> מאפה שמרים תפוזי עם פירות יער ושוקולד מריר | Morcake

6 ביולי 2013

מאפה שמרים תפוזי עם פירות יער ושוקולד מריר

אני צריכה לספר לכם משהו:


לאחרונה לא כל כך בא לי לאפות.

זהו, אמרתי את זה.

לא יודעת אם זה קשור לחום.


אולי לעובדה שאני מנסה לאכול יחסית בריא.

** הכניסו צחוק היסטרי כאן **

** או לחילופין, לחצו כאן **


השורה התחתונה היא שלא כזה בא לי.

אבל.. אבל אני לא באמת יכולה לא לאפות. כי יש לי בלוג. ובלוג צריך לתחזק. ולעדכן.

הרי אם לא אעדכן את הבלוג כל כמה ימים, אף אחד לא ייכנס לפה. כי מי רוצה לבקר בלוג בשביתה?


זה לא כל כך נעים לראות גן סגור.

ואז אתם עלולים לשכוח ממני.


...

אם אתם לא בלוגרים, אתם כנראה חושבים עכשיו שאני לא שפויה. וצמאה לתשומת לב. ואתם כנראה קצת צודקים. או הרבה. לא יודעת.

אבל אם אתם כן בלוגרים, אני מאמינה שאתם יודעים על מה אני מדברת. ואל תנסו להעמיד פנים שלא.


העניין הוא כזה:

בלוגינג זה ממכר.

כבר זרקתי את זה לאוויר פעם, ואני עומדת מאחורי הטענה שלי - זה ממכר.


אי אפשר להכין שום דבר יותר מדי פעמים; חייבים להכין דברים חדשים, כדי שיהיה מה לפרסם בבלוג. ואי אפשר להיכנס למטבח בלי מצלמה (או אייפון, במקרה שלי). כשמה-שזה-לא-יהיה כבר מוכן, אסור לאכול. נאסר על כל הסובבים לגעת, לפעמים אפילו להתקרב למוצר המוגמר, עד שהוא יצולם. זאת אומרת.. יצולחת, יאובזר, יועמד בזוית מדויקת מול האור (לא שאני יודעת מהי. כאמור - אייפון), בקיצור - יעבור תחת שרביט הסטיילינג. ויצולם. בקטנה, לא יותר ממאתיים-שלוש מאות תמונות.


מכל זוית. ויש רק איזה שבע זויות שונות.

כמובן שצריך גם להתכונן נפשית ופיזית לקראת חגים, מועדים וסתם ימים בהם מרקורי נמצא בנסיגה.

"להתכונן" = להכין מאכל מתאים עבור היום המיוחד. ולצלחת. ולאבזר. ולצלם.


אם כי אני מודה שיש כאלה שלוקחים את הלבשל/לאפות-לכבוד-ימים-מסוימים-מראש בצורה קצת יותר קשה מאחרים.

אני חושבת שאתם יודעים איפה בסקאלה אני ממוקמת.

אי שם בקצה, הרחק הרחק, בקרייזי טאון פינת לה לה לנד.

ולמה אנחנו עושים את כל זה? למה אנחנו מכינים ומצלמים וחוזר חלילה?

כי אנחנו רוצים שתיכנסו לבלוג שלנו. אנחנו רוצים שאנשים יגיבו ויאמרו על המתכונים שלנו שהם נראים מדהימים, ואפילו יותר מזה אנחנו רוצים שישלחו לנו תמונות ויכתבו לנו שהכינו את המתכון שלנו ויצא מעלף. אנחנו רוצים שיגידו שהתמונות שלנו הכי יפות והכתיבה שלנו הכי מצחיקה ושאנחנו הבלוג הכי טוב EVER.


