עצמו בקערת המיקסר, וראיתי איך המרנג החצוף פשוט צובע לי את כל הנוזל הוורוד-אדום המהמם בלבן. איך? איך? איך?


למה כששמים בגד אדום בכביסה עם מלא דברים לבנים, כולם יוצאים ורודים, אבל כשמוסיפים סירופ פטל למרנג לבן, התוצאה לבנה (כמעט) לגמרי? ארג.

לא משנה.


ואז הגיע ציפוי השוקולד. אני שמחה לבשר שאיתו לא היו בעיות מיוחדות.. אם מתעלמים מהנסיון המכוער של החמאס לטרפד לי את מלאכת הציפוי. כי כמובן שהזמן הנכון לשגר רקטות על תל אביב זה בדיוק כשיש לי על השיש שוקולד מומס שעלול להתקשות תוך דקות, ביחד עם קרמבואים קפואים שעלולים להפשיר ולהפוך לשלולית פטל תוך שניות.

תודה, חמאס. לא, באמת - תודה רבה על ההתחשבות.


ובכל זאת. בשורה התחתונה --

המיני קרמבואים שלי (הכנתי אותם קצת יותר קטנים מבמתכון בספר) יצאו יפים ברובם (חלק קצת עקומים, אבל בואו ניכנס לפרופורציות - גם מגדל פיזה, ואף אחד לא מאז לומר עליו שום דבר רע), טעימים בכולם, וחמודים ממש.


לא, זה לא בדיוק ורוד. זה די לבן. עם גוון מאד מאד מאד  מ א ד  בהיר של ורוד. אבל זה ורוד בנפש. מספיק טוב, לא? אני מרגישה שאוריקי תאשר.

טעים? בטירוף. אני אהבתי, ההורים שלי אהבו, אסף ציפה לא לאהוב כי "זה בטח יהיה חמוץ מהפטל, את יודעת שאני לא אוהבת חמוץ" וילדת יום ההולדת בעבודה אמנם עדיין לא טעמה, אבל קשה לי להאמין שהיא לא תאהב. אני כן יודעת לומר שהיא מאד התלהבה מהמחווה (ומהעובדה שנתתי לה לשמור גם את הקערה הכתומה בה התגוררו הקרמבואים שהיא קיבלה).


והמתכון עצמו - אותו לא שיניתי מבחינת הכמויות, רק קצת בטעמים.. אה ובצורת ההכנה של העוגיה - מושלם. באמת. הכמויות מדויקות, הזמנים מדויקים, הכל. אמנם יצאו לי הרבה יותר קרמבואים מאשר לאפרטלי, אבל זה נובע מהעובדה שהכנתי אותם קטנים יותר.


אם כך, עוד מקרה של win-win-win. אני מרוצה.

5.

בטח נמאס לכם לשמוע אותי מבטיחה הבטחות - או בעצם, מאיימת איומים - אבל בעתיד (הקרוב? הרחוק מאד?) אספר לכם על עוד כל מיני אירועים וקינוחים מהחודשים (כן, חודשים. אני בפיגור עד כדי כך גדול עם העדכונים פה) האחרונים. אולי נדבר גם על הדירה החדשה והמהממת שלי, שזו עוד אחת מהסיבות שלא הייתי פה בזמן האחרון.

או שלא. נראה כבר איך יזרום.


בינתיים, יום הולדת שמח לאוריקי המקסימה, שביקשה ממני אתמול לבוא לבקר אותה עוד חודש, כי היא רוצה שאהיה איתה בליל כל הקדושים (עזבו שניה שזה עוד חודשיים.. קטנוניים אתם, משהו), והמיסה אותי לגמרי (אם כי בסוף התפשרנו על זה שאבוא לבקר עוד שלושה חודשים.. בהזדמנות אני אספר לה שכשאמרתי שלושה, התכוונתי שישה. לצערי).


ויום הולדת שמח גם לחברה מהעבודה. מי יתן והיא תהנה (נהנתה?) מהקרמבואים. והלוואי שתעניק בית חם ואוהב לצלחת הכתומה שלי. סליחה, שלה.


ודבר אחד אחרון -- אם עדיין לא קניתם את "הספר המתוק" של אפרת ונטלי, אתם קצת מתים עבורי. מצטערת, אבל זו האמת. עד עכשיו אפשר היה להזמין אותו רק באינטרנט, אבל ממש השבוע הוא כבר יצא לחנויות - מה התירוץ שלכם?


אה, ודבר אחד פוסט-אחרון -- דואר ישראל, אתם באמת מתים עבורי. לא משנה כבר מה תעשו.


***
קרמבו פטל וקוקוס
מקור המתכון: "הספר המתוק", עם שינויים קלים שלי, כולל צורת ההכנה של העוגיות - במקור עובדים עם חמאה קרה ומבצעים סבלאז'. אבל אני פחות מסתדרת עם השיטה הזו (ועם בצק פריך בכלל, תכלס), אז הלכתי על קרמאז' עם חמאה רכה. ויצאתי עכשיו הכי מתלהבת עם כל המילים שמסתיימות-ב-אז'ים שלי.

כמות: 30-32 מיני קרמבואים בקוטר 4 ס"מ, או כ-14-15 בקוטר 5-6 ס"מ

מצרכים:
לבסיס
50 ג' חמאה רכה
25 ג' (2 כפות) סוכר לבן
85 ג' (3/4 כוס פחות 2 כפות) קמח לבן
20 ג' (כ-3 כפות) שבבי קוקוס
1/2 כפית תמצית וניל
קורט מלח
2-3 כפות מים קרים

למרנג
200 ג' (1 כוס) סוכר לבן
50 ג' מחית פטל
60 ג' (1/4 כוס) מים
3 חלבונים בטמפרטורת החדר
1/4 כפית מלח

לציפוי
300 ג' שוקולד מריר 
2-3 כפות שמן נייטרלי (נגיד קנולה)

אופן ההכנה:
1. מתחילים בהכנת העוגיות: מניחים חמאה וסוכר בקערת המיקסר. מחברים וו גיטרה ומקרימים היטב למשך שתיים-שלוש דקות על מהירות בינונית.
2. מוסיפים קמח, קוקוס, תמצית וניל ומלח. מערבבים על מהירות נמוכה, עד לקבלת תערובת פירורית.
3. מוסיפים מים בהדרגה, תוך כדי ערבוב, וממשיכים לערבב רק עד לקבלת גושי בצק.
4. עוצרים את פעילות המיקסר ומעבירים את גושי הבצק למשטח עבודה. מעבדים קלות לבצק אחיד, משטחים לדיסקית, עוטפים בניילון נצמד ומעבירים למקרר למשך כשעה.
5. לאחר שהבצק הצטנן, מחממים תנור ל-175 מעלות ומרפדים תבנית גדולה בנייר אפיה.
6. מעבירים את דיסקית הבצק למשטח מקומח ומרדדים (הספר אומר עובי של כ-3 מ"מ.. אני מודה שלא הקפדתי, פשוט רידדתי עד שהבצק נראה לי די דק אבל עדיין לא נקרע). קורצים עיגולים בקוטר 4 ס"מ (או יותר, כרצונכם) ומניחים בתבנית - אין צורך לרווח יותר מדי, העוגיות לא תופחות כל כך.
7. אופים 8-10 דקות, עד שהעוגיות מתחילות להשחים. מצננים מספר דקות בתבנית, ומעבירים לרשת לטובת צינון מלא.
8. להכנת המרנג: מניחים סוכר, מחית פטל ומים בסיר קטן. מבשלים על אש בינונית עד שכל הסוכר נמס ומתקבל סירופ.
9. מניחים חלבונים ומלח בקערת המיקסר, ומחברים וו בלון. כאשר הסירופ מגיע לטמפרטורה של 112 מעלות, מתחילים להקציף על מהירות בינונית.
10. ממשיכים לבשל את הסירופ עד שהוא מגיע לטמפרטורה של 118 מעלות. מסירים מהאש (הייתי עושה את זה אפילו במעלה אחת פחות, יש לו נטיה כבר להתגבש בחום הזה).
11. מגבירים את פעילות המיקסר ויוצקים פנימה את הסירופ הרותח, תוך כדי הקצפה, בזרם דק. משתדלים שהסירופ לא יגע בדפנות הקערה אלא ייכנס ישירות לתוך התערובת. ממשיכים להקציף במהירות גבוהה מאד, עד שהמרנג קר לחלוטין (וגם קערת המיקסר) ויציב מאד, לפחות עשר דקות.
12. מעבירים את המרנג לשק זילוף עם צנתר חלק (או שגוזרים את קצה השק פשוט). מזלפים תלוליות מרנג על גבי כל עוגיה (משתדלים לסיים בשפיץ קטן :-) ), ומעבירים למקפיא למשך כשעה.
13. להכנת ציפוי השוקולד: ממיסים שוקולד במיקרוגל או על בן מארי. מערבבים פנימה שמן, ומעבירים לכלי צר יחסית (אבל יותר רחב מהקרמבו) וגבוה (שוב, יחסית).
14. טובלים על קרמבו קפוא בשוקולד ומשתדלים לכסות את כולו (אם כי זה בסדר אם העוגיה מבצבצת קצת החוצה). מחזירים למקפיא (לפי אפרטלי, אפשר להעביר גם למקרר), עד להתייצבות השוקולד. תכלס, זה קורה תוך כמה דקות. מגישים ושמחים.

