> פברואר 2013 | Morcake

26 בפברואר 2013

גרנולה

מספר מחשבות והגיגים אקראיים.


אנשים שאני לא מבינה #1: אנשים שמסתובבים יחפים בעבודה. וכן, גם "רק גרביים" נחשב להיות יחף! כאילו.. למה? אז נכון שאני קצת קיצונית ואני לא הולכת יחפה בשום מקום, גם לא בבית - רק בים וביוגה - אבל מה הקטע הזה של ללכת יחפים בעבודה? ברצינות. אולי גם נבוא בפיג'מות וזהו? יאללה בכיף.


אפרופו יוגה. פקידי הקבלה (מוזר לומר "פקידים" ולא "פקידות", אבל יש שם גם בחור אחד) הכי מזהים אותי כשאני מגיעה לשיעור. ולמה זה חשוב? כי זה אומר שאני מתמידה. נכון שאני גיבורה? אני יודעת, תודה שאמרתם. גם אני חושבת ככה. זה כמובן לא אומר שאני לא בוכה מבפנים לאורך חצי שיעור לפחות, אבל היי... לפחות אני לא בוכה מבחוץ.

אנשים שאני לא מבינה #2: אנשים שמגיעים למסיבת פורים של העבודה מחופשים ל"דברים שקשורים לעבודה". בעצם.. הרשו לי לתקן - אלה לא "אנשים שאני לא מבינה" אלא "אנשים שאני רוצה להעמיד מול כיתת יורים".


פקקים באיילון בשמונה בערב כשאת מתה להגיע הביתה כי את מתה מרעב וכי שמונה בערב - לא מגניב. לא מגניב בכלל.


בדרך הביתה הערב היה ירח מלא מטורף ומהמם, והשמיים מסביב.. וואו. עמדתי ברמזור אדום ובהיתי בו. לרגע חשבתי לצלם ולהעלות לאינסטגרם. ואז לא רציתי להיות הבחורה הזאת. נו, אתם יודעים - זאת שמצלמת את הירח ומעלה לאינסטגרם. ואז הגוף שלי בגד בי, ופתאום בלי לשלוט בעצמי הרמתי את הטלפון וחיפשתי את האינסטגרם. למרבה השמחה, באותה השניה התחלף הרמזור לירוק ומנע ממני להיות הבחורה הזאת.

אני צריכה להתוודות. אני אוהבת שירים של משה פרץ. בדרך הביתה היום, קצת לפני הרמזור והירח, צעקתי יחד עם הרדיו את "אלייך". ונהניתי מכל רגע. נו, מעולם לא טענתי להיות בעלת טעם איכותי במוזיקה. או בטלוויזיה. או באוכל. או בבגדים.


לפעמים, כשהיקום מעניש אותך בפקקים בשמונה בערב, הוא מפצה אותך בשכנים שלא הגיעו עדיין הביתה בעשרים לתשע ומאפשר לך להיכנס לחניה שלך בקלות. יחסית. בואו לא נשכח שבכל זאת מדובר בחניה הכי בלתי נסבלת בעולם כולו.


קערה של קורנפלקס, קרקרים, אגוזים ושוקולד צ'יפס זו ארוחת ערב לגיטימית. אבל לא יותר משלוש - גג ארבע - פעמים בשבוע.


בשאר השבוע אפשר לאכול פופקורן. אבל אם תשרפי את הפופקורן שלך כי יש לך מיקרוגל מהגיהנום שמתנהג כמו דיוה.. השכן שלך עלול לחשוב ששרפת את הבית. אם הוא דופק בדלת שלך שלוש פעמים ואת לא עונה, כי את לא לבושה בהתאם וכי תכלס אין לך כח לקום מהספה, זה עלול לחזק את החשש שלו... מה שיגרום לו לשלוח לך הודעה מודאגת וממנה את כבר לא יכולה להתעלם, אז תיאלצי לענות לו ולשאול באגביות: "יש מצב שדפקת בדלת שלי קודם?" ואז בפעם הבאה שתיפגשו, לא תהיה ברירה אלא לשקר לו במצח נחושה: "הייתי במטבח.. ולא הייתי בטוחה אם שמעתי את הדלת או לא". כן, כי את גרה באחוזה - המרחק מהמטבח לדלת הכניסה הוא פשוט כה גדול. בדרך כלל הבאטלר מטפל באורחים, אבל בדיוק נגמר לך הסוכר, אז שלחת אותו בכרכרה שיחדש לך את המלאי בכפר השכן. לכן לא פתחת את הדלת.. כי הבאטלר קנה סוכר בכפר השכן.


