> טורלוש מייפל-פקאן | Morcake

1 באוגוסט 2012

טורלוש מייפל-פקאן

אז זה מה שקרה:


הגעתי הביתה באזור שש בערב, הדלקתי מזגן ושטפתי את הר הכלים שחיכה לי בסבלנות בכיור במשך יומיים. מינוס שתי תבניות שכבר לא היה לי מקום לייבש אותן על השיש, אז הן עדיין ממתינות לתורן. 


ואז עברתי לסלון (שזה, בעצם, פשוט להסתובב ולהתיישב. ככה זה בווילה הענקית שלי). התיישבתי על הספה. הדלקתי טלוויזיה. בהיתי בבחור היפני שקצת נראה כמו אשה מסתובב כמו משוגע על סוס הסמוכות (מי ידע שככה קוראים למכשיר הזה?) ועושה עמידת ראש באוויר, בעודו אוחז שתי טבעות ענק, ובאופן עקרוני פשוט עושה לי סחרחורת. והתחלתי לכתוב פוסט. השעה היתה באזור שש וחצי.


כתבתי על זה שאני לא יודעת מה לעשות ואני מתלבטת, כי מראש תכננתי לפרסם פוסט היום: לספר לכם על אחת העוגות שלקחתי לעבודה לפני שבועיים בדיוק, לכבוד יום הולדתי, ולכתוב על יום ההולדת ועל זה שאני זקנה ועל כל הדברים שכבר כתבתי בשנה שעברה.


רמזתי לכם שחטפתי עצבים כשהגעתי הביתה והסברתי שההתלבטות שלי היתה בין כתיבת פוסט יום ההולדת המקורי לבין הוצאת כל הקיטור שלי. ואז אמרתי "אני לא יודעת אם יעניין אתכם לדעת ש..." וסיפרתי את כל הסיפור - על זה שהכניסה לחניה של הבניין שלי היתה חסומה על ידי טכנאי של הוט ושהתקשרתי ארבע פעמים למספר שהוא השאיר על חלון הרכב והוא לא ענה, ובסוף מצאתי אותו בדרך נס באחת הדירות בבניין. ואז הוא לא ענה לי כששאלתי אותו - פעמיים! - אם הוא צריך שאזיז את הרכב שלי (שחסם אותו, כי לא היה לי מקום אחר לעמוד בו) וזה עצבן אותי עוד יותר, אבל על הדרך ראיתי שפקח נהדר - הגיבור שלי - הצמיד לו דו"ח לאוטו, חרף פתק ה"פקח, אני מתקין דברים לאחת הדירות בבניין" שלו. הו קארמה, אין עלייך.
המשכתי ואמרתי שבדיוק כשניסיתי לתמרן קצת את האוטו שלי קדימה-אחורה כדי שהטכנאי יוכל לעוף לכל הרוחות אבל אני עדיין אוכל להיכנס בלי לעשות רוורס לרוחב כל הרחוב שלי (כן, לרוחב הרחוב), הגיע אוטו מאחוריי והתחיל לצפור לי בטירוף, אפילו כשעשיתי לבחורה המצפצפת סימנים שגם אני רוצה להיכנס לחניה. ואז היא המשיכה לצפור, בקושי נתנה לי להיכנס, לא נתנה לי הזדמנות לתמרן בתוך החניה הבלתי אפשרית שלי ובסוף עוד באה לנזוף, עד שהסברתי לחצופה את העניין עם הטכנאי ("למה חסמת אותי?" את רצינית? לא ראית את האוטו של הטכנאי שחסם את החניה? "אז למה לא אמרת לו לצאת?" התקשרתי אליו והוא לא ענה, אז הלכתי לחפש אותו בבניין. "אה". מעין נפנוף התנצלות וחצי חיוך) והיא התנצלה, ואני יכולתי להמשיך בחניה שלי, שלעניות דעתי מגיע לי עליה פרס נובל (היה עוד משהו, לא זוכרת מה, שטענתי שהגיעה לי עליו מדליה אולימפית. אה כן, על זה שעשיתי כלים אפילו שהייתי גמורה מעייפות ושהיום אשכרה התזתי על עצמי מים מהבקבוק שלי בעבודה על מנת להתעורר וכמובן שזה לא באמת עזר), כי היא באמת נוראית. והיום השכנים החדשים החליטו לאתגר אותי בעזרת ערמת קרטונים - שניה בגודלה רק לערמת הכלים שהיתה בכיור שלי עד לפני כמה שעות - אשר ניצבה לה בדיוק במסלול הכניסה שלי לחניה-שבחיי-שלפעמים-נראה-לי-שהיא-יותר-צרה-מהרכב-שלי.


