> ינואר 2014 | Morcake

26 בינואר 2014

עוגיות אינסטנט פודינג שוקולד עם קוביות עוגה

אוקיי, למי פה קרה שהיו לו בבית שאריות עוגה?


אני רוצה לראות ידיים באוויר.


זהו? זה הכל? חשבתי שיהיו יותר אנשים...

אה הנה, אני רואה עוד יד הססנית באוויר.


טוב, מעניין -- מסתבר שאתם אשכרה אוכלים את העוגות שלכם.

קונספט מעניין, אני חייבת להודות.
סקרנתם.


הממ. אז בואו ננסה שאלה נוספת:
למי פה קרה שהוא הכין עוגה, והיא יצאה הררית (נו, אתם יודעים.. לא ישרה למעלה. כיפתית. גבעתית. איך קוראים לזה?!), והייתם צריכים ליישר אותה, כי רציתם להכין איתה עוגת שכבות או לקשט אותה או משהו, ונזקקתם לעוגה ישרה (או שאתם סתם פרפקציוניסטים), ואז נשארתם עם פרוסת עוגה עקומה אך טעימה, שלא ידעתם מה לעשות איתה?


או.
עכשיו אני רואה מלא ידיים.
ידעתי שזה מה שיעיר אתכם.

או שאני פשוט צריכה ללכת לאופטומטריסט. יש מצב שעלה לי המספר בעדשות.


בכל אופן.
לי איכשהו תמיד יש שאריות של עוגה כלשהי במקפיא. זו יכולה להיות עוגת חמאת בוטנים שנשארה מיום ההולדת שלי. או עוגת בראוניז טבעונית שהכנתי כניסיון ליום ההולדת של האחיינים שלי, ואף אחד בעבודה לא אכל. או עוגת שוקולד מ... אלוהים יודע ממתי. עוגת שוקולד זה משהו שקורה הרבה בבית הזה.


אז ההנחה שלי היתה שאם אצלי יש עוגות ישנות שמתות לאיטן בפריזר, גם אצלכם יש. כי ביניכם וביני יש קשר קוסמי וירטואלי, מעין טלפתיה אפויה שכזו.

(אני בטוחה במשהו כמו תשעים אחוז שאין באמת דבר כזה "טלפתיה אפויה", אבל במקביל אני בטוחה במשהו כמו מאתיים אחוז שממש בא לי שיהיה דבר כזה.)


קיצור.
אז בתרחיש הדמיוני הזה שבניתי לי בראש, אתם ממש נואשים ולא יודעים מה לעשות עם כל העוגות הישנות שלכם.


רגע, מה זה? מה לעשות עם העוגות הישנות שלכם, אתם שואלים?
שאלה מצוינת.
טוב ששאלתם.

יש לי רעיון עבורכם!


נכון עוגיות שוקולד צ'יפס? מכירים?
מגניב.


עכשיו קחו את העוגיות האלה. הוציאו מהן את השוקולד צ'יפס. והוסיפו פנימה עוגה צ'יפס.


וכשאני אומרת "עוגה צ'יפס", אני בעצם מתכוונת ל"שאריות עוגה שחתכתם לקוביות, ואז חלק מהקוביות האלה יתפרקו לכן בזמן שתערבבו אותן לתוך הבצק ויהפכו לפירורים, אבל זרמו עם זה, טוב?".

פשוט "עוגה צ'יפס" זה יותר קצר..


אז כן.
עוגיות.
עם פירורי עוגה בפנים.
עוגיות inception? כן, אני משערת שאפשר לקרוא להן כך, אם תרצו.
האם אני סוג של גאון שמקדים את זמנו ודוחף את עוגתו בתוך עוגיותיו? כן, אני משערת שאפשר לקרוא לי כך, אם תרצו.


ואם לא תרצו, אני פשוט אקרא לעצמי גאון שמקדים את זמני.
וואטאבר.


