> 2014 | Morcake

31 בדצמבר 2014

רולדת ספרינקלז עם קרם שוקולד

השנה נגמרת היום. היום היום היום.


התרגשויות?
נראה לי שכן.
קצת.
התרגשויות מסוימות.


ואיזו דרך טובה יותר יש לסיים את השנה מאשר עם ספרינקלז AKA סוכריות צבעוניות AKA עיגולים קטנים (ו.. בסדר, בלתי בריאים בעליל) של אושר?
נכון, אין.
זאת אומרת.. חוץ מאבקת פיות מנצנצת. אולי. אבל גם כזאת תגיע בקרוב.
נתחיל איתה את השנה הבאה, טוב?
טוב!


תראו.

עד לפני שנה וקצת לא כל כך אפיתי דברים.. לעצמי. כלומר, לבית.


כן הכנתי לי לחמניות לארוחת בוקר. או מאפינס סוג-של-בריאים לפעמים. גרנולה. דברים כאלה.


כשכן אפיתי דברים יותר אממ.. עוגתיים? כן, בואו נלך על עוגתיים. כשכן אפיתי דברים כאלה, זרקתי אותם על אנשים אחרים. על המשפחה שלי לפעמים, על העבודה רוב הזמן.

כמובן, היתה הפעם ההיא שניסיתי להיות נחמדה לשכנים. זה היה ניסיון חד פעמי כושל במיוחד.


קיצור.


עם כמה שאפיתי - והו וואו, כמה שאפיתי - היה נדיר לתפוס אותי עם עוגה/עוגיות בבית. מקסימום לחם בננות.


אבל בשנה וקצת האחרונות יש אסף. קודם כמבקר תדיר, אחר כך כשותף לדירה.


אסף אוהב מתוק. לא כל דבר. נגיד.. ממתקים לא מדברים אליו כל כך. אפילו משוקולדים מסוימים הוא לא מתלהב (אמאנדאמז זה סתם "מלא צבע מאכל", ופרלינים תמיד מכילים "טעמים מוזרים ודוחים". אני.. אני לא יודעת איך להתמודד עם זה).


אבל עוגות? זו אהבת אמת. בפרט שוקולד. וגבינה-איכס. אחד הדברים שהכי משמחים אותו זו עוגה שוקולדית טובה. מוס, קרם, "סתם" בחושה (אבל ברור שעדיף שבכל זאת יהיה עליה או בתוכה גם איזשהו מוס או קרם).


באמת, מעטים הדברים שמשמחים אותו יותר מעוגה טובה. חוץ מסטייק. לסטייק יש מקום של כבוד.


אם כי.. ייאמר לזכותו של הבחור, שכשאין לי זמן/כח להכין משהו מורכב ושווה וחגיגי, הוא מוכן להסתפק גם בבראוני בכוס.

נשמה טהורה.


קיצור, עכשיו אני אופה הרבה יותר טובים שנשארים בבית. בעיקר שוקולד, הרבה פחות חמאת בוטנים (**בוכה בכי היסטרי**). אבל הוא מאתגר אותי - לרוב, אם יש במה שזה לא יהיה שאני מכינה שוקולד, ואין "דברים מוזרים", הוא יאכל ויהיה מרוצה. אבל לפעמים כן יש בקשות מיוחדות שמביאות אותי לנסות דברים שכנראה לא הייתי עושה אחרת

נגיד רולדה.


לפני כמה זמן הגענו, איכשהו, לדבר על רולדות. והוא ביקש שאכין לו אחת. עם שוקולד. בלי לחץ, כשיוצא לך. אבל תכיני. תודה.


רולדה? הממ.
אני לא יודעת איך מכינים רולדות.
מעולם לא הכנתי רולדה.


צריך לגלגל במגבת ולעבוד מהר ולהיות מוצלחים וכל זה, לא?

כן? רולדה?

כן. רולדה.


ואז היינו אצל ההורים שלי לארוחת צהריים באיזו שבת. אמא שלי הכינה רולדה במילוי תפוחים.


