> נובמבר 2013 | Morcake

24 בנובמבר 2013

מיני סופגניות פאי פקאן אפויות

אולי כבר שמעתם על המאורע המיוחד, יוצא הדופן, החד פעמי, זה שיקרה בפעם הבאה בשנת 79,811* - ת'נקסגיבוכה (או חנוכיבינג, או כל שילוב אחר שתצליחו לחשוב עליו. לי, באופן אישי, חנוכיבינג זורם הכי טוב, אבל ויקיפדיה חולקת עלי), רוצה לומר: חג ההודיה האמריקאי (Thanksgiving) והיום הראשון של חנוכה היהודי מתאחדים.

*בהנחה שלא יהיה שינוי בלוח השנה העברי ו/או הגרגוריאני בשבעים ושבעה אלף השנים הבאות. הנחה סבירה.


אז השנה זה קורה, ביום חמישי הקרוב. חג ההודיה חל ביום חמישי הרביעי של נובמבר, חנוכה חל בכ"ה בכסלו. השנה --> זה קורה יחד.

התרגשויות.
זיקוקים.

נרות בניחוח דלעת קופצים לתוך החנוכיה ומדליקים את עצמם.
תרנגולי הודו מתמלאים בסופגניות וצולים את עצמם בתנור.


ויאללה בלאגן. בלאגיבינג.
בלאגנוכה?
לא יודעת.


לפני קרוב לחודשיים החליטה הדר שאי אפשר להתעלם מהאירוע הזה של פעם בחיים (אשכרה פעם בחיים!) וצריך לציין אותו איכשהו.
ואיך מציינים בלוגרי אוכל משהו, כל דבר?

בעזרת אוכל.
התשובה היא תמיד אוכל.


המשימה: לחשוב על מאכל המתאים גם לחנוכה וגם לת'נקסגיבינג.
המשימה - לא כל כך פשוטה.

היה לי ברור מההתחלה שאכין קינוח, כי... טוב, אתם יודעים שאני לא יודעת להכין (ולאכול) אוכל אמיתי.

אז תרנגול הודו ירד מהפרק.
גם בטטה, כי.. קשה לי עם בטטות בקינוחים. לא זורם לי.
חשבתי על חמוציות לרגע, אבל לבסוף - הודות לסיוע בריינסטורמינגי מבלוגרים אחרים - הגעתי למאכל ההודייתי המתאים לי: פאי פקאן.

וחנוכה? טוב, חנוכה זה קל. סופגניות. תמיד סופגניות.


אבל לא התחשק לי לטגן וגם ככה תכננתי לקנות תבנית דונאטס כבר.. שנה בערך?
אז ניצלתי את ההזדמנות, פניתי לידידי הטוב איביי, והחזקתי אצבעות שהתבנית הגיעה בזמן ואוכל להכין את מתכון החנוכיבינג שלי: סופגניות פאי פקאן אפויות.

ספוילר: אם קראתם את הפוסט הקודם, אתם כבר יודעים שהתבנית הגיעה בזמן.
חנוכיבינג, חנוכיבינג, חג יפה כל כך!

מיני סופגניות פאי פקאן אפויות, גם אתן יפות כל כך!

(אפרופו הפוסט הקודם, גם הפעם לא באמת מדובר בסופגניות, אלא במעין עוגות קטנות אפויות שנראות כמו דונאטס, אבל עבורי זה מספיק טוב. אני מקווה שתסכימו איתי. אם לא תהיו מרוצים, מבטיחה מבטיחה מבטיחה לנסות להכין משהו יותר מתאים לחנוכיבינג של 79,811 - stay tuned)


חג(ים) שמח(ים)!!!

***
מיני סופגניות פאי פקאן אפויות
מקור המתכון: התבססתי על מתכון של ג'וי דה בייקר, אך עשיתי כמה וכמה שינויים.

כמות: כ-30 מיני דונאטס (לי יצאו 29). ג'וי טוענת שיוצאות שש יחידות בתבנית רגילה.

