> חמאת בוטרייפל | Morcake

10 בינואר 2013

חמאת בוטרייפל

מעולם לא הערצתי אף אחד. גם לא כילדה.


לא תליתי פוסטרים של זמרים או שחקנים. גם לא כדורגלנים. ודווקא הייתי מנויה גם על "מעריב לילדים" (ואחר כך "מעריב לנוער") וגם על "שם המשחק", והם צירפו פוסטר לכל גליון שיצא.


קיצור. מעולם לא הגעתי לרמת התרגשות של "השלם את החסר תעשה לי ילד". אף אחד לא גרם לי להשלים את החסר.

אבל יש כמה בלוגרי אוכל - בארץ, בחו"ל - שלפעמים אני כן קצת מתייחסת אליהם בראש כ"השלם את החסר תעשי* לי טארט".


*מה לעשות, רוב הבלוגרים הם בלוגריות.


עוגיו.נט היא לגמרי אחת הבולטות.


אז כשנטלי שלחה לי מייל לפני קצת פחות מחודש וכתבה "אולי נעשה סוף סוף פוסט משותף? מה את אומרת?", עניתי את התשובה ההגיונית היחידה:

"אבל אבל.
את עוגיונט.
אני מפחדת!"

מסתבר שהגרופית המטורפת שהיא אני לא מפחידה בחורה רצינית כמו נטלי, וכעבור כמה דקות ראיתי באינבוקס שלי מייל נוסף: "אוי נו :) יאללה מתי?"


בשלב זה כבר לא היתה ברירה. היה ברור שהיא נואשת לאפות איתי. תראו, אמנם במסגרת הסיור הפרטי שערכתי לעצמי בדירה של נטלי כעבור כמה שבועות לא נכנסתי לחדר השינה, אבל יש לי תחושה עזה שתמצאו שם, על הקיר מעל המיטה, פוסטר שלי.


לזה קוראים הערצה.


סליחה, אמרתי הערצה? התכוונתי מגלומניה פסיכוטית. מיי באד.



בכל אופן.



ביום שישי נסעתי את המרחק הקצר למדי מהבית שלי לשל נטלי (קצר קצר, אבל איזה הבדל יש בין האזור שלי - "אין חניה ברדיוס של... עזבו, פשוט אין חניה. עשו פרסה וחזרו הביתה" - לבין שלה - "חניה לכל דורש, יאללה בכיף, רק היום, שניים בעשר, אדום, מתוק, על הסכין"), כולי נרגשת. מה אני אלבש? השיער שלי בסדר? אני יודעת שכבר נפגשנו פעם והיא היתה אחלה וזה, אבל מה יקרה כשהיא תגלה שאני לא יודעת כלום על כלום ושאני עושה בלאגן במטבח וששום דבר לא יוצא לי טוב ושאני בעצם כשלון קולינרי?


ר ג ע .

לספור עד עשר.

נשימה עמוקה.


אפרופו נשימה. בדיעבד, אולי הייתי צריכה לדאוג יותר מצי החתולים של נטלי (שלושה זה צי, נכון?) ומה נוכחותם תעשה לבחורה אלרגית לחתולים (אשכרה אלרגית. פיזית. לא רק נפשית) כמוני. לא דברים טובים, למקרה שתהיתם. בואו נגיד שגם שעתיים אחרי שחזרתי הביתה עוד היו לי קשיי נשימה קלים והרגשתי כאילו תקוע לי כדור של שיער חתולים בגרון.


אבל לא התכנסנו היום כדי לוותר על אלרגיות וחתולים, נכון? נכון. 


אז מה היה לנו שם?


מצחיק. וכיף. ושמרים וקמח מלא ושקדים טחונים. ותפוזים ותבלינים ואגוזים. וחתיכות טופי. ושוקולד. וחמאת בוטנים. כי בכל זאת מדובר בי, איך לא יהיה שוקולד וחמאת בוטנים? ונטלי הכי פרטנרית לשילוב הזה, אז ווהו.


אז כן, טעים זה עוד משהו שהיה. ואפילו מאד.


