> צמידי סוכריות מרנג | Morcake

8 באפריל 2012

צמידי סוכריות מרנג

לא, אתם לא מאמינים מה אני הולכת להראות לכם.


אל דאגה, יש לי בקנה גם קינוח של ממש לפסח (כן, אני יודעת שזה לא עוזר לכם, כי החג כבר עבר, אבל מה לעשות שהקינוח שלי לא היה מוכן לפני הסדר? אה? אה?), עם מוס וקוקוס ושקדים. אבל לפני זה.. לפני זה אני רוצה לספר לכם על משהו אחר, מגניב בטירוף.


נתחיל בכמה אזהרות:
1. יש כאן שימוש בצבע מאכל. ** הכניסו כאן מבט מבוהל וזעקת תדהמה קבוצתית **
2. מדובר בעבודה נמלים. לא, עבודה סיזיפית. לא לא, עבודה של נמלים סיזיפיות. ** הכניסו כאן מבט מבולבל ואנחת ייאוש קבוצתית **
3. התוצאה הסופית קצת עושה מלא פירורים ("קצת עושה מלא". אליעזר בן יהודה מתהפך בקברו) ומלכלכת את הבית, בהנחה שאוכלים את התוצאה הסופית כמו שאמורים - כלומר, בכרסומים של סוכריות הנמצאות על חוט הכרוך סביב ידכם - ולא בצורה יפה ומנומסת ובריטית (אוקיי, וממש מטופשת), מעל צלחת או משהו שיתפוס את הפירורים. ** הכניסו כאן מבט מתוסכל ולחיצת "סגור דפדפן" קבוצתית **


טוב, לא הצלחתי להפחיד אתכם? נשארתם חרף האזהרות ("חרף". בן יהודה מתיישר ונרגע בקברו)? סבבה. על אחריותכם ואחריותכם בלבד. אני פטורה מאחריות לגמרי. באמת, זה כתוב באותיות הקטנות, תבדקו. אל תשאלו אותי באותיות הקטנות של מה, כי אני לא יודעת. אבל זה כתוב. באותיות קטנות. כלשהן. איפשהו. קרציות אתם, זה משהו.


בכל אופן, אני ממש שמחה שלא ברחתם, כי... זוכרים את הצמידים האלה עם הסוכריות שהיינו אוכלים כשהיינו קטנים? נו, צמידים. עם דיסקיות קטנות וחיוורות כאלה, בכל מיני צבעי פסטל. הסוכריות היו קשות, זה קצת הרגיש כאילו אוכלים גיר, אבל גיר טעים. טעים ביחס לחך של ילדה בת חמש.

היתרון של מיקסר עם קערת מתכת: קערה אחת משמשת גם לבן מארי וגם להקצפה. חסכון בכלים.
החסרון של מיקסר עם קערת מתכת: רגליים שמנמנות וחיוורות משתקפות בקערה יותר מדי טוב.

זוכרים?

אז תראו תראו מה הכנתי! צמידי. סוכריות. צבעוניות. ווהו לי.

אבל אבל (יש לי קטע היום עם דיבור כפול כפול). לא הכנתי סוכריות גיר, אלא סוכריות מרנג.


נו? בבקשה תאמרו לי שגם אתם נותרתם בפה פעור, כפי שאני הייתי כאשר נתקלתי ברעיון הזה לראשונה. לא, ברור שהוא לא מקורי שלי. נראה לכם שבאמת הייתי יכולה לחשוב על משהו כזה בעצמי? אני מעריכה את הקרדיט, אבל אתם קצת חיים בסרט. או באילוז'. כן, אתם הכי חיים באילוז'.


לא התעלפתם? חושבים שזה רעיון מטופש? אתם בעצמכם.
(כל הפוסט הזה באווירת גיל חמש, על כן החלטתי לנקוט גישת I know you are, but what am I. אני פשוט מרגישה שצמידי הסוכריות שלי יהיו יותר אותנטיים אם אני אחזור לגן חובה לכמה דקות. לא הגיוני?)

כן, אני לא טובה בכל העניין הזה של מילוי שק זילוף. לכן אני משתמשת בכוס כדי שתחזיק את השק שלי ותתמוך בי.
פיזית ונפשית.