הערות/תוספות/שדרוגים:
  • לפי הספר, הקרמבואים נשמרים שבוע במקפיא. אני לא לגמרי בטוחה שאצלי הם ישרדו את זה..
  • חוץ מזה, נאמר שם גם שלפני ההגשה, יש לתת לקרמבו כמה דקות בטמפרטורת החדר. ואני אומרת לכם - אין צורך. אכלתי ישירות מהמקפיא. זה אדיר. ציפוי השוקולד עדיין קר מאד ונותן תחושה של גלידונית, אבל המרנג בפנים רך, בדיוק כמו שקרמבו אמור להיות - הוא לא קופא בכלל, וזה מצוין. מומלץ בחום וגם בקור.
  • אם אתם בכל זאת רוצים קרמבו קצת יותר ורוד משלי, אפשר להוסיף מעט צבע מאכל אדום/ורוד, קצת לפני שמסיימים להקציף את המרנג. אתם יכולים גם להוסיף צבע כחול, למשל, ואז לבלבל את הטועמים שלכם - אף אדם לא יצפה שקרמבו בטעם פטל יהיה כחול. הא!
  • כפי שציינתי בהקדמה, בטעות נשפכה לי יותר מדי תמצית וניל לבצק, אז לא הוספתי מים בכלל לבצק. היות שאתם לא אני וזה לא יקרה, כתבתי במתכון את המים שאמורים להוסיף. טוב? טוב.
  • קצת חשבתי וקיוויתי שלא אזדקק לכל שלוש מאות גרם השוקולד עבור הציפוי, אז בהתחלה המסתי רק חצי כמות והתחלתי לצפות. כמובן שבסופו של דבר הייתי צריכה להשתמש גם בחצי השני, וזה הספיק בול. שכחתי שהמתכונים של נטלי מדויקים להחריד. מעצבנת (בקטע טוב!). בכל אופן, שימו לב שיש לכם מספיק שוקולד בבית.. ככל הנראה תזדקקו לכולו.


9 באוגוסט 2014

קרמבל אגסים וג'ינג'ר

כמה דברים טעימים הכנו בקורס הקונדיטוריה שלי.
מלא.


עוגות ועוגיות ומאפי שמרים - הו, השמרים - והמון המון דברים שווים.


ומבין כל אלה, אחד המתכונים שהכי היו זכורים לי - לטוב, כמובן - היה קרמבל האננס וג'ינג'ר האישי שהכנו בשיעור הקינוחים האישיים.


הסופלה שהכנו בשיעור הזה תפח (ומיד צנח) לפי התכנון, הפונדנט היה נוזלי בפנים, כמו שהוא אמור, אבל הקרמבל? הקרמבל הרס אותי.


מעולם לא הכנתי משהו עם אננס לפני כן (למעשה, היתה תקופה שחשבתי שאני לא מתה על אננס, אבל אני חושבת שאפשר לומר די בוודאות שזה עבר לי. תודה לך, תאילנד), וגם בשיעור עצמו איכשהו התחמקתי מכל מלאכת החיתוך. אז... עד היום אני לא באמת יודעת לחתוך אננס. טרו סטורי.


גם עם ג'ינג'ר אף פעם לא עבדתי קודם. יש מצב שגם לא ממש טעמתי. ואני כמעט משוכנעת שבדרך נס הצלחתי לא לקלף ולחתוך גם אותו, כמו האננס, בשיעור.

(קונדיטורית פח)


כך שנוצר מצב שהכנתי קינוח מעולה, התחייבתי לעצמי להכין אותו שוב מתישהו, אבל בעצם עדיין לא ידעתי איך להתמודד עם החומרים העיקריים בו, אז.. מה אני אמורה לעשות? איזה פחד משתק!


