> יוני 2013 | Morcake

29 ביוני 2013

כוסיות עוגיות שקדים עם קרד לימון

היי.


זוכרים שסיפרתי לכם על החתונה של חברה שלי לפני שבוע?

אז קודם כל, בניגוד לציפיות שלי - אף אחד לא גילה אותי בעקבות הקליפ שצילמנו לחתונה. אף סוכן, אף מפיק, אף במאי לא התדפק על דלתי וביקש להחתים אותי ל.. ובכן, לשום דבר, הודות להופעתי המרגשת כגיטריסטית מדומה.

אם כך, לשמחתכם הרבה אני עדיין פה. עד שתגיע הפריצה הגדולה שלי.

יש לקרוא: אני פה לעד.


קיצור.

חתונה היא לא חתונה בלי מסיבת רווקים/רווקות, נכון?

אני אעמיד פנים שכולכם צעקתם עכשיו למחשב או לפלאפון: "נ-כ-ו-ן !!!" --> בדמיון שלי אתם משתפים איתי פעולה. תמיד.


אהמ.

כן.

אז מסיבת רווקות.

שבועיים לפני היום הגדול נפגשנו כל החברות ובנות המשפחה וערכנו לכלה המהממת מסיבת רווקות בחוף הים.

תכלס? היה מגניב.

היה לנו אוהל גדול, ספסלים, כריות, מזרנים, שולחן גדול עם המון אוכל ושתיה, מלא מלא תמונות של הכלה שתלינו על חבלים בתוך האוהל, מערכת הגברה, פויקה, באמת -- כל מה שצריך.

אה, וים. היה לנו גם ים.


נפגשנו כולנו בים ביום שישי אחר הצהריים והמתנו לכלה שהובלה למקום בעיניים מכוסות - כי מי לא רוצה להרגיש כמו בת ערובה חטופה במסיבת הרווקות שלה?


בזמן שהשמש החלה לשקוע, אנחנו התחלנו להכין את האוכל. ושתינו. אחר כך אכלנו. ושתינו. בשלב מסוים היו כמה משחקים ואפילו קריוקי. אה, וגם שתינו.


חלק מהבנות חזרו הביתה כבר בלילה, אבל הגיבורות בינינו נשארו לישון בים.

החסרון בלישון בים? נכנס חול לכל מקום. באמת, כל מקום. ולמחרת בבוקר את מתעוררת, כמה מפתיע, בים.

היתרון בלישון בים? למחרת בבוקר את מתעוררת בים. ויכולה - wait for it - להיכנס למים.

טירוף.


אז בשבת בבוקר נכנסנו למים, כולל מזרני ים ומצלמה שמצלמת במים (היי גברתי הכלה, אם את קוראת את זה - איפה התמונות באמת?), אכלנו עוד קצת (אמרתי קצת? התכוונתי הרבה) ופשוט רבצנו על החוף.

הכי קרוב לשלמות שיש.


בהנחה שמתעלמים מהפקק ההיסטרי שהיה ביציאה מהחוף בשבת בצהריים ומכאב הראש ההיסטרי לא פחות שתקף חלק מאיתנו (כבר ציינתי שהיה הרבה אלכוהול במסיבה?) וגרם לחלק הזה פחות או יותר להתעלף על הספה באותו היום (אחרי מקלחת, תירגעו. לחלק אולי כאב הראש, אבל ח אלק לא עד כדי כך דוחה) ולא להיות מסוגל לקום במשך.. בואו נאמר, שש? שמונה שעות?


אני לא יודעת אם זה היה ברור, אבל "חלק" היה שם קוד ל"אני".

פספסתם את זה, נכון? כזאת אני, ערמומית.


בכל אופן, בואו נחזור שניה לאוכל במסיבה.

אני הופקדתי/הפקדתי את עצמי על הקינוחים. מן הסתם.


האמת היא שהייתי נטולת השראה לחלוטין - לא ידעתי מה להכין, שום דבר לא הרגיש לי מספיק טוב ומוצלח ומיוחד. ומה שכן, לא הרגיש לי כמו משהו שיתמודד יפה עם שהות ממושכת בחוץ, אולי בשמש, באמצע יוני.

