> ינואר 2012 | Morcake

28 בינואר 2012

בראוניז עם קרמל מלוח

יש ימים כאלה.


ימים בהם כולם מעצבנים אותך בעבודה. כולל שתי עמיתות בולגריות לא חכמות במיוחד שמחזיקות אותך בטלפון שעתיים ומתלוננות לך באנגלית שהלוואי והיית יכולה להגדיר כרצוצה על בעיה שאין לך מושג איך לפתור. ואת צריכה לשלוט בעצמך, כי חברך לצוות, זה שנמצא איתך בפגישה ואת דווקא מחשיבה כאדם רגוע בדרך כלל, מתחיל לאבד את הסבלנות.


ואתם לא יכולים להשתגע ביחד. מישהו צריך להישאר רגוע. ושקול. וזה כנראה לא יהיה הבחור שאמנם יושב לידך, אך צעקותיו מהדהדות כרגע בכל רחבי סופיה.


ימים בהם קבעת להיפגש בערב עם חברות שלא ראית די הרבה זמן, וזה כמובן משמח אותך, אבל את יודעת שזה אומר שאת צריכה להישאר בעבודה עד מאוחר, כי חבל לנסוע הביתה לחצי שעה ואז לצאת שוב לכיוון השני. את מנסה להבין למה לא חשבת על זה מראש והגעת יותר מאוחר, אבל אז את נזכרת שכן חשבת על זה, אבל חששת שיהיו לך פקקים, או - חס וחלילה - שלא תוכלי למצוא חניה במשרד. וגם אם כן, מובן מאליו שהחניה האהובה עלייך, זו שאת מחנה בה כל בוקר, לא תהיה פנויה אם תגיעי יותר מאוחר.


ימים בהם את נזכרת שפיתחת בשנים האחרונות OCD קל.


ימים בהם את נשארת בסופו של דבר שתים עשרה שעות בעבודה, אוכלת שטויות במהלך עשר מהן ובכל זאת מצליחה להיות הכי-רעבה-שהיית-כל-השבוע באחת עשרה וחצי מתוך שתים עשרה השעות.


ימים בהם את מבינה שזה שגילית פתאום בארון את החצאית האדומה של אחותך מלפני יותר מעשור ממש לא אומר שזה היה רעיון טוב ללבוש אותה. כי לא נוח לך עם הגרבונים, וכי החצאית - מסתבר - קטנה עלייך באיזה שלוש מידות ובשלב מסוים של היום (בערך תשע וחצי בבוקר..) מתחילה ללחוץ ומזכירה לך שאת אסתמטית, ושגם בשוטף את לא תמיד נושמת כמו שצריך, אז למה בדיוק חשבת שכדאי לך להתגרות במזל? אבל כל היום עוד לפנייך, אז את משחררת קצת את החגורה פעם בחצי שעה, לוקחת נשימה ארוכה, מהדקת מחדש ומשתדלת להחזיק מעמד.


ימים בהם את מגלה עד כמה את מאזוכיסטית, כי היית חייבת - ממש ממש חייבת - לנעול את המגפיים עם העקבים, כי החצאית האדומה החונקת לא הולכת עם נעליים שטוחות. וכי את מתעקשת עם עצמך שאם את לא עושה ספורט - ואת לא - אז לפחות תעלי במדרגות מהחניה בעבודה ועד למשרד שלך. כל יום. וכמובן גם תרדי בהן בדרך חזרה. כל יום. לא משנה מה את נועלת. כי זה יקזז את כל העוגות שאת אוכלת ואת כל הירקות שאת לא. זה חשבון פשוט.


ימים בהם את מגלה שבניגוד למה שחשבת, את ממש לא טובה בחשבון פשוט.


ימים בהם את מביאה לעבודה את הבראוניז המושלמים שלך, אלה שאת מכינה מאז שהיית ילדה, אלה שניצחו עבורך תחרות אפיה, אלה שאפילו הפכת פעם לכדורים בהצלחה. ואז את טועמת אותם. ומגלה שהבראוניז שלך, אלה שתמיד יוצאים פאדג'יים להפליא, התייבשו. הרסת את הבראוניז הבלתי-ניתנים-להריסה שלך. אפילו הקרמל שהכנת והוספת להם לא עזר.


