> מוס ערמונים וקינמון עם קרד תפוזים | Morcake

2 בפברואר 2014

מוס ערמונים וקינמון עם קרד תפוזים

הנושא של היום אמור היה להיות שמח ומשמח.


ערמונים.
תחושה של חו"ל.
פריז.
שאנז אליזה.


אפילו בקבוצה של "כחומר" ביקשתי מכל המשתתפים לעצום עיניים ולדמיין שהם בחו"ל החודש. לכבוד הערמונים.

(לי, באופן אישי, זה עבד בצורה יוצאת דופן, ומפה לשם התארגנתי על טיסה לפריז עוד שבועיים וחצי -- המלצות, מישהו? איך הצרפתים.. לא חזקים במתוקים, נכון? אולי עדיף שאארוז איתי כמה עוגות הבית במזוודה, ליתר בטחון?)


אבל אז קרו שני דברים. האחד לא כזה נורא, השני בלתי נסבל.

הראשון

לא. הצלחתי. למצוא. שום דבר. להכין. עם. ערמונים.


היותי האדם המביך שאני, לא ניצלתי את העובדה שאני יודעת שערמונים הולכים להיות חומר הגלם של ינואר-שמתפרסם-בפברואר כדי למצוא מתכון ערמוני מספיק זמן מראש.

רציתי להיות מקורית. רציתי להיות מגניבה. רציתי למצוא מחית ערמונים בסופר.
כשלתי. כשלתי. ו.. כשלתי.


אז קניתי שתי שקית של ערמונים בוואקום והמשכתי הלאה. מתעלמת לחלוטין מהעובדה שאני אמנם מאד אוהבת לאכול ערמונים (היי אבא, תודה על הקליה והקילוף של כל הערמונים לאורך השנים!), אבל אממ.. מעולם לא השתמשתי בהם כחומר גלם.

נהדר.
בכל אופן, אמרנו שהמשכתי הלאה, אז בואו נמשיך.


בשלב מסוים חשבתי על עוגת קרפים: אני אכין מלא מלא קרפים יפים ודקים (כן, כי זה שאני אצליח להכין מלא מלא קרפים יפים ודקים בלי לקרוע ו/או לאכול את כולם תוך כדי ההכנה נשמע כמו דבר סביר והגיוני) - הממ אולי בטעם תפוזים? - ואניח אותם בערמה חגיגית על צלחת מהממת. עם קרם ערמונים בינתיים. אולי פטיסייר ערמונים? טוב, כבר נגיע לזה.

ערמה חגיגית. צלחת מהממת. הכי אני.


בסופו של דבר הגיע רגע האמת: מישהו בעבודה שלי הביא פעם, לפני מלא זמן, עשרות קרפים דקיקים וטעימים לאללה שאשתו הכינה. עוד באותו היום דרשתי וקיבלתי את המתכון, ומאז הסתובבתי איתו בארנק, ממתינה לרגע האמת. והנה הוא הגיע.

הכנתי את הבלילה. השתמשתי בזסט ומיץ תפוזים במקום חלב. והתחלתי לטגן.
מה קרה? דברים לא טובים. הקרפים יצאו קטנים. ועקומים. והכמות היתה מזערית. יצא טעים, תכלס, אבל הכי רחוק מערמה חגיגית שיש.

אז בכיתי קצת והמשכתי הלאה. כי מסתבר שזה המוטיב של הפוסט הזה.


עדיין לא ממש סגורה על עצמי ועל המטרה הסופית שלי, הנחתי ערמונים עם חלב, סוכר וקינמון טחון בסיר. בישלתי. העברתי ל"מעבד המזון" הקטן שהגיע יחד עם הבלנדר מוט שלי. הפעלתי אותו ושפכתי חלב ערמונים לכל עבר. על השיש, על הרצפה, על הבגדים שלי. מסתבר שמעבד המזון אוהב לעבד מוצקים, לא נוזלים.

יופי גאון.


אז ניקיתי קצת, קלטתי שאני מתהלכת על רצפה דביקה (וניקיתי את הבית רק כעבור שבוע, רוצה לומר היום) והעברתי את כל תערובת החלב והערמונים לכוס של הבלנדר מוט. הפעם זה עבד יותר טוב והצלחתי לעבד את כל תוכן הכוס לסוג-של-מחית-אבל-לא-ממש-יותר-כמו-חלב-סמיך-למדי.

העברתי למקרר. נתתי לסוג-של-מחית להתקרר ובתקווה -- להתגבש קצת.
עדיין לא ידעתי מה הולך לקרות, אבל התחילו לרוץ לי מחשבות.