מצרכים:
40 ג' חמאה
140 ג' (1 כוס) קמח לבן
3 ג' (1 כפית) אבקת אפיה
3 ג' (1/2 כפית) מלח
45 ג' (3 כפות) סוכר חום כהה
15 (1 כף) סירופ תירס
1 ביצה גדולה
120 ג' (1/2 כוס) חלב
25 ג' פקאנים שבורים גס

לציפוי פאי פקאן
25 ג' חמאה
30 ג' (2 כפות) סירופ תירס
60 ג' (1/4 כוס) סוכר חום כהה
2 ג' (1/4 כפית) מלח
25-50 מ"ל שמנת מתוקה
50 ג' פקאנים קצוצים

אופן ההכנה:
1. משחימים חמאה: מבשלים חמאה בסיר קטן על אש בינונית נמוכה-בינונית עד שהיא מתחילה להשחים. בהתחלה החמאה נמסה ולאחר מכן היא תתחיל לבעבע קלות. מבשלים עד שמתחיל ריח אגוזי-סוג-של-טופי ומופיעים חלקיקים חומים ראשונים בסיר. מסירים מיד מהאש ומעבירים את החמאה לקערה קטנה. מצננים מספר דקות, עד שהחמאה כבר לא חמה למגע.
2. מערבבים קמח, אבקת אפיה, מלח וסוכר בקערה בינונית.
3. מוסיפים לחמאה הנמצאת בקערה הקטנה סירופ תירס, ביצה וחלב. מערבבים היטב.
4. מוסיפים חומרים רטובים ליבשים. מערבבים רק עד לקבלת בלילה אחידה.
5. מקפלים פנימה פקאנים.
6. מחלקים את הבלילה בין שקעי התבנית - ממלאים כל שקע עד החצי.
7. אופים 6-8 דקות. מצננים כחמש דקות בתבנית, מחלצים (אפשר להיעזר בסכין או פלטה קטנה) ומעבירים לרשת לטובת צינון מלא.
8. להכנת הציפוי: מבשלים חמאה, סירופ תירס, סוכר, מלח ו-25 מ"ל שמנת בסיר קטן, עד להמסה מלאה וקבלת סירופ קרמלי חלק.
9. מניחים פקאנים קצוצים בקערה קטנה. טובלים את חלקה העליון של כל סופגניה בקרמל, מחזיקים הפוך באוויר לשתיים-שלוש שניות כדי ששאריות הציפוי יטפטפו חזרה ולאחר מכן טובלים את הסופגניה בפקאנים הקצוצים.
10. ממשיכים כך עם שאר הסופגניות. אם ציפוי הקרמל מתקשה ומתגבש, מחזירים את הסיר לאש, מוסיפים את שאר השמנת ומבשלים עד להפיכתו שוב לנוזלי.

הערות/תוספות/שדרוגים:
  • אני השתמשתי בקמח תופח, כי במקרה היה לי כזה בבית, אבל במתכון כתבתי את הקמח ואבקת האפיה בנפרד. שתדעו.
  • אפשר להעביר את הבלילה לתבנית בעזרת כפית או כף, אבל הרבה יותר מהיר להשתמש בשק זילוף קטן ללא צנתר; פשוט גוזרים את הקצה. שימו לב שצריך פתח די גדול, אחרת האגוזים ייתקעו והבלילה לא תעבור.
  • השתדלו לא למלא את השקעים יותר מדי, אחרת הסופגניות לא ממש ייראו כמו סופגניות (דונאטס, ליתר דיוק) והחור במרכז עלול להיסתם. כפי שאפשר לראות בתמונות, זה די מה שקרה לי ברוב הסופגניות.. למדו מהטעות שלי, טוב?
  • לגבי הציפוי: ניסיתי לפזר את האגוזים מעל הסופגניות אחרי שטבלתי אותן בקרם, אבל זה לא היה מוצלח במיוחד. מצאתי שהכי קל - והכי יפה, זה חשוב! - לקצוץ את הפקנים די דק (אבל לא מאד.. אנחנו לא רוצים אבקה) במעבד מזון (או ידנית, אם ממש ממש בא לכם), להניח בקערה ולטבול את הסופגניה ההפוכה.
  • למקרה שתהיתם: לא חייבים להשחים את החמאה, אפשר פשוט להשתמש בחמאה מומסת, אבל ההשחמה משפרת את הטעם כמובן.
  • למה אין בכלל תמונות של ההכנה, אתם שואלים? בגלל שעון החורף הארור. עד שהתחלתי להכין את הסופגניות, כבר לא היה מספיק אור כדי לצלם. בדיוק סיימתי לצלם את ההכנה של סופגניות הבננה, וכל התהליך די דומה, אז.. כן. סולחים? אפצה אתכם בחנוכיבינג של 79,811?


