> אפריל 2014 | Morcake

30 באפריל 2014

עוגת מוס שוקולד ובננות עם גנאש שוקולד חלב על מקרון קוקוס

יש לי שבעה אחיינים.
שבעת הגמדים.


לאחי יש ארבעה ילדים.
לאחותי שלוש בנות*.


*ליתר דיוק: שתי בנות ועוד אחת שהיא חצי ילדה, חצי קוף. הקוף הכי חמוד שראיתם בחיים שלכם.


אחותי תמיד מכינה לבנות שלה עוגות ליום ההולדת בעצמה. היא אוהבת לאפות ופחות אוהבת לקבל עזרה. שילוב קטלני.

גיסתי אמנם לא קוטלת קנים כשזה מגיע לבישול ואפיה, אבל לאורך השנים היא לחלוטין זרמה איתי כשהצעתי להכין עוגות לילדים.






(תקשיבו - אין הנחתום מעיד על אחייניו, אבל מפה לשם מסתבר שאני דודה ממש טובה!)


ועכשיו הצטרפה לחגיגה בובה קטנה בשם שיר, שחגגה לפני שבועיים יום הולדת שנה.


שיר-שיר נולדה לפנות בוקר של ערב יום הזכרון (תגידו, אתם עמדתם פעם עם תינוקת בת שתים עשרה שעות על הידיים בזמן הצפירה? כי אני לגמרי כן), והשנה יום ההולדת שלה נפל על ליל הסדר. היות שהמשפחה התפצלה במהלך החג, חגגנו לה כעבור חמישה ימים.


וכשאני אומרת חמישה ימים, אני בעצם מתכוונת שבוע.


חגיגות השנה תוכננו לשבת, אבל הדיוה החליטה להיות חולה דווקא בסוף השבוע הזה, אז הן נדחו ביומיים ושולבו עם ארוחת הצהריים שאמא שלי גם תכננה לחג השני.


הקטע הוא שהאירוע נדחה ארבע שעות לפני המועד המתוכנן, כלומר כשעוגת יום ההולדת שהכינה דודה של שיר (אני. זו אני) כבר היתה מוכנה.


הייתם אולי מצפים שאני אצרח, אדפוק את הראש בקיר מרוב תסכול ובאופן כללי, אבכה בהיסטריה.
אבל זה הכי לא אני.


התבגרתי.


אוקיי, שקר. פשוט הכנתי עוגת מוס שגם ככה היתה צריכה להישמר בפריזר, אז מה כבר יקרה לה בעוד יומיים של הקפאה?


זהירות, ספוילר: לא יקרה לה כלום.


לא יודעת מה קורה לי עם עוגות מוס בזמן האחרון. אני הרי כמעט תמיד אעדיף לאכול עוגת שמרים או איזו בחושה טובה (או בחושה בינונית, אני לא עד כדי כך בררנית) על פני מוס.



ומבחינת ההכנה - אני עצלנית מדי. תנו לי דברים קלים. פשוטים. מהירים. הרי גם עוגות בחמש דקות לוקחות אצלי חמש דקות. זמן זה מונח יחסי. שאלו את איינשטיין.


ובכל זאת. לאחרונה מתחשק לי להכין דברים טיפה יותר מורכבים מהעוגות הקבועות, הבסיסיות שלי (אם כי אני עדיין מוציאה מהתנור בראוניז לפחות פעם בשבועיים).


זה התחיל מהג'ירף קייק של נטלי, המשיך עם עוגת הקילו שוקולד ועכשיו.. עוד עוגת מוס. שוב שוקולד. אני לא משהו בלגוון טעמים..


בכל זאת לא מדובר פה באיזו עוגה מטורפת, היסטרית, משהו עם שבע מאות שלבים. אני לא בנויה לזה. עדיין. בייבי סטפס. אבל יחסית לעצמי - זו התקדמות במורכבות.


אולי בגלל זה השכבות של העוגה יצאו קצת עקומות ומכוערות. כי התקדמתי מדי ברמת המורכבות. או משהו.


טוב, הפסקתי לדבר בהגיון.


