> קוביות מוקצ'ינו וקינמון | Morcake

23 באוגוסט 2012

קוביות מוקצ'ינו וקינמון

מה שאני באמת רוצה לומר - שוב ושוב ושוב - זה איזה-באסה-שחושך-למה-מחשיך-כבר-בשבע-וחצי-אוף-אוף-אוף-למה-חורף- באמצע-אוגוסט-אוף-למה.


אבל היות שאני חוזרת על עצמי כבר שנתיים פלוס פלוס, אני לא אומר את זה. אני לא אקטר ואתבכיין על החושך ועל זה שהייתי צריכה להדליק אור בבית בשעה הרבה יותר מדי מוקדמת.


במקום, אני אספר לכם על זה שסוף סוף מצאתי את ייעודי בחיים: אני הולכת להיות כוכבת קולנוע.


באמת. מה אתם צוחקים? אני ככה קרובה (דמיינו שאני מצמידה את האצבע לאגודל) לזה שיגלו אותי.


אני אסביר.*


*בואו נחזיק כולנו אצבעות שההסבר שלי יהיה פחות בלתי נסבל מההסבר של אלין לגידי גוב בפרסומת של בזק


הקבוצה שלי בעבודה עובדת על איזה משהו, יחד עם עוד כל מיני אנשים. הפרטים לא ממש חשובים ו/או מעניינים ו/או ידועים לי. בקיצור, יש איזו תחרות, נראה לי, והאנשים האלה החליטו להגיש את המוצר לשם. הדבר כרוך בהצגת סרט קצר, עד עשר דקות.


אני עובדת על הדבר הזה מאד בעקיפין, אבל איכשהו בכל זאת מצאתי את עצמי משתתפת בסרט, ואפילו לוהקתי לאחד משלושת התפקידים המדברים (בניגוד לשלושת הסטטיסטים הנוספים). וכשאני אומרת "לוהקתי", אני מתכוונת שה"במאי"-"צלם" של הסרט הסתכל עלי אחרי שכמה אנשים אחרים סירבו ושאל אם אני מוכנה לגלם את אחד התפקידים. בהיותי הבחורה הקלילה והזורמת שאני (הכניסו כאן צחוק היסטרי), הסכמתי.


הליהוק התבצע אתמול, הצילומים נערכו כבר היום. אתם יודעים איך זה בשואו ביז.


בעקרון, הדמות שלי - מנהל IT ממורמר - רק אמרה "לא" לכל דבר שביקשו ממנה וצעקה ללא הרף על אחד העובדים שלה. זאת אומרת, שלי. "שקט, ג'וני!" "אתה מפוטר, ג'וני!" "הזהרתי אותך, ג'וני!" רק באנגלית...


אי שם בהוליווד, שפילברג נע באי נוחות בכסא.


בקרוב בבית הקולנוע הקרוב לביתכם. חוץ מהעניין של "בקרוב", "בבית הקולנוע" ו"קרוב לביתכם" - הכל נכון.
בום! מחולות ירושלים!


קיצור.


ממש רגע לפני הפריצה הגדולה שלי, החלטתי לאפות לכם משהו קטן. בכל זאת, כנראה שבקרוב כבר לא יהיה לי יותר מדי זמן פנוי. כאילו.. בין קריאת תסריטים להתרוצצות בין פרמיירות, למי יהיה זמן להיכנס למטבח?

אני יודעת שהתמונות מתחילות להיות משונות עכשיו. אם לא היה מחשיך בשתיים בצהריים, אולי זה לא היה קורה. אוף.

לא מזמן ראיתי איזה מתכון לריבועי קפוצ'ינו - מעין עוגיות קטנות ומרובעות עמוסות קפה, שוקולד וזיגוג קינמון. זה נראה לי טעים. זה נראה לי קל. אבל לא התחברתי לשם "קפוצ'ינו", כי.. זה לא התאים.

just a pinch. מתה על זה.

לכן החלטתי לשנות את השם ל"ריבועי מוקה". שוקולד וקפה זה מוקה, לא? הגיוני.


אבל אז החלטתי להתייעל - הוצאתי את החמאה הדרושה למתכון מהמקרר בעודי מתרגמת את ההוראות לעברית. אך שומו שמיים, הפלא ופלא, קרה הבלתי יאומן: בפעם הראשונה מאז עברתי לדירתי לפני למעלה מחמישה חודשים, היתה לי במקרר חבילה. בודדת. של חמאה. אחת, אתם קולטים? חבילה אחת. של מאה גרם. איך נפלו גיבורים.


