> אוגוסט 2013 | Morcake

31 באוגוסט 2013

חיתוכיות שוקולד לבן ורימון + בלוג דיי 2013

כשהכרזתי בקבוצת הבלוגרים של מנטקה* על חומר הגלם החודשי של "כחומר ביד הבלוגר", רימון, כמעט הורידו לי את הראש. "רימון? מה? איפה משיגים רימון באמצע אוגוסט? ומה עושים עם רימון, למען השם? אפשר לחזור לבוטנים?"


*כן, יש לנו קבוצה בפייסבוק. אם אתם בלוגרים ובא לכם להצטרף, שלחו לי מייל! כדאי לכם. כיף שם ממש ולפעמים אנחנו אפילו נפגשים ובלי לתכנן מראש - כולם מביאים קינוחים עם חמאת בוטנים. וזה נפלא. וזה נהדר. באמת. ואם אתם לא בלוגרים, אז.. למה אתם מחכים? פתחו כבר בלוג. זה כיף וזה נפלא וזה נהדר.



בהיותי המבוגר האחראי שאני (= בהיותי הילדה שהוזה שהיא מבוגר אחראי), ספגתי את הקללות (סתם, לא היו קללות. לא פומביות, בכל אופן) ואת התלונות ואת הכל.. ובסתר לבי בעצם הזדהיתי איתם.



רימון? מה? איפה משיגים רימון באמצע אוגוסט (במקרר של ההורים)? ומה עושים עם רימון, למען השם (חוץ מעוגיות שוקולד, זאת אומרת)? אפשר לחזור לבוטנים (טוב, זה לא קשור.. זו שאלה שאני שואלת את עצמי לפחות פעמיים ביום, לא משנה מה אני עושה)?



אז התחלתי לחשוב על דברים. עשיתי קצת בריינסטורמינג עם נטלי, הבחורה שאני מבלה כל כך הרבה זמן בבית שלה לאחרונה, שאני כבר חשה צורך לשלם שכר דירה. העלינו את הרעיון של בלונדיז שוקולד לבן עם רימונים. אז באמת, יום בהיר אחד קמתי בבוקר נחושה לחלוטין להכין בלונדיז. ואז.. אז מצאתי במקרר שלושת רבעי פחית של חלב מרוכז ונזכרתי שאמרו לי שאסור להשאיר את החלב יותר מדי זמן בפחית הפתוחה, כי משהו שם מתחמצן והופך לרעיל ו..



קיצור, היה לי חלב מרוכז שהייתי צריכה לשים לו סוף.


פתאום המח שלי הלך לכיוון אחר. לא עוד בלונדיז, כי אם פאדג'. פאדג' שוקולד לבן ורימונים.


אז בישלתי חלב מרוכז וחמאה ושוקולד לבן, הוספתי רימונים וקיררתי. בהתחלה בחוץ, כי תבנית התנור שלי היתה עמוקה מדי עבור המקרר הרדוד שלי. לא צוחקת אתכם.



אחרי שהתערובת התייצבה קצת, אבל עדיין לא מאד, הוצאתי את הרינג מהתבנית הגדולה והנחתי אותו ישירות במקרר. חיכיתי חיכיתי, הוצאתי, גיליתי שהפאדג' עדיין לא לגמרי חתיך (במובן של "ניתן לחיתוך", לא "נראה טוב". כי במובן ה"נראה טוב" הוא היה ממש חתיך, כבר מהרגע הראשון), אז העברתי אותו למקפיא, מעט ממורמרת אך בטוחה שהסוף יהיה טוב.


נחשו מה - הסוף לא יצא טוב. לאחר שהות של יותר מיממה במקפיא, מהסיבה הפשוטה שלא היה לי זמן להתעסק עם הפאדג' ולחתוך אותו פשוט כי.. לא היה לי זמן, הוצאתי אותו סוף סוף החוצה, בטוחה שאני צריכה להתמודד עכשיו עם גוש אבן.



אז לא. הפאדג' לא קפא. התייצב? כן. נחתך בצורה אסתטית? מצחיקים אתם. good one. אני לא אשקר לכם, הוא היה טעים. הוא עדיין טעים, בעודו יושב בקופסא בפריזר שלי, ממתין לארוחה המשפחתית בערב ראש השנה. אבל הוא לא היה אסתטי. רחוק מזה.