(כן מור, לפני ארבע ומשהו שנים)
(בסדר, עשרים ומשהו - בואי לא נשקר לעצמנו)


בכל אופן.
העוגה.

עקומה ומכוערת!

הבסיס - שכבת מקרון (המקרון הקוקוסי של פסח, לא המקרון הצרפתי המוערך-יתר-על-המידה).
בתפקיד שחקן משנה - בננות מרוסקות שהיו אמורות להיות גלידת בננות אבל נסיבות הובילו אותן להיות פשוט בננות מרוסקות. אבל לזכותן ייאמר שהן נתנו את הנשמה וביצעו את התפקיד של החיים שלהן. האוסקר בדרך.
בתפקדי הראשי - מוס שוקולד מריר. ביצים, חלמונים, שמנת מוקצפת.. כל אבני היסוד של דיאטה מאוזנת.
מלמעלה - גנאש שוקולד חלב. כי הדבר היחיד שיותר טוב משוקולד זה עוד שוקולד.
ולקישוט - הספרה 1 מסוכר קוקוס.


צורת הקישוט שלי, עם פסי נייר אפיה בשלל זויות משונות על פני העוגה? כן.. לא מוזר. לא מוזר בכלל.


אני חשבתי שהיה ממש טעים. ואני לא כזה אוהבת עוגות מוס, להזכירכם.


הבסיס היה אחלה. מוס השוקולד מוצלח, עם טעם די דומיננטי של בננות.. אבל ללא השפעה של ממש על המרקם. והגנאש? נו, גנאש. ברור שטוב.


אני לא בטוחה מה המשפחה שלי חשבה על העוגה, היות שלא שמעתי יותר מדי תגובות. שום דבר שלילי, אמנם, אבל גם לא חיובי. חוץ מדודה שלי. דודה שלי אהבה.


אבל אתם לא צריכים להקשיב לשתיקה שלהם. אתם צריכים להקשיב לצרחות שלי: "טעים! טעים! טעים! טעים! תכינו! תכינו!"


ואתם יודעים למי עוד אתם לא צריכים להקשיב? לשיר.

רגע לא הייתי ליד העוגה.. וכשבאתי לצלם אותה מבפנים, זה מה שנשאר. רגע, אז אולי המשפחה שלי כן אהבה?

גברת, יש לך מזל שאת כל כך יפה ויש לך את הצחוק הכי חמוד בעולם, אחרת הייתי ממש כועסת על זה שאפילו לא טרחת לטעום את עוגת יום ההולדת שלך והעדפת להשקיע את כל המרץ שלך בקרטיבים (המעולים, אני מודה) שסבתא קנתה.


(לא שאני רומזת שאתם לא יכולים/צריכים להכין את העוגה הזו מתי שרק תרצו -- למשל עכשיו! -- אבל היא גם לגמרי כשרה לפסח. מעניין אם תזכרו אותה שנה הבאה, או שתזדקקו לתזכורת ממני...)


***
עוגת מוס שוקולד ובננות עם גנאש שוקולד חלב על מקרון קוקוס
מקור המתכון: הבסיס מבוסס על הבסיס מהמתכון הזה. המוס מבוסס על מתכון מהספר Baking & Pastry: Mastering the Art and Craft, אבל עם כמה שינויי כמויות שלי.

כמות: עוגה עגולה אחת בקוטר 22 ס"מ

מצרכים:
לבסיס
200 ג' (2 כוסות) שבבי קוקוס
קורט מלח
1 כפית תמצית וניל
3 חלבונים גדולים
75 ג' (6 כפות) סוכר לבן

לשכבת הבננות
3 בננות בשלות, פרוסות לטבעות

למוס
2 ג' ג'לטין
10 ג' מים
300 ג' שוקולד
2 ביצים גדולות
3 חלמונים גדולים
100 ג' (1/2 כוס) סוכר לבן
250 מ"ל שמנת מתוקה