וכך עברו להן כמעט שנתיים*.

*מאז סיום הקורס, לא מתחילת הסיפור שלי. אני יודעת שזה מרגיש ככה. נסו להחזיק מעמד, אפילו שלא קל.


עד שהסתיים חודש הלימון במנטקה והכרזתי חגיגית על ג'ינג'ר כחומר הגלם הבא של הפרויקט.


כולם שמחו, במידה כזו או אחרת, אבל אני לא ידעתי מה לעשות. לא עם עצמי, ולא עם הג'ינג'ר.


ג'ינג'רברד? עוגיות ג'ינג'ר בנאליות כאלה עם מולסה וזה וזה? הממ. אולי. אפשר. לא זורם לי.


עד שנזכרתי בקרמבל. ושמחתי קצת.
אבל במקביל פחדתי. שכחתי את כל מה שבעצם מעולם לא באמת ידעתי, אבל העמדתי פנים שאני קצת יודעת בקורס.


מאיפה אני משיגה אננס עכשיו? ואיך אני מטפלת בו?
מה לגבי ג'ינג'ר - איך אני מתמודדת עכשיו עם ג'ינג'ר?


כאילו.. בשלב מסוים חיפשתי תמונה של ג'ינג'ר במחשב שלי, מצאתי תמונה של (כנראה) ארטישוק ירושלמי, ולמשך כמה דקות ממש לא הייתי בטוחה. היתה לי תחושה שזה לא ג'ינג'ר, אבל קצת חשבתי שאולי כן.


עכשיו - אם את לא יודעת איך משהו נראה, איך את אמורה לאפות איתו?!


אבל לא נורא.
אני בחורה אסרטיבית (חה). ואמיצה (חה). ולא מפחדת מאתגרים (חה חה חה חה חה חה).


אז קניתי ג'ינג'ר.
אני חושבת.
יש מצב שזה ארטישוק ירושלמי.
אבל אממ.. בואו נניח שזה ג'ינג'ר.


לאננס לא הגעתי. זה כבר היה יותר מדי בשבילי.


אבל היו לי במקרר שני אגסים, אז.. אתם יודעים. למה לא, בעצם?


(היו לי גם תפוחים, אבל בסדר - קרמבל תפוחים, שמענו עליך, תפסיק כבר.. יש עוד פירות בעולם! נניח אגסים, שהם אולי הפרי הכי לא מוערך מספיק שיש. כל כך צנוע, כל כך שקט, אף אחד לא שם לב אליו, והוא פשוט יושב שם.. מהמם ונהדר ולא מודע לנפלאות של עצמו. אח, איזה אגס זה)


אני לא יודעת לומר לכם אם הקרמבל היה טעים כמו הקרמבל עם האננס. אני כבר לא ממש זוכרת את הטעם שלו.


אני כן יודעת לומר לכם שהקרמבל היה טעים ממש. כי אגסים זה אדיר. והג'ינג'ר לגמרי עובד (אמרה אחת שלא אוהבת חריף, אבל החריפות של הג'ינג'ר היא אחרת. היא חריפות שמגיעה כחלק מקינוח, וזה לגיטימי לגמרי). ואם תצליחו להתאפק שניה, לא לאכול ישר מהתנור, אלא תשקיעו ותניחו כדור גלידה קרה* מעל הקרמבל החם, זה בכלל יהיה אחד מרגעי השיא בחיים שלכם (או שרק לי יש חיים כל כך עצובים, שזה היה אחד מרגעי השיא שלהם?). ורי טרו סטורי.


*תתפלאו לשמוע, אבל גםם גלידת קוקיז אנד קרים מתאימה במקרה הזה -- אחת שיודעת יותר מדי טוב 


אגב, יתרון/חסרון של הקרמבל האישי הזה הוא העובדה שיוצאות ממנו שתי מנות (אמורה לצאת מנה אחת, אבל מפה לשם יצאו שתיים): בדיוק מספיק לכם ולעוד מישהו, כקינוח של ארוחה שווה, או סתם כי יום שבת.


ואם המישהו בסביבתכם לא אוהב קינוחי פירות והג'ינג'ר לא עושה לו את זה, ובאופן כללי הוא מסתובב בעולם כמו היצור המוזר שהוא ופולט מדי פעם "שוקולד!!!" בקול רם?


