> צ'אבי האבראוניז | Morcake

13 באוקטובר 2012

צ'אבי האבראוניז

אז.. אחרי החגים כבר מאחורינו, לא? מה שכנראה הופך את עכשיו לאחרי אחרי החגים, או משהו בסגנון.


דכאון.


לכן, אני אומרת, צריך להיכנס לזה בהדרגה. להפיק את המיטב ממה שיש.


למשל - ואני מדברת באופן היפותטי לגמרי, כמובן - קחו מצב תיאורטי שכמעט לא הייתם בבית כל השבוע, כי עוד היו שאריות של חגים, והייתם אצל ההורים, ואז היתה לכם חתונה ממש קרובה להורים, אז היה רק הגיוני להישאר לישון שם גם אז ו... בקיצור, כבר כמעט הייתם צריכים להפעיל GPS בדרך חזרה הביתה לבית שלכם, פשוט כי כבר לא ממש הייתם סגורים על איך מגיעים.


ונניח שהדירה הזאת שלכם לא ניקתה וסידרה את עצמה בזמן הזה (טוב בסדר, גם לא בשבועות שקדמו לזמן הזה. בואו לא ננקוב במספר מדויק של שבועות, אבל אפשר פשוט לומר שגם הדירה שלכם נכנסה למוד חגים. ולא בקטע טוב).


ונניח שלשם שינוי, דווקא עשיתם את הדבר הנכון ושטפתם את כל הכלים המלוכלכים (ויחסית לאדם שגר בדירה עם עצמו בלבד, אתם דווקא משתמשים בכמות בלתי מבוטלת של כלים) לפני שחזרתם לגור זמנית עם ההורים, אבל השארתם אותם להתייבש על המתקן (ועל המגבת הנוספת שאתם תמיד, אבל תמיד, חייבים לפרוש על השיש, כי המתקן פשוט לא מספיק להכל) יותר מדי זמן ועכשיו אתם צריכים לאסוף אותם ולסדר בארונות.


ונניח שמחר יש לכם ארוחת צהריים בעבודה והם בונים עליכם, מן הסתם, לספק את הקינוחים ועדיין לא התחלתם עם זה ואתם יודעים שיש לכם כל מיני דברים בהמשך היום, אז לא יהיה זמן לכם יותר מדי זמן לאפות בשקט וברוגע (רוצה לומר, באיטיות לא אנושית), לכן מוטב היה אילו הייתם מתחילים (ובתקווה, מסיימים. טוב, על מי אתם עובדים? רק מתחילים) על הבוקר. 


ובכן, מה הדבר ההגיוני לעשות במצב כזה, בהינתן שהיום יום שבת?


כאילו דא.. לקחת את המחשב, לאסוף את משקפי השמש מהאוטו (הייתם יכולים להתפשר על הזוג השני, שדווקא נשאר בבית ולא הצריך ביקור באוטו, אבל הוא בצבע כחול ו.. ו רצה הגורל, וגם השמלה שלבשתם היום היא בצבע כחול, ובאמת שיש לכם גבול. התאמת יתר זה מגניב וחמוד והכל. אם את ילדה שגילה נע בין שנתיים לשתים עשרה. וגם השתים עשרה הזה.. זה אחרי שמתחתי ממש כלפי מעלה את הגבול העליון) ולצעוד* לעבר בית הקפה השכונתי שלכם, בו כולם מכירים אתכם ושמחים לקראתכם ברגע שאתם נכנסים**.


* לצעוד את כל שמונת הצעדים בין הבניין שלכם לבית הקפה הנ"ל.


** בית הקפה השכונתי "שלכם" אמנם קיים כבר מספר חודשים, ובראש שלכם כולם באמת מכירים אתכם ושמחים וזה, אבל למעשה אשכרה ביקרתם והזמנתם בו משהו לראשונה לפני שלושה ימים. וכשהגעתם היום בבוקר, המלצריות לחלוטין התעלמו מכם עד שהתחננתם בפני אחת מהן, "סליחה??? אפשר להזמין?" (יש לקרוא בקול שבור וטון מיואש).