רגע. אני חוזרת שניה לאזהרות שלי מההתחלה. בעיקר לעניין הנמלים הסיזיפיות (אם אתם לא מכירים את הנמלים האלה, אין צורך לשאול את מאסטר גוגל. זה זן חדש שנתגלה ממש לפני חמש דקות על ידי חוקרת הנמלים הנודעת אני). כל הפרויקט הזה לוקח משהו כמו שלוש-ארבע שעות. הכנת המרנג זה ממש בקטנה - מחממים חלבונים וסוכר (וקרם טרטר, אם אתם לא אני ויש לכם בבית. לי אין, בעיקר כי אני מתנגדת אידאולוגית לאבקה שקוראים לה קרם. זה גרוע כמעט כמו קרטיב בטעם סוכריה. אם לא יותר) בבן מארי, ואז מקציפים מקציפים מקציפים. אם רוצים שהצמידים יהיו צבעוניים (ורוצים!), מחלקים לקערות ומוסיפים כמה טיפות צבע מאכל - וחומרי טעם כלשהם, אם בא לכם - לכל קערה.


ואז מגיע החלק הפחות נעים. הזילוף. מעבירים כל תערובת לשק זילוף (זה הזמן לשקיות זילוף חד פעמיות. שק הסיליקון הרב פעמי שלכם לא יעבוד פה. והוא כנראה לא יעבוד בכלל בזמן הקרוב, היות שאתם כבר לא גרים עם ההורים ואין לכם מדיח בדירה ואתם ממש לא מתכוונים לשטוף אותו ידנית לאחר השימוש, כי אתם לא חולי נפש וכי יש דרכים יותר פשוטות לשים קץ לחייכם) ומזלפים מזלפים מזלפים. ואז מזלפים עוד קצת. מזלפים טבעות קטנות, כאלה שייראו טוב כחוליות בצמיד. תחשבו צ'יריוס. זה הגודל. ואז תחשבו שלוש שעות של ישיבה כפופה (או עמידה, מה שעושה לכם את זה), רכינה מעל תבנית תנור וזילוף זילוף זילוף. ואז תחשבו על שש תבניות תנור. טוב, שש תבניות טוסטר אובן. אולי אם סופרים בתבניות תנור זה יהיה יותר לכיוון של ארבע. אבל עדיין... זה מעייף. 


אתם בטח שואלים את עצמכם - היי, למה אי אפשר פשוט לזלף בחלקים? נתחיל בתבנית אחת או שתיים, נעשה הפסקה של כמה זמן ונמשיך. אז הרשו לי לענות במקום עצמכם: אי אפשר. צריך לזלף מיד (עד כמה "מיד" שאפשר לזלף ארבע-שש תבניות מלאות), אחרת המרנג יתחיל להתרכך ויהפוך נוזלי ולא ממש ישתף פעולה. סמכו עלי בקטע הזה. זלפו מיד.


הסוף חוזר להיות קל וכיפי. אחרי שאפינו את כל חרוזי המרנג שלנו וחילצנו אותם מהתבנית, אפשר להשחיל אותם בכיף על חוט וליצור צמידים מהממים. או שרשרות מדהימות. רוצים טבעות מקסימות? לכו על זה. זהו, נגמרו לי הרעיונות. כמעט. אני אשקר אם אומר שלא חלף לי בראש חגורות מרנג. אבל זה עלול להיות קצת מסורבל ומעט לא נוח.


סליחה, הסוף האמיתי הוא בעצם החלק הכי כיפי: לתת צמידי מרנג צבעוניים וטעימים לאחיינים הקטנים שלכם בסוף ליל הסדר. אוקיי, גם להורים שלהם, שהתלהבו לא פחות מהם (בעיקר כי בסוף הסדר חלק מהילדים כבר היו עייפים ובכו ואפילו לא ראו את הצמידים שהם קיבלו מהדודה הסופר מגניבה שלהם). כמובן שאפשר להעניק להם את הצמידים גם במהלך הסדר (מי אמר פרס על מציאת האפיקומן ולא קיבל?), אבל אז הם עשויים לרצות לאכול את הסוכריות מיד ואם נחזור שניה לאזהרה #3, נזכור שהמרנג עושה פירורים ומלכלכך, ואנחנו לא רוצים שזה יקרה. על כן נותנים לילדים את הצמידים ממש לפני שהם הולכים. שילכלכו את הבית שלהם ;-)


(אם אתם אני, כרגע חשפתם את פרצופכם האמיתי והמרושע בפני האחים שלכם וגרמתם להם לשנוא אתכם)
(מצד שני, אולי זה קרה כבר כשהכנתם לילדים שלהם צמידים עם הרבה סוכר וצבע מאכל)
(אבל לא באמת אכפת לכם, כי אתם יודעים שהאחיינים שלכם אוהבים אתכם למרות הכל. וכי אתם יודעים שהצמידים האלה באמת היו ממש מגניבים ושווים את זה)
(חוץ מזה, רוב הסיכויים שאתם לא באמת אני. נכון?)


