> טארט אגוזים ומייפל בקלתית שוקולד | Morcake

26 בינואר 2013

טארט אגוזים ומייפל בקלתית שוקולד

דברים שמשמחים אותי:


גלידה.


חיבוק או מילה טובה מאחד האחיינים שלי. "רונה, את אוהבת את מור?" "כן" "כמה?" "נשיקות!!"


לנסוע באוטו ולתפוס את מד הקילומטרים בדיוק כשהוא מגיע למספר מגניב. 9,999 ק"מ (והמעבר ל-10,000, כמובן), 22,222, כאלה..


להדליק רדיו או להעביר תחנה בדיוק כשמתחיל שיר שאני אוהבת.

באותו הקשר, אבל לא בדיוק - כששיר שאני אוהבת אבל נדיר לשמוע ברדיו פתאום מתחיל להתנגן, כאילו זה עניין שבשגרה.


כשאני מכינה משהו ואחותי - המבקרת הכי מחמירה וקפדנית שלי - אומרת שהיה ממש טעים, או כשאני מפרסמת פוסט חדש והיא מסמסת לי למחרת שהוא ממש מוצלח.


חשבון. כפל, חילוק ארוך, חזקות. אני אשכרה אוהבת את זה. נכון שאתם חושבים עלי עכשיו מלא דברים רעים? אפילו יותר מקודם?


סריג במידה 34 שעולה עלי ואפילו נראה סביר. איזה כיף ש-h&m לפעמים מתבלבלים ועושים בגדים בשתיים-שלוש מידות יותר גדולות ממה שהם התכוונו.

שוקולד. וממתקים. וחנויות ממתקים. זה עניין של זמן עד שהסריג יפסיק לעלות עלי.


חנויות צעצועים.


כל יום אחרי ה-21 בדצמבר, כשהימים מתחילים להתארך ופתאום אני שמה לב שכבר לא חושך מוחלט בחמש אחר הצהריים.


לפתור את התשבץ של יום שישי עם אבא.

האוכל של אמא.


קשת בענן.


סוכריות צבעוניות של עוגה. הפשוטות של העוגה הכושית של פעם, הגדולות, המנצנצות, בצורת דינוזאורים ופרפרים ו.. אהההה. רוצה את הכל.


להדליק טלוויזיה, ליפול על פרק כלשהו של "חברים" ולדקלם יחד עם השחקנים את כל הפרק.


העובדה שאחי, עוד מעט בן ארבעים, ואני, שעוד מעט אהיה "עוד מעט בת שלושים", מנהלים מדי יום שיחות מטופשות וילדותיות שמצחיקות רק אותנו (ולפעמים רק אותו) (ולפעמים רק אותי. בדרך כלל בקול. מול המחשב או הפלאפון).

זה שיש מלא דברים (ואנשים) שגורמים לי לצחוק בקול, לרוב מול המחשב או הפלאפון, לפעמים בחדר ריק. אני תוהה מה יותר מוזר באמת - לצחוק בקול לעצמך כשיש איתך עוד אנשים בחדר.. או כשאת לבד?


לנהוג בכביש פתוח, שמיים בהירים ושמשיים, חלונות פתוחים, רדיו דולק עם מוזיקה טובה.


פיג'מות.


פונפונים. כן, כמו של מעודדות. אושר בלתי מוסבר.


השמלה הארוכה שלי עם הנקודות והכיסים, זו שגם לאחר קיץ שלם של חרישה עליה אני לא מצליחה להבין האם היא יותר יפה או יותר נוחה. אני מתגעגעת לקיץ.


כל ספר של רואלד דאל.


גלידה. אני יודעת שכבר ציינתי אותה. היא פשוט ממש משמחת אותי.


כשאני מצליחה להכין בצק פריך (כמעט) כמו שצריך. כמו טארט האגוזים ומייפל בקלתית שוקולד שהכנתי לפני מספר ימים, עבורו הכנתי בצק שהצלחתי לרדד בצורה סבירה (אם כי הוא יצא לי עבה מאד), בצק שהצלחתי לחלץ מהתבנית בקלות לאחר האפיה, והוא לא התפרק לי אפילו קצת.

