> קרמבלר אגסים ותפוחים | Morcake

6 באוקטובר 2012

קרמבלר אגסים ותפוחים

אני צריכה להתוודות: לא כל כך בא לי לכתוב. זהו. פשוט לא בא לי.


קצת מוזר, בהתחשב בזה שכל השבוע התבאסתי על זה שנבצר ממני לכתוב - בהתחלה המחשב שלי ואני בילינו מספר ימים בערים נפרדות. פשוט, אתם מבינים, פתאום המטען שלו החליט שלא בראשר שלו להטעין יותר, ומה תעשי לי, מור? אה? נראה אותך, גיבורה גדולה. אז אני, גיבורה קטנה שכמותי, לא עשיתי כלום, אבל אבא שלי - הגיבור האמיתי - הורה לי להשאיר את המחשב והמטען בבית, והוא כבר ידאג לי למטען חדש.


אז אבי הגיבור אמנם דאג לי למטען, ואפילו אחד שעובד (נתעלם לעת עתה שהוא מרעיש בצורה מטרידה), אבל עברו עוד שלושה ימים עד ששבתי לבית הוריי (טוב, זה היה אמור להישמע כמו הרבה זמן, אבל אם אני עוצרת לחשוב על זה לרגע.. נראה לי שרוב האנשים שיש להם דירה משלהם - זאת אומרת, שוכרים. זה לא שהם פתאום מצאו עץ של כסף בחצר האחורית שלהם או משהו כזה - לא חוזרים לבית ההורים כל שלושה ימים), ומפה לשם כבר נהיה יום חמישי. ואין מה לעשות, עם כל אהבתי לטאבלט שלי, הוא לא באמת מחשב. אי אפשר לכתוב בו פוסט. בטח לא פוסט בבלוג שהוא, אממ.. איך לומר את זה? מילולי למדי.


קיצור. נהיה יום חמישי. אבל ביום חמישי הייתי עסוקה בהכנת העוגה המכוערת בעולם (צפו לפוסט בהמשך החיים. אבל צפו גם למיעוט תמונות של המוצר המוגמר).


ואז הגיע שישי, אבל בשישי נאלצתי לקחת את העוגה המכוערת בעולם (וטראפלס. ובראוניז. שוב - פוסטים מתישהו בהמשך) למסיבת רווקות. ובשישי בערב.. אה, בשישי בערב פשוט לא היה לי כח. תכננתי דווקא לכתוב, באמת. אבל אז לא רציתי. מכירים את המשפט הגאוני של פיבי בופיי, I wish I could, but I don't wanna? אז כזה.


והנה שבת. בשבת, אמרתי לעצמי, את כותבת. את חייבת לכתוב. לא משנה מה.


את הבוקר והצהריים העברתי ביפו (את הרכש החדש שלי כבר ראיתם?). וכשחזרתי הביתה, הייתי חייבת לראות מה קרה בפרק הראשון לעונה של האנטומיה. ואז בפרק השני. זהירות, ספוילר: ד"ר מרדית גריי עדיין בלתי נסבלת.


אבל הנה, עכשיו זה קורה. בעודי מתלבטת למה לא בא לי לכתוב (ייתכן שהוצאתי את כל הכוחות שהיו לי על הפוסט הקצרצר הזה?), יוצא שכבר כתבתי פוסט ארוך. כמובן. רק הגיוני.


אז סבבה, נראה לי שהצלחתי להוציא את עצמי מחוסר הרצון ו/או החשק. פשוט הייתי צריכה לכתוב קצת כדי לשכנע את עצמי לכתוב הרבה. ברור. note to self: לא לתת לעצמי לא לכתוב למשך יותר משבוע שוב ever.


ומה בעצם רציתי לספר לכם על המתכון של היום? רציתי להזכיר לכם את המשפט הכל כך עמוק וכל כך נכון, המשפט שכל בחורה שהיא-לא-בר-רפאלי אומרת לעצמה ולסביבה ללא הרף: אל תסתכלו בקנקן, אלא במה שיש בו. למה? ככה. כי הכנתי קרמבלר אגסים ותפוחים. והוא לא הכי יפה בעולם. אבל הוא טעים.. וואו, כמה שהוא טעים.


מה זה קרמבלר? אה כמובן, המילה שהמצאתי לפני מספר ימים - שילוב של קרמבל וקובלר. ברמת העקרון, שתי המילים מתארות קינוחים המבוססים על פירות עם בצק כלשהו מעליהם, כאשר את הכל אופים בתנור ואז אוכלים ברישול נונשלנטי (וזו בעצם דרך יפה לומר "אי אפשר לחתוך פרוסות יפות של זה") וחינני ונהנים ואז אוכלים עוד, כי מה זאת אומרת.. זה בעיקר פירות, הקינוח הזה, הכי בריא שיש. מנה שלישית? don't mind if I do!