קיצור, אז זה מה שעשיתי. כתבתי שאני מתלבטת בין פוסט יום הולדת לבין "אני לא יודעת אם יעניין אתכם" ואז כל הסיפור. מבינים? כאילו על הדרך סיפרתי את הסיפור, ואז טענתי שזה בטח לא יעניין אתכם, אז לא משנה. הרגשתי שנונה ומצחיקה.  מעתה קראו לי היבריס.

תאמינו לי שבסוף הערב (ערב.. על מי אני עובדת, לילה) זה היה הרבה יותר גרוע.
(חדי העין - או סתם אנשים עם ראייה סבירה - ישימו לב ברקע לעוגת הבננות שתככב בפוסט הבא. טוב, חלק ממנה)

התחלתי לכתוב על העוגה. סיפרתי לכם שהכנתי עוגה קנדית "הפוכה" בשם טורלוש (tourlouche) ושהתבססתי על מתכון של לינדסי מ-Gingerbread Bagels ושבמקור מניחים בתחתית התבנית אגוזי מלך במייפל, אבל אני השתמשתי בפקאנים, ושמעל זה יוצקים בלילת עוגת תבלינים, במקור עם קינמון, אגוז מוסקט וציפורן - אצלי רק עם קינמון. ושאני השתמשתי בחלב, אפילו שבמקור צריך יוגורט, אז הבלילה שלי היתה נוזלית, אולי נוזלית מדי, אבל שבכל זאת יצאה לי עוגה מעולה. אה, ושאופים את העוגה, הופכים אותה, אוכלים אותה ושמחים ממנה.


זאת אומרת, כתבתי חלק מזה. מתישהו לחצתי על משהו ואז נתקע העמוד ואני, לתומי, הייתי בטוחה שהפוסט נשמר, כי הפוסטים תמיד נשמרים אוטומטית כל כמה דקות, אז לא יקרה כלום אם פשוט אחזור עמוד אחורה בדפדפן.


טעות. טעות חמורה.

חזרתי למסך ריק. הפוסט נעלם. ניסיתי את רשימת הפוסטים - נאדה. כאילו לא קרה מעולם. שעתיים וחצי של עבודה והמון המון מילים חופרות ירדו לטמיון. ועל זה נאמר: כל הבאסה.


בהיותי הקלישאה שאני, פניתי לשני חבריי הטובים בעולם כולו, בן וג'רי. קיוויתי שהם יסייעו לי וינחמו אותי קצת, אבל הררי הצ'אבי האבי וקרמל סוטרה (טעם שקניתי לראשונה השבוע, כי הוא חדש והסתקרנתי, אבל ככל הנראה ייפרדו דרכינו בתום הקופסא. החלק השוקולדי של הגלידה ממש משתלט, ואני לא מתה על גלידות שהן שוקולד בבסיס) רק עשו לי רע (שלא לדבר על מה שזה עושה לכפתורי המכנסיים שלי).


לכן החלטתי שאין מנוס, עלי להתמודד בגבורה עם הטרגדיה (אני יודעת שהתרגלתם לקרוא לי היבריס, אבל מעתה קראו לי מלכת הפרופורציות) והכאב ופשוט לכתוב מחדש את הפוסט. אז לקחתי את הפוסט המאד מבולגן שלי.. ובלגנתי אותו קצת. אני יודעת, אדם נורמלי היה מנצל את המשבר כדי לעשות סדר בבלאגן. אבל אני בחורה נונקונפורמיסטית.