לא רציתי לתת לקרפים המעוותים שלי ללכת לאיבוד, ו"לאכול את הכל" לא היה התשובה הנכונה (זאת אומרת, זו תמיד התשובה הנכונה, אבל ניסיתי להיכנס לתפקיד של אדם בוגר ושקול. זה עבד לאיזה ארבע דקות). אז החלטתי לקרוע אותם לחתיכות קטנות, לפזר עליהם סוכר-קינמון ולאפות.
למה?

למה לא?!


קיצור.
כדי להמשיך עם מוטיב התפוזים - ובגלל שהיה לי שק עצום של תפוזים במקרר - החלטתי להכין קרד תפוזים. אנחנו פשוט נישאר עם המילה קרד, כי אין מילה טובה-ולא-דוחה בעברית. תכלס, אני יכולה גם לקרוא לזה קרם תפוזים, אבל אני בכל זאת בוחרת בקרד.
למה?

כי אני יכולה.
(נכון חשבתם שאני אומר "למה לא?!"? הכי הפתעתי אתכם)


בכל אופן. טו מייק א לונגר סטורי לונגר --
בסוף יצא משהו נחמד. את "מחית" הערמונים (על מי אני עובדת, את חלב הערמונים הסמיך) הקצפתי יחד עם שמנת. אכלתי חצי מתוך הקערה ואת מה שנשאר חילקתי בין כוסות.
מעל כל שכבת מוס ערמונים הנחתי מעט קרד תפוזים. כאילו.. ממש מעט, כי זה מה שהיה לי, אבל סיפרתי לעצמי שזה מספיק ו"נגיעה" (איכס) של קרד תפוזים זה כל מה שצריך. לא, ממש לא היה לזה קשר לעצלות הכרונית שלי.
ובסוף, נעצתי בכל כוס כמה קרעי קרפ קריספיים. הם אמנם נשארו קריספיים לדקה וחצי, אבל זה דקה-עשרים-וחמש יותר ממה שצריך כדי לחסל אותם.


אמנם בסוף לא יצאה לי ערמה, אבל יצא כמעט חגיגי. במיוחד בגלל הכוסות המהממות בהן מיקמתי את הקינוחים שלי.
וזה מה שמביא אותנו לדבר השני. הנורא. הבלתי נסבל. הכואב. הטראגי.

מוכנים?


השני

אם אתם עוקבים אחריי בפייסבוק, אז א) סליחה ו-ב) כבר שמעתם אותי מתלוננת על זה. אז סליחה.
אם אתם לא עוקבים, אז סליחה מראש על מה שעומד לקרות.


העניין הוא כזה: לא היו לי מספיק כוסות חד פעמיות בבית כדי לאכלס את הקינוחים שלי. ליתר דיוק, היו לי שתיים. עקב העצלות הככרונית שהזכרתי קודם, נמנעתי מלרדת לסופר לקנות.

לכן החלטתי לנצל את כוסות הזכוכית המהממות, ההורסות, היפהפיות, המיוחדות (אחת מכל סוג) שגיסתי קנתה לי בחנות יד שניה ליום ההולדת האחרון שלי (חגגתי תשעים ושניים קיצים, למי שתהה). היו לי שלוש, וזה הספיק לי בדיוק (יחד עם השתיים החד פעמיות) לקינוח שלי.

וזה הצטלם כל כך יפה.


הקינוח הזה, כמו רוב הדברים שאני מכינה, יועד לעבודה שלי, כלומר המקום אליו הולכים כל הקינוחים כדי למות. "חווה בצפון", גירסת רעננה. וגירסת הקינוחים.

זה הרגיש לי לא הגיוני להעביר את הקינוחים לכלים אחרים - המוס והקרם (קרם, קרד - סיים שיט) היו נהרסים, זה היה נראה רע, ו.. שוב, לא באמת היו לי כלים אחרים.
וכפי שכבר ציינתי בפייסבוק, לא חשבתי שאני עובדת עם חיות.


