> פברואר 2012 | Morcake

26 בפברואר 2012

עוגיות שוקו-רימון

איזה פרי יפה זה רימון. כולו אדום ומנצנץ, כמו איזה תכשיט.


אני יודעת מה אתם חושבים. מה נסגר איתך, מור, מה נזכרת פתאום ברימון. עבר ים זמן מראש השנה, עוד שניה פורים. תחשבי פרג ומשלוחי מנות. רוצה להגדיל ראש? תתחילי לחשוב אילו דברים אכילים את יכולה להכין ממצות. פסח נמצא ממש מעבר לפינה.


אוקיי. סבבה. שמעתי אתכם. אני מבינה מאיפה אתם באים. באמת. אבל בואו אני אסביר לכם משהו.


הבית שלי שונה מבתים אחרים בקטע הזה. בבית שלי תמיד יש רימון.


אבא שלי מתחיל לקנות רימונים באזור ראש השנה. תחילת-ספטמבר-סוף-אלול. הגיוני, נכון? כמו כולם. העניין הוא שמרגע זה ועד.. טוב, לא יודעת עד מתי בדיוק, יש אצלנו רימונים. עכשיו, למשל, יש שתי קופסאות מלאות גרגרי רימון במקרר. עכשיו, אגב, זה סוף פברואר.


האחיינית הבכורה שלי ביקרה אצלנו פעם, כשהיא היתה קטנה יחסית, לפני איזה שנתיים. זה היה נובמבר, אולי אפילו דצמבר. בשלב מסוים היא ראתה שיש במקרר רימון. בת-הארבע-דאז הגאונה זכרה שראש השנה חלף מזמן, הבינה שמשהו לא בסדר ומיד פלטה "אבל אין חג לזה".


אז נכון. כבר אין חג לזה. חגי תשרי הם זכרון מתוק ותו לא. ובכל זאת. בבית שלי. סליחה, בבית של ההורים שלי - כי בקרוב אלה הולכים להיות שני דברים שונים - תמיד יש רימון.


בקיצור.
מזמן חשבתי שבא לי לנסות להכין קינוח רימוני. קצת אחרי זה גיליתי מתכון לעוגיות שוקולד ורימון של ג'סיקה מ-How Sweet It Is, בחורה שאני מחבבת פלוס פלוס. כי היא מצחיקה וכי יש לה מתכונים לפעמים.. כאלה שאני מתחילה להזיע רק מלקרוא אותם. כל מיני דברים עם שוקולד ומרשמלו ושוקולד ומרשמלו. אז נכון, היא טוענת שהיא לא אוהבת ירקות ובפועל היא הכי אוכלת אותם, מה שקצת גורם לי להטיל ספק באמינות שלה, אבל.. נו. מילא. אף אחד לא מושלם.


אז עבר זמן, הכנתי מלא דברים מאז, לעוגיות הרימונים לא הגעתי. אבל אתמול, כשחיפשתי מה להכין כדי להביא לעבודה, נזכרתי פתאום בג'סיקה והעוגיות שלה. נזכרתי בערמות הרימונים היושבות במקרר. נזכרתי שבקרוב אני כבר לא אגור עם ההורים ושסביר להניח שבבית שלי לא יהיו ערמות כאלה, ולו רק מטעמי היותי כל כך עצלנית שאקט ההתעצלות עצמו מתיש אותי, לא כל שכן פעולת קילוף הרימון. אוי, סליחה. אמרתי "קילוף רימון"? התכוונתי "הליכה-לסופר-ורכישת- רימון-ושאר-דברים-שאנשים-רוכשים-על-מנת-לאכול-ולשרוד-ולהתקיים".


לכן עשיתי את מה שצריך לעשות. וכשאני אומרת "מה שצריך לעשות", אני מתכוונת שלקחתי את המתכון המקורי, תרגמתי אותו לעברית, ואחר כך קרעתי אותו לגזרים. לא פיזית. הוא היה כתוב לי במחשב - קצת קשה לקרוע קובץ טקסט לגזרים פיזית. לא בלתי אפשרי, אך קשה.
מה כן עשיתי? שיניתי את המתכון לא מעט - הקטנתי את כמות החמאה. השתמשתי גם ברסק תפוחים. את כוס וחצי הסוכר הלבן המרתי בחצי כוס סוכר חום וחצי כוס דבש. שיניתי יחסים בין הקמח לקקאו. השתמשתי בשוקולד מריר ולא בצ'יפס (טוב, זה לא באמת שינוי דרסטי, אבל אני ממש מנסה להעצים את האפקט הדרמטי, אז אנא הצטרפו אלי במצוות ויזרום).


קיצור.. הבנתם את העקרון. ומה יצא?


