> יולי 2013 | Morcake

24 ביולי 2013

עוגת יום הולדת שוקולדית

אם במקרה אתם לא עוקבים אחריי בפייסבוק -- אני לא אשאל למה, אבל..


בעצם רגע. למה?

מה, עדיף לעקוב אחרי כל הדפים האלה של "השלם-את-החסר עילאיים ובינוניים וסבירים ומתנשאים"? נו. גם אני עילאית ובינונית וסבירה ומתנשאת. בעיקר מתנשאת. ובינונית. וסבירה.


אל תבינו לא נכון, אני לא אומרת לכם מה לעשות (הייתי אומרת, אם הייתי חושבת שיש סיכוי כלשהו שתקשיבו לי), אבל מפה לשם יצא שפספסתם את זה שקניתי סוף סוף מצלמה אמיתית (אההההההההההההההה. מתרגשים? גם אני!) ואת כל הכלים ההורסים שקיבלתי ליום ההולדת ועוד כל מיני דברים.


למשל את זה שהתחלתי לפרסם מתכונים במקום נוסף מחוץ לבלוג.

וזה, למעשה, היה המשפט המקורי: "אם במקרה אתם לא עוקבים אחריי בפייסבוק, אתם לא יודעים שהתחלתי לפרסם..." וכו'.


אז כן, זה קרה. ועכשיו המתכונים שלי מתפצלים. אבל אל דאגה (או.. מלא מלא דאגה?), אני אמשיך לעדכן פה כאילו לא קרה כלום. אוקיי?

יופי. שמחה ששמנו את העניין הזה מאחורינו.


בכל אופן. בשישי האחרון היתה לי ארוחת ערב חגיגית (יש לקרוא: כמויות היסטריות של אוכל טעים) אצל ההורים לכבוד יום ההולדת של אחי ושלי (זוכרים שנולדנו יחד, עם הבדל זעיר של שתים עשרה שנים? דיברתי על זה רק מאתיים פעם. בכלל, אני לא אדם שחוזר על עצמו הרבה. או מדבר. אני לא אדם שמדבר). לזכותה של אמא שלי ייאמר שהיא הציעה כמה וכמה פעמים להכין את העוגה, אבל.. נו באמת. כאילו שהייתי נותנת למישהו אחר להכין לי את העוגה.

אם כי.. פתאום בא לי שיכינו לי עוגה. אמא, אפשר להתחרט? או להזמין מראש עוגה לשנה הבאה?


קיצור. הכנתי פחזניות הורסות (הורסות!!) שתקראו עליהן.. בקרוב. ואולי לא פה (זה קצת מעצבן הקטע הטיזרי הזה, לא? סליחה. סולחים? לא? ואם אעשה פרצוף עצוב ומתנצל? עדיין לא? טוב, אני אעבוד על זה).

והכנתי גם עוגת שוקולד. פשוטה כביכול, אבל טעימה. תכלס, אין על עוגת שוקולד. במיוחד כשהיא קלה כל כך להכנה ומכינים אותה בקערה אחת בחמש דקות, בלי מיקסר, בלי שטויות. והמרקם שלה.. לא יודעת להסביר מה, אבל יש בו משהו. משהו טוב. משהו טעים.


ואם העוגה עצמה לא שוקולדית מספיק, אז יש גם ציפוי. שוקולד, ברור. אני חושבת שהמילה פאדג'י לא מדויקת במקרה שלו, אבל.. הממ. הוא סמיך. הוא דביק. בצורה הכי טובה שאפשר. נניח.. אפשר פשוט לקלף את כולו מהעוגה בכפית (ולאכול. דא. לא חשבתי שצריך לציין את זה בכלל). כן, נראה לי שזה התיאור הטוב ביותר.

אז נכון, היא מתוקה מאד. אם כי במתכון שאתם תכף עומדים לקרוא צמצמתי מראש את כמויות הסוכר בציפוי (אני הוספתי גם דבש ונוטלה, אבל הם לגמרי מיותרים ואפילו מכבידים). אבל כך או כך - עוגת יום הולדת שוקולדית חייבת להיות מתוקה, לא? אני די בטוחה שיש איזה חוק שאומר שעוגת יום הולדת שוקולדית חייבת להיות מתוקה.


