> מצה בריי | Morcake

26 במרץ 2013

מצה בריי

אתם יודעים שאני מחבבת אתכם, נכון?


אני תמיד מנסה להכין מתכונים חדשים ולא לחזור על קינוחים יותר מדי פעמים כדי שיהיו לי דברים חדשים לפרסם בבלוג. בשבילכם. באמת.


אבל הפעם.. הפעם זה מתכון בשבילי.


זה לא מתכון שאתם לא מכירים או לא ראיתם או לא אכלתם או לא הכנתם. וגם אם כן, בפסח האחרון ראיתי מתכונים שונים (טוב, כנראה לא כל כך שונים) למצה בריי (או מצה ברייט או מציות או צנצנת סגולה, קראו לזה איך שתרצו) בשלושה או ארבעה בלוגים שונים. וזה רק דברים שאני ראיתי בחג הנוכחי. כלומר, מהפכני ומחדש זה לא.


העניין הוא שאני אוכלת שנים את המצה בריי של אמא, ואני רוצה להכין כזה לעצמי. מצה בריי של אמא שלי, לא של אף אחד אחר. תכלס, בשנה שעברה היא כבר הסבירה לי איך מכינים ואפילו עמדתי וטיגנתי לעצמי מצה בריי או שניים (שתיים? נלך על שניים). למעשה, זה היה אחד המאכלים הראשונים שהכנתי לעצמי בדירה שלי (לא כולל לחמית עם חמאת בוטנים).


אבל עברה שנה ו.. שכחתי. כן, שכחתי איך מכינים מתכון שהוא בעצם חביתה עם מצות. תהרגו אותי.


אז במקום לשאול שוב את אמא, לזכור זמנית ולהטריד אותה שוב בשנה הבאה, החלטתי לשאול פעם אחת אחרונה, לצלם תמונות ולפרסם בבלוג. כדי שבשנה הבאה אוכל להציק לה לגבי דברים אחרים.


דברים כמו "אוף אוף אוף אמא, למה המוס הטבעוני על בסיס חלב קוקוס שניסיתי להכין לערב החג לא מצליח לי? למה זה לא מסמיך? למה היקום שונא אותי? למה, אמא, למה?" --> אתם חושבים שאני צוחקת, אבל זה ציטוט כמעט מדויק של עצמי מאתמול בצהריים.


כן, אני הגאונה שחושבת שאם היא תנסה להכין קינוח מסוים בפעם הראשונה שלוש שעות לפני הערב החג, זה יצליח לה.


מיותר לציין שכשלתי כשלון חרוץ. אפילו השטרויזל הטבעוני שהכנתי מבעוד מועד כדי לצוות למוס הכושל לא יצא מספיק פריך. אבל היי, לפחות הכנתי חמאת קוקוס (מקוקוס ששרפתי בתנור במקום לקלות. אופס. למי קראתם תאונת רכבת מהלכת? אם כבר, אז מדדה/צולעת/גוררת רגליים בחוסר חינניות. אבל על הנכות הזמנית-אני-מקווה שלי נדבר בהזדמנות אחרת).


בכל אופן, ממש תכננתי לפרסם מתכון למוס טבעוני עוד מספר ימים. אבל המוס לא הפך למוס וגם הניסיון להוסיף לו ביצה וקמח תפוחי אדמה ולאפות אותו לא ממש צלח. תשאלו את אחותי הגיבורה שאולצה לטעום מהדבר הזה על מנת להכריע בשאלה "להגיש לכל המשפחה או לא להגיש". לא דיברתי איתה היום, אבל היא בטח התעוררה באמצע הלילה, מזיעה כולה, בעקבות חלום בלהות בכיכובו של ה.. "מוס" הזה. או מה שזה לא היה.


רגע, אז מה רציתי לומר?


אה כן, הייתי בדיוק באמצע של להסביר לכם למה לא הולך להיות לי קינוח פסחי עבורכם השנה (העיקר שליום הפאי וסיינט פטריקס דיי התכוננתי מספיק זמן מראש..) ואיך הפוסט הנוכחי הוא מתכון אנוכי לחלוטין.


נכון, על זה דיברתי.