עוגיות רכות מאד מאד מאד. יש להן קצת טעם של עוגות שוקולד קטנות, כמו עוגה כושית של יום הולדת. רק בקטן. ובכל זאת: לא הייתי קוראת להן עוגתיות.
הצ'אנקים של השוקולד בתוך העוגיות נפלאים. השילוב של השוקולד והרימון קצת מוזר. אבל אפשר להתרגל אליו. ובכל זאת: מישהו שעובד איתי טעם עוגיה (טוב, שלוש) ואמר לי "אני לא מבין למה צריך להכניס דברים לעוגיות. למה לא פשוט עוגיות שוקולד?". ובכל זאת 2: בהמשך היום הוא חזר לחדר יותר מפעם אחת. ושלח יד לקופסת העוגיות. יותר מפעם אחת.
בסך הכל, כבר הבאתי לעבודה דברים שזכו לתגובות יותר נלהבות. ובכל זאת: נראה לי שאהבו את העוגיות. אני יודעת שאני אהבתי את העוגיות. לראיה, השש (רגע, שבע? אוי, אני כבר לא זוכרת. זה בטח לא סימן טוב...) שאכלתי היום. והארבע אתמול. השילוב אמנם יוצא דופן, אבל מעניין. הרימון לחלוטין שומר על מרקמו וטעמו המקורי, מתפצפץ בפה ומתיז מיץ רימון כשאוכלים את העוגיה. הממ. זה אמור היה להיות דבר חיובי, עכשיו זה נקרא לי קצת פחות טוב.


בשורה התחתונה: אם אתם לא אוגרים כמויות של רימון בבית, או אם אתם לא בקטע של שילובים יוצאי דופן (אתם מאמינים שבחורה עם פתיחות קולינרית של ילד בן ארבע מתנשאת מעליכם? לאן התדרדרתם?), אתם יכולים גם להכין את העוגיות בלי הפרי. עוגיות שוקולד רכות עם חתיכות עצומות של שוקולד, אל תגידו לי שאתם באמת הולכים לוותר על זה. אתם לא, נכון?


אוף. אני מרגישה שאני כבר לא מכירה אתכם.


***
עוגיות שוקו-רימון
מקור המתכון: התבססתי על מתכון מ-How Sweet It Is ואז שיניתי אותו כאוות נפשי.

כמות: ג'סיקה טוענת שיוצאות שלושים עוגיות. כנראה שלפי הספירה האמריקאית, עוגיה אחת שווה בעצם לשתיים, כי לי יצאו 66 עוגיות. וכרגיל, תוך כדי ההכנה אכלתי כמות נכבדת של בצק שלא זכה לראות תנור, כך שקיים פוטנציאל לכמות גדולה אף יותר.

מצרכים:
1/4 2 כוסות קמח לבן
1/4 כוס אבקת קקאו
1 כפית אבקת סודה לשתיה
1/4 כפית מלח
75 ג' חמאה, בטמפרטורת החדר, חתוכה לקוביות
1/2 כוס סוכר חום דמררה
1 גביע (113 ג') רסק תפוחים - אני השתמשתי ברסק תפוחים עם קינמון, אבל סתם כי זה היחיד שהיה לי בבית
1/2 כוס דבש
1 כפית תמצית וניל
2 ביצים
150 ג' שוקולד מריר, קצוץ (עדיף גס, אבל לא גס מאד)
1/2 כוס גרגרי רימון

אופן ההכנה:
1. מערבבים קמח, קקאו, סודה ומלח בקערה. מניחים בצד.
2. מניחים חמאה וסוכר חום בקערת המיקסר, מחברים את וו הגיטרה ומקרימים למשך מספר דקות, עד לקבלת תערובת בהירה ותפוחה. מתחילים במהירות בינונית, ומגבירים בהדרגה למהירות גבוהה.
3. מוסיפים רסק תפוחים, דבש ווניל וממשיכים לערבב עד לקבלת תערובת אחידה.
4. מוסיפים ביצים, אחת אחת, ומערבבים היטב לאחר כל הוספה, עד להיטמעות מלאה.
5. מנמיכים את מהירות המיקסר ומוסיפים בהדרגה את החומרים היבשים, תוך כדי ערבוב. מערבבים עד לקבלת בצק אחיד.
6. מקפלים פנימה שוקולד ורימון בעזרת לקקן.
7. מצננים את הבצק במקרר למשך מספר שעות, לפחות שעתיים. אפשר גם ארבע, או יותר (אני ציננתי ארבע).
8. מחממים תנור ל-180 מעלות.
9. מגלגלים את הבצק לכדורים ומניחים על תבנית מרופדת בנייר היטב. יש לרווח את העוגיות, אך לא בטירוף - אני הכנסתי 25 עוגיות יחסית קטנות בתבנית אחת (חמש שורות של חמש). אגב, ייתכן שהבצק יהיה רך מדי לגלגול גם לאחר השהות במקרר. במקרה הזה אפשר פשוט להניח תלוליות של בצק על התבנית בעזרת שתי כפיות. אני התחלתי בגלגול, אך הידיים שלי היו מטונפות בשוקולד מהר מאד, לכן עברתי לשיטת הכפיות. העוגיות יצאו טיפה פחות יפות, אך לא באופן משמעותי.
10. אופים 8-10 דקות.
11. מצננים היטב בתבנית - הקשיבו לי, היטב! מסתבר ששתי דקות זה לא "היטב". מנסיון - ורק לאחר כעשר דקות-רבע שעה מעבירים לרשת, לטובת צינון מלא. אחרת תתפרקנה לכם עוגיות ותאלצו לאכול אותן. כי אפשר להגיש עוגיות מפורקות, ומצד שני - מה תעשו? תזרקו? בקיצור, אני בסך הכל דואגת לגזרה שלכם.

