> עוגיות שוקולד צ'יפס עצומות | Morcake

24 ביוני 2012

עוגיות שוקולד צ'יפס עצומות

שאלה לי אליכם: תכננתם פעם משהו במשך שנתיים?


אוקיי. סבבה. ועכשיו שאלה נוספת: תכננתם פעם עוגיות במשך שנתיים?


מישהו? קדימה. אל תתביישו. לא?


טוב, אני אתחיל. אולי זה יתן לכם אומץ להתוודות.


אם הייתם פה לפני אוקטובר האחרון, ודאי יצא לכם לשמוע אותי בוכה כמו ילדה קטנה מספרת בחינניות של בלרינה מילולית על הלימודים שלי. הלימודים האקדמאיים, כלומר התואר, לא לימודי הקונדיטוריה. על זה תשמעו אותי מייללת בהזדמנות אחרת.

אבל בסופו של דבר, לאחר ארבע שנים מפרכות, סיימתי. גם על זה כבר קראתם, לכן אין צורך שאספר לכם שוב על התואר או על שתי החברות הטובות שלי.

מה שכן אספר לכם עליו זה העוגיות שתכננתי להכין מזמן. כאילו.. ממש מזמן. היה לי ברור שכיוון שעבדנו כל כך קשה בשביל התואר הזה, אצטרך להכין לחברותיי משהו טעים כשנסיים אותו ו/או נקבל את התעודה עצמה. "אצטרך" במובן של "ממש ממש ארצה".


אז בשנה-שנתיים האחרונות הסתובבו לי בראש כל מיני רעיונות. לא זוכרת מתי בדיוק זה קרה, אבל די מהר התבייתתי על הרעיון של עוגיות עצומות - שוקולד צ'יפס, ברור - עם כיתוב שוקולדי. ולפני מספר חודשים, לאחר שהתחלתי לראות בפינטרסט כל מיני graduation caps מממתקים, החלטתי שלנסות להכין כאלה בעצמי לא יכול להיות רע: או שיצא לי משהו חמוד שאהיה מרוצה ממנו ואוכל להעניקו לחברות... או שיצא לי משהו מטופש ממש וכל כך מחריד שאוכל לצחוק על חשבונו - וחשבוני - בבלוג. win win.

בשבוע שעבר התקיים טכס קבלת התואר באוניברסיטה. זה היה אירוע משעמם למדי, למען האמת. הרקטור וסגניתו - שני אנשים שלא ראיתי מעולם, ואפילו אם אתקל בהם עכשיו ברחוב, כאילו.. פיזית אתקל בהם, ככל הנראה עדיין לא אזהה אותם - נאמו. זמרת שנראתה כמו כפילה של מיקי קם שרה שיר של קובי אפללו (לא מאמינה שזה קרה לי. זה גרוע כמעט כמו מחרוזת שירי צביקה פיק שנאלצנו לבצע בטכס הסיום של התיכון לפני אי אילו שנים), המשיכה ל"רק בגלל הרוח" (בגלל הרוח? כן? חשבתי שזה בגלל המדעים המדויקים) וגמרה אותי סופית עם "צעיר לנצח" (גבירותיי ורבותיי, ברוכים הבאים לטכס יום הזכרון לבוגרי תואר ראשון ו/או שני. ונעבור לשיר הסוחף הבא, "שריפה אחים שריפה"). איזה דוקטור או פרופסור נתן הרצאה מרתקת על משפט פיתגורס (כנראה שלא, פשוט אלו היו שתי המילים היחידות בהרצאה ששמעתי. בעצם זה לא מדויק, שמעתי אותו גם אומר אפלטון במלעיל, כאילו מדובר בחברו הטוב מהשכונה. "אני זוכר, כשהייתי ילד, ושיחקתי סטנגה עם אפ-LAT-ון". אפלTON, פרופסור/דוקטור, אפלTON. בחייאת, קצת כבוד..), מלווה במצגת מרטיטה בשחור לבן. חבוב, אם אתה לא יודע לעבוד עם פאואר פוינט, פשוט שחרר. היצמד למה שאתה טוב בו. תראה אותי - ברגע שהבנתי שמתמטיקה זה לא התחום שלי, ויתרתי. האמן לי, let go. זה יעשה לך רק טוב.