שמעו, לא יודעת מה אתכם, אבל אני אזרחית שומרת חוק.

***
עוגת שוקולד יום הולדתית
מקור המתכון: התבססתי על מתכון של Desserts for Breakfastg, עם כל מיני שינויים. הציפוי מבוסס על הציפוי מהעוגה הזו.

כמות: תבנית עגולה (או רינג) בקוטר 24 ס"מ

מצרכים:
1 כוס סוכר לבן
1/2 כוס סוכר חום דמררה
2 כוסות קמח לבן תופח (או קמח רגיל + 1 כפית אבקת אפיה)
1/4 כוס אבקת קקאו
1 כפית מלח
2 ביצים גדולות
1/4 כוס שמן קנולה
1/2 כוס חלב
1 כוס קפה (1 כף אבקת נס קפה מומסת בכוס מים חמים)
150 ג' שוקולד מריר, קצוץ גס (או שוקולד צ'יפס)

לציפוי
1/2 כוס (125 מ"ל) שמנת מתוקה
2 כפות סוכר (עדיף לבן אבל לא חובה. אני השתמשתי בחום והוא לא נמס לגמרי, אז הקרם היה טיפה גרגרי)
1/4 כפית מלח
150 ג' שוקולד מריר, קצוץ
10 ג' חמאה

אופן ההכנה:
1. מחממים תנור ל-180 מעלות. אוטמים את תחתית הרינג בנייר כסף ומניחים על תבנית מרופדת בנייר אפיה. משמנים קלות את הרינג ומרפדים את הדפנות בנייר אפיה.  לחילופין, מכינים תבנית - משמנים ומרפדים בנייר אפיה, בלי נייר כסף הפעם :-)
2. מערבבים שני סוגי סוכר, קמח, קקאו ומלח בקערה גדולה.
3. בקערה נפרדת, קטנה יותר, מערבבים ביצים, שמן, חלב וקפה -  אפשר עם מטרפה, אפשר גם עם מזלג.
4. מוסיפים חומרים רטובים ליבשים. טורפים (שוב, אפשר עם מטרפה, אבל גם מזלג זה סבבה) בזהירות, רק עד לקבלת בלילה אחידה.
5. מקפלים פנימה שוקולד קצוץ, בזהירות, רק עד שהוא מפוזר באופן אחיד.
6. יוצקים לתבנית. אופים 35-40 דקות, עד שהעוגה מתייצבת וקיסם הננעץ במרכזה יוצא נקי. מצננים.
7. להכנת הקרם: מניחים שמנת, סוכר, מלח, שוקולד וחמאה בסיר קטן. מבשלים על אש בינונית, תוך כדי ערבוב מדי פעם, עד לקבלת קרם חלק.
8. מנמיכים את האש עד לקבלת בעבוע עדין. מבשלים כשלוש-חמש דקות נוספות, עד שהקרם מסמיך מעט, תוך כדי ערבוב. מסירים מהאש ומצננים עד שהוא מגיע לטמפרטורת החדר.
9. מחלצים את העוגה מהרינג. מניחים על צלחת הגשה, ומניחים חתיכות נייר אפיה מתחת לעוגה, על מנת לשמור על הצלחת נקיה.
10. יוצקים את הציפוי מעל העוגה - מתחילים במרכז, בזרם איטי ודק, על מנת שהקרם יתפשט ויכסה את כל העוגה. אם הוא מפספס אזור מסוים, יוצקים מעט קרם בכיוון הזה.
11. מניחים לציפוי להתייצב לפני ההגשה. אם רוצים, מקשטים בסוכריות, כותבים ברכה בקצפת, מה שמתחשק לכם. לי התחשק לעטר בסוכריות פנינים צבעוניות.