עוד מספר ימים מתחילה שנתי השניה בדירה שלי. עד כה ניקיתי ארבע פעמים. טוב, אני מגזימה. היתה גם הפעם ההיא שטאטאתי קצת.

אם את מורחת על הציפורניים לק צבעוני (זאת אומרת - ורוד זוהר, צהוב זוהר, כחול זוהר וירוק עם נצנצים זה צבעוני? כן, הכל יחד) "לכבוד פורים", זה הכי לגיטימי להסתובב איתו במשך כל השבוע.



אם את לובשת את חצאית הפלמנקו הישנה של אחותך לעבודה בפורים אבל לא מקפלת אותה כדי שיראו את החלק האדום ואז זה נראה כאילו את לבושה כולך שחור -- אנשים עלולים לחשוב שהתחפשת למכשפה.



פורים הזה היה ממש ארוך, נכון?


גרנולה זה טעים. גרנולה יכולה להיות ארוחת בוקר וצהריים וערב ונשנוש בין לבין. והכל ביחד. וגרנולה ביתית זה בכלל דבר נהדר, כי לא חייבים לשים בה את כל הדברים המטופשים שיש לפעמים בגרנולות המוכנות, כלומר פירות יבשים וצימוקים וכל הגועל הזה. ואפשר להוסיף לה אגוזים ומייפל וקוקוס ושמן זית ומלח גס ושוקולד צ'יפס ובייגלה ובננה וקינמון וקפה ומלא אגוזים וגרעינים וחמאת בוטנים ונוטלה. זאת אומרת.. לא הכל ביחד. אבל גם זו אופציה.


וקל להכין גרנולה. כמה קל להכין גרנולה. אחרי פעם-פעמיים כבר תפסיקו למדוד ו/או לשקול חומרים ופשוט תשפכו דברים לקערה, תערבבו ותאפו ולא תאמינו כמה זה טעים ולא תבינו לאן נעלמה כל הכמות העצומה שהכנתם, עד שתקלטו שאכלתם את כולה ישירות מהתבנית. בדרך כלל רגע אחרי שהתבנית יצאה מהתנור, מה שיסתיים כמובן בחך עם כווית. כי אין לכם סבלנות. אתם מביכים אותי.


אז.. גרנולה. כי היא כל מה שטוב בעולם.


למי קראתם דרמטית?


***
גרנולה עם מייפל, קוקוס, אגוזים וגרעינים
מקור המתכון: התחלתי עם שני מתכונים של טרייסי שאטרבין ואחד של טל (היא גם זו ששכנעה אותי שאני חייבת חייבת חייבת להכין לעצמי גרנולה ביתית), ובסוף עשיתי מה שבא לי.

כמות: אממ.. כמות. כלשהי. לא יודעת, אל תקשו. אני יכולה לסיים את כל הגרנולה הזו תוך שלושה ימים כמו כלום (ואני כמובן מתכוונת ליומיים), אבל אני רק מסתכלת על הגרנולה והיא נעלמת, אז אני לא אינדיקציה לכלום.

מצרכים:
3 כוסות שיבולת שועל שלמה (לא אינסטנט. אני אף פעם לא מקפידה, אבל כן - הפעם זה חשוב)
1/4 כוס קוקוס טחון
1/2 כפית מלח ים אטלנטי (או סתם מלח)
1/4 כפית קינמון
1/4 כוס סירופ מייפל
2 כפות שמן זית
3/4 כוס אגוזי מלך
1/2 כוס פקאנים
1/2 כוס גרעיני חמניה
1/2 כוס גרעיני דלעת

אופן ההכנה:
1. מחממים תנור ל-180 מעלות ומרפדים תבנית תנור גדולה בנייר אפיה.
2. מערבבים שיבולת שועל, קוקוס, מלח, קינמון, מייפל ושמן זית בקערה. אפשר עם כף רגילה. צריך עם כף רגילה.
3. מוסיפים חצי כוס אגוזי מלך ורבע כוס כל אחד מהשאר - פקאנים, חמניה ודלעת. מערבבים.
4. מעבירים לתבנית ומשטחים לשכבה אחידה. אופים 20-30 דקות, עד להזהבה. כל כמה דקות פותחים את התנור ומזיזים קצת את התערובת בתוך התבנית.
5. מצננים לגמרי (לא טועמים ושורפים את עצמכם!). מערבבים פנימה את שאר האגוזים והגרעינים. אוכלים ושמחים והידד. את מה שנשאר מעבירים לקופסא אטומה.