תכלס? אני נלחצת כשאנשים שמכירים אותי קוראים בבלוג. על אחת כמה וכמה כשמתחילים לדבר איתי עליו. אני אוהבת להעמיד פנים שהאנשים מהחיים "האמיתיים" שלי בכלל לא יודעים שיש לי בלוג. אז כשמתחילים לדבר איתי, או כשאני רואה מישהו שאני מכירה קורא את הבלוג (זה היתרון של רקע ירוק עם נקודות - אני מזהה אותו מקילומטרים), יש צעקות ובקשות - היסטריות - מצדי שיפסיקו. פשוט יפסיקו.

מצד שני, כשהמתכון הזה קיבל בימים האחרונים כל כך הרבה תשומת לב ואהבה ופרגון, הייתי מאושרת. פשוט שמחתי. כי.. אנשים נכנסו לבלוג שלי. הם הגיבו ואמרו שהמתכון נראה מדהים. הם העלו תמונות וכתבו שיצא מעלף. אפילו החמיאו לתמונה. וזה אף פעם לא קורה ;-)


אז עכשיו הגעתי למצב בו אין לי מלאי של מתכונים לפרסם בזמן הקרוב. מצד אחד, לא יכולתי להזניח את הבלוג. מצד שני, הרגשתי כבר לפני כמה חודשים שההתמכרות שלי מתחילה לצאת קצת משליטה - אפיתי גם כשלא כזה התחשק לי, "כי אני חייבת לפרסם משהו, לא העליתי פוסט כבר שבוע".


בסוף החלטתי ש.. לא בכח. אני לא הולכת להכריח את עצמי לאפות רק כי אין לי מתכונים לבלוג. אז כמות הכניסות קטנה באופן יחסי, ומספר הלייקים בפייסבוק גם לא בשמיים*. אז מה. אני צריכה לחזור להנות מהבלוג. ומהאפיה. ולא להילחץ מזה שביוני פרסמתי רק ארבעה פוסטים.

*זה השלב בו אני מזכירה לעצמי בכל פעם מחדש שמספר בן ארבע ספרות של אנשים שהכריזו קבל עם ופייסבוק שהם אוהבים את הבלוג שלי זה משהו לא הגיוני ואיך יכול להיות שאני מתייחסת לזה כמובן מאליו ועוד מרשה לעצמי להתבאס לפעמים?


ואז קרו שני דברים בשבוע האחרון:

1. ביום רביעי חזרתי הביתה מהעבודה ובדיוק כשירדתי מכביש ארבע ועליתי על כביש חמש, שזה - למי שתהה - אמצע שומקום, הרחתי פתאום שמרים. לא יודעת מאיפה זה הגיע, בכל זאת - באמת שאין שם כלום. רק כביש. אבל הרחתי מאפה כלשהו ופתאום כל כך התחשק לי להכין ולאכול איזו עוגת שמרים טובה.

2. אתמול - ואם אתם כן עוקבים אחרי השטויות שלי בפייסבוק, אתם כבר יודעים את זה - מחקתי כמה תמונות ישנות באינסטגרם ונתקלתי בתמונות של המאפה הזה. נזכרתי בכמה הוא היה טעים. ספציפית, כמה הבצק שלו היה טוב.


מפה לשם, חזר לי החשק לאפות. בקטנה.

אז אספתי כל מיני שאריות שיש לי בבית, להלן תפוז בודד וחצי חבילת פירות יער קפואים, ואלתרתי משהו. בחיי שבזמן שהבצק תפח, עדיין לא ידעתי מה אני הולכת להכין.


מראש תכננתי להכין בצק שמרים תפוזי, עם מיץ תפוזים וגרידה, ואחר כך לשלב את פירות היער איכשהו.


שקלתי להכין כדורי בצק, ליצור בהם שקע באמצע, ולמלא בפירות יער. ואז פחדתי שזה לא יצא טוב.

אז פניתי לגוגל והתחלתי לחפש. כדי לקבל השראה.


ראיתי כל מיני שבלולי שמרים במילוי פירות יער. אבל לא התחשק לי.


ואז הגעתי לתמונה של משהו שנראה לי נחמד. קליק אחד והגעתי למתכון הזה. לא היה לי כח לעשות את מה שהוא אמר, אבל התמונה הספיקה לי להשראה:


לקחתי את הבצק שתפח, דחפתי אותו לתוך רינג מרובע ומעליו פיזרתי את פירות היער, אותם ערבבתי קודם עם אבקת סוכר.

בגלל שאני לא יודעת לשלוט בעצמי, החלטתי לגרר מעט שוקולד מריר מעל הכל. אבל כשהוצאתי מהמגרה את רבע חבילת השוקולד שהיתה לי, גיליתי שרוב השוקולד כבר חתוך לצ'אנקס קטנים - אלוהים יודע מתי חתכתי שוקולד לצ'אנקס ולא השתמשתי בהכל - אז לקחתי את זה כסימן משמיים ופשוט שיבצתי אותו כמו שהוא, חתיכות קטנות של שוקולד, בין הפירות.


יאללה לתנור.


הפירות הגירו מיץ, כמובן, וצבעו חלק גדול מהבצק (ונייר האפיה. והתבנית עצמה) בוורוד. לא באופן אחיד. לא כל כך סימטרי. פשוט מבולגן ויפה. אם תתעקשו, אני אקרא לזה "כפרי".

הבצק נשאר די בהיר, עם הזהבה קלה.


זה לא היה פשוט, אבל הצלחתי להתאפק עד שהמאפה התקרר. הסרתי את הרינג.


העברתי את המאפה לנייר אפיה חדש. כי הישן לא היה פוטוגני מספיק.


חתכתי לריבועים. צילמתי. וצילמתי. וצילמתי. מלמעלה, מהצד, מקרוב. ממש מקרוב.

(בהתחלה עפתי על עצמי, כי חשבתי שהתמונות יצאו טוב. אחר כך גיליתי שטעיתי)


ואז טעמתי חתיכה. אפשר לאכול בריא במשך שישה ימים בכל שבוע.. בשבת מותר לטעום פרוסת עוגה.


חוץ מזה, יש בזה תפוזים ופירות יער. זה כמו סלט פירות.


אז איך יצא? המאפה תפוזי להפליא. דחוס אבל רך. מתקתק אבל די נייטרלי. פירות היער החמצמצים והשוקולד השוקולדי דומיננטיים מאד. בקטע טוב.

באופן עקרוני, אני אחת כזאת שלא מאמינה בשילוב שוקולד-תפוז. אבל העוגה הזאת גרמה לי להאמין.


אז זהו להיום.


יש לנו עוגת שמרים חמוצה-מתוקה-שוקולדית, שההכנה שלה פשוטה לאללה, בטח יחסית לשמרים. יש לנו פוסט שמכניס אתכם קצת יותר עמוק לתוך הראש שלי ממה שהייתי אולי רוצה וחושף אותי כמכורה לתשומת לב, אבל כבר כתבתי אותו וחבל לזרוק לפח כל כך הרבה מילים.


נראה לי שמספיק, לא?


כן.. good talk.

***
מאפה שמרים תפוזי עם פירות יער ושוקולד מריר
מקור המתכון: אני. הבצק מבוסס על מאפה השום וגבינה צהובה המושלם שלי, אבל עם מלא שינויים.

כמות: עוגה אחת שאפיתי ברינג ריבועי עם צלע של 20 ס"מ. הכמות תלויה בגודל החתיכות - אני חתכתי לתשעה ריבועים גדולים וכל אחד מהם חילקתי לארבעה-שישה חלקים. אם הולכים לפי זה, אפשר להגיע ל-36-54 ריבועים קטנים.

