> פרגון לשתי חברות - או עוגת שוקולד צ'יפס פרווה ומיני מאפינס שיש חלבה ואגוזי לוז פרווה | Morcake

15 בספטמבר 2012

פרגון לשתי חברות - או עוגת שוקולד צ'יפס פרווה ומיני מאפינס שיש חלבה ואגוזי לוז פרווה

אתם בטח ממש מבולבלים עכשיו.


אני מבינה אתכם. הרי כבר לפני כמה ימים סגרתי את השנה הנוכחית עם עוגת תפוחים בדבש, לא פחות, ואיחלתי לכם שנה טובה וכל מיני דברים - אם כי נמנעתי מברכת השתהיו-לראש-ולא-לזנב הקבועה שלי - אז מה פתאום אני כותבת שוב לפני החג?


זה חוקי בכלל?


אז קודם כל, בלי לחץ. זה לא שפתאום חשבתי על קינוח פצצה, מדהים, הורס לערב החג שהייתי חייבת חייבת חייבת לשתף אתכם ולגרום לכם להכין, אז אין צורך בביקור בהול בסופר בערב החג.


באמת נראה לכם שהייתי מאלצת אתכם לעשות קניות בערב ראש השנה? ככה אתם מכירים אותי? אני לא שונאת אתכם, למען השם.


אבל אבל.

אחרי ערב החג מגיע החג, נכון? ואחריו יש עוד אחד. הערת ביניים: הלב שלי עושה ריקוד קטן בכל פעם שאני נזכרת כמה מדהים יוצאים החג השנה, חופש-wise. וזהירות, ספוילר: גם ליל הסדר יוצא טוב השנה, בניגוד ליום שישי המטופש של שנה הבאה.


אז בכל אופן, אני משערת שבמהלך החג תהיה לכם עוד לפחות ארוחה משפחתית אחת, או על האש עם חברים. לי, למשל, מתוכנן ביום שלישי פיקניק עם המשפחה. וביום שני? שינון שמונה מתכוני עוגות, לקראת מבחן ביום שישי. בלי לחץ אמרנו, אה?


קיצור. בהיותי המלאך שאני, חשבתי לעזור לכם עם קינוח לאחת הארוחות האלה. לא איזו עוגת שכבות מטורפת או מוס כבד א-לה-ערב-חג, אלא עוגה בחושה.. אולי (מיני) מאפינס.. משהו בקטנה. פשוט להכנה, פשוט לאכילה. טעים וקל וטעים. וקל.

על הדרך, אני רוצה לפרגן לשתי חברות: תראו, אני ממעטת להכין מתכונים מבלוגים ישראליים. אני מאד נהנית לקרוא אותם, אל תבינו לא נכון (כפי שתעיד הרשומה הזו. וכן, אמרתי רשומה בכוונה. אם מדברים על בלוגים בעברית, מדברים על רשומות. לא על פוסטים. כי ככה החלטתי), אבל את רוב המתכונים שלי אקח - לפעמים כפי שהם, לפעמים קודם אפרק לחלקים ואהפוך למשהו שונה לגמרי - מבלוגים דוברי אנגלית.


אבל הפעם יצא לי להכין ביום אחד שני מתכונים משניים מהבלוגים האהובים עלי - ובמקרה גם הכותבות עצמן אהובות עלי מאד. בחיים האמיתיים-לא-וירטואליים והכל. היתה לנו איזו ארוחה בעבודה ואני, מן הסתם, הופקדתי על הקינוח. חשדתי שאולי חלק מהנוכחים יעדיפו את הקינוח שלהם פרווה, אז החלטתי לפנות לבישול בזול וטולטולים, בתקווה שבבלוגים האלה אמצא משהו לא-חלבי-אך-שווה.

ואמנם, הבנות לא הכזיבו. אצל כל אחת מצאתי מתכון לעוגה בחושה אחרת - בשני המקרים עשיתי כמה שינויים, בעיקר במתכון של טל, ומיד אפרט אותם. אבל! כיוון שלא שיניתי מספיק כדי לקרוא למתכונים "שלי", וכיוון שאפילו לא תרגמתי אותם מאנגלית, אני לא אכתוב כאן את המתכונים עצמם. אתם לגמרי מוזמנים לקפוץ אל ביזול וטל כדי לקבל את המתכונים עצמם (לינקים בהמשך).


יאללה מוכנים?

***
נתחיל בעוגה של בישול בזול. ממש לפני שבועיים פרסמה ביז מתכון לעוגת שוקולד צ'יפס פרווה עם ציפוי שוקולד מתקשה ודביק. לי לקח בדיוק ארבעה ימים כדי להכין את העוגה הזו.

האמת היא שלא שיניתי כמעט שום דבר במתכון. נכון, השתמשתי בקמח עוגות במקום קמח לבן רגיל. ולא היה לי מספיק מיץ תפוזים כדי למלא כוס שלמה, אז השתמשתי בקצת פחות מכוס שלמה והוספתי מעט מים כדי להשלים לכוס.