כבר שמעתי על הרולדה הזו מאמא - כמה היא קלה, וכמה טעימה, והיא פרווה, ואיזה יופי ואיזה כיף.
והפעם סוף סוף זכיתי גם לטעום.


הבצק - מעולה.
המילוי - פחות עשה לי את זה. אני פחות אוהבת תפוחים מגוררים דק-דק-דק. גם אסף לא התלהב, כי הוא בכלל פחות מתלהב מעוגות עם פירות. **גלגול עיניים נואש**


אבל ביקשתי מאמא שתסביר לי איך מכינים את הרולדה עצמה, וזה היה ממש קל. "ארבע ביצים, ארבע כפות קמח, ארבע כפות סוכר, ארבע כפות שמן".


כמובן שכשאשכרה רציתי להכין את העוגה, שכחתי הכל ואילצתי אותה להסביר לי הכל מההתחלה. באמת שכיף איתי.


בכל אופן, היה ברור שתפוחים לא הולכים למלא את הרולדה שלי.

כן? רולדה? עם הגלגול והדיוק והכל?

כן, מור. כן. רולדה. את מכינה רולדה. תתאפסי על עצמך.


אז לא תפוחים. מה כן? זה הולך להיות שוק לכולם - שוקולד.


זאת אומרת, לא בדיוק.


הרולדה היתה קצת ספונטנית ולא היה לי זמן/כח/כח (ממש לא היה לי כח) להכין מילוי שוקולדי חגיגי ומתוחכם. אז לקחתי שמנת, לקחתי נוטלה, הקצפתי ויצאתי עם סוג של קצפת נוטלה (מאד רכה, מאד נשפכת, קצת בלתי נסבלת).


הבצק היה ממש קל להכנה - מקציפים חלבונים, מוסיפים פנימה את כל השאר, הופ! מעבירים לתבנית ומיישרים, הופ! אופים, הופ! מוציאים מהתנור, מגלגלים וממתינים. הופ הופ הופ.


אה, ולפני שיוצקים את הבלילה לתבנית, מפזרים על נייר האפיה מלא סוכריות צבעוניות. כי זה שמח וצבעוני ואני רוצה רולדה שמחה וצבעונית, למען השם!


קיצור. זה היה כמו סוג של נס.

הרולדה התגלגלה. ונפתחה בחזרה. והתגלגלה שוב. ופשוט.. פשוט התרלדה.

איזה כיף זה כשרולדה מתרלדת!


המילוי? קצת יותר בעייתי. קצפת הנוטלה היתה.. נחמדה בטעם, בלתי נסבלת בהתנהגות שלה. באמת, כזאת שובבה, ממש הקיאה את עצמה מתוך העוגה וניסתה לברוח. אלוהים יודע לאן, אפשר לחשוב מה מחכה לה בחוץ.


אסף אמר שהבצק מעולה, שיצא לי בדיוק כמו לאמא (ווהו!), אבל שבפעם הבאה הוא רוצה קרם שוקולד אמיתי.
אמיתי? טוב, דיוה, תקבל קרם אמיתי.

רגע - פעם הבאה? אני צריכה לעשות את זה שוב?


אוקיי. אכין את קופסת הספרינקלז.


קטן עלי. הכנתי רולדה פעם אחת, אין סיבה שלא אצליח להכין אותה שוב. נכון?

(תודו שאתם מצפים לאסון כלשהו בפעם השניה, בגלל הצורה בה סיפרתי את זה)


אז לא, אין אסון. נכון! הפעם השניה הלכה טוב גם היא.


אנחנו בפוסט סוף שנה פה היום, אנשים. אין מקום לפסימיות וכשלונות. רק סיפורים טובים וחיוביים ואיזה כיף.


אז ככה.


הכנתי את הרולדה שוב.

העוגה נראית מסכנה ככה, נכון? אל תדאגו, צריך רק לחתוך את הקצה, ואז בפנים יש רולדה מהממת

הבצק היה נהדר ושיתף פעולה יופי.