הערות/תוספות/שדרוגים:
  • אם רוצים להשקיע, אפשר לחצות את העוגה לשניים או אפילו שלושה (או לאפות מראש בשתיים-שלוש תבניות נפרדות), להמתין שהקרם ממש יסמיך ויתייצב ואז למרוח אותו בין הפרוסות --> עוגת שכבות חגיגית ונהדרת.
  • לרוב אני לא כזה משקיעה בשוקולד שלי - שוקולד פרה או ורד הגליל זה ממש סבבה מבחינתי. אבל הפעם השתמשתי בנטיפי שוקולד (רק בדיעבד קלטתי שזה נראה כמו שוקולד צ'יפס) איכותיים של קליבו, והם ממש הוסיפו לעוגה. אמנם השתמשתי בשוקולד הזה גם לציפוי, אבל שם זה מרגיש לי פחות קריטי. 
  • טוב, תכלס - זו העוגה הכי פשוטה שיש. אתם יכולים להכין אותה בלי הציפוי. או כמאפינס. או בתבניות אינגליש קייק. גם עם הציפוי אפשר לשחק (מי אמר קרם חמאת בוטנים? אה, אני? סבבה). קיצור, מה שבא לכם. לכו על זה.
  • לגבי הציפוי צריך קצת יותר אלתורים, אבל אם אתם רוצים להפוך את העוגה לפרווה - אני די בטוחה שאפשר להשתמש במים במקום החלב ולא יקרה כלום. ווהו.
  • פשוט, נכון? קצת יותר מדי פשוט ליום הולדת אולי? שמעו.. לפעמים פשוט זה כל מה שצריך. פשוט טעים.


18 ביולי 2013

עוגת חמאת בוטנים, בננות ושוקולד יום הולדתית.. ללא מתכון

יש לי יום הולדת היום.


אני בת עשרים ושבע.


זה גיל גדול, עשרים ושבע. גיל של.. אנשים.


ואני? אני לא מרגישה אנשים. בטח לא אשה. ביום טוב אני נותנת לעצמי שבע עשרה.

ביום בו אני נכנסת לחנות ממתקים - שבע. אולי שבע וחצי.

ארוחת ערב - הגשה מהממת

תמיד חשבתי שבאמצע-סוף שנות העשרים שלי אני כבר אהיה.. הממ. איך לנסח את זה? טוב, תסלחו לי על המעבר לאנגלית, אבל גדלתי בחו"ל: תמיד חשבתי שבאזור הגיל הזה I'd have my shit together.

אמא, סליחה שקיללתי.


הנחתי שכבר אדע מה ארצה להיות כשאהיה גדולה ואפילו - כמה מהפכני - אהיה הדבר הזה שבתיאוריה רציתי להיות. שיערתי שתהיה לי מערכת יחסים רצינית, אולי אפילו טבעת על האצבע. קיוויתי שהגיל הנפשי והגיל הפיזי שלי יתאזנו איכשהו.


אז נכון שיש לי תואר ואוטו ודירה (וחשבונות. שפע של חשבונות). אבל איכשהו אני עדיין מרגישה כאילו החיים שלי נמצאים בשלב ההקדמה. כאילו זה עוד לא באמת התחיל. יש לי עבודה רצינית ואמיתית. אבל אני לא באמת מרגישה שזה.. זה.

ארוחת ערב של אנשים נורמליים

מערכת יחסים רצינית? היתה לי. קראו לו לחיים (כמו אלה שיש בפנים, לא כמו הברכה שאומרים כששותים). קיבלתי אותו במתנה ליום הולדת שבע ובילינו יחדיו עשרים שנה. הוא היה דובי מפרווה והשבוע אמא שלי זרקה אותו. וחלק קטן בי מת.

ארוחת הערב שלי. אבל היי, תראו - נבטים!

הגיל הנפשי שלי.. לפעמים הוא שבע, לפעמים שבע עשרה. לעתים שמונים ושבע. אבל ללא ספק, לרוב לא מרגיש לי כמו עשרים ושבע. איזון --> טרם הושג.