ובכל זאת, מה זה קרמבלר? מה זה קובלר? ומה ההבדל? אתם שואלים שאלות מצוינות, הרשו לי לומר לכם. גם אני שאלתי אותן, ולרגע היה נדמה לי שאני אפילו יודעת את התשובה, אבל ליתר בטחון פניתי לידידתי הטובה ויקיפדיה כדי לקבל אישור למה שחשבתי. אבל ויקיפדיה, שועלה ערמומית שכמותה, סתם בלבלה אותי יותר: בערך של קרמבל, נאמר פשוט כי מדובר בפירות ומעליהם תערובת של שומן (הם התכוונו רזון), לרוב חמאה, קמח וסוכר. הקובלר מוזכר שם רק בסעיף ה-See also, כאילו.. אנחנו מכירים בזה שיש קשר בין השניים, אבל אנחנו לא רוצים לפרט לגביו. כי אנחנו לא יודעים, זה הניחוש שלי.


ובערך של הקובלר (זה של האוכל, לא זה שמתקן נעליים) נאמר כי קינוח זה כולל פירות ומעליהם בלילה, בצק של פאי או ביסקט כלשהו (אם אתם תוהים מה זה ביסקט, אז זה biscuit. אבל זה לא ביסקוויט, כי זה משהו אחר. לא מתכוונים פה לפתי בר, אלא ל... ביסקט. נגיד.. כמו סקונס, רק לא בדיוק. הצילו! מישהו יכול בבקשה לתרגם לי biscuit לעברית?). כמו כן, כאן כבר מתייחסים לבן הדוד, הקרמבל. בערך הנ"ל נאמר כי הקרמבל, וגם הקריספ - מה הוא קשור פתאום? מי שאל עליו בכלל? - נבדלים מהקובלר בכך שהם לרוב מכילים שיבולת שועל. להזכירכם, כשניסינו להבין קודם מה זה קרמבל, אף אחד לא אמר אפילו חצי מילה על שיבולת שועל. קיצור, כל הדבר הזה מריח לי כמו קונספירציה אחת גדולה.


ומה עושים כשיש קונספירציה? נלחמים בה בדרך ההגיונית היחידה - לוקחים את הקרמבלר, לוקחים את הקובלר, ומאחדים כוחות. וכך נולד לו הקרמבלר. למה? ככה. כי הכנתי משהו, ולא הייתי סגורה על מה זה בדיוק, ולא רציתי לטעות, אז החלטתי שזה קרמבלר. ככה, אם מישהו שואל אותי מה הכנתי, ואני אומרת לו "קרמבלר אגסים ותפוחים", ואז הוא מתרעם עלי ואומר "מה פתאום? זה קרמבל", אני יכולה לומר לו: "נו ברור, זה מה שאמרתי. קרמבל. מה שמעת? קרמבלר? וואו, מביך להיות אתה". ובאופן סימטרי לחלוטין, אם הוא יקום עלי ויזעק שלא ייתכן כי אני קוראת לקובלר קרמבלר, אענה לו: "חבוב, קובלר. קוב-לר. אתה מוכן לנקות את האוזניים לפני שאתה צועק עלי?".


כן... המח שלי הוא לא תמיד מקום שנעים להיות בו, התנצלותי הכנה על שנאלצתם לחוות את זה.


קיצור, הקרמבלר הזה כיכב בערב סוכות. המשפחה שלי התעלפה עליו ("ובצדק", העיד הנחתום על עיסתו בצניעות יתרה). וזה לא שהוא היה הקינוח היחיד.. היתה גם פיצת נוטלה ובננות.


אוי, הפיצה הזו. היא בכלל סיפור אחר. כמו חצי מהסיפורים שלי, זה מתחיל ב"ניסיתי להכין בצק פריך", ממשיך ב"בכיתי שעתיים על זה שאני לא יודעת להכין בצק פריך" ונגמר ב"אז דחפתי את כל הבצק לתבנית, שיטחתי אותו באלימות מוגזמת בעזרת האצבעות, וקיוויתי לטוב". בסיפור הספציפי הזה, יש אי שם באמצע גם עלילת ביניים, משהו על זה שמרחתי נוטלה על הבצק ומלמעלה פיזרתי טבעות דקות של בננה לא כל כך בשלה.