כשאני מצליחה להכין קינוח מתאים לפני אירוע או חג מסוים, בדיוק בזמן. כמו טארט האגוזים ומייפל בקלתית שוקולד שהכנתי לפני מספר ימים, בול לט"ו בשבט. אז נכון, החג הזה שייך גם לפירות יבשים, אבל פירות יבשים הם - אין דרך אחרת לומר את זה - מטופשים. אז אנחנו הולכים להתרכז בחלק האגוזי של החג. oh my, כמה שאנחנו הולכים להתרכז בחלק האגוזי של החג: אגוזי ברזיל, לוז, מלך, בוטנים, קשיו ושקדים - כולם משתתפים בחגיגה. הידד.


אז לכל האילנות באשר הם - חג שמח! שתהיו לצמרת ולא לגזע (כי המשפט על הראש והזנב פשוט לא מסתדר כשמדברים על עצים).

***
טארט אגוזים ומייפל בקלתית שוקולד
מקור המתכון: הקלתית מבוססת על בצק פריך שהכנו בקורס הקונדיטוריה, עם שינויים שלי. המלית מבוססת על מתכון מהספר "סודות מתוקים" של קרין גורן, אבל גם כאן - עם שינויים שלי.

כמות: תבנית פאי (רצוי מתפרקת) בקוטר 24 ס"מ. הקלתית יכולה להספיק גם ל-26.

מצרכים:
לקלתית
280 ג' קמח לבן
20 ג' אבקת קקאו
150 ג' אבקת סוכר
2 ג' (או קורט) מלח
150 ג' חמאה קרה, חתוכה לקוביות קטנות
1 ביצה גדולה, טרופה

למלית
100 ג' חמאה
100 ג' סירופ מייפל (אמיתי!)
100 ג' סוכר חום כהה
קורט מלח ים אטלנטי (סתם, גם מלח רגיל הולך)
60 מ"ל שמנת מתוקה
350-400 ג' אגוזים (אני השתמשתי בשקדים, קשיו, לוז, מלך, ברזיל ובוטנים)

אופן ההכנה:
1. מתחילים בהכנת הבצק: מניחים קמח, קקאו, סוכר ומלח בקערת המיקסר. מערבבים קלות.
2. מוסיפים קוביות חמאה, מחברים וו גיטרה ומערבבים על מהירות בינונית-גבוהה (או כמה שאפשר בלי שכל תוכן הקערה יעוף החוצה) עד לקבלת תערובת פירורית.
3. מוסיפים ביצה טרופה ומעבדים עוד עיבוד קצר, רק עד לקבלת פירורי בצק גדולים.
4. מעבירים את גושי הבצק למשטח מקומח קלות ומעבדים מעט. משטחים לדיסק, עוטפים בניילון נצמד ומעבירים למקרר לשעה לפחות.
5. מוציאים את הבצק, מעבירים למשטח עבודה מקומח קלות ומרדדים לעיגול גדול ודק, גדול יותר מהתבנית פלוס השוליים. מעבירים את עיגול הבצק לתבנית בעזרת המערוך (מקפלים את הבצק מעל המערוך, מניחים מעל התבנית ומשחררים). מסדרים בתבנית ומסירים עודפים בעזרת המערוך או סכין. לאחר מכן עוברים עם האגודל על שולי התבנית על מנת לדקק קצת את הבצק ושוב מסירים עודפים מלמעלה.
6. דוקרים את הבצק במזלג ומעבירים למקרר לרבע שעה. בינתיים מחממים תנור ל-170 מעלות.
7. מוציאים את התבנית מהמקפיא ומעבירים ישר לתנור. אופים כרבע שעה. מצננים מעט, מנמיכים את חום התנור ל-160 מעלות ובינתיים מתחילים להכין את המלית.
8. המלית: מחממים בסיר חמאה, מייפל, סוכר ומלח, תוך כדי ערבוב, עד להמסת הסוכר (והחמאה, כמובן).
9. מוסיפים שמנת, מערבבים מעט ומביאים לרתיחה. מסירים מיד מהאש.
10. מוסיפים לסיר את כל האגוזים ומערבבים היטב, על מנת שכולם יצופו בתערובת.
11. יוצקים את המלית מעל הקלתית שהצטננה בינתיים ואופים עוד כעשר דקות-רבע שעה, עד שהמלית מבעבעת מעט.
12. מחלצים מהתבנית כאשר המלית עדיין חמה, על מנת שהמלית הקרמלית לא תתקשה ותדביק את הטארט לתבנית. מצננים לפני האכילה.