הערות/תוספות/שדרוגים:
  • כמה זמן זה נשמר? אין סיכוי שתגלו, זה ייגמר מהר מדי.
  • טוב, אז כל מה שכתבתי ברשימת המצרכים? הכל ניתן לשינוי. באמת, הכל. חוץ מזה שחייבים שיבולת שועל. אבל גם כאן, ניתן לשחק עם הכמות שלה.
  • אם אתם רוצים להשתמש באגוזים נוספים/אחרים ו/או גרעינים נוספים/אחרים (אולי שומשום?), לכו על זה. זה פשוט מה שהיה לי בבית בזמנו.
  • בפעמים אחרות שהכנתי את הגרנולה הזו, השתמשתי גם בשקדים ובוטנים ואגוזי לוז וברזיל וקשיו ומה לא..
  • אם אין לכם כח לחלק את האגוזים ללפני ואחרי (האפיה) - אפשר להוסיף את הכל מראש וכך כולם יהיו קלויים... או להוסיף הכל לאחר האפיה, ואז כולם יישארו טבעיים.
  • לגבי המלח - הוא מורגש בגרנולה. מאד. יש לה קטע מלוח, אפילו יותר ממתוק. אני חולה על זה, אבל אם אתם לא - הקטינו את הכמות או אפילו היפטרו מהמלח לגמרי.
  • עוד רעיונות לגרנולה:
    • גרנולת קפה וקינמון: כפית אבקת נס קפה, כפית קינמון, כפית תמצית וניל, אגוזים כאוות נפשכם. במקרה הזה השתמשתי ברבע כוס סוכר חום כהה ושתי כפות סירופ מייפל, ובלי קוקוס כמובן.
    • גרנוטלה: מחממים מעט נוטלה, מוסיפים לשיבולת השועל ומערבבים. מוסיפים אגוזי לוז ושקדים פרוסים --> גרנולת נוטלה.
    • גרנולת סינמון באנז: טוב עזבו, זה ניסיון שכשל. זה אמור היה להכיל קינמון ופקאנים מקורמלים, אבל.. עזבו.
    • גרנולת לחם בננות, אולי האהובה עלי פרט למקור: מוסיפים שתי בננות בשלות מאד, מעוכות, תבלינים (אני השתמשתי בקינמון וג'ינג'ר), סוכר חום כהה, אגוזים כרצונכם.. הגרנולה יוצאת דביקה כזאת ונהדרת. ממש.
    • גרנולת צ'אבי האבי: מוסיפים לתערובת חמאת בוטנים, בייגלה (או שטוחים, במקרה שלי), שוקולד צ'יפס וחמאת בוטנים צ'יפס, אם יש.. אה, ובוטנים כמובן. האלמנט הבריאותי של הגרנולה קצת הולך פה לאיבוד, אבל לפעמים מותר לשים את הבריאות בצד. רק לרגע.
  • יש עוד מיליון רעיונות וגרסאות, כמובן. קקאו, קוקוס קלוי, צימוקים (איכס), פירות יבשים (איכס), ממתיקים כמו דבש או סילאן. הכל הולך. באמת. ואם לא הולך - לא נורא, מנסים שוב.
  • אגב, אם בא לכם גרנולה שהיא קצת יותר גושים-גושים (קלאסטרז כזה), נסו להוסיף לתערובת חלבון ביצה. הוא יהפוך את הגרנולה למעט יותר גושית.
  • אה, משהו חשוב! שימו לב לגרנולה שלכם. אל תגידו "טוב, עשרים-שלושים דקות בתנור.. אז אין לי מה לבדוק לפני שעוברות עשרים דקות". דווקא יש לכם! הגרנולה עוברת מלא-מספיק-שחומה-לאוי-ויי-זמיר-זה-שרוף תוך שניות. האמינו לי, נכוויתי בעבר. פיזית. מספר פעמים. זה היה לא נעים.


אז כן, לפעמים אני שמה מוזגת חלב למיכלים של מעדנים. ולפעמים אני דווקא לוקחת מיכל מלא ומרוקנת את תוכנו לקערה. ולא, אתם לא תראו פה גרנולה עם יוגורט. כי לא עשיתי שום דבר רע לאף אחד.


וכן, צילמתי את כל הגרנולות שלי. במגוון כלים, זויות, תאורות, שעות יום ומידת השקעה. אתם יכולים לקרוא לזה בלאגן, אני אקרא לזה אמנות. וגם כל מה שטוב בעולם. וואטאבר.

19 בפברואר 2013

אזני המן של ברי סייג

אני אנסה לקצר. אני ככל הנראה אכשל.


לפני שנה, בקורס הקונדיטוריה, היה לנו שיעור (עוגות בחושות, תודה ששאלתם. השיעור הזה עדיין זכור לי בתור השיעור בו אכלתי הרבה בקורס ואולי בחיים. טוב, לא בחיים. אבל בקורס. בטוח) עם שף קונדיטור ברי סייג (להלן ברי-כפרה-עליו). זה היה שבוע-שבועיים לפני פורים, ואיכשהו נוצר מצב בו מישהו ביקש מברי מתכון לאזני המן. או שברי הציע. אני לא ממש זוכרת.


בכל אופן. ברי-כפרה-עליו שלף פלאפון, סימס משהו למישהו, ולאחר מספר דקות הכתיב לנו את המתכון לאזני ההמן של קפה טאטי.


הכמויות היו הגיוניות: קילו ומשהו חמאה, שניים ומשהו קילו קמח.. בקטנה.

טוב בסדר, הכמויות האלה היו מיועדות לכמה מאות אזניים.


קיצור. שנה שעברה באזור פורים בדיוק עברתי דירה, כך שעניין אזני ההמן לא ממש יצא לפועל. אבל השנה? הו, השנה זה כבר עניין אחר.

במשך שנה שלמה זכרתי את המתכון של ברי. נכון, לא טעמתי את אזני ההמן של קפה טאטי מעולם, אבל כששף קונדיטור ברי-כפרה-עליו סייג נותן לך מתכון לאזני המן - את מכינה אותו.


מצד שני, זה בצק. פריך. כזה הדורש רידוד. לא מה"בצקים" שאני אוהבת, שכל מה שצריך לעשות להם זה לגרוף אותם מהקערה לתוך התבנית. צריך להכין אותו כמו שצריך ולרדד כמו שצריך ו.. ו.. ו...

ואני לא יודעת לעשות את כל הדברים האלה. או כמו שאמרתי לברי כשהטרדתי אותו בפייסבוק באותו היום ("היי ברי, אתה בטח לא זוכר אותי אבל למדתי אצלך..." --> יופי של דרך לפתוח שיחה), יש לי כשרון: לגרום לכל בצק לא להתרדד, ואם הייתי גיבורת על, זה ככל הנראה היה הכח שלי.


היי, זוכרים שרציתי לנסות לקצר בפוסט הזה? גוד טיימז, אה?


אז הכנתי בצק, קיררתי, רידדתי וקרעתי אותו, קרצתי עיגולים ושברתי אותם בזמן המילוי. אתם יודעים, כל הצעדים ההגיוניים בעת הכנת אזני המן.


קיצור, חלק מהאזנייים התפרקו באפיה, חלקן נראו כאילו המן סבל מדלקת אזניים חמורה, אבל חלק יצאו סבבה.

בגלל שכל כך הסתבכתי עם הכנת הבצק, תכננתי לוותר על הפרסום שלו ולהמשיך הלאה עם חיי ועם האזניים הכמעט טבעוניות שלי. אבל כשפרסמתי תמונה של אזני ההמן של ברי בפייסבוק, היו דווקא פרגונים מסוימים. ובעבודה אהבו. ואתם כבר יודעים שבעבודה שלי תמיד מתלוננים.


אז החלטתי לפרסם. לאחר אישור מברי-כפרה-עליו, כמובן. מסתבר שהוא דווקא זכר אותי והוא אישר לי בשמחה לפרסם את המתכון. הוא הכי חמוד שיש, אגב, כבר אמרתי את זה? וכן, הפוסט הזה הוא למעשה שיר הלל לברי סייג. אתם יכולים לקרוא לי חנפנית. אני פשוט אדחוף אצבעות לאזניים (או לאזני המן) ואצעק לה-לה-לה-לה-לה-לא-שומעת-לה-לה-לה עד שתפסיקו. סבבה?


רגע, מה אמרתם? נו, לא שמעתי.. הייתי עם אצבעות באזניים.

אה, אתם רוצים לדעת במה מילאתי את האזניים שלי?