עכשיו רוצו מהר לראות את שאר מתכוני הפרויקט המגניבים:

17 בנובמבר 2013

מיני סופגניות בננה, קינמון ומייפל אפויות עם שוקולד צ'יפס וציפוי חמאת בוטנים

לפני עשרה ימים כתבה אפרת עוד פוסט נהדר שעיקרו "עשרה דברים שלא ידעתם עלי" - מדובר במעין משימה אינטרנטית מתגלגלת שעוברת מבלוג לבלוג (לבלוג לבלוג...).
מיד אחרי שקראתי את הרשימה של אפרת, התחלתי לחשוב מה הייתי כותבת אני לו היו מאתגרים אותי בדבר כזה. והגעתי למסקנה שאחרי שסיפרתי לכם הכל על עצמי בפוסט המאתיים בבלוג - ובאופן כללי, חטאתי כאן בשיתוף יתר קיצוני בכמעט-ארבע-שנים האחרונות, לא ממש נשאר לי שום דבר שלא סיפרתי על עצמי ושהייתי רוצה לחשוף.


(את השלדים בארון אני מעדיפה לשמור לחקירה המשטרתית)


בכל אופן. אפרת העבירה את המשימה לשלושה בלוגרים אחרים ושמחתי לגלות שאני לא אחת מהם. dodged that bullet.


אבל אז נטלי, שהיתה הבאה בתור לכתוב עשרה דברים על עצמה, ביצעה את המשימה במהירות שיא. תוך שלושה ימים כבר היו לה פוסט, עשרה דברים ומתכון לעוגיות.


ושלושה בלוגרים אחרים להפיל עליהם את התיק. ביניהם yours truly. את תגובתי השקולה והרגועה (והוכחה לכך שנטלי היא אדם טוב שפשוט לפעמים מתפלק לו צחוק מרושע..) אתם יכולים לראות כאן:


אז ישבתי. חשבתי. ניסיתי למצוא דברים, בחיי. לא הגעתי לשום דבר באמת מעניין או שווה שיתוף. אבל אתגר הוא אתגר, וכמו ברני סטינסון - גם אני לא יכולה להתעלם מאתגר - אז... הנה רשימה של עשרה דברים לא-מעניינים-בשום-צורה שלא ידעתם עלי (וכנראה גם לא רציתם לדעת):


1. הצבע האהוב עלי הוא צהוב. מאז ומעולם. הוא פשוט כל כך שמח ו.. צהוב. מיותר לציין שתמיד הייתי בעד הפאואר ריינג'רית הצהובה.


2. אני לא יודעת לכבס. זה לא רק שאין לי מכונה בבית ושהרבה יותר קל ונוח כשאחרי כל ביקור אצל ההורים, אמא שולחת אותי הביתה עם שקיות של בגדים נקיים מקופלים בצורה מושלמת.. אני פשוט לא יודעת איך לעשות כביסה. מצד שני, אתמול הצלחתי לתקן את מושב האסלה שהתפרק לי לפני שבוע, אז היי - אני עושה צעדים קטנטנים לעבר הבגרות. מצד שלישי, אולי לדבר על אסלות ושירותים בבלוג אוכל זה לא הדבר הכי חכם שהייתי יכולה לעשות. מצד רביעי, יש עוד שמונה פריטים ברשימת הדברים-שלא-אכפת-לכם-מהם עד שנגיע למתכון, אולי תספיקו לשכוח את הנושא עד אז.


כל כך הרבה צדדים. וואו. סחרחורת.


