> רולדת ספרינקלז עם קרם שוקולד | Morcake

31 בדצמבר 2014

רולדת ספרינקלז עם קרם שוקולד

השנה נגמרת היום. היום היום היום.


התרגשויות?
נראה לי שכן.
קצת.
התרגשויות מסוימות.


ואיזו דרך טובה יותר יש לסיים את השנה מאשר עם ספרינקלז AKA סוכריות צבעוניות AKA עיגולים קטנים (ו.. בסדר, בלתי בריאים בעליל) של אושר?
נכון, אין.
זאת אומרת.. חוץ מאבקת פיות מנצנצת. אולי. אבל גם כזאת תגיע בקרוב.
נתחיל איתה את השנה הבאה, טוב?
טוב!


תראו.

עד לפני שנה וקצת לא כל כך אפיתי דברים.. לעצמי. כלומר, לבית.


כן הכנתי לי לחמניות לארוחת בוקר. או מאפינס סוג-של-בריאים לפעמים. גרנולה. דברים כאלה.


כשכן אפיתי דברים יותר אממ.. עוגתיים? כן, בואו נלך על עוגתיים. כשכן אפיתי דברים כאלה, זרקתי אותם על אנשים אחרים. על המשפחה שלי לפעמים, על העבודה רוב הזמן.

כמובן, היתה הפעם ההיא שניסיתי להיות נחמדה לשכנים. זה היה ניסיון חד פעמי כושל במיוחד.


קיצור.


עם כמה שאפיתי - והו וואו, כמה שאפיתי - היה נדיר לתפוס אותי עם עוגה/עוגיות בבית. מקסימום לחם בננות.


אבל בשנה וקצת האחרונות יש אסף. קודם כמבקר תדיר, אחר כך כשותף לדירה.


אסף אוהב מתוק. לא כל דבר. נגיד.. ממתקים לא מדברים אליו כל כך. אפילו משוקולדים מסוימים הוא לא מתלהב (אמאנדאמז זה סתם "מלא צבע מאכל", ופרלינים תמיד מכילים "טעמים מוזרים ודוחים". אני.. אני לא יודעת איך להתמודד עם זה).


אבל עוגות? זו אהבת אמת. בפרט שוקולד. וגבינה-איכס. אחד הדברים שהכי משמחים אותו זו עוגה שוקולדית טובה. מוס, קרם, "סתם" בחושה (אבל ברור שעדיף שבכל זאת יהיה עליה או בתוכה גם איזשהו מוס או קרם).


באמת, מעטים הדברים שמשמחים אותו יותר מעוגה טובה. חוץ מסטייק. לסטייק יש מקום של כבוד.


אם כי.. ייאמר לזכותו של הבחור, שכשאין לי זמן/כח להכין משהו מורכב ושווה וחגיגי, הוא מוכן להסתפק גם בבראוני בכוס.

נשמה טהורה.


קיצור, עכשיו אני אופה הרבה יותר טובים שנשארים בבית. בעיקר שוקולד, הרבה פחות חמאת בוטנים (**בוכה בכי היסטרי**). אבל הוא מאתגר אותי - לרוב, אם יש במה שזה לא יהיה שאני מכינה שוקולד, ואין "דברים מוזרים", הוא יאכל ויהיה מרוצה. אבל לפעמים כן יש בקשות מיוחדות שמביאות אותי לנסות דברים שכנראה לא הייתי עושה אחרת

נגיד רולדה.


לפני כמה זמן הגענו, איכשהו, לדבר על רולדות. והוא ביקש שאכין לו אחת. עם שוקולד. בלי לחץ, כשיוצא לך. אבל תכיני. תודה.


רולדה? הממ.
אני לא יודעת איך מכינים רולדות.
מעולם לא הכנתי רולדה.


צריך לגלגל במגבת ולעבוד מהר ולהיות מוצלחים וכל זה, לא?

כן? רולדה?

כן. רולדה.


ואז היינו אצל ההורים שלי לארוחת צהריים באיזו שבת. אמא שלי הכינה רולדה במילוי תפוחים.


כבר שמעתי על הרולדה הזו מאמא - כמה היא קלה, וכמה טעימה, והיא פרווה, ואיזה יופי ואיזה כיף.
והפעם סוף סוף זכיתי גם לטעום.