כבר רציתי לוותר על האתגר, בעודי חושבת "נו באמת, רימון? מי ממציא את השטויות האלה?", אבל רגע לפני שהתייאשתי באופן מוחלט, החלטתי לנצל את סוף השבוע לניסיון אחד נוסף, והפעם - שימו לב, זה מהפכני: בלונדיז שוקולד לבן עם רימונים.


הממ איפה שמעתי את זה כבר פעם?



הבעיה היתה שמצד אחד, היתה לי ביצה אחת בלבד במטבח ומצד שני, היה כל כך חם בחוץ והרגשתי כל כך לא טוב שלא הייתי מסוגלת להביא את עצמי ללכת את עשרים השניות עד לטיב טעם הקרוב לביתי (רציני. עשרים שניות. בהנחה שהרמזור ירוק) כדי לקנות תבנית חדשה.



בשלב זה התחלתי לאלתר. אין ביצים? לא נורא, יש מלא רסק תפוחים בבית, הוא יכול להחליף את הביצים. וחלק מהחמאה. ובכלל, רסק תפוחים זה מאד ראש השנה-י. אוי רגע, יש לי גם דבש במקרר. בואו נכניס אותו לבלילה ונראה מה קורה.



מפה לשם - זה לא בדיוק יצא בלונדיז. זה כן יצא טעים. ונחתך הרבה הרבה הרבה יותר טוב מהפאדג' המטופש.


המאפה כן יצא די פאדג'י, בעיקר במרכז שלו, כמו שקורה לפאדג' בראוניז הסופר פאדג'יים שלי. אז בעצם.. אולי זה כן בלונדיז?


טוב, זה לא באמת משנה. מה שכן משנה זה שהמאפה טעים - מתוק מאד בזכות השוקולד הלבן, חמצמץ הודות לגרגרי הרימון. הוא מהמם וצבעוני ולבן ואדום, ואפילו אפשר לחתוך אותו לקוביות די סימטריות ויפות. הוא קל להכנה וביתי-אך-חגיגי ו... קיצור, השתכנעתם כבר שאתם צריכים להכין את המתכון הזה?


חיתוכיות שוקולד לבן ורימון - כך נקרא למאפה. בסדר? סגרנו את הנושא? יופי, אני ממש שמחה.


עכשיו, כמו בכל פוסט "כחומר"י, מגיע השלב בו אני מפנה אתכם לתוצרים של שאר משתתפי הפרויקט. אבל היום - היום יש בונוס!


במקרה יצא שמועד פרסום הפוסטים של חודש הרימון נפל על ה-31 באוגוסט, הוא בלוג דיי (זוכרים את פוסט הבלוג דיי 2012 שלי?). מראש, כאשר נזכרתי בבלוג דיי של השנה, חשבתי לנצל את ההזדמנות כדי להמליץ על כמה מהבלוגים שגיליתי דרך הפרויקט, או כאלה שהתוודעתי אליהם יותר לעומק באמצעותו. ואם כבר יצא שצריך לפרסם פוסט "כחומר"י באותו היום - מה טוב. הכי חוסך לי פוסט. שניים במחיר אחד, יעילות יעילות יעילות!


אז קודם כל, אני רוצה לומר לכם שאתם צריכים להיכנס לכל הבלוגים המשתתפים ולהתעמק בהם, כי כולם אדירים. וספציפית, אני רוצה לכוון אתכם לעבר שלושה ספציפיים (לא שאני לא אוהבת את כל השאר. אני כן! אבל לפחות חלק מהם כבר ציינתי והמלצתי עליהם בעבר..):


1. רסיסי מילים - טל החל להשתתף בחודש השני של פרויקט, דרך הבלוג הישן שלו בתפוז (בינתיים הוא כבר הספיק לנדוד לוורדפרס). על ההתחלה הוא הפציץ עם פרלינים במילוי מרשמלו ומשם זה רק הלך והשתפר: גלידת בירה ושוקולדמאפה שמרים עם פירות יער שבאופן אישי נראה לי כמו אחד הדברים הטעימים בעולם, גלידת שמן זית (!!) וקאפקייקס בוטנים, במבה וקולה (!!!!). בקיצור, המתכונים שלו תמיד מקוריים לאללה ונראים טעימים בטירוף... בכל חודש, בעודי פותחת את המייל שהוא שולח לי עם שם המתכון שהוא מתכנן לפרסם ותמונה שלו, כולי מתמלאת התרגשות, ובכל חודש מחדש - טל לא מאכזב. והוא בכלל טוען שהוא לא בלוגר אוכל.


2. משו טעים - שחף הצעירה (כן, אני מרשה לעצמי לקרוא "צעירה" לבחורה שקטנה ממני בשנתיים) רק פתחה את הבלוג שלה במאי האחרון, ונכון לעכשיו הוא מכיל ארבעה עשר פוסטים בלבד. אבל כל מתכון שלה - וואו. אשכרה וואו. היא הצטרפה לפרויקט לראשונה בחודש פירות היער, ואיזו כניסה זו היתה, עם טריקולד פירות יער צבעוני הורס, ללא צבעי מאכל בכלל. לא להאמין שזה טבעי לגמרי! אחר כך הגיעו קאפקייקס הגלידה שהכילו גלידה ונראו כמו גלידה... וכמובן מקרון הבוטנים הגאוני שלה, שאפילו אני - שונאת מקרונים מוצהרת - אכלתי ונהניתי ממנו. אני חוזרת על מה שאמרתי לגבי טל: כל המתכונים של שחף מקוריים כל כך (כאילו, ברצינות - מקרונים מאבקת בוטנים!!) ויפהפיים וגורמים לאנשים אחרים לחשוב "די... איך אני לא חשבתי על זה? ונניח שחשבתי על זה - למה לה זה יוצא כל כך יפה?".. וחוץ מזה, הבלוג שלה ורוד ומנוקד, ה-כ-י בלוג של בנות, ורק להסתכל עליו מסב לי אושר רב.


3. קלמנטינה - מעין הצטרפה לפרויקט רק לפני חודשיים, אבל העוגיגלידה הדרים ווניל ופופ טארט חמאת בוטנים, נוטלה וקרמל גורמים לי לקוות שהיא תישאר איתנו עוד הרבה הרבה זמן. למרבה השמחה, הבלוג עצמו קיים כבר לא מעט זמן - אני מודה שקצת קשה לדפדף בארכיון בצורה הנוחה, אבל הפוסט הכי ישן שמצאתי הוא מאי 2009, כך שיש לו ותק של יותר מארבע שנים בוודאות - אז אפשר להנות ממתכונים ישן של מעין, בלי קשר ל"כחומר". חוץ מזה, היא מתגוררת בארה"ב וגורמת לי לקנא/להרגיש שאני קצת יכולה להיות שם בעצמי דרכה. טוב, בעיקר לקנא.


קיצור, כאילו לא הייתי מספיק מבסוטה על הפרויקט הזה סתם ככה.. אז בזכותו גם נחשפתי לכל מיני בלוגים (ובלוגרים) מגניבים ושווים שלא הכרתי כלום - win!


טוב, רגע לפני שכולנו נשכח למה אנחנו פה - מעבר חד למתכון. ולמקרה שלא יצא לנו לדבר עד אז: שתהיה שנה טובה, סבבה?


***
חיתוכיות שוקולד לבן ורימון
מקור המתכון: התבססתי על המתכון הזה שהכנתי פעם, אבל תכלס בסוף סתם זרקתי כל מיני דברים יחד וקיוויתי לטוב.

כמות: תבנית ריבועית עם צלע של 20 ס"מ. הכמות תלויה בגודל: אפשר לחתוך לשש עשרה קוביות, אפשר לשישים ארבע.. אפשר גם לחתוך לאצבעות ולא לריבועים.

מצרכים:
 100 ג' חמאה
300 ג' שוקולד לבן
150 ג' (כ-1/2 כוס) רסק תפוחים לא ממותק
50 ג' (1/4 כוס) סוכר לבן
10 ג' (1/2 כף) דבש (לא חובה, הוא ממש לא מורגש, זה סתם בשביל הקטע של ראש השנה)
5 ג' (1 כפית) תמצית וניל
250 ג' (2 כוסות פחות 3 כפות) קמח לבן
2 ג' (כ-1/4 כפית) מלח
140 ג' גרגרי רימון

אופן ההכנה:
1. מחממים תנור ל-180 מעלות ומרפדים תבנית בנייר אפיה (אפשר להשתמש ברינג, אבל כמובן שגם אותו צריך לאטום).
2. ממיסים חמאה ושוקולד לבן בבן מארי, תוך כדי ערבוב. מסירים מהאש.
3. מוסיפים רסק תפוחים, סוכר, דבש ותמצית וניל. מערבבים היטב עם מטרפה.
4. מוסיפים קמח ומלח. מקפלים פנימה עם לקקן, עד לקבלת בלילה אחידה.
5. מקפלים פנימה את גרגרי הרימון בעזרת הלקקן, עד שהם מפוזרים באופן אחיד.
6. יוצקים לתבנית. אופים 25-35 דקות, עד ששולי המאפה מתחילים להזהיב וקיסם הננעץ במרכזו יוצא נקי. מצננים לגמרי, מחלצים מהתבנית וחותכים לקוביות או אצבעות.

הערות/תוספות/שדרוגים:
  • כפי שציינתי, הדבש הוא לא בגדר חובה. הוא ממש לא מורגש. אם רוצים, אפשר להגדיל את הכמות, אבל הייתי עושה את זה על חשבון הסוכר, היות שהעוגה גם ככה מאד מתוקה.
  • אם רוצים, אפשר להשתמש אפילו בחצי כפית מלח ו/או לפזר מעט מלח ים אטלנטי (או סתם מלח גס) מלמעלה לפני האפיה, היות שהעוגה מתוקה עד מאד ואפשר (ורצוי) למתן אותה קצת.
  • כמות גרגרי הרימון המצוינת במתכון היא פשוט מה שהיה לי בבית. אפשר להסתפק במאה גרם ואפשר גם להגדיל למאתיים - זה בגדר תוספת, חשבו על הגרגרים כמו על שוקולד צ'יפס אדומים וחמצמצים.. לא חייבים להקפיד על הכמות ברמת הגרם.
  • אני לא ערבבתי את כל הרימון לתוך הבלילה. השארתי בערך רבע כמות בצד ופיזרתי אותה מעל הבלילה לפני האפיה, אבל השמטתי את זה מהמתכון היות שזה לא ממש נתן שום דבר.. להיפך, הגרגרים שהיו חשופים במהלך האפיה הצטמקו קצת במהלך האפיה והפכו להיות משונים טיפה.
  • ייתכן שבמהלך האפיה - גם לקראת הסוף - המאפה ייראה מאד שומני, אבל אל תדאגו; זה מסתדר בסוף.
  • אבל שלא תגידו שלא אמרתי: המרקם פה הוא מאד פאדג'י ודחוס, לא אוורירי ועוגתי, בסדר?
  • אה, כמובן שלא חייבים להשתמש ברימון. אפשר להשמיט אותו לגמרי או להחליף בפירות יער.. או שוקולד צ'יפס. אבל אממ זה קצת מאבד את הקטע של "חיתוכיות שוקולד לבן ורימון".


למקרה שתהיתם, הקוביות טעימות גם היישר מהפריזר. הקרבתי את עצמי וטעמתי קודם שתיים, רק בשבילכם. אין בעד מה.


30 באוגוסט 2013

עוגת אוריאוריקי

אם אתם עוקבים אחריי בשלוש השנים האחרונות (כן, גם אני קצת בהלם לפעמים שאני פה יותר משלוש - למעשה, יותר משלוש וחצי - שנים. וזה שחלקכם נמצא איתי פה כמעט מההתחלה: וואו), אתם כבר יודעים שאוגוסט + אוריקי האחיינית המהממת שלי + יום הולדת = עוגת שוקולד ורודה להחריד.


אז זהו.


שכבר לא.



אוריקה גדלה. הילדה בת שמונה (ושוב - וואו) וכששאלתי השנה את גיסתי, להלן אמא-של-אוריקי, אם היא רוצה שאכין עוגה למסיבת יום ההולדת שלה, היא אמרה שהיא תשמח, אבל שאולי הפעם אכין משהו ללא צבעי מאכל.



מה?


אז נכון, בעוגת אבקת הפיות מלפני שנתיים לא היה צבע מאכל אלא רק פטל שצבע את הקרם בוורוד, אבל איכשהו היה לי ברור שהכוונה של אמא-של-אוריקי היא שהעוגה של השנה לא תהיה ורודה.



מה?!





אבל. אבל אבל.