אה, וגם אפיתי יותר זמן. ביזול מבקשת לאפות על חום של 180 מעלות במשך ארבעים דקות. אני התחלתי בחום הזה, אבל אחרי רבע שעה כבר קיבלתי עוגה בצבע של בחורה מטופשת שיצאה לשמש בצהרי היום ולא מרחה קרם הגנה - שחומה שחומה, עוד רגע שרופה. אז הנמכתי את החום למשהו שהיה בין 150 ל-160 מעלות. בסך הכל, כולל רבע השעה הראשונה, אפיתי כמעט חמישים דקות.

אני אוהבת את התמונה הזו. היא גורמת לי להרגיש כאילו אני גרה ביער.
אם כי אין לי שום רצון אמיתי לגור ביער.

אבל אתם יודעים, זה כבר עניין של סוג התנור ומיקום התבנית בתנור ומיקום הכוכבים בשמיים ושאר הדברים הרגילים שמשפיעים על אפיה. בעיקר מיקום הכוכבים בשמיים.

חוץ מזה, הייתי ילדה טובה ועקבתי אחר ההוראות עד הסוף. השתמשתי בשוקולד מריר קצוץ ולא בשוקולד צ'יפס. אפיתי בתבנית קוגלהוף. לא חיכיתי מספיק זמן כדי להפוך את העוגה, אז כמעט שליש ממנה נשאר לי בתוך התבנית ולכן נאלצתי לנסות לכסות את החלקים החסרים בעזרת ציפוי השוקולד.

אתם אולי צוחקים עלי עכשיו, אבל אם תקראו את הפוסט (רשומה! עברית!) והמתכון של ביז, תראו שזה בדיוק מה שאמור לקרות. ואמרתי לכם, אני ילדה טובה שעוקבת אחרי הוראות.


ואיך יצא? בדיוק כפי שהייתם מצפים - זו עוגה פשוטה, לא מתחכמת (רק אני מדמיינת עכשיו עוגת מוס שפולטת כל מיני הערות ציניות ומתנשאות? כן? oh well), אבל טעימה. מאד טעימה. וקלה. ופשוטה. אמרתי כבר שהיא טעימה?

בשורה התחתונה, השארתי אותה במטבח בעבודה לשעה בערך, וכשחזרתי כדי לחתוך חתיכה לחבר שהגיע מאוחר באותו יום והבטחתי לו שאשמור לו - נשארו רק פירורים. אופס.


***
בואו נעבור למתכון השני. אם במתכון של בישול בזול כמעט לא נגעתי, אז במקרה של טולטולים המצב כמעט הפוך.

קודם כל, במקרה הזה מדובר בעוגה ישנה הרבה יותר -עוגת שיש חלבה ואגוזי מלך מלפני שנה פלוס פלוס. אם אני זוכרת נכון, זה המתכון הכי פופולרי של טל.


חוץ מזה, כאן כבר העברתי את העוגה התעללות קלה. אבל אמא של המתכון אישרה לי, אז הכל בסדר.


קיצור.


את העוגה הזו הפכתי בכלל למיני מאפינס. כי כל דבר יותר כיף בצורת מיני מאפינס. וכי כבר היתה לי עוגה גדולה אחת, רציתי משהו יותר עוגייתי מבחינת הגודל.

חוץ מזה, השתמשתי בכמות קטנה הרבה יותר של חלבה מבמקור - עקרונית, נשארו לי בבית רק באזור ה-100 גרם חלבה וניל (שאריות מהעוגה הזו), וטל ביקשה להשתמש ב-250 ג'. מה עושים? מאלתרים. נעזרתי בתגובות על המתכון הזה אצל טל, והחלטתי להגדיל את כמות הנוזלים מחצי כוס לכוס. טל השתמשה בחצי כוס מיץ תפוזים, אבל אני גמרתי את כל שני התפוזים שלי על העוגה של ביזול. אז סחטתי מיץ לימון, אבל פחדתי להשתמש בכוס שלמה כדי לא להחמיץ את העוגה לגמרי. לכן השתמשתי בחצי כוס מיץ לימון והוספתי חצי כוס מים.

אתם יכולים לראות בתמונה הזו הומאז' לא מוצלח לתמונה של טל

ואם כבר השתמשתי במיץ לימון, אז למה לא לנצל את הלימון עד תום ולגרד לתוך הבלילה קצת קליפה? נכון מאד, אין סיבה לא לעשות את זה. את זסט הלימון הוספתי לפני שהוספתי לבלילה את המיץ והמים.


מבחינת האגוזים, לא היו לי אגוזי מלך, אבל היו לי בבית אגוזי לוז שכבר מזמן מזמן חיכו שאעשה איתם משהו. ובכן, רגע התהילה שלהם הגיע - לקחתי חצי כוס אגוזי לוז, קצצתי אותם - לא ממש דק - והשתמשתי בהם במקום באגוזי מלך.


מה עוד? גם כאן השתמשתי בקמח עוגות ולא קמח רגיל, אבל זה פשוט כי זה מה שהיה לי פתוח. לא קריטי בכלל.