בגדול, חלוקת העבודה היתה די ברורה: נטלי שקלה וערבבה והתפיחה ורידדה ואפתה והקציפה וזילפה.


אני טעמתי קרם חמאת בוטנים ועשיתי רעש וטעמתי עוד קצת קרם והבאתי מהבית שקית של שוקולד צ'יפס וחתיכות טופי. למקרה שיהיה בזה צורך.


אה, והדבר בו אני גאה יותר מכל: הצלחתי לגרום לעוגיו.נט להפיל קערה עם חמאה על הרצפה. זאת אומרת.. זה לא שעשיתי משהו פיזית, אבל אני נוטה להאמין שעצם הנוכחות שלי במטבח שלה גרמה לה לשמוט את הקערה.


ואז היתה תקרית עם שתי בנות (השמות המלאים שמורים במערכת), שק זילוף וגנאש שוקולד נוזלי מדי שזרם לרצפה כאילו היה נתיבי נחל איילון ביום גשום במיוחד (אקטואליה זה כאן). והיה גם את המזלג הסורר ההוא שנפל לנטלי. פעמיים. כאמור, בהשראתי. אני מוזה מהלכת. אם כי במקרה שלי זה יותר מדדה וצולעת, אבל למה להתקטנן דווקא עכשיו.


בסך הכל, הנושא של יום האפיה שלנו היה קינוחי רצפה. זה לגמרי הטרנד החדש בעולם הקונדיטוריה. הפיצו את השמועה.


טוב, עזבו שטויות רגע. בואו נגיע לתכלס. לקראת סוף שבע (!!) השעות בהן התנחלתי אצל נטלי, בן זוגה והחתולים, יצאה לנו מהתנור עוגת שמרים שווה לאללה וטרייפל שהיה לא פחות מהורס.



העוגה. מדובר בעוגת שמרים שבבצק שלה יש גם קמח מלא ואבקת שקדים. את הבצק, לאחר התפחה כמובן, מרדדים למלבן, ממלאים בתערובת של סוכר חום, תבלינים ואגוזים (ו-toffee bits!) ומגלגלים לרולדה. פורסים לשושנים, או שבלולים, או סתם חתיכות, ומסדרים בתבנית קוגלהוף. אופים, הופכים (מתפללים ממש שהעוגה תצא מהתבנית ואז מופתעים מקלות ההתנתקות) על צלחת ומשקים בסירופ תפוזים נהדר.


בסך הכל, מבחינת המראה.. מבחינת הטעם.. זהו מעין קיבוץ גלויות של המטבח הערבי, התימני, המזרח אירופאי, האמריקאי, הגרמני וה.. עוד משהו, אולי? טוב, היא כנראה לא באמת קיבוץ של אף גלות, אבל אנחנו החלטנו שכן, ולכו תתווכחו עם שתי בנות הסובלות מהרעלת סוכר מתקדמת.


ולאור מצבנו הקטטוני משהו, החלטנו (טוב, מישהי החליטה, בלי לנקוב בשמות) לקרוא לה סטיקי באקלהוף.


כי זה הרגיש לנו הגיוני. וכי זה שם אדיר. וכי כל העוגות צריכות להיקרא כאילו הן היו דמות של דיקנס או מארק טווין.


הטרייפל. נטלי טוענת שלא האמנתי בו. אני טוענת שהיא סתם מקשקשת. בכל זאת, איך אפשר לא להאמין בקינוח המורכב משכבות של חמאת בוטנים ושוקולד? פשוט.. לא כל כך האמנתי בעמצי וביכולות הזילוף שלי. בצדק, כמובן. אבל נטלי היתה שם כדי להציל את המצב. ואת האגו שלי ("די מור, תפסיקי לבכות וליילל. זה יפה. את מזלפת מהמם. את כל כך מוכשרת. זה בכלל לא מכוער. זה לא נראה כאילו ילד בן שלוש 'זילף' את זה בעזרת כף הרגל").