חסרת בטחון שכמותך, את מתחילה לתהות האם אולי הקרמל הוא אפילו זה שהרס. ומה קרה, בעצם? נכון, השתמשת בקצת יותר שוקולד וחמאה מתמיד, אבל אם כבר, זה אמור היה להפוך את הבראוניז לאפילו יותר פאדג'יים. אז אולי זמן האפיה היה ארוך מדי? את מתלבטת, שכן אפית בדיוק כפי שאת תמיד אופה, אך בכל זאת את נאלצת להגיע למסקנה שכן, כנראה זמן האפיה היה ממושך מדי.


כי אין אף הסבר אחר.  חוץ מזה שפשוט יש ימים כאלה.


כואבת פיזית ונפשית (בכל זאת, היה לך יום ארוך ומעצבן בעבודה, את לא יכולה לנשום כי לבשת חצאית לא נוחה, הלכו לך הרגליים כי נעלת מגפיים לא נוחים, והכנת בראוניז יבשים בצורה מביכה), את מחליטה לשים את הכל מאחורייך ולפרסם את המתכון. למרות הכל. כי את עדיין מאמינה בלב שלם כי קרמל מלוח הוא דבר נפלא. וכי לצוות אותו לבראוניז הוא רעיון אדיר (לא מקורי שלך, אך את עוקפת בקלילות את המשוכה הזו). וכי אם תתני להם את האזהרות הנכונות ותחשבי מספיק מחשבות חיוביות, קוראייך יוכלו להכין בראוניז עם קרמל מלוח. והם יצאו להם פאדג'יים וטעימים וכל הדברים שלך הם לא יצאו.


את חייבת להאמין.


מה עוד נשאר לך?


***
בראוניז עם קרמל מלוח
מקור המתכון: הקרמל לקוח ממתכון של Brown Eyed Baker, עם שינויים קלים שלי. הבראוניז הם ה-בראוניז שלי, עם שינויים קלים (מעט יותר שוקולד וחמאה, סוכר חום במקום לבן)

כמות: תבנית ריבועית עם צלע של 20 ס"מ, מרופדת בנייר אפיה, עם שוליים בולטים החוצה. מתקבלים שישה עשר בראוניז גדולים מאד, או שישים וארבעה בראוניז בגודל ביס, כמו שאני אוהבת לחתוך.

מצרכים:
115 ג' חמאה
300 ג' שוקולד מריר
1 כוס סוכר חום כהה
1/3 1 כוסות קמח תופח (אפשר להשתמש בקמח רגיל + 1/2 כפית אבקת אפיה)
1 כפית תמצית וניל
1/2 כפית מלח
3 ביצים
פרנג'ליקו (ליקר אגוזי לוז. אני מזגתי בלי למדוד. נראה לי שההשתמשתי בכף-שתיים. בכל מקרה, לא חובה)

לקרמל
1/2 כוס סוכר חום כהה (אפשר לבן. זה אפילו מה שמשתמשים בו במקור)
85 ג' חמאה, בטמפרטורת החדר
1/2 כפית מלח (בעקרון מלח ים, אני השתמשתי במלח רגיל. שולחני, אם תרצו. מזעזע, אני יודעת, אבל אני לא הרגשתי שמשהו לא טוב בקרמל שלי, אז אל תעשו לי פרצופים)
1/3 כוס שמנת מתוקה

אופן ההכנה:
1. מתחילים בהכנת הקרמל: מחממים סוכר על אש בינונית-גבוהה ומערבבים, עד שהסוכר מקבל צבע ענברי כהה (לא בטוחה עד כמה זה נכון אם משתמשים בסוכר חום) ומתקרמל. יש מצב שתקבלו סוכר מעט גושי, אך פשוט המשיכו להמיס ולערבב אותו, והכל יסתדר. השתדלו לא לשרוף אותו קצת, כמו שאהמ מישהי שאני מכירה עשתה. קצת.
2. מוסיפים מלח וחמאה. מערבבים עד שהחמאה נמסה ונטמעת כולה בסוכר.
3. מסירים האש, מוסיפים שמנת ומערבבים עד לקבלת רוטב חלק.
4. מצננים 10-15 דקות. מערבבים מדי פעם, על מנת שהקרמל לא יתקשה.
5. עוברים לבראוניז: מחממים תנור ל-180 מעלות.
6. ממיסים שוקולד וחמאה בסיר גדול.


