> מאפה שמרים עם חמאת פקאנים ובננות | Morcake

11 באוקטובר 2014

מאפה שמרים עם חמאת פקאנים ובננות

היי.


מה קורה וזה?


אני יודעת שאתם בטח עסוקים. חג. וחול המועד. מלא מנוחה. המון אוכל. וואו, המון אוכל, נכון?


אני לא רוצה להפריע יותר מדי. אבל..

אבל תקשיבו שניה, אני קצת צריכה מכם משהו.

לא משהו גדול, לא משהו רציני. אבל משהו שרק אתם יכולים לעזור לי איתו.


אני צריכה קצת רחמים.


אני יודעת שזה מוזר, אבל אני צריכה שתרחמו עלי ותאמרו לי שאני גיבורה וכל הכבוד לי וכל הדברים היפים האלה שיישמעו לא לעניין אם אומר אותם לעצמי (לא שזה אי פעם הפריע לי בעבר, יפריע לי בעתיד או מפריע לי כרגע), אבל יהיו סופר מרגשים אם יגיעו באופן ספונטני* מכם.

*או בספונטניות מחושבת, כלומר אם אבקש מכם לומר את הדברים האלה באופן ספונטני.


זה דבר אמיתי, ספונטניות מחושבת, נכון? מרגיש לי שזה צריך להיות.

בכל אופן, למה אני כזאת אומללה וגיבורה ומסכנה ובעצם מגיע לי פרס נובל לדכאון?


שתי סיבות:

האחת קשורה לעבודה, השניה קשורה לעוגה.


אני אסביר.


בכל הימים האחרונים -- עבדתי.


ברביעי, ערב החג? עבדתי. יותר מחצי יום. לא עד הלילה או משהו, אבל יותר מחצי יום.
בחמישי, הוא החג עצמו? עבדתי. כן, גם יצאתי לארוחת ערב וסרט. אבל עבדתי.
בשישי? עבדתי. עשיתי הפסקה כדי לאפות. חזרתי לעבוד. אפיתי עוד. ואז.. אה זהו, כבר היה ערב ולא עבדתי.
והיום? לא יודעת, היום עוד ארוך, אבל יש סיכוי שאני אעבוד.


אני יכולה לתאר לעצמי מה אתם חושבים עכשיו: אלוהים אדירים, איזו קוטרית.


וואלה.

נו שיט, שרלוק. בוקר טוב.


קיצור, יש דברים הרבה יותר גרועים בעולם (וכן, אני מתכוונת לעגבניות), אבל הייתי צריכה לחלוק את זה עם מישהו. ולשמוע איזו מילה טובה. כי אתם יודעים איך הולך המשפט:

"אם אדם סובל ביער ואף אחד לא שומע, האם מור אומללה בכל מקרה?"

כן, אני כמעט בטוחה שזה הניסוח המדויק.


אוקיי, אז לסיכום: אתם מרחמים עלי כי נאלצתי לעבוד קצת במהלך החופש, ואני מרגישה קצת יותר טוב עם עצמי.


ועכשיו בואו נעבור לסיבה השניה בגינה אתם צריכים (סתם, לא צריכים - מתבקשים) לרחם עלי:

עוגה.

העוגה.


לפני שבועיים הכנתי מאפה שמרים עם חמאת פקאנים ובננות, היות שפקאן הוא חומר הגלם החודשי בפרויקט המגניב ביותר בארץ (באובייקטיביות וזה), כחומר ביד הבלוגר.


בהתחלה רציתי להכין שבלולי שמרים, או שושני שמרים, או תקראו-לזה-איך-שאתם-רוצים, אבל בסוף התעצלתי לחתוך את הגליל(ים, היו שניים) שלי, אז הכנתי מאפה אחד גדול וספירלי.


זה הרגיש לי נכון מהרגע הראשון.


הבצק יצא מהמם ורך ונעים וכיפי לעבוד, כמו שהבצק הזה כמעט תמיד יוצא.


חמאת הפקאנים? הו וואו. קליתי פקאנים בתנור, ריסקתי להם את הנשמה במעבד המזון שקיבלתי במתנה מאחי וגיסתי (הדבר הטוב היחיד שיצא מזה שהם עברו לחו"ל), הוספתי מלח ים אטלנטי וסירופ מייפל אמיתי, כי אני פלצנית ולא בכבוד לי להשתמש בסתם מלח רגיל וסירופ מייפל שקרי. עיבדתי ועיבדתי ועיבדתי ו.. וואו.

ואז, בגחמה של רגע, החלטתי לפרוס בננה ולצרף גם אותה לחגיגה. למה? כי אני יכולה. סליחה, לשון עבר - כי יכולתי.

ולתנור.


כעבור שש עשרה דקות וכמה שעות בהן לא הייתי בבית, המאפה היה מוכן לצילום ולטעימה.

צילמתי קצת. התעלפתי מהריח. ומהמראה. אפילו שהמאפה לא הכי יפה בעולם (לשון המעטה!). לא ידעתי מה לעשות.


בסוף, אחרי מעט מדי תמונות מוצלחות, החלטתי שלא אכפת לי. אין זמן לחכות. צריך לטעום. אז מה אם תמונה שווה אלף מילים, אני אכפר על זה בכמה אלפי מילים שאכתוב בעצמי.

אז טעמתי.


!
!!
!!!!!!!!


מצטערת, זו הדרך הכי טובה שאני יכולה לתאר את תחושותיי באותו הרגע.


כמה טעים זה היה לי, אתם שואלים? אז ככה --

בדרך כלל, כשאני מכינה עוגה או משהו, אני רק מחפשת איך להיפטר מזה. לוקחת לעבודה שלי, שולחת לעבודה של אסף, העיקר שלא יהיה בבית ואני לא אוכל את הכל לבד.


העוגה הזו? שמרתי את כולה לעצמי. לא לקחתי לעבודה. לא שלחתי עם אסף.

אני כן אסייג ואומר שנתתי לשלושה אנשים לטעום:


אסף - לא אהב. כי הוא לא אוהב מייפל (מי לא אוהב מייפל????? איזה אדם שפוי בדעתו לא אוהב מייפל?!) וזה הפריע לו, וגם על אגוזים הוא לא משתגע, ובגדול, הוא היה מעדיף אם העוגה היתה ממולאת בשוקולד.

(אל תרחמו עליו, הכנתי לו אתמול שתי עוגות שמרים עם נוטלה ושוקולד צ'יפס -- תשמרו את הרחמים עבורי)


ההורים שלי - אבא שלי אהב. אבל אבא שלי אוהב הכל. אמא אמרה שטעים, אבל.. לא זוכרת, זה הרגיש לה יותר מדי או משהו מטופש כזה. אני.. אני... אני לא מבינה.


לא משנה, זה היה לטובה. נתתי להם לטעום ---> יצאתי נחמדה. הם לא אהבו ---> זכיתי לשמור הכל לעצמי ---> יצאתי בהמה שמנמנה.

win win. גם לי וגם לחברות ההלבשה למידות גדולות שהולכות לקבל את כל הכסף שלי בקרוב.


בכל אופן, חוץ מהטעימות הקלות שחילקתי, את שאר המאפה שמרתי לעצמי. כל יום אכלתי קצת - חתיכה, שתיים, שלוש. תלוי בגודל.

אבל לפני שלושה ימים קרה דבר נורא.


נגמרה לי העוגה.

!!!


לאחר קשר אינטנסיבי בן שבוע וחצי, מור ומאפה שמרים "כבר לא". מור נותרה שבורת לב וכבדת משקל.


על כן, לסיכום נוסף: רחמים. אני זקוקה לכל כך. הרבה. רחמים.


אוווו וגלידה. תכלס, עברתי סוג של פרידה, לא? איך מתמודדים עם פרידה אם לא עם גלידה?