אתם תסלחו לי אם בשלב זה פשוט אצטט את עצמי מהפייסבוק? אני מרגישה שאין דרך יותר טובה לתאר את מה שקרה מאשר התיאור מאז. אם אתם רוצים לדלג על הקטע הזה, אני אבין.
תראו, אפילו אסמן לכם את זה בכוכביות, כדי שתדעו מתי הוא מסתיים:

*****
מישהו מהקבוצה שלי שטף את אחת הכוסות שהוא אכל ממנה והחזיר לי לחדר. אבל השתיים האחרות היו מלוכלכות, לכן לקחתי אותן למטבח הקומתי. שטפתי. ייבשתי. בזמן הזה התיישב מישהו - אדם שאני מכירה בפנים וגם בשם, אבל לא באמת מכירה מכירה, כי הוא יושב איתי בקומה אבל לא עובד איתי - לאכול את ארוחת הצהריים שלו במטבח הנ"ל.
אחרי שסיימתי לנקות את הכוסות, הנחתי אותן בקצה (אבל לא בקצה-קצה) של הדלפק במטבח, ליד קערה גדולה, והלכתי רגע לשירותים. אני מודה שהיתה לי תחושה לא טובה, אבל הרגעתי את עצמי שהכל בסדר, הכוסות לא באמת בקצה-קצה, ואני תמיד מניחה שם דברים.
ט ע ו ת .

כוס מהממת #1: יולי 2013-ינואר 2014

חזרתי כעבור שלוש דקות.
הכוסות שלי? מנופצות לגמרי. שברי זכוכית על הרצפה. רסיסים קטנטנים על השטיח.
האיש שהיה שם קודם? נעלם כלא היה. התנצלות בסגנון של "מצטער, בטעות הזזתי קצת את הקערה הגדולה, היא פגעה בכוסות שלך והפילה אותן על הרצפה, זה ממש לא היה בכוונה, אבל למען ההגינות - הכוסות שלך עמדו בקצה הדלפק" (זה מה שאני משערת שקרה, בכל אופן... אני לא יודעת בוודאות)"? ממש. סיוע באיסוף השברים מהרצפה? הצחקתם אותי.

לאחר כחצי דקה של בהיה משתוממת, פה פעור והכל, בכוסות המהממות המנותצות שלי - קראתי לחברה לבוא ויחד אספנו (פחות או יותר) את הכל. תוך כדי איסוף רטנתי בקול והבעתי את העצב שלי על אובדן הכוסות והעצבים על כך שלאדם הזה - שאני יודעת בדיוק מי הוא, כפי שטרחתי לצעוק בקולי קולות - לא היתה אפילו ההגינות להתייצב מולי ולהתנצל.

כוס מהממת #2: יולי 2013-ינואר 2014

אז נכון, אני הייתי קצת טיפשה. ככל הנראה לא הייתי צריכה לקחת את הכוסות איתי לעבודה ובטח לא הייתי צריכה להניח אותן בקצה הדלפק. אבל הרשעות והפחדנות? הן שייכות אך ורק לאדם ששבר (בטעות, בטעות) ונס על נפשו מבלי לומר מילה.
*****

זהו, בחזרה לחומר חדש ולא ממוחזר (יחסית. יש לי נטיה כזאת לחזור על עצמי. שמים לב שיש לי נטיה כזאת לחזור על עצמי?).

אז משלוש הכוסות ההורסות שלי נשארה רק אחת.
כל מה שנותר לי מהשתיים האחרות הוא הזכרונות. והתמונות. וכן, זה כואב להסתכל על התמונות. וכן, אני מודעת לכך שאני מופרעת וחומרנית וכל מה שתרצו.

כוס מהממת #3: השורדת היחידה

פשוט.. כאילו, באמת. למה, אנשים, למה אתם צריכים להיות זן כל כך דוחה?
לא שאני רוצה לעשות הכללות.
אבל אני קצת כן.


טוב, עזבו. אולי נתמקד בדברים טובים יותר? למשל.. למשל ערמונים?

אני מודה שהשילוב הזה בין ערמונים לתפוזים הוא מעט מעורר מחלוקת. בעבודה שלי היו כאלה שאהבו, אבל אחרים אמרו שזה מוזר להם ביחד, ושהערמונים היו הולכים יותר טוב עם שוקולד, למשל (כאילו דא. אבל מה מקורי בזה?).

מצד שני, תסתכלו על זה ככה - ערמונים הם סוג של אגוזים. אגוזים הולכים טוב עם תפוזים.
מ.ש.ל.


אז כמו כל פוסט ארוך במיוחד שלי (שזה, בינינו, כל פוסט שלי), בואו נסכם:

1. ערמונים ותפוזים הולכים טוב ביחד.
2. אם יש לכם קרפים מכוערים אך טעימים שאין לכם מה לעשות איתם, קרעו אותם לחתיכות, זרקו עליהם סוכר וקינמון, ואפו אותם בתנור עד שהם קריספיים. אכלו את כולם ואל תסתכלו אחורה.
3. אם יש לכם המלצות שוות במיוחד על פריז, אני רוצה לשמוע אותן!
4. אנשים הם עם די רע ואי אפשר לסמוך עליהם.
5. אתם צריכים ללכת לראות מה עשו שאר אנשי "כחומר". בתקווה, אולי הם טיפה - רק טיפה - פחות ממורמרים ממני.