הספרינקלז התפזרו קצת פחות טוב הפעם, אבל עדיין היתה שמחה וצבעוניות.


והקרם - הו הקרם. גנאש מוקצף. שוקולד ושמנת ושמנת והו וואו, איזה אושר. כמה טעים. איזה מרקם. כאילו - כן, כולה גנאש מוקצף. אבל dude, גנאש מוקצף.


תקשיבו, אין לכם זמן. אתם צריכים ללכת להחליט איך אתם לחגוג היום את הסילבסטר (אתם-יודעים-שסילבסטר-היה-אנטישמי? מה-אתם-חוגגים-סילבסטר-עוכרי-ישראל?), אז בואו נגיע לשורה התחתונה:


הרולדה הזאת גם שמחה, גם צבעונית, גם קלה להכנה, גם מכילה קרם שוקולדי טעים בטירוף, וגם.. ואתם גם יכולים להכין אותה, לצלם אותה, להדפיס בצורה מגניבה ואז לתלות במטבח שלכם ולעוף על עצמכם ועל התמונות הגרועות שלכם. ולזכור תמיד כמה טעימה היתה הרולדה.

התמונות לא עקומות, אתם מדמיינים (חלופה נוספת: אתם עקומים). והאור הטבעי המוזר של שבע בבוקר בכלל לא מוזר..
אוף אתכם, די להציק

עכשיו אתם בטח חושבים לעצמכם - יא היסטרית, מה נסחפת? כולה רולדה. אפשר לחשוב. זה לא כזה מסובך. זה לא שביקשנו ממך לרדד בצק לפאי או משהו.


נכון.
אתם צודקים.
אבל מבחינתי זה הישג.
ואני גאה בעצמי.
כשאני חושבת על הרולדה הזאת, אני כמו החתול (איכס) שמסתכל במראה ורואה אריה.
אז הא לכם, אל תנסו לדכא אותי.
ROAR!
(בחיי שלא חשבתי בהתחלה על השיר של קייטי, אני בכלל בתקופה הטיילור סוויפטית שלי עכשיו, אבל פתאום הבנתי שהשיר כל כך מתאים פה וזה וזה. אז roar לכם)

ולגבי ה"איך לחגוג הערב" הזה שכל כך מטריד אתכם, קבלו טיפ קטן ממני: פיצה, בירה, "המירוץ למיליון" (או ערוץ הכנסת או נשיונל ג'יאוגרפיק, לא יודעת.. אתם בטח צרכני תרבות יותר טובים ממני. אני רק מדברת על תכניות ריאליטי וטיילור סוויפט כל היום), ומשהו טעים לקינוח.


אולי רולדת ספרינקלז עם גנאש שוקולד מוקצף?


הפי ניו ייר וזה!


***
רולדת ספרינקלז עם קרם שוקולד
מקור המתכון: את המתכון לעוגה עצמה אמא שלי קיבלה מהמניקוריסטית שלה, ווהו!

כמות: רולדה אחת טעימה מאד :-)

מצרכים:
לעוגה
4 ביצים גדולות, מופרדות
50 ג' (4 כפות) סוכר לבן
40 ג' (4 כפות) קמח לבן
55 ג' (4 כפות) שמן נייטרלי (אני השתמשתי בקנולה)
1 כף סוכריות צבעוניות קטנות (לא חובה)