רואים מה קורה כשהעוגיות חמות מדי? בסך הכל ניסיתי להוציא את התבנית
מהתנור. מפה לשם, התפרקה העוגיה והכפפה התמלאה שוקולד. אופס.


הערות/תוספות/שדרוגים:
  • בפעם המתאיים, רק כדי שיהיה ברור: העוגיות האלה מאד רכות. ממש אבל.
  • אם אתם פחות בקטע של עוגיות רכות, היפטרו מרסק התפוחים (יש לו נטיה לתת לדברים מרקם עוגתי) והשתמשו ביותר חמאה. במתכון המקורי יש 200 ג' חמאה. אני חושבת שגם 150 ג' יכול להספיק, אך לא ניסיתי, לכן אל תסמכו עלי.
  • אגב, לאחר שהוספתי את רסק התפוחים והדבש לחמאה והסוכר, החמאה די התפרקה וקיבלתי תערובת לא מאד אסתטית. אני חושבת שעשיתי דברים לא טובים לאמולסיה, אך אל דאגה - ברגע שמוסיפים את החומרים היבשים, מתקבל בצק יפה ושמח וטוב לבב.
  • כמעט התפתיתי לאפות את העוגיות כעוגה. כאמור, עקב רסק התפוחים ידעתי שהמרקם יצא עוגתי, וגם הבצק הרגיש לי רך מאד, כמעט כמו בלילה של עוגה. בסוף הלכתי על עוגיות, אבל אני לגמרי חושבת שאפשר לאפות את הבצק בתבנית עגולה או מלבנית לא מאד גדולה, כמאפה אחד. בסוף אפשר לחתוך לריבועים ולקרוא לזה bar cookies. נראה לי שזה עשוי להצליח, אבל מן הסתם זמן האפיה יתארך. אם מישהו מחליט לנסות, אשמח לשמוע חוויות ורשמים!
  • אני יודעת, אני יודעת. שוקולד ורימון זה מוזר. אבל לפחות לא השתמשתי ברימון כזה.
  • או כזה וכזה.
  • ולחלוטין הצלחתי להימנע במשך כל הפוסט מהשיר הזה.
  • אוי.
  • טוב, במשך רוב הפוסט.
כאן הכוס ריקה, כי חשבתי עליה רק אחרי שהתחלתי במלאכת הסטיילינג-וונאבי.
את הקפה שלי כבר הכנתי כמה דקות קודם, בכוס אחרת.

ופה ניסיתי לעבוד עליכם ולגרום לכם לחשוב שאני עורכת מסיבת תה

אך בסופו של דבר, ויתרתי על כל נסיונות הסטיילינג הלא מוצלחים וחברתי אל כוס הקפה האמיתית שלי.
מול המחשב. עם ארבע עוגיות. ומלא גרגרי רימון.*

וממש ממש בסוף הפגנתי יכולות של גיבורת על, כאשר העמסתי שש עשרה עוגיות על יד אחת.
יש פרס נובל על העמסת עוגיות, נכון?

*הצלחת היתה ריקה בערך שלושים ושבע שניות לאחר צילום התמונה.

22 בפברואר 2012

גביעי עוגיות שוקולד במילוי קרם פטיסייר קינמון

הכל בכלל קרה במקרה. כמו כל הדברים הטובים. לא?


טוב, אני לא באמת חושבת ככה. אבל זה מתאים לי לסיפור, אז בואו נגיד שאני בחורה כזאת שאומרת משפטים כמו "כל הדברים הטובים קורים במקרה" ומאמינה באמונות שמגשימות את עצמן וכאלה שטויות.


הערה לא קשורה: אם אני מאמינה בלהאמין באמונות שמגשימות את עצמן, האם בסופו של דבר האמונה שלי תגשים את עצמה ואני באמת אאמין באמונות שמגשימות את עצמן?


וואו. פוצצתי לעצמי את המח עכשיו.


בכל אופן...