7. ממתינים מספר דקות על מנת שהתערובת תתקרר מעט וטורפים פנימה ביצים ותמצית וניל.


8. מוסיפים סוכר וקמח. מערבבים עד לקבלת בלילה חלקה ואחידה.

9.  ממש בסוף, מערבבים פנימה פרנג'ליקו, אם רוצים.
10. יוצקים כמחצית מבלילת הבראוניז לתבנית ומיישרים.
11. מוזגים מעליה חלק מהקרמל ודוחפים אותו קצת פנימה בעזרת סכין.
12. מוזגים את שאר בלילת הבראוניז ומעליה את מה שנשאר מהקרמל. שוב - משיישים עם סכין.
13. אם רוצים, אפשר לפזר מעט (אבל מעט!) מלח מעל הבראוניז, לפני האפיה. שוב - זה כנראה מוזר להשתמש במלח שולחני, אך זה כל מה שהיה לי... אופים 25-30 דקות, ממש לא עד שקיסם הננעץ במרכז הבראוניז יוצא נקי לגמרי, אלא עם פירורים מאד לחים עליו.
14. מחלצים מהתבנית בעזרת שולי נייר האפיה, מצננים על רשת, מסירים את השוליים, אוכלים את השוליים וחותכים את הבראוניז לקוביות בגודל הרצוי.


הערות/תוספות/שדרוגים:
  • כשהתחלתי להכין את מה שהייתי צריכה עבור הבראוניז, גיליתי שקרה משהו שלא קרה כבר הרבה זמן: נגמר לי הסוכר הלבן בבית. היה כבר ערב ולא היה לי כח ללכת לסופר, ומצד שני לא התכוונתי לוותר על הבראוניז שלי, לכן לא היתה ברירה - הלכתי על סוכר חום כהה אול דה ווי. בקרמל, בבראוניז... אז סתם שתדעו, במקור כל הסוכר אמור להיות לבן.
  • במקור הבראוניז שלי מכילים 100 ג' חמאה ו-250 ג' שוקולד, אבל היתה לי חבילה של 200 ג' חמאה. אחרי הקרמל, נשארתי עם 115 ג'.. העצלות הכניעה אותי, אז זרקתי פנימה עוד חמישה עשר גרמים. על הדרך החלטתי לעגל למעלה גם את כמות השוקולד. אני לא באמת חושבת שבגלל הכמויות האלה התייבשו לי הבראוניז, אבל אתם יכולים להשתמש בכמויות המקוריות.
  • לגבי הקרמל, אני שרפתי אותו קצת, אבל זה לא נובע מהשימוש בסוכר חום, אלא מהתמהמהות מיותרת שלי וצילום יותר מדי תמונות תוך כדי קרמול הקרמל..
  • עדיין בקרמל, אמורים להשתמש במלח ים, מלח ים אטלנטי, משהו מתחכם כזה. אני תכננתי להשתמש ב"סתם" מלח גס, אבל אז גיליתי שאין לי. אז השתמשתי במלח הכי בררה שיש, ילד הכאפות של המלחים - המלח השולחני. יודעים מה? השמיים לא נפלו. כמובן שאם יש לכם מלח מגניב, אז לכו על זה. אני רק אומרת שגם אם לא, זה בסדר.
  • דבר אחרון לגבי הקרמל, מבטיחה: כשהוספתי את החמאה, היא קצת התפרקה שלי. זה היה לא נעים ולא יפה, אבל לשמחתי השמנת תיקנה את המצב אחר כך, פחות או יותר. אז לא תיבהלו אם קורה לכם משהו דומה.
  • למקרה שעדיין לא שכנעתי אתכם לא להכין את הבראוניז האלה, בואו נדבר על זמן האפיה: בעקרון צריך לאפות חצי שעה. הבראוניז יוצאים פאדג'יים ונהדרים. הפעם זה לא קרה לי, לכן כתבתי שזמן האפיה נע בין עשרים וחמש לשלושים דקות. תתחילו לבדוק אחרי עשרים וקצת דקות, כדי שלא תתבאסו עם בראוניז יבשים כמוני. אלא אם כן אתם בקטע של בראוניז עוגתיים. אם כן, אנא צרו קשר. אני מרגישה שאנחנו צריכים לדבר על זה. אני בטוחה שאצליח להחזיר אתכם למוטב.
  • יש ימים כאלה - מחר - בהם אחותך קוראת את הפוסט האחרון בבלוג שלך ומסמסת לך "איזו חצאית אדומה?" וכעבור שתי דקות, אחרי שאת מסבירה לה איזו, "את לא נורמלית, אני לא מאמינה שלבשת את החצאית הזאת!!!".



23 בינואר 2012

אצבעות עוגה פשוטה

מכירים את זה שאתם מכינים פרלינים




ונשאר לכם גנאש


אז אתם מכינים עוגות קטנות


רק כדי שתוכלו לצפות אותן בגנאש המיותר?


אה. לא מכירים?

אממ.
כן.

כן, גם אני לא.


אבל יש לי חברה. קוראים לה מורן. זאת אומרת, אור. לא! פרנצ'סקה. כן, פרנצ'סקה.

אז חברה שלי, פרנצ'סקה. היו לה שאריות של גנאש שוקולד לבן, פטל ואניס, והיא לא ידעה מה לעשות. לכן היא פתחה ספר, לקחה משם מתכונים, חצתה את הכמויות, שינתה קצת דברים ואפתה עוגות קטנות, מלבניות, פשוטות אך טעימות. ואז היא ציפתה אותן בגנאש.

כי לפעמים, כך אמרה לי פרנצ'סקה, העוגה היא רק תירוץ.


ואני מוסיפה על דבריה - מדובר בעוגה די פשוטה. אפשר לקרוא לה עוגת וניל, אבל אני לא בטוחה שזה נכון. יש בה אמנם רסק תפוחים, אבל זה רק הופך אותה ללחה ועסיסית, זה לא שהיא עוגת תפוחים. ישבנו וחשבנו - פרנקי* ואני - והחלטנו שהשם הכי הגיוני לעוגה הזו הוא "עוגה פשוטה". ואנחנו מתכוונות לזה בקטע טוב. לוקח דקה וחצי להכין אותה, אפשר להוסיף לה דברים, אפשר לצפות אותה בדברים, אפשר לעשות לה מה שבא לכם. בגבולות הסביר, כן? אל תושיבו אותה מול הטלוויזיה ותכריחו אותה לצפות ב"האח הגדול", כי גם לה יש גבולות.


*זה שם החיבה של פרנצ'סקה. מה, אין לכם שמות חיבה לחברים טובים?

***
אצבעות עוגה פשוטה
מקור המתכון: התבססתי על מתכון מהספר "אפיה בריאה" של אביגיל מייזליק, הכנתי רק חצי כמות ושיניתי קצת דברים.

כמות: אני הכנתי בתבנית שקעים בצורת מלבנים וקיבלתי שתים עשרה אצבעות, אך מילאתי אותן ממש עד הסוף. לדעתי אפשר למלא קצת פחות ולקבל שש עשרה אצבעות. לחילופין, אפשר להכין כעוגה אחת גדולה ולאפות בתבנית ריבועית עם צלע של 20 ס"מ, פחות או יותר, או בתבנית עגולה, אבל קטנה יחסית.. 22, אולי אולי 24 ס"מ. אם מכפילים כמויות, אפשר לאפות בתבנית עגולה בקוטר 26 ס"מ או מלבנית, 20X30 ס"מ.

מצרכים:
3 ביצים
1.5 כוסות קמח לבן תופח (אפשר, כמובן, להשתמש בקמח רגיל וחצי כפית אבקת אפיה)
3/4 כוס סוכר חום דמררה
1 גביע (113 ג') רסק תפוחים לא ממותק
1/4 כפית מלח
1/4 כפית אבקת סודה לשתיה
1/2 כפית תמצית וניל