מצד שני, יש לי בחיים כל מיני דברים שבכלל לא חשבתי עליהם כשהייתי צעירה יותר. הבלוג הזה, למשל, וכל הדברים הנובעים ממנו: האפיה, שמשמחת אותי ומעסיקה אותי ומאפשרת לי לשכנע את עצמי שיצירתיות לא חייבת להתבטא בהכרח בצורה של אמנות, תחום שרחוק ממני כמו.. לא יודעת, כמו משהו רחוק.

(אולי כמו היכולת לחשוב על השוואות ומטאפורות)


הכתיבה, משהו שאהבתי ויש אפילו כאלה הטוענים שהייתי טובה בו כילדה, וחזר לחיי בסערה.

(מצד שני, היו גם כאלה שטענו שהייתי טובה בשירה כילדה.... ראיתי את הקלטות. הייתי התקף אסתמה מהלך ומזייף)


קשרים וחברויות. וירטואליים ואמיתיים.


חוויות שלא היה יוצא לי לחוות אחרת וכל מיני הזדמנויות - הן בעבר, הן בהווה, בתקווה גם בעתיד...


בקיצור, אם הייתי חוזרת אחורה בזמן עשר-חמש עשרה שנה ומספרת למור בת העשרה איפה היא נמצאת היום ומה קורה איתה, לא יודעת מה היא היתה חושבת. שמחה? מאוכזבת? מתרגשת מזה שבשנת 2013 יש מכונות זמן?

אובססיבית למראות? אני? הגזמתם.

אין לדעת. 


יום הולדת שמח לי.

***

תכננתי להכין עוגות לעבודה ולקחת אותן איתי היום, כמיטב המסורת. אבל ברגע האחרון "נפלה" עלי (אפרופו הזדמנויות..)  נסיעה לים המלח ללילה, מה שהצריך לקחת חופש מהעבודה ברביעי-חמישי. לכן חוזל"ש עניין העוגות.


מצד שני, כיוון שניסיתי ללמוד משנים קודמות ולהתייעל, להלן לא לעמוד ולהזיע במטבח עד אחת עשרה בלילה ביום רביעי  (וכמו בכל שנה, אני חוזרת ואומרת - זה לא כל כך נעים להיוולד באמצע יולי ולהכין לעצמך את עוגת יום ההולדת), התחלתי לאפות מראש.


התכנון היה להכין עוגת חמאת בוטנים תלת שכבתית, למרוח בין השכבות ומסביב לעוגה קצפת בננות, ולצפות את הכל הכל הכל בשטרויזל שוקולד.


אתם מבינים, 27 זה שלוש בשלישית. לכן היה רק הגיוני להכין עוגת שלוש שכבות המורכבות משלושת הטעמים האהובים עלי ושיהיו בה שלושה מרקמים (עוגה רכה ועוגתית, קרם חלק וקרמי, ושטרויזל פריך ו.. שטרויזלי).


אני לא חנונית, אתם חנונים! טוב, בסדר.. גם אני.

קיצור.

זה רפעת. הוא שאל אם אני מעלה את התמונות לפייסבוק וביקש שאכתוב את שמו אם כן. היי רפעת!

הכנתי שטרויזל קקאו. הוא יצא טיפה מריר, אבל בקטנה.

אפיתי עוגת חמאת בוטנים. היא יצאה סבבה, אבל אז ניסיתי לחלק אותה לשלוש שכבות ו.. בואו נסתפק בלומר שזה לא נגמר טוב. כמובן שהתעלמתי מהמשבר והקפאתי את כל שלוש ה"שכבות" (לא, באמת. שתיים מהשלוש היו מפורקות לגמרי, קרועות באמצע, זה היה כאילו הן עלו על מוקש), מתוך כוונה להרכיב את העוגה בהמשך השבוע.


מפה לשם, נסעתי לים המלח וחזרתי היום בצהריים לפריזר המכיל קרעי עוגת חמאת בוטנים וקופסא מלאה בשטרויזל שוקולד.


והיו גם כמה בננות בשיא בשלותן.

ערק לארוחת בוקר. ברור.