במקור תכננתי להכין משהו עם ארבעה חלבונים. ידעתי שיישארו לי ארבעה חלמונים (מתמטיקאית או לא מתמטיקאית?*). היות שאני לא אדם שאוהב לבזבז, ישר התחלתי לחשוב מה אוכל לעשות עם ארבעת החלמונים שלי.


*לא מתמטיקאית


בזכות קורס הקונדיטוריה שנכנס אל חיי בסערה לפני אי אילו חודשים, אני כבר יודעת להכין קרם פטיסייר מתוך שינה (סתם, אני לא בטוחה שזה נכון, זו רק תיאוריה. אילו היו לי כיריים ליד המיטה, הייתי יכולה לבחון אותה). לכן פניתי אל עצמי ואמרתי עצמי, את הולכת להכין קרם פטיסייר. אבל לא סתם קרם פטיסייר. קרם פטיסייר.. wait for it... עם קינמון. נשימתי נעתקה, מחאתי לעצמי כפיים, עשיתי ריקוד קטן בלב - כי אני לא באמת יודעת לרקוד, לכן אני מרשה לעצמי לרקוד רק בלב, אך אז התעשתתי ופניתי אל עצמי. עצמי השניה. עצמי, אמרתי לעצמי, מה יעזור לך קרם פטיסייר אם אין לך מה לעשות איתו? את צריכה כלי קיבול כלשהו עבור הקרם. איזו קלתית של פאי, אולי טארטלטים קטנים. חשבתי על זה רגע ועניתי לעצמי: אבל עצמי, את לא יודעת להכין בצק פריך. את שונאת רידוד ורידוד שונא אותך. גם שמונה קורסי קונדיטוריה לא ילמדו אותך להכין טארט כמו בן אדם.


בשלב הזה עצרתי לרגע, חשבתי, התלבטתי ביני לבין עצמי ולבסוף התקבלה ההחלטה: עצמי, אמרתי לעצמי, את הולכת להכין גביעי עוגיות. את הולכת להכין גביעי עוגיות שוקולד. הייתי קצת סקפטית ועשיתי לעצמי פרצוף. גביעי עוגיות? שוקולד? את בטוחה? מלאת בטחון וטובת לבב עניתי לעצמי: בהחלט. שוקולד וקינמון הולכים מעולה ביחד. המרקם העוגייתי של העוגיות - כן, זה המרקם, תפסיקי לעשות לי פרצופים - יהווה ניגוד מעולה לקרמיות של הקרם - כן, הקרם הוא קרמי. די כבר. והצבעים השונים.. החום הכהה של השוקולד לעומת הבז'-חום בהיר של הקינמון, זה.. זה... אוי, עצמי, את פשוט גאון.


ואמנם, מיד לאחר משבר הזהות הקל-אך-פרודוקטיבי הזה, ניגשתי לעבודה.


הפרדתי ביצים. הרסתי חלבון אחד. אז בסוף נותרתי עם חמישה חלמונים.


הכנתי קרם פטיסייר קינמוני. לא אשקר לכם, הוא יצא לי קצת רך מדי. והנה הלכה לפח תיאוריית הקרם-פטיסייר-מתוך-שינה שלי. אני מנחשת שלא הוספתי מספיק קורנפלור או שלא בישלתי מספיק. נו מילא. הוא עדיין היה טעים מאד. וקרמי למדי. וקינמוני בטירוף.


הכנתי גביעי עוגיות שוקולד. אפיתי אותם בתוך תבנית מיני מאפינס. בתוך התבנית. כבר למדתי מהפעם הקודמת שניסיתי להכין גביעי עוגיות: אפיתי אז בחלק החיצוני של התבנית, בעקבות איזה משהו שראיתי בפינטרסט, ויצא.. תראו.. איך אני אומר את זה? לא משהו.


בקיצור. הפעם. הפעם אפיתי בתוך התבנית. גביעי העוגיות יצאו קשים מבחוץ (בקטע טוב!), אך לעיסים וטעימים מבפנים. הוספתי גם קרמל צ'יפס. הם תרמו לטעם ולמרקם הסופי. המלח, שהורגש מאד בעוגיות, יצר חגיגה של ממש בפה. אני מתפלספת קלות. אנא סלחו לי.

למקרה שהתמונה הקודמת לא מספיק המחישה את גודל הכשלון - הגביעים שלי היו מחוררים.
FYI: כשאתם רוצים למלא גביע בקרם או מוס או משהו כזה.. אתם לא רוצים שיהיו בו חורים!

נזכרתי שוב שבצק של עוגיות שוקולד הוא אחד הדברים שהכי טעימים לי בעולם כולו (כן, בצק נא. אני לא אדם של בנג'י או צניחה חופשית. את הריגושים שלי אני מקבלת מאכילת בצק נא).


האם הגביעים הממולאים שלי יצאו בסוף כמו שרציתי ותכננתי? בהחלט. אולי אפילו יותר טוב. אני התענגתי עליהם. בעבודה הם (טוב, גם אני) זכו לתשואות. פרגנתי כמה גביעים גם להורים שלי. כשחזרתי הביתה בערב, לא מצאתי בבית אפילו פירור של עוגיה או טיפה אחת של קרם.


את ארבעת החלבונים, אגב, זרקתי לפח מוקדם יותר הערב, לאחר שהם עמדו בקערה במקרר למשך חמישה ימים שלמים, סובלים מגסיסה איטית, ממושכת ומייסרת במיוחד. אז כן, אני לא אדם שאוהב לבזבז. אבל לפעמים זה יוצא לי בלי כוונה...

***
גביעי עוגיות שוקולד במילוי קרם פטיסייר קינמון
מקור המתכון: here and there. הקרם מבוסס על מתכון של מרת'ה סטיוארט. שיניתי אותו קצת כדי שיתאים לי. נגיד.. הפכתי אותו לקרם קינמוני. גביעי העוגיות מכאן, אבל גם את המתכון הזה שיניתי. המרתי חלק מהקמח בקקאו וזה, כדי לקבל עוגיות שוקולד.. הוספתי קינמון, עניינים. אתם יודעים.

כמות: יצאו לי ארבעים גביעי עוגיות שנאפו בתבנית מיני מאפינס (ואתם לא רוצים לדעת כמה בצק אכלתי תוך כדי ההכנה).  אני משערת שאם אופים בתבנית של מאפינס, יצאו בערך עשרים גביעים. הקרם הספיק לי ל-34 גביעים קטנים.

מצרכים:
לקרם פטיסייר
2 כוסות חלב
1/2 כוס סוכר
4-5 חלמונים (הסבר בהמשך
1 כפית קינמון טחון
קורט מלח
3-4 כפות קורנפלור (שוב... בהמשך)


לעוגיות
1/2 2 כוסות קמח לבן
1/4 כוס אבקת קקאו
1 כפית קינמון טחון
1 כפית מלח
200 ג' חמאה רכה, חתוכה לקוביות
3/4 כוס סוכר לבן
3/4 כוס סוכר חום דמררה
1 ביצה
1/2 כוס קרמל צ'יפס (לא חובה. אפשר גם קצת יותר או קצת פחות. אפשר להשתמש גם בשוקולד צ'יפס, אם רוצים)

מעט קינמון, לקישוט (לא חובה)

אופן ההכנה:
1. מתחילים בקרם הפטיסייר, כיוון שהוא זקוק לזמן צינון: מניחים חלב בסיר יחד עם מעט מהסוכר (נניח רבע כוס, אפשר אפילו פחות, זה רק כדי שהחלב לא ייחרך) והקינמון. מביאים לרתיחה.
2. בקערה נפרדת טורפים חלמונים עם שאר הסוכר והמלח.
3. טורפים קורנפלור לתוך קערת החלמונים.
4. לאחר שהחלב מגיע לרתיחה, מסירים מהאש.
5. מבצעים השוואת טמפרטורות: מוזגים מעט מהחלב אל קערה החלמונים ומיד טורפים. המטרה היא שהחלמונים לא יהיו קרים מדי כשנוסיף אותם תכף לסיר החלב.
6. מוזגים את כל תוכן קערת החלמונים אל הסיר, מחזירים לכיריים ומבשלים על אש גבוהה, תוך כדי טריפה מתמדת. התערובת אמורה להיות על בעבוע עדין בזמן הבישול, וחשוב לערבב עם מטרפה כל הזמן.
7. לאחר שהתערובת מתחילה להסמיך, מנמיכים את האש וממשיכים לבשל עוד דקה-שתיים, עדיין תוך כדי טריפה.
8. מסירים מהאש ומעבירים דרך מסננת לקערה. גם אם בישלנו את הקרם כמו שצריך, יכול להיות שחלק מהחלמונים נקרשו קצת - המסננת אמורה לסנן החוצה (דא) את כל החלקיקים האלה ולהשאיר לנו קרם חלק לגמרי.
9. מכסים בניילון נצמד, כך שהניילון נוגע ממש בקרם ומצננים, למשך שעה אחת לפחות. המגע עם הקרם חשוב על מנת למנוע היווצרות של קרום.