קיצור. אם נפסיק שניה עם התשבחות שאתם מתעקשים להרעיף עלי (כשאני קובעת תור לבדיקת ראיה, כדאי לדבר גם עם רופא האזניים.. משהו קרה לשמיעה שלי, אני חושבת) ונחזור לעוגיות --


הכנסנו קוביות עוגה לעוגיות. מגניב. אפשר לעשות את זה עם כל עוגה. אני השתמשתי בעוגת חמאת בוטנים ועוגת שוקולד.
העוגיות עצמן: יש בהן אינסטנט פודינג. אז הן רכות. מאד. כמעט עוגתיות. אבל לא ממש. הן פשוט עוגיות רכות מאד. לא קריספיות. לא קראנצ'יות. רכות רכות רכות.



זה לא דבר רע. זה פשוט.. רך. פאדג'י אולי? לא יודעת. טעים. נסגור על טעים, טוב?



בשורה התחתונה, מה שיש לנו פה זה עוגיות שוקולד* עם אינסטנט פודינג, רכות רכות, ובהן קוביות/פירורי עוגת שוקולד ועוגת חמאת בוטנים. אפשר להכין כל עוגיה. בכל טעם. ולהוסיף לה שאריות של כל עוגה. בכל טעם. מיקס אנד מאץ', חברים. מיקס אנד מאץ'.


*אני לא הולכת לדבר על בצק העוגיות, בסדר? אני לא הולכת לומר שום דבר על זה שבצק עוגיות שוקולד זה אחד הדברים הטעימים בעולם (ביצים חיות זה מסוכן, בלה בלה.. אני חיה על הקצה), יותר מכל בצק אחר. ויותר מעוגיות שוקולד אפויות. כאילו.. הרבה יותר. לא הולכת לומר את זה, כי אנחנו מדברים עכשיו על עוגיות ולא על בצק עוגיות.

העוגיות שהכנתי בפעם הראשונה - עם כף גלידה קפיצית

(שאלוהים יעזור לי, כמה אני אוהבת בצק עוגיות שוקולד נא)


(אוף, לא הצלחתי להתאפק. אני כזאת חלשה)


(אבל אמיתי שניה - כמה אני אוהבת בצק עוגיות שוקולד)



טוב, אז אתם הולכים להכין עוגה, "ליישר אותה" ו/או לשקר לעצמכם שאתם לא יודעים מה לעשות עם השאריות... ואז לדחוף את הפירורים לתוך עוגיות?


מעולה.
אני הולכת לקבוע תור לכל הרופאים בעולם.


***
עוגיות אינסטנט פודינג שוקולד עם קוביות עוגה
מקור המתכון: אני רוצה לומר שהתבססתי על עוגיות האינסטנט פודינג שהכנתי פעם, אבל עכשיו כשאני מסתכלת על שני המתכונים.. הם לא כזה דומים. עם זאת, אני די סגורה שהשתמשתי במתכון ההוא כהשראה, אז.. זורמים? גרובי.

כמות: כ-30 עוגיות גדולות או כ-50 בינוניות. לי יצאו פעם 29 גדולות ופעם 48 בינוניות. אבל אתם יודעים איך אני - טועמת שלושת רבעי בצק לפני ההכנה (המילה שאתם מחפשים כדי לתאר אותי היא "בהמה").

מצרכים:
100 ג' חמאה רכה
100 ג' (1/2 כוס) סוכר לבן
60 ג' (1/4 כוס) סוכר חום כהה
15 ג' אינסטנט פודינג שוקולד
2 ביצים גדולות
280 ג' (2 כוסות) קמח תופח (או קמח לבן רגיל + 6 ג'/2 כפיות אבקת אפיה)
15 ג' (1/2 1 כפות) אבקת קקאו
3 ג' (1/2 כפית) מלח
300-600 ג' שאריות עוגה (תירגעו, אני אכתוב לגבי העניין הזה בהערות, בסדר?)

אופן ההכנה:
1. מחממים תנור ל-180 מעלות. מרפדים תבנית גדולה בנייר אפיה.
2. מניחים חמאה ושני סוגי סוכר בקערת המיקסר. מחברים וו גיטרה ומקרימים למשך כשלוש-חמש דקות.
3. מוסיפים אינסטנט פודינג ומערבבים היטב עד לקבלת תערובת אחידה.
4. מוסיפים ביצה אחת, מערבבים וכדקה לאחר מכן מוסיפים את הביצה השני ומערבבים עד להיטמעות.
5. מוסיפים קמח, אבקת קקאו ומלח. מנמיכים את פעילות המיקסר ומערבבים עד לקבלת בצק.
6. חותכים את שאריות העוגה לקוביות קטנות יחסית (כ-1 ס"מ.. אפשר גם קצת יותר גדול). מקפלים לתוך הבצק - אפשר ידנית עם לקקן, ואפשר להפעיל את המיקסר. שימו לב שהמיקסר כנראה יפורר קצת את קוביות העוגה, לפחות את חלקן.
7. לוקחים חתיכת בצק, מגלגלים לכדור ומניחים בתבנית. אם רוצים, משטחים מעט עם האצבעות. ממשיכים כך עם שאר הבצק. לחילופין, אפשר להשתמש בכף גלידה קפיצית. הקפידו לרווח קצת בין העוגיות, אבל לא המון - הן לא ממש מתפשטות במהלך האפיה. באופן כללי, הצורה שלהן לפני האפיה לא משתנה יותר מדי לאחר האפיה, אז דאגו לעצב אותן כפי שאתם רוצים.
8. אופים 8-12 דקות, עד שהעוגיות מתייצבות בשוליים אך עדיין רכות למגע.

הערות/תוספות/שדרוגים:
  • רוצים עוגיות רגילות ולא שוקולד? השתמשתי באינסטנט וניל והמירו את הקקאו בקמח. ווהו.
  • לגבי העוגה - אני פשוט לקחתי שתי פרוסות עוגה גדולות שהיו לי בפריזר וחתכתי לקוביות. זה אמנם היה די הרבה ביחס לבצק, אבל זה עבד. כן, כמובן ששקלתי - בפעם הראשונה השתמשתי באזור ה-350-400 ג' של עוגת חמאת בוטנים, ובפעם השניה ב-560 ג' של עוגת שוקולד ועוגת חמאת בוטנים. ממש לא קריטי לדייק פה.
  • ואם אתם בכל זאת חושבים שזה מוזר להכניס קוביות/פירורי עוגה לתוך העוגיות שלכם, אז א) אתם בעצמכם מוזרים, ב) אל תעשו את זה. הכינו את העוגיות בלי כלום ו/או עם שוקולד צ'יפס או משהו כזה.
  • תראו. בואו נדבר על הפילפילון בחדר. העוגיות האלה הן לא בדיוק מלכות היופי. אוקיי? הן אפילו קצת.. אתם יודעים. אפשר לראות בהן סוג של קציצות/קבבים, במיוחד אם משטחים אותן לפני האפיה. ואפשר... נו. עוגיות שוקולד. אתם יודעים כמו מה זה עלול להיראות. אבל הן טעימות ורכות וטעימות. אז עצמו עיניים ותנו ביס. טוב?
  • וכן, לגבי המראה - בטח שמתם לב שאצלי יש תבנית אחת של עוגיות עגולות למדי ואחת של עוגיות משוטחות. תכלס? אלה מכוערות ואלה מכוערות. אז עשו מה שבא לכם. יאללה בכיף.


That's good enough for me.

15 בינואר 2014

פנקייק בננות וחמאת בוטנים עם שוקולד צ'יפס

עוד שנה עברה.

מי מגלומנית פסיכוטית?

הבלוג בן ארבע.


ארבע!!!


ארבע.


טוב, נראה לי שהבנתם.

אני אפילו לא יודעת מה לעשות עם הנתון הזה.
לא, באמת.

זה כאילו.. מה? ארבע שנים? אני עושה את זה ארבע שנים?


אני מכינה כל מיני דברים מתוקים.
ולפעמים פחות מתוקים.
ומצלמת אותם.
(רוב הזמן בצורה מחרידה, לאחרונה בצורה מעט פחות מחרידה, ספציפית הפעם בצורה מחרידה במיוחד)
(מי ידע שכל כך קשה לצלם פנקייקים? ולמה התעקשתי לצלם ולהעלות את התמונה השמונה פעמים?)
(לאלוהי חמאת הבוטנים הפתרונים)
וכותבת המון המון המון המון על הדברים המתוקים האלה.
ולפעמים פחות מתוקים.
ועל סתם דברים, שבכלל לא קשורים לדברים המתוקים - ולפעמים פחות מתוקים - שאני מכינה.

את כל זה אני עושה כבר ארבע שנים?

אממ.
מה?!


אז כן. מסתבר שזה מה שקורה.

ואתם פה, משום מה. מלווים אותי ואת הבלוג ואת כל ה.. דבר הזה. אין לי מושג למה. באמת.


אני לא כותבת הכי טוב. (היי עלמה)
אני לא מכינה את הדברים הכי שווים. (היי נטלי)
ואין ספק שאני לא מצלמת הכי טוב. (מה קורה, אפרת?)


אבל אתם קוראים אותי. ומגיבים. ומכינים דברים שאני מפרסמת, לפעמים, ושולחים לי תמונות שלהם. או כותבים לי מיילים והודעות בפייסבוק - לפעמים ראיתם משהו מגניב/מצחיק/חמאת בוטנימי ובא לכם לשתף או לספר לי עליו, לפעמים אתם כותבים לי שהצחקתי אתכם או משהו (די נו - באמת? אני? הכי ריגשתם. אמיתי לגמרי!). או שבא לכם לשאול ולהתייעץ על כל מיני נושאים.
אתם באים לסדנאות שאני מעבירה (וכשאני אומרת "סדנאות שאני מעבירה", אני מתכוונת ל"שתי סדנאות שנטלי ואני העברנו". בלשון עבר) ומבקשים להצטלם איתי (אתן יודעות מי אתן, בנות חמודות - אני מקווה שלא ראו את כל שמונת הסנטרים שלי בתמונות ההן...). או מבקשים ממני ברכות וכל מיני דברים לימי הולדת של חברים*.

(תזכרו את הכוכבית הזו - היא עוד תשוב אלינו)

זה יצא קצת humblebrag. לא התכוונתי לזה. בחיי. זה פשוט באמת מאד מפתיע/מפליא/מרגש/מפעים אותי.


כן, אני נפעמת. אין הזדמנות טובה יותר מזו כדי להשתמש במילה הגדולה והכבדה הזו.

ואפרופו הזדמנויות, אני רוצה לנצל אחת: כבר כמה שנים שאני מנסה להחזיר את המילה תוסס לשפה. עד כה כשלתי. אני אמנם נתקלתי בה מדי פעם, אבל לא בתדירות בה הייתי רוצה. אני ממש חושבת שאנחנו לא מספיק מתייחסים לדברים כ"תוסס". אז אני פונה ללב שלכם - עזרו לי להחזיר את המילה תוסס לאופנה.



קיצור.

ארבע שנים. קטע.
and still going strong.

זאת אומרת - בערך.


את השנה שעברה התחלתי באובססיה קלה. סוג של התמכרות לבלוג ולאפיה ולכתיבה ול"אוי לא, תכף חוגגים את קוואנזה, חייבת להכין משהו לכבודו!!".

סתם, את קוואנזה אף פעם לא חגגתי.


אבל את כל החגים האמיתיים כן. וגם את החגים הלא אמיתיים. אני חושבת שהשיא היה כשאפיתי בטירוף לקראת יום הפאי וסיינט פטריקס דיי, ישבתי לכתוב את הפוסטים ברצף, בערך שניה וחצי לפני שטסתי לחו"ל, ואז דאגתי לפרסם אותם בתאריכים הנכונים, דרך הפלאפון, בזמן טיול בארה"ב.


ואז, בשלב מסוים, הבנתי ש"נעים מאד, קוראים לי מור ואני מכורה". מכורה לבלוג.


אז הורדתי רגל מהגז. נרגעתי קצת. יחסית. בסוף 2013 פרסמתי שלושה-ארבעה-גג-חמישה פוסטים בחודש, במקום שבעה-שמונה בתחילת השנה.


ועכשיו אני קצת במצב הפוך. אופה הרבה פחות. כותבת הרבה הרבה פחות.


אבל הבלוג עוד פה. איתנו. חי וקיים ונושם. העניין הוא פשוט שאני צריכה למצוא את המינון הנכון עבורי - נראה לי שעדיין לא לגמרי הצלחתי להגיע לאיזון.

(בטח לא לאיזון נפשי - מהבחינה הזאת אני על הקצה בערך כל הזמן)

רואים את הבלילה הזו? היא סמיכה מדי. זה מה שקורה כשבטעות משתמשים בכוס קמח במקום חצי כוס. בוז.

והבלילה הזו? נפלאה, נהדרת ובעיקר נוזלית בדיוק במידה הנכונה!

אבל אני עובדת על זה.

ומה בינתיים?
בינתיים סיכום קטן.
לא בדיוק סיכום.
אולי כן?
לא יודעת.

תקציר.
כן, תקציר של השנה האחרונה.


פרויקט "כחומר ביד הבלוגר" נולד. הפרויקט שפחות-או-יותר-חשבתי-עליו ואותו אני מנהלת במסגרת תפקידי במנטקה. תכלס? אחד הדברים שאני הכי גאה בהם בשנה האחרונה ובכלל. ואני לא ארחיב יותר מזה, אני עלולה להתחיל להשתפך פה. אתם לא באמת רוצים שאשתמש שוב במילה "נפעמת", נכון?


מה עוד? חגגתי מאתיים פוסטים. מתי יהיה מספר שלוש מאות? אולי לקראת סוף השנה הזאת. אולי בשנה הבאה. נראה..
אירחתי פה את גיסתי והכנתי עוגיות לכבוד הסדרה של אחי.
חגגתי יום הולדת עגול לאמא שלי והכנתי מלא דברים לכבוד סרט החתונה/מסיבת הרווקות של חברה שלי.
אפיתי עם אפרת שוב ועם מאיה ועם גיל ונטלי ועם פני.
היה את הקטע הזה של הסדנאות (הוא עוד ישוב. מתישהו. נראה לי. טוב, נראה..). היתה תקופה קצרה וחביבה במאקו. הכנתי גם סנדוויץ' בישקוטים לעצלנים.
היה את הפוסט ההוא של האחד באפריל שכנראה הכה אתכם בתדהמה ואת פוסט יום ההולדת שלי שיצא הרבה הרבה יותר עצוב ממה שהתכוונתי. קראתי אותו לא מזמן והייתי מופתעת מכמה ממורמר הוא יצא. בחיי שלא התכוונתי.



הו וואו, סמכו עלי שכשאני כותבת תקציר, הוא יצא תאריך. מרוב שהוא ארוך. זה היה ברור, נכון? לא באמת הייתי צריכה להסביר?
**אנחת ייאוש עצמי**

אז..
כן.


ארבע שנים של זה. של הדבר הזה שקרה פה עכשיו. 

ארבע שנים של נסיונות שלי לדחוף לכל מקום בננות וחמאת בוטנים ושוקולד. ונקודות. גם נקודות.
לפני שנתיים חגגתי עם לחם בננות עם חמאת בוטנים.
בשנה שעברה חגגתי עם קאפקייקס שקדים ופיסטוק מנוקדים.


והשנה?
השנה הכנתי פנקייקים עם בננות, חמאת בוטנים ושוקולד צ'יפס.
וכן, הם מנוקדים.


כי אני שפויה. וכי זה הלאב צ'יילד של המתכונים הקודמים, של שנה שעברה ולפני שנתיים.
(אממ.. מה הולך לקרות ביום הולדת חמש? בשיא הרצינות, מתחילים להיגמר לי הרעיונות)


במיוחד לכבוד החגיגות הזמנתי מאיביי בקבוק לחיץ. כזה שיאפשר לי לצייר עם בלילת הפנקייקים.
והתחלתי להתכונן. ואשכרה לשחק עם האוכל.



כמעט כל נסיונות הפנקייקים שלי עד כה לא צלחו. תמיד ניסיתי "להבריא" את הבלילה. להשתמש רק בקמח מלא. או לטבען. או... לא יודעת, כל מיני דברים שגרמו לפנקייקים שלי לצאת...... בלה. כן, בלה.
הם היו דחוסים. ולא טעימים. הם התפרקו ל"פנקייקושקשת" (ארוך מדי? עדיף מקושפנקייק?). הצלחתי להיות הבחורה הזאת שיודעת להכין עוגות שכבות מורכבות (ועקומות ומכוערות), אבל כושלת בהכנת פנקייקים.

הגירסא הפחות מוצלחת של הפנקייקים.. עם הבלילה הסמיכה. הפנקייקים יצאו לי קצת.. אפורים? לא יודעת.

הגירסא המוצלחת יותר. או.. הלא-מוצלחת פחות. הידד לאופטימיות.

מחיאות כפיים בבקשה.


אבל הפעם החלטתי לוותר על כל השטויות. החלטתי שאם כבר פנקייקים, אז כבר.
פניתי לידידי הטוב בעולם, ספר-המתכונים-שקיבלתי-כילדה. הספר שכיכב פה כבר בפוסט הראשון בבלוג, לחם הבננות שלי, אותו הספר שהביא לעולם את הבראוניז. ב-ה' הידיעה.
לספר ההורס שלי היה מתכון לפנקייקים עם שיבולת שועל. אז לקחתי אותו ועשיתי את מה שאני עושה הכי טוב - קרעתי אותו לגזרים. סתם, לא לגזרים.. אבל עשיתי לו מתיחת פנים קלה.


ואז התחלתי לצייר.
ציירתי נקודות בלילה לתוך המחבת. טיגנתי קצת ויצקתי עוד בלילה למעלה.
ציירתי את הספרה 4. ואת האות M. וכל מיני דברים. וטיגנתי טיגנתי טיגנתי.


ואז אכלתי את הכל. כן, הכל. בבת אחת. רציתי למות. אבל אכלתי הכל.
הבעיה? זו היתה התחלה טובה, אבל הפנקייקים יצאו קצת.. לבנים? אפורים? לא מספיק טובים.


בכל אופן, זה היה רק ניסיון. הייתי צריכה להכין שוב ולצלם.
אז הכנתי שוב. צילמתי. אלה התמונות שאתם רואים פה לאורך הפוסט.
רק.. היתה בעיה אחת. כשבמתכון כתוב "חצי כוס קמח" ומור הגאון קוראת את זה כ"כוס קמח".. הממ. בעיה. הבלילה יוצאת סמיכה מדי ולא זורמת (pun הכי intended) ומשתפת פעולה כמו בפעם הקודמת.


לא היתה ברירה, נאלצתי להכין את הפנקייקים בפעם השלישית. ולעשות כמה צילומי השלמה, החל משלב הטיגון ועד שלב הצלחות.
אוף.
הכי מעצבן זה כשצריך להכין פנקייקים עם בננות, חמאת בוטנים ושוקולד צ'יפס ואז לאכול את הכל (לא בבת אחת הפעם - למדתי דבר או שניים מכאב הבטן של התקרית ההיא).
סופר אוף.