יש שיר הגורס כי אין אין אין חגיגה בלי בלי בלי בלי עוגה, ואני לא אחת שתלך ותתווכח עם שירים. לכן עשיתי את הדבר ההגיוני היחיד:

ארוחת בוקר של אלופים. מינוס המקושקשת. יש מעט דברים בעולם שאני אוהבת יותר מביצה מקושקשת של בתי מלון
(גלגלו עיניים כמה שתרצו), אבל זו היתה פשוט בלתי אכילה.

הכנתי לעצמי עוגה תלת שכבתית.

מיטב פירות העונה: אבטיח אדום, מלון דבש וקרואסון יער (נא לא לבלבל עם קרואסון הבר הנפוץ יותר)

ואז ישבתי בסלון ואכלתי אותה.


עם עצמי.


cause that's how i roll.


למען ההגינות, העוגה היתה בקוטר של כשישה ס"מ. אבל עדיין.. עוגה תלת שכבתית. עם עצמי.


בעקרון הוצאתי מהמקפיא את שכבת העוגה הסבירה היחידה שהיתה לי וקרצתי שלושה עיגולים מתוכה בעזרת מיקד בקוטר 6 ס"מ. הנחתי עיגול אחד על צלחת יפה ופרחונית, כי מגיע לי הטוב ביותר.


ריסקתי בבלנדר מוט שתי בננות קטנות שהקפאתי משהו כמו שעה - בלי קצפת, רק בננות. גם לי יש גבולות.


מרחתי מעט בננה מרוסקת מעל פרוסת העוגה הראשונה. חזרתי על התהליך עם עיגול נוסף, ולבסוף הנחתי את העיגול השלישי.


כיסיתי את כל המגדל שלי בשכבה דקה נוספת של בננה מרוסקת (נשארו שאריות. הנחתי בקופסא קטנה והקפאתי. כך תהיה לי מעט גלידת בננות מוכנה מתישהו בעתיד הקרוב). ואז ציפיתי את כל הבננה (פחות או יותר) בפירורי קקאו.

סוף כל סוף משהו חצי קשור לפוסט, אה?

זה לא יצא הכי יפה בעולם. ונפלו לי פירורים כל הזמן. אבל זה היה חמוד וכיפי וחגיגי ואני הייתי מרוצה.


וזה היה הומאז' לעוגה שאני עוד מתכננת להכין מתישהו בקרוב. בעבודה לא באמת יסלחו לי אם לא אביא עוגה ליום ההולדת. או סתם ליום ראשון.


לשאלתכם הצפויה - האם אכלתי את כל העוגה? תראו. אכלתי בערך חצי. רציתי למות. ואז התקשרה חברה איתה אני מדברת פעמיים בשנה, פחות או יותר: ביום ההולדת שלה ואז, אחרי חצי שנה, ביום ההולדת שלי. אז השיחה היתה יחסית ארוכה. כמו רוב השיחות היום, למען האמת..


בכל אופן, הסתיימה השיחה. מפה לשם, הייתי אדם חדש, זה הרגיש כמו יום חדש, והרגשתי שמגיע לי פרס על.. על.. לא יודעת, על משהו.


אז אכלתי את שאר העוגה.


אל תסתכלו עלי ככה. יש ילדים רעבים באפריקה. לא באמת יכולתי לזרוק את העוגה.


וגם לא יכולתי לשלוח להם אותה; הבננה בטוח היתה מתקלקלת בדרך.


המעט שיכולתי לעשות היה לסיים את עוגת יום ההולדת התלת שכבתית שלי.


למען הילדים באפריקה.


האם זה הופך אותי לקדושה? לא יודעת. אתם אמרתם, לא אני.


אה, לא אמרתם? נו מילא. אני יודעת שהתכוונתם לומר.



הערה #1: אין מתכון היום. סולחים? תודה. אולי אם אכין את הגירסא הגדולה והאמיתית של העוגה בקרוב..

הערה #2: כל תמונות ים המלח בפוסט הזה.. הוציאו לכם את העיניים? sorry. i'm not sorry.


הערה #3: למה התמונות כל כך מבולגנות ואין באמת סדר הגיוני? לא יודעת. אני מפנה אתכם לגיף הנמצא ממש פה למעלה.