בכל אופן. זה קינוח סמי דיאטתי. כמעט סלט פירות.. עם אותה כמות סוכר בערך. שימו לב: מדובר בקרם של חמאה וחמאת בוטנים. בלי סוכר. וגנאש שוקולד מריר ושמנת. בלי סוכר. וקצפת וניל. עם מעט אבקת סוכר. וכדי שלא ישעמם, משהו שישבור קצת את המרקם החלק: קרמבל. המזל הגדול הוא שבמטבח הקסמים של נטלי יש בערך כל מה שתרצו, וכן - זה כולל שאריות של קרמבל שוקולד בפריזר. תכינו את האטלס של שוורצברד וגם לכם יהיה.


דנו בעניין הכמה-שכבות-ואיזו-שכבה-קודם-ורגע-מתחילים-בקרמבל-או-בקרם-אה-הגנאש-ממש-נוזלי-אולי-כדאי-בכלל- להתחיל-בו-אבל-הקרמבל-ישקע-בפנים-אהההההה-מה עושים במשך הרבה זמן. הרבה יותר מדי זמן. כל אחת הציעה מבנה אחר, ואז השניה לא הבינה, ואז הראשונה ניסתה להסביר שוב את רשימת השכבות ולא הבינה בעצמה והתחילה מחדש. וחוזר חלילה. זה לקח איזה שעה.


אבל בסוף הגענו להחלטה וזילפנו להנאתנו ארבע כוסות של טרייפל. חמאת בוטרייפל (מי בכלל חשב על השם הזה עוד לפני שהקינוח היה קיים? בטח לא אני). ובונוס: כוס נוספת של גנאש וקצפת בלבד, אותה נטלי מילאה בזמנה שאני בהיתי בארבע הכוסות הראשונות בהערצה. הופ, רק מצמצתי וכבר ניצב מולי מילקי ביתי שווה במיוחד.


רגע, מה.. חשבתם שסיימנו? מצחיקים אתם, אין לתאר.


אז אפינו, זילפנו, קישטנו, סבבה. אבל עכשיו מגיע החלק הכי חשוב. הצילומים.

קודם כל, חשוב לי להבהיר משהו אחד: נטלי לא מופרעת. היא לא משקיעה שעות בצילום כל מנה וסטיילינג ותאורה וזויות ומלמעלה ומלטה ומהצד ועם שני מזלגות ועם הכפית הזאת ועם פרוסה חתוכה ועם שתי פרוסות ו.. וואו. רגע. מה זה? בואו נגרום לבחורה עם האייפון עוד כמה רגשי נחיתות.

היי נטלי!

טוב נו בסדר, כנראה יש סיבה לזה שהתמונות שלה יוצאות כמו שהן יוצאות ושלי יוצאות.. כמו שהן יוצאות.

אבל אני כן רוצה לציין שבמהלך סשן הצילומים (ההו-כה-ארוך. כמעט התעלפתי בזמן שצילמנו והייתי צריכה להתאפק לא לאכול את הכל, אפילו לא לטעום) חוויתי רגע נוסף של גאווה (אם כי לא כמו הגאווה שחשתי כשהפלתי לנטלי דברים מהיד בעזרת כח המחשבה בלבד):

היי עוגה, אביזרים, רפלקטור, מצלמה של נטלי וחיקוי אולסטארז שלי

נטלי צילמה את הסטיקי באקלהוף. וצילמה. וצילמה. ולא היתה מרוצה. והזיזה ושינתה ו.. הבנתם. ואז היא חתכה תפוז ורצתה לצלם. אני, שרק ניסיתי לחשוב בזמן הזה איך אני גונבת לי איזו חתיכת באקלהוף בלי שהיא תראה, פתאום שמתי לב לתפוז החתוך ומשהו הפריע לי.

"ר-ג-ע-!-!-!" זעקתי, בסלואו מושן כמו בסרטים. "התפוז! החלק שמופנה כלפי המצלמה לא חלק! יש שם בליטה! ת-ה-פ-כ-י  א-ו-ת-ו-!-!"

אני חשה שאתם לא באמת יכולים להבין את גודל הרגע. צר לי לעשות לכם את זה, אבל זה לגמרי רגע של הייתם צריכים להיות שם.