סופר אוף? מה?


קיצור.
בסוף יצא טוב.
בערך.
לא מושלם.
רחוק ממושלם.

אבל יודעים מה החלטתי?
החלטתי שזה בסדר.
החלטתי שהפנקייקים שלי לא חייבים להיות עגולים ומושלמים.
גם הציורים לא. העיקר שתבינו את העקרון.
וזה בסדר להשתמש בבלילה מחוברת ילדים.
וזה בסדר לחזור לבסיס פעם ב...
ולהכין מתכון עם כוסות וכפיות. בלי משקל. בלי גרמים.
כן, זה בסדר להכין בננות-שוקולד-חמאת בוטנים בפעם השלוש מאות ותשע.
וזה ממש בסדר שאין לי מושג איך לצלם את הדבר הזה, אז הפתרון שלי היה לשלוף את כל הצלחות שלי מהארון ולקוות שהצלחתי לבלבל אתכם מספיק כדי שלא תשימו לב.
וזה בסדר לכתוב ולכתוב ולכתוב ולכתוב. גם אם תחשבו שאני חופרת.


אה, ואם לא תאהבו את הפוסט הזה? אם תחליטו שלא בא לכם לקרוא אותו או אותי או "די מספיק, מה היא רוצה מהחיים שלנו?"
זה בסדר. באמת. הכי בסדר.

אבל אם בא לכם לחגוג איתי? ואתם בוחרים לחשוב שלעמוד ולטגן פנקייקים עם נקודות במשך חצי שעה זה דבר הגיוני? וכיף לכם ומגניב לכם פה?
וואו. זה כל כך הרבה יותר מבסדר.


זה..
כאילו..
די. הכי ריגשתם.

***
פנקייק בננות וחמאת בוטנים עם שוקולד צ'יפס
מקור המתכון: התחלתי ממתכון בספר הבישול לילדחפ Alpha-Bakery. ואז שיניתי.

כמות: 25-30 פנקייקים קטנים בקוטר של 5-6 ס"מ. או.. פחות פנקייקים גדולים יותר :-)

מצרכים:
1 בננה גדולה, מעוכה
1 כף שמן קנולה
1 כף (גדושה, ברור) חמאת בוטנים
1 ביצה גדולה
1/2 כוס חלב
1/2 כוס קמח לבן
1 כפית אבקת אפיה
1/4 כפית מלח
1 כף סוכר לבן
2-3 כפות שוקולד צ'יפס (לא חובה)

אופן ההכנה:
1. מניחים בננה במעבד מזון. מעבדים למחית.
2. מוסיפים שמן, חמאת בוטנים, ביצה וחלב. מעבדים שוב עד לקבלת תערובת אחידה וחלקה.
3. מוסיפים קמח, אבקת אפיה, מלח וסוכר. מעבדים שוב, רק עד לקבלת בלילה חלקה.
4. אם רוצים, מערבבים פנימה שוקולד צ'יפס.
5. מחממים מחבת על אש בינונית.
6. יוצקים כפות מהבלילה למחבת. מטגנים חצי דקה-דקה, עד שמתחילות להופיע בועות על פני הפנקייקים.
7. הופכים ומטגנים עוד כחצי דקה על הצד השני. מעבירים לצלחת וממשיכים עם שאר הבלילה.
8. אוכלים את הכל בבת אחת. סתם, מחלקים לכמה ארוחות שונות. או מזמינים חברים/משפחה לאכול אתכם, אם אתם בקטע של אנשים ולא אנטי סוציאליים כמו אממ.. מישהי שאני מכירה.