מצרכים:
30 ג' מיץ תפוזים
30 ג' חלב
50 ג' מים חמים (אני הרתחתי מים בקומקום, מזגתי והנחתי בצד בזמן ששקלתי את שאר המצרכים, כדי שיתקררו טיפה)
75 ג' סוכר לבן
7 ג' שמרים יבשים אינסטנט
50 ג' חמאה רכה, חתוכה לקוביות
1 ביצה גדולה
280 ג' קמח לבן
גרידה מתפוז אחד
2 ג' ג'ינג'ר טחון (לא חובה)
2 ג' מלח

155 ג' פירות יער קפואים, לא מופשרים
15 ג' אבקת סוכר
50 ג' שוקולד מריר, קצוץ גס

אופן ההכנה:
1. מניחים מיץ, חלב, סוכר ושמרים בקערת המיקסר. מערבבים ומניחים בצד ל-5-7 דקות.
2. מוסיפים קוביות חמאה, ביצה, 200 ג' קמח, גרידה וג'ינג'ר. מחברים וו גיטרה ולשים על מהירות איטית למשך שלוש-ארבע דקות, עד שהבצק מתאחד.
3. עוצרים את פעילות המיקסר, מנקים דפנות ואת תחתית הקערה בעזרת לקקן או קלף, ומפעילים שוב, הפעם על מהירות בינונית-גבוהה, למשך כעשר דקות, עד לקבלת בצק אחיד אך מאד מאד דביק.
4. מוסיפים מלח ומערבבים לדקה נוספת, רק על מנת שהמלח יתפזר.
5. מעבירים את הבצק למשטח מקומח קלות. מוסיפים את שאר הקמח (80 ג') ולשים ידנית היטב עד לקבלת בצק רך, גמיש ונעים למגע. זה יקח כמה דקות, אבל בסוף זה יקרה. מבטיחה.
6. משמנים קלות את קערת המיקסר (או קערה אחרת) ומניחים את הבצק. משמנים מעט גם את חלקו העליון של הבצק. כמסים את הקערה בניילון נצמד ומתפיחים בצד עד שהבצק מכפיל את נפחו, משהו כמו שעה.
7. לאחר תפיחת הבצק, מחממים תנור ל-180 מעלות. מרפדים תבנית גדולה בנייר אפיה ומניחים רינג במרכזה.
8. מוציאים את הבצק מהקערה, מניחים בתוך הרינג ומשטחים אותו על ידי לחיצה עם הידיים, עד שהוא ממלא את כל הרינג בשכבה אחידה. מכסים בניילון נצמד ומתפיחים חמש-עשר דקות נוספות.
9. בינתיים מערבבים פירות יער ואבקת סוכר בקערה.
10. מפזרים את פירות היער מעל הבצק.
11. מפזרים את השוקולד הקצוץ מעל הבצק, בין הפירות.
12. אופים כ-25 דקות, עד שהבצק תופח ומתחיל להזהיב. ייתכן שזה יקח פחות/יותר זמן בתנור שלכם, אבל אני משערת שהריח שיתפשט בבית פתאום יעזור לכם להבין מתי המאפה מוכן.
13. מצננים, מסירים את הרינג וחותכים לקוביות. אם צריך, מצלמים מאתיים-שלוש מאות תמונות. בכל מקרה, בסוף מפרגנים לעצמכם חתיכה או שבע.

הערות/תוספות/שדרוגים:

  • אני השתמשתי בקמח לחם, ובאופן כללי מומלץ להשתמש בקמח לחם כשאופים עם שמרים, אבל תכלס - אני הכי לא מקפידה על זה, פשוט היה לי בבית קמח לחם שאמא נתנה לי לפני כמה זמן (תודה, מאמז!). קמח לבן רגיל יעבוד מצוין.
  • אני תכננתי להשתמש רק במיץ תפוזים, בלי חלב, אבל התפוז הבודד שלי לא הספיק לי, אז השלמתי עם חלב. אם אתם רוצים, אפשר להשתמש ב-60 ג' מיץ תפוזים בלי חלב, 60 ג' חלב בלי תפוזים או כל שילוב בין השניים שסוכם ל-60 ג'.
  • אני הוספתי מעט ג'ינג'ר לבצק אבל הוא לא ממש הורגש, כך שאפשר לוותר עליו. מצד שני, אם אתם דווקא בעדו, פשוט השתמשו בכמות גדולה יותר.
  • אני השתמשתי במיקס פירות יער קפואים - שילוב של דומדמניות, אוכמניות, פטל, חמוציות ודובדבנים. אפשר להשתמש רק בסוג אחד ואפשר גם להשתמש בטריים, כמובן.
  • לגבי השוקולד, אם אתם מעדיפים שוקולד לבן (זה מה שיפה בפירות יער - גם שוקולד מריר וגם לבן הולכים טוב איתם), בכיף. אם אתם בכלל לא בקטע של שוקולד (הא?!), השמיטו אותו לגמרי. ואם בא לכם לעשות את מה שאני תכננתי במקור, אפשר פשוט לגרר שוקולד מעל הפירות ולא להוסיף צ'אנקס. צ'אנקס זה לעצלנים. נעים מאד, מור.. עצלנית. ואם אתם אפילו יותר עצלנים ממני (כאילו שזה אפשרי) - שוקולד צ'יפס זה גם טוב.
  • הרינג לא באמת הכרחי פה, המטרה העיקרית שלו היא לשמור את הבצק, ובכן.. בתוך המסגרת :-) אפשר להכין את המאפה פריסטייל, בלי רינג, או בתוך תבנית אחרת, נניח עגולה.
  • לא יודעת אם שמתם לב, אבל העוגה הזו מאד זורמת וניתנת לשינוים.


הפוסט הזה היה קצת כבד מדי, או שזו רק אני?

וכן, הכי קראתי לעצמי שמנה עכשיו. אז מה. מותר לי.

21 תגובות:

אפרת אמר/ה...

את מלכה!
אבל זה לא חדש (-;
פוסט מעולה

אחת שיודעת אמר/ה...

פוסט מעולה!!! אז בואי תספרי לנו מור, מה הכנת ביום רביעי כשחזרת הביתה אחרי שהרחת קוראסון בכביש 4?

חנוך אמר/ה...

אני הרוס על הצבע של הלק שלך, וההתאמה לפירות יער...
:-)
נראה טעיםםםםם

Efrat אמר/ה...

הכתיבה שלך הכי מצחיקה והבלוג שלך הכי הכי שווה EVER!! ברצינות, זה תמיד משמח לראות ברידר שלי פוסטים שלך...

אנונימי אמר/ה...

א. אני מבטיח לחכות עד שיתחדש הרצון לאפות. כי את הכי מצחיקה וכו'.
ב. ליד השומקום שבמפגש הכבישים 4-5 יש מאפיה. פעם היא נקראה ודש, אבל נדמה לי שמאפייה אחרת קנתה אותם לפני כמה שנים. ייתכן מאוד שזה מקור הריח.

טלי אמר/ה...

עשית לי חשק מטורף לעוגת שמרים!

טליה אמר/ה...

את נהדרת! פוסט פשוט מקסים והמאפה נראה ב"כ מגרה (עם תמונות מעלפות). ממש עשית לי חשק (וזה מרשים כי גם אני לא אוהבת את השילוב של שוקולד ותפוז, אבל אולי המאפה הזה יגרום גם לי לשנות את דעתי).

מורן אמר/ה...

נראה מעולה :)

אולגה אמר/ה...

מור, אחלה פוסט! בתור בלוגרית - אני איתך לגמרי. תמשיכי לקבל השראה מדברים קטנים וגדולים :)

קרייזי-אמא של אמר/ה...

אוי, כמה שאני מבינה אותך, ואוהבת אותך ומפרגנת לך. הנה, תקראי כאן:
http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?EntryId=2570750

אנונימי אמר/ה...

אבל זה באמת הבלוג הכי טוב EVER! אני רצינית.

טעמים שרואים מכאן אמר/ה...

נראה מעולה..
אני חייבת להודות שאני גם סובלת מנטייה להריח מאפי שמרים פתאום באמצע היום, בלי קשר לכלום וגם לי זה עושה חשק מיידי לאפות משהו עם שמרים..אז אני מזדהה איתך לחלוטין :-)

אנונימי אמר/ה...