הערות/תוספות/שדרוגים:
  • אם - כמו שקרה לי - הבצק שלכם טיפה יבש מדי, הוסיפו לו בין כפית לכף של חלב במהלך העיבוד. אם - שוב, כמו שקרה לי - זה מרטיב מדי את הבצק, הוסיפו לו גם מעט קמח.
  • לי נשארו לא מעט שאריות של בצק, וזה עוד בלי שרידדתי אותו ממש דק. מה עושים? יוצרים דיסק או גליל מהשאריות, עוטפים בניילון נצמד ושומרים במקפיא לטובת טארט עתידי או עוגיות עתידיות.
  • תראו, אני קצת רמאית. האמת היא שאני השתמשתי בחצי מהמלית שכתבתי לכם, אבל ממש הרגשתי שזה לא מספיק, לכן הכפלתי כמויות של הכל פרט לאגוזים. אני השתמשתי ב-300 וקצת גרם אגוזים ואני לגמרי חושבת שאפשר להשתמש בכמות יותר גדולה, אבל לא נראה לי שאשכרה צריך להכפיל. לדעתי הכמות שכתבתי במתכון אמורה להיות סבבה.
  • ולגבי האגוזים, השתמשו כמובן במה שבא לכם. אני קניתי מלא אגוזים כי היה מבצע ט"ו בשבט בסופר ורציתי שיהיה מגוון, אבל אפשר להשתמש רק בסוג אחד או שניים, ואפשר גם אחרים כמובן - פקאנים, מקדמיה, אפילו פיסטוק (אם כי אני חששתי ממנו, כי היתה לי תחושה שהוא עלול לכעוס עלי ולהישרף במהלך האפיה. אבל אולי לכם אין עניינים לא פתורים עם פיסטוקים, אז לא משנה).
  • עוד בעיה קטנה שהיתה לי (מעבר לכנות יתר, במסגרתה אני מספרת לכם על כל המכשולים בהם נתקלתי לאורך כל חיי) היא שבעת חיתוך הפאי, לפעמים המלית והבצק קצת התנתקו זה מזה, כך שלא באמת התקבלו פרוסות יפות ושלמות. אבל אני מאמינה שהגדלת הכמויות במלית אמורה לפתור את העניין הזה. אם לא, צרו קשר ואחזיר לכם את כל הכסף שלכם*.
  • הכי השתמשתי בגרמים ולא בכוסות מדידה במתכון הפעם. אל תזקפו את זה לזכותי, טוב? וגם לא לחובתי. זו היתה גחמה של רגע ואין לדעת מתי היא תחזור.


*סתם, נראה לכם? יש לכם מושג כמה עולה להחזיק דירה עם חניה במרכז תל אביב? אם כבר, אני צריכה לבקש מכם כסף.

15 תגובות:

tallyco אמר/ה...

הבצק יפיפה ! לעולם לא אצליח לרדד ככה :(

נטלי אמר/ה...

נראה מוש-לם!

נטלי

טל אמר/ה...

תמונות מעולות
כתיבה מעולה
הכל יפה ומושלם ומהמם!
וגם אני מדקלמת חברים,אוהבת גלידה ופיג'מות ואוהבת גלידה שוב. ויש לי צלחת חדשה עם נקודות.

אושרית אמר/ה...

אני רק רצה להגיד שהתמונות בפוסט הזה יפיפיות!

אנונימי אמר/ה...

דבר שמשמח אותי:
פוסט חדש של morcake.
שבוע טוב, מלא בשמחה ומתיקות

Unknown אמר/ה...