כן זרמתי עם עניין עוגת השיש של טל - אחרי שמילאתי את תבנית המיני מאפינס שלי בבלילה, העברתי בערך חצי כוס מהבלילה שנשארה לי לקערה נפרדת וערבבתי עם שתי כפיות אבקת קקאו. טפטפתי מעט מהבלילת השוקולד לתוך כל שקע בתבנית, ובהתחלה ניסיתי לשייש קצת עם הסכין, אבל בגלל שהמיני מאפינס כל כך קטנים (מי היה מאמין שמיני מאפינס יהיו קטנים?!), זה עשה קצת בלאגן בתוך המנז'טים, אז מהר מאד ויתרתי ופשוט לא נגעתי אחרי שטפטפתי פנימה את בלילת השוקולד.


על התהליך הזה של העברת-בלילה-בהירה-לקערה-נפרדת-ולערבב-פנימה-קקאו חזרתי מספר פעמים, היות שהייתי צריכה לאפות שלוש (!) תבניות של מיני מאפינס. זאת אומרת, תבנית אחת.. אבל בשלוש נגלות. כן, יוצאת כמות די מטורפת - שבעים ושניים, 72!!, מיני מאפינס. זמן האפיה, אגב, מן הסתם התקצר משמעותית. אם טל אפתה את העוגה הגדולה שלה 35-40 דקות על 180 מעלות, אז למיני מאפינס שלי הספיקו כעשר דקות באותו החום.


ומה השורה התחתונה פה? אני מודה שלקח להם קצת יותר זמן מאשר לעוגת השוקולד צ'יפס, אבל כשחזרתי למטבח בפעם השניה, הקופסא היתה ריקה לגמרי. בואו לא נשכח שהיו 72 מאפינס. זאת אומרת, אממ... 69. יכול להיות שטעמתי אחד מכל תבנית בלילה הקודם, מיד לאחר יציאתם מהאפיה. אל תסתכלו עלי ככה, הייתי חייבת לבדוק שהם יצאו טוב! ולהזכירכם, אני בכלל לא אוהבת חלבה.


***
בכל אופן, אם לסכם עוד פוסט ארוך מהרגיל (אני מתחילה לחשוב שאין באמת משמעות לזה שאני אומרת על כל פוסט שהוא ארוך מהרגיל, נכון?), אז ככה:


1. עוגות פרווה יכולות להיות טעימות.

2. ביזול וטל לא סתם כותבות מצחיק ומצלמות/מאיירות מהמם, יש להן גם מתכונים מוצלחים.

3. ככל שעובר הזמן, אני חופרת עוד ועוד ומצליחה לסתום את הפה פחות ופחות.

4. יש מלא חופש בחודש הקרוב, הידד!

5. ביום שישי הקרוב כולכם תחזיקו לי אצבעות בעודי מכינה עוגת שכבות מסובכת ומקבלת ציון עליה. 

6. הסיבה היחידה שבאמת כתבתי עוד פוסט לפני החג היא כדי לאחל לכם שתהיו לראש ולא לזנב.

7. אני אחזיק את עצמי ולא אאחל לכם את זה.

8. אז יאללה, שנה טובה (שוב) ושתהיו לראש ולא לזנב!

9. אוף. so close.

10. אין לי מה לכתוב פה. אבל אם כבר הגעתי עד תשע, זה פשוט בזבוז לא להמשיך לעשר.


8 תגובות:

נטלי אמר/ה...

שנה טובה!

עלמה אמר/ה...

שתהיי לראש ולא לזנב כי בראש יש פה ואוכלים שם ובזנב יש רק זנב שזה אומנם שעיר אבל פחות כיף!

עלמה אמר/ה...

האאאא התגובה שלי כן אושרה! איזה יופי. נראה לי שהמחיקה של התגובות בעבר הייתה בגלל שהאייפי שלי היה מחו"ל. אולי

אפרת אמר/ה...

את כל כך מצחיקה!! אני הולכת לישון עם חיוך מטופש על הפנים {: ושתהיה שנה מלאת חמאה ובהצלחה ביום שישי!!

טל אמר/ה...

קודם כל תודה על הפרגון
הכל יצא לך מאמם ומושי-מושלם!
שתהיה לך שנה טובה ומתוקה כמוך, עדינה כמו לאטה, וטעימה כמו ריבועי מוקצ'ינו!

ושתהיי לראש ולא לזנב...:)

גל אמר/ה...

אז כמו שאמרתי לך, אני כמעט ולא קורא בלוגים של אפייה, וסיימתי את הפוסט הזה כשאני מלקק את השפתיים.

איילת אמר/ה...

חדשה אצלך :-)
חג שמח!!

יובל שם טוב Yuval Shem-Tov אמר/ה...

המיני מאפינס האלה ממש חמודים ובא לי אותם. ואני גם אוהב חלבה (או חלווה?). בכל מקרה, חג שמח ושנה טובה! (:

הוסף רשומת תגובה