3. כבר שנים שאני חולמת לגור בניו יורק. לא בקטע של לרדת מהארץ, אבל אני מתה על העיר הזאת וממש בא לי להיות שם לתקופה. אז אם מישהו שומע על משרת הייטק פנויה ו/או צורך דחוף בבלוגרית אוכל -- זכרו אותי, טוב?


4. אני לא מפחדת מג'וקים. אין לי בעיה עם עכבישים. אם צריך, אני יכולה להחזיק נחש. סבבה, באמת. אבל ילדים שרוקדים ריקודים סלוניים? עם כל התלבושות והאיפור והשיער והריקודים עצמם? לא לא לא. אל תראו לי את זה. לא בטלוויזיה, לא במציאות. לא מסוגלת. יש בזה משהו קריפי שאני לא יכולה להסביר אפילו.


5. העניין הוא כזה. זה לא שאני חייבת תמיד להיות צודקת. אני טועה לפעמים, ולרוב אני יודעת להודות בטעויות. אבל. אבל! אם מישהו חושב שטעיתי, או שלא ידעתי משהו, ולא טעיתי או כן ידעתי, אני אחוש צורך עז להסביר שלא טעיתי. וכן ידעתי. כאילו.. כשאני צודקת, אני צריכה שידעו את זה. סוג של עקשנות, כנראה.


6. נכון יש את הקטע הזה שאני שונאת גבינה ויכולה להריח אם מישהו אכל יוגורט בסביבה שלי גם אם עברה שעה? ולהיגעל מזה, דא. אז בטוויסט מטורף בעלילה, אני חולה על חלב. יש אנשים שלא מסוגלים לשתות חלב סתם ככה, אבל עבורי זה אחד הדברים הכי טעימים שיש. אני שותה כוס חלב כמעט כל ערב וקרה גם שהורדתי שתיים ברצף.


7. לפעמים קצת בא לי שתהיה לי תכנית רדיו משלי. אני אוכל לדבר כמה שמתחשק לי, לשים את השירים שאני אוהבת, יהיה מגניב. אז אף אחד לא באמת יאזין לי, אז מה. וכן, ספציפית רדיו - לא טלוויזיה. אין לי את הלוק לטלוויזיה (אם אני כנה, אז גם ממש ממש אין לי קול לרדיו, הוא די בלתי נסבל. אבל בקטנה. בחלומות שלי הכל נפלא ונהדר).


8. מסתבר שבריאן אדמס - כן, הקנדי הזה ששר שירי אהבה דביקים, ארוכים, כאלה שכולם מעמידים פנים לשנוא אבל בסתר לבם אוהים ממש - ואני למדנו באותו בית הספר. בהפרש של כמה עשרות שנים. מסתבר #2 שאן סינק צילמו קליפ באולם ההתעמלות של בית הספר הזה, שלוש-ארבע שנים לפני שלמדתי שם.


9. אני אלרגית לחתולים. שימו אותי בחדר עם חתול למשך יותר מדי זמן ואני אתקשה לנשום. ויגרד לי הסנטר (זה מין דבר מוזר כזה שקורה לי יחד עם קוצר נשימה. היי, יש אסתמטיים בקהל? קורה לכם לפעמים שמגרד לכם הסנטר כשיש לכם קוצר?). וארגיש כאילו יש לי חתול בתוך הגרון. חוץ מזה, יש לי גם אלרגיה נפשית לחתולים. הם כל כך.. מיותרים. יושבים שם, מסתכלים עלייך במבט רע. שופטים אותך. אנטיפתיים. ביקורתיים. אוקיי, כרגע תיארתי את עצמי. אז למעשה - אם הייתי חיה, הייתי חתול. אבל אני שונאת אותם. הכי קונפליקט. מיאו.



