> בלוג דיי (טוב בסדר, בלוג נייט) 2012 | Morcake

31 באוגוסט 2012

בלוג דיי (טוב בסדר, בלוג נייט) 2012

היי! מה שלומכם? הכל טוב?

יופי. אני שמחה שבאתם. שבו. רוצים קפה? כמה סוכר?

היום אין מתכון, רק כמה מילים טובות. "כמה". ממש. אתם כבר מכירים אותי מספיק טוב כדי לדעת שזה יהיה הרבה יותר מ"כמה".

בקיצור. בלוג דיי. מי זה, מה זה?

אם הבנתי נכון, מדובר ביום בו בלוגרים ממליצים על בלוגים אחרים אשר קשורים או לא קשורים לתחום שלהם. נניח אוכל. בעקרון אמורים להמליץ על חמישה בלוגים, אבל החוקים לא מאד נוקשים. שוב, אם הבנתי נכון.

אבל יכול להיות שהבנתי לא נכון, בכל זאת.. שמעתי על היום הזה רק שנה שעברה. וזה הזמן להודות שמבחינתי, בלוג דיי = היום בו זכיתי לפרגון בבצק אלים ולראשונה מאז הקמת הבלוג היה לי מספר תלת ספרתי של כניסות. צר עולמי כעולם נמלה אשר עפה על עצמה.

בכל אופן, שנה שעברה שמעתי על היום הזה כשהוא כבר התרחש ולא היה לי זמן להעלות פוסט מתאים. השנה, לעומת זאת, ידעתי מראש שה-31 באוגוסט הוא הבלוג דיי המפורסם (תוהים למה דווקא התאריך הזה? 31.08 - רואים שזה קצת נראה כמו Blog?), אך בכל זאת לא הייתי בטוחה אם אכתוב משהו או לא.

אתם מבינים, זה לא שאני לא אוהבת לפרגן לאנשים. להיפך, כיף לי להחמיא להם (למי שצריך. לא לסתם אנשים זרים ברחוב. אלא אם כן הם אנשים זרים שמגיע להם לקבל מחמאה). פשוט.. ידעתי שאם אתחיל, לא יהיה לזה סוף.

כאילו...

חמישה בלוגים? רק חמישה?

את מי הייתי אמורה להשמיט מהרשימה?

את אפרתטל וביז, שלוש הבנות שאני מאד אוהבת לקרוא ושאפילו ביליתי איתן מעט זמן איכות בחיים האמיתיים?

אושיות כמו מאיהנטלי וחן, שאף רשימת מומלצים לא תהיה שלמה בלעדיהן?

את עלמה, שהכתיבה שלה כל כך יפה שהייתי פשוט רוצה להיות חברה שלה היא?

את דניה ודיאנה, ה-power couple של עולם צילום ועיצוב האוכל?

אולי את הבנים של פוד גבר, שבינינו.. להיות בחורה ולומר שאת אוהבת את הבלוג שלהם, זה כמו להיות בחורה ולומר שאת אוהבת כדורגל - סוג של ניסיון עלוב להיות מגניבה. אבל היות שאני כבר שנתיים חופרת לכם על זה שהעולם שלי עוצר כל שנתיים, בזמן היורו או המונדיאל, נראה לי שאתם יכולים להאמין לי שאני באמת אוהבת כדורגל. וגם את פוד גבר.

אז מה, את הדר, שהבלוג שלה פשוט מגניב ואני לחלוטין סתומה על זה שעדיין לא לקחתי בשלוש ידיים (אל תסתכלו עלי ככה, אני תמיד יכולה לשאול יד של מישהו לכמה דקות) את ההצעה שלה להיפגש ולצלם לי אוכל (אוקיי, המשפט הזה היה הגיוני בראש שלי, אבל עכשיו הוא סתם מוזר), רגע לפני שהיא הופכת לצלמת סופר מפורסמת וסופר נחשבת וסופר דופר? הדר, אם את קוראת את זה - צפי פגיעה. ניסיון #2 לתאם פגישה... בקרוב... בהודעת הפייסבוק הקרובה אל ביתך.

או את גל וגיל (בנים, השמות שלכם ביחד נשמעים כמו מופע מצליח במיוחד לילדים. יאללה, להרים את הכפפה - יובל המבולבל, לפניך. הדוד חיים? eat our dust), שכתבו עלי דברים ממש כיפיים היום, ואם הייתי כותבת עליהם עכשיו זה היה נשמע כאילו אני רק מחפשת להתחנף אפילו שבעצם אני באמת אוהבת לקרוא את שניהם? גיל ברשימה שלי כבר הרבה זמן וגל.. נו באמת, ראיתם את התמונות שלו?

הממ.

אז כן, לא הצלחתי לצמצם את רשימת הבלוגים העבריים האהובים עלי. אולי אלך לכיוון אחר ואנסה להמליץ לכם על חמישה - רק חמישה - בלוגים דוברי אנגלית?

טוב, בואו נראה.

ג'וי וטרייסי חייבות להיות ברשימה. הן עדיין לא יודעות את זה, אבל הרבה יותר כיף להיות BFF בשלשה מאשר בזוג. החיים שלהם עומדים להשתנות ברגע שהן יפגשו אותי ויהפכו להיות חברות שלי. זה עניין של זמן.

גם ג'סיקה וקריסטן (סליחה, קריסטאאאן) שם. כי הן מצחיקות אותי בטירוף ולפעמים יש להן אחלה מתכונים.

לינדסי כתבה ספר על בצק עוגיות (!!!!!!). שונה כתבה אחד על מרשמלו.

אל ג'ני אני יודעת שאני יכולה לפנות בכל פעם שבא לי מתכון אמריקאי (כן, בבולד). עם שוקולד. וחמאת בוטנים. ושוקולד במילוי חמאת בוטנים. ואם אפשר, שכל זה יהיה חלק מעוגיה שהבצק שלה עוטף עוגיית אוריאו שלמה. אתם אולי חושבים שאני ממציאה, אבל זה בדיוק סוג הדברים שתמצאו אצלה. ופעמים רבות - גם אצלי.

במישל ובג'יימי יש משהו שאני לא יודעת להסביר בדיוק. אבל המתכונים שלהן - אני אוהבת אותם. כמעט תמיד יש משהו טוב, ולרוב הרבה פחות טראשי מאצל ג'ני מהפסקה הקודמת.

אם אני פשוט רוצה מאגר גדול לנבור בו וכמעט בטוח למצוא משהו מתאים, אני קופצת לביקור אצל לורי. חוץ מזה, גם הבן שלה פתח בלוג לא מזמן, וזה באמת קטע חמוד.

אנדי סיפרה - ועדיין מספרת - על המסע שלה להוריד שישים ומשהו קילוגרמים ממשקל גופה, ועל הדרך היא גם מספקת מתכונים. וכותבת מצחיק. ונראית מדהים, ברמה שאני לא יכולה להפסיק להסתכל על התמונות שלה (שלה עצמה, לא רק של האוכל). ומספרת באריכות, כולל תמונות מעוררת קנאה, על נסיעות שלה לקוסטה ריקה עם חברה מדהימה לא פחות (מקנאה? אני? לא.. אמרנו שהיום רק מפרגנים, לא? טוב בסדר, לכל כלל וזה..... הכי מקנאה).

קריסטין כותבת יפה, המתכונים שלה מוצלחים ויש לה יופי של סטיילינג, כולל קטע חדש יחסית שבו היא מצרפת ציטוט הולם (אלוהים יודע איפה היא מוצאת את כל הציטוטים האלה) לכל מתכון. וחוץ מזה, היא סטודנטית לפיזיקה לשעבר שהפכה לאופה. אז אתם יודעים.. יש כבוד.

אמנדה והת'ר מכינות דברים יפהפיים שאני יכולה רק להתבונן בהם ביראת כבוד, אפילו לא להתחיל לחשוב על לנסות אותם בעצמי.

רוזי לקחה את עוגות השכבות לרמה אחרת לגמרי. שלא לדבר על עוגת האספרגוס ההורסת שלה.

ודב, כמובן. אני מרגישה שגם אם לא הייתי מזכירה אותה, מובן מאליו שהיא צריכה להופיע ברשימה הזו.


רגע, אז כמה אמרנו שצריכים להיות ברשימה הזו? חמישה בלוגים? כן, אממ.. מישהו יכול להלוות לי שתיים-שלוש רשימות שאני יכולה למלא?


טוב, אתם רואים? אמרתי לכם - אנחנו לא נגיע לשום מקום בזמן הקרוב. רשימת בלוגים עבריים? גדולה מדי. בלוגים באנגלית? ממש ארוכה מדי. אז מה עושים?

מוכנים לפשרה?

העניין הוא כזה: אני קוראת הרבה בלוגים של אוכל. באמת.. המון. ומה לגבי בלוגים לא-של-אוכל? פחות. הרבה פחות. ובכל זאת, מצאתי לי כמה שהייתי רוצה לספר עליהם. שניים דוברים עברית, שניים אנגלית. הולך?

יופי. תשובה נכונה.

***
The way I see it - אני לא ממש יודעת להגדיר את נושא הבלוג הדי חדש* הזה (למעשה, נראה לי שגם כותבת הבלוג לא סגורה על זה, בהסתמך על משבר הזהות הקל בפוסט הזה). אני יודעת רק לומר שאיה כותבת מצחיק בטירוף ושאני ממש שמחה בכל פעם שאני מגלה פוסט חדש אצלה. אה, אני יודעת גם לומר שהיא סיפרה לי משהו על קרואסונים עם זעתר לפני כמה זמן, והדבר הזה לא יוצא לי מהראש, ואני לחלוטין מתכננת להכין כאלה מתישהו בעתיד הבתקוה-לא-מאד-רחוק. ולהזמין את איה להכין איתי ולאכול איתי, ברור.

*די חדש? understatement. התינוק כולה בן חודשיים.

אשה הולכת לקולנוע - ימית לא מעדכנת את הבלוג בתדירות מאד גבוהה (שוב אנדרסטייטמנט - ארבעה פוסטים מתחילת השנה, ועוד תשעה עשר כל שנה שעברה), אבל כשהיא מעדכנת - היא מעדכנת. מדובר, כמה מפתיע בהתחשב בשם, בבלוג המבקר סרטים. יודעים מה? לא מבקר, יותר מנתח. יש ממש ניתוח מעמיק של הסצנות, הדמויות והרבה אהבה לא מאד סמויה לכריסטיאן בייל.
קראתי פוסטים על סרטים שראיתי, קראתי על כאלה שלא, ובשני המקרים נהניתי. אם זה נשמע לכם קצת כמו עבודה בספרות, רק על קולנוע (אז עבודה בקולנוע? לא יודעת, מעולם לא למדתי קולנוע..), אתם כנראה צודקים. אבל מדובר בעבודה ממש ממש מוצלחת שגורמת לכם (טוב, לי. אבל אתם יודעים שאתם יכולים לסמוך עלי, אז למעשה גם לכם) לרצות להמשיך לקרוא. וללכת לראות את הסרט עליו אתם קוראים.

Dear Photograph - תכלס, אני לא יודעת האם אפשר באמת להגדיר את האתר הזה כבלוג, אבל איטס מיי בלוג דיי אנד אייל קריי איף איי וואנט טו. חוץ מזה שזה לא באמת הבלוג דיי שלי, ואני לא באמת רוצה לבכות.
בכל אופן.. מדובר במיזם שהחל בחור קנדי, אם אני לא טועה, בשם טיילור לפני שנה, שנה ומשהו, ובמסגרתו אנשים מצלמים תמונה ישנה כלשהי הנמצאת בבעלותם על רקע המקום בו היא צולמה במקור. זה אולי נשמע מסובך, אבל רק כי אני נוטה לסרבל דברים. בעצם זה די פשוט. ויפה. והרבה פעמים מרגש ונוגע בדיוק בנקודה הזו שגורמת לכם לאיזו לחלוחית בעין. מה? בכי? לא, מה פתאום. פשוט נכנס לכם משהו לעדשה.
אגב, לא מזמן פורסם גם ספר המכיל את מיטב התמונות שהועלו בשנה האחרונה ל-Dear Photograph. האתר עצמו ממשיך להתעדכן מדי יום.

Pintrosity - אם אתם מחבבים אותי בפייסבוק, בטח כבר ראיתם את הקישור ששמתי לבלוג הזה לפני כמה ימים. אתם אולי כבר מודעים לאהבתי הגדולה לפינטרסט. גדולה? עצומה!
אז לפני מספר חודשים הוקם Pintrosity. מה זה, בעצם? a pin of great and often frightening size, force or complexity. מדובר בכל מיני דברים שהגולשים מצאו ב-Pinterest וניסו לשחזר. לפעמים בהצלחה, ברוב הגדול פחות. יש שם מתכונים לעוגות, כמובן, רעיונות לתמונות משפחתיות, סבונים ביתיים ועוד ועוד. מה שיפה בבלוג זה שהמטרה שלו היא לא רק להצחיק, כלומר הוא לא שם ללעג את הגולשים. כמובן שקשה לא לצחוק בקול רם כשקוראים משהו כזה או כזה, אבל לרוב האחראים (אחראי? אחראית? עוד לא ירדתי לעומק העניין) מנסים להבין מה מקור הבעיה ואיך אפשר לתקן אותה על מנת להגיע לתוצאה הרצויה, כלומר ה"דבר" המקורי מפינטרסט. קיצור, מצחיק ונחמד ואפילו יכול להיות מועיל.

***
אז זהו, אלה ארבע ההמלצות הלא-אוכליות שלי. אל תסתכלו עלי ככה, לפעמים אני עושה דברים שלא קשורים במאה אחוז לאוכל! קחו לדוגמא את ה-body scrub שמצאתי באינטרנט לפני כמה ימים והכנתי לי בבית (והרי לכם רגע בחורתי לחלוטין שיהווה פיצוי על וידויי האהבה שלי לפוד גבר): מערבבים בקערה כוס מלח גס עם רבע כוס שמן זית וקצת גרידת לימון, מעבירים לקופסא סגורה ושומרים באמבטיה. כשמתקלחים, אפשר להשתמש בזה בתור מעין סבון פילינג מגניב. או רוטב לסלט. מה שמרגיש לכם יותר הגיוני.

אה, אבל סתם שתדעו? רוטב לסלט זה אף פעם לא הדבר היותר הגיוני, ולא אכפת לי מול מה הוא ניצב.

יאללה, שיהיה לכם בלוג דיי (אולי בעצם נייט) שמח! ואם אתם יודעים מה טוב לכם, אתם תקפצו לביקור אצל כל אחד מהבלוגים שהמלצתי עליהם. וגם על אלה ש"לא"*.

*שמתם לב מה עשיתי? הכי המלצתי על מאתיים בלוגים במסווה של "אני לא יודעת מה לבחור". מי מתוחכמת?

נכון. אני. אבל זו היתה שאלה רטורית, באמת שלא הייתם צריכים לענות.

8 תגובות:

עלמה אמר/ה...

לדעתי בגלל שעלמה חוזרת לארץ עוד יומיים זה ממש רעיון טוב שתפגשי אותה ותהיי חברה שלה, ג'סט סיינג

shimurim אמר/ה...

W00T!

בחיי, ואני לא אומרת את זה כדי להיות נחמדה, שרציתי לכתוב פוסט אתמול ולשים אותך ועוד שתיים וביקורת על גלידה ולקרוא לזה "שלוש בלוגים גלידה" אבל נרדמתי ועכשיו כבר לא בלוג דיי! :(

ובכל מקרה, אני בטוחה שעוד ייצא לנו לצלם. עוד מעט יהיה לי כאילו הרבה זמן פנוי (מלבד הזמן בו אני מתכוננת לתערוכה הבאה שלי כן התערוכה הבאה שלי!)

אישה הולכת לקולנוע אמר/ה...

מוריל'ה, איזה כבוד בשבילי :)
כריסטיאן גם כן מוסר את אהבתו (כן!)

נשיקות

Mor אמר/ה...

עלמה, כן! OMG מה אני אלבש? נראה לי שזה מצדיק איזו שמלה חדשה. לא?

הדר, אני רוצה לקרוא פוסט שקוראים לו ככה! עזבי אותך, לפרסם פוסט בלוג דיי בבלוג דיי עצמו זה לגמרי לא שווה. את אמנית, את נונקונפורמיסטית, את יכולה לפרסם מתי שבא לך.
"התערוכה הבאה שלי" - תראי אותך.. אמרתי לך שאת אמנית! הידד לך! אנחנו חייבות להיפגש בחיים האמיתיים, ולו רק כדי שאוכל לומר לך "הדר? כן, הכרתי אותה בתחילת דרכה, עוד לפני שהיא היתה צלמת סופר חשובה ומפורסמת".

ימית, כבוד שהרווחת בכבוד (וואו, זה היה משפט מבלבל). מה חשבת, שסתם החמאתי לך בכל ההתכתבויות שלנו (והתגובות שלי שהבלוג שלך סרב לפרסם!) מתוך נימוס? וד"ש לכריסטיאן ;-)

אור אמר/ה...

את צריכה להרגיש ממש אשמה על פרסום העובדה שקיים ספרר בישול על בצק עוגיות. אני סטודנטית שמנסה לחסוך לטיול בחו"ל. אין לך לב?
העם דורש מתכון עם קרמל מלוח כפיצוי. זה יותר חשוב מצדק חברתי.

מעריץ (לא) אלמוני אמר/ה...

יהיה סיכוי לקבל מתכונים מעולים שכאלה שהם פרווה?

Mor אמר/ה...

אור, את צודקת. אני ממש מתנצלת, פעלתי בלי לחשוב. אנא סלחי לי. עכשיו בא לי קרמל מלוח.

ומר "אלמוני" - קיבלת השבוע שניים וגם בעבר ועוד תקבל. חוצפה של אנשים, זה משהו :-)

omeran אמר/ה...

הגעתי מהבלוג של גל (פתיתים) בעקבות ההמלצה שזה הבלוג הכי מצחיק בעולם. הוא צדק.

הוסף רשומת תגובה