יאללה מרנג. ושיהיה חג שמח!


***
צמידי סוכריות מרנג
מקור המתכוןBakingdom. אני ממליצה בחום לבקר בבלוג הזה, קודם כל כי דרלה הכינה שרשראות ממש ממש יפות (כן, אצלה זה שרשראות ולא צמידים. והיא הוסיפה גם תליונים), וכי יש לה מלא טיפים ועצות, ואני לא מתכוונת לכתוב את הכל כאן, בעיקר כי אני לא רוצה להיות הגוגל טרנסלייט של הפוסט שלה.

כמות: מאות סוכריות. אין שום דרך בעולם לדעת כמה. גם מבחינת הצמידים/שרשראות קשה לומר - לי יצאו שישה צמידים קטנים ועוד שלושה קצת גדולים יותר. אבל גם נשברו לי כמה סוכריות בדרך, נאכלו כמה אחרות (יש מלא רקונים באזור. הם נכנסים לבתים ואוכלים את כל האוכל שיש שם, זו פשוט מכה), קיצור.. מאות סוכריות. נסתפק בזה.

מצרכים:
4 חלבונים
1 כוס סוכר
1/4 כפית קרם טרטר (בעקרון זה אמור ממש לעזור למרנג. אני לא השתמשתי. משאירה את זה לשיקולכם)
צבעי מאכל - כאוות נפשכם
חומרי טעם - כנ"ל. אני אפרט בהמשך לגבי הטעמים שלי

אופן ההכנה:
1. מחממים תנור ל-80 מעלות (הערה שלא יכולה לחכות לאחר כך: החום המינימלי של האובן שלי הוא 100 מעלות, אז בזה השתמשתי ויצא בסדר) ומרפדים תבניות/תבניות תנור גדולות בנייר אפיה. כמה שיותר תבניות, יותר טוב.
2. מניחים בקערה גדולה - רצוי קערת המיקסר, אם היא ממתכת ולא פלסטיק, כמו הקערה של אמא שלי - חלבונים, סוכר וקרם טרטר. מערבבים.
3. לוקחים סיר הקטן מעט בקוטרו מקערת החלבונים, ממלאים אותו במים - בערך עד החצי, אפילו קצת פחות - ומרתיחים.
4. מווסתים את החום כך שהמים יישארו בבעבוע קל ומניחים את קערת החלבונים בתוך הסיר. המים לא אמורים לגעת בקערה, רק האדים היוצאים מהם.
5. מבשלים כעשר דקות, תוך כדי טריפה מתמדת, עד שכל הסוכר נמס.
6. מסירים את הקערה מהאש. אם השתמשנו בקערת המיקסר, מנגבים את תחתיתה ומעבירים למיקסר. אחרת, פשוט מעבירים את תוכן הקערה לקערת המיקסר.
7. מחברים את וו הבלון למיקסר ומקציפים על מהירות גבוהה למספר דקות, עד לקבלת פסגות קשות וטעם של פנים הקרמבו.
8. מחלקים למספר קערות, כמספר הצבעים הרצויים, ומוסיפים תמציות טעם ו/או צבעי מאכל כרצוי לכל קערה. בעזרת לקקן, מקפלים את חומרי הטעם והצבע בכל קערה בעדינות, על מנת לא לשבור את הקצף.
9. ממלאים שקי זילוף במרנגים הצבועים - כל צבע בשק, מן הסתם - וגוזרים את הקצה של כל אחד, על מנת לקבל חור קטן דרכו נוכל לזלף "חרוזים". לחילופין, אפשר להשתמש בצנתר מתאים (#4 של וילטון, לפי דרלה. אבל אז צריך כמה כאלה.. אני העדפתי פשוט לגזור את קצה השק).
10. מזלפים טבעות מרנג קטנות על נייר האפיה - אין צורך לרווח יותר מדי, המרנג לא מתפשט ואתם תזדקקו לכל המקום בתבנית, כיוון שהכמות מאד גדולה. אפשר גם צורות אחרות - אני זילפתי כמה ריבועים ומשולשים. העיקר שיהיה חור במרכז הצורה, כך שנוכל להשחיל את החרוזים דרך חוט בתום האפיה.
11. אופים עד שהטבעות קריספיות אך לא משחימות, למשך כשעה אחת. מצננים לגמרי ומחלצים מהתבנית. אפשר לשמור בקופסא אטומה עד להרכבה.
12. משחילים על חוט, יוצרים צמידים או שרשראות ושמחים. בפרזנט פרוגרסיב.