אני לא אשקר לכם, ה"פיצה" הזו (כבר סוג של נזפו בי פעם על זה שפיצה מכינים מבצק שמרים ולא בצק פריך. נו שיט, שרלוק.. אגב, לחצתם על הלינק? קראתם את הפוסט? זה עוד מהתקופה בה ניסיתי לכתוב בסוג של פלצנות ואשכרה לנסח משפט בראש לפני שאני כותבת אותו. מזל שהימים האלה פסו מן העולם ופינו את הדרך למונולוגים ארוכים ארוכים ארוכים וחסרי פואנטה הנכתבים בנשימה אחת, אה?) היתה טעימה (גם היא, כמו הקרמבלר, לא שרדה את הערב). אבל לא בדיוק מה שתכננתי להכין, אז no recipe for you! ו-no bazek parich for me, כנראה.


רגע, אם אני אאשים את אוריקי המהממת, שבילתה אצלי את סוף השבוע הקודם, בכשלונו של הבצק, זה יישמע אמין? כאילו.. זה הדבר היחידי מכל מה שעשיתי באותו היום שהיא הסכימה לעזור לי איתו, לפני שהיא נעלמה לשלוש שעות של צפיה ביוטיוב בטאבלט, חרף נסיונותיה הנואשים של הדודה הפולניה שלה לעשות לה רגשי. אז כן.. אוריקי אשמה. שועלה ערמומית שכמותה. אה לא, סליחה. זאת ויקיפדיה. לפעמים אני מתבלבלת.


בכל אופן - מה היה לנו פה?

1. ילדה הורסת שמעדיפה לבלות שעות מול מחשב במקום להיות חברותית ולאפות עם דודה שלה (אוקיי, אני יודעת שזה אמור להעליב אותי או משהו, אבל עכשיו שאני חושבת על זה, אני כה גאה בה על המיני-מיזנטרופיה הזו. זה כמו להסתכל במראה. במראה שמחזירה אותי עשרים שנה אחורה, משנה את צבע העיניים שלי לכחול והופכת אותי לילדה מהממת).

ארוחת גורמה לצהריים - טבעול ואורז מלא עם עדשים. את האורז, אגב, אוריקי לא אהבה,
אז דודה שלה אכלה אותו. וחיממה לילדה עוד טבעול.

2. פיצת נוטלה ובננות שלא באמת היתה פיצה והיתה לה צורה משונה אבל היה לה קטע מגניב, אפילו שהבננה לא היתה בשלה במיוחד ולמרות המרקם המוזר שנוטלה מקבלת כשאופים אותה.


3. קרמבלר אגסים ותפוחים, שזה בעצם מלא אגסים ותפוחים שחותכים לקוביות יחסית קטנות (ולא מקלפים, כי כל הוויטמינים נמצאים בקליפה, וכי אנחנו עצלנים), מערבבים עם סוכר חום ותבלינים ומיץ לימון וזה (בעיקר "וזה"), ואז עליהם מניחים עיגולי בצק של ביסקטס (עדיין מחכה למלאך שיתרגם לי את המילה הזו לעברית) ואופים. ולפני ההגשה, אם הקרמבלר כבר התקרר, מחממים קצת, כי זה טעים חם. טוב, גם קר. אבל בעיקר חם. ואממ.. זהו. יופי.


עכשיו חזרו בבקשה לתחילת הפוסט (בהנחה שעוד לא התייאשתם והלכתם לבלוג עם פוסטים יותר תמציתיים) וקראו את המשפט הראשון. צחקתם? בכיתם? התרגשתם? כן.. גם אני...

***
קרמבלר אגסים ותפוחים
מקור המתכון: ההשראה למתכון הגיעה מקובלר - לא תאמינו - עגבניות (איי נואו!) של ג'וי דה בייקר. מלית הפירות מבוססת באופן די רופף על מתכון אחר של ג'וי, והביסקטס הם של חברתה של ג'וי, טרייסי.

כמות: תבנית ריבועית עם צלע של 28 ס"מ. הכמות הזו - יחד עם קינוח נוסף, ולאחר ארוחת חג, יש לציין - הספיקה אצלנו לתשעה מבוגרים וחמישה ילדים, כולל כמה "מנות שניות".