המתכון דרש מעל מאתיים גרם. מה הייתי אמורה לעשות? בהמשך לקלילות והזרימה של אתמול, החלטתי (אתם לא טועים. זו הפעם הרביעית שהשתמשתי בפועל הזה בחמש הפסקאות האחרונות. כולי אסרטיבית והחלטית לאחרונה!) לנסות to wing it, להשתמש רק במאה גרם החמאה שלי, ולראות מה קורה.


הבצק יצא פירורי. המתכון אמר שהוא אמור לצאת פירורי, אבל אממ.. הוא יצא ממש פירורי. בואו נאמר שהיה לי יופי של שטרויזל. לכן הוספתי לו קצת חלב, כי זה הנוזל היחיד שהיה לי בבית והרגיש הגיוני (זה היה או זה או קופסא פתוחה של רסק עגבניות). הטריק עבד, ומפה לשם ריבועי המוקה שלי - מחוזקים בכמה כפות חלב - כבר התחילו להרגיש לי יותר כמו קפוצ'ינו. אבל בעצם, עדיין היה שם שוקולד. אז.. מוקצ'ינו? יאללה מגניב. מוקצ'ינו. קוביות* מוקצ'ינו עם קינמון.


* כן, החלטתי גם ש"קוביות" נשמע לי יותר טוב מ"ריבועים"

מה קרה לשוליים שנחתכו שניה ורבע אחרי התמונה הזו? שלושה ניחושים

בתכלס, מה אתם צריכים לדעת על הקוביות האלה? קודם כל, שהן טעימות מאד מאד מאד. בהנחה שאתם אוהבים קפה, שוקולד וקינמון. ותאמינו לי, אתם אוהבים. גם אם נדמה לכם שלא - אתם כן. אני יודעת מה אני אומרת.

חוץ מזה, הן ממש קלות להכנה. בהנחה שכשאתם באים לרדד את הבצק שלכם עם מערוך (אם תגיעו למצב שאתם נזקקים למערוך), תזכרו שבמטבח שלכם יש ארונות לא רק על הרצפה, וכך תמנעו מלדפוק את הראש שלכם ממש חזק באחד הארונות האלה.

ואז נהיה בוקר. והצהבהבות עזבה את התמונות שלי. הידד.

ממש חזק. חזק ברמה שלרגע חשבתם שאולי יורד לכם דם, וכבר דמיינתם איך אתם מסיעים את עצמכם למיון, אבל בסוף גיליתם שהכל בסדר ולמחרת נשארה לכם רק בליטה טיפה-כואבת-אבל-לא-היסטרית בראש.


אה, ומה עוד אתם צריכים לדעת על הקוביות האלה? שאם בתום האפיה תחתכו את עוגיית הענק המלבנית שלכם לקוביות ממש ממש קטנות, תקבלו כמות עצומה. ותוכלו לאכול את הקוביות האלה בחמישיות. כמו פיצוחים. וזה גם לא ייחשב לכם קלורית, כי הקוביות ממש קטנות. הגוף בכלל לא מצליח לקלוט אותן.


מה אתם מסתכלים עלי ככה? אמרתי לכם שתוכלו לעשות את זה, לא אמרתי שזה מה שעשיתי.

טוב בסדר, זה מה שעשיתי. אבל אני מתהלכת לי עם פגיעת ראש כבר יומיים, מה אתם רוצים ממני?


אתם מפוטרים, ג'וני!

אוף, עזבו אותי כבר. דברו עם הסוכן שלי, סבבה?


***
קוביות מוקצ'ינו וקינמון
מקור המתכוןEverybody Likes Sandwiches (נושא אחר לשיחה אחרת, אבל אני לא לגמרי מסכימה עם הטענה הזו), עם כמה שינויים - הרבה פחות חמאה, חיזוק הפן הקינמוני, תוספת של חלב, כל מיני כאלה. קיצור, נשנעתי מאד על המתכון הזה, אבל מה שהכנתי בסוף לא זהה לו.

כמות: אני אפיתי בתבנית "גדולה" של טוסטר אובן (שזה כמו האחות הקטנה של תבנית תנור גדולה) וחתכתי לקוביות ממש קטנטנות. הכמות תלויה בגודל הריבועים (או מלבנים. או משולשים, אם אתם רוצים לתת ביטוי לצד היצירתי שלכם היום).. בכל אופן, אני חתכתי לקוביות שכל צד שלהן באורך של 1.5-2 ס"מ, ויצאו לי 160+ קוביות.

מצרכים:
100 ג' חמאה רכה, חתוכה לקוביות
1 כוס סוכר חום דמררה
1/2 1 כפות אבקת נס קפה (לא גרגרים. אלא אם כן ממש תרסקו אותם לאבקה קודם)
1 כפית תמצית וניל
2 כוסות קמח לבן
1/2 כפית אבקת אפיה
1/2 כפית מלח
4 כפות חלב
כ-300 ג' שוקולד, קצוץ גס (ראו הערה בהמשך)

לזיגוג
4 כפות חלב
3/4 כוס אבקת סוכר
1/4 כפית קינמון

אופן ההכנה:
1. מחממים תנור ל-190 מעלות ומרפדים תבנית גדולה בנייר אפיה.
2. מניחים חמאה, סוכר, קפה ווניל בקערה. מקרימים בעזרת מטרפה (ראו הערה בהמשך) - טורפים היטב עד שהכל החמאה נמסה ומתקבלת תערובת חלקה וקרמית עד כמה שניתן.
3. מערבבים פנימה קמח, אבקת אפיה ומלח.
4. לאחר שהתקבלה תערובת פירורית, מוסיפים חלב ומערבבים. התערובת עדיין תישאר די פירורית, אבל אמורים להתקבל גושים גדולים יותר ממה שהיו לפני הוספת החלב.
5. מקפלים פנימה שוקולד ומשתדלים לפזר באופן אחיד בבצק.
6. מעבירים את כל הבצק לתבנית ומשטחים לשכבה מלבנית אחידה בעזרת הידיים. אם צריך, אפשר לשטח וליישר בעזרת מערוך.
7. אופים כעשר דקות, כאשר מומלץ מאד לסובב את התבנית לאחר כחמש דקות. שימו לב: במתכון המקורי נאמר כי שמונה דקות הספיקו ואפילו היו קצת יותר מדי - אצלי עשר היו פיקס. פשוט השגיחו על התנור..
8. בזמן שקוביית המוקצ'ינו הענקית מתקררת, מכינים את הזיגוג: מניחים חלב, אבקת סוכר וקינמון בסיר קטן. מבשלים על אש בינונית, ומערבבים מדי פעם עם כף עץ, עד שהכל נמס והופך לנוזל אחיד. ממשיכים לבשל, תוך כדי ערבוב, רק עד שהתערובת מתחילה לבעבע. מסירים מיד מהאש.
9. יוצקים את הזיגוג (לא צריך לחכות שהוא יתקרר) על המאפה: אפשר למזוג ישירות מהסיר, אפשר להניח כפות-כפות ולמרוח עם הכף עצמה או עם לקקן.. העיקר שבסוף כל המאפה יהיה מזוגג.
10. מצננים וחותכים לקוביות, רצועות, או כל צורה רצויה.

