> קרקר-פיתה | Morcake

17 בנובמבר 2012

קרקר-פיתה

לאף אחד אין כל כך כח עכשיו, אה?


כולנו מול החדשות בטלוויזיה, צופים בעוד מרפסת הרוסה באשדוד.

או מאזינים בחצי אוזן לקריינית מגלגל"צ שמדווחת לנו על אזעקה נוספת בבאר שבע. ובאשקלון. ובכל מחוז הדרום.

ומדי פעם אנחנו גם עושים ריפרש ל-ynet, או בודקים מה המסר הטרנדי הנוכחי שהחברים שלנו בפייסבוק רוצים שנחלוק עם העולם, או יותר גרוע - מתעמקים במם האחרון הנוגע לתושבי תל אביב והאספרסו שלהם*.


*אני לא נוהגת להביא דעות לגבי דברים בעלי משמעות (לא שאני רומזת שמידת הפאדג'יות של בראוניז - משהו שיש לי דעה מאד נחרצת לגביו, אותה אני תמיד טורחת להביע - אינה דבר חשוב), אבל באמת שכל השמחה לאיד הזו פשוט מרגיזה אותי. לא, מכעיסה. מכעיסה אותי.

אז כל הארץ טילים טילים. חצי מדינה במקלטים. אחוז קטן (ככל הנראה מאד קטן) מאותם אנשים שמע אזעקה אחת, קם מהספה, הסתכל ימינה ושמאלה תוך כדי המחשבה "רגע, זה באמת קורה?", תהה למי להתקשר קודם - לאמא או לאח, כדי לשאול מה לעשות - ואז הבין שהתשובה היא אף אחד מהם, כיבה את המחשב, לקח את הפלאפון, החליף את נעלי הבית למגפיים (אותו אחוז קטן לוקה בהגיון לא-כל-כך-בריא), יצא למסדרון והלך לעמוד בחדר המדרגות של הקומה השני בבניין שלו, יחד עם כל השכנים, כאשר את רובם הוא רואה בפעם הראשונה, והמתין. המתין לטלפון ההיסטרי* מאמא, שבסופו הוחלט שאותו אחוז קטן יאסוף את עצמו ואת מטלטליו ויסע להורים, אפילו שהוא תכנן מראש לבלות אצלם את סוף השבוע, אבל היה אמור לנסוע רק למחרת בבוקר.


*אני צוחקת, אמא. הטלפון לא היה היסטרי. הוא היה שקול וענייני.

אז האחוז הקטן חזר לדירה - ברגע שאחד השכנים דיווח כי ההורים שלו, הממוקמים קצת צפונה, שמעו בום (מרגיע, לא?), החליטו כל שאר השכנים שזה הזמן להתפזר.. ואולי לבקש מוועד הבית לפתוח את המקלט הנעול שלאף אחד אין את המפתח שלו - עשה כלים (הידד לסדר עדיפויות), ארז את כל הבית (תיק, תיק עם בגדים, תיק ללפטופ, שק כביסה, מזוודת ציוד אפיה, שקית עם עוד כל מיני דברים לאפיה, כוס תרמית לתה שהאחוז הכין לעצמו כמה דקות לפני האזעקה והוא ממש לא התכוון לשפוך אותו לכיור אלא לשתות בנסיעה) במשך שעה בערך ויצא לדרך.


ואז עשה את הדרך שאמורה לקחת לו שלושים, אולי ארבעים דקות, מביתו אל בית הוריו בכשעה וחצי. והגיע מותש וסחוט, כיאה לאחד שהרגע חזר מהתופת.

וזו היתה אזעקה אחת. תושבי הדרום חווים את זה כבר עשור פלוס פלוס, אה? בחיי שהם גיבורים.


אז נכון לעכשיו, כל קפיצה לסופר יכולה להיות סיכון מיותר, ובעצם אין לדעת מתי תקפיץ אותנו* האזעקה הבאה אל המקלט או הממ"ד. אבל זה לא אומר שלא מגיע לנו איזה משהו טעים לאכול, נכון?


*"אותנו" במובן הרחב. אני עדיין טפילה שמתעלקת על ההורים, אבל אני מתכננת לחזור הביתה עוד יום-יומיים.

אז בדיוק בשביל זה ברצוני להציג בפניכם את הקרקר-פיתה. במקור קוראים לו flat bread, אז התרגום המילולי הוא לחם שטוח. אבל לחם שטוח, בינינו, הוא פיתה. וחוץ מזה, "לחם שטוח" נשמע מוזר. חוץ מזה, המרקם של הדבר הזה דומה לקרקר הרבה יותר מלחם. או פיתה. על כן - קרקר-פיתה. ואם יש לכם שם טוב יותר, אתם מוזמנים להציע. אני לא מבטיחה לקבל ואני לא מבטיחה לעשות פרצוף לא מרוצה.


הקרקר-פיתה לא מכיל שום שלא אמור להיות לכם בבית (אלא אם כן בא לכם להוסיף רוזמרין. לא בטוחה שבכל בית, בכל רגע נתון יש רוזמרין. בבית שלי, למשל, אף פעם אין רוזמרין. לא כי אני לא אוהבת, אלא כי אני מפחדת לקנות. כן, יש דברים שאני אוהבת אבל מפחדת לקנות. אל תשאלו): קמח, אבקת אפיה, מלח, מים, שמן זית ואופציה של מלח גס. יש? יש.


חוץ מזה, לוקח כלום זמן להכין את הקרקר-פיתה וזמן האפיה קצר מאד אף הוא. לא מספיק קצר בשביל שיהיה לכם זמן להכניס ולהוציא אותו מאפיה לאחר שמתחילה אזעקה (כמה זמן בדיוק יש? חצי דקה? ארבעים וחמש שניות? דקה וחצי? אני תמיד שוכחת), אבל לא הרבה יותר.


ומה יוצא בסוף? שלושה מאפים גדולים, דומים ויזואלית לפיתה אבל קריספיים וטעימים כל כך, שתמצאו את עצמכם תוהים איך הצלחתם ליצור את הדבר הזה בעזרת מרכיבים כל כך פשוטים וכל כך מעט עבודה.


ואם כבר בעקבות המצב, בכל מקום מתפרסמים מתכונים ל"אוכל נחמה", אז הרי אין יותר מנחם מפחמימות, לא? מעולה. הכינו והתנחמו לכם במקלט. או בממ"ד. או הכי טוב - בבית שלכם, בשקט ובשלווה, בלי טילים ובלי פאג'רים. א-א-מן (עוד מישהו אוטומטית מתחיל לשיר "מעוז צור" אחרי "אמן", או שזה עוד אחד מהדברים האלה שקורים רק לי?).


***
קרקר-פיתה
מקור המתכוןShutterbean, כאשר השינוי היחיד שעשיתי הוא להשמיט את הרוזמרין מהמתכון המקורי, אם כי אני ממש ממליצה לא לנהוג כמוני.

כמות: שלוש יחידות גדולות (קוטר של עשרים ומשהו ס"מ, נאמר), אותן אפשר לחתוך לחתיכות קטנות יותר.

מצרכים:
3/4 1 כוסות קמח לבן
1 כפית אבקת אפיה
3/4 כפית מלח
1/2 כוס מים
1/3 כוס שמן זית + עוד קצת לשימון פני המאפה
מלח גס, לזריה לפני האפיה (אני השתמשתי במלח ים אטלנטי)

אופן ההכנה:
1. מחממים תנור ל-230 מעלות.
2. מערבבים קמח, אבקת אפיה ומלח בקערה בינונית.
3. יוצרים גומה במרכז הקערה ומוזגים פנימה מים ושמן. מערבבים בהדרגה לתוך הקמח, עד לקבלת בצק.
4. מעבירים את הבצק למשטח עבודה ולשים אותו מעט, עד להתאחדות.
5. מחלקים את הבצק לשלושה חלקים. מכסים שתי חתיכות בניילון נצמד ומניחים בצד.
6. מניחים את חתיכת הבצק עליה עובדים על נייר אפיה ומרדדים לעיגול דק מאד בקוטר של כ-25 ס"מ. בתכלס, הצורה והגודול לא מאד משנים, העיקר שהבצק יהיה דק.
7. מברישים קלות את פני הבצק בשמן זית וזורים מעט מלח גס, אותו אפשר לנעוץ בעדינות לתוך הבצק, על מנת שיישאר במקום. הבצק שלי היה די שומני, אז לא הברשתי בעוד שמן. לשיקולכם..
8. מעבירים את הבצק, עם נייר האפיה, לתבנית ואופים 8-10 דקות, עד שהמאפה עדיין בהיר ברובו, אך מתחיל להשחים-להזהיב במספר נקודות. מצננים.
9. חוזרים על פעולת הרידוד והאפיה עם שתי החלקים הנוספים.
10. שוברים לחתיכות ואוכלים בהנאה. ככל הנראה מתמכרים לטעם. או שגם זה קרה רק לי?

הערות/תוספות/שדרוגים:

  • כאמור, במקור יש בדבר הטעים הזה גם רוזמרין, ואני ממש מרגישה שזה יכול להוסיף. אז לכו על זה!
  • חוץ מזה, אין לי רעיונות כרגע, אבל אני בטוחה שאפשר להוסיף ולשדרג את הקרקר-פיתה עם תבלינים, או עשבי תיבול אחרים, או חמאת בוטנים או משהו (אני צוחקת. בערך). אז אם יש לכם רעיונות, ובטח אם אתם מנסים את הרעיונות האלה, ספרו לי!
  • מבחינת זמן האפיה, את המאפה הראשון שלי אפיתי למשך תשע דקות, ואת השניים האחרים עשר דקות. שלושתם יצאו קריספיים ונהדרים, אולי טיפה שחומים מדי, אבל לא משהו שמנע ממני לרצות לאכול את כולם. בכל אופן, שימו לב שהאפיה נעשית בחום מאד גבוה, אז יותר מתמיד מומלץ לא לשכוח את המאפים בתנור...
  • על פי טרייסי משאטרבין, אפשר להכין את הקרקר-פיתה יומיים מראש ולשמור בקופסא סגורה בטמפרטורת החדר. מבחינתי, אתם מוזמנים לעשות את זה, אבל אנא ודאו שאני לא נמצאת בסביבה, אחרת כעבור יומיים תמצאו את עצמכם ניצבים בפני קופסא ריקה.
  • טוב, ברצינות עכשיו - שיהיה שקט ושלווה ובלי מקלטים ובלי טילים ובלי בלאגנים. סבבה? מי סוגר את הפינה הזאת? יש מתנדבים בקהל?




בבקשה תאמרו לי שאתם מצליחים לראות את תלת הממדיות של התמונה האחרונה. אין לי מושג מה גרם למאפה השלישי לתפוח ככה ולהפוך למפה טופוגרפית, אבל זה היה מגניב.

15 תגובות:

נטלי אמר/ה...

בא לי כזה עכשיו.

אפרת אמר/ה...

טו-אוב!!
מתה על המאפים המלוחים האלה + פיתות עם שומשום מהעיר העתיקה!
xxx

פנפן אמר/ה...

אולי תבואי להכין לי? לא מסוגלת להרים את עצמי כרגע מהספה וזה אבל הקרקר-פיתה הזה זה בדיוק אבל בדיוק מה שאני צריכה עכשיו!!

טל אמר/ה...

קרקר ענק.
גאונות.
למה לא לקחת כל דבר קטן ולהכין אותו בענק בעצם?
נמנמנמ

לינדוש - כי עוגות זה לא רק טעם אמר/ה...

מעולה ...לפתוח את הבוקר עם מאפה טעים ..

אנונימי אמר/ה...