בכל אופן, נטלי הכי העריכה את המחווה המרגשת שלי ואת איך שהצלתי לה את הפריים. לפתע פתאום היא ראתה ואני ראיתי את הסטייליסטית הפנימית שבי, זו שרק חיכתה להזדמנות הנכונה לצאת החוצה. תוך שניות הבנו שאנחנו הגירסא החיוורת של בנות מתכוניישן. נניח שב"ארץ נהדרת" היו עושים חיקוי של דניה ודיאנה, אז נטלי ואני - אנחנו הפרודיה. מעתה קראו לנו מניה וריאנה.

כבר אמרתי שהיה לנו הרבה סוכר בדם בשלב הזה?


ועל ההזיות שלי, שגורמות לי לחשוב שחבויה בתוכי סטייליסטית, כשכולנו יודעים שאין בעולם דבר רחוק יותר מהאמת.. על זה דיברנו כבר?

קיצור, אני מרגישה שכל הסיפור הזה התארך קצת. אז נכון, שרצתי בדירתה של נטלי למשך שבע שעות, אבל זה לא אומר שאתם צריכים להיענש ולקרוא על זה במשך שבע שעות. אופסי.


נסכם את זה רגע בקצרה יחסית? יאללה.

מישהי ראתה אותי מצלמת רצף של תמונות כאלה של העוגה החתוכה, ממש מקרוב, וקראה לזה פורנו.
זה כמעט הרס לי את התאבון, ואז נזכרתי שהתאבון שלי חסין בפני הכל.

נטלי הורסת. גם כאדם וגם כתופעת טבע שמתקתקת דברים במטבח כאילו החיים שלה תלויים בזה. אני גם הורסת. אבל בצורה כל כך שונה. סטיקי באקלהוף זה מגניב וטעים ויש לזה צבע שווה וזה הכי חורפי וכיפי ונו באמת, שמרים ותפוזים ואגוזים ותבלינים, מה יכול להיות רע? וחמאת בוטרייפל.. זה משהו מטורף אי אפשר להפסיק לאכול. תקשיבו לי טוב - גם אחרי ארוחת צהריים גדולה וכמה פרוסות של עוגת שמרים, אתם פשוט לא תוכלו להפסיק לאכול את הטרייפל הזה. אלא אם כן אני אגיע אליו קודם ואוכל אותו עבורכם. אם זה יקרה, נפתרה הבעיה. אין בעד מה, בכיף, שמחתי לעזור.


ולסיום, טיפ לחיים: אם אתם קונים אוכל בג'ירף והם מתקשרים לומר לכם שהם לא ממליצים להזמין את הפד תאי במשלוח, אל תקשיבו להם. הם סתם מתעצלים להכין להם את המנה כפי שביקשתם אותה - בלי. ירקות. בכלל.

וטיפ לחיים #2 (כי אני לא יודעת מה פירוש המילה "סיום"): אם כרגע הכנתם עוגת שמרים וטרייפל ואתם יודעים שאוטוטו (פלוס מינוס שעתיים, תלוי כמה האדם שאתכם מתכנן לצלם את המנות..) אתם הולכים לטעום משני הדברים, אל תזמינו אוכל מג'ירף. ואם כן, השתדלו לא לאכול שמונים אחוז מהנודלס שלכם, אלא להסתפק בחצי. או פחות. תאמינו לי, אתם תודו לי אחר כך.


***
חמאת בוטרייפל
מקור המתכון: פרי מוחה הקודח של עוגיו.נט ומוחה החופר שלי

כמות: ארבע כוסות המהוות ארבע מנות אישיות (או זוגיות. תלוי כמה הסועדים שלכם אכלו קודם ו/או האם יש קינוחים נוספים באזור. נגיד עוגת שמרים)

מצרכים:
לקרם חמאת בוטנים
130 ג' חמאה רכה, חתוכה לקוביות
130 ג' חמאת בוטנים (אנחנו השתמשנו בחלקה אבל אפשר גם עם שבבי בוטנים)