הערות/תוספות/שדרוגים:
  • כמה הערות, כפי שהבטחתי במתכון עצמו: בעקרון צריך להשתמש בערך ב-300 ג' שוקולד מריר ולקצוץ אותו גס. כמובן שאפשר להשתמש גם בשוקולד צ'יפס או לשלב כמה סוגי שוקולד. אני, למשל, לקחתי בערך את כל השוקולדים שהיו לי בבית ושילבתי: 100 ג' שוקולד מריר של ורד הגליל, 50 ג' שוקולד מריר 70% של לינדט ו-50 ג' שוקולד לבן של עלית. קיבוץ גלויות זה כאן? לגמרי. אה, ולמה לא הוספתי עוד 100 ג' שוקולד? כי בתור בחורה שהיתה רוצה לפדר את פניה באבקת קינמון מדי בוקר ולהניח מקלות קינמון בשיער, הרגיש לי שהדבר הכי נכון זה לתגבר את כמות הקינמון במתכון. אז הוספתי חצי כוס קינמון צ'יפס שאמא ואבא הביאו לי מארה"ב לא מזמן.
  • איך הגעתי למצב שיש לי בבית חצי חבילה פתוחה של שוקולד 70% של לינדט כבר יותר מחודשיים ועדיין לא אכלתי את הכל? תעלומה.
  • אין לכם מושג מה זה הקינמון צ'יפס האלה שאני מדברת עליהם? אולי אם הייתם מחבבים אותי בפייסבוק, אז הייתם יודעים על מה אני מדברת.
  • אגב, הצ'יפס האלה נדבקו אחד לשני בצורה לא הגיונית והפכו למעין גוש אחד כל גדול (בואו לא נעמיד פנים שזה דבר רע, טוב?), אז נוצר מצב שהיו לי פשוט צ'אנקס גדולים של קינמון בקוביות שלי. ועל זה נאמר - ווהו!
  • הלאה. אני השתמשתי במטרפה עבור הקרמת החמאה והסוכר וגם כל השאר - הוספת הקמח וכו'. אפשר להשתמש במיקסר, זה כנראה יהיה יותר מהיר ותזיעו פחות. מצד שני, תרגישו הרבה פחות badass ולא תהיו שריריים כמוני. הכניסו שוב את הצחוק ההיסטרי מההתחלה.
  • ולשאלה שאתם בטח עומדים לשאול: לא, ברור שלא באמת היתה סיבה לזה שלא השתמשתי במיקסר פרט לזה שהתעצלתי להוציא אותו מהארון.
  • לגבי הקפה: כן, אפשר להשתמש באספרסו, זו אפילו ההמלצה במקור. לי אין אספרסו בבית, כי זה של גדולים, אז השתמשתי בנס קפה פשוט של עלית (תירגעו, אני לא שותה את זה. זה רק לעוגות). ומבחינת הכמות - שימו כמה שבא לכם. אוהבים טעם של קפה? תנו בקפה. אני כמעט הוספתי שתי כפות, ואז חזרתי בי, כי פחדתי שזה יהיה יותר מדי. במחשבה שניה, נראה לי שזה בסדר ;-) לא אוהבים קפה? הוסיפו כפית. או שאל תוסיפו בכלל. או שתכינו משהו אחר, למה אתם מתעקשים על המתכון הזה, מצחיקים?!
  • אוקיי, עוד משהו אחד. מבחינת העבודה עם הבצק וסידורו בתבנית: אני העברתי אותו גושים-גושים ומעכתי לתוך התבנית, כי הוא היה מאד פירורי. בהתחלה יישרתי עם הידיים, אחר כך עם המערוך (ונאלצתי להוציא את נייר האפיה מהתבנית בשביל זה, כי המערוך היה גדול מדי. או שהתבנית היתה קטנה מדי. הממ) ואז עוד קצת עם הידיים.  לאחר מכן עברתי על היקף המלבן הבצק עם האצבעות והידקתי, כי היו שם כמה חתיכות שהיו קצת מפורקות ולא מחוברות לשאר המלבן. אחרי זה רידדתי עוד קצת - השתדלתי למלבן את הבצק כל הזמן - ולבסוף החזרתי את נייר האפיה לתבנית. כשעשיתי את זה הוא קצת התפרק שוב, אז הידקתי עוד טיפה עם הידיים. בקיצור, מעכתי אותו...
  • שמעו, הדבר הזה באמת טעים, אפילו שמישהו בעבודה אמר לי ש"זה לא נראה כמו עוגיות". האמת, אולי הוא קצת צדק - זה יותר קורנפלקס עשיר במיוחד מאשר עוגיות. מישהו אחר בעבודה טבל את הקוביות בקפה, אז בתכלס אין סיבה שלהניח כמה בתוך קערת חלב ולאכול בהנאה בכפית בכף (רק אני אוכלת קורנפלקס בכפית?) לא יעבוד. challenge accepted?
  • אה אה. אתם לא באמת צריכים שאומר לכם את זה, אבל ליתר בטחון: בחייכם, אל תוותרו על המלח, טוב? בשבילי? תנקס.



קאט.

19 תגובות:

Dina Levant אמר/ה...

standing ovation נראה סוף. אנסה בטוח בהקדם. קחי איתך קצת לקאן, שיהיה ליוסף סידר קינוח כשר:)

אנונימי אמר/ה...

נראה מעולה!
כמה זמן הן נשמרות במקרר?

רוני אמר/ה...

כרגיל, כותבת נפלא והמתכון נראה מצויין ! הולכת לנסות בסופ"ש !

תמר (ההיא מהמייל), היי אמר/ה...

הרשי לי לומר לך היישר מלונדון, שהפוסט נפלא והמתכון נראה אש. אש!

אנונימי אמר/ה...

נראה אחלה מתכון. מחכה בקוצר רוח למתכונים הנהדרים שלך.

אפשר להקפיא?

שבת שלום

בישול בזול אמר/ה...

מור, הפרסום סובב לך את הראש. את השתנית לגמרי! איפה מורקייק השורשית, הצנועה, והאוטנטית? זהו הגעת להוליווד ושכחת את כולנו??