אוקיי. אז חלק מילאתי בחמאת בוטנים. כאילו דא. אחרות בממרח לוטוס. כאילו דאבל דא. היו כמה עם נוטלה וקוקוס. ועוד כמה שמילאתי במלית המבוססת (מאד) על מלית הטופי של בצק אלים.


אגב, זה הזמן להתוודות: מאיה ממליצה להוסיף ביסקוויטים או פירורי לחם למליות נוזליות של אזני המן.. אז הוספתי מעט פירורי לחם למילוי הטופי שלי. פירורי לחם שהכנתי לבד מתישהו מבגט יבש יבש יבש.

מה הווידוי? אה כן. העניין הוא שאני כמעט בטוחה (וכשאני אומרת כמעט בטוחה, אני מתכוונת בטוחה) שבזמנו הוספתי לפירורי הלחם שלי אבקת שום. אז בפועל הכנתי אזני המן במילוי טופי ושום.


כן.


הדבר היפה? אף אחד בעבודה לא שם לב ולא אמר כלום. הייתי בטוחה שאנשים יטעמו, יעשו פרצוף חושב ויאמרו משהו בסגנון של "טעים, הבצק ממש פריך וטוב, אבל אממ.. מה נסגר עם המילוי?". אבל לא. כלום. נאדה. מסתבר שטופי ושום זה להיט. לידיעתכם.

זהו, סוף וידוי.


וסוף ניסיון שלי לקצר פוסט.

אגב, אם אתם תוהים למה אני מפרסמת מתכון של בצק שלטענתי כל כך הסתבכתי איתו - זה פשוט כי אני מאמינה בכם. למעשה, אני מאמינה בכם הרבה יותר ממה שאני מאמינה בעצמי. ובעצמי אני לא מאמינה בכלל, אז זה אמור להגיד לכם משהו. בעצם לא, זה לא אמור להגיד לכם כלום. שכחו מזה.


לכו להכין בצק במקום.

***
אזני המן של ברי סייג
מקור המתכון: ברי-כפרה-עליו סייג

כמות: הבצק אמור להספיק ל-50-60 אזני המן. לי יצאו ארבעים אזניים שיצרתי מעיגולים בקוטר 5.5 ס"מ, אבל לא השתמשתי בכל הבצק.

מצרכים:
75 ג' אבקת סוכר
135 ג' חמאה, קרה מאד וחתוכה לקוביות קטנות (אפשר אפילו לחתוך ולהכניס למקפיא ל-10-15 דקות לפני השימוש)
225 ג' קמח לבן
2 ג' אבקת אפיה
3 ג' מלח
מעט תמצית וניל
30 ג' שמנת מתוקה

אופן ההכנה:
1. מניחים אבקת סוכר, חמאה, קמח, אבקת אפיה, מלח ווניל בקערת המיקסר. מחברים וו גיטרה ומערבבים על מהירות בינונית-גבוהה למשך מספר דקות, עד לקבלת תערובת פירורית.
2. מוסיפים שמנת מתוקה תוך כדי פעולת המיקסר ומעבדים עוד מספר דקות, עד לקבלת בצק יציב ואחיד.
3. מעבדים בצק לדיסק, עוטפים בניילון נצמד ומעבירים למקרר. אני קיררתי למשך כארבע שעות, אבל אני חושבת שזה אפילו יותר מדי. לדעתי שעה זה סבבה.
4. מפזרים מעט קמח על משטח אפיה, מניחים את דיסק הבצק ומרדדים דק מאד (או לא מאד דק ומאד לא אחיד, אם אתם אני).
5. קורצים אזניים בגודל הרצוי, בעזרת חותכן או כוס, ומניחים על תבנית מרופדת בנייר אפיה. מברישים עודפי קמח, אם יש.
6. ממלאים כל עיגול במילוי הרצוי, בערך כפית של מילוי, ומקפלים לאזניים.
7. מעבירים למקפיא ובינתיים מחממים תנור ל-210 מעלות.
8. מוציאים את האזניים מהמקפיא ומכניסים היישר לתנור. מורידים מיד את החום ל-170 מעלות (מכת החום בהתחלה אמורה לשמור על שולי האזניים). אופים כ-12 דקות, עד לתחילת הזהבה של האזניים, לא יותר.
9. מאבקים במלא אבקת סוכר, כי זה כמו שלג וזה יפה.
10. אם מתכננים לצלם את אזני ההמן, בוחרים רק את הפוטוגניות. את האחרות מעלימים בדרך יצירתית כזו או אחרת...