כי אין מה לעשות, זו הדרך היחידה להתמודד עם אחרי אחרי החגים. שבת בבוקר, קפה ובייגל (כבר שלושה ימים חלמתם על לנסות את מאפין הקפה שלהם, אבל גיליתם שכנראה הגעתם מוקדם מדי בבוקר. כמובן, כי מי בכלל רוצה לאכול מאפין של ארוחת בוקר בתשע בבוקר? אה נכון, כל אדם שפוי בדעתו), כתיבה נמרצת בלפטופ. זה בטוח גורם לכל הסובבים אתכם לחשוב שאתם עושים משהו סופר חשוב וסופר מגניב ובכלל, מי זו הבחורה המסתורית הזו שנכנסה לבית הקפה בשמלה כחולה ומשקפי שמש לא תואמים ולק אדום שרק בקושי התחיל להתקלף (תצחקו תצחקו, אבל זה הישג מרגש עד מאד) ושאריות פן שנשארו לה מהחתונה של חברה שלה.. אותה אחת שיושבת לבד ולא מפסיקה להקליד דברים סופר חשובים וסופר מגניבים במחשב שלה?

אוקיי, אז המחשב שלכם נראה כמו עגלה בגודל של בית, והוא מאובק ומחרחר ובאופן כללי משדר לעולם שהוא עומד להחזיר את נשמתו לבורא ממש בקרוב, וזה כבר מוריד מאפקט המגניבות. ולמעשה, אתם עוצרים את הקלדתכם כל עשרים שניות ובוהים במחשב במבט ריק ובעיניים מזוגגות, מה שבטוח מצמצם את עניין החשיבות.

אבל היי, לפחות הלק שלכם לא לגמרי מתקלף.


אז שיהיה לכם אחרי אחרי החגים שמח!!

צ'אבי האבראוניז לפני הקפאה

אה כן, בראוניז. טוב, בעקרון אני סוג של רמאית, כי אלה לחלוטין הבראוניז הקבועים שלי, עם כמויות מוכפלות, פחות או יותר, ובתוספת כמה דברים - חמאת בוטנים, בייגלה, עוד קצת שוקולד - שגרמו לי להחליט שזה לגיטימי לקרוא לבראוניז האלה צ'אבי האבי. כי מסתבר שהמטרה העיקרית שלי בחיים היא להפוך כל קינוח בעולם להומאז' לצ'אבי האבי. תודו שזו מטרה נעלה. הכי מצדיקה פרס נובל. כאילו מה, אפשר לחשוב שהאיחוד האירופי עשה יותר ממני.

ושולי/שאריות צ'אבי האבראוניז שצריך היה אממ... להיפטר מהם

אתם מנסים לחשוב עכשיו מה האיחוד עשה שאני לא, נכון? אז בואו אני אגיד לכם מה אני עשיתי שהאיחוד לא. בראוניז. אהה!


***
צ'אבי האבראוניז, או בראוניז עם בייגלה וחמאת בוטנים
מקור המתכון: המתכון הזה, אחרי שהתעללתי בו קצת

כמות: אני אפיתי בתבנית ריבועית עם צלע של 28 ס"מ. כמות הבראוניז תלויה בגודל - אני תמיד מנסה לחלק ל-64 ריבועים שווי גודל והם תמיד יוצאים לי לא שווים, אבל זו הכמות שאני שואפת אליה.. אחרי הורדת השוליים ועל ידי חיתוך לקוביות קטנות מאד. אני פשוט מחלקת את ריבוע הבראוניז לארבעה ריבועים (חיתוך באמצע התבנית, גם באורך וגם ברוחב), ואז מחלקת כל אחד מהריבועים האלה לארבעה ריבועים, וכל אחד מהם ל.. wait for it... ארבעה ריבועים.

מצרכים:
200 ג' חמאה
400 ג' שוקולד מריר
2/3 2 כוסות קמח לבן
1 כפית אבקת אפיה
1 כפית מלח
2 כוסות סוכר לבן

5 ביצים
1 כף חמאת בוטנים + מעט שאריות שוקולד (ראו הערה בהמשך)
פירורי בייגלה (כנ"ל)

אופן ההכנה:
1. מחממים תנור ל-180 מעלות ומרפדים תבנית בנייר אפיה - משאירים שולי נייר כך שהם יבלטו החוצה, מעל התבנית.
2. ממיסים חמאה בסיר בינוני, תוך כדי ערבוב מדי פעם. מסירים מהאש.
3. בינתיים מערבבים יחד, בקערה נפרדת, קמח, אבקת אפיה ומלח.
4. מוסיפים יבשים (קמח, אבקת אפיה ומלח) לשוקולד והחמאה ומערבבים.
5. מוסיפים גם סוכר ומערבבים.

6. מניחים ביצים בקערה קטנה וטורפים. מוסיפים לסיר בהדרגה, וטורפים היטב עם מטרפה לאחר כל הוספה.
7. יוצקים את בלילת הבראוניז לתבנית.
8. מחממים חמאת בוטנים ומעט שוקולד במיקרוגל למספר שניות, רק עד לקבלת מרקם נוח למזיגה מעל הבראוניז.
9. מפזרים את חמאת הבוטנים והשוקולד במספר נקודות אסטרטגיות מעל בלילת הבראוניז.
10. מפזרים את פירורי הבייגלה באופן שווה מעל הבלילה.
11. בעזרת סכין/לקקן/לא משנה מה, משיישים קצת את חמאת הבוטנים והבייגלה לתוך הבלילה, אבל משתדלים לא לעשות בלאגן גדול מדי, כדי שהבלילה עדיין תהיה מחולקת באופן אחיד בתוך התבנית.
12. אופים כחצי שעה, עד שהבראוניז מתייצבים. קיסם לא אמור לצאת נקי לגמרי - זה אומר שהבראוניז נאפו יותר מדי והתייבשו, בוהו.
13. מצננים, מוציאים מהתבנית בעזרת שולי נייר האפיה וחותכים לריבועים/מלבנים/מתומנים משוכללים. רק תוודאו שהבראוניז הצטננו קודם, אחרת הכל יתפרק וחצי תבנית תישאר לכם על הסכין.

הערות/תוספות/שדרוגים:
  • נכון מה שאמרתי בהוראה האחרונה במתכון, לגבי זה שצריך לצנן את הבראוניז לגמרי ורק אז לחתוך, אחרת הם יתפרקו? אז יש סיכוי טוב שזה יקרה בכל מקרה. הבראוניז האלה מאד מאד מאד פאדג'יים. מאד. לי עדיין היו כמה חתיכות, בעיקר במרכז התבנית, שהיו על גבול הלא-אפויות (אבל בואו לא נעמיד פנים שזה דבר, רע?). אם זה מפריע לכם, הייתי בכל זאת אופה עוד כמה דקות, או מוסיפה איזה רבע-חצי כוס קמח לבלילה. אני פשוט מתה על הפאדג'יות של הבראוניז, אבל זה באמת כמעט נוזלי ועשיר בטירוף. אז שתדעו.
  • לגבי כל עניין הבייגלה והשוקולד וזה - אני לא יודעת לומר כמויות, כי היו לי שאריות שוקולד בקערה מאלוהים-יודע-מתי. אז כשרציתי להמס את חמאת הבוטנים, פשוט הוספתי אותה לשוקולד וחיממתי. לא מדובר על כמות גדולה, כמה קוביות בסך הכל, נראה לי. כמובן שזה עניין של העדפה, אם בא לכם לשייש פנימה מלא שוקולד מומס, מגניב. הוסיפו עוד. רק לא יותר מדי, טוב? לא חצי קילו שוקולד, כי אז תקבלו שוקולד מומס עם פירורי בראוניז בפנים וזה... מוזר. אם כי מעניין. יודעים מה? נסו את זה בכל זאת. אני רוצה לשמוע!
  • כנ"ל לגבי חמאת הבוטנים - אם בא לכם טעם מורגש יותר של חמאת בוטנים (אם כי חמאת בוטנים היא דבר מאד דומיננטי. גם הכף הזו מורגשת, אפילו בתבנית גדולה של בראוניז), הוסיפו עוד.
  • וכדי לסיים את עניין התוספות, זה נכון גם לגבי פירורי הבייגלה. לי היתה כמות של שתיים-שלוש כפות פירורי בייגלה מלפני הרבה זמן - יותר מדי זמן - אז הוספתי אותה לבראוניז כדי להיפטר מהם, תכלס. אפשר פשוט לרסק רבע-חצי כוס של בייגלה ולהוסיף. תכלס, גם לא חייבים לרסק אותם לאבקה, כמו מה שהיה אצלי. נראה לי שיכול להיות מגניב לשבור אותם לחתיכות ולהוסיף לבלילה. ככה מקבלים גם טעם מלוח של בייגלה וגם מרקם, וופידו.
  • קיצור, זה בראוניז פור קריינג אאוט לאוד, אתם באמת יכולים לעשות מה שבראש שלכם.
  • הערה קטנה לגבי המרקם במהלך ההכנה - יש מצב שבשלב מסוים, כנראה לפני הוספת הביצים, ייראה לכם כאילו הבראוניז שלכם קשים כמו אבן ולא תבינו איך ולמה קיבלתם בצק עוגיות במקום בלילת בראוניז. בלי לחץ, אחרי שתטרפו פנימה את הביצים זה יסתדר. אם לא, אפשר להוסיף קצת חלב, אבל זה אמור להיות בסדר.
  • אה, ובשורות טובות - הבראוניז האלה עוברים הקפאה בצורה טובה. אני הכנתי אותם ביום שישי ואז הקפאתי אותם עד לשישי לאחר מכן, כלומר שבוע. הוצאתי אותם מהקפאה כמה שעות לפני ההגשה, והם היו אחלה. טוב, אני מודה שלא טעמתי מהם לאחר ההקפאה, רק קצת לפני ההקפאה, אז אני לא יכולה להעיד ממקור ראשון, אבל באמת שכל מי שטעם מהם שיבח אותם ולא נרשמו ביקורים דחופים במיון במהלך סוף השבוע ההוא (לא שידוע לי), אז.. מגניב. חוץ מזה, אני חושדת שהבראוניז יכולים להיות טובים גם ישר מהמקפיא, א-לה גלידוניות. אני אישית לא ניסיתי, אבל מרגיש לי שמישהו מכם חייב לנסות מתישהו. ולדווח לי. ובמידת הצורך לתבוע אותי, אם הרעיון הזה יגרום לכם או לחבריכם נזק בלתי הפיך.
  • היו סמוכים ובטוחים שברגע שתגיע התביעה, אני אסגור את הבלוג ואכחיש את הטענה ואומר ש"מה? בראוניז קפואים? אני? אני מעולם לא הכנתי שום דבר במטבח בכלל, אין לי מושג על מה הם מדברים". אז אתם יכולים פשוט לוותר על כל העניין, סבבה?
  • סבבה.
  • טוב, בשעה האחרונה כל מי שנכנס לבית הקפה השכונתי שלי התקבל בחיבוקים. חוץ ממני. מה זה? למה הם שונאים אותי?