מעוז צור אחרי אמן - אצלנו בבית אחרי כל קידוש לגמרי חחחח..........

tallyco אמר/ה...

נראה מעולה, לגבי ההתנפחות של הקרקר השלישי , אני מאמינה שזה מחום תנור גבוה יותר מהקודמים :)

בישול בזול אמר/ה...

אני גם איתך עם המעוז צור. ואני שומעת הרבה אמנים... הפלט ברד נראה להיט. נרשם.

אנונימי אמר/ה...

האם אפשר לחתוך אותם עם גלגלת לפני האפיה קבלת קרקרים?

זעתר- שום כתוש- שמן זית זה שילוב מטריף על חלה חתוכה לקוביות או פיתה קרועה בתנור=קרוטונים מטריפים. בטוח ילך פה גם.

מירי

טושטוש אמר/ה...

נשמע טעים, ננסה ונספר איך הולך...

ואהבתי לשמוע את רישומיך מהחזית :-)

אנונימי אמר/ה...

אפשר לעשות מזה פיצה? אם אני שם רוטב עגבניות וגבינה צהובה זה ייצא טוב?

the sixteen sheep אמר/ה...

הכנתי! טוב, עם התאאמה למטבחי הצרפתי: עם קמח צרפתי שמכיל גרעיני חמניות. תערובת תיבול של עשבי פרובאנס-רוזמרין ועוד.כמה דברים
יצא טעים, אם כי קצת מלוח.

Mor אמר/ה...

טלי, מעניין מה שאת אומרת. יכול להיות שהתנור באמת היה כבר ממש חם. בכל אופן, אני מרוצה מהדבר הזה שהוא עשה, זה היה מגניב :-)

אנונימי #1, זעתר-שום-שמן זית נשמע מעולה. אהבתי. אני הכנתי את זה לארוחת בוקר, אז השום קצת פחות הסתדר, אבל ברמת העקרון אני לגמרי תומכת בשום בכל דבר.
מבחינת החיתוך לקרקרים מראש - לא יודעת אם הייתי עושה את זה, נראה לי פחות מתאים, אבל אפשר לנסות. בכל אופן, אחרי האפיה אפשר פשוט לשבור לחתיכות. תכלס, זה די מה שאמורים לעשות.

אנונימי #2 (גוגול, יס?), אני עצלנית, לכן אני עושה קופי פייסט למה שכתבתי לך במייל:
לא בטוחה שזה יעבוד, כי זה הרבה יותר קרקר מפיתה, אז אולי הבצק קריספי מדי. חוץ מזה, אופים אותו זמן קצר מאד על חום גבוה מאד, כך שאני לא בטוחה שזה יספיק לרסק ולגבינה כדי להיות מוכנים.
א ב ל
אם אתה מרגיש נועז והרפתקני, נסה וספר לי איך יצא.

כבשה 16 (או הכבש השישה עשר.. זה היה לי ארוך מדי), גם אני רוצה קמח שמכיל גרעיני חמניה (ובכלל להיות במצב שאני צריכה לבצע התאמות למבטחי הצרפתי...)!! זה נשמע לי כמו דבר טוב מאד. ותערובת עשבי התיבול גם.. קיצור, נשמע וואו אחד גדול. במיוחד כי אני טוענת שכמעט אין דבר כזה מלוח מדי :-)

Carmela אמר/ה...

פשוט, קל וניפלא! נחטף מייד.

the sixteen sheep אמר/ה...

כבשה זה אחלה, פשוט זרקי חמישים גרם גרעיני חמנייה לקילו קמח ותקבלי כזה קמח בדיוק. צרפתיים הם מעט עצלנים, מסתבר.
וזו תערובת התבלינים השווה.
http://www.mccormickgourmet.com/Products/Blends/Herbes-de-Provence.aspx
אני מצאתי אותה גם בארץ, אבל בחיפה. מיותר לציין שלא קניתי כזה פלצני.אלא את מותג הבית שעלה בערך יורו וחצי.

הוסף רשומת תגובה