הערות/תוספות/שדרוגים:
  • בניגוד לרוב הבצקים הפריכים, אותם יש לעבד רק עד לקבלת גושי בצק, אין בעיה לקבל כאן בצק אחיד לפני העיבוד הידני. ברי טוען שזה בצק מאד נוח. 
  • ציינתי במתכון רק את החומרים ואופן ההכנה של הבצק, כיוון שרוב המליות שלי היו ממרחים מוכנים ואת המלית היחידה שהכנתי תוכלו למצוא אצל מאיה.
  • עם כל הבעיות שהיו לי עם הבצק.. הוא מוצלח. מאד טעים, פריך, שווה.
  • אם יש לכם שאריות בצק, או אם אתם מתעצלים להכין עוד אזני המן, אפשר להכין "סתם" עוגיות פריכות משאריות הבצק. זה מה שאני מתכננת לעשות עם הבצק שהקפאתי.
  • פורים שמח ומבדח ושכולכם תמצאו ליצן קטן שיבוא לרקוד אתכם!!



17 בפברואר 2013

אזני המן כמעט טבעוניות מאגוזי מלך וקוקוס במילוי קרם קשיו ושוקולד

אממ.. אני צריכה לספר לכם משהו.


אל תילחצו, טוב?

מבטיחים?

אוקיי. אז ככה.


הכנתי אזני המן טבעוניות.

אני. הבחורה שקמה כל בוקר, מקרימה חמאה, ממיסה שוקולד ורק אז מתחילה את היום.

אני הכנתי אזני המן טבעוניות. טוב, בערך.


טכנית, זה לא באמת אזני המן. אלה "סתם" עוגיות שעיצבתי כדי שייראו כמו אזני המן.

אבל הן כן באמת טבעוניות. ואפילו raw. שזה סופר אולטרה מגה טבעוני, אם אני מבינה נכון. לא?

אולי לא. תשעים אחוז מהזמן אני לא באמת מבינה נכון.


בכל אופן. לא מזמן נתקלתי ב-Shutterbean, אחד הבלוגים האהובים עלי, במתכון לעוגיות "שורטברד" מאגוזי מלך, קוקוס ודבש. כן, זה כל מה שיש בהן. טוב, גם תמצית וניל ומלח, עליתם עלי. טוחנים את הכל יחד ומקבלים מעין בצק - הקוקוס והאגוזים הטחונים מהווים את החלק ה"קמחי", אבל האגוזים גם מהווים את החלק השומני של המתכון. ובאמת, ה"בצק" (כן, כל התיאורים במתכון הזה הולכים להיות במרכאות, למקרה שתהיתם) מאד מאד שומני בהתחלה, ברמה שאתם עלולים לחשוב שהרגע טיגנתם אותו בשמן עמוק מבלי לשים לב.


אבל לשמחתכם, זה לא קרה. אל דאגה, אתם עדיין לא מטגנים דברים מתוך שינה. וגם אני לא. נראה לי.

רגע, איפה היינו?

אה כן. במרכאות.


קשה לי לומר שהעוגיות הרגישו לי באמת כמו שורטברד, אבל הן מגניבות לאללה. מרגישים את האגוזים והקוקוס והדבש והכל יחד הופך למשהו טעים - אם כי קצת מתוק מדי, אז אל תוותרו על המלח! - ו.. ו.. ללא קמח. וללא לקטוז. וכל דבר חי. וקלות להכנה. ממש קלות.


אבל זה לא הספיק לי, כי ידעתי שעוד רגע פורים, אז למה לא לנסות להכין מהעוגיות האלה אזני המן?

מנסים לחשוב על סיבה למה לא? הרשו לי לחסוך לכם: אין סיבה.


חשבתי וחשבתי מה יכול להיות מילוי טוב אם אני כבר רוצה להמשיך עם התמה הטבעונית, כי אני אמנם ממש לא טבעונית ואפילו לא צמחונית (הקולות בראש שלי צוחקים. מה זאת אומרת, אילו קולות? מה, אתם רוצים לומר לי שאתם לא שומעים קולות באופן קבוע? הממ. מעניין..), אבל זה טרנדי עכשיו, ואני מושפעת. אני נכנעת לטרנדים ולאופנות מתחלפות, אז הידד לטבעונות!


(טוב, האמת היא שפשוט ממש הסתקרנתי לדעת איך נוצרות עוגיות מאגוזים, קוקוס ודבש בלבד. זה שזה טבעוני? תוצר לוואי משמח ותו לא)


אז אחרי שחשבתי וחשבתי ודיברתי קצת עם הקולות בראש, היה לי את זה - קרם קשיו.

יצא לי לקרוא מלא פעמים על זה שאם משרים אגוזי קשיו במים, מסננים וטוחנים, מתקבל קרם מגניב ורב גוני. למען האמת, יצא לי לראות שמכינים מקרם קשיו "עוגת גבינה" (היי, המרכאות חזרו!) טבעונית. הייתם מצפים שדבר כזה ירתיע אותי, כי למה לי להכין משהו שמדמה גבינה?


אבל אני בחורה מפתיעה (או לא יציבה, תלוי איך מסתכלים על זה), לכן החלטתי להתעלם מעניין הדמיון-לגבינה-לכאורה. כאילו.. זה כולה קשיו טחון. מה יכול להיות לא טוב בקשיו טחון?

זהירות, ספוילר: כלום.


קשיו טחון זה אחלה. ואם מוסיפים לו קצת אבקת קקאו וסירופ מייפל, מקבלים קרם שוקולדי מתקתק וחביב עד מאד - יופי של מילוי ל"אזני המן".

אז כן, קצת קשה לומר שאלה אזני המן קלאסיות. בסך הכל - לא אופים אותן, אין בהן טיפה של קמח או חמאה/שמן, אוכלים אותן ישירות מהמקפיא למען השם.. אבל יש להן קטע.


קטע טוב, ברור.

תכלס, בגלל הקטע הפריזרי, זה קצת מרגיש כמו לאכול עוגת ביסקוויטים או כדורי שוקולד. ומי לא אוהב כדורי שוקולד?


(לא השתכנעתם? אז נסכם שאלה פשוט עוגיות שהתחפשו לאזני המן? יאללה בכיף)

***
"אזני המן" (כמעט) טבעוניות במילוי קרם קשיו ושוקולד
מקור המתכון: העוגיות לקוחות מכאן. הקרם מבוסס על כל מיני דברים שמצאתי כשחיפשתי בגוגל cashew cream, אבל לא על משהו מסוים.

כמות: לי יצאו חמש עשרה יחידות. זה תלוי בגודל, כמובן. מהקרם נשארו לי קצת שאריות.

מצרכים:
לעוגיות
1 כוס אגוזי מלך
1/2 כוס קוקוס טחון
1/8 כוס דבש
1 כפית תמצית וניל
קורט מלח (אפשר אפילו קצת יותר.. משהו כמו שליש כפית. העוגיות מאד מתוקות, אז תוספת מלח לא תזיק להן)

למילוי
1/4 כוס אגוזי קשיו
1/8 כוס מים (+ מים להשריית האגוזים)
1 כפית אבקת קקאו
2 כפות סירופ מייפל
קורט מלח ים אטלנטי

אופן ההכנה:
1. מתחילים בהכנת הקרם: מניחים את אגוזי הקשיו למילוי בקערה ומכסים במים, עד לכיסוי. משרים למשך כארבע שעות, עדיף אפילו ללילה.
2. מסננים את האגוזים ושוטפים במים קרים.
3. מניחים אגוזים עם שאר חומרי המילוי - מים, קקאו, מייפל ומלח במעבד מזון ומעבדים עד לקבלת קרם חלק. זה יכול לקחת כמה דקות טובות. או רעות, תלוי אם אתם אנשים של חצי כוס מלאה או ריקה. מעבירים את הקרם לקערה ומניחים בצד. אם לא מכינים ישר את העוגיות, שומרים במקרר.
4. להכנת העוגיות: מעבדים אגוזים, קוקוס, דבש, וניל ומלח במעבד מזון עד לקבלת בצק לח ופירורי (ושומני. הוא יהיה מאד שומני), משהו כמו דקה-שתיים.
5. מעבירים את הבצק לקערה. לוקחים גושי בצק ומגלגלים אותם לכדורים. מניחים על תבנית מרופדת בנייר אפיה.
6. בעזרת הידיים, משטחים כל כדור לדיסק עגול ודק.
7. מניחים מעט קרם במרכז על עוגיה, סוגרים ויוצרים צורת משולש. טה דה, אוזן המן!
8. מקפיאים למשך חצי שעה. טועמים, מחליטים האם אתם בעד או נגד אזני המן טבעוניות, ומחזירים לפריזר, כי שם אמורים לשמור את העוגיות. הן אמורות להישמר שם עד שלושה חודשים, אבל עשו לי טובה וסיימו אותן לפני, טוב? זה קצת מוזר לאכול אזני המן באזור שבועות.

