> ריבועי קינמון | Morcake

10 בפברואר 2013

ריבועי קינמון

המשפחה שלי זה ארוחת צהריים בשבת. עוף עם אורז ובורקס עם בשר. או פסטה. או חמין ענק. עם ג'חנון, ברור. ושאריות לכל השבוע.
ואמא שלי, שרגע לפני הארוחה פתאום דואגת שאין מספיק אוכל, אז היא מכינה עוד שתי מנות. ליתר בטחון. ואז יש שאריות לכל השבוע.

המשפחה שלי זה סבא שלי שמגיע בקלנועית שלו ויוצא שעה-שעתיים לפני כלום. כי היה כיף וטעים והכל, אבל הוא מיצה.



וסבתא שלי, שמגיעה ברגל ואלא אם כן יש סופת שלגים - גם חוזרת ברגל. לא משנה כמה פעמים נציע להקפיץ אותה הביתה.


זה אבא שלי שמוזג יין ו/או עראק בתחילת הארוחה ומברך על מה שזה לא יהיה שמצריך ברכה - יום הולדת, עבודה חדשה, או סתם משהו שקרה בבית הספר או בגן.


והטחינה שהוא כמעט תמיד מכין וכמעט תמיד נשכחת במקרר.



המשפחה שלי זו אחותי שמתייצבת במטבח בסיום הארוחה ועושה את כל הכלים.


זה דיונים ארוכים סביב השולחן על מה יש לראות בטלוויזיה והאם אבא שלי כבר הוריד את הסדרה ההיא או העתיק לדיסק און קי את הסרט ההוא.


וזה הבלאגן שהילדים עושים בחדר המשחקים אצל ההורים שלי ו"סבתא, אפשר טלוויזיה? תגבירו לנו, אנחנו לא שומעים! אוף, אפשר לראות רק עוד פרק אחד לפני שהולכים לסדר את החדר?".


המשפחה שלי זו הבת הקטנה של אחותי, שמתה על אחי אבל מתעקשת לקרוא לו בשם של גיסתי. ועל הדרך אומרת לו שוב ושוב שיש לו ראש קטן.

זה "רותם יכולה לבוא אלינו?" ו"בא לי ללכת לאוריקי" ו"אוף, בכלל לא היה לנו מספיק זמן ביחד!".




המשפחה שלי זה כשכל האחיינים שלי מתאספים יחד סביב שקית אחת ומעניקים לסבתא שלי את מתנת יום ההולדת שלה.

זה כשכולנו נשפכים בסלון אחרי האוכל, ללא יכולת לזוז.




זו קריאת ה"מי קפה? מי תה?" שמגיעה מכיוון המטבח בערך חצי שעה לאחר תום הארוחה.

וכמה דקות קשות, כשכל הכוסות נראות זהות ולא ברור של מי היותר-חזק-פחות-חזק-עם-סוכר-בלי-סוכר-חלב-אחד-אחוז-חלב-שלושה-אחוז. עד שזה מסתדר וכל אחד אוחז בכוס הנכונה.



המשפחה שלי זה ריבועי הקינמון שאחותי הכינה לא מזמן מספר הבישול שקניתי לה ליום ההולדת, הריבועים שהיא לא הפסיקה להלל ולשבח ואמרה לי שאני חייבת חייבת חייבת להכין.




אז הכנתי. והבאתי למשפחה שלי. קינוח קלאסי לארוחה של שבת בצהריים. אחרי שמפנים את השולחן, אחרי שמתעלפים קצת על הספה או הופכים את חדר המשחקים (תלוי אם אתם נמנים על מחנה המבוגרים או הילדים), יחד עם הקפה והתה וחגיגות יום ההולדת לסבתא.


מה שיפה בריבועים האלה זה שאפילו אם אכלתם עכשיו המון (כמובן שאני לא מדברת מניסיון. קילו אורז אדום ושמונה עשרה חתיכות של בורקס עם בשר זה לא הרבה, נכון?) ואתם חושבים שאתם מפוצצים - אני מבטיחה לכם שתמצאו מקום לריבוע אחד. ואז עוד אחד. טוב נו, אולי עוד אחד. מפה לשם, איבדתם ספירה אבל אתם די בטוחים שאתם כבר במספר דו ספרתי של ריבועים. 


נו, ואם אתם כבר במספר דו ספרתי של ריבועים... אז מה זה עוד אחד?


ושיהיה יום משפחה שמח וקינמוני לכם ולכל בני משפחותיכם!


***
ריבועי קינמון
מקור המתכון: הספר של Smitten Kitchen. השינוי היחידי שעשיתי הוא שימוש במעט פחות חמאה מבמקור.

כמות: אמורים לאפות בתבנית מלבנית בגודל 23X33 ס"מ. אני אפיתי בתבנית מעט יותר גדולה וקיבלתי 64 ריבועים (טוב, אני עקומה, אז חלק היו מלבנים) קטנים. הכמות תלויה בגודל הריבועים, כמובן.

מצרכים:
לבסיס
100 ג' חמאה רכה
3/4 כוס סוכר לבן
1/2 1 כוסות קמח לבן
2 כפיות אבקת אפיה
1/4 כפית מלח
1 ביצה גדולה
1/4 כוס חלב

לשכבה העליונה
150 ג' חמאה רכה
1 כוס סוכר לבן
1/4 כפית מלח
1/4 כוס סירופ תירס (אפשר להשתמש גם בדבש או גולדן סירופ)
1/4 כוס חלב
1 כף תמצית וניל
1 ביצה גדולה
1/4 1 כוסות קמח

לציפוי
2 כפות סוכר לבן
1/2 1 כפיות קינמון טחון

אופן ההכנה:
1. מחממים תנור ל-170-175 מעלות ומרפדים את התבנית בנייר אפיה, עם השוליים בולטים החוצה.
2. להכנת הבסיס: מניחים חמאה וסוכר בקערת המיקסר. מחברים וו גיטרה ומקרימים, עד לקבלת תערובת בהירה ותפוחה.
3. בינתיים מערבבים בקערה בינונית קמח, אבקת אפיה ומלח.
4. עוצרים את פעולת המיקסר, מוסיפים ביצה וחלב, מנקים את דפנות הקערה עם לקקן וטורפים שוב לעשר-עשרים שניות נוספות.
5. מוסיפים חומרים יבשים ומערבבים עד להיטמעות.
6. מניחים את הבסיס בתבנית ומשטחים לשכבה אחידה בעזרת לקקן או פלטה. מניחים בצד.
7. להכנת השכבה העליונה: מניחים חמאה, סוכר ומלח בקערת המיקסר. מחברים וו גיטרה ומקרימים, עד לקבלת תערובת בהירה ותפוחה.
8. בינתיים טורפים בקערה קטנה סירופ תירס, חלב ווניל.
9. עוצרים את פעולת המיקסר. מוסיפים ביצה, מנקים את דפנות הקערה עם לקקן וטורפים שוב לעשר-עשרים שניות נוספות.
10. מוסיפים קמח ואת תערובת החלב לסירוגין: שליש קמח, חצי חלב, שליש קמח, שאר החלב ושאר הקמח. מערבבים מעט בין כל הוספה ולבסוף מערבבים עד לקבלת בלילה אחידה.
11. יוצקים מעל שכבת הבסיס ומייישרים, שוב - עם לקקן או פלטה.
12. להכנת הציפוי: מערבבים סוכר וקינמון בכלי קטן. זורים מעל השכבה העליונה.
13. אופים 25-30 דקות, עד להשחמת חלקו העליון של המאפה. מצננים לגמרי, מחלצים מהתבנית בעזרת קצוות נייר האפיה, מסירים שוליים, אוכלים שוליים וחותכים לקוביות.