6 תגובות:

אור אמר/ה...

את אומרת שהבראוניז עוברים הקפאה היטב אבל מצד שני שהם מתפרקים בחיתוך. נראה לי שהפתרון הוא פשוט להקפיא אותם ולחתוך אותם כשהם קפואים או, אם הסכין עדין, רגיש ומתחשב, אז כשהם קפואים למחצה.

shimurim אמר/ה...

אני מובטלת. אני אוהבת חמאת בוטנים. בואי ניפגש!

טעמים שרואים מכאן אמר/ה...

בראוניז מדהימים!!!
לגמרי מסכימה איתך לגבי צ'אבי- הגלידה הכי טעימה בלי ספק בכלל. כל דבר שאפילו מזכיר מעט את הטעם שלה הוא מבורך מבחינתי. לפי התמונות נראה שיצאו לך בראוניז פאדג'יים במיוחד, בדיוק כמו שאני אוהבת...

בישול בזול אמר/ה...

ללא ספק עשית הרבה יותר למען השלום העולמי משהאיחוד האירופי אי פעם עשה. הקרסת את כלכלת יוון? לא. אירלנד? לא. ספרד? לא. נו, את כבר מובילה עליהם בטירוף. הבראוניז זה רק הדובדבן שבקצפת.
הממ להשתמש במטפורות של אוכל כשמדברים על אוכל אחר זה מבלבל. בכל מקרה, אני מצביעה לך בשנה הבאה.

Unknown אמר/ה...

אויש, את אדירה. אני חייבת להיות חברה שלך!

Mor אמר/ה...

אור, יש מלא הגיון במה שאת אומרת. אבל מנגד ניצב המקרר שלי, שלו מקפיא קטן למדי - קטן מדי עבור תבנית הצלע-28-ס"מ שלי. אז אשכרה לא יכולתי להקפיא את הבראוניז כגוש, כי הפריזר לא מספיק גדול.

הדר, יאללה!!!!!

טעמים, אין על פאדג'יים, נכון?

ביז, תודה לך. תמיד ידעתי שאת מבינה אותי. לרוב זה הדדי, מלבד הפעמים בהן את פתאום זורקת לי דובדבנים לתוך הבראוניז.

לא ידועה, סבבה. בדיוק התפנה לי תקן לחברה חדשה, את מוזמנת :-)
סתם סתם, לא התפנה, פשוט גיליתי חדש. "התפנה תקן" מרמז שניתקתי קשרים עם חברה ישנה, וזה לא קרה, עד כמה שידוע לי..

הוסף רשומת תגובה