ואז עברו לחלוקת התארים: תואר ראשון. תואר שני. בוגר תואר ראשון בהצטיינות. בוגרת תואר שני בהצטיינות יתרה. תואר במדעי המחשב עם קולנוע. תואר במתמטיקה וכלכלה. תואר בגיאופיזיקה. תואר ב-אהההההה. שלוש עשרה שורות של בוגרים היו שם. שלוש עשרה. וכולם צעדו על הבמה בצורה מצחיקה (כן, גם אני. אבל היי, לפחות הפחד הגדול שלי לא התממש והצלחתי לא ליפול על הבמה!).



בקיצור, זה היה ארוך. ולחשוב שכמעט נאלצתי לעבור את זה לבד.


אתם מבינים, ניסו להושיב אותנו לפי שמות משפחה. אז כן, יש בזה הגיון, כי כשעולים לבמה וזה.. עניין הא"ב מצמצם את הבלאגן. הבעיה היחידה היא שחברותיי ואני התפזרנו על כל הא"ב - אחת בהתחלה, השניה באמצע והשלישית בסוף. לאחר שהתיישבנו, או ליתר דיוק - חברה אחת ואני התיישבנו וכעבור עשר דקות הגיעה השלישית, באיחור, והתיישבה - פנה אלי מישהו שלמד איתי וישב כמה כסאות לשמאלי בחיוך: "נראה לי שזו הפעם הראשונה והאחרונה בתואר שמפרידים ביניכן". מצחיק, בחור. מצחיק.

רואים כמה העוגיה גדולה? לא? הממ. בואו ננסה שנית.

ועכשיו? יותר טוב, לא? חכו, בסוף מגיע הכי טוב

אבל אז, כשכל באי הטכס כבר היו ישובים בכסאותיהם והאירוע עמד להתחיל, שמעתי את אחת החברות משמאלי קוראת בשמי. היא הראתה לי שהכסא מימינה והכסא משמאלה פנויים - כנראה היו בוגרים שהחליטו להבריז מהטכס, למרבה השמחה. הבטתי ימינה לעבר החברה השניה (כן, אני זאת שנמצאת באמצע הא"ב), ולאחר מספר שניות של החלפת מבטים מהוססים, עשינו מעשה: קמנו וצעדנו לעבר החברה עם הכסאות הפנויים. בדרך דרכתי על כמה אנשים, הצלפתי באחרים עם תיקי, ובאופן כללי - פשוט הייתי אני. אתם מבינים איזה נס זה שלא נפלתי על הבמה בהמשך הערב?!

ברגע שהתיישבנו יחדיו, לאחר שעשינו רעש ובלאגן בדרך, נשמנו לרווחה ואמרנו אחת לשניה "או. עכשיו זה מרגיש כמו שצריך". בשאר הערב לא הפסקנו לדבר ולצחוק וכפי שקרה לאורך כל הלימודים, אנשים נזפו בנו במבטיהם מכל עבר. אמא ואבא שלי, שישבו כמה שורות מעלינו, זכו לקבל הצצה קטנה אל עבר התואר של בתם (זו אני!). אבל לא נראה לי שהם התייחסו לזה יותר מדי, האופוריה של "היא סוף סוף סיימה ללמוד!!!" אחזה בהם לאורך כל הערב.


למחרת הטכס התמלא כל הפיד הפייסבוקי שלי באנשים כאלו ואחרים, מחויכים מאוזן לאוזן, לבושים בחולצות לבנות ואוחזים בידיהם את תעודת הסיום בגאווה רבה. ומה אצלנו? הרשו לי לצטט מייל ששלחה אחת החברות: "כמה אופייני - כולם מעלים תמונות שלהם מחויכים עם התעודות המטופשות האלו, ורק אצלנו על הוול מתנוססות תמונות של עוגיות".

למי שתהה, קוטר כל צלחת הוא 26 ס"מ

תכלס? הכי אופייני.