הערות/תוספות/שדרוגים:
  • אם רוצים, אפשר להקטין מעט את כמות הסוכר. לדעתי הריבועים מאד מתוקים ואפשר בכיף להרגיע את הסוכר, אם כי אני לא יודעת כמה הייתי ממליצה לרדת. אולי רבע-חצי כוס פחות בסך הכל.
  • למדו מהניסיון שלי: אל תניחו את כל בלילת הבסיס במרכז התבנית מתוך מחשבה של "טוב, אחר כך נשטח בכיף". כן, בסופו של דבר תצליחו לשטח.. אבל בטח לא בכיף. השתדלו לפזר מראש את הבלילה בתבנית ואז מלאכת היישור תהיה קלה יותר. בכל מקרה, התעודדו - השכבה השניה מתיישרת הרבה יותר בקלות.
  • תכלס, בסופו של דבר שתי השכבות די מתאחדות לכדי מאפה אחד. בתוצאה הסופית לא באמת מרגישים שיש שתי שכבות, רק מאפה וציפוי. אז אל תופתעו אם זה קורה לכם (כי אני, למשל, די הופתעתי).
  • אגב, השכבה השניה אמורה להיות gooey במקור. בריבועים שלי זה לא קרה, אולי קצת יותר בריבועים שהיו במרכז התבנית. בשורה התחתונה, זה פשוט מאפה ונילי טעים עם שכבת סוכר קינמון מעולה למעלה.
  • עוד טיפ קטן בעקבות הניסיון שלי: לפני שאתם חותכים את המאפה לקוביות, קלפו את נייר האפיה מתחתיו. סביר להניח שהוא קצת יידבק, ואם תרצו לקלף את הנייר אחרי שחתכתם לקוביות... הן יאיימו להתעופף לכל עבר ואתם תצטרכו להיות אקסטרה עדינים. אז פשוט קלפו מראש. טוב? תודה לכם על שיתוף הפעולה.
  • הערת עצלנים: היות ששתי השכבות מאד דומות מבחינת המרכיבים והטעמים, אין צורך לשטוף את הקערה או הוו לפני הכנת השכבה השניה. ניגוב קטן עם נייר מגבת אמור להספיק.
  • דב מסמיטן קיטצ'ן טוענת שהריבועים נשמרים כשבוע בקופסא אטומה בטמפרטורת החדר. קשה לי לראות את זה מחזיק מעמד כל כך הרבה זמן ליד כל אדם בר דעת חובב קינמון.
  • אפרופו קינמון. הריח של הריבועים האלה? אפשר להתעלף מאושר. הכי קינמוני בעולם. איך אני אוהבת קינמון.



11 תגובות:

נטלי אמר/ה...

איזה פוסט כיפי! ולגמרי עשית לי חשק לריבוע (או מלבן) כזה עכשיו.

נטלי

אנונימי אמר/ה...

ואם אין לי מיקסר???????

הגר אמר/ה...

חג משפחה שמח גם לך! פוסט מקסים

Shani אמר/ה...

פוסט מעולה ומשפחה מקסימה, את ברת מזל. והכנת את העוגה שעומדת לי על הכוונת!

אולגה אמר/ה...

אוי, איזה פוסט מרגש. במשפחת בן זוגי שהיום היא גם המשפחה שלי, הכל בול אותו דבר.. ההבדל היחיד שזה קורה ביום שישי בערב ולא בשבת בצהריים :)

ניצה אמר/ה...

במילה אחת מ ק ס י ם !! להתקנא במשפחה שלך ובמשפחתיות."מתה "על קינמון אז תודה על המתכון וחג משפחה שמח!

טושטוש אמר/ה...

את ענקית!! לחתוך עוגה עם מטר? :)
והסרטים- כל הכבוד על החידוש הטכנולגי

Miri אמר/ה...

Hi Mor, just wanted to say I'm following you from Australia after finding your blog a couple of weeks ago.
I had that book on my wish list on amazon and after reading your post I decided it was time to buy it.
Thanks and keep up the great writing

לא דיברנו עוד על עגבניה אמר/ה...

זה כזה המשפחה שלי שאחותי תגיד לי "את חייבת להכין", רק שהיא מבקשת בשביל שאכין לה...

Mor אמר/ה...

גוגול, אם אין מיקסר, אתה יכול להשתמש במטרפה. פשוט ודא שהחמאה שלך ממש רכה.. ואחר כך תחזור להודות לי על שרירי הידיים המטורפים שיהיו לך בזכות זה.

טושטוש, כן.. מטר.. זה קורה לפעמים. לא שזה עזר לי לחתוך ישר או משהו כזה ;-) ונכון הסרטים מגניבים? עכשיו אני רק צריכה לגרום להם להיראות פחות.. well, רע.

מירי, אוסטרליה? איזה כיף לך! (ולי, שאת קוראת..)

אה, תודה וזה. כולם. כן.

בישול בזול אמר/ה...

פוסט ממש כיף לקריאה :) ונוסף לטו דו ליסט כמובן. הו דב... תעשי לי קינוח.

הוסף רשומת תגובה