(החיים שלי הם קומדיה רומנטית גרועה)


(ו.. עכשיו אני מנסה לחשוב על שמות אפשריים לסרט, ליתר דיוק תרגומים לא טובים לעברית: "גומרים עם השמרים", "מאפה, זה לא יפה", "כל מקום חוץ מפקאן" וכמובן, שם הסרט שמסופר מנקודת המבט של מאפה השמרים עצמו, "מור קייק - הבהמה שאכלה אותי". בקרוב בבתי הקולנוע)


וואו.


אני.. לא יודעת. מרגיש לי שצריך להתחיל לאכוף צנזורת בלוגים או משהו. לא כל אדם צריך להיות מסוגל לנהל בלוג. לא נראה לי הגיוני שיתנו לכולם לכתוב כל שטות שעולה להם בראש, לא?


הלוואי שהייתי יכולה להטביע את יגוני באיזו עוגת שמרים עכשיו*.



*האמת שיש לי שתיים בבית, ההיא עם הנוטלה שהזכרתי קודם, ועוד מאפים אישיים עם חמאת בוטנים ושוקולד לבן. אבל אני צריכה שתרגישו רע עבורי ותרחמו עלי, אז לצורך העניין, אין לי שום דבר טעים בבית, טוב?


סליחה. מבטיחה פוסט יותר שפוי/פחות מתלונן בפעם הבאה*.


*פפפפפפפףףף לא, אני לא


***
מאפה שמרים עם חמאת פקאנים ובננות
מקור המתכון: הבצק מבוסס על הבצק מהמתכון הזה. כל השאר קרה תו כי תנועה.

כמות: מאפה גדול אחד שיכול להיחתך למשהו כמו.. שלושים שבלולים? אולי קצת יותר, אולי קצת פחות.

מצרכים:
לבצק
120 ג' (1/2 כוס) חלב פושר-חמים (אני בדרך כלל מוסיפה מעט מים חמים לחלב קר מהמקרר. אפשר גם לחמם כמה שניות במיקרו)
50 ג' (1/4 כוס) סוכר לבן
6 ג' (2 כפיות) שמרים יבשים
50 ג' חמאה רכה
1 ביצה גדולה
330 ג' (2 כוסות + 5 כפות) קמח לבן (אם יש קמח לחם, אפילו יותר טוב)
קורט מלח

למילוי
150 ג' אגוזי פקאן
40 ג' (כ-2 כפות) סירופ מייפל אמיתי
קורט מלח ים אטלנטי (או סתם מלח)
1 כפית תמצית וניל
2 בננות גדולות, בשלות