אבל בכל זאת, אני שמה את ה"מור" במרמור. אז.. כן.

תראו את החיוך התמים הזה. מסכנה גיבורה, אין לה מושג מה עומד לקרות...

***
מוס ערמונים וקינמון עם קרד תפוזים
מקור המתכון: הקרד מבוסס על קרד הלימונים שהכנתי כאן, אבל פישטתי מאד את אופן ההכנה. המוס לא מבוסס על שום דבר.

כמות: חמש מנות נאות מאד. לא יודעת לומר בדיוק מבחינת נפח הכוסות, אבל אני משערת שאפשר להכין כמות כפולה של קינוחים קטנים יותר.

מצרכים:
למוס הערמונים
240 ג' (1 כוס) חלב
50 ג' (1/4 כוס) סוכר לבן
1/2 כפית קינמון טחון
100 ג' ערמונים קלויים, קלופים (אפשר לקלות ולקלף לבד או להתעצל ולהשתמש בערמונים בוואקום)
250 מ"ל (1 כוס) שמנת מתוקה

לקרד התפוזים
60 ג' (1/4 כוס) מיץ תפוזים (לי הספיק תפוז אחד, אבל זה תלוי בתפוזים)
זסט מתפוז אחד
150 ג' (3/4 כוס) סוכר לבן
50 ג' חמאה
קורט מלח
2 ביצים גדולות

אופן ההכנה:
1. מתחילים בהכנת מוס הערמונים: מניחים חלב, סוכר, קינמון וערמונים בסיר. מבשלים על אש בינונית-גבוהה, תוך כדי ערבוב מדי פעם, עד שהתערובת מתחילה לבעבע. מסירים מהאש ומצננים.
2. טוחנים למחית חלקה (אבל לא מאד סמיכה). מעבירים למקרר למשך כשעה-שעתיים.
3. בינתיים מכינים את הקרד: מניחים מיץ, זסט, סוכר, חמאה, מלח וביצים (כן, הכל) בסיר. מבשלים על אש בינונית עד להסמכה, משהו כמו עשר דקות, תוך כדי בחישה מתמדת, על מנת שהביצים לא ייקרשו. כאשר התערובת מסמיכה ומתחילה לבעבע, מסירים מהאש.
4. מסננים את הקרד לתוך קערה, מניחים ניילון נצמד על פניו ומעבירים למקרר לטובת צינון מלא - רצוי מספר שעות, אבל מספיק לצנן עד שמסיימים לקרר גם את מחית הערמונים ומכינים את המוס.
5. מסיימים את הכנת המוס: מניחים את מחית הערמונים בקערת המיקסר יחד עם שמנת מתוקה. מחברים וו בלון ומקציפים לקצפת יציבה אך לא קשה מדי.
6. מחלקים את המוס בין כוסות ההגשה.
7. מוציאים את הקרד מהמקרר, נפטרים והניילון הנצמד ומחלקים בין הכוסות. מניחים שתיים-שלוש כפיות של קרד מעל מוס הערמונים ומורחים בעדינות. נזהרים לא לערבב בין שתי השכבות. זה לא חייב להיות ישר ומדויק לגמרי, אנחנו הולכים פה על קינוח כוסות חגיגי אך כפרי. או.. משהו.

הערות/תוספות/שדרוגים:
  • מיותר לציין, אבל אם לא אוכלים את הקינוח מיד, שומרים במקרר.
  • לא צירפתי פה את המתכון להכנת הקרפים, כי זה הרגיש לי קצת מיותר, אבל אם רוצים - מכינים קרפים מכל מתכון שרוצים, קורעים לחתיכות, מניחים בתבנית וזורים מעט סוכר-קינמון מעל כל החתיכות. אופים חמש-עשר דקות על 180 מעלות, עד שקרעי הקריספיים משחימים מעט והופכים לקריספיים. נזהרים לא לשרוף...
  • אפשר לקשט בכל דרך שרוצים - קרעי קרפים, כמובן, מעט קינמון, אגוזים קצוצים כלשהם או ברס, קוקוס קלוי (רק לי זה מרגיש קשור פה?). קיצור, מה שתרצו.
  • אם לא אוהבים קינמון (מה?!), אפשר להשמיט אותו ממוס הערמונים.
  • וכן, אפשר לפשט את הכנת המוס על ידי שימוש במחית ערמונים קנויה. אם היא לא ממותקת, מוסיפים מעט סוכר או אבקת סוכר, לפי הטעם.
  • ומן הסתם אפשר להכין את המוס בנפרד, את הקרד בנפרד, לשלב עם דברים אחרים. מיקס אנד מאץ', פיפל!