אפרת אמר/ה...

זה נראה פשוט כל כך כל כך טעים!!!
אני הולכת להרגע...
. . . .
או אם ג'י
. . . . .

גיל אמר/ה...

נראה מעולה!
יש מצב שזה נכנס אצלי לתנור בעוד 3...2...1...

טל אמר/ה...

כוכבת קולנוע? בליטות בראש? מכות מארונות? תבנית קטנה מידיי?
למי אכפת כשיש בפוסט הזה סינמון צ'יפס או גאד או גאד
באלי חמש קוביות או עשר או תבנית

אוף מור אוף,זה נראה יותר טעים מאיך שתיארת אתזה

Mor אמר/ה...

אנונימיים #1 ו-#2: אני ממש לא בטוחה כמה זמן הקוביות נשמרות במקרר, אם כי אני משערת שכמה ימים, אפילו שבוע או יותר. אצלי הן נעלמו מהר מאד.. ולגבי הקפאה, לא ניסיתי אבל אני כמעט בטוחה שזה אפשרי. יש לי אפילו תחושה שלאכול אותן ישירות מהפריזר יכול להיות להיט.

ביז - התשובה היא כן, שכחתי את כולכם. אתם commoners. איי דונט דו קומונרז. לפחות עד שהסרט הבא שלי יהיה כשלון קולוסאלי בקופות ואצל הצופים ואז אני אחווה נפילה גדולה ודכאון קשה ואחזור אליכם על ארבע.

avronsharon אמר/ה...

אין מצב שאת יוצאת להוליווד אני מחבבת מדי את המתכונים שלך שאיכשהו תמיד טיפה מופרכים מספיק לעמוד בטעם המדויק שלי. אני שמה את המתכון הזה איפשהו במגירות הזכרון שלי לאחרי שאני אסיים את הדיאטה שהתחלתי ביום ראשון

avronsharon אמר/ה...

נו לא יצא לי טוב מופרכים במובן המעולה של המילה כלומר יצירתיים ומפתיעים

Mor אמר/ה...

שרון, זה בסדר, לקחתי את זה בקטע טוב עוד לפני התיקון. מופרך זה השחור החדש :-)

דפנה י. אמר/ה...

חדשה פה.

הצחקת אותי מאוד-מאוד, זה כיף.

אחלה מתכון!

MoranSha אמר/ה...

אני מודה, לא ממש התלהבתי מהמתכון כשרק קראתי אותו, אבל הבעל רצה.. מה, לא יקבל? (אני אבהיר - תמיד אני אומרת לו לבחור מה הוא רוצה שאני אאפה, הוא לא מצליח, ואז כמו עם ילדים אני מראה לו כמה אופציות והוא בוחר מה שהוא רוצה. כלומר, כשאין לי כוח להחליט יוצא שאני עדיין מחליטה, בגדול..).
איך אני אגיד את זה? יצא מהמם!
התערובת שלי אמנם לא יצאה מאוד פירורית, אני משערת שזה בגלל שהשתמשתי באספרסו רותח שהמיס את החמאה יופי יופי, וגם לא חיכיתי שהמאפה יתקרר לפני ששפכתי עליו את הזיגוג (http://i.qkme.me/3pmb20.jpg), אך בכל זאת... כה נימוח ונהדר!!! הידד! אני בטוחה שמחר זה יתקשה ויהיה נהדר אף יותר. ואני שוקלת ברצינות את עניין ההקפאה.

Mor אמר/ה...

מורן, יא badass אחת :-)
איך אני שמחה שיצא טוב ושאהבת. תמיד כיף לשמוע שמתכון הצליח, ואפילו יותר כיף לשמוע ממישהו שבהתחלה לא התלהב ואז "was converted".

שרון לוי אמר/ה...

אני כבר צופה את משחקי מכות שילכו בבית שלי על המתכון הזה. הילדים שלי יחסלו אותו עוד לפי שאצליח לטעום.

אנונימי אמר/ה...

נראה מעולה!
יש מצב להפוך את זה לפרווה? אם כן, איך?

Mor אמר/ה...

הממ פרווה.. בשלוף - מרגרינה במקום חמאה ומים במקום חלב. או חלב קוקוס.
יש מצב ששמן יכול להחליף את החמאה, אבל אני לא יודעת לומר האם זה באמת יעבוד או לא. שווה בדיקה :-)

הוסף רשומת תגובה