הבצק - מעולה.
המילוי - פחות עשה לי את זה. אני פחות אוהבת תפוחים מגוררים דק-דק-דק. גם אסף לא התלהב, כי הוא בכלל פחות מתלהב מעוגות עם פירות. **גלגול עיניים נואש**


אבל ביקשתי מאמא שתסביר לי איך מכינים את הרולדה עצמה, וזה היה ממש קל. "ארבע ביצים, ארבע כפות קמח, ארבע כפות סוכר, ארבע כפות שמן".


כמובן שכשאשכרה רציתי להכין את העוגה, שכחתי הכל ואילצתי אותה להסביר לי הכל מההתחלה. באמת שכיף איתי.


בכל אופן, היה ברור שתפוחים לא הולכים למלא את הרולדה שלי.

כן? רולדה? עם הגלגול והדיוק והכל?

כן, מור. כן. רולדה. את מכינה רולדה. תתאפסי על עצמך.


אז לא תפוחים. מה כן? זה הולך להיות שוק לכולם - שוקולד.


זאת אומרת, לא בדיוק.


הרולדה היתה קצת ספונטנית ולא היה לי זמן/כח/כח (ממש לא היה לי כח) להכין מילוי שוקולדי חגיגי ומתוחכם. אז לקחתי שמנת, לקחתי נוטלה, הקצפתי ויצאתי עם סוג של קצפת נוטלה (מאד רכה, מאד נשפכת, קצת בלתי נסבלת).


הבצק היה ממש קל להכנה - מקציפים חלבונים, מוסיפים פנימה את כל השאר, הופ! מעבירים לתבנית ומיישרים, הופ! אופים, הופ! מוציאים מהתנור, מגלגלים וממתינים. הופ הופ הופ.


אה, ולפני שיוצקים את הבלילה לתבנית, מפזרים על נייר האפיה מלא סוכריות צבעוניות. כי זה שמח וצבעוני ואני רוצה רולדה שמחה וצבעונית, למען השם!


קיצור. זה היה כמו סוג של נס.

הרולדה התגלגלה. ונפתחה בחזרה. והתגלגלה שוב. ופשוט.. פשוט התרלדה.

איזה כיף זה כשרולדה מתרלדת!


המילוי? קצת יותר בעייתי. קצפת הנוטלה היתה.. נחמדה בטעם, בלתי נסבלת בהתנהגות שלה. באמת, כזאת שובבה, ממש הקיאה את עצמה מתוך העוגה וניסתה לברוח. אלוהים יודע לאן, אפשר לחשוב מה מחכה לה בחוץ.


אסף אמר שהבצק מעולה, שיצא לי בדיוק כמו לאמא (ווהו!), אבל שבפעם הבאה הוא רוצה קרם שוקולד אמיתי.
אמיתי? טוב, דיוה, תקבל קרם אמיתי.

רגע - פעם הבאה? אני צריכה לעשות את זה שוב?


אוקיי. אכין את קופסת הספרינקלז.


קטן עלי. הכנתי רולדה פעם אחת, אין סיבה שלא אצליח להכין אותה שוב. נכון?

(תודו שאתם מצפים לאסון כלשהו בפעם השניה, בגלל הצורה בה סיפרתי את זה)


אז לא, אין אסון. נכון! הפעם השניה הלכה טוב גם היא.


אנחנו בפוסט סוף שנה פה היום, אנשים. אין מקום לפסימיות וכשלונות. רק סיפורים טובים וחיוביים ואיזה כיף.


אז ככה.


הכנתי את הרולדה שוב.

העוגה נראית מסכנה ככה, נכון? אל תדאגו, צריך רק לחתוך את הקצה, ואז בפנים יש רולדה מהממת

הבצק היה נהדר ושיתף פעולה יופי.

הספרינקלז התפזרו קצת פחות טוב הפעם, אבל עדיין היתה שמחה וצבעוניות.


והקרם - הו הקרם. גנאש מוקצף. שוקולד ושמנת ושמנת והו וואו, איזה אושר. כמה טעים. איזה מרקם. כאילו - כן, כולה גנאש מוקצף. אבל dude, גנאש מוקצף.