ביצה טרופה

אופן ההכנה:
1. מניחים חלב, סוכר ושמרים בקערה. מערבבים היטב ומניחים בצד למשך מספר דקות, עד לתסיסת השמרים.
2. מניחים את תערובת השמרים בקערת המיקסר. מוסיפים חמאה, ביצה ו-280 ג' (שתי כוסות) קמח. מחברים וו לישה ומעבדים על מהירות נמוכה למשך כשתי דקות, עד שהבצק מתאחד כמעט לגמרי.
3. עוצרים את פעולת המיקסר, מנקים את תחתית ודפנות הקערה בעזרת קלף או לקקן, ומפעילים שוב, הפעם על מהירות בינונית, למשך כעשר דקות.
4. מוסיפים מלח ולשים עוד דקה-שתיים.
5. מעבירים את הבצק הדביק מאד למשטח מקומח קלות. מוסיפים את שאר הקמח (50 ג'/חמש כפות) ולשינים ידנית למשך מספר דקות, עד לקבלת בצק רך מאד ומעט דביק (אך נוח לעבודה).
6. משמנים קלות קערה גדולה ומניחים בה את הבצק. מכסים עם ניילון נצמד או מגבת נקיה ומניחים בצד למשך כשעה-שעה וחצי, עד שהבצק מכפיל את נפחו.
7. בינתיים מכינים את חמאת הפקאנים: מחממים תנור ל-180 מעלות ומרפדים תבנית גדולה בנייר אפיה.
8. מפזרים פקאנים בתבנית, בשכבה אחידה. קולים בתנור למשך 5-8 דקות, עד שהאגוזים מפיצים ריח מטורף. זהירות לא לשרוף אותם, הפקאנים עוברים מקלויים לשרופים תוך שניות! מצננים מספר דקות.
9. מניחים פקאנים במעבד מזון עם להב פלדה. מעבדים לחמאה. זה יקח כמה דקות טובות, אולי אפילו יותר מעשר. בהתחלה האגוזים הופכים לפירורים, אחר כך לאבקה ובהמשך מתחילים להוציא שומן והופכים להיות מחיתיים.
10. כאשר האגוזים מתחילים להוציא את השומן והופכים למשחתיים יחסית, מוסיפים מייפל, מלח ותמצית וניל. ממשיכים לעבד עד לקבלת חמאה (יחסית) חלקה - שלי, למשל, נשארה עדיין קצת גושית, אבל אני הייתי בסדר עם זה.
11. מחלקים את הבצק שתפח לשניים. מניחים חתיכה אחת על משטח מקומח ומרדדים למלבן בגודל 30X40 ס"מ (פחות או יותר).
12. מורחים חצי מכמות חמאת הפקאנים מעל מלבן הבצק, בשכבה אחידה.
13. פורסים בננה לטבעות ומניחים מעל חמאת הפקאנים.
14. מגלגלים לרולדה ארוכה והדוקה. מניחים בתוך תבנית מרופדת בנייר אפיה, בצורת ספירלה.
15. חוזרים על הפעולה עם המלבן השני, ומניחים בתבנית, בקצה של הספירלה הראשונה.
16. מתפיחים כעשר דקות נוספות, ובינתיים מחממים תנור ל-180 מעלות.
17. מברישים את שבלול הבצק הגדול בביצה טרופה. אופים כ-15-20 דקות, עד שהמאפה משחים ואתם לא מצליחים להתמודד יותר עם הריח.
18. פורסים, טועמים ושמחים עד אין קץ.

הערות/תוספות/שדרוגים:
  • המאפה שלי לא יפה במיוחד, בין היתר כי לא השקעתי כל כך ב"לתפור" יפה את שני חלקי הבצק בנקודת החיבור ביניהם. אתם יכולים לחבר כך שייראו כמו חתיכה אחת או לאפות שתי ספירלות נפרדות. כמובן שאפשר גם לפרוס את הגלילים לשושנים/שבלולים, כפי שאני תכננתי במקור, אבל ברגע האמת פחדתי שהחיתוך יתבלגן, בגלל פרוסות הבננה הגדולות.
  • אפרופו הבננות, אני אהבתי אותן בפנים, אבל אפשר בכיף לוותר עליהם, אם אתם לא אנשים של בננות, או אם זה סתם מרגיש לכם יותר מדי (וזה כנראה אומר שאתם אמא שלי, אז -- היי אמא!).
  • גם את חמאת הפקאנים אפשר להחליף בכל אגוז אחר - אופן ההכנה יהיה די זהה. ואפשר גם להשתמש בחמאת אגוזים מוכנה כלשהי. הכי קל למצוא חמאת בוטנים, אבל יש גם חמאת שקדים וחמאת אגוזי לוז בכל מיני מקומות.
  • אגב, לא חייבים לקלות את הפקאנים, אם אתם רוצים לחסוך זמן, אבל זה יותר טעים ככה. לחילופין, אפשר גם לקנות פקאנים קלויים מראש.
  • ולגבי אופן הכנת הבצק. אני יודעת שזה מרגיש מייגע - גם מתסיסים את השמרים בנפרד, גם מוסיפים את הקמח בשני שלבים, וזה כולל עיבוד ידני. אז כן, אפשר בעקרון להניח הכל יחד בקערת המיקסר מההתחלה ולערבב ביחד, אבל הבצק שלי תמיד יוצא מצוין כשאני מכינה אותו כך, אז אני נשארת נאמנה (רוב הזמן) לשיטה הזו. אני לא אשפוט אתכם אם תחליטו לקצר, כי למה לא, 
  • המאפה נשמר סבבה ממש בהקפאה, ווהו!