לגנאש שוקולד
150 ג' שוקולד מריר, קצוץ גס
200 מ"ל שמנת מתוקה

לקצפת וניל
250 מ"ל שמנת מתוקה
20 ג' אבקת סוכר
1/2 כפית תמצית וניל

לקרמבל שוקולד
35 ג' חמאה קרה, חתוכה לקוביות
10 ג' סוכר
10 ג' שקדים טחונים
25 ג' אבקת סוכר
30 ג' קמח
15 ג' קקאו

אופן ההכנה:
1. להכנת קרם חמאת הבוטנים: מניחים חמאה וחמאת בוטנים בקערת המיקסר. מחברים וו גיטרה ומערבבים עד לקבלת קרם חלק - מתחילים במהירות נמוכה יחסית ומגבירים בהדרגה עד למהירות גבוהה. מעבירים לשק זילוף.
2. להכנת הגנאש: מניחים שוקולד קצוץ ושמנת בקערה. ממיסים במיקרוגל בפולסים קצרים של בין עשר לשלושים שניות, עד לקבלת קרם חלק, כאשר בין כל חימום מערבבים מעט. אם אתם נחרדים מהשימוש במיקרוגל, אפשר לבשל שמנת בסיר ולהביא לסף רתיחה, למזוג על השוקולד הקצוץ ולערבב עד לקבלת גנאש חלק ומבריק. בכל אופן, מניחים בצד עד להתקררות הגנאש והגעתו לטמפרטורת החדר.
3. להכנת הקצפת: מניחים שמנת, אבקת סוכר ווניל בקערת המיקסר. מחברים וו בלון ומקציפים לשמנת יציבה. מעבירים לשק זילוף.
4. להכנת הקרמבל: מחממים מראש תנור ל-175 מעלות.
5. טוחנים את כל המרכיבים במעבד מזון עד לקבלת תערובת פירורית.
6. מפזרים את פירורי הקרמבל על תבנית מרופדת בנייר אפיה ואפים 12-15 דקות. מצננים לגמרי.
7. הרכבה: מוזגים מעט גנאש לכל כוס, על מנת לקבל שכבה דקה של קרם. מעל הקרם מפזרים מעט קרמבל. מזלפים שכבה של קרם חמאת בוטנים ומעליו קצפת.
8. חוזרים על שלב 7, כאשר את בזילוף של שכבת הקצפת השניה משקיעים - פרחים, כוכבים, משהו יפה :-)

הערות/תוספות/שדרוגים:
  • קרם חמאת הבוטנים לא מכיל סוכר, כפי שבטח שמתם לב. נטלי ואני ממש הסכמנו על זה שאין צורך בסוכר, כי הוא מושלם כמו שהוא. זה קינוח מאד עשיר, אז דווקא המליחות הקלה של הבוטנים ממש תורמת לו. אם אתם חולקים עלינו, אתם יכולים בכיף להוסיף אבקת סוכר לפי הטעם.
  • מבחינת הזילוף: אנחנו זילפנו את קרם הבוטנים עם צנתר חלק ואת הקצפת עם צנתר משונן, אבל זה מה זה לא קריטי. תכלס, אפשר גם בלי צנתר. ולגבי הגנאש: עשו לי טובה אישית, אל תנסו להעביר אותו לשק זילוף. הוא מאד נוזלי וזה לא ייגמר טוב. כף או כפית ממש יעשו את העבודה.
  • אם אתם רוצים שהקצפת שלכם תהיה מנוקדת בגרגרי וניל מושלמים כמו שלנו, השתמשו במשחת וניל ולא תמצית.
  • אפשר לשחק עם כמות וסדר השכבות, מן הסתם, מה שמתאים לכם (אבל אני לא אשקר לכם ואומר שהטרייפל לא היה מושלם באופן שאנחנו הכנו אותו).
  • אפשר גם להשמיט חלק מהרכיבים, אבל למה? קרם הבוטנים נותן מליחות, הקרמבל מוסיף מרקם קראנצ'י ומנוגד לכל הקרמיות של שאר השכבות, הקצפת כל כך לבנה ויפה והגנאש.. נו באמת, למה שתרצו להוציא את האלמנט השוקולדי מהקינוח? בבקשה אל תאמרו לי שאתם מהאנשים האלה שלא אוהבים שוקולד; הלב שלי לא יוכל לשאת את זה.
  • סביר להניח שיישארו לכם שאריות, לפחות של חלק מהשכבות. את הקרמבל אפשר לשמור בקופסא אטומה, רצוי בהקפאה. שאר הרכיבים יכולים להישמר מספר ימים במקרר. או שפשוט תכינו קינוח שאריתו, כמו המילקי המגניב שלנו.
  • שמתם לב שנטלי דרדרה אותי לפרסם מתכון בגרמים ולא כוסות מדידה?
  • אפשר לומר שהיא דרדרה אותי, אם מדובר במשהו טוב? דרדור לטובה.. it's a thing, נכון?


עכשיו - אם עוד לא עשיתם את זה - רוצו מהר לקרוא על מה יש לעוגיו.נט לומר על היום הזה. כדאי לכם, היא תתן לכם את המתכון לסטיקי באקלהוף.

    10 תגובות:

    נטלי אמר/ה...

    כצפוי, קרעת אותי מצחוק גם הפעם. את הכי מצחיקה שיש והיה לי הכי כיף בעולם! לחיי פוסטים משותפים נוספים בקרוב :)

    נטלי

    אור אמר/ה...

    הסטיקי באקלהוף נראה כמו עוגת השמרים הכי טעימה בהיסטוריה. באמת. גם טופי וגם שקדים בבצק שמרים (ואני בכלל לא אוהבת בצק שמרים!) נשמע כמו הדבר הכי נומנומנומ ביקום. אני רק לא מבינה למה צריך תפוזים בכל העסק, ונראה לי שאני אמיר את זה בסירופ סוכר עם רום אם וכש-. זה נראה כמו הילד של לחם קופים, שושני קינמון וקוגלהוף. אפשר לייצר ילד משלוש עוגות?

    טל אמר/ה...

    טוב מור
    כמה שאני צחקתי
    אני על סף התקף אסתמה קטן
    היה כל כך עדיף לבוא להיות אתכן מאשר אותו יום שישי מזוויע שהיה לי במקום
    איזה כיף
    איזה כיף!!!! :)

    נגה ג. אמר/ה...

    הצחוק עמד לי על קצה השפתיים, כמו אפצ'י שעוד רגע יוצא, ובקטע על מניה וריאנה (הנה, זה שוב קורה) - פשוט נשפכתי לחלוטין.
    את צריכה להמציא ז'אנר חדש של סטאנד-אפ לאופים. חתיכת נישה.

    פנפן אמר/ה...

    כרגיל הפכת אותי לסחבה רוטטת. אני מחכה בקוצר רוח לרגע שניפגש.

    אנונימי אמר/ה...

    מקסימום
    תענוג לקרוא את שתיכן. ממש להיות שם בתוך האוכל וכיף.

    אלה אמר/ה...

    הרסת אותי מצחוק. היה ממש תענוג לקרוא, נהניתי מאד!

    טושטוש אמר/ה...

    את ממש מצחיקה!!!
    כיף לקרוא... ועוד פעם בא לי בראוני בספל :)

    Mor אמר/ה...

    נטלי, עד שאני מגיבה.. כבר שיתפנו פעולה שוב. איזה קסם!

    אור, לא אוהבת בצק שמרים? אני מרגישה שאנחנו צריכות לדבר על זה. הלכת להיבדק??

    טל, בהמשך למה שכתבתי לנטלי.. נראה לי שסגרנו את הפינה של יום שישי משולש, לא? ;-)

    נגה, זה דווקא רעיון. במקום סטנד אפ, לעשות סטנד אפיה. איי לייק איט!

    פני, הכי בקרוב..

    אנונימי ואלה, מקסימום תודה :-)

    טושטוש, נראה לי שהגיע הזמן להמציא משחק שתיה.. רק עם בראוני בספל. לא?

    אנונימי אמר/ה...

    פוסט משעשע, חייכתי לא מעט. קינוחים משגעים ושתיכן ממש כשרוניות.

    מקווה לקרוא עוד פוסטים כאלה בעתיד.

    (שני)

    הוסף רשומת תגובה