אז תדאגו מראש לקינוח שוקולדי עבור המישהו הזה (ההצעה האישית שלי: הפונדנט מהספר הכי-יפה-בעולם-וידעתם-שיש-בו-מתכון-על-שמי-? של אפרת ונטלי), ותשמחו על זה שהוא לא מבין כלום ולכם יש שני קרמבלים לעצמכם.


אה, ודבר אחד אחרון - אני כמעט אף פעם לא מקלפת פירות כשאני אופה איתם (לא כולל בננות, חכמולוגים). אני אוהבת קליפות. גם הפעם לא קילפתי את האגסים שלי. אבל הפעם קצת הצטערתי.


אז עשו לי טובה אישית: קלפו את האגסים שלכם.


תודה וזה וזה.

 ***
קרמבל אגסים וג'ינג'ר
מקור המתכון: מבוסס על מתכון מקורס הקונדיטוריה שלי, עם שינויים.

כמות: שני קרמבלים אישיים

מצרכים:
2 אגסים בינוניים
ג'ינג'ר טרי - כמה שרוצים, אני השתמשתי באצבע קטנה.. זה יצא 10 ג' בלי קליפה
30 ג' (2 כפות) סוכר חום כהה
25 ג' חמאה קרה
25 ג' אבקת שקדים
25 ג' (1/2 2 כפות) קמח לבן
25 ג' (2 כפות) סוכר לבן
1 כפית ג'ינג'ר טחון
שקדים פרוסים, לקישוט

אופן ההכנה:
1. קולפים את האגסים וחותכים לקוביות בינונית - לא קטנות מדי, כדי שלא יהפכו לרסק. מניחים בסיר קטן.
2. קוצצים ג'ינג'ר דק מאד ומוסיפים לסיר.
3. מוסיפים לסיר גם סוכר חום כהה ומבשלים על אש בינונית למשך מספר דקות, תוך כדי ערבוב עם לקקן מדי פעם, עד שהסוכר נמס והפרי מתרכך. מסירים מהאש ומניחים בצד.
4. מחממים תנור ל-170 מעלות ומכינים שני קוקוטים.
5. להכנת הפירורים: חותכים חמאה לקוביות קטנות ומניחים בקערת המיקסר.
6. מוסיפים אבקת שקדים, קמח, סוכר וג'ינג'ר. מחברים וו גיטרה ומערבבים במהירות בינונית, עד לקבלת פירורים במרקם של חול.
7. מסננים את האגסים והג'ינג'ר, ושומרים בצד את הנוזל שנשאר מהבישול.
8. מחלקים את הפרי המבושל בין שני הכלים.
9. יוצרים גושים קטנים מפירורי הבצק - לא מהדקים יותר מדי, על מנת שהקרמבל יהיה אוורירי וקל לאכילה. מניחים מעל קוביות האגסים.
10. מפזרים מעט שקדים פרוסים מעל ובין גושי הבצק.
11. אופים כ-15 דקות (אני אפיתי 16), עד שהבצק משחים והריח גורם לכם לאובדן עשתונות קל.
12. בזמן שהקרמבל נאפה, מחזירים את נוזל האגסים לסיר ומצמצמים על אש נמוכה, על מנת שיסמיך מעט.
13. מגישים עם כדור גלידה מעל, ומעל הכל מעט סירופ אגסים.

הערות/תוספות/שדרוגים:

  • אם אתם לא בקטע של ג'ינג'ר, אפשר להשמיט אותו גם מהמילוי וגם מהבצק. אבל בבקשה אל, כי זה כל הקטע של הקרמבל הזה.
  • את האגסים אפשר להחליף בתפוחים, אננס, תכלס כמעט כל פרי שאתם יכולים לחשוב עליו.
  • אם לא אוכלים את שתי המנות מיד, אפשר לשמור במקרר ולחמם מעט בתנור לפני ההגשה.
  • אם נשאר לכם מלא ג'ינג'ר בעקבות הקרמבל הזה, אתם יכולים פשוט להכין את העוגיות המעולות האלה (כמוני!). או שפשוט תכפילו/תשלשו/תרבעו כמויות ותכינו קרמבל אחד גדול (או מלא אישיים) לכל המשפחה ו/או החברים שלכם. כי אתם נחמדים.



אוקיי, עכשיו לכו תראו עוד כל מיני מתכונים ג'ינג'ריים שווים ומגניבים.