נראה מעולה!

ואני אהבתי אותך *בגלל* שאת אוהבת חשבון, עד שקראתי את המשפט שאחרי זה - סריגים במידה 34??? עולים עלייך אפילו בטעות??? אני כבר לא אוהבת אותך.

מירי

אנונימי אמר/ה...

תחשבי שכשאת אומרת שאת "כמעט" בת 30, את מוסיפה לאמא שלך 4 שנים. אז, תזהרי ממני.
אמא

סלקטור אמר/ה...

דברים שמשמחים אותי:
בוקס
טאב סטריפ
סופש שמתחיל ביום שלישי

גיל אמר/ה...

נראה מעולה וכמו תמיד, כיף לקרוא.

היכולת שלך לכתוב בכזאת קלילות וכיפיות על דברים אישיים מעוררת בי קנאה :)

והתגובה של אמא למעלה- priceless! :)

אנונימי אמר/ה...

קודם כל, הבלוג מקסים-מקסים! כיף לקרוא ממש... גיליתי אותו לפני כמה חודשים, ופשוט ישבתי לקראתי את כל הפוסטים שהיו, ברציפות... מאז אני עוקבת ונהנית...
שנית, הכנתי עכשיו את עוגת חמאת הבוטנים במיקרוגל.
עשיתי חצי כמות (ובואי נראה אותך מנסה לשים חצי ביצה) כי רק רציתי לנסות... יצא מדהים! והתפוצצתי אחרי הכמות הזו...
אז תודה רבה! ותפסיקי להעלות מתכונים מגרים שאין לי מתי להכין. (סתם, נראה לך?)
תודה...

אור אמר/ה...

מה עם סיר של נחושת וכפפה מנומרת?
כמוכן: הידעת שרואלד דאל היה הטייס הראשון שנחת בבסיס חיל האוויר רמת דוד שליד עפולה? #דברים שלומדים בתחרויות טריוויה בצבא
ואני מסכימה איתך בנוגע לכמה שהספרים שלו אדירים. אגב, אם את מצליחה להשיג אותו, נסי לקרוא את "כפר אשמדים" של אנטוני הורוביץ. הם לא בדיוק באותו סגנון, אבל לטעמי יש להם את אותה "תחושה" ואותו חוש הומור על ספיד. (אה, כן, וגם את "לרחם על סיליה" של ג'קלין מוריארטי).

אור אמר/ה...

ובנוגע לזה שאת אוהבת "חשבון"? כאילו, יש דברים מגניבים כמו אינדוקציה (על כל דבר) וטריגו ואת אוהבת דווקא חילוק ארוך? (שהוא גם מגניב, אבל נראה לי שהוא נותן הרבה פחות את התחושה שit all clicks into place).

אור אמר/ה...

אה (מבטיחה לסתום עכשיו) - אם יש, אפשר לינק לתמנוה של השמלה עם הנקודות והכיסים כדי שאני אקנא?
שמלות עם כיסים זו מתנת אלוהים לג'נדר לובש השמלות.

Winnie אמר/ה...

יאוווווווווווו עד לא יודעת כמה אוהבים אצלי פאי אם אגוזים ושקדים
והאמת שאף פעם לא חשבתי להכין עם קלתית שוקולד - יופי של רעיון!!
התמונות נהדרות אגב

Mor אמר/ה...

מירי - הסריג הספציפי הזה באמת גדול בצורה לא הגיונית, אני לא אשמה! אל תשנאי אותי בגלל זה!!

אור - קודם כל, השקעת בתגובה(ות) ;-) לגבי השמלה, אין לי תמונות ממש טובות שלה.. את יכולה לראות טיפה ממנה בפוסט של הטורלוש שפרסמתי באוגוסט, אבל תכלס רואים רק משהו כהה עם נקודות.. ולעניין החילוק הארוך - the heart wants what the heart wants.

כולם - תודה! התגובות של כולכם נפלאות, אבל אין ספק שאף אחד לא יכול להתחרות בתגובה של אמא שלי. אמא, אני מתנצלת מעומק לבי. הצעיר.

הוסף רשומת תגובה