10. יש לי קטע כזה שאני פשוט הורסת מכשירים חשמליים, בפרט מחשבים: בחמש שנים האחרונות החלפתי שלושה לפטופים. השניים הראשונים היו מתחממים מאד, מכבים את עצמם ופשוט עשו מלא בעיות. הנוכחי בסך הכל עובד בסדר, טפו טפו, אבל גם הוא כבר עשה לי קטעים.. שבועיים אחרי שקניתי אותו. פתאום היו לו בעיות זכרון, פעם בכמה זמן הוא גם כיבה את עצמו -- כיף. ועכשיו גם המיקסר בן השנה וחצי שלי התחיל החליט שבא לו להיות דיוה. אז.. הדבר העשירי והאחרון שלא ידעתם עלי זה שכח העל שלי --> להרוס מכשירים.


זהו. סיימנו.
משעמם? מיותר? לא מעניין אף אחד (שזה, בעצם, דרך נוספת, ארוכה יותר, לומר "משעמם")? צודקים וצודקים וצודקים. אבל הסברתי לכם קודם, את כל הדברים הכמעט-מעניינים בזבזתי כבר בפוסט ישן. מצטערת. סולחים?


לא? אפשר לפצות אתכם במתכון למיני "סופגניות"* בננה, קינמון ומייפל אפויות עם שוקולד צ'יפס וציפוי חמאת בוטנים, AKA כמעט כל הדברים שאני הכי אוהבת בעולם?



כן? עכשיו אתם סולחים?


* טוב, זה לא בדיוק בדיוק בדיוק סופגניות... אבל אופים את העוגות הקטנטנות האלה בתבנית של דונאטס, ועוד מעט חנוכה, אז הרשיתי לעצמי לזרום עם המונח "סופגניות אפויות". סבבה, נכון?


אה, רגע! עכשיו מגיע השלב בו אני מפילה תיק על שלושה בלוגרים אחרים. **צחוק מרושע**
אז טל (את בקושי כותבת לאחרונה, חייבים להעיר אותך איכשהו!), גיל ואולגה (אתם בקליקה!! ;-) ) -- צאו לדרך!


***
מיני סופגניות בננה, קינמון ומייפל אפויות עם שוקולד צ'יפס וציפוי חמאת בוטנים
מקור המתכון: מבוסס על מתכון של טרייסי שאטרבין ההורסת, עם שינויים שלי

כמות: 48 מיני סופגניות קטנטנות. אם מכינים בתבנית של דונאטס גדולים, אני משערת שיצאו לכם בערך שש עשרה יחידות.

מצרכים:
140 ג' (1 כוס) קמח לבן
35 ג' (1/4 כוס) אבקת שקדים
7 ג' (2 כפיות) אבקת אפיה
3 ג' (1/2 כפית) מלח
6 ג' (1 כף) קינמון טחון
80 ג' (1/3 כוס) סוכר חום דמררה
40 ג' (2 כפות) סירופ מייפל (אמיתי!)
2 ביצים גדולות
2 בננות גדולות, בשלות מאד
2 כפיות תמצית וניל
100 ג' (1/2 כוס) שמן קנולה
100 ג' שוקולד צ'יפס

לציפוי
75 ג' (כ-3 כפות) חמאת בוטנים חלקה/עם שבבי בוטנים
1-2 כפיות שמן קנולה

אופן ההכנה:
1. מחממים תנור ל-180 מעלות.
2. מערבבים קמח, אבקת שקדים, אבקת אפיה, מלח וקינמון בקערה גדולה.
3. בקערה נפרדת, קטנה יותר, טורפים היטב סוכר, סירופ מייפל, ביצים, בננות, תמצית וניל ושמן.
4. מוסיפים חומרים רטובים ליבשים ומערבבים רק עד לקבלת תערובת אחידה.
5. מוסיפים שוקולד צ'יפס ומקפלים פנימה בעדינות, עד שהצ'יפס נטמעים בבלילה.
6. ממלאים את שקעי התבנית חצי-שלושת רבעי דרך, כמות של ככפית וחצי-שתיים.
7. אופים 7-9 דקות, עד שהסופגניות מזהיבות וקיסם הננעץ בהן יוצא נקי. מצננים כחמש דקות בתבנית, מחלצים - הכי נוח עם פלטה קטנה או סכין - ומעבירים לרשת. מצננים לגמרי.
8. להכנת הציפוי: מחממים חמאת בוטנים כחצי דקה במיקרוגל, עד שהיא די נוזלית. מוסיפים שמן ומערבבים היטב.
9. טובלים כל סופגניה בציפוי חמאת הבוטנים. מניחים בצד להתייצבות.