הערות/תוספות/שדרוגים:

  • לא, לא חייבים מעבד מזון. אפשר לערבב הכל ידנית, אבל זה מהיר והבלילה יוצאת חלקה ויופי טופי. אני השתמשתי, אגב, ב"מעבד המזון" של הבלנדר מוט שלי. לא רוצים? קערה כף עובדות יופי.
  • אני לא שימנתי את המחבת שלי. לא היה צורך. אם אתם לא סומכים על המחבת שלכם, שמנו טיפה לפני הטיגון.
  • אז בתמונות הראיתי לכם פנקייקים מצוירים, אבל באופן ההכנה לא כתבתי כלום על זה. למה? כי הנחתי שלא לכולם יש סבלנות לזה. אם אתם בכל זאת רוצים פנקייקים מצוירים, זה מה שעושים: העבירו חלק מהבלילה לבקבוק לחיץ. ודאו שהבלילה ממש חלקה, אחרת יהיה לכם קשה לצייר. ציירו בעזרת הבקבוק מה שבא לכם, היישר לתוך המחבת. שימו לב - אתם צריכים לצייר את מה שזה לא יהיה שתרצו בתמונת ראי, כי זה יהיה החלק העליון של הפנקייק אחרי שנטגן ונהפוך. סבבה? סבבה. קיצור. מטגנים קצת, משהו כמו דקה, ואז יוצקים בערך כף בלילה מעל הציור (או כמה שתרצו, תלוי בגודל הפנקייקים שלכם). ממשיכים לטגן כרגיל. אולי בהתחלה זה לא יצא לכם כל כך טוב - הציור יצא מבולגן או לא כהה מספיק לעומת הפנקייק עצמו, אבל אם תתאמנו מספיק, בסוף יהיה מגניב.
  • מה עוד אפשר לעשות? לסדר כמה שוקולד צ'יפס על המחבת, בכל צורה שתרצו, להמתין מספר שניות ואז לכסות את השוקולד בבלילה. תקבלו פנקייקים מצוירים.. עם שוקולד צ'יפס. מה?! כן. מצד שני, אם אתם לא פסיכופתים ואין לכם סבלנות לעמוד ולסדר שוקולד צ'יפס בתוך מחבת, אני גם אבין.
  • הפנקייקים לא סופר דופר מתוקים (כן, אמרתי סופר דופר), אז.. או שתמתיקו קצת, או שתעשו את הדבר ההגיוני (שאני לא עשיתי) ותפגישו ביניהם לבין סירופ מייפל. או שוקולד. או גם וגם. אני לא שופטת. להיפך. אני עשויה למחוא לכם כפיים.
  • בואו נסכם שאתם לא שואלים אותי אם אפשר להכין את הפנקייקים בלי חמאת בוטנים, טוב? התשובה היא כן, אבל התשובה האמיתית היא לא.
  • ודבר אחרון - אני לא לגמרי בטוחה שזה נכון מבחינה בריאותית ותברואתית וזה, אבל אני שמרתי את הפנקייקים המוכנים במקרר ואכלתי אותם גם אחרי יומיים. אז.. כן. תעשו עם זה מה שאתם רוצים.


*ביקשתי מכם לזכור את הכוכבית, אי שם בתחילת הפוסט, לא? אז קוראת הבלוג היקרה נועה השם-המלא-שמור-במערכת, ציפור קטנה לחשה לי שיש לך יום הולדת עשרים ושלוש היום. אז בואי נתעלם מהעובדה שהדבר הזה גורם לי להרגיש זקנה (היי, תתנחמי בזה שהכל גורם לי להרגיש זקנה) וקצת לכעוס עלייך (כי את אשמה בגיל שלך) ופשוט נסגור על זה שאני אקדיש לך את הפוסט הזה, טוב? כי... כי... הרבה יותר הגיוני לחגוג יום הולדת לבן אדם מאשר לבלוג. אז נועה, יום הולדת שמח! הכנתי לך מלא פנקייקים וירטואליים עם הספרה 4 והאות M!! האם זו לא המתנה הטובה ביותר שקיבלת אי פעם?