לקרם
250 מ"ל שמנת מתוקה, מחולקת
150 ג' שוקולד מריר

אופן ההכנה:
1. מתחילים בהכנת הקרם: מניחים 125 מ"ל שמנת מתוקה בסיר קטן. מביאים לסף רתיחה.
2. בינתיים קוצצים שוקולד מריר ומניחים בקערה בינונית.
3. כאשר השמנת מתחילה לבעבע, יוצקים מעל השוקולד. ממתינים שתיים-שלוש דקות ומערבבים לגנאש חלק. מעבירים למקרר למשך הלילה, או לפחות ארבע שעות.
4. להכנת העוגה: מחממים תנור ל-170 מעלות. מרפדים תבנית גדולה בנייר אפיה משומן קלות. אם רוצים, מפזרים מעט סוכריות צבעוניות בתבנית.
5. מניחים חלבונים וסוכר בקערת המיקסר. מחברים וו בלון ומקציפים לקצב יציב -- מתחילים במהירות נמוכה ומגבירים בהדרגה עד להגעה למהירות מקסימלית. בסך הכל מקציפים שמונה-עשר דקות.
6. מוסיפים קמח, שמן וחלמונים. מקפלים פנימה בעזרת לקקן, עד לקבלת בלילה אחידה.
7. יוצקים את הבלילה לתבנית. משטחים ומיישרים לשכבה אחידה על פני כל התבנית.
8. אופים 15-20 דקות, עד שהעוגה מזהיבה קלות.
9. הופכים על משטח העבודה - או קרש חיתוך - ומקלפים את נייר האפיה. אם רוצים, אפשר לחתוך את הקצוות על מנת ליישר מעט את העוגה.
10. מניחים מגבת נקיה מתחת לחלקה העליון של העוגה (אפשר להניח נייר אפיה נקי בין העוגה למגבת, כדי לא לטנף את המגבת בעוגה המעט דביקה), הופכים את העוגה בחזרה (כך שהמגבת מופנית כלפי מטה, כמו גם הצד עם הסוכריות) ומגלגלים לרולדה. מניחים את העוגה המגולגלת בצד למשך חצי שעה-שעה, מבלי לפתוח אותה.
11. בינתיים מסיימים את הכנת הקרם: מניחים את שאר השמנת (125 מ"ל) בקערת המיקסר יחד עם הגנאש הקר. מחברים וו בלון ומקציפים לקרם סמיך מאד וטעים בטירוף.
12. פותחים בחזרה את הרולדה. מורחים את הקרם על פני העוגה ומיישרים לשכבה אחידה בעזרת פלטה או לקקן.
13. מגלגלים את העוגה שוב לרולדה. פורסים, טועמים ושמחים מאד.

הערות/תוספות/שדרוגים:
  • הסוכריות, כפי שכבר ציינתי, הן סתם קישוט ולא בגדר חובה. לא באמת חייבים למדוד את הכמות, אפשר סתם לפזר קצת לתוך התבנית.
  • שימו לב שהעוגה עצמה היא פרווה, אז אפשר להשתמש במילוי אחר, לא חלבי (אולי קצפת מבוססת קרם קוקוס?), ואז הרולדה כולה תהיה פרווה.
  • אני משערת שרובכם יודעים את זה, אבל מדי פעם טוב לרענן טיפים קטנים, למי ששכח או פספס: בשביל לקבל מרנג טוב יותר, שמקציף בצורה מוצלחת, עדיף להשתמש בחלבונים בטמפרטורת החדר. מצד שני, הרבה יותר קל להפריד ביצים קרות. אז... הוציאו את הביצים מהמקרר, הפרידו אותן, ואז חכו קצת עד שהחלבונים כבר לא יהיו קרים מאד. ווהו.


רולדה - צ'ק. קדימה, אסף - אתגר אותי במשהו חדש!

27 בדצמבר 2014

עוגיות שוקולד לבן, פקאן סיני וקורנפלקס

מוכנים?


אנחנו הולכים לעשות את הקטע הקבוע שלנו, טוב?


נו, אתם יודעים -- הקטע בו אתם מעמידים פנים שלא עבר נצח וחצי מאז הפעם האחרונה שהעליתי פוסט, ואני מעמידה פנים שאני לא גוש עצל שמתעצל לעשות דברים.


נכון, הולך להיות לנו קצת קשה לעשות את זה ברגע שאספר לכם על המתכון של היום, ומה עומד מאחוריו, כלומר כמה זמן עבר מאז שהכנתי אותו, אבל נסו לזרום איתי.


אז ככה.


זוכרים את שתי החברות שלי מהאוניברסיטה? דיברנו עליהן כבר מאתיים פעם, אתם בטח יודעים על מי אני מדברת. אחת מהן התחתנה לפני שנה וחצי, נשמע מוכר?