לגנאש
100 ג' שמנת מתוקה
150 ג' שוקולד חלב

אופן ההכנה:
1. לפני הכל, פורסים בננות לטבעות ומקפיאים למשך חצי שעה- שעה לפחות.
2. להכנת הבסיס: מחממים תנור ל-170 מעלות ומכינים תבנית עגולה בקוטר 22 ס"מ (אם לא מדובר ברינג, רצוי לשמן).
3. מערבבים היטב קוקוס, מלח, וניל, חלבונים וסוכר בקערה בינונית.
4. משטחים בתבנית ואופים 20-25 דקות, עד שהבסיס מזהיב. מצננים. אם רוצים, אפשר להניח שקף בתוך הרינג, מעל שכבת הבסיס. בכל מקרה, אחרי שהבסיס הצטנן, רצוי לחלץ אותו מהרינג ואז להניח בתוכו בחזרה, אחרת יהיה קשה לנתק את הבסיס (עם שאר העוגה מעליו) מהרינג בהמשך.
5. מניחים את פרוסות הבננה הקפואות במעבד מזון ומעבדים למחית חלקה. משטחים מעל שכבת הבסיס ומקפיאים.
6. להכנת המוס: מערבבים ג'לטין ומים בקערה קטנה. מניחים בצד למספר דקות, עד שהג'לטין נקרש.
7. מניחים שוקולד בקערה וממיסים בבן מארי. מניחים בצד.
8. מניחים בקערה ביצים, חלמונים וסוכר. טורפים היטב. מבשלים על בן מארי, תוך כדי ערבוב, עד שהתערובת מגיעה ל-57 מעלות.
9. מסירים מהאש. מעבירים לקערת המיקסר. מחברים וו בלון ומקציפים עד לקבלת תערובת תפוחה ובהירה.
10. ממיסים ג'לטין כעשר שניות במיקרוגל. מוסיפים לתערובת הביצים וממשיכים לערבב עד שהיא מגיעה לטמפרטורת החדר.
11. מוסיפים את תערובת הביצים לשוקולד המומס. מערבבים היטב, עד לקבלת תערובת שוקולדית חלקה.
12. מניחים שמנת בקערת המיקסר. מחברים וו בלון ומקציפים לקצפת רכה מאד במרקם יוגורט.
13. מקפלים קצפת לתוך תערובת השוקולד בזהירות עם לקקן, רצוי בשני שלבים, עד לקבלת מוס חלק.
14. מוציאים את העוגה מפריזר ויוצקים את המוס מעל לבננות. מיישרים ומעבירים למקרר למשך ארבע שעות לפחות, עם עדיפות ללילה.
15. להכנת הגנאש: ממיסים שמנת ושוקולד חלב על בן מארי, עד לקבלת גנאש חלק ומבריק. יוצקים מעל העוגה הקפואה - אם צריך, עוזרים לגנאש להגיע לכל קצוות העוגה בעזרת לקקן או פלטה קטנה. שומרים את העוגה בקירור (אפשר גם בהקפאה) עד להגשה.

הערות/תוספות/שדרוגים:

  • אני קישטתי את העוגה על ידי זה שכתבתי את הספרה 1 בעזרת סוכר קוקוס. אתם מוזמנים לקשט כאוות נפשכם, או להסתפק בגנאש.
  • הבננות המרוסקות אמורות להגיע למרקם גלידתי. אני כנראה עיבדתי אותן יותר מדי - וגם השתמשתי בבלנדר מוט, תכלס, כי את מעבד המזון שלי שברתי - אז הן הפכו פשוט לשייק בננות נוזלי מאד, לא גלידה. גם האופציה הזאת בסדר, כיוון שכך הבננות די משתלבות בשאר העוגה מבחינת המרקם, אבל לחלוטין באות לידי ביטוי מבחינת הטעם. 
  • מצד שני, אם - כמו אחותי - אתם לא אוהבים בננות בעוגות בצורתן הטבעית/המרוסקת, ושכבת הבננות המרוסקות מרגישה לכם כמו בריבה ועושה לכם לא טוב, אפשר פשוט להשמיט אותן מהמתכון.
  • אם אתם פחות מתחברים לג'לטין, אני די בטוחה שהמוס יעמוד יציב גם בלעדיו.
  • אל תשכחו לקלף את השקף מהעוגה לפני שאתם אוכלים!