הערות/תוספות/שדרוגים:
  • אני השתמשתי בקמח תופח, אז השמטתי את אבקת אפיה, כמובן; במתכון כתבתי אותה, למקרה שאתם משתמשים בקמח רגיל.
  • היו לי בבית קינמון צ'יפס שאמא שלי קנתה לי פעם בארה"ב, אז השתמשתי ב-50 ג' קינמון צ'יפס ו-50 ג' מיני שוקולד צ'יפס, אבל גם להשתמש רק בצ'יפס הולך. אפשר, אגב, להשמיט אותו, אם אתם לא בקטע.
  • לגבי מילוי התבנית בבלילה: בהתחלה השתמשתי בכפית, אבל זה היה איטי מאד. אני ממליצה בחום להשתמש בשק זילוף, לגזור את הקצה (אין צורך בצנתר, כמובן) ולמלא בעזרתו. כך תוכלו לתקתק את זה.
  • אל אל אל תמלאו מדי את שקעי התבנית. הסופגניות יתפחו מאד והחור החמוד במרכזן, זה שגורם להן להיראות כמו דונאטס, פשוט ייאטם. מניסיון. אהמ.
  • לציפוי אפשר להשתמש בחמאת בוטנים חלקה או עם שבבים. אני השתמשתי בצ'אנקי, וזה מגניב ומוסיף עוד מרקם, אז אחלה. אבל קצת פחות נוח לטבול את הסופגניות בציפוי כך. לשיקולכם..
  • ואם אתם רוצים להשמיט את הציפוי.. אני אהיה קצת עצובה, אבל זה אפשרי.
  • ולבסוף: כן, אפשר לאפות בתבנית מיני מאפינס. או תבנית מאפינס. או אינגליש קייק. קיצור, ה"סופגניות" לא באמת חייבות להיות סופגניות, אפשר לאפות אותן כמו עוגה בחושה, כי זה מה שהן. אבל תכף חנוכה, נו! הייתי חייבת...


איך ברור לי שבשניה שאלחץ על פאבליש, אחשוב על עשרים דברים יותר מעניינים שיכולתי לכתוב בפוסט הזה.


למשל - בכלל לא השתמשתי בכפית הזו במתכון. הוצאתי אותה במיוחד בשביל התמונה ומרחתי עליה חמאת בוטנים עם האצבע כדי שזה ייראה אמיתי.

(שפויה)


איזה כיף שאמא ואבא עשו שיפוץ בבית, ריצפו את חדרי השינה בפרקט ונשארו להם כמה לוחות מיותרים...

10 בנובמבר 2013

אצבעות לימון ורוזמרין

אם הייתי מבקשת מכם להצטייד בביצים, לימון, רוזמרין וקמח מלא - הייתם אולי חושבים שאנחנו הולכים להכין פשטידה או משהו כזה?



ואם הייתי ממשיכה ואומרת לכם שתזדקקו גם לחמאה, אבקת סוכר וסוכר - הייתם מבינים שבכל זאת מדובר על קינוח ועל כן נרגעים ומפסיקים לחשוש שמא אולי אני עוברת שבץ אשר גרם לי להתחיל להכין אוכל-אוכל?


(אפילו שאתמול הכנתי מרק גזר, דבר מרגש לכל הדעות)



(אוכל של אמיתיים, אם תרצו)

התמונה עקומה, אני יודעת. יש לכם מושג כמה קשה להחזיק מצלמה ולצלם ביד אחת.. ועוד היד החלשה?

(אמיתיים = אנשים אמיתיים)


(טוב, בסדר.. גם לשם הצלחתי לדחוף חמאת בוטנים. sue me)


אני לא רוצה להאריך. באמת. יש לי מלא כלים לרחוץ ולק חדש לנסות.


(הוא אמור לזהור בחושך!)