אז אתם רוצים לשמוע על העוגיות? שמעו, אין הרבה מה לספר. אפיתי שתי עוגיות שוקולד צ'יפס גדולות. ממש גדולות. עשרים-ומשהו-סנטימטר-גדולות. כתבתי על כל אחד בשוקולד "מתמטיקאית דגולה", בדיחה שלנו מהסמסטר הראשון של הלימודים. על כל עוגיה הצמדתי שני graduation caps שהכנתי. הנחתי כל עוגיה מקושטת על צלחת, עטפתי בנייר צלופן וסרט והבאתי לחברותיי הבוגרות, המתמטיקאיות הדגולות.


ואם אתם שואלים את עצמכם את מה שהבנות שאלו אותי, התשובה היא לא - לא הכנתי לעצמי עוגיה. למה? קודם כל, כי טעמתי כל כך הרבה במהלך ההכנה, שממש לא היה צורך. חוץ מזה, לא רציתי לפשל בהכנה, אז כמה ימים קודם לכן הכנתי שתי עוגיות נסיון, אותן לקחתי לעבודה, ומשתיהן טרחתי "לטעום". אז.. אז זה קצת כאילו הכנתי לעצמי שתי עוגיות כמה ימים לפני הטכס. אל תדאגו לי, אני לא אמות מרעב. לעולם לא. אין סיכוי.

עוגיית נסיון #1

טוב, הכבדתי עליכם עם מספיק פרטים לא חשובים ולא מעניינים? אפשר לעבור למתכון?

ועוגיית נסיון #2. גם אתכם נורא מצחיק שדווקא ב-tough cookie יש סדק בגודל של החיים?
או רק אותי?

***
עוגיות שוקולד צ'יפס עצומות
מקור המתכוןMel's Kitchen Cafe

כמות: מל הכינה עוגיה אחת של כ-28 ס"מ, אני אפיתי שתיים שקוטרן 22-25 ס"מ (אז לא יצאו לי עיגולים מושלמים, אז מה)

מצרכים:
1/2 כוס סוכר לבן
1/2 כוס סוכר חום דמררה
100 ג' חמאה מומסת קרה
1 ביצה
1/2 כפית תמצית וניל
1/2 1 כוסות קמח לבן
1/2 כפית אבקת סודה לשתיה
1/2 כפית מלח
1/2 כוס שוקולד צ'יפס

אופן ההכנה:
1. מחממים תנור ל-180 מעלות. מציירים שני עיגולים גדולים על שני ניירות אפיה שונים - אני השתמשתי ברינג בקוטר 18 ס"מ - ומרפדים שתי תבניות תנור בנייר, עם הצד המצויר כלפי מטה, מן הסתם. אפשר לנסות להשתמש בתבנית אחת עבור שתי העוגיות, אבל זה עלול להיות קצת צפוף מדי, ויש סיכוי שהעוגיות תתחברנה לאחת סופר-ענקית.
2. מניחים שני סוגי סוכר וחמאה מומסת בקערת המיקסר. מקרימים בעזרת וו גיטרה, למשך משהו כמו חמש דקות.
3. מוסיפים ביצה ותמצית וניל וממשיכים לערבב, עד להיטמעות.
4. בקערה נפרדת מערבבים חומרים יבשים - קמח, סודה ומלח.
5. מוסיפים חומרים יבשים לקערת המיקסר בהדרגה, תוך כדי ערבוב איטי. ממשיכים לערבב, רק עד לקבלת בצק אחיד.
6. מקפלים פנימה שוקולד צ'יפס - אפשר עם לקקן, אפשר גם להפעיל את המיקסר על מהירות איטית מאד למספר שניות.
7. מחלקים את הבצק לשניים ומניחים כל חצי במרכז העיגול שציירנו מראש בתוך התבניות. משטחים כל גוש בצק בתוך העיגול, כאשר אפשר לחרוג קצת מגבולותיו אם הבצק עבה מדי. קחו בחשבון שהעוגיה מתפשטת עוד קצת במהלך האפיה.
8. אופים 12-16 דקות, עד שהעוגיות משחימות ומתייצבות, אבל לא קשות מדי.