אופן ההכנה:
1. מחממים תנור ל-180 מעלות.
2. מניחים ביצים בקערה וטורפים.
3. מוסיפים את שאר החומרים - קמח, סוכר, רסק תפוחים, מלח, סודה ווניל - ומערבבים היטב, עד לקבלת תערובת חלקה.
4. יוצקים את הבלילה לתבנית ואופים 15-20 דקות, לתבנית שקעים (אני אפיתי 19 דקות, ואולי יכולתי להסתפק אפילו בדקה-שתיים פחות), או 35-40 דקות, לתבנית גדולה, עד שקיסם הננעץ במרכז העוגה יוצא יבש, והיא זהובה ויפה :-)

הערות/תוספות/שדרוגים:
  • אפשר, ובמקור זה אפילו ככה, להשתמש בקמח מלא ולא בלבן, אם בא לכם להרגיש ממש בריאים.
  • העוגה הזו מאד בסיסית והיא אחלה גם ככה (בטח אם מתחשבים בזה שהיא גם לא מאד מאד מזיקה מבחינה בריאותית), אבל אתם יכולים לשחק איתה - הוסיפו לה שוקולד צ'יפס או אגוזים.  או תבלינים כאלו או אחרים. המירו חלק מהקמח בקקאו והפכו אותה לעוגת שוקולד. הוסיפו לה קפה או ליקר כלשהו. צפו אותה בקרם, גנאש, קצפת, מה שתרצו. זו עוגה די זורמת.
  • אני, למשל, ציפיתי את האצבעות שלי בגנאש שוקולד לבן, פטל ואניס (אצבעות העוגה. לא האצבעות שלי. אם כי באמת יש לי לק בצבע דומה לצבע של הגנאש..). סתם בשביל הקטע, הוספתי לבלילה כפית אחת של ערק (עראק? איי וונדר.. אפילו גוגל לא עזר לי להחליט) רימונים. רציתי לנסות, אבל פחדתי שהטעם יהרוס את העוגה, לכן השתמשתי רק בכפית אחת. זה מסביר למה לא הרגישו את הערק (נו באמת, ערק או עראק?!) בעוגה..
  • אפרופו במקור - אפשר להכפיל כמויות ובעצם להשתמש בכמויות המקוריות של המתכון.



19 בינואר 2012

עוגת לימון והל

דברים שמבאסים אותי:


1. לסגור על דירה, כולל מיקום טוב-חניה-מטבח, ולקבל טלפון מבעל הבית יום לפני החתימה על החוזה: "אני מוכר את הדירה. הקונה רוצה לגור בה ולא להמשיך להשכיר". סיפור אמיתי. קרה לי היום בצהריים.


2. להיות ממש רעבה ולא להיות מסוגלת לחשוב על שום דבר שבא לי לאכול לארוחת ערב. סיפור אמיתי. קורה לי ברגעים אלו ממש.


3. לטמפרר שוקולד, למלא תבנית שלמה של פרלינים ולגלות שהטמפרור היה לא טוב. לנקות את התבנית (אתם יודעים כמה קשה לנקות שוקולד?!), לייבש טוב טוב טוב לפני שמתחילים שוב (כי אוי ואבוי אם טיפת מים נוגעת בשוקולד!), ועל הדרך לטנף את כל הסביבה, כולל הדפים של המתכון, בשוקולד. סיפור אמיתי. קרה לי לפני שבועיים.


דברים שלא מבאסים אותי:


1. כל הכסף שאחסוך (הרבה כסף) כל זמן שלא אמצא דירה. והאוכל הטעים של אמא.


2. הידיעה שיש לי פופקורן בארון. ופופקורן כמעט תמיד יכול להיות התשובה לרעב.


3. הסיבוב השני של הטמפרור. לא מושלם, אבל מספיק טוב כדי לחלץ כמה פרלינים סבירים. שוקולד מריר במילוי גנאש שוקולד מריר ולימון, למקרה שתהיתם.


4. עוגת לימון. כל עוגת לימון. תמיד. עוגת הלימון וההל הזו. בפרט. את ההל אמנם לא ממש מרגישים, אבל את הלימון דווקא כן. טעימה, קלה להכנה, קלה לאכילה (ותאמינו לי, אחרי חמין של שבת בצהריים שום דבר לא באמת קל לאכילה), קלה לאכילה (אני יודעת שכבר אמרתי את זה, אבל לא הצלחתי להתאפק, אז אכלתי שתי פרוסות).


***
עוגת לימון והל
מקור המתכוןShutterbean (והיא לקחה את המתכון ממרת'ה סטיוארט). הכי התחלתי לחפור בבלוג הזה לאחרונה. יש לה כמה מתכונים שנראים שווים ביותר.

כמות: לפי טרייסי, המתכון מיועד לתבנית עגולה אחת בקוטר 20 ס"מ, משומנת ומקומחת. היא אפיתי בתבנית בקוטר 23 ס"מ. אני אפיתי ברינג 22 ס"מ - משומן, אך לא מקומח.

מצרכים:
1/2 1 כוסות קמח לבן
1 כפית אבקת אפיה
1/4 כפית אבקת סודה לשתיה
1/2 כפית מלח
100 ג' חמאה, בטמפרטורת החדר, חתוכה לקוביות
3/4 כוס סוכר לבן
3-4 כפות מיץ לימון סחוט (אמורים שלוש, אני פשוט השתמשתי בארבע לא מלאות. הספיק לי לסחוט מיץ מלימון וקצת)
1 כף גרידת לימון (לא בדקתי כמה יצא לי, אבל בעקרון גירדתי את קליפתם של שני לימונים די קטנים)
3/4 כפית הל טחון (ראו הערה בהמשך. אפילו שתי הערות)
2 ביצים גדולות
1/2 כוס שמנת חמוצה (או 118 מ"ל, אם אתם מבקשים לדייק. אני השתמשתי בקצת יותר מחצי גביע בנפח 200 מ"ל של שמנת 9% איכס איכס איכס)

לזיגוג
3 כפות מיץ לימון סחוט (אותם לימון ומשהו קודם אמורים להספיק לכם גם לזה)
3/4 כוס אבקת סוכר (שוב, הערה בהמשך)

אופן ההכנה:
1. מחממים תנור ל-190 מעלות. מכינים את התבנית.
2. מנפים יחד בקערה (או שמוותרים על הניפוי, אם אתם עצלנים כמוני) קמח, אבקת אפיה, סודה ומלח.


3. מניחים בקערת המיקסר חמאה, סוכר, גרידת לימון והל. מחברים את וו הגיטרה ומפעילים על מהירות בינונית-גבוהה. מקרימים עד לקבלת תערובת בהירה ותפוחה. אני ערבבתי שמונה דקות על מהירות מקסימלית, וקיבלתי תערובת קרמית, אך הסוכר לא התפרק לגמרי.



4. מוסיפים ביצים, אחת אחת, ומערבבים היטב לאחר כל הוספה.
5. מוסיפים מיץ לימון ומערבבים.
6. מנמיכים את מהירות המיקסר לנמוכה-בינונית ומוסיפים כשליש מכמות הקמח.
7. מוסיפים חצי מהשמנת החמוצה וממשיכים לערבב.
8. מוסיפים שליש נוסף מהקמח, את שאר השמנת ולבסוף את מה שנשאר מהקמח. נותנים למיקסר לעבוד כל הזמן הזה, וממשיכים לערבב רק עד לקבלת תערובת אחידה.


9. יוצקים את הבלילה לתבנית ומיישרים את חלקה העליון בעזרת לקקן.
10. אופים למשך כ-30 דקות, עד שקיסם הננעץ במרכז העוגה יוצא נקי. אני אפיתי 29 דקות ואמא שלי טענה שהעוגה התייבשה טיפה ויכולתי להוציא אותה מהתנור דקה-שתיים קודם. אבל היא היתה היחידה שהתלוננה. קיצור - שימו עין, נעצו קיסם וטפלו טוב טוב בעוגה שלכם.
11. בעקרון בשלב הזה אמורים להפוך את העוגה על רשת. אני הוצאתי אותה מהתנור, חיכיתי חמש דקות, חילצתי מהרינג (החם מאד עדיין! זה היה לא נעים כל כך לידיים שלי) והנחתי אותה על רשת, אבל לא הפוכה. זה לא הרגיש לי בטיחותי מספיק. קיצור, לא קריטי.. העיקר שהיא תצטנן קצת.


12. לזיגוג: טורפים מיץ לימון ואבקת סוכר בקערה קטנה, עד לקבלת זיגוג חלק.


13. מעבירים את העוגה לצלחת הגשה ויוצקים עליה את הזיגוג.

בשיא הרצינות.
מי לא רואה פה פרצוף של חיה, כנראה צבי או משהו מהמשפחה הזו?

הערות/תוספות/שדרוגים:
  • קודם כל, ממש לא מרגישים את ההל בעוגה. הבעיה היא שאני לא ממש יודעת איזה טעם יש להל, אבל בכל אופן - לא הרגשתי בה משהו שהוא לא לימון. אז המסקנה המלומדת שלי היא כי ההל לא מורגש בעוגה. גם טרייסי הסכימה איתי (הסכימה במובן של היא-אמרה-את-זה-קודם), לכן היא טוענת שאפשר להשתמש בכפית שלמה של הל, אם רוצים. בתגובות למתכון שלה מישהי טענה שהיא השתמשה אפילו בכפית וחצי. כמובן שאם אתם לא בקטע, ותרו על ההל וזהו.
  • אני חשבתי שאין לי בבית הל טחון, אך כן היו לי כמה תרמילים. של הל, לא של טיולים. אז השתמשתי בהם. זה טיפה יותר מסובך, כי צריך לכתוש אותם (בעזרת מכתש ועלי או מטחנת תבלינים), להיפטר מהקליפות (שימו לב שלא נשארות לכם קליפות תרמילים בפנים, כי.. טוב, אני באמת צריכה להסביר?) ואז לכתוש עוד קצת. בסופו של דבר, אפילו שהשתמשתי במטחנת התבלינים המגניבה שיש לנו בבית - וזה היה, לדעתי, שימוש הבכורה שלה מאז הצטרפותה אל ביתנו לפני אי אילו שנים - לא ממש הצלחתי להגיע לאבקה. אבל גם גרגרי הל זה מגניב. כי מה שטוב לתרמילי וניל טוב גם לתרמילי הל, לא ככה?
  • מבחינת ההמרה, חיפושיי הרבים (באמת!) באינטרנט העלו כי שלושת רבעי כפית הל טחון שווה למספר תרמילים הנע בין (שימו לב) חמישה לחמישה עשר. הכי מדע מדויק. אני השתמשתי בעשרה תרמילים. אתם.. אתם פשוט עשו מה שטוב לכם.
  • במקור יש בזיגוג כוס וחצי של אבקת סוכר. זה הרגיש לי כמו המון סוכר, אז השתמשתי רק בשלושת רבעי כוס. טעמתי ושמחתי לגלות כי הזיגוג שלי חמצמץ וטעים. העניין היחיד הוא שמן הסתם, כמות הזיגוג קטנה יותר, אז הוא לא ממש ציפה את כל העוגה, כמו אצל טרייסי. אבל אני לא מתלוננת. ממש לא. אבל עשו לי טובה, תטעמו את הזיגוג לפני שאתם משתמשים בו, טוב? שלא יצא לכם חמוץ מדי ואז תבואו אלי ותגידו "אבל מור, אמרת שזה טוב וזה לא, ולא טעים לי, ואנחנו שונאים אותך וזה". סבבה? תנקס. אתם באמת בסדר.
  • אפילו כשמשתמשים בכמות קטנה יחסית של זיגוג, כמוני, יש מצב שחלק ממנו יטייל במורד העוגה (אם פני העוגה לא ישרים, נגיד, והזיגוג נוזלי מספיק כדי להתפשט). זה יפה ומגניב, ואני לגמרי בעד, אבל אני לא מתה על זה שהוא מתחיל ליצור לי שלוליות על הצלחת. לכן העמדתי את העוגה על רשת ומתחת הנחתי נייר אפיה. יצקתי את הזיגוג ומה שטפטף - טפטף על הנייר. ככה גם אפשר לאסוף שאריות ולהחזיר אותן לעוגה, במקום לבזבז ;-) רק בסוף בסוף העברתי את העוגה לצלחת.
  • וואו, איך אני אוהבת עוגות לימון.


בשורות טובות: הרעב איננו. 


אכלתי פופקורן. ורימון.


אל תסתכלו עלי ככה. שבוע שעבר ארוחת הערב שלי היתה כוס שוקו. אני במגמת שיפור.


הרגע גיליתי שה-19 בינואר הוא יום הפופקורן הלאומי בארה"ב. למה לנו אין כזה???