קיצור, גם השניה התחתנה*.


לפני כמעט חצי שנה.


*שתיהן גדולות ממני בשנה, יש לי זמן, תפסיקו להלחיץ! אפילו סבתא שלי - שרצתה פעם לשדך לי אופטומטריסט דתי נשוי שהיא ראתה בערוץ 1 - כבר לא מציקה. תירגעו. די.


אז כן, השניה התחתנה בתחילת יולי, וכמה ימים קודם לכן - מה שהופך את זה לבדיוק חצי שנה אחורה - התקיימה מסיבת הרווקות שלה.


נחשו מה היה התפקיד שלי במסיבה.


באורח פלא, לקחתי על עצמי לסגור את פינת הקינוחים. וסנג'רתי את החברה השניה שלנו להכין איתי דברים.


עכשיו.. עכשיו אני הולכת לספר לכם על המסיבה ולתת לכם מתכון לעוגיות. ואתם הולכים להתעלם מהעובדה שעברה חצי שנה ושהחברה הנשואה הטריה (בערך) הספיקה כבר לנסוע מאז לירח דבש בן שלושה חודשים וחוזרת ממנו ממש עוד כמה ימים. טוב? יופי!


אז ככה.


מסיבת הרווקות נערכה בבית ההורס-מהמם-אני-רוצה-לגור-שם-למה-אין-לי-בית-כזה של הורי הכלה, בהשתתפות מלא בנות - חברות, אחיות, חברות. התחלנו בשישי בערב, סיימנו בשבת אחר הצהריים.


הנושא - תאילנד.


הבית קושט בהתאם, כולל קישוטי full moon צבעוניים ומגניבים.


כל אורחת קיבלה במתנה ערכה הכוללת דלי קטן עם קשית (כי תאילנד בלי באקט --> לא תאילנד), שרשרת פרחונית וגופיה צבעונית. שלי היתה צהובה, מן הסתם.


ארוחת הערב כללה סלטים (איכס) תאילנדיים ועוד כל מיני דברים אסייתיים שבינינו, אני כבר לא זוכרת מה היו. אני כן זוכרת שכל מה שאכלתי זה אורז לבן, כי ברור שזה כל מה שאכלתי.


בבוקר כלל השולחן שקשוקה (אמרו את זה יחד איתי: איכס), סלטים נוספים ועוד כל מיני דברים שלא אכלתי.


ובין לבין אכלנו גם קינוחים. דא.


התכנית האמנותית כללה משחקים כיפיים-מטופשים-כיפיים-מטופשים (משחקי מסיבות רווקות חייבים להיות קצת מזה וקצת מזה, לא? כאילו.. מטופשים בקטע טוב!), אלכוהול, בריכה ופוט מסז'. היה כיף שאין לתאר, ורק לדבר על זה עכשיו קצת גורם לי לרצות לחזור. אממ מארגנות המסיבה, אפשר לדאוג לעשות עוד אחת כזאת בקרוב, בבקשה? אולי נסגור על פעם בחצי שנה? כן? כן?

רגע, אתם רוצים לומר לי שלכם אין כוס של שוט עם תמונה שלכם מנסים ליצור פירמידה
שיכורה על גבן של החברות שלכן? מוזר!

טוב, במקום שאני אמשיך להביך את עצמי פה ולהתחנן לאנשים שיבלו איתי ויזמינו אותי למסיבות (awkward!!), בואו נדבר על הקינוחים.


החברה ואני דיברנו ותכננו והתכתבנו ותכננו ונפגשנו ותכננו - מה מכינים שיתאים? אילו קינוחים יזעקו בצורה הכי טובה "תאילנד!!" ו"מסיבת רווקות!!" ו"מור, רזית?!". אממ סליחה. האחרון לא קשור. ייתכן שנסחפתי קלות.


