> ריבועי שוקולד ופירורי שיבולת שועל | Morcake

28 באפריל 2012

ריבועי שוקולד ופירורי שיבולת שועל

אני רוצה לדבר אתכם על משהו מאד חשוב.


ציפות.


כן, חתיכות הבד האלה שעוטפות את השמיכות שלנו.


אממ.. איך עושים את זה, בעצם?


אני שואלת כי אני מצאתי את עצמי לפני שעה עומדת על המיטה שלי (כן, על המיטה), דוחפת שמיכת פוך עצומה לתוך חתיכת בד יפה אך סרבנית, ולבסוף מנערת את כל הקונסטרוקציה, בתקווה שהפינות של השמיכה יישרו את עצמן באורח פלא בהתאם לפינות של הציפה.


תראו, בסופו של דבר משהו הסתדר שם. בערך (אם כי אני כמעט בטוחה שהכנסתי את החלק הרחב של השמיכה לתוך החלק הצר של הציפה. זה בטוח יתנקם בי בלילה איכשהו. אם תשמעו מחר על בחורה שנחנקה בשנתה על ידי ציפה פרחונית, דעו שמדובר בי. ואם במקרה בעיתון או בחדשת ידברו על אשה שנחנקה, דעו שאני מצפה מכם לזעוק את זעקתי ולתקן אותם ל"בחורה" או מקסימום "צעירה". תודה). אבל אני לא חושבת שזו הדרך לעשות את זה.


מעבר לעובדה שנראיתי מטופשת מאד לאורך כל התהליך (ברגעים כאלו אני מודה לאל שאין לי שותפים. טוב, זה קורה בהמון רגעים. אני לא ממש מחבבת אנשים, אז המחשבה שהם יגורו איתי.. אוי, נהייתה לי צמרמורת), זה היה מסורבל ולא הגיוני ובסופו של דבר השמיכה המצופה שלי היתה מקומטת למדי וממש, אבל ממש, לא נראתה כמו השמיכה היפה והחלקה מהתמונה על העטיפה. שם כל המיטה, על כל מצעיה, מתוקתקת, וזה נראה כאילו עוד שניה הפרחים על כלי המיטה מתחילים לפרוח וללבלב על אמת. ואצלי? קמילה היסטרית. פרס נובל של ממש (כל אנסבסקרייב לבלוג בעקבות הפוסט הזה בכלל והבדיחה האחרונה בפרט יתקבל בהבנה מוחלטת).


סדין? סבבה. ציפיות? בכיף, קטן עלי. הכי עומדת בציפיות (וואו, באמת? בדיחת "עומדת בציפיות" על המילה "ציפיות"? עורך! אני! צריכה! עורך!) אבל ציפה? big no no. זה השטן. תנו לי לעשות כל דבר אחר (חוץ מספונג'ה. כשאני מנקה את הבית, הוא יותר מלוכלך אחרי שסיימתי ממה שהוא היה בהתחלה), רק לא להחליף ציפה.

מצד שני, לפחות אני ישנה עם ארבע כריות וכל לילה, בעת כניסתי למיטה, אני מרגישה כאילו אני גרה במלון. הדבר היחיד שחסר הוא שוקולד או סוכריית מנטה קטנה על הכרית. אה, ופסיכולוג שיעזור לי להבין למה אני רוצה לגור במלון. רצוי פסיכולוג שמחלק למטופלים שלו שוקולד. או סוכריות מנטה קטנות.


קיצור.
אפרופו מצעים. לא, זה לא יעבוד. אפרופו פרחים. הממ גם לא. אפרופו בתי מלון? רגע רגע, יש לי - אפרופו שוקולד.

כן, אפרופו שוקולד. לפני יומיים חגגנו את יום העצמאות, ואחרי שהשתעשעתי עם דברים מטופשים כמו פלאפל פיסטוק (אגב, יצאו לי יופי של כדורי שוקולד מהשאריות), החלטתי ליום עצמו ללכת על משהו פשוט אך מבטיח. אז הכנתי מיני מאפינס לימון - שהיו בכלל אמורים להיראות כמו בראוניז לימון, אבל לא מצאתי תבנית מתאימה בבית. ולא יכולתי לשאול את השותפים שלי אם יש להם תבנית מתאימה, כי אין לי שותפים - שהיו חביבים (המאפינס, לא השותפים שאין לי), אך נראה לי שלא אפרסם את המתכון, כי הם היו די סטנדרטיים. אני כן מסכימה להראות לכם תמונה, היות שאתם מתעקשים (זה לא משנה אם לא אמרתם מילה, בראש שלי אתם הכי מתעקשים).


ובגלל שאמרתי "אפרופו שוקולד" - הכנתי גם ריבועי שוקולד ופירורי שיבולת שועל. פשוט, טעים, טעים ובעיקר טעים. הכי מתאים לפיקניק/על האש/משהו בקטנה כזה. טוב, גם למשהו בגדולה (הממ אם לא עשיתם אנסבסקרייב קודם, עכשיו זה הזמן), כי הם באמת מאד טעימים, הריבועים האלה.


אז.. כן. הכינו אותם.

הציור השבועי לילד - אנא, ילדים, עזרו למור למצוא את השול הימני החסר.
רמז: חפשו אותו בבטן של מור.

וגם - אני מתכננת להחליף מצעים שוב עוד שבוע-שבועיים. יש מתנדבים בקהל לבוא לעזור לי עם הציפה?


(הלוואי הלוואי שיהיה כבר מספיק חם כדי לעבור לשמיכת קיץ נטולת ציפה)


***
ריבועי שוקולד עם פירורי שיבולת שועל
מקור המתכוןBrown Eyed Baker. אני הכפלתי כמויות, ברמת העקרון, אבל בחלק מהמצרכים הקטנתי קצת כמויות. פחות חמאה, פחות סוכר, כאלה. אז המתכון מאד מאד דומה למקור, אך לא זהה מבחינת הכמויות.

כמות: אני אפיתי בתבנית ריבועית עם צלע של 27 ס"מ וחתכתי ל-64 ריבועים קטנטנים בגודל ביס, לא כולל השוליים שהסרתי (יש לקרוא - אכלתי. כן, את כולם. כל השוליים. מכל ארבעת הכיוונים).

מצרכים:
לתחתית והפירורים
150 ג' חמאה
2 כוסות שיבולת שועל
1/2 1 כוסות סוכר חום דמררה
1/2 1 כוסות קמח לבן
1/2 כפית אבקת אפיה
1/2 כפית אבקת סודה לשתיה
קורט מלח

למלית השוקולד
50 ג' חמאה
300 ג' שוקולד מריר
1/2 כוס קמח
1/4 כוס סוכר חום דמררה
1/4 כפית מלח
3 כפיות אבקת נס קפה
1 ביצה
2 כפות סירופ תירס (לא חובה, זו סתם תוספת שלי כי מזמן לא השתמשתי בסירופ התירס שלי, והיה לי חבל עליו)

אופן ההכנה:
1. מחממים תנור ל-160 מעלות ומרפדים תבנית בנייר אפיה.
2. להכנת התחתית והפירורים: ממיסים חמאה בקערה קטנה במיקרוגל ומניחים בצד.
3. בקערה בינונית מערבבים שיבולת שועל, סוכר חום, קמח, אבקת אפיה, סודה ומלח.
4. מוסיפים חמאה מומסת לקערת היבשים ומערבבים עד לקבלת תערובת אחידה.
5. מניחים בצד כוס ורבע-כוס וחצי מהתערובת, לטובת הפירורים.
6. את מה שנשאר מניחים בתבנית ומשטחים לשכבה אחידה.
7. אופים כ-20 דקות, עד שהבסיס זהוב-שחום. מצננים לגמרי, למשך כשעה.
8. להכנת המלית (אני התחלתי בערך חצי שעה-ארבעים דקות אחרי שהוצאתי את התחתית מהתנור): ממיסים שוקולד וחמאה במיקרוגל או על בן מארי. מצננים קלות.
9. מערבבים קמח, סוכר חום, נס קפה ומלח בקערה קטנה.
10. מוסיפים לקערת השוקולד ביצה וסירופ תירס. טורפים היטב.
11. מוסיפים את היבשים לקערת השוקולד ומערבבים היטב, עד לקבלת תערובת אחידה.
12. יוצקים את מלית השוקולד מעל התחתית האפויה אשר הצטננה בינתיים. מיישרים לשכבה אחידה בעזרת לקקן.
13. מפזרים את פירורי הבצק ששמרנו בצד מעל מלית השוקולד.
14. אופים כ-25-30 דקות, עד שקיסם הננעץ במרכז העוגה יוצא כמעט יבש, עם מעט פירורים לחים.
15. מצננים לגמרי. מרימים את העוגה הקרה בעזרת שולי נייר האפיה, מעבירים לקרש חיתוך, מסירים שוליים, אוכלים את השוליים או שולחים אותם אלי בקופסא אטומה היטב, חותכים לריבועים בגודל הרצוי, אוכלים ושמחים. אם נשאר משהו אחרי שאכלתם ושמחתם, אפשר לשמור בקופסא אטומה.

הערות/תