> עוגיות שוקולד וקינמון צעירות וכיפיות | Morcake

22 ביוני 2013

עוגיות שוקולד וקינמון צעירות וכיפיות

חברה מאד טובה שלי התחתנה אתמול. אחת הבנות מהלימודים, אלה שהזכרתי כאן, לפני שנה מינוס יומיים. ולאורך כל שנות הבלוג, בעצם. נו, החברה שיחד איתה הכנתי את העוגה הזו. אותה אחת שפעם התקשרה אלי מהסופר ושאלה אותי איפה היא מוצאת את הבצק עבור הטראפלס בצק עוגיות.


בכל אופן.

הכלה היתה יפהפיה ומושלמת. החתן התרגש והיה חמוד לאללה. החתונה היתה הכי כיפית בעולם - התחילה בחמש בערב ונמשכה עד שתיים ועשרים לפנות בוקר. כן, אני יודעת מתי בדיוק היא הסתיימה כי ברור שנשארתי עד הסוף.


היתה חופה, היו ברכות, היו דמעות.

היה חם. ממש חם.


היה אוכל, היו ריקודים, היה אלכוהול, היו עוד ריקודים, היו כפכפים שחולקו לטובת האנשים שנעלו עקבים לא הגיוניים (היי! מישהו קרא לי?), היו מגנטים שאיכשהו החמיאו בטירוף וכולם יצאו בהם פוטוגניים בטירוף. והיו עוד ריקודים.


בין לבין - קצת אחרי האוכל, שניה לפני הריקודים - היה גם קליפ.


העניין הוא כזה. מספר שבועות לפני החתונה, בשבת בבוקר.. ממש בבוקר, נפגשו כמה חברים קרובים והמשפחות של החתן והכלה, מחוזקים בצלם מקצועי, בפארק הירקון.

המטרה: צילום סרט חתונה בהפתעה לזוג המאושר.
הקונספט: שחזור הקליפ של השיר We are Young.
הנימוק לקונספט: כולנו צעירים (בין אם נפשית או פיזית), והבלאגן בקליפ הוא רק הקדמה לכיף ולבלאגן שנעשה לכם בחתונה.
החשש שלי: להתלכלך. פשוט.. בקליפ המקורי זורקים מלא אוכל וצבע ודברים מטנפים. ובמסגרת ההכנות לצילומים שלנו נתבקשנו להביא דברים כמו קמח, קטשופ.. דברים שאפשר לזרוק וללכלך איתם. אני? I don't do לזרוק ולהתלכלך.


אל דאגה, מהר מאד נסגרה הפינה והובטח לי שאשתתף בלהקה. ואת הלהקה לא מלכלכים.

בסופו של דבר אפילו "ניגנתי" בגיטרה אמיתית של אחד המשתתפים, והוא חשש לגורלה, כך שנאסר על כולם להתקרב אלי. לא לזרוק כלום, לא להשפריץ מים, כלום כלום כלום. הגיטרה היתה המגן שלי.

זה, כמובן, לא עצר בעדה לגרום לי לדמם אחרי שפרטתי עליה קצת יותר מדי בברוטליות.

מי נפצע מגיטרה, אתם שואלים? אני. תודה רבה לכם, אני הייתי מור. **קדה קידה**


קיצור.

במשך מספר שעות צילמנו, שרנו, רקדנו, קפצנו, שתינו (אה, אלכוהול בתשע בבוקר זה לא דבר שאנשים רגילים עושים, אתם אומרים? טוב נו, היינו חייבים להשתחרר איכשהו. חוץ מזה, אם כבר להעמיד פנים שאתה רוקר, אז עד הסוף, לא?), אכלנו, זרקנו אוכל, טינפנו.

תכלס, היה כיף. ולא התכלכלתי בכלל, score!

אבל.. איך כל זה מתקשר לבלוג? ולאפיה?

או. טוב ששאלתם.


כפי שציינתי, ביקשו מאיתנו להביא כל מיני דברים שיתאימו לקליפ. הבעיה אצלי* היא שכשאני שומעת "את יכולה בבקשה להביא...", אני מתעלמת מההמשך. אני מתמיד משלימה בראש את המשפט הזה ל"עוגיות. או עוגה. או משהו מתוק. קיצור, תאפי משהו ותביאי איתך? מגניב, אין עלייך. את הורסת. תגידי, יש מצב שרזית**?"


*בואו נעמיד שניה פנים שיש לי רק בעיה אחת, סבבה?