כל דבר בחיים דורש איזון, לא? הכנתי עוגה יחסית מורכבת, יחסית לעצמי.. אז צילמתי חצי מהתמונות, אפילו יותר, בטלפון ולא במצלמה האמיתית שלי. למה? הממ. למה לא?

24 באפריל 2014

כדורי חמאת בוטנים ובייגלה בציפוי שוקולד

לפני חודשיים עזבתי העבודה והתחלתי במקום חדש.


התחום - אותו התחום.


חוץ מזה, הכל שונה.


קודם עבדתי באחת החברות הגדולות בעולם, עם יותר משישים אלף עובדים (ברור שבדקתי בוויקיפדיה).
בעבודה הנוכחית שלי יש פחות מעשרה עובדים.


במקום הקודם עבדתי על מוצר קיים. תחזוקת קוד. די משעמם, די לא דורש יותר מדי.
עכשיו אני מפתחת משהו פחות או יותר מאפס. הרבה יותר אחריות. הרבה יותר עבודה. הרבה יותר קושי.


המיקום שונה, המשרד שונה, אופי העבודה שונה, הגישה שונה... הכל שונה.


ובקצת פחות מחודשיים בעבודה החדשה אני מרגישה שלמדתי יותר ממה שלמדתי בעבודה הקודמת במשך כמעט שלוש שנים.


אז.. האם אני מרגישה שעשיתי החלטה נכונה?
וואו. לגמרי.


אבל.


כמעט כל יום, ללא יוצא מן הכלל, אני מסיימת עם כאב מח.


מה ששמעתם.
כאב מח.
זה לגמרי דבר.


העניין הוא כזה:


אני עושה דברים שחדשים לי.
וקשים לי.
ואני נאבקת עם הדברים הכי קטנים במשך שעות.
ימים.
ימים!



לכן מה שקורה,
כמעט כל יום,
זה שכואב
לי
המח.


מי לעזאזל חשב שזה רעיון טוב לתת לי לפתח אפליקציה לאנדרואיד?


אז לפעמים, כשעובדים וחושבים וחושבים וחושבים כל כך הרבה במהלך היום, צריך לנוח קצת בערבים ובסופי שבוע.
ולהכין דברים פשוטים יותר.
דברים שלא מצריכים מחשבה.
ועבודה קשה.


אולי חטיפים מתוקים-מלוחים.
עם בייגלה.
וחמאת בוטנים.
בלי אפיה.
עם ציפוי שוקולד.

כי שוקולד.


זאת אומרת, דברים פשוטים.. בהנחה שאתם לא צריכים לרסק את הבייגלה בידיים, כי הרסתם את מעבד המזון הקטן שלכם לפני שבוע, בזמן שניסיתם להכריח אותו לעזור לכם להכין חמאת קוקוס.


דברים פשוטים.. בתנאי שתערובת הבייגלה וחמאת הבוטנים שלכם משתפת פעולה ולא עושה לכם דווקא כשאתם מנסים ליצור ממנה כדורים.


דברים פשוטים, אבל רק אם אתם מצליחים אשכרה להכין את הדבר הזה עד הסוף ולא לאכול את הכל בכפית מתוך הקערה.


בקיצור.
מרסקים בייגלה, ממיסים חמאת בוטנים, מערבבים ביחד עם קצת סירופ מייפל.
מניחים בצד והולכים לנוח קצת.
(או להכין עוגת מוס -- אנחנו נדבר עליה בקרוב)
מכדררים. אם לא הולך, נעזרים בכף גלידה קפיצית. הבונוס: בצורה הזו החטיפים יוצאים יפים ואחידים במיוחד.
ממיסים שוקולד. טובלים את החטיפים.
מניחים בצד.
מצלמים.
אוכלים אחד.
ואז אוכלים את כל השאר. 


אבל באמת שאני אוהבת את העבודה החדשה שלי!

***
כדורי חמאת בוטנים ובייגלה בציפוי שוקולד (כן, הם טבעוניים -- תודה ששאלתם)
מקור המתכון: אני!

כמות: לי יצאו 21 כדורים קטנים. יש מצב שיכולים לצאת לכם עוד אחד-שניים אם לא תטעמו מלא תוך כדי. אופס..