אוריקי אוהבת ורוד. בפרט עוגות ורודות.



אוקיי, אולי דודה-של-אוריקי אוהבת ורוד, בפרט עוגות ורודות. קטנוניים אתם, אין לתאר.

כן. זה הכי ישר שלי. זההכי ישר שלי.

בכל אופן, עוגה לא ורודה ליום ההולדת של אוריקי זה לא משהו שידעתי איך להתמודד איתו. הייתי אבודה. לא היה לי במה להיאחז והרגשתי את עצמי טובעת ושוקעת והולכת ודועכת. הכל נהיה שחור ומטושטש. פתאום ראיתי אור לבן בוהק.


ואז גיסתי אמרה אוראו.


תוך שניות התנערתי מהמצב הקטטוני אליו הגעתי. מה? אוראו?



כן כן, אוריקי מאד אוהבת אוראו.


well, hello there - challenge accepted.


אוראו? זה משנה הכל. יש לי קצה חוט. או חבל להיאחז בו. גלגל הצלה. האור הלבן נעלם, הכל נכנס שוב לפוקוס. גבירותיי ורבותיי - חזרתי.


חשבתי וחשבתי, תכננתי ותכננתי ובסוף.. ביצעתי. איכשהו. בדרך נס התוצאה הסופית אפילו לא היתה מאד רחוקה מהתכנון שלי. וזה נדיר, הו כמה שזה נדיר.


קיצור.


שימו לב. שתי שכבות של עוגת שוקולד. ביניהן קרם חמאה עם שברי עוגיות אוראו. את העוגה כולה מצפה קרם חמאה וניל. מסביב לעוגה חצאי עוגיות אוראו, ועל פני העוגה פרחי קרם חמאה ופירורי אוראו.


אגב, על אף ההלם ההתחלתי שלי, על שם לעוגה עליתי מיד: עוגת אוריאוריקי. זה היה רק הגיוני.


חגיגת יום ההולדת עצמה, למקרה שתהיתם, היתה מגניבה במיוחד: בסלון של אחי וגיסתי הוקמו דוכנים קטנים ש"מכרו" דברים שונים - מאכלים כמו פופקורן, פיצה, פנקייקים, ירקות ונקניקיות צמחוניות.. וגם קעקועים (זמניים, תירגעו) ותכשיטים.


כל דוכן אויש על ידי אוריקי, אחד האחים שלה או בני הדודים, משני הצדדים.



הכסף בו שילמו כל הרוכשים - להלן, המבוגרים - כלל, בין היתר, שטרות עם תמונותיהם של אוריקי, זיוי, נומי ושירשיר.


לכל אחד מהרוכלים הצעירים היתה טקטיקה שונה: זיו וגל החליטו שהם מקבלים רק שטרות של מאה. נועם ביקש שטר של עשרים, החזיר חמישים עודף, ובשלב מסוים הפסיק לגבות כסף על הקעקועים שהוא מכר. בעל הבית השתגע.


אבל הגישה הטובה ביותר היתה של רונה - היא נטשה מהר מאד את דוכן הנקניקיות שלה ופשוט עברה בין הדוכנים האחרים וטעמה מכולם.

כן, עוגיה אחת היתה שבורה

בסוף הגענו לעוגה, שהיתה להיט. כולם התלהבו, כולל האופה שקצת עפה על עצמה ולא הפסיקה למלמל לעצמה (ואולי גם בקצת קול): "וואו, אפילו קרם החמאה טעים. הוא לא כבד כמו תמיד. העוגיות ממש מעדנות אותו".

ואחת אחרת התעקשה ליפול כל הזמן

כן, כי ידוע שאם יש משהו שיכול לעדן ולהקליל קרם חמאה.. זה מלא עוגיות אוראו שבורות.

אבל היא היתה חגיגית. וטעימה.

אוטוסוגסטיה זה דבר נהדר.

כל כך טעימה

דרך אגב, במהלך המסיבה שאלתי את אוריקי מה דעתה על העוגה שלה. היא חייכה ואמרה שהיא יפה. "אבל אוריקי, את מאמינה שהכנתי לך עוגה לא ורודה?" "אני בכלל לא אוהבת ורוד"


אני. לא. אוהבת. ורוד.


מה?!?!?!

שומעים את זה? שומעים?

זה הלב שלי.


הוא כרגע נשבר.

***
עוגת אוריאוריקי
מקור המתכון: העוגה מבוססת על עוגת האבקת פיות מלפני שנתיים, עם שינויים קלים והמרת החומרים לגרמים במקום כוסות. כל השאר פשוט "קרה" תוך כדי תנועה.

כמות: עוגה עגולה אחת בקוטר של 24/26 ס"מ. מן הסתם, עוגת 26 תהיה מעט נמוכה יותר.

מצרכים:
לעוגה
250 ג' קמח לבן
200 ג' סוכר לבן
6 ג' אבקת סודה לשתיה
3 ג' אבקת אפיה
5 ג' מלח
100 ג' אבקת קקאו
120 ג' רוויון
100 ג' שמן
2 ביצים גדולות
5 ג' תמצית וניל
240 ג' קפה חם (אני המסתי כף קפה אחת בכוס מים חמים)

לקרם
300 ג' חמאה רכה
300 ג' אבקת סוכר
5 ג' תמצית וניל
8 עוגיות אוראו שבורות גס

לקישוט
10-12 עוגיות אוראו --> 9 חצויות, להדבקה מסביב לעוגה + 1-3 מרוסקות לפירורים

אופן ההכנה:
1. מחממים תנור ל-180 מעלות ומרפדים תבנית בנייר אפיה.
2. מניחים קמח, סוכר, סודה, אבקת אפיה ומלח בקערת המיקסר. מנפים פנימה קקאו. מחברים וו גיטרה ומערבבים עד לקבלת אבקה אחידה.
3. בקערה נפרדת מערבבים רוויון, שמן, ביצים ותמצית וניל.
4. מפעילים את המיקסר על מהירות נמוכה ומוסיפים בהדרגה את החומרים הרטובים לתוך היבשים, תוך כדי ערבוב. מתקבלת בלילה די בצקית בשלב זה.
5. מוסיפים קפה וממשיכים לערבב עד לקבלת בלילה אחידה ונוזלית מאד.
6. יוצקים את הבלילה לתבנית ואופים 30-45 דקות, עד שקיסם הננעץ במרכז העוגה יוצא נקי.
7. מצננים בתבנית למשך כחצי שעה. לאחר מכן מחלצים מהתבנית ומצננים על רשת, או אפילו יותר טוב - עוטפים בניילון נצמד ומעבירים למקפיא למשך שעה-שעתיים, כיוון שיותר קל לחתוך ולצפות עוגה קפואה.
8. מכינים את הקרם: מניחים חמאה בקערת המיקסר. סמחברים וו גיטרה ומקציפים עד שהיא קרמית.
9. מוסיפים אבקת סוכר ותמצית וניל תוך כדי ערבוב וממשיכים לערבב עד שמתקבל קרם חלק.
10. מעבירים כשליש מהקרם לקערה נפרדת (לא חובה לדייק) ומקפלים פנימה שברי עוגיות. משתדלים לא לאכול את הכל, אפילו שזה ממש קשה.
11. מוציאים את העוגה מהפריזר, מסירים את חלקה העליון בעזרת סכין, בהנחה שהעוגה לא ישרה, וחוצים אותה לשתי שכבות שוות.
12. מניחים פרוסת עוגה אחת על צלחת הגשה. מורחים את הקרם עם העוגיות בשכבה אחידה ומכסים בפרוסת העוגה השניה.
13. מכסים את העוגה בציפוי פירורים: מורחים שכבה דקה של קרם (ללא עוגיות) מעל העוגה, רק עד שכל העוגה מצופה. מטרת השכבה הזו היא "לתפוס" את כל הפירורים על העוגה. מעבירים למקרר למשך שעה לפחות, על מנת שהקרם יתייצב. כאשר נמרח שכבה נוספת של קרם, הפירורים יכוסו.
14. לאחר הקירור (מומלץ לקרר גם את הקרם שעוד לא השתמשנו בו, על מנת שלא יתרכך מדי), מורחים את שאר הקרם מעל העוגה, באופן אחיד.
15. חוצים את שאר העוגיות ("לעומק", לא לרוחב. כלומר - מפרידים אותן כך שמקבלים עוגיה אחת עם קרם ואחת בלעדיו) ומדביקים לבסיס העוגה. תשע עוגיות חצויות - כלומר שמונה עשרה של אחת עם קרם/אחת בלי - אמורות לכסות עוגה בקוטר 24 ס"מ, אם מסדרים את העוגיות בצורה מאד צפופה.
16. אם נשאר קרם, אפשר לזלף אותו על פני העוגה. מקשטים את פני העוגה בעוגיות - אני ריסקתי שלוש עוגיות בבלנדר מוט, כתבתי את הספרה 8 בעזרת הפירורים ו"ציירתי" איתם עיגול מסביב לעוגה, אבל אפשר גם לפזר פירורים מעל כל פני העוגה, לקשט בעוגיות שלמות או חצויות.. או כל קישוט אחר שבא לכם. כן, גם להשאיר את פני העוגה חלקים זה קישוט קביל, אם כי מעט משעמם.