מצרכים:
3 תפוחים (איזה סוג שבא לכם. שלי היו.. ירוקים. סליחה, זה לא מדויק - היו שניים ירוקים בהירים גדולים, ואחד ירוק טיפה יותר כהה ויותר קטן)
4 אגסים
2 כפות סוכר חום כהה
2 כפות סוכר חום דמררה
מיץ מחצי לימון
גרידת לימון (מחצי לימון, במקרה שלי)
1 כפית קינמון
1/2 כפית ג'ינג'ר טחון

לביסקטס
200 ג' חמאה
2 כוסות + 2 כפות קמח לבן
1 כפית אבקת אפיה
2 כפיות סוכר לבן
1/2 כפית מלח
3/4 כוס חלב

אופן ההכנה:
1. מחממים תנור ל-180 מעלות.
2. מתחילים בחמאה: ממיסים אותה, אם רוצים (וכנראה שרוצים) אפשר להשחים. מניחים בצד, על מנת שתגיע לטמפרטורת החדר.
3. עוברים למילוי: מוציאים את ליבת הפירות (אם רוצים, אפשר לקלף קודם, אבל ממש לא חובה) וחותכים לקוביות קטנות, אבל לא מדי - כדי שלא נקבל רסק באפיה. מניחים בתבנית.
4. יוצקים מיץ לימון מעל הפירות ומוסיפים שני סוגי סוכר, זסט לימון, קינמון וג'ינג'ר. מערבבים הכל היטב ומפזרים בשכבה אחידה.
5. אופים כעשר דקות ובינתיים מתחילים בהכנת הביסקטס.
6. טורפים קמח, אבקת אפיה, סוכר ומלח בקערה גדולה.
7. מוסיפים חמאה מומסת וחלב ומערבבים היטב, עד לקבלת בצק.
8. מקמחים משטח עבודה ומעבירים את הבצק אליו. משטחים לעובי של 1-1.5 ס"מ (או כמה שנראה לכם טוב. אני שיטחתי דק למדי).
9. קורצים עיגולים - או כל צורה אחרת - בגודל הרצוי, נניח 3-4 ס"מ. מוציאים את התבנית מהתנור ומניחים את עיגולי הבצק מעל המילוי. אין צורך לכסות את הכל, זה בסדר אם רואים את הפירות מתחת, אבל הניחו מספיק בצק כך שכל אחד יוכל לקבל חתיכה יפה :-)
10. מחזירים את התבנית לתנור ואופים עוד כ-20 דקות, עד שהפירות מבעבעים והבצק מתחיל להשחים-להזהיב.
11. ממתינים קצת ואוכלים חם (אני נוטה לומר לכם שרצוי עם גלידה או קצפת, אבל גם "סתם ככה" זה מעולה). אם הקרמבלר התקרר, אפשר לחמם כמה דקות בתנור לפני ההגשה.

הערות/תוספות/שדרוגים:
  • כמה דברים: קודם כל, אני התחלתי במלית הפירות ורק אחר כך המסתי את החמאה. אל תעשו את זה - הפירות כבר יהיו בתנור, והחמאה שלכם לא תתקרר מספיק, ואז תוסיפו אותה לקמח כשהיא עדיין חמימה, ואז הבצק יהיה שומני ומוזר ו.. התחילו בחמאה, טוב?
  • עוד משהו - אני תכננתי להשחים את החמאה אבל בסוף.. לא יודעת מה בדיוק קרה שם, היא סירבה להיות חומה. זה לא באמת משנה, השחמת החמאה רק אמורה לשפר את הטעם של הבצק, לא קריטי. אז אם לא בא לכם, או אין לכם זמן, פשוט המיסו אותה וצננו קצת. יהיה בסדר.
  • במקור תכננתי לכתוב ברשימת המצרכים שצריך שתי כוסות קמח, אבל הבצק שלי היה שמנוני, אולי בגלל החמאה החמאה, ולכן הוספתי עוד שתי כפות קמח.. ואז הסתכלתי שוב במתכון המקורי וראיתי שכתוב שם שצריך שתי כוסות פלוס שתי כפות קמח. אופס. אז כן, השתמשו בכמויות האלה...
  • מבחינת הבצק, אני קרצתי 25 עיגולים (בערך. סוג של פרחים) "גדולים" יחסית, והנחתי אותם בחמש שורות של חמש בתוך התבנית. אחר כך אספתי את הבצק, שיטחתי קצת שוב, וקרצתי עוד 16 פרחים קטנים יותר, אותם הנחתי בין חתיכות הבצק הגדולות יותר. זה ממש לא משנה, אתם יכולים לעשות מה שבא לכם.. הבצק לא באמת צריך להיות סימטרי, אפשר גם שתהיה חפיפה בין החתיכות השונות. מה שבא לכם.
  • אני חושבת שאולי הבצק צריך להיות עבה יותר, אבל שלי היה די דק. אף אחד לא התלונן.
  • לגבי זמן האפיה, משום מה לא כתבתי כמה זמן בדיוק אפיתי - ממש לא בסדר מצדי, אני יודעת, אבל זה לגמרי לפי העין. במקור כתבתי שצריך לאפות עשר דקות רק את הפירות ואז עוד 12-15 דקות עם חתיכות הבצק (הזמן השני היה לפי המתכון המקורי של הביסקטס), אבל אני ממש בטוחה שעיגולי הבצק שלי עדיין היו בהירים לגמרי אחרי רבע שעה. נראה לי שאפיתי עוד 20-25 דקות. ויש מצב שגם אפיתי את הפירות יותר מעשר דקות בהתחלה.. זה לא כזה חשוב, פשוט שימו עין והציצו מדי פעם - כשהפירות מבעבעים והבצק מקבל צבע, זה הזמן להוציא מהתנור. הוצאתם ואתם עדיין לא מרוצים? יאללה, תחזירו לעוד קצת זמן. פשוט קחו חתיכת אגס או תפוח מהתבנית (בטוח תצליחו למצוא אחת סוררת. או שמונה), תטעמו ותחליטו אם היא רכה מספיק או לא. ושוב, לגבי הביסקטס - פשוט רואים לפי הצבע.
  • מיותר לציין שהמתכון יעבוד עם פחות או יותר כל פרי, כן? כנ"ל לגבי בצק למעלה.
  • וכן, אתם יכולים להשתמש בסוכר מסוג אחד בלבד. אני החלטתי להתחכם עם החום הכהה והחום הבהיר, אבל אתם ממש לא חייבים ללכת לקנות סוכר מצבע מסוים במיוחד בשביל הקרמבלר הזה. למען השם, אפילו את המילה קרמבלר המצאתי, אתם לא באמת לוקחים ברצינות משהו ממה שאני אומרת, נכון?
  • אה, בצק. שאריות. יישארו לכם שאריות, כנראה. אלא אם תחליטו להסתיר את כל הפירות עם הבצק, ואז אולי לא יישאר בצק. אני יצרתי גוש מהשאריות שלי, עטפתי בניילון נצמד והקפאתי. עוד לא ניסיתי להכין ביסקטס עם השאריות, אבל אני נוטה להאמין שזה יעבוד. שתדעו.
  • קיצור, זה עוד אחד מהמתכונים האלה שהוא מושלם כמו שהוא, אבל אתם יכולים לשחק איתו קצת לכל מיני כיוונים, והוא בטוח עדיין יצא מעולה. כאילו.. פירות אפויים, תבלינים, בצק. מה יכול להיות רע?


6 תגובות:

נועה אמר/ה...

ביסקטס. קרעת אותי.

אור מהממת !

איזה כיף שיש את הבלוג הזה.

אנונימי אמר/ה...

מבחינתי ביסקטס זה עוגיה בבריטית לעומת קוקי האמריקאי. ככה משתמשים הדודים מאנגליה של אשתי

mekoopelet אמר/ה...

מה, ביסקט זה לא ביסקוויט? באסה...

עלמה אמר/ה...

נהדרת את מורקייק. באתמ מוזר לראות פוסט מהעבר, מזל ששינית את הסגנון והוספת את הטקסטים הארוכים- זה הרבה יותר כיף!

omeran אמר/ה...

יש את המילה 'רקיק', שמבחינתי מתאימה לכל מוצר מאפה שאין לי שם אחר בשבילו. כשנתקלתי בסקונס זה התאים גם להם.
ולטעמי שילוב של קרמבל וקובלר אמור לתת קרומבלר (ככה גם אין חכמולוגים שינסו לתקן אותך).

אור אמר/ה...

ובכן, אני יודעת ש"ביסקיטז" זה לחמניות (במיוחד בהתחשב בזה שבדרך כלל אוכלים את זה עם אוכל מלוח. פעם ראשונה שאני נתקלת בביסקיטז על פירות ולא על צלי וכיו"ב). זה כנראה לא תרגום מדויק, אבל זה התרגום שנתקלתי בו בכל מתכון. כאילו, יש ביסקוויט בבריטית שזה עוגייה, ויש ביסקיטז אמריקאיים שזה מין לחמניות כאלו.
והדרך ההגיונית להילחם בקונספירציה היא למצוא את האשמים, לתלות אותם, למשוך אותם ואז לחתוך לרבעים (נו, זה http://en.wikipedia.org/wiki/Hanged,_drawn_and_quartered). אני מניחה שזה עובד גם עם בצק.

הוסף רשומת תגובה