**אין ספק, רק בעיה אחת.


אז היות שקטשופ זה לא משהו שיש לי בבית, וקמח זה משהו שכואב לי לבזבז על דברים כמו "ללכלך אנשים" - כאילו.. למה לא פשוט לאפות איתו משהו? - אז הכנתי עוגיות. כדי להאכיל את האנשים. שיהיה משהו מתוק.

היי, בכל זאת צילמנו סרט. צריך אנרגיה, לא? ומה נותן יותר אנרגיה מעוגיות שוקולד?


נכון מאד, שום דבר בעולם כולו.

אז הכנתי עוגיות שוקולד וקינמון מעולות (הנחתום, עיסתו, בלה בלה. עזבו אותי, היה טעים) והבאתי איתי לצילומים.


כולם שיבחו. כולם פרגנו. זו היתה הדרך שלי לשבור את הקרח עם חלק גדול מהאנשים שלא הכרתי.

פיג'מת ה-mix & match שלי: גופיה של גרפילד. מכנסיים של הלו קיטי. נו מילא, לפחות הכל ורוד.

טוב, זה שקר. אני מפחדת מאנשים, אז עם חלקם לא שברתי את הקרח בכלל. עם אלו שכן שברתי.. נראה לי שדווקא האלכוהול בתשע בבוקר סייע יותר מהעוגיות.


אבל הקטע של לשבור את הקרח עם עוגיות מתאים לי הרבה יותר טוב לסיפור, אז בואו פשוט נזרום עם זה, טוב?

יופי.



אה, ומה פשר השם המשונה? תבינו, לא יכולתי לקרוא לעוגיות האלה פשוט "עוגיות שוקולד וקינמון". זה גנרי מדי. זה לא מספיק מסביר אותן - או מסביר אותן יותר מדי, בעצם. מישהי שעובדת איתי צחקה עלי פעם שאני תמיד נותנת לקינוחים שלי שמות שהם פשוט רשימת המרכיבים ואמרה לי שאני צריכה לתת שמות יותר מושכים, לדוגמא "עוגת קפריזה".


בחיי שזו היתה הדוגמא שהיא השתמשה בה.



קיצור, בהתחלה תכננתי לקרוא לעוגיות האלה "עוגיות שוקולד וקינמון עם לב של זהב". את החלק של "עוגיות שוקולד וקינמון" בשם כולם מבינים, כן? יופי. למה "עם לב של זהב"? כי הן - לפי ההערות שכתבתי לעצמי על המתכון - קריספיות ומתפצפצות מבחוץ, רכות וצ'ואיות מבפנים.


אתם חייבים לסלוח לי על הפלצנות. אני יודעת ש"צ'ואי" זה דבר מעצבן לומר, אבל "לעיס" פשוט לא נשמע אטרקטיבי.


אבל עכשיו, אחרי שקישרתי את העוגיות לצילומי קליפ החתונה, אין לי ברירה אלא לשנות את השם. קבלו אותן במחיאות כפיים סוערות: עוגיות שוקולד וקינמון צעירות וכיפיות*.


*כולם זוכרים שעשינו גירסא משלנו ל-We are young של Fun, כן?


***
עוגיות שוקולד וקינמון צעירות וכיפיות
מקור המתכוןTop with Cinnamon, עם שינויים קטנטנים שלי

כמות: כ-60 עוגיות. לי יצאו 62, אבל מי סופר.. (עמוס עוז. גם דוד גרוסמן. oh, I kill me)

מצרכים:
150 ג' סוכר לבן
85 ג' סירופ תירס
100 ג' חמאה רכה
30 ג' רסק תפוחים לא ממותק
1 ביצה
2 כפיות קינמון טחון
50 ג' אבקת קקאו
200 ג' קמח לבן
2 כפיות סודה לשתיה
1/4 כפית מלח
100 ג' שוקולד לבן קצוץ