עכשיו לכו לראות אילו מתכונים פקאניים נוספים הכינו שאר משתתפי "כחומר". לא רוצה להתחייב, אבל אני כמעט משוכנעת שהם גם קיטרו והתלוננו פחות ממני, אז.. זה כבר יוצא לכם יותר שווה ומשתלם.


11 תגובות:

טליה אמר/ה...

גם אם לא היית מבקשת הייתי מרחמת עליך על זה שנאלצת לעבוד בחג - לעבוד בחג זה באסה (קל וחומר כשאין מאפה כזה הורס לנחם אותך בשעות הקשות). ליבי איתך!

נטלי אמר/ה...

אוי, כל כך הצחקת אותי הבוקר. המאפה נראה ונשמע כל כך טעים!

בלוג זוגי אמר/ה...

נורא נהניתי מהרשומה שלך. הצחקת אותי, והייתי צריכה את זה, כי גם אני זקוקה למידת מה של רחמים: בעלי בחו"ל ואני לא, עם שני ילדים שרבים בסלון ומפריעים לי להתרכז בבלוג. וגם עובדת בחול המועד. והכי חשוב שאין מאפה שמרים כזה נפלא בבית :( רחמים לכאן בבקשה... ( אין, פולניות זה מקצוע!!)

אנונימי אמר/ה...

אכן, תמונות קשות. אני שולחת אלייך צרור רחמים (ואולי גם עוגיות, כי מגיע לך להתאושש מהפרידה!)

Zoe אמר/ה...

אני. רוצה. כזה.
עם אקסטרה מייפל בבקשה :D

talaiz אמר/ה...

רק לי נשמע מוזר הקונספט של לקלות פקאנים?
(לא שזה יעצור אותי מלנסות...)

The Cookie Fairy אמר/ה...

ניאממממ וסופר ניאמממ!
רק מהכותרת עפתי מריירת לרצפה, המאפה נראה מעולהההה

חוצמזה בתור מומחית בעבודה בחגים באופן קבוע
משתתפת בצערך ושולחת שקית יפה ועסיסית מלאה ברחמים עצמיים משובחים

ובתור פולנייה למחצה, כמובן שיש לי הרבה רחמים עצמיים משלי בחזרה!
למשל בדמות הרצון הכביר שהיה לי לנצל את ימי החופש הבודדים בחג
לאפייה של מיליארד קינוחי שכבות, ולהחייאת הבלוג המוזנח שלי
אבלללללל בזכות תאונת המטבח המטופשת בהיסטוריה,
אני לא יכולה להיכנס למטבחחחחחחח כבר מראש השנהההה! זה רחמים עצמיייםםםםםםםם!

אממממ
אפשר פרוסת עוגה?

טושטוש אמר/ה...

הכי שנאתי זה לעבוד בחג!! ליבי איתך :)
ונראה ממש טעים... יש משלוח לחו"ל? :)

אנונימי אמר/ה...

פעם ראשונה שאני מגיבה, אך עוקבת אחרי הבלוג הלא פחות ממדהים!!!
כרגיל, פוסט מתוק ומקסים.
מקווה שתזכי בקרוב לחופשה אמיתית :)

Doreen Hakak אמר/ה...

סלחי לי גברת, אבל את צריכה לרחם עלי! מתמונות אי אפשר לחיות!
אבל בהחלט מגיעים לך רחמים כשהשבלול נגמר... אני בוכה בשבילך...

בוא'נה פטיט- רוני/ הדר אמר/ה...

די. זה נראה כל כך טעים. מתתי. אני מתה כרגע.
וממש הצחקת אותי. אני רוצה כזאת. עכשיו.
אוף.

הוסף רשומת תגובה