כי מצטערת, אני מהאנשים האלה שאוהבים את פסח. אני אוהבת את ערב החג עם המשפחה שלי - עם רונה שצועקת בתחילת הארוחה "אין לי אוכל בצלחת!!" ואחר כך  לא מפסיקה לאכול "חורסת" (חרוסת, כמובן). ועם אוריקי ורותם ששרות את הקושיות ומקריאות את הקטע על ארבעת הבנים (באופן אישי, אני חושבת שהגיע הזמן לשכתב את זה ל"כנגד שתי בנות דודות מתוקות..."). ועם נטע, שגם אחרי שהאפיקומן כבר נמצא, מתעקשת שיחביאו אותו שוב, כדי שהיא תחפש ותמצא הפעם (המתנה עצמה לא קריטית לה. היא רק רוצה למצוא את האפיקומן). ועם זיו ונועם, שלא יכולים להתרגש יותר מהמתנה שהם קיבלו לחג (זבלונים, למי שמכיר. זבלונים? באמת? איפה הימים שהיינו משחקים בפוגים? וואו, אני מרגישה זקנה).


ואני אוהבת את האוכל של פסח - מצה (רטובה, ברור!) עם שוקולד או חמאת בוטנים (על מי אני עובדת - גם וגם) וקניידלעך ולטקעס (אצלנו קוראים גם ללביבות של פסח לטקעס, לא רק חנוכה. אצלכם לא?) ומצה בריי. הו מצה בריי. 


אז כן, אם נעבור שניה ללוח התוצאות: מצה בריי לי, שום דבר לכם.


אתם סולחים לי?


אוי. סליחות זה לא החג הזה.


***
מצה בריי של מאמזי
מקור המתכון: אמא שלי, מבחינתי. וכן, אני קוראת לאמא שלי מאמזי. זה התחיל באזור גיל שבע ואני לא יודעת להסביר את זה. נראה לי שזה היה אמור להיות כאילו משהו בריטי, כי זכור לי שאמא שלי, אחותי ואני דיברנו (טוב, ניסינו לדבר) במבטא בריטי כשהשם הומצא. אבל הייתי בשבע. יש מצב שאני הוזה.

כמות: נראה לי שזה אמור להספיק לארבעה אנשים, אם מחלקים לארבעה משולשים וכל אחד לוקח אחד. אבל אם יש שלושה אנשים ואחד מהם רעב במיוחד.. יש מצב שהוא יקח את המשולש הרביעי. אלא אם כן הוא יצליח להתאפק ואז הוא יעטוף לעצמו את הרבע האחרון בנייר כסף וישמח על זה שיש לו ארוחת בוקר לקחת איתו לעבודה. אה, ואם הסועדים אוכלים עוד משהו עם המצה בריי - סלט, גבינה, כל מיני דברים מטופשים שאנשים אוכלים - אז יש מצב שזה יכול להספיק ליותר אנשים, אפילו שישה-שמונה.

מצרכים:
6-7 מצות
מים רותחים, לכיסוי המצות
2 ביצים גדולות
1/2 כפית מלח
מעט פלפל שחור
מעט שמן (נניח כפית? חצי כף?) לטיגון

אופן ההכנה:
1. שוברים את המצות לתוך קערה בינונית. לאיזה גודל? קטן אבל לא מאד, חתיכות שאפשר לאכול בביס-שניים.
2. מכסים את המצות במים רותחים, אבל רק עד שהמצות העליונות טובלות במים, אין צורך להטביע אותן. מערבבים קצת  (כף זה בסדר) ומכסים במגבת נקיה. מניחים בצד למשך כעשר דקות.
3. שוברים פנימה את הביצים, מוסיפים מלח ופלפל ומערבבים היטב.
4. משמנים קלות מחבת ומחממים.
5. מעבירים את כל התערובת למחבת ומיישרים כך שהיא ממלאת את כולה. מטגנים על חום גבוה למשך דקה-שתיים, על מנת לצרוב קצת את המצה בריי. אם יש מכסה למחבת, אפשר להשתמש בו.
6. מנמיכים את האש לבינונית ומטגנים עוד ארבע-חמש דקות (אולי אפילו קצת יותר, תלוי כמה התערובת במחבת עבה). מדי פעם מנערים מעט את המחבת, על מנת לוודא שהמצה בריי משוחרר ולא נדבק לתחתית.
7. מחליקים את המצה בריי לצלחת, או למכסה של המחבת אם יש, והופכים חזרה למחבת, כך שהצד המטוגן נמצא כעת כלפי מעלה. מטגנים שוב על חום גבוה למשך דקה-שתיים.
8. כמו קודם, מנמיכים את האש לבינונית ומטגנים עוד ארבע-חמש דקות, בהתאם לעובי.
9. אם צריך, כלומר אם המצה בריי עוד לא השחים בשני הצדדים ו/או נראה שהוא לא נעשה בפנים, מטגנים כל צד שוב על חום גבוה למשך דקה אחת.
10. מסירים מהאש, מעבירים לצלחת הגשה ופורסים למשולשים. אוכלים ושמחים ומעמידים פנים שמצה זה כמו קרקר, אז זה בעצם מרזה. מה זאת אומרת "עונת הרחצה נפתחת עוד שבועיים"???