מה שכן ידעתי שאני מכינה מראש, אפילו שזה לא בדיוק קינוח, זה דובוני גומי שיכורים.


זכרתי שקראתי על הרעיון בפינטרסט פעם, ואז בתזמון מושלם ראיתי כאלה אצל טליה (כנסו כנסו, אתם חייבים לראות את קאפקייקס החתן-כלה ההורסים שלה) ונזכרתי שתמיד רציתי לנסות להכין. והנה סוף כל סוף היה לי תירוץ.

אז מה זה דובוני גומי שיכורים, בעצם?

די פשוט: לוקחים דובוני גומי, מניחים בקערה, מכסים בוודקה ונותנים לאלכוהול להיספג. הוודקה נעלמת, הדובונים משתכרים וכך מתקבלים השוטים החמודים והצבעוניים ביותר בעולם.


אלא אם כן אתם אני.

מה קורה במקרה הזה?


הו, דברים לא טובים: קודם כל, אתם משלבים דובונים עם סוכריות גומי בכל מיני צורות אחרות - נחשים, דובדבנים, כל מיני - וזה כנראה לא רעיון מוצלח במיוחד. האלכוהול לא בדיוק נספג, אבל מה שכן - ממש נספג. הסוכריות שלי כנראה כל כך אהבו את הוודקה שכשטעמתי דובון אחד, נהיה לי חם בבטן וכמעט התעלפתי מרוב שזה היה חזק.


אגב, אני אומרת "טעמתי דובון אחד" כאילו זה היה פשוט, אבל האמינו לי שזה ממש לא היה עניין של מה בכך; איכשהו כל הסוכריות שלי התגבשו לגוש אחד גדול של גומי, כמעט בלתי ניתן להפרדה. בכל פעם שניסיתי להפריד, חציתי נחש לשניים או פירקתי כמה גפיים של דובונים.


זה היה טבח, מה שקרה שם. באמת.


בקיצור, הוראות ההכנה של הדבר הזה הן באמת הדבר הפשוט בעולם... ובכל זאת הצלחתי להרוס. ניסיתי להציל את המצב מעט לפני המסיבה, אבל זה באמת היה כשלון כל כך גדול ששום דבר לא יכול היה לתקן אותו.


אז בלב כבד השלכתי את כל גוש הגומי השיכור שלי לפח ואת שאריות הוודקה הצבעונית (צבעונית, עכורה, וואטאבר) שפכתי לכיור.


מזל שהדובונים לא היו המשימה שלי למסיבה אלא רק בגדר בונוס.


כמובן שאני שוב מאריכה כהרגלי - ללא כל סיבה - וסוטה מהנושא. אז בואו נחזור לעניין אשר לשמו התכנסנו היום:


הקינוחים שלי למסיבה.


כפי שציינתי, היה לי קשה להחליט, אבל בסוף התארגנתי על רשימה של חמישה קינוחים.


זהירות, ספוילר: בסוף הכנתי רק ארבעה.

אני הולכת לספר לכם על כל הארבעה, אבל אפרסם מתכון רק של אחד. למה? כי אמנם הכל יצא טעים וכל אחת ממשתתפות המסיבה התלהבה ממשהו אחר (הא! ידעתי שזה רעיון טוב להכין מגוון של דברים בטעמים, צבעים ומרקמים שונים. הידד לי), אבל.. טוב רגע, אני אסביר כל קינוח בנפרד וכבר תבינו לבד:


1. פחזניות עם קצפת וניל --> לדעתי האישית, הקינוח המוצלח ביותר. אבל כיוון שהמתכון לפחזניות שהשתמשתי בו לקוח מקורס הקונדיטוריה שלי - אחד לאחד, ללא כל שינויים - אני לא חשה בנוח לפרסם אותו כאן.

2. קינוח בכוס - שכבת קורנפלקס וחמאת בוטנים ומעליה שוקולד לבן --> טעים מאד (טעמתי שאריות שנשארו לי בבית אחרי המסיבה), אבל שכבת השוקולד התקשתה מאד ולא כל כך נוח לאכול את זה בכוס. אני צריכה להכין את הדבר הזה שוב, הפעם כקוביות (כפי שתכננתי להכין במקור, אבל לא היתה לי תבנית מתאימה, לכן אלתרתי ודחפתי הכל לכוסות), ובתקווה אפרסם את המתכון, כי זה באמת היה ממש טעים.

3. מיני קאפקייקס שוקולד עם קרם חמאה דומדמניות --> הקאפקייקס עצמם היו מאד מוצלחים (כך שמעתי. אני לא חושבת שטעמתי. בעצם אולי כן? בחיי שאני לא זוכרת) אבל הקרם היה בעייתי למדי. אני לא רוצה לדבר על זה. הוא אמנם יצא ורדרד כמו שרציתי, אבל.. לא יודעת, רואים בתמונות שהוא נזל
כמו לא יודעת מה או שעשרות אלפי הסוכריות הצבעוניות שפיזרתי מעל כל קאפקייק מסתירות את זה?

4. כוסיות עוגיות שקדים עם קרד לימון --> זה המתכון שאתם תכף הולכים לראות.


העוגיות עצמן, מהן הכנתי את הכוסיות, אחלה וטעימות וסבבה, אם כי קצת מתפוררות.


אבל החלק הבאמת מוצלח במתכון הזה, לדעתי האישית, הוא קרד הלימון - מתקתק, חמצמץ, טעים! הכי קשה להתאפק לא לאכול את כולו בכפית.

מניסיון.


וכן, אני יודעת שכבר העליתי מתכון של קרד לימון בעבר, אבל במתכון ההוא משתמשים גם בביצים שלמות וגם בחלמונים, ואני? לי קשה עם מתכונים שמצריכים רק חלמונים או רק חלבונים. בפרט אם אין לי משהו אחר להכין באותו הרגע בדיוק עם אותה כמות של חלבונים או חלמונים (החלק של הביצה שלא השתמשתי בו במתכון המקורי).


אני יודעת, אני מוזרה. מה חדש.

בקיצור, הקינוח הזה לא יצא בדיוק כמו שרציתי, כיוון שכוסיות הבצק התנפחו לי קצת יותר מדי ובסוף הקרד היה רק סוג של ציפוי ולא ממש מילוי, אבל אני עדיין חושבת שזה מספיק מוצלח כדי להעלות לבלוג.

בסדר? מקובל עליכם?


יופי. היידה למתכון!

...

היידה?

מה?


וואו, מביך להיות אני.

***
כוסיות עוגיות שקדים עם קרד לימון
מקור המתכון: הקרד לקוח מכאן. העוגיות.. אני לא לגמרי בטוחה. נראה לי שהתבססתי על משהו שהכנתי כבר, אבל אני לא מצליחה להיזכר מה ולא כתבתי לעצמי. הייתי בלחץ זמן די משוגע כשהכנתי את הכל, אז פספסתי כמה דברים.

כמות: הבצק מספיק לשש עשרה עוגיות; הקרד יספיק לכל הכמות הזו וכנראה יישארו לכם גם שאריות לאכול אחר כך בכפית.

מצרכים
לקרד לימון
3/4 כוס סוכר לבן
זסט מלימון אחד
50 ג' חמאה רכה
2 ביצים גדולות
1/4 כוס מיץ לימון
קורט מלח

לעוגיות
100 ג' חמאה רכה
1/4 כוס סוכר לבן
1/2 כוס קמח לבן
1/2 כוס קמח מלא
1/4 כוס שקדים טחונים
1/4 כפית אבקת אפיה (לא חובה)
1/4 כפית מלח

16 חצאי שקדים, לקישוט (לא חובה)

אופן ההכנה:
1. מתחילים בהכנת הקרד: מערבבים סוכר וגרידת לימון בקערה.
2. מניחים חמאה בקערת המיקסר. מחברים וו גיטרה ומקרימים.
3. מוסיפים סוכר וגרידה. מערבבים היטב.
4. מוסיפים ביצים, אחת אחת, תוך כדי ערבוב - ממתינים להיטמעות הראשונה ורק אז מוסיפים את השניה.
5. מוסיפים מיץ לימון ומלח וממשיכים לערבב עד לקבלת תערובת חלקה.
6. יוצקים את תכולת הקערה לסיר קטן ומבשלים על אש בינונית עד להסמכה, משהו כמו עשר-שתים דקות, תוך כדי בחישה מתמדת - לא מפסיקים לערבב בשום שלב! הקרד מוכן כאשר הוא מסמיך ונמצא ממש על סף רתיחה.
7. מסירים מהאש, מסננים לתוך קערה, מניחים ניילון נצמד על פני הקרד (על מנת להימנע מהיווצרות קרום) ומעבירים למקרר לטובת צינון מלא, רצוי למשך מספר שעות.
8. להכנת העוגיות: מחממים תנור ל-180 מעלות ומכינים תבנית שקעים. אם היא לא מסיליקון, משמנים את שקעי התבנית.
9. מניחים חמאה וסוכר בקערת המיקסר. מקרימים עד לקבלת תערובת תפוחה ובהירה.
10. בינתיים מערבבים בקערה נפרדת שני סוגי קמח, אבקת שקדים, אבקת אפיה ומלח.
11. מוסיפים חומרים יבשים לקרם החמאה וטורפים עד לקבלת בצק, או פירורי בצק גדולים.
12. לוקחים גושי בצק ביד ומרפדים את שקעי התבנית.
13. אופים כ-10-15 דקות, עד להזהבה. מצננים מספר דקות בתבנית ולאחר מכן מחלצים ומצננים לגמרי. אם הכוסיות מסרבות להיפרד מהתבנית, מפרידים בזהירות בעזרת סכין אותו מעבירים בין העוגיה לתבנית.
14. לאחר שהעוגיות התקררו, יוצקים כפית או שתיים של קרד לימון מעל העוגיה.
15. אם רוצים, נועצים חצי שקד במרכז כל כוסית.

הערות/תוספות/שדרוגים:
  • אני חייבת להתוודות: אני לא לגמרי זוכרת כמה זמן אפיתי את העוגיות, אז הזמנים שכתבתי הם הערכה גסה בגדול. פשוט שימו לב מה קורה בתנור והוציאו את התבנית כשהעוגיות מזהיבות ונראות מוכנות.
  • אפשר ואף רצוי להכניס את הקרד לילה מראש, אפילו יומיים קודם זה בסדר.
  • אני הוספתי לבצק של העוגיות אבקת אפיה אבל ציינתי אותה כאופציונלית, היות שהכוסיות שלי תפחו קצת יותר ממה שהייתי רוצה, כך שאולי עדיף לוותר על אבקת האפיה.
  • אם אתם ממש רוצים להשקיע, הניחו מעט שעועית יבשה או גולות לאפיה בתוך כל עוגיה לפני האפיה, כמו שעושים עם בצק פריך, על מנת למנוע את התפיחה. אבל כנראה שתזדקקו ליותר קרד למילוי במקרה הזה.
  • העוגיות קצת מתפוררות, אני מזהירה מראש. אבל אף אחת מהטועמות שלי לא התלוננה ;-) חוץ מזה, זה לא שהעוגיות דקיקות או משהו, הן ממש כמו כוסות קטנות ומסיביות, אז הן לא ממש ממש מתפוררות.
  • אני לא בטוחה כי בשלב זה של התהליך כבר הפסקתי לצלם (הייתי בלחץ, לא היה זמן!), אבל אני חושבת שאת העוגיות הכנתי בקערה, עם מטרפה, אפילו בלי מיקסר. אם החמאה שלכם ממש ממש רכה - ובקיץ אין שום סיבה שהחמאה שלכם לא תתרכך סופר מהר - אפשר לוותר על המיקסר ולהכין את הבצק ידנית.
  • אני יודעת שהמתכון הזה נראה קצת מבולגן עם כל מיני "אני לא בטוחה ש.." ו"אני לא זוכרת אם...", אבל באמת שבסוף יוצא אחלה קינוח. פריך, קרמי, מתוק, חמוץ, הכל ביחד.
  • תבטיחו לי שלפחות תנסו את הקרד, טוב?