לבסוף הצלחנו להתייצב על הרשימה הבאה:


1. טראפלס בצק עוגיות - כי אירוע בלי טראפלס בצק עוגיות הוא לא אירוע, ותמיד צריך להכין טראפלס כאלה, לא משנה מה קורה ולאן הולכים, ואם אתם לא אוהבים טראפלס בצק עוגיות, אתם מתים עבורי. שיתוף הפעולה המצוין בינינו עבד כך: אני הכנתי את הבצק, כי לי יש מיקסר, ואז העברתי את החמוד לקערה, עטפתי בניילון נצמד ולקחתי אותו אל החברה. היא גלגלה לכדורים וטבלה בשוקולד. רואים? שיתוף פעולה!

2. מיני קאפקייקס וניל - עם קצפת, מקושטים בסוכריות צבעוניות. והיתה גם עוגת חתונה קטנה, מכוערת להחריד, שהכנתי מאותה הבלילה הוונילית. וואו, כמה שהיא היתה מכוערת.



3. ג'לו שוטס - מבוססים על פוסט מהמם של Joy the Baker. הם יצאו.. הרבה פחות טוב משל ג'וי. הרעיונות שלנו היו טובים, בתיאוריה. הכנו חלק בטעם נסטי אפרסק (טעם הנסטי האהוב על הכלה), חלק בטעם דומדמניות, חלק לימון ועוד כמה בטעם קפה. עם סוגי אלכוהול שונים, כמובן. בהתחלה הג'לו שוטס שלנו נראו חמודים, חינניים, מפתים. ואז הם נמסו והפכו לשלולית מוזרה ובינינו, לא ממש טעימה. אכזבה מסוימת אך משעשעת.

4. עוגיות שוקולד לבן, קורנפלקס ופקאן סיני - שלושה דברים שהכלה אוהבת (תראו, הכנו לה פעם עוגה עם שילוב הטעמים הזה). עוגיות טעימות טעימות טעימות טעימות. תכף מגיע מתכון. ממש תכף. חכו שניה.


5. גולת הכותרת, לדעתי - בר קרפים. כי אם כבר תאילנד, אז שיהיה דוכן הקרפ-זאת-בעצמך (הקרפ כמו.. הכן קרפ. מילה שהמצאתי עכשיו. נחליט יחד שזו מילה חוקית, כן?). וכן, למעשה שאר הקינוחים לא באמת היו באווירת תאילנד, אבל לא נורא. אף אחד לא צריך לדעת. קיצור, הכנו קרפים (וכשאני אומרת "הכנו" אני מתכוונת שקפצתי לביקור אצל אמא שלי והעמדתי אותה להכין קרפים יפים, מהממים, מושלמים, כי אין סיכוי שהייתי מצליחה לעשות את זה לבד. אני עקומה והורסת קרפים ודברים באופן כללי). הבאנו כל מיני תוספות - נוטלה וחמאת בוטנים (נחשו מי התעקשה על זה) וריבת חלב ובננות וחטיפי שוקולד ושבבי קוקוס ומה לא. הנחנו על השולחן את צלחת הקרפים, סידרנו לידה את כל התוספות בקעריות קטנות, ונתנו לכל המשתתפות להרכיב לעצמן קרפ. אה, בתוך קופסת הכלים-החד-פעמיים-המיותרים-שקניתי-פעם שלי, הקופסא הענקית המלאה בדברים, מצאתי גם צלחות קרפ חד פעמיות, וזה היה מושלם. ווהו.


אמא של הכלה הכינה גם את עוגת התפוחים האהובים עליה, ולצדה הוגשה גלידה. שלא יחסר, יו נואו.


קיצור, אתם בכלל לא מבינים מה אני רוצה מהחיים שלכם ולמה אני מתעקשת להאריך ולדבר על משהו שקרה כל כך מזמן ש.. ש.. לא יודעת. כל כך מזמן שמאז כבר היתה מלחמה. וחברה שלי הספיקה להתחתן (ולהיות מהממת בחתונה שלה) ולנסוע לחו"ל (וכמעט לחזור). ונפלה ממשלה. וכמעט נגמרה השנה. וקרו דברים, באופן כללי.