הערות/תוספות/שדרוגים:
  • קודם כל, כפי שבטח שמתם לב, הכמות שיוצאת די קטנה, אבל זה כי הכנתי חצי מתכון. אפשר להכפיל, כמובן.
  • לי נשאר קצת קרם קשיו אחרי שמילאתי את כל העוגיות. אם זה קורה לכם, יש לכם שתי אופציות: 1) להוסיף עוד מילוי לכל עוגיה, 2) לאכול את שאריות הקרם בכפית. ונראה לי שכולנו יודעים מה האפשרות הנכונה והטעימה יותר.
  • אגב, אני השריתי את הקשיו שלי למשך ארבע שעות, כך שהם היו אמורים להיות כבר מספיק רכים עד שטחנתי אותם, אבל הקרם שלי בכל זאת לא היה חלק לגמרי. יכול להיות שזה כיוון שלא השריתי מספיק, או כי הבלנדר שלי לא מספיק חזק, או כי אני סתם חסרת סבלנות ולא עיבדתי אותם למשך מספיק זמן. כך או כך, הקרם טעים גם כשהוא קצת צ'אנקי, אבל אם אתם לא בקטע - פשוט אל תוותרו והמשיכו לעבד, אני מאמינה שבסוף הוא נהיה חלק לגמרי.
  • אם לא בא לכם קרם שוקולדי, פשוט השמיטו את הקקאו.
  • מצד שני, אתם יכולים גם להמתיק אותו קצת, אם אתם רוצים, היות שהוא לא ממש מתוק. טעמו אותו ותראו אם הוא סבבה לכם או לא.
  • העוגיות, מצד שני, ממש מתוקות. אל תוותרו על המלח, טוב? טוב.
  • אז הבצק.. הוא מאד שומני לפני ההקפאה. כאילו.. ממש. כבר ציינתי את זה, אבל ממש חשוב לי שתדעו ולא תיבהלו. בסוף יהיה בסדר, אחרי ההקפאה.
  • אפרופו ההקפאה - כשאוכלים את "אזני ההמן" ישר מהמקפיא, יש להן קצת טעם של עוגת ביסקוויטים, בין היתר כי קרם הקשיו מתקשה בפריזר. אני לא אומרת שזה רע, רק מכינה אתכם.
  • האם אפשר לאכול את העוגיות לא קפואים? אני מודה שזה קצת מוזר לאכול אזני המן קפואות.. אז ככה. לא יודעת. אבל אני מבטיחה לבדוק את הנושא בקרוב מאד ולדווח. העניין הוא כזה - לפי המתכון המקורי, אמורים לשמור את העוגיות במקפיא. לא בטוחה למה, ייתכן שבטמפרטורת החדר הן חוזרות להיות שומניות. אני, באופן אישי, עוד לא הספקתי לבחון את הנושא, אבל אני ממש מתכוונת לחזור עם תובנות בהקדם האפשרי. עדכון: בדקתי. טעמתי. יש משהו טיפה נמס במרקם של העוגיות כשהן בטמפרטורת החדר, אבל מרגישים הרבה יותר טוב את ההבדל במרקמים של העוגיה והמילוי. כשהעוגיה קפואה, גם הקרם קופא והכל הופך לגוש קפוא - טעים, אבל קפוא. אם מוציאים החוצה, זה מרגיש קצת יותר כמו עוגיה עם מילוי.
  • אגב, אם בא לכם להכין רק את העוגיות - לכו על זה. ואם מתחשק לכם רק קרם קשיו? יאללה בכיף, למה לא. לא חייבים לשלב.
  • אז מה תגידו על הרעיון המקורי שלי? התלבטתי והתלבטתי למה להתחפש, ובסוף החלטתי על התחפושת האידאלית עבורי: טבעונית. תודו שלרגע לא זיהיתם.



אוי לא, פתאום הבנתי שדבש זה לא טבעוני, נכון? אוף. טוב, אז נסגור על זה שהעוגיות כמעט טבעוניות?
עדכון: בזכות תגובות כאן וגם בפייסבוק הבנתי שאפשר להשתמש בסירופ מייפל או סילאן במקום הדבש ולטבען את המתכון לגמרי. ווהו.