10. בינתיים מכינים את העוגיות: מחממים תנור ל-180 מעלות ומכינים תבנית מאפינס או מיני מאפינס. אני ממליצה לשמן קצת את התבנית (אפשר עם ספריי שמן), כיוון שלא אופים את העוגיות בתוך מנז'טים, והשימון יקל על הוצאת הגביעים מהתבנית בסיום האפיה.
11. מערבבים קמח, קקאו, קינמון ומלח בקערה. מניחים בצד.
12. מקרימים במיקסר (וו גיטרה, כמובן) חמאה ושני סוגי סוכר, עד לקבלת תערובת בהירה ותפוחה.
13. מוסיפים ביצה וממשיכים לערבב עד להיטמעותה בתערובת.
14. מנמיכים את מהירות המיקסר ומוסיפים את תערובת הקמח בהדרגה, תוך כדי ערבוב, עד לקבלת בצק אחיד.
15. אם רוצים, מקפלים פנימה קרמל צ'יפס (או שוקולד צ'יפס, או כל צ'יפס שבא לכם. אבל לא צ'יפס מתפוחי אדמה, בבקשה) בעזרת לקקן.
16. מניחים בתבנית ואופים 11-13 דקות (אני אפיתי 12). לי היה הכי נוח להניח גוש של בצק במרכז כל שקע בתבנית, לשטח אותו בעזרת האצבעות ואז לדחוף אותו אל עבר הדפנות ולדקק תוך כדי. המטרה היא לקבל בסוף שכבה דקה של בצק בתוך כל השקע. אמנם אין בבצק אבקת אפיה או משהו כזה, אבל העוגיות עדיין תופחות קצת במהלך האפיה, והמטרה היא לקבל גביע מקום בתוכו למילוי הקרם, לכן נרצה ששכבת הבצק תהיה דקה למדי.

17. לאחר האפיה, ממתינים מספר דקות, מחלצים את העוגיות מהתבנית ומניחים על רשת לצינון מלא. אני קצת התקשיתי בהתחלה, אבל אז גיליתי שאם אני מעבירה סכין מסביב לגביע האפוי, הוא משחרר את אחיזתו מהתבנית וקופץ החוצה בשמחה.


18. מוציאים את קערת הקרם מהמקרר, מסירים את הניילון הנצמד, "פותחים" את הקרם קצת בעזרת מטרפה (למקרה שהוא התקשה במהלך הקירור) ומעבירים לשק זילוף.
19. מזלפים קרם לתוך גביעי העוגיות, איך שרק תרצו. אפשר אפילו לוותר על הזילוף ולמלא עם כפית. אבל יותר יפה לזלף :-) אני אמנם עבדתי עם קרם מאד מאד רך, אבל הצלחתי לזלף תלוליות קטנות של קרם שיצרו לי צורה של פרחים בתוך הגביעים. כנראה כי אני מוכשרת בצורה בלתי רגילה.
20. אם רוצים, זורים מעט קינמון מעל כל גביע ממולא.

הערות/תוספות/שדרוגים:
  • כפי שציינתי קודם, הקרם שלי יצא מעט רך מדי. אני חושבת שלא השתמשתי במספיק קורנפלור, קודם כל: במתכון המקורי שמצאתי נכתב שצריך להשתמש בשש כפות קורנפלור על ארבעה חלמונים. אבל לא מעט תגובות למתכון טענו שזה יותר מדי, וששלוש כפות הספיקו יופי יופי. אז תכננתי להשתמש בשלוש, אבל בסוף השתמשתי בחמישה חלמונים. אז אני חושבת שאולי נזקקתי לכף אחת נוספת של קורנפלור, ייתכן שאפילו שתיים. כאמור, זה לא סוף העולם, הקרם שלי עדיין היה סבבה, אבל קצת נוזלי מדי. אתם.. השתמשו בארבע כפות. אולי ארבע וחצי. או שפשוט תשתמשו בארבעה חלמונים.
  • חוץ מזה, יש מצב שלא בישלתי את הקרם מספיק. הוא הסמיך לי מהר מאד, מהר מדי אפילו, קצת חשוד, ואני חושבת שאולי הורדתי אותו מהאש מהר מדי. שוב, אתם.. בשלו מספיק. אני מאמינה בכם.
  • כשמכינים את הקרם, אפשר להשתמש בקמח במקום קורנפלור. אפשר גם לשלב בין השניים. זה לא קריטי.
  • אמנם במתכון כתבתי שצריך לקרר את הקרם לפחות שעה, אבל בפועל השארתי אותו במקרר למשך הלילה. למה? כי תכננתי לקחת את הגביעים הממולאים לעבודה בבוקר, ורציתי שהם יהיו כמה שיותר "טריים", משתי סיבות: 1. אם הייתי ממלאת את הגביעים בלילה, הייתי צריכה להכניס אותם למקרר, כדי שהקרם לא יתקלקל. אבל זה בטח לא היה עושה דברים טובים לעוגיות ולמרקם שלהן. 2. אמנם גביעי העוגיות יוצאים די קשים ומוצקים מבחוץ, אבל הקרם מרכך אותם. העדפתי להימנע מזה, כדי שהניגוד בין העוגייתיות של העוגיות והקרמיות של הקרם יהיה מורגש, לכן זילפתי ממש לפני שיצאתי מהבית. בערך. בפשטות: בשש וחצי בבוקר.
  • לא כדאי להעביר את הקרם לשק זילוף לפני הקירור, כיוון כפי שציינתי במתכון, יכול להיות שהוא יתקשה ויהיה צריך לפתוח אותו עם מטרפה לפני הזילוף. אם הוא כבר בשק, זה מן הסתם הרבה יותר קשה מאשר אם הוא עדיין בקערה.
  • אני הלכתי על שוקולד וקינמון, כי אני אוהבת שוקולד ואני אוהבת קינמון ואני אוהבת את השילוב בין שוקולד לקינמון. אתם יכולים לעשות מה שבא לכם: השמיטו את הקינמון מהקרם וקיבלתם קרם פטיסייר רגיל. הוסיפו מקל וניל או תמצית וקיבלתם קרם פטיסייר וניל. הוסיפו לו נוגט או שוקולד או מה שבא לכם ו.. הבנתם.
  • לגבי העוגיות, אפשר להמיר את רבע כוס הקקאו חזרה לקמח ולקבל עוגיות רגילות. אפשר, כפי שציינתי כבר, להשתמש בשוקולד צ'יפס במקום הקרמל צ'יפס או לוותר על התוספת הזו בכלל.
  • אפשר גם לאפות את העוגיות כעוגיות ולא כגביעים. קונספט היסטרי, אני יודעת - לאפות עוגיות כעוגיות. אני הולכת להוציא פטנט.
  • וואו. הרבה זמן לא היה לי פוסט כל כך ארוך. גם ההקדמה, גם המתכון עצמו, גם ההערות. ברוך שובי.
  • טוב, אולי המילה ברוך קצת גדולה על הסיטואציה. אז פשוט שובי.



17 בפברואר 2012

עוגת שוקולד-מנטה עם קצפת מנטה ופצפוצי שוקולד

אוהבים שוקולד ומנטה? יופי, הגעתם ביום טוב.


לא אוהבים שוקולד ומנטה? אממ.. תישארו בשביל החברה?


anyway.
זוכרים שהכנתי עוגיות משחת שיניים לפני כמה חודשים? הבקבוקון של תמצית המנטה עמד מיותם בארון מאז. לא נגעתי בו בכלל, חוץ מפעם אחת. ניסיתי להכין לעצמי קפה עם שוקולד ומנטה. נסיון מזעזע לשחזר peppermint mocha מעולה ששתיתי פעם בניו יורק. עזבו, אני לא רוצה לפרט. זה קצת טראומטי מדי. בואו פשוט נסכם את זה בלא היה לי טעים.


אז החלטתי שהגיע הזמן לקמבק אותו. את הבקבוקון. של המנטה. אני לא מבינה, למה אתם לא עוקבים?

לעבוד נקי זה לא בושה

הכנתי עוגת שוקולד. הוספתי לה קצת מנטה. ממש קצת. למדתי מתקרית העוגיות ההיא.


הכנתי קצפת. הוספתי גם לה מנטה. ופצפוצי שוקולד. הכי mint chocolate chip.


ציפיתי את העוגה בקצפת.

תכלס? לא משהו מפוצץ מדי. לא עוגת שכבות, לא זילוף מתוחכם מדי של הקצפת (ניסיתי, תאמינו לי. המטרה היתה לחנוך אחד מצנתריי החדשים והמגניבים, אבל הוא היה דק מדי בשביל פצפוצי השוקולד בקצפת. כל הבאסה). פשוט עוגת שוקולד רכה וטעימה עם קצפת פשוטה. קלה להכנה, אבל בסופו של דבר יש לה לוק של סנובית. בקטע טוב. כאילו.. אוף נו, אתם מבינים למה אני מתכוונת, נכון?


טוב, מיציתי את ההקדמה. במחשבה שניה, אולי לא היה כזה שווה להישאר בשביל החברה. בא לי לכתוב לכם משהו משעשע ונחמד וכיפי, אבל אני כל כך עייפה (בפרזנט סימפל ופרוגרסיב) והגשם והרוח והגשם עושים לי חשק לישון שנת חורף מעכשיו ועד יולי. אל תדאגו, זה סתם עוד יום. מחר זה יעבור. אז פשוט תדמיינו שכתבתי משהו משעשע ונחמד וכיפי, טוב?


הנה, בבקשה. שלא תגידו שאין לבלוג ערך מוסף ושיצאתם היום בידיים ריקות. קיבלתם תרגיל בפיתוח הדמיון. אין בעד מה.


אה, ומתכון לעוגת שוקולד. נכון. וזה משהו שתמיד כיף לקבל. לא?


***
עוגת שוקולד-מנטה עם קצפת מנטה ופצפוצי שוקולד
מקור המתכון: הקצפת זה "מתכון" שלי, אבל אתם יודעים.. קשה לקרוא לזה מתכון באמת. בעוגה התבססתי על Raspberri Cupcakes, אבל שיניתי לא מעט דברים (נניח, הוספתי מנטה לעוגה. אצלה יש מנטה רק בקרם). אני ממליצה להיכנס ללינק ולראות איזו עוגה מהממת היא הכינה - היא סידרה את הקרם שלה כך שהוא ייראה כמו כדורי גלידה על העוגה... 