:-(

11 תגובות:

Shani אמר/ה...

הי התמונות באמת יפות! והאיש הזה, וואו יצא הכי מוזר... חשבתי שמצאת אותו אוסף ומתנצל.

boobele אמר/ה...

נגיד שהיית מביאה עוגה בצלחת יפה לעבודה, ואחרי שאכלו ונהנו, שטפת והנחת לייבוש. ואז אחרי צהריים בדרך הביתה, כשאת נכנסת למטבחון לקחת את הצלחת היפה שלך את מגלה שהיא איננה. איננה. אולי נשברה ונוקתה, אולי סתם נלקחה. חוסר הידיעה לעומת הידיעה...
יש אנשים רעים בעולם הזה.
ופריז... עשית לי שני סוגים של נוסטלגיה בפוסט אחד

avronsharon אמר/ה...

בואי נתרכז בעיקר נשארה הכוס הכי מהממת עם הרגל המלכתית , יש לך כפית משגעת מסטרלינג סילבר שתואמת את הכוס .. אחלה לק ואת דודה מהממת רואים קצת את הצמיד הפסיכדלי שעשוי בנול של המאה ה - 22 או שמא את התמכרת ללומי לום ? בכל מקרה עם כל אהבתי לערמונים ויש כזאת אהבתי לאללה את הקארד תפוזים ובא לי לנגב כזה כמו חומוס בסיוע של הקרפים הקריספיים. פעם הבאה לעבודה תביאי קינוח מקולקל שיסבלו קצת :-)

טושטוש אמר/ה...

איזה טלפון דפוק יש לי.... אז התגובה שוב.
יש אנשים ממש רעים בעולם, מגיע להם שלא תביאי להם קינוחים לפחות חודש.
ויש אחלה המלצות לפריז בבלוגים בצק אלים ואז מה את עושה כל היום. תהני בשבילנו גם

הפוסט בלונדיני אמר/ה...

"אני שמה את ה"מור" במרמור"

אני רק אשב לי פה ואמחא כפיים בהתלהבות.

וגם- נראה טעים ומצולם נפלא. תוהה לגבי השילוב של הערמונים והתפוז באמת, אבל מוכנה לסמוך עלייך :)

הדר אמר/ה...

תנחומיי על הכוסות, הן היו באמת מהממות...
ואוף, בא לי לבוא איתך לפריז!

טליה אמר/ה...

המסקנה המתבקשת היא שאת חייבת להביא עכשיו מפריז לפחות כוס אחת חדשה ויפיפייה, ואז לשים את החשבונית היישר על שולחנו של המנוול - שישלם באירו על החוצפה!!!

חוץ מזה, השילוב של הערמונים והתפוזים נשמע ממש מסקרן.

ניצן אמר/ה...

שתדעי שלמרות כל הפוסט הארוך והמפורט, היה זה הסמיילי העצוב בסוף ששבר את ליבי. כואבת את כאבך.

חוץ מזה, בא לי מוס ערמונים.

Zoe אמר/ה...

הכוסות באמת הצטלמו נהדר.. יהי זכרן ברוך :(

והמוס ערמונים נראה ממש טוב!

אולגה אמר/ה...

מור, עכשיו אני סוף-סוף מבינה את הסיבה העיקרית לעזיבת מקום העבודה שלך. את יודעת מה? - מגיע להם! עכשיו הם סתם "חווה בצפון" ללא הקינוחים - שיסתפקו בשאריות הזכוכיות שאולי נשארו בפינות המטבחון :)
ואחרי פינת הקיטורים: הפוסט מעולה, הקינוח מעניין ומיוחד, התמונות הורסות!

the sixteen sheep אמר/ה...

ממממ קרפ עם ערמונים, אני חושבת שאני נאלצת תכף לצאת אל עבר הקרפרייה החביבה עלי. רו מונטפרנס, מול זו שיש בה תור עצום.
את מוזמנת לבקש ולקבל שלל המלצות שנאגרו אחרי שניה וחצי של גלות

הוסף רשומת תגובה