את ג ד ו לה ! אני מתה על הבלוג שלך! מרים מצפה רמון!

עלמה אמר/ה...

זה נראה מצויין וטעים ומעולה וגם התמונה ממש טובה! (את רואה! אני טובה בהבנת הנקרא!)

טושטוש אמר/ה...

ממש נהנתי להכנס לראש שלך!!!
וזה נראה ממש ממש טעים, רק חבל שאין לי כלום ממה שצריך לזה חוץ מקמח :)

אנונימי אמר/ה...

העוגה נראית נהדר, אכין אותה לשבת חגיגית.
אצלנו אוהבים פירות יער. אני אופה עוגת מיץ לימון או עוגת תפוזים, מפזרת למעלה פירות יער (קפואים), אופה ב-2 תבניות אינגליש קייקס, ויוצאות עוגות מקסימות

חנדי

מיכל אמר/ה...

הי,
פעם ראשונה שאני מגיבה בבלוג (הנפלא ביותר EVER!) שלך, אבל תמיד קוראת ותמיד סופר-נהנית!! וגם בטוחה שכשרק יהיה לי זמן אני אכין את כל המתכונים שאת מפרסמת! וגם חולקת איתך אהבה מטורפת לחמאת בוטנים ושוקולד (וגם קוקוס וחלבה...). והפוסט ה"כבד" הזה גרם לי לחשוב על זה שאולי בעצם כן מעניין אותך לקרוא תגובה של אנונימי/ת כזה או אחרת...אולי אפילו את שלי. אז הנה- אני באמת חושבת שהבלוג שלך מ-ע-ו-ל-ה!! והמאפה הזה נראה מדהים!! (כמו כל שאר הדברים שאת מכינה).

מיכל

mekoopelet אמר/ה...

זה נראה נורא טעים, לגמרי מסוג הדברים האהובים עלי (שמרים עם כל דבר).זה מעניין, כי גם לי לא כל כך בא לאפות בחום הזה..יחד עם זה בא לי לאכול...(למה זה לא יכל להיות ההפך?9

Shani אמר/ה...

1. ממש נהניתי לקרוא. מעריכה את הכנות שלך והכתיבה המקסימה.
2. המאפה גאוני ופוטוגני! אני כלכך אוהבת כשבצק שמרים מגיע בסלאב אחד ועליו משהו! בסן פרנסיסקו בדיוק טעמתי עיגול בריוש משוטח כזה עם גושי שוקולד מריר מעולים וזה ממש מזכיר את הרעיון שלך, רק ששלך נראה פי כמה מעולה כי הוא לא במאפים אישיים

אנונימי אמר/ה...

אני קוראת אדוקה מאוד של הבלוג (על גבול האובססיביות)
אני מבינה מאוד את ההרגשה שלא בא לך יותר לאפות ואת בכל זאת צריכה, כי יש אנשים שמצפים... (אני לא בלוגרית[עדיין] אבל אני הקייטרינג של כולם).
מקווה שתבוא לך מוזה מטורפת לאפות (ואם לא יש לי איך לעזור לך)
באובססיביות
אנונימית
נ.ב
אני רוצה לפתח ולתלות את התמונה שלפני המתכון, היא מדהימה :)

Mor אמר/ה...

וואו, אשכרה יצאתי פה מפלצת של "תאמרו לי שאתם אוהבים אותי!!!!!", נכון? אופס. בכל אופן, תודה - אני אוהבת אתכם בחזרה!

"אחת שיודעת" - אממ. אממ.... כן. היה לי כאב ראש גדול, זה לא נחשב.

אנונימי #5 - וואלה? מאפיה? אז אני לא מופרעת! זה מסביר למה בשבוע האחרון הרחתי שם ריחות מטורפים לפחות עוד פעם-פעמיים.

קרייזי - איזה כיף לי! גם על המחמאות וגם על זה שהכנת את העוגה. ואז הכנת לה אחים מאפינסיים.

אתם אדירים. כולכם. הכי חמודים EVER.

הוסף רשומת תגובה