לציפוי
כ-1/2 כוס סוכר לבן
1 כפית קינמון טחון

אופן ההכנה:
1. מחממים תנור ל-180 מעלות. מרפדים תבנית גדולה בנייר אפיה.
2. מניחים סוכר, סירופ תירס וחמאה בקערת המיקסר. מחברים וו גיטרה ומקרימים.
3. מוסיפים רסק תפוחים וביצה תוך כדי ערבוב. מערבבים עד להיטמעות. לא נבהלים אם התערובת מעט מתפרקת בשלב זה..
4. במקביל מערבבים קינמון, קקאו, קמח, סודה ומלח בקערה נפרדת.
5. מנמיכים את פעילות המיקסר ומוסיפים את החומרים היבשים בהדרגה, תוך כדי ערבוב. ממשיכים עד לקבלת בצק אחיד. מנקים דפנות ותחתית עם לקקן, על מנת לוודא שהכל התערבב.
6. מוסיפים שוקולד לבן ומערבבים קלות - בעזרת המיקסר או עם לקקן - רק עד לפיזור אחיד של השוקולד.
7. מעבירים את הבצק למקרר למשך כחצי שעה, לטובת התייצבות.
8. בינתיים מערבבים סוכר וקינמון לציפוי בקערה קטנה.
9. יוצרים כדורים קטנים מהבצק, מגלגלים בתערובת הסוכר-קינמון ומניחים בתבנית, תוך שמירה על רווח של מספר סנטימטרים, כיוון שהעוגיות מתנפחות קצת במהלך האפיה. אפשר גם למעוך ולשטח מעט את העוגיות, אבל זה לא חובה.
10. אופים 7-10 דקות, עד ששולי העוגיה מתייצבים. משאירים מספר דקות בתבנית ולאחר מכן מעבירים לרשת, לטובת צינון מלא.

הערות/תוספות/שדרוגים:
  • העוגיות מתנפחות קצת במהלך האפיה, אבל לאחר צינון הן משתטחות בחזרה ונסדקות קצת. היו מוכנים לשני הדברים.
  • בעקרון העוגיות קריספיות בחוץ ורכות בפנים, כפי שכבר ציינתי למעלה, אבל חשוב לשמור אותן בקופסא אטומה. אני לקחתי אותן לצילומי הקליפ בקופסא לא מכוסה והן התרככו ממש התרככו תוך זמן קצר למדי.
  • אתם כנראה לא באמת תזדקקו לכל הסוכר בציפוי, אבל צריך כמות מספיק גדולה בשביל "להטביע" את כדורי הבצק. אם אתם רוצים, אפשר להתחיל ברבע כוס ומקסימום להוסיף כשצריך. ואת מה שנשאר אפשר לשמור לטובת דברים נהדרים אחרים המצרכים סוכר קינמון..
  • בכל מקרה, אל תוותרו על הציפוי. הוא מה שעושה את העוגיה, לדעתי, עם ההתפצפצות הנהדרת שלו.
  • מבחינת הקטע של שיטוח העוגיות לפני האפיה - את התבנית הראשונה אפיתי ככדורים, פשוט כי שכחתי, ובשניה מעכתי ושיטחתי.. תכלס, אין כזה הבדל.
  • עקרונית לא חייבים לצנן את הבצק לפני גלגולו לכדורים, אבל אני ממש ממליצה על זה, במיוחד אם מכינים את העוגיות בקיץ; אני התחלתי לגלגל מיד לאחר הכנת הבצק, וזה היה די סיוט. הבצק נדבק לי לידיים וטינף אותי בשוקולד, כמו בעת הכנת טראפלס. בהמשך קיררתי אותו והוא התייצב קצת והיה הרבה יותר נוח לעבודה.
  • השוקולד הלבן במתכון והא לא חובה. אפשר לוותר עליו, אפשר להשתמש בשוקולד צ'יפס כמו במתכון המקורי. הכל הולך.
  • ואם אתם לא מתחברים לרסק התפוחים בעוגיות (הוא אמור לעשות אותן "דלות בשומן" יחסית. as if), אפשר להמיר בכמות זהה של חמאה, כפי שנאמר במתכון המקורי. רכה, כמובן.



4 תגובות:

אנונימי אמר/ה...

מקסים :)
התמונה האחרונה - מהממת. הורסת.

אנונימי אמר/ה...

כן, אבל מה עם הקליפ? רוצים לראות!
(והמתכון נראה ממש אחלה. ינוסה בקרוב)

אנונימי אמר/ה...

YOU KILL ME TOO [ מי סופר. הורסת !!! ]

נראה מעולה ואת כהרגלך, מצחיקה ומרעננת.

תענוג על הבוקר.

אירית אנונימית.

mekoopelet אמר/ה...

אוף, איך בא לי איזה עוגיה כזאת עכשיו...עוגית קפריזה חומה ומתפצפצת בחוץ ונימוחה בפנים....זה השם שלה, לא?

הוסף רשומת תגובה