הערות/תוספות/שדרוגים:
  • נתחיל בצבעים: אני חילקתי לחמש קערות. אחת לא צבעתי והשארתי לבנה, ואת האחרות צבעתי בתכלת, צהוב, ורוד וכתום. השתמשתי בצבעי המאכל של וילטון, הוספתי ממש כמה טיפות מכל אחד. הצבעים היו ממש יפים, אם כי בתוצאה הסופית זה נראה פחות טוב. אני תכף אסביר למה.
  • מבחינת הטעמים - לצהוב הוספתי כמה טיפות של מיץ לימון, לוורוד מעט תמצית וניל ולתכלת ממש מעט תמצית מנטה. את הלבן והכתום השארתי בטעם של מרנג. האמת היא שבאף אחד מהצבעים לא ממש הורגש הטעם, אולי רק בוורוד. קצת פחדתי להרוס עם טעם חזק מדי (בעיקר עם המנטה), אז העדפתי לשים מעט מדי ושלא יורגש מאשר יותר מדי. וזה אכן מה שקרה. oh well.
  • לגבי הכמות והתבניות וזה - תראו, לי יש רק שתי תבניות, והן לא מאד גדולות. אך כיוון שצריך לזלף את כל המרנג כמה שיותר מהר כדי שהוא לא יתרכך ויתעוות, אימצתי את ההצעה של דרלה מ-Bakingdom. אחרי שמילאתי שתי תבניות במרנג, פשוט לקחתי ניירות אפיה, זילפתי עליהם והנחתי בצד - במטבח, בסלון, בכל מקום היו לי ניירות מלאים טבעות מרנג שחיכו לאפיה. אמנם לקח קצת זמן, אבל בסוף כולם קיבלו זמן תנור.
  • מבחינת הכנה מראש: אני אפיתי את המרנג בשבת. רציתי אותו ליום שישי, כלומר כעבור שישה ימים. פשוט ידעתי שזה פרויקט שלוקח זמן, ובמהלך השבוע אין לי יותר מדי זמן, אז הכנתי מראש. בעקרון המרנג נשמר סבבה למשך כמה ימים, אבל כשאני פתחתי את הקופסא (האטומה!) שלי בחמישי בערב והתחלתי להרכיב את הצמידים, רוב החרוזים שלי ממש ממש התרככו והפכו מסטיקיים. הם נדבקו לקופסא בה הנחתי את הצמידים המוכנים, הם נדבקו אחד לשני, זה היה לא נעים. מיואשת (בכל זאת, חיכיתי כמעט שבוע כדי להגיע לרגע השיא של ההכנה. וזה עוד בלי לדבר על זה שתכננתי להכין את הצמידים האלה במשך חודש וחצי ולא. הפסקתי. לדבר. על זה. ברצינות, כשגיליתי את המתכון הזה, השארתי אותו פתוח במחשב בעבודה ובמשך שבוע הייתי נכנסת אליו לפחות פעם-פעמיים ביום כדי להסתכל על התמונות ולקרוא את שיטת ההכנה וכל הטיפים. אני לא מופרעת. אתם בעצמכם!), הכנסתי את הצמידים המוכנים לאפיה חוזרת של כמה דקות בחום מינימלי (מאה מעלות במקרה שלי). בהתחלה זה הרגיש כאילו הסוכריות מתרככות עוד יותר, ואיתן התרכך הלב שלי (או משהו יותר הגיוני, אבל עם אותו אפקט דרמטי). אבל אחר כך הוצאתי אותן וגיליתי שהן שבו להיות קריספיות. עד שישי בערב שמרתי את הצמידים בקופסא האטומה שלהם והם שרדו.
  • אז מה שאני מנסה לומר זה בעצם שהמרנג מחזיק מעמד כמה ימים בקופסא אטומה. לא בחוץ, זה איזה קטע של לחות וזה. ואני לא יודעת אם שמתם לב, אבל אנחנו מדינה די לחה. חכו חכו ליולי-אוגוסט, אתם כבר תראו על מה אני מדברת.
  • אגב, כפי שכבר ציינתי, אפיתי שש תבניות של מרנג. העניין לקח זמן, ואת שתי התבניות האחרונות (הסוכריות הצהובות והכתומות) כבר אפיתי ממש בערב. העניין הוא שהייתי צריכה לצאת ממש אחרי שהוצאתי אותן מהתנור, אז הסוכריות עוד לא התקררו ולא הספקתי להעביר אותן לקופסא. חזרתי הביתה אחרי כמה שעות, כשכבר היה לילה והסוכריות עמדו בחוץ. הן ככל הנראה כעסו עלי, כי הן ממש התרככו והתפרקו. הייתי בטוחה שהלכו לי שתי תבניות שלמות (ובעיקר שני צבעים שלמים), אבל לשמחתי למחרת בערב (כי לא היה לי כח להמשיך להתעסק עם זה באחת בלילה!) עשיתי גם להן את הטריק של האפיה החוזרת וזה החזיר את הקריספיות למרנג שלי. וופידו.
  • מה שכן, כל האפיה והאפיה החוזרת לא עשו טוב לצבע של הסוכריות. כל עניין ה"קריספיות אך לא משחימות" פחות עבד לי, והצבעים היפים שלי קצת איבדו מהיופי שלהם. לא נורא, כשמשחילים את כל הצבעים השונים ביחד על חוט אחד ויוצרים צמיד, זה עדיין נראה טוב. אני רק אומרת - למדו מהטעות שלי. שמרו בקופסא אטומה, עבדו מהר, השחילו מהר, ואולי אל תחכו שבוע בין ההכנה להרכבה.
  • אה, ודבר אחרון אך חשוב מאד: הטבעות עלולות להיות מאד שבירות, לכן כשמזלפים מומלץ לזלף עיגול (או כל צורה אחרת) ואז לחזור על הצורה, כדי לקבל טבעת דו שכבתית. אחרת זה יהיה דק מדי ויישבר ותיאלצו לאכול את השאריות. האמינו לי, עשיתי את זה עם יותר מדי סוכריות. וזה אפילו לא היה לי עד כדי כך טעים. כאילו, טעים. אבל לא עד כדי כך.
  • טוב, אני מלהגת. אני צריכה ללכת לישון.
  • אה, בן יהודה, ראית מה זה? מלהגת. נוח על משכבך בשלום, ידידי.