הערות/תוספות/שדרוגים:
  • למה חמאה מומסת ולא רכה, כמו ברוב המתכונים של עוגיות שוקולד צ'יפס? לא יודעת. אבל מישהי שאלה את מל על זה, ולטענתה הקמח נספג יותר טוב בבצק כשמשתמשים בחמאה מומסת ולא רכה, וכך העוגיות יותר יציבות מעוגיות שוקולד צ'יפס רגילות, או משהו כזה. אני פחדתי לעשות דווקא ולנסות עם חמאה רכה אחרי הסבר כזה משכנע, אבל אתם מוזמנים לנסות ולספר לי איך יצא.
  • תראו, יש לי בבית מלא פירורי בייגלה שנשארו מהעוגה הזאת, ואני רק מחפשת מה לעשות איתם מאז (כן, לפעמים התשובה היא פשוט "להכניס אותם לתוך מעדן וניל ולשמוח", אבל גם לזה יש גבול), אז הוספתי אותם גם לעוגיות האלה. ממש ממש לא חובה, אבל אם בא לכם.. אני הוספתי שתי כפות של בייגלה טחון יחד עם השוקולד צ'יפס.
  • אם אתם תוהים האם אפשר להקטין את העוגיות העצומות האלה ולהכין אותן כעוגיות שוקולד צ'יפס סטנדרטיות, גודל-wise,  אז נראה לי שכן. אבל למה? מי לא רוצה עוגיית שוקולד צ'יפס עצומה בחייו?
  • בפעם הראשונה שהכנתי את העוגיות, המתנתי בערך יממה שלמה מרגע הכנת הבצק ועד לאפייתו, כלומר הכנסתי אותו למקרר ושמרתי אותו שם עד לאפיה. בעקרון זה אפשרי, אבל כשהוצאתי את הבצק וניסיתי לשטח אותו בתבנית, הוא התנגד לי ולא שיתף פעולה יותר מדי. בפעם השניה השתמשתי ישר בבצק, ללא קירור. הוא היה הרבה יותר רך ונוח לעבודה, ממש התמסר לי. אבל רק שתדעו.. זה אפשרי. מקסימום, אם ממש קשה לשטח אותו, אפשר לתת לו לעמוד כמה דקות בחוץ. יש כרגע שלוש מאות ותשע מעלות ביום ממוצע, אני מאמינה שהבצק יתרכך לכם די מהר.
  • אה, כיתוב השוקולד: פשוט המסתי כמה עשרות גרמים שוקולד מריר (אני נוטה לומר שמונים גרם, אבל זה היה ממש יותר מדי) במיקרו, מילאתי קונוס קטן בשוקולד המומס, גזרתי את הקצה המחודד שלו (כמה שיותר מחודד, יותר טוב) וכתבתי. את הקונוס עצמו, אגב, לא הכנתי לבד, כי לא משנה כמה פעמים אנסה - אני פשוט. לא. מצליחה. מזל שכמה ימים קודם לכן נפגשתי עם חברה הרבה יותר מוכשרת ממני, והמלאכית הזו הכינה לי שני קונוסים מראש. זו חברות אמיתית :-)
  • ולגבי ה-graduation caps: הכנתי ריסז קאפס (אפילו יותר פשוט מהמתכון בלינק: פשוט המסתי מעט שוקולד מריר וציפיתי מנז'טים קטנים, קיררתי, הנחתי מעט חמאת בוטנים מעל השוקולד, קיררתי עוד קצת ולבסוף כיסיתי את חמאת הבוטנים בעוד שוקולד מומס. לאחר קירור נוסף קילפתי את המנז'טים) והעמדתי אותם על הראש, כך שהצד הרחב כלפי מעלה. לקחתי ריבוע של שוקולד לינדט 70% (סתם כי זה השוקולד היחיד המחולק לריבועים מספיק גדולים, או לפחות היחיד שמצאתי) והדבקתי לחלק העליון (הרחב) של הריסז עם מעט שוקולד מומס. במרכז כל ריבוע הדבקתי סוכריה - אני לא מצאתי עגולה שהתאימה, אז השתמשתי בסוכריות בצורת כוכבים, אבל אם יש לכם עגולה טובה, אז מעולה. בצמוד לסוכריה הדבקתי "חוטים" אשר השתלשלו במורד ה"כובע". החוטים היו בעצם סוכריית ליקריץ שחורה כזאת שגזרתי לחתיכות. בסוף בסוף הדבקתי שני כובעים לכל עוגיה. עם שוקולד מומס, אלא מה. האמת היא שתכננתי לצרף רק כובע אחד, אבל הכנתי מראש ארבעה ולא שניים, היות שפחדתי להרוס ורציתי שיהיו לי ספיירים.. ואז כולם יצאו סבירים ולא ידעתי מה לעשות, אז החלטתי (זאת אומרת, אממ.. חישבתי. כי אני מתמטיקאית דגולה וזה) שיש מספיק מקום על העוגיפלצות שלי לשני כובעים. 
  • אני יודעת, אני יודעת. גם אני בהלם מהיצירתיות של עצמי. בייקרלה, מאחורייך.


אה? אה? הכי טוב או לא?
(שמתם לב לעשר האגורות בתחתית התמונה, כן?)

7 תגובות:

anat Krispin אמר/ה...

מזל טוב לסיום התואר! איזה כיף! תמיד כיף לראות נשים מנצחות את הסטטיסטיקה ומסיימות תארים שנחשבים "גבריים" שלא בצדק!
העוגיות האלה מזכירות לי את העוגיות שמוכרים בארצות הברית ברשת Great American Cookies כשעבדתי בעגלות (לצערי הרבה) היינו קונים אותם לחוגגי יומולדת ומבקשים כל מיני כתובות וקישוטים ביזאריים :) זה היה כיף
אני שוקלת להכין אותן ליומולדת של האחיין שלי בגלל שנורא קל להכין ולקשט כי זה יבש ויש המון שטח פנים
(אה, כן אני עוקבת חדשה - בלוג מופלא!! ומלא השראה)

טל אמר/ה...

יואו מור נכון כשאני אסיים את התואר את תכיני לי כזה?
את כזאת מגניבה ואיזה כיף לחברות שלך. ולך. שאין לך תואר על הראש ואת רק יכולה לאפות דברים מגניבים כל היום.
כל הכבוד!

אישה הולכת לקולנוע אמר/ה...

אוי, זה נראה מטורף בכל כך הרבה מובנים ומזכיר לי את זה:

http://www.blondiescookies.com/shop/cookiecake

אני חושבת שאפשר לסמוך על האמריקאים בלב שקט שאם זה מפוצץ בחמאה / סוכר / שמן / צבעי מאכל - הם כבר יפתחו עבור זה רשת חנויות קונספט. בתקופה שגרתי בארה"ב אני מודה (בלב כבד) שאף רכשתי פעם משולש "פיצה של עוגיית שוקולד-צ'יפ ענקית" מלאה בעיטורי קרם חמאה כבד וטעים עד דמעות.

יצאתי לרוץ אחרי זה במשך יומיים כדי לשרוף את חטאי.
אוי.

אישה הולכת לקולנוע אמר/ה...

* שכחתי להוסיף: שזה כה-מהמם. כל הכבוד.

אפרת אמר/ה...

אין-אין עליך D:

pimpf אמר/ה...

מזל טוב!!
הכובעים נראים מקסימים!!! והרגת אותי עם הבלרינה...

Mor אמר/ה...

תודה תודה.

טל - ברור שתקבלי כאלה! אם תרצי, אפילו לפני סיום התואר ;-)

ענת - זה היה ממש ממש קרוב, המאבק בינינו לבין הסטטיסטיקה, אבל לבסוף ניצחנו בדקה התשעים. מה דקה תשעים - בתוספת הזמן.

ימית - לרוץ? מצטערת, לא מכירה את המילה הזו. זה פועל? מה הפירוש? זה משהו שדומה ל"לאכול מלא מלא גלידה"?

הוסף רשומת תגובה