קיצור.. כל מה שאני רוצה שתדעו זה שהעוגה הזו ממש שווה. העוגה עצמה עסיסית וקינמונית, והציפוי הפקאני-מייפלי פשוט מעולה. והשכנה שלי מעצבנת. וגם הטכנאי של הוט. אבל זה לא כל כך קשור לעוגה.

***
טורלוש מייפל-פקאן
מקור המתכוןGingerbread Bagels, עם מספר שינויים שלי, כפי שציינתי כמה פסקאות למעלה.

כמות: תבנית עגולה בקוטר 23-24 ס"מ (לינדסי אומרת 23. אני השתמשתי ב-26, כי תבנית ה-24 שלי היתה תפוסה).

מצרכים:
1/3 1 כוסות קמח לבן
1/2 2 כפיות אבקת אפיה
1 כפית קינמון
1/4 כפית מלח
40 ג' חמאה רכה
1/2 כוס סוכר לבן
2 ביצים גדולות
2/3 כוס חלב
1 כוס סירופ מייפל (אני פשוט השתמשתי בבקבוק שלם של 250 מ"ל)
200 ג' פקאנים קצוצים גס מאד, או בכלל לא (במקור 1/4 1 כוסות)

אופן ההכנה
1. מחממים תנור ל-180 מעלות ומשמנים היטב את התבנית.
2. מערבבים קמח, אבקת אפיה, קינמון ומלח בקערה. מניחים בצד.
3. מניחים חמאה וסוכר בקערת המיקסר. מחברים וו גיטרה ומקרימים היטב, על מהירות בינונית-גבוהה.
4. מוסיפים ביצים, אחת אחת, וטורפים היטב - ממתינים להיטמעות הביצה הראשונה לפני הוספת השניה.
5. מוסיפים חלב וחומרים יבשים לקערת המיקסר לסירוגין: מתחילים בשליש מכמות היבשים, לאחר מכן חצי מהחלב, שליש נוסף מהיבשים, שאר החלב ושאר היבשים. מערבבים עד לקבלת בלילת אחידה.
6. מניחים סירופ מייפל בסיר ומביאים לרתיחה. מסירים מהאש.
7. מוסיפים פקאנים לסיר ומערבבים היטב, כך שכל האגוזים יהיו מצופים במייפל.
8. מעבירים את הפקאנים במייפל לתבנית ומשטחים לשכבה אחידה.
9. יוצקים את בלילת העוגה מעל הפקאנים. מיישרים עם לקקן ומשתדלים לכסות את כל האגוזים עם הבלילה.
10. אופים למשך כ-35 דקות, או עד שקיסם/סכין הננעץ במרכז העוגה יוצא נקי. אצלי, למשל, זה לקח עשרים ומשהו דקות (לא זוכרת כמה בדיוק, סליחה!).
11. מצננים מעט את העוגה בתבנית ולאחר מכן הופכים על צלחת הגשה. אם נופלים פקאנים במהלך ההיפוך, מחזירים אותם למקומם. או שהולכים אותם, מה שמרגיש לכם יותר נכון באותו רגע.

הערות/תוספות/שדרוגים:
  • ציינתי כבר קודם, אבל אני חוזרת על כמה דברים: ראשית, אני השתמשתי בחלב במקום יוגורט, כי יוגורט זה מגעיל. לכן קיבלתי בלילה הרבה יותר נוזלית מהמתכון המקורי של לינדסי. העוגה שלי עדיין יצאה מעולה, אבל אתם יכולים להשתמש ביוגורט, אם בא לכם. גם שמנת חמוצה אמורה לעבוד טוב, לדעתי.
  • הלאה. תבלינים: לי היה רק קינמון בבית (פשוט שום ופלפל שחור הרגישו לי פחות מתאימים), אבל אפשר לזרום עם המקור ולהוסיף חצי כפית אגוז מוסקט ורבע כפית ציפורן. או לשחק עם הכמויות.. או להשתמש בתבלינים אחרים, אם בא לכם. אבל בלי פפריקה, טוב?
  • ולבסוף, לגבי האגוזים: במקור משתמשים באגוזי מלך. אני השתמשתי בפקאנים. השתמשו במה שאתם רוצים, אפילו שלבו מבחינתי. מי יאמר לכם לא.
  • אה אה, עוד משהו מבחינת המרכיבים (אחר כך נעבור לעוד כמה הערות טכניות): תראו, אני השתמשתי בסירופ מייפל איכותי או אמיתי או וואטאבר. לרוב אני לא אחת כזו שתאמר לכם "השתמשו רק בסירופ אמיתי, לא בחיקוי בטעם מייפל", אני הכי משתמשת בחיקוי בטעם מייפל. אבל היה לי סירופ אמיתי.. וזו היתה עוגה לכבוד יום ההולדת שלי, אז הרגשתי חגיגית. ותכלס, המייפל די דומיננטי פה, כך שבשורה התחתונה אני חושבת שאני נוטה כן להתפלצן הפעם ולבקש מכם יפה (לא לדרוש או להתעקש. רק לבקש יפה אבל להשאיר את ההחלטה בידיכם, כי אני סומכת עליכם) להשתמש בסירופ אמיתי ואיכותי.
  • לינדסי מבקשת ממש יפה שתכסו את כל האגוזים עם הבלילה, כדי שלא יצוצו פקאנים בתוך העוגה האפויה. אני השמתשתי בתבנית קצת גדולה מדי עבור כמות הבלילה במתכון, אז הבלילה שלי לא ממש כיסתה את כל הפקאנים, כך שמדי פעם צץ לו איזה אגוז בתוך העוגה שלי. לומר לכם שזה היה רע? כלל וכלל לא. אז בקטנה - בלי לחץ גם אם לא הצלחתם לכסות את הכל, סבבה?
  • שמתם לב מהתמונות שאני הכנתי הפוך? התחלתי באגוזים במייפל ורק אז הכנתי את בלילת העוגה. עשו מה שנוח לכם, זה בסדר גם ככה.
  • אני לא מציקה לגבי זמני האפיה בדרך כלל, אבל פה יש הבדל לא קטן בין מה שמצוין במתכון עליו התבססתי למה שקרה בפועל אצלי: במקום שלושים וחמש דקות, לעוגה שלי הספיקו עשרים ומשהו דקות. אז נכון, אני לא זוכרת אם מדובר ב-21 או 29 דקות, ויש הבדל די גדול בין שני המספרים, אבל עדיין.. שימו לב ואל תשכחו את העוגה בתנור. תכלס, יכול להיות שהעוגה שלי היתה טובה גם אחרי 35 דקות בתנור, אבל יש מצב שהיא היתה מתביישת, אז פשוט.. היו ערניים. זה הכל. תודה.
  • אני הולכת לתת פה שוב רגע של התפלצנות, אז אני מבקשת את סליחתכם מראש, אבל here goes: יש משהו מאד סתוי בעוגה הזו, עם טעם הקינמון הדומיננטי והפקאנים והמייפל וכל האווירה הקנדית הזו.. that being said, חבריי לעבודה (אוקיי, גם אני) התמודדו איתה יפה מאד גם באמצע יולי, ליתר דיוק ביום הכי חם בחודש בערך, זה שדיברו עליו שבועיים מראש שכמה-חם-הולך-להיות-ביום-רביעי.
  • ותודה לבלוגספוט על שהרסו לי את הפוסט רק פעם אחת...



איזה יום מוצלח אולימפיאדה-wise היה היום, אה? יש כבוד.

15 תגובות:

אנונימי אמר/ה...

היי,

קודם כל, קבלי שתיים-שלוש מדליות אולימפיות- על הכלים, החניה והסבלנות להקליד שני פוסטים :).
שאלה חשובה: אפשר להשתמש בפקאנים מסוכרים? או שזה הורס את הקטע של המייפל? או אפשר להחליף את המייפל במשהו אחר?

pimpf אמר/ה...

חחח היפני זה היוצ'ימורה הליידי בוי הזה, שנמאס כבר לראות את הפרצוף שלו!!!!
כל הכבוד שכתבת שוב את הפוסט, אני במקרים כאלה מתייאשת ועל סף בכי, ובסוף לא עושה כלום... (או מתמצתת דברים בחצי משפט).

ptitim אמר/ה...

אז א. מזל טוב! ב. איזה מזל שהיו לך את הכוחות הנפשיים האלה לכתוב אותו מחדש. אחרת מעולם לא הייתי יודע שיש לך יום הולדת (ראי א'). ג. זה לא תקין מה שאת חושבת על יוגורט, נצטרך לתקן לך את זה. ד. איך לעזאזל פנית לגלידה תעשייתית (עם כל הכבוד לבן וג'רי, ויש, המון) כשיש לך בבית עוגת פקאנים ומייפל!?

גל אמר/ה...

אז א. מזל טוב! ב. איזה מזל שהיו לך את הכוחות הנפשיים האלה לכתוב אותו מחדש. אחרת מעולם לא הייתי יודע שיש לך יום הולדת (ראי א'). ג. זה לא תקין מה שאת חושבת על יוגורט, נצטרך לתקן לך את זה. ד. איך לעזאזל פנית לגלידה תעשייתית (עם כל הכבוד לבן וג'רי, ויש, המון) כשיש לך בבית עוגת פקאנים ומייפל!?

mekoopelet אמר/ה...

לא לא, תסלחי לי רגע שאני לא מתייחסת לעוגה (שנראית טעימה בטירוף, הפקאנים האלה, ועכשיו אני עוד בעבודה..איך את עושה לי את זה?), אבל, נמחק לך כל הפוסט? אני הייתי מקדישה לתקרית הזאת פוסט שלם, בלי תמונות, בלי מתכון, רק המון מילים עצובות... ותרשי לי לתקן אותך, על תקרית כזאת לא אומרים "כל הבאסה", משתמשים בביטוי האמיתי... "כל (המילה הזאת שלא נעים לי לכתוב עכשיו כי גם ככה בעלי אומר שנהייתי גסת רוח...)".
והמון מזל טוב ליום ההולדת

אנונימי אמר/ה...

מורצ'יבה11111111!
טורלוש זה בן דוד של קיורטוש?

אנונימי אמר/ה...

מזל טוב!!!! והעוגה מעלפת!! מצאתי מה אני הולכת לעשות לארוחת שישי... תודה.
מי יתן ותזכי ל120 שנה של עוגות מבלי שתהפכי לסיר ג'חנון למשפחה תימנית בת 15 נפשות.

בישול בזול אמר/ה...

מסכימה איתך בהתעקשות על מייפל אמיתי. זה פשוט לא אותו טעם.
ולמה השמטת את החלק בסיפור שבו ניקבת את הצמיגים של השכנה והטכנאי?

אור אמר/ה...

דווקא אני בסדר עם יוגורט בעוגות, למרות שאני לא משוגעת על יוגורט סתם (זה באמת מגעיל). הוא סוגשל "מאזן" קסמים שהופך דברים לפחות מתוקים. אולי כדאי לנסות מטעמי נוזליות הבלילה...?
והידד לשנאת גלידות-שבבסיסן-משוקולד. אני לא מבינה איך אנשים לא קולטים שזה לא טעים (never use no double negative!)? ראיתי תמונה של קופסה של הטעם החדש בעמוד הישראלי של בן & ג'רי'ס בפייסבוק, וחשבתי שהם סתם גנבו אותה מהאתר האמריקאי. טוב לדעת (אם כי אף אחד, בינתיים, לא מחליף את דאבלין מאדסלייד אהובי).
העוגה נראית סוף. אם לא הייתה לי כבר עוגה ליומולדת של הבנזוג (עוגת Portal, אני חושבת) - הייתי לגמרי בודקת אותה השבוע.

אפרת אמר/ה...

omg, אחד הפוסטים המרגשים, המזעזעים, המצחיקים...
את הגיבורה שלי - אם היה נמחק לי פוסט הייתי פורצת בשביתה של יומיים ושוקלת מעבר לוורדפרס!
והעוגה נראית בכלל מדהימה! ביג לייק לתמונה מלמעלה! :)

עלמה אמר/ה...

תגובה בבקשה אל תמחקי הפעם..

Mor אמר/ה...

אנונימי #1, אני מתארת לעצמי שאפשר להשתמש בפקאנים מסוכרים, אבל יש מצב שזה יהיה מתוק מדי. קשה לי לחשוב על משהו אחר להשתמש בו במקום מייפל, במקרה הזה, שיהיה פחות מתוק. אני חושבת שאם כבר פקאן סיני, אז אפשר פשוט להניח את הבלילה בתבנית ומעליה פקאנים. רק פקאנים, בלי מייפל. זה לא יצא אותו הדבר בדיוק, אבל נראה לי שזה יכול לעבוד.

פימפף - hellooooo זו הגירסא המתומצתת של הפוסט ;-) וכן, יוצ'ימורה.. טוב, אולי הוא נראה כמו בחורה, אבל לפחות השם שלו גברי.

גל, א. תודה רבה ב. זה נכון, יש לי כוחות על נפשיים, אני משהו ג. רבים כבר ניסו וכשלו, אבל bring it on ד. ד. נראה לך שהעוגה היתה אצלי בבית כשכתבתי את זה??? היא כבר נלקחה לעבודה מזמן ומאז נעלמו עקבותיה. אני לא מכינה עוגות הביתה, כי אני גרה עם עצמי ומה שיקרה זה שאני אוכל לבד את כל העוגה. לכן הפתרון ההגיוני הוא לקנות בן אנד ג'ריז הביתה ולאכול את כל הקופסא(ות) לבד.

פתיתים, ע"ע תגובתי לגל ;-)
(כן, אני יודעת שאתם אותו אחד. זו בדיחה, למען הסר ספק)

מקופלת, תודה :-) וצנזרתי את עצמי, אני בלוג kid friendly. מקסימום PG-13.

גוגול, כאילו דא. בן דודו הקנדי של הקיורטוש.

אנונימי #2, רוב תודות. זו כנראה הברכה הכי מוזרה - זאת אומרת מקורית - שאיחלו לי אי פעם.

ביז, ששש. לא מדברים על זה. לא רוצה שיהיו הוכחות כתובות נגדי.

אור, איזה יופי שאת מבינה ללבי בעניין הגלידה. אצלי, אגב, דאבלין מאדסלייד רביעית ברשימה (צ'אבי האבי, ונילה טופי קראנץ' וסינמון באנז הם השלישיה הפותחת שלי. ממש מוזר, אני בחיים לא כזו החלטית לגבי שום דבר.. חוץ מגלידה, מסתבר).

אפרת, ראית מה זה? אני מספקת לקוראיי חוויה מטלטלת, מסעירת חושים, מופע אור קולי. ולא לא, א ת הגיבורה ש ל י (לא יודעת למה. just because).

עלמה, יש! הצלחת!

אנונימי אמר/ה...

את מהממת, רק שתדעי.

אור אמר/ה...

אוקיי, עכשיו דגימת ה"קרמל סוטרה" אני יכולה להגיד: זה מושלם. כאילו, כן, יש שם גלידת שוקולד כך שאי אפשר לאכול יותר משתי כפיות בלי שזה יימאס (לי לפחות), אבל גוש הקרמל שיושב בפנים לגמרי שווה את זה. זה כמו הקרמל של הסאנדיי של מקדונלד'ס. אני מכורה לקרמל הזה. אני לא מבינה למה לא מוכרים פשוט צנצנות שלו. אני בטוח אקנה. באופן אישי הרבה יותר מצא חן בעיני מצ'אבי האבי (עם היתרון של "אני לא יכולה לאכול יותר מכפית וחצי בלי לחטוף הרעלת שוקולד"). מצד שני, זה עדיין לא דבלין מאדסלייד.

Mor אמר/ה...

אור, אני מוכנה לספוג הרבה דברים, אבל בשום פנים ואופן לא ירידות על צ'אבי האבי! you take that back. עכשיו עכשיו עכשיו. אני.. אני פשוט לא מצליחה - פיזית - להבין את הביטוי "יותר מצא חן בעיני מצ'אבי האבי". יש שם איזה כשל לוגי. קחי רגע, תחשבי על הדברים שוב, בצורה שקולה, ותחזרי אלי. טוב? טוב.

הוסף רשומת תגובה