מצרכים:
200 ג' בייגלה
150 ג' חמאת בוטנים חלקה/עם שבבים -- לא קריטי
50 ג' סירופ מייפל
75 ג' שוקולד מריר
1 כפית שמן קנולה

אופן ההכנה:
1. מעבדים בייגלה לשבבים קטנים במעבד מזון. לחילופין, שוברים ידנית - משתדלים שזה יהיה לחתיכות כמה שיותר קטנות.
2. ממיסים חמאת בוטנים במיקרוגל. משהו כמו חצי דקה-ארבעים שניות אמור להספיק.
3. מערבבים שבבי בייגלה, חמאת בוטנים וסירופ מייפל בקערה עד לקבלת תערובת אחידה. מצננים שעה במקרר.
4. יוצרים כדורים מהתערובת בעזרת ידיים רטובות. אם הבלילה לא משתפת פעולה (זה כנראה יקרה לכם אם הבייגלה לא יהיה מרוסק מספיק), אפשר פשוט לדחוס כדורים לתוך כף גלידה קפיצית או חותכן קטן, ואז לשחרר החוצה. מניחים את הכדורים בתבנית או מגש.
5. ממיסים שוקולד כחצי דקה במיקרוגל (אפשר גם על בן מארי, אבל אנחנו בקטע של פשטות ומהירות פה). מוסיפים שמן ומערבבים היטב.
6. טובלים את החלק העליון של כל כדור בשוקולד המומס, מרימים, נותנים לשוקולד לטפטף בחזרה לתוך הקערה למשך מספר שניות, ומחזירים לתבנית (או המגש). מעבירים למקרר ושומרים שם עד להגשה.

הערות/תוספות/שדרוגים:
  • אם אתם תוהים למה הפוסט הזה מתויג כ"כשר לפסח", הסיבה היא כי אני הכנתי את החטיפים בחג האחרון, עם בייגלה כשר לפסח, וזה עבד מעולה. אז ווהו.
  • הכדורים לא יוצאים מאד מתוקים (יש מלא מליחות, גם מהבייגלה וגם מהבוטנים), אבל המייפל כן נותן להם מתיקות מעודנת. אם אוהבים מתוק מתוק, אפשר פשוט להוסיף עוד מייפל. פשוט תטעמו מהתערובת ותראו אם טעים לכם (אבל תיזהרו לא לאכול הכל!).
  • את המייפל אפשר להמיר בסילאן או דבש, אבל הם עשויים להשפיע מעט על הטעם.
  • אם רוצים, אפשר לטבול את הכדורים גם בשוקולד חלב או לבן.
  • מתעצלים להכין כדורים מהתערובת? יש לי תחושה שאולי אתם יכולים להדק את כולה לתוך תבנית קטנה, ליצוק מעליה את השוקולד המומס, לקרר ואחר כך לחתוך לריבועים. רק קחו בחשבון שאם הבייגלה לא יהיה מרוסק לפירורים קטנטנים, על גבול האבקה, יש מצב שלא תצליחו לחתוך ריבועים יפים של החטיף.
  • אם גם חמאת בוטנים וגם בייגלה מרגיש לכם מלוח מדי, אפשר להשתמש בביסקוויטים במקום הבייגלה.
  • (אם תשתמשו גם בשוקולד במקום חמאת הבוטנים, תקבלו כדורי שוקולד וזהו. סתם! צוחקת!)
  • אם אתם רוצים לצפות את הכדורים לגמרי בשוקולד (ולא רק את החלק העליון), הייתי הולכת על מאה גרם שוקולד. אולי אפילו מאה וחמישים.
  • מתכון בדיחה, אתם אומרים? ברור לי. אבל אנחנו הולכים על פשטות פה, זוכרים?


טוב, אז.. אם אתם יודעים לפתח לאנדרואיד ובא לכם לתמוך בי נפשית ו/או פיזית -- צרו קשר. רציני, אני זקוקה לסיוע נפשי!

אוי, זה נשמע לא טוב. לא סיוע נפשי כזה...
טוב, אולי גם כזה.