הערות/תוספות/שדרוגים:
  • קודם כל, העוגה לא מאד מתוקה. אני הקטנתי משמעותית את כמות הסוכר לעומת הפעם הקודמת שהכנתי אותה, כי פתאום שתי כוסות סוכר הרגיש לי כמו כמות היסטרית לעוגה אחת, אבל העוגה שהתקבלה ממש כמעט לא מתוקה בכלל. במקרה הזה, יצא טוב, כי הקרם מאד מתוק, והשילוב יצא פחות או יותר מושלם, אבל אם מכינים רק את העוגה, הייתי ממליצה להוסיף לפחות עוד רבע-חצי כוס.
  • אם אתם כועסים על עניין הכמויות הנתונות בגרמים, הנה: כאן (כן, פעם שלישית שאני מקשרת לאותו המתכון בפוסט אחד) הכל נתון בכוסות. אבל שוב, קחו בחשבון שהשתמשתי ביותר סוכר. במתכון הנוכחי השתמשתי בכמות המקבילה לכוס אחת, לא שתיים.
  • בעקרון, אפשר לשחק עם השילוב של הקרם והעוגיות איך שרוצים - אפשר להוסיף עוגיות לכל הקרם, כולל זה שמצפה את העוגה מבחוץ. אני פשוט רציתי אותו חלק, כדי שאוכל לקשט מעליו עם עוגיות. אם הוא היה מכיל עוגיות, היה נוצר בלאגן. בכל אופן, אפשר גם לוותר על האוראו בקרם בכלל (למה?!) או לקצוץ את העוגיות ממש דק או.. מה שבא לכם.
  • כנ"ל לגבי הקישוט, כמובן. מה שאני עשיתי וכתבתי במתכון זה בגדר "הצעת הגשה" וזהו.
  • אבל אם אתם משמיטים את האוראו מהמתכון לגמרי לגמרי, בבקשה אל תקראו לעוגה שלכם אוריאוריקי, כי זה שקר.
  • תכלס, גם אתם מכינים את המתכון בדיוק כמו שהוא, זו כנראה לא תהיה עוגת אוריאוריקי, כי אני משערת שרובכם לא תכינו אותה לאוריקי. אבל את זה אני מוכנה להחליק לכם.
  • אם אין לכם זמן לציפוי פירורים, זה לא ממש ממש נורא, פשוט יהיו לכם קצת פירורי עוגה בתוך הציפוי. סוד קטן: גם לי זה קרה, כי לא קיררתי את העוגה מספיק זמן בין שכבת הציפוי הראשונה לשניה.. בקטנה, גם ככה קישטתי את הקרם בעוגיות שלמות ובפירורי עוגיות, זה לא שרציתי עוגה לבנה וחלקה לגמרי.
  • מצד שני, אם אתם משתמשים ברינג ואתם מחליטים לא לאטום אותו מבחוץ בנייר כסף - אז לא. לשמחתכם, בדקתי עבורכם את העניין הזה. בבקשה בבקשה בבקשה אל תתעצלו ותחשבו שאין צורך באיטם הרינג, כי אממ איך אני אומר את זה? צריך. הכי צריך. אני יודעת, אף אחד מכם לא מספיק נעל כדי להתעצל לעשות את זה. אבל למקרה שכן, אז קודם כל: היי! אני חושבת שאתם הנפש התאומה שלי. וחוץ מזה, בבקשה אל תתעצלו. תודה ובבקשה.

אוף, לא רואים את זה בתמונות, אבל בחיי שהיא היתה יפה במציאות


עליה דווקא רואים