אז אנחנו לא נתעמק בעבר. אתם תאמינו לי שמסיבת הרווקות שסיפרתי לכם עליה עכשיו היתה כיפית. ותכינו את העוגיות שתכף אתן לכם מתכון עבורן, כי הן טעימות. ותדעו שמעכשיו אשתדל לא לדבר יותר על דברים שקרו לפני שנים (אם כי.. עדיין יש איזו עוגת שוקולד אחת שהכנתי בקיץ. אוף); אנסה להתרכז ברולדות עם סוכריות צבעוניות. וטראפלס טבעוניים. ותותים!


ואיזה כיף.

(אוי רגע, אנשים נורמליים לא אומרים סתם ככה "איזה כיף", נכון? זה נראה מוזר אם אתם לא יודעים שאני מצטטת את ההודעה הקולית שהשאירה לי לפני כמה חודשים האחיינית בת העוד-לא-חמש שלי, שכללה מלמולים משעשעים והסתיימה ב"אה..... ואיזה כיף". אז עכשיו אתם יודעים, והכל בסדר. ואיזה כיף)

טוב, זה מתחיל להיות קצת לא נעים.


אהמ. עוגיות.

***
עוגיות שוקולד לבן, פקאן סיני וקורנפלקס
מקור המתכון: התבססתי על עוגיות של Life, Love and Sugar ושיניתי קצת.

כמות: כשלושים עוגיות די גדולות

מצרכים:
150 ג' חמאה רכה
120 ג' (1/2 כוס) סוכר חום כהה
50 ג' (1/4 כוס) סוכר לבן
2 ביצים גדולות
315 ג' (1/4 2 כוסות) קמח לבן
35 ג' (1/4 כוס) קורנפלור
1 כפית אבקת סודה לשתיה
1/4 כפית אבקת אפיה
1/2 כפית מלח
200 ג' תוספות - קורנפלקס, פקאן סיני, שוקולד לבן

אופן ההכנה:
1. מחממים תנור ל-180 מעלות ומרפדים תבנית גדולה בנייר אפיה.
2. מניחים חמאה ושני סוגי סוכר בקערת המיקסר. מחברים וו גיטרה ומקרימים עד לקבלת תערובת בהירה ותפוחה, משהו כמו שלוש-חמש דקות.
3. מוסיפים ביצים, אחת אחת, ומערבבים היטב לאחר עד להיטמעות לאחר כל הוספה.
4. בקערה נפרדת מערבבים קמח, קורנפלור, סודה, אבקת אפיה ומלח.
5. מנמיכים את מהירות המיקסר ומוסיפים בהדרגה חומרים יבשים, תוך כדי ערבוב איטי. מערבבים רק עד לקבלת בצק.
6. מוסיפים קורנפלקס, פקאנים ושוקולד לבן. מערבבים ערבוב קצר, רק עד לפיזור אחיד.
7. יוצרים עוגיות - אפשר בעזרת כף גלידה קפיצית, אפשר לגלגל ידנית לכדורים - ומניחים בתבנית. אופים 10-12 דקות, עד שהעוגה מתייצבת אך עדיין נראית לא לגמרי אפויה. מצננים מספר דקות בתבני ולאחר מכן מעבירים לרשת, לטובת צינון מלא.

הערות/תוספות/שדרוגים:
  • אפשר, כמובן, להשתמש בכל תוספת שתרצו. שוקולד צ'יפס רגילים, אגוזים, מה שזורם לכם.
  • אגב, אפשר להמיר את חלק מהקמח הלבן בקמח מלא (אני השתמשתי ב-35 גרם קמח מלא כשהכנתי את העוגיות). ואז נסו לשכנע את עצמכם שהעוגיות האלה בריאות. זה מצדיק אכילת עוגיה אחת נוספת, לא?


לא יכול להיות שהפוסט הזה, עם הטקטס המעצבן והתמונות הבלתי נסבלות, הולך להיות האחרון שלי השנה, נכון? וואו, אני חייבת להספיק להעלות עוד אחד. כדאי שאתחיל לעבוד עליו כבר עכשיו..