לק זוהר בחושך + פרצוף מצחיק/מפחיד מביצים, לימון וסוכר = בגרות נפשית

(איביי, אני שונאת אותך. לא, אוהבת אותך. לא, שונאת. וואו, זו מערכת היחסים הטעונה ביותר שהיתה לי אי פעם. הכי משנה סטטוס בפייסבוק ל-it's complicated)



אז אני אומר רק כמה דברים:


1. קינוחים עם לימון זה כל כך טעים. לפי כמות מתכוני הלימון שפרסמתי פה, אתם כבר אמורים להבין כמה אני אוהבת את הטעם החמוץ-מתוק הזה בעוגות ושות'.


2. האצבעות האלה - כל כך קלות להכנה, אתם לא מאמינים בכלל.

למעלה

למטה

3. רוזמרין? בקינוח? כן כן כן כן כן. ביחד עם הלימון זה יוצר שילוב טעמים שונה ומיוחד ומעולה ו.. עפתי על עצמי? כן כן כן כן כן.


4. הכנתי את האצבעות האלה למפגש משפחתי. קצת אחרי שעברנו לשלב הקינוחים, ניגשתי לאבא שלי ושאלתי אותו אם הוא טעם. הוא אמר שלא, לכן מיד הושטתי לו את הקופסא, בעודי מכריזה חגיגית כי על פי ההיכרות שלי איתו (היכרות לא רעה, יש לציין. הוא כמו אבא בשבילי), אני מאמינה שהוא יאהב. אז הוא טעם אצבע אחת. והסתכל עלי בפרצוף מוזר, מבט מעט משתומם. בשלב הזה קצת התחלתי לדאוג, כי אבא שלי - אני יכולה להניח מולו חתיכת נייר ולומר לו שאפיתי את זה, והוא יטעם ויגיד שטעים לו וזה מעולה. "אבל אבא, אני יודעת שזה מגעיל, אתה לא חייב לומר שזה טעים." והוא? הוא יתעקש שטעים לו ויבקש עוד חתיכת נייר.
בכל אופן, כשהוא הביט בי כך, נבהלתי קלות. "מה קרה, לא טוב? אבא, את האמת!" ותגובתו: "מה זה? זה כל כך טעים."
קיצור, הרבה זמן לא ראיתי את האבא-התמיד-מפרגן שלי מגיב בצורה עד כדי כך חיובית למשהו שהכנתי. במהלך היום הוא חזר על השבחים כמה וכמה פעמים, ולאחר מספר שעות הוא דאג לסמס לי שוב את דעתו בנושא.


5. את מעט האצבעות שנשארו בעקבות המפגש הביאו ההורים שלי לאחי וגיסתי. השמועות אומרות שאחי לא אהב אותן (מה הוא מבין, הוא גם לא אוהב עוגות שמרים), אבל גיסתי התלהבה ממש ומיד ביקשה מתכון. מאוחר יותר היא גם סיפרה לי שאחד האחיינים שלי כמעט הרביץ לה כשהוא גילה שנגמרו אצבעות הלימון.



אז תראו, אני לא בעד אלימות, אבל.. כן. סמכו על אבא שלי והאחיין החמדמוד שלי, טוב? הם יודעים על מה הם מדברים
(ובמקרה הספציפי הזה - גם אני).


(אם אתם רוצים עצות בנוגע ל"מה לקנות באיביי", אני כנראה לא האדם הנכון לפנות אליו. קניתי לק זוהר בחושך, למען השם. וזה רק אחד משמונה פריטים שונים - ומיותרים - שרכשתי שם בשבועיים האחרונים)


***
אצבעות לימון ורוזמרין
מקור המתכון: הבצק מבוסס על חיתוכיות האגוזים ומייפל שלי. שכבת הלימון מבוססת על מתכון של הבלוג המגניב Take a Megabite (וכן, גם הבסיס של האצבעות שלה מכיל רוזמרין).

כמות: אני השתמשתי ברינג ריבועי עם צלע של 20 ס"מ - כל תבנית פחות או יותר באותו הגודל תעבוד (אפשר גם מלבנית מעט יותר קטנה/גדולה). את המאפה שלי חתכתי ל-32 אצבעות של 2.5X5 ס"מ; אפשר לחתוך גם ל-16 קוביות של 5X5 ס"מ או ל-64 קוביות קטנטנות של 2.5X2.5.