תקשיבו, אין לכם זמן. אתם צריכים ללכת להחליט איך אתם לחגוג היום את הסילבסטר (אתם-יודעים-שסילבסטר-היה-אנטישמי? מה-אתם-חוגגים-סילבסטר-עוכרי-ישראל?), אז בואו נגיע לשורה התחתונה:


הרולדה הזאת גם שמחה, גם צבעונית, גם קלה להכנה, גם מכילה קרם שוקולדי טעים בטירוף, וגם.. ואתם גם יכולים להכין אותה, לצלם אותה, להדפיס בצורה מגניבה ואז לתלות במטבח שלכם ולעוף על עצמכם ועל התמונות הגרועות שלכם. ולזכור תמיד כמה טעימה היתה הרולדה.

התמונות לא עקומות, אתם מדמיינים (חלופה נוספת: אתם עקומים). והאור הטבעי המוזר של שבע בבוקר בכלל לא מוזר..
אוף אתכם, די להציק

עכשיו אתם בטח חושבים לעצמכם - יא היסטרית, מה נסחפת? כולה רולדה. אפשר לחשוב. זה לא כזה מסובך. זה לא שביקשנו ממך לרדד בצק לפאי או משהו.


נכון.
אתם צודקים.
אבל מבחינתי זה הישג.
ואני גאה בעצמי.
כשאני חושבת על הרולדה הזאת, אני כמו החתול (איכס) שמסתכל במראה ורואה אריה.
אז הא לכם, אל תנסו לדכא אותי.
ROAR!
(בחיי שלא חשבתי בהתחלה על השיר של קייטי, אני בכלל בתקופה הטיילור סוויפטית שלי עכשיו, אבל פתאום הבנתי שהשיר כל כך מתאים פה וזה וזה. אז roar לכם)

ולגבי ה"איך לחגוג הערב" הזה שכל כך מטריד אתכם, קבלו טיפ קטן ממני: פיצה, בירה, "המירוץ למיליון" (או ערוץ הכנסת או נשיונל ג'יאוגרפיק, לא יודעת.. אתם בטח צרכני תרבות יותר טובים ממני. אני רק מדברת על תכניות ריאליטי וטיילור סוויפט כל היום), ומשהו טעים לקינוח.


אולי רולדת ספרינקלז עם גנאש שוקולד מוקצף?


הפי ניו ייר וזה!


***
רולדת ספרינקלז עם קרם שוקולד
מקור המתכון: את המתכון לעוגה עצמה אמא שלי קיבלה מהמניקוריסטית שלה, ווהו!

כמות: רולדה אחת טעימה מאד :-)

מצרכים:
לעוגה
4 ביצים גדולות, מופרדות
50 ג' (4 כפות) סוכר לבן
40 ג' (4 כפות) קמח לבן
55 ג' (4 כפות) שמן נייטרלי (אני השתמשתי בקנולה)
1 כף סוכריות צבעוניות קטנות (לא חובה)

לקרם
250 מ"ל שמנת מתוקה, מחולקת
150 ג' שוקולד מריר

אופן ההכנה:
1. מתחילים בהכנת הקרם: מניחים 125 מ"ל שמנת מתוקה בסיר קטן. מביאים לסף רתיחה.
2. בינתיים קוצצים שוקולד מריר ומניחים בקערה בינונית.
3. כאשר השמנת מתחילה לבעבע, יוצקים מעל השוקולד. ממתינים שתיים-שלוש דקות ומערבבים לגנאש חלק. מעבירים למקרר למשך הלילה, או לפחות ארבע שעות.
4. להכנת העוגה: מחממים תנור ל-170 מעלות. מרפדים תבנית גדולה בנייר אפיה משומן קלות. אם רוצים, מפזרים מעט סוכריות צבעוניות בתבנית.
5. מניחים חלבונים וסוכר בקערת המיקסר. מחברים וו בלון ומקציפים לקצב יציב -- מתחילים במהירות נמוכה ומגבירים בהדרגה עד להגעה למהירות מקסימלית. בסך הכל מקציפים שמונה-עשר דקות.
6. מוסיפים קמח, שמן וחלמונים. מקפלים פנימה בעזרת לקקן, עד לקבלת בלילה אחידה.
7. יוצקים את הבלילה לתבנית. משטחים ומיישרים לשכבה אחידה על פני כל התבנית.
8. אופים 15-20 דקות, עד שהעוגה מזהיבה קלות.
9. הופכים על משטח העבודה - או קרש חיתוך - ומקלפים את נייר האפיה. אם רוצים, אפשר לחתוך את הקצוות על מנת ליישר מעט את העוגה.
10. מניחים מגבת נקיה מתחת לחלקה העליון של העוגה (אפשר להניח נייר אפיה נקי בין העוגה למגבת, כדי לא לטנף את המגבת בעוגה המעט דביקה), הופכים את העוגה בחזרה (כך שהמגבת מופנית כלפי מטה, כמו גם הצד עם הסוכריות) ומגלגלים לרולדה. מניחים את העוגה המגולגלת בצד למשך חצי שעה-שעה, מבלי לפתוח אותה.
11. בינתיים מסיימים את הכנת הקרם: מניחים את שאר השמנת (125 מ"ל) בקערת המיקסר יחד עם הגנאש הקר. מחברים וו בלון ומקציפים לקרם סמיך מאד וטעים בטירוף.
12. פותחים בחזרה את הרולדה. מורחים את הקרם על פני העוגה ומיישרים לשכבה אחידה בעזרת פלטה או לקקן.
13. מגלגלים את העוגה שוב לרולדה. פורסים, טועמים ושמחים מאד.

הערות/תוספות/שדרוגים:
  • הסוכריות, כפי שכבר ציינתי, הן סתם קישוט ולא בגדר חובה. לא באמת חייבים למדוד את הכמות, אפשר סתם לפזר קצת לתוך התבנית.
  • שימו לב שהעוגה עצמה היא פרווה, אז אפשר להשתמש במילוי אחר, לא חלבי (אולי קצפת מבוססת קרם קוקוס?), ואז הרולדה כולה תהיה פרווה.
  • אני משערת שרובכם יודעים את זה, אבל מדי פעם טוב לרענן טיפים קטנים, למי ששכח או פספס: בשביל לקבל מרנג טוב יותר, שמקציף בצורה מוצלחת, עדיף להשתמש בחלבונים בטמפרטורת החדר. מצד שני, הרבה יותר קל להפריד ביצים קרות. אז... הוציאו את הביצים מהמקרר, הפרידו אותן, ואז חכו קצת עד שהחלבונים כבר לא יהיו קרים מאד. ווהו.


רולדה - צ'ק. קדימה, אסף - אתגר אותי במשהו חדש!

10 תגובות:

נטלי אמר/ה...

מעוניינת מאוד ;)

Goldy K.H. אמר/ה...

Yummy!
הולכת לנסות. תמיד פחדתי מהגלגול....ומה לעשות עם החלמונים שנשארו? לא! לא אלפחורס! משהו אחר. פליז.

טל אמר/ה...

מושלם וקורע מצחוק כרגיל :)
שנה טובההה

עינב אמר/ה...

איזה כיף שעוד מישהי מודה שהיא שומעת טיילור סוויפט!!!
אני אנסה בפעם הבאה שיהיה איזה אירוע חגיגי!
שנה אזרחית טובה!!

רבבה אמר/ה...

וואו כמה יפה :-)
אפשר בבקשה את המתכון למלית התפוחים??

אישה הולכת לקולנוע אמר/ה...

מור, יאם שכמוך. נראה גאוני. יש לי פוביה מסוימת מהתעסקות ברולדות. יש סיכוי שהפוסט הנוכחי טיפל בה ברמה מסוימת. זה הספרינקלז שעשו לי את זה. נשיקות

The Cookie Fairy אמר/ה...

פייר? אין דרך טובה יותר לסיים את השנה
רעיון מהמם ברמות
והלק התכול הורססס

Zoe אמר/ה...

נהדר! שנה טובה :)

אנונימי אמר/ה...

יאמיייייייי שנה טובה :)

Mor אמר/ה...

תודות :-)

גולדי, לא נשארים חלמונים! משתמשים גם בחלבונים וגם בחלמונים בשביל הרולדה, ווהו.

ורבבה, תרשמי תרשמי: ארבעה תפוחים מגוררים מעורבבים יחד עם סוכר, לימון וקינמון לפי הטעם :-)

הוסף רשומת תגובה