כמות: תבנית עגולה בקוטר 24-26 ס"מ

מצרכים:
1/4 כוס אבקת קקאו
1/4 1 כוסות קמח לבן
3 כפות קורנפלור
1/2 1 כפיות מלח
1 כפית אבקת סודה לשתיה
1/4 כפית אבקת אפיה
100 ג' חמאה, בטמפרטורת החדר, חתוכה לקוביות
1 כוס סוכר לבן
2 ביצים, בטמפרטורת החדר
100 ג' שוקולד
1/4 כפית תמצית מנטה (לא חובה, אם אתם לא בקטע של מנטה)
1/2 כוס קפה (אני הוספתי מים חמים לכפית אחת גדושה של רד מאג)
1/2 כוס חלב

לקצפת
1/2 כוס (= 1/2 מיכל = 125 מ"ל) שמנת מתוקה
1/4 כפית תמצית מנטה (שוב, רק אם אתם בקטע)
2-3 כפות סוכר
1/2 כוס פצפוצי שוקולד (אני השתמשתי בפצפוצי שוקולד ומזרה שוקולד. אפשר גם להשתמש בשוקולד קצוץ דק מאד/מגורר)

אופן ההכנה:
1. מחממים תנור ל-180 מעלות.
2. ממיסים שוקולד - אפשר במיקרוגל - ומניחים בצד.
3. מנפים אבקת קקאו, קמח, קורנפלור, מלח, סודה ואבקת אפיה בקערה. מערבבים ומניחים בצד.
4. מניחים חמאה וסוכר בקערת המיקסר, מחברים את וו הגיטרה, ומקרימים למשך כחמש דקות, עד לקבלת תערובת חלקה וקרמית.
5. מוסיפים ביצים, אחת אחת, ומערבבים עד להטמעתן.
6. מוסיפים שוקולד ותמצית מנטה ומערבבים היטב.
7. מנמיכים את מהירות המיקסר, מוסיפים חצי מכמות החומרים היבשים ומערבבים עד להטמעה.
8. מערבבים קפה וחלב בקערה קטנה. אפשר גם פשוט להכין קפה "רגיל" - ממלאים חצי כוס במים ואת החצי השני בחלב.
9. מוסיפים את הקפה והחלב לקערת המיקסר, תוך כדי ערבוב.
10. מוסיפים את שאר היבשים ומערבבים, רק עד לקבלת תערובת חלקה.
11. יוצקים את הבלילה לתבנית ואופים 25-30 דקות, עד שקיסם הננעץ במרכז העוגה יוצא נקי. אני אפיתי 28 דקות.
12. מצננים לגמרי את העוגה לפני הציפוי.


13. בינתיים מכינים את הקצפת: מקציפים שמנת עם תמצית ומנטה סוכר (מיקסר. וו בלון), עד לקבלת קצפת יציבה ונוחה לזילוף.
14. מקפלים פנימה את פצפוצי השוקולד בעזרת לקקן.
15. מעבירים לשק זילוף ומזלפים כרצונכם על פני העוגה - אני זילפתי טבעות על כל העוגה. אפשר גם למרוח בעזרת לקקן..

הערות/תוספות/שדרוגים:
  • כפי שציינתי במתכון עצמו, אפשר לוותר על המנטה, הן בעוגה והן בציפוי. הכמות בה השתמשתי מאד קטנה והטעם לא דומיננטי, אבל כן מרגישים קצת את המנטה, אז למי שלא אוהב - אפשר להכין עוגת שוקולד רגילה. 
  • אפשר להשתמש במיכל שלם של שמנת מתוקה ולקבל כמות גדולה יותר של קצפת. כך תוכלו לצפות את כל העוגה, כולל הדפנות, או לחצות את העוגה ולמרוח קצפת בין השכבות.
  • אם אתם כן משתמשים במנטה ורוצים שכולם יראו את זה, אפשר להוסיף כמה טיפות של צבע מאכל ירוק לקצפת. אבל רק אם בא לכם.
  • כיוון שהעוגה מצופה בקצפת, יש לשמור אותה במקרר. הבעיה היא שהיא קצת מתקשה במהלך הקירור - אני טעמתי אותה מיד לאחר ההכנה והיא היתה רכה מאד, ולאחר כמה שעות במקרר טעמתי שוב (למטרות מחקר, כמובן!) והיא היתה טיפה יבשה. אז אני ממליצה לצפות אותה ממש לפני ההגשה, אם זה אפשרי. כך אפשר לשמור רק את הקצפת במקרר (או להכין אותה ברגע האחרון), והעוגה תישאר בטמפרטורת החדר בינתיים.



ולא, אנחנו לא הולכים לדבר על הלק שלי.