מצרכים:
לבסיס
100 ג' חמאה רכה
100 ג' אבקת סוכר
250 ג' (2 כוסות) קמח מלא
3-4 ג' (1/2-2/3 כפית) מלח
רוזמרין קצוץ גס - אני השתמשתי בענף (ענף? מה המילה שחסרה לי פה?) אחד ארוך ושניים קטנים יותר
זסט מלימון אחד (לא חובה)

לשכבת הלימון
200 ג' (1 כוס) סוכר לבן
3 ביצים גדולות
1/2 כוס מיץ לימון (אני סחטתי שני לימונים וקיבלתי חצי כוס פחות כף בערך.. זה גם מספיק)
זסט מלימון אחד
15 (כ-2 כפות) קמח מלא

אופן ההכנה:
1. מחממים תנור ל-180 מעלות. מרפדים את התבנית בה משתמשים בנייר אפיה (אם משתמשים ברינג, עוטפים אותו היטב. היטב!!).
2. להכנת הבסיס: מניחים חמאה ואבקת סוכר בקערת המיקסר. מחברים וו גיטרה ומקרימים לתערובת בהירה תפוחה, משהו כמו שתיים-שלוש דקות.
3. מוסיפים קמח, מלח, רוזמרין וגרידת לימון. מערבבים עד לקבלת פירורים קטנטנים, ממש במרקם של חול.
4. מעבירים את גרגרי הבצק החוליים לתבנית. משטחים לשכבה אחידה והדוקה מאד.
5. אופים כעשר דקות, עד לתחילת השחמה. מצננים מספר דקות.
6. בינתיים מכינים את שכבת הלימון: טורפים סוכר, ביצים, מיץ, גרידת לימון וקמח בקערה.
7. יוצקים את תערובת הלימון מעל הבצק האפוי. אופים כ-10-15 דקות נוספות, עד להתייצבות שכבת הלימון.
8. מצננים לגמרי על רשת. מעבירים למקרר למספר שעות נוספות, רצוי ללילה. מחלצים מהתבנית וחותכים לאצבעות/ריבועים.

הערות/תוספות/שדרוגים:

  • אם לא רוצים להוסיף גרידה לבסיס, לא חייבים. אני פשוט חילקתי את הזסט משני הלימונים בין הבסיס לשכבת הלימון, אבל אפשר להשתמש בו רק בשכבה העליונה אם מעדיפים.
  • הרוזמרין הכי הכי הכי תורם לטעם של האצבעות האלה ומשתלב מעולה עם הלימון, אבל אם זה בכל זאת לא עובד לכם - השמיטו אותו.
  • אם אתם זורמים איתי ומשתמשים ברוזמרין (ווהו!), אין צורך ממש לקצוץ אותו. אני פשוט הסרתי את העלים מהענף (כן? החלטנו שענף זו המילה?) והשתמשתי בהם שלמים. לא צריך להתאמץ יותר מדי.
  • רוצים להשתמש בקמח לבן במקום מלא? לכו על זה, אני האחרונה שתעצור בעדכם.
  • מה עושה מי שאין לו מיקסר, אתם שואלים? פשוט מוודא שהחמאה שלו ממש ממש רכה ומכין את הבסיס בקערה. עם מטרפה.
  • בא לכם לפזר מעט מלח גס מעל האצבעות לפני האפיה? זה רעיון מצוין, אני כל כך שמחה שהצעתם את זה.
  • ו.. כן, אני יודעת שהאצבעות האלה הן לא שיא האסתטיקה. הן לא צהובות כמו שהייתי רוצה, אבל זה מה יש. אם זה מפריע לכם, לא יודעת.. אתם יכולים להוסיף צבע מאכל צהוב. או כורכום. אבל אם אתם כבר משתמשים בלימון, רוזמרין וכורכום, אולי פשוט עדיף שתכינו איזה תבשיל וזהו.


לפני סיום, אפשר לעניין אתכם בתמונת מאחורי הקלעים מביכה במיוחד?