הערות/תוספות/שדרוגים:
  • אם אתם מצליחים להתאפק ולא לאכול חצי מהמצות הטבולות במים רותחים במהלך עשר הדקות שהן עומדות בצד, כל הכבוד לכם. אני נופלת כל פעם מחדש ואוכלת מלא מצות רטובות. האם זה סותם לי את התאבון ומפריע לי לאכול את פרוסת המצה בריי שלי אחר כך? ממש. הצחקתם אותי. הייתי אוכלת גם אתכם אם הייתם מציגים את עצמכם בתור "שם פרטי מצה, שם משפחה בריי".
  • אני יודעת שיש קטע כזה של מצה בריי מתוק. עם סוכר. משהו קינוחי כזה. אני מודה ומתוודה, לא אכלתי מעולם. בכל אופן, אני מאמינה שאפשר להכין גירסא מתוקה גם של המתכון הזה (בלי מלח-פלפל, עם.. סוכר, כנראה. או דבש או מייפל או משהו ממשפחת ממתיקי הפנקייק/פרנץ/ טוסט), אבל מבחינתי מצה בריי זה מלוח, כך שאני לא באמת יכולה לסייע כאן.
  • אפרופו מלוח - אם אתם לא נרתעים מביצים חיות, פשוט טעמו קצת מהבלילה לפני הטיגון ווודאו (כמה ווים!!) שהיא מספיק מלוחה לכם. שלא תתבאסו אחר כך ממצה בריי תפל.
  • ואם אתם נרתעים מביצים חיות -- די, שחררו. יש דברים הרבה יותר מסוכנים מסלמונלה בעולם. אל תעשו לי את הפרצוף הזה, אתם באמת הולכים להעמיד פנים שאתם לא שולחים הודעות ומשחקים עם הפלאפון בזמן הנהיגה? יפה מאד, זה מה שחשבתי. אז הניחו לסלמונלה המסכנה לנפשה.
  • איך, למען השם, הצלחתי לכתוב פוסט כל כך ארוך על מצה בריי, אתם תוהים? מה אני אגיד לכם.. זו ברכה וקללה.



בעיקר קללה.

6 תגובות:

אור אמר/ה...

אוף, ואני דווקא חשבתי שאני מקורית וחדשנית כי אני לא קוראת את אותם בלוגים שאת קוראת. ראיתי כבר שתי גרסאות למצה בריי (שהסתבר לי לפי הכיתוב האנגלי ש"בריי" מתחרז עם "לפני" ולא עם "פאי", וזה שבר לי את הלב) ושלך נראית שונה משתיהן ושתיהן שונות אחת מהשנייה (אני החלטתי שמצה בריי זה נקבה - מצה זה נקבה, בריי זה לא ברור, ובכל מקרה נשים תמיד ינצחו. לפיכך, אישה) ויש גם את הגרסה שבכלל עשויה מקמח מצה. זה מתכון ממש מגוון!
כמו כן, הצילומים ממש יפים. הפוסט שלך כמעט גרם לי לא לשנוא את פסח.

אנונימי אמר/ה...

הצחקת אותי כמה עניין מחביתה/אומלט פחממות. תודה. בבית שלנו מצה בריי זה מצות רטובות טבולות בביצה מקופלות לארבע ומטוגנות, השידרוג הוא להוסיף גבנ"צ או פטה לתוך הקיפול.
מ ע ו ל ה.
תודה

טל אמר/ה...

של מור, בלי הסלט
נכוi?

חג שמח סמורסססססס

אנונימי אמר/ה...

מצויינת. פוסט משעשע על חתיכת קרש.

טושטוש אמר/ה...

יש לי המון מצות שנשארו מהחג, סגורות באריזה.
אני מוכנה לתת לך אותן בתמונה למנה אחת :)

pimpf אמר/ה...

אני מאוווווד אוהבת את פסח, למעשה אני עכשיו בדרך לעבודה, טוחנת לחמניה כשל"פ שהכנתי אתמול, עם חרוסת... הכנתי אתמול מצה בריי, ויצא לי אבן כי לא השריתי את המצות מספיק, כנראה, כך שאני מקבלת את המתכון שלך בברכה :)
ואהבתי את המכסה המגניב :)

הוסף רשומת תגובה