הממ. יודעים מה? עכשיו, כשאני מסתכלת על התמונות, אני מגלה שבעצם הסוכריות שלי לא ממש השחימו והצבעים יצאו די סבבה. אבל הבנתי מה הבעיה לעומת המרנג של דרלה - שלי נסדקו נורא. שלה חלקים ויפים. אני מאשימה את האובן המטופש שלי. והלחות המטופשת. אפשר? אפשר? פשוט.. ההסבר האחר היחיד הוא שאני מטופשת. וזה לא באמת הגיוני, נכון?

***
קבלו עדכון:


היי, תראו - סוכריות אוכלות סוכריות!

11 תגובות:

נטלי אמר/ה...

אחד הפוסטים המגניבים ביותר אבר! רעיון מדליק לאללה :)

pimpf אמר/ה...

איזו מדליקה את... נראה מגניב בטירוף! :)

vanillabean אמר/ה...

איך אהבתי את הסוכריות האלה! אני זוכרת שהכי אהבתי את הסוכריות הכחולות, משום מה הן היו הכי רכות(?!?)
נראה מעולה והתמונות שלך ממש יפות:)

אנונימי אמר/ה...

רעיון מגניב ביותר !

פורמלג אמר/ה...

פסיכי!

גירושין אמר/ה...

איך החזרת אותי בשנייה אחת לגן חובה. אני כל כך אוהבת את המתכונים הללו. תודה רבה על השיתוף. אני בהחלט אפנק את הקטנים של עם זה.

טל אמר/ה...

יואו הם כאלה קטנים ופסיכיים! ואוו כמה סבלנות יש לךךךךךך

Mor אמר/ה...

די נו, אתם בעצמכם! :-)

אפרת אמר/ה...

תקשיבי - זה היסטרי!
כמה עבודה!!
והתמונות מקסימות - ועולות על המקור!
ה י ס ט ר י ! ! !
((::

שמרית אמר/ה...

פוסט מגניב לגמרי!
איזה רעיון מדליק, צבעוני וטעיםםם.
ברור שאני הולכת להכין את זה!!

לינדוש - כי עוגות זה לא רק טעם אמר/ה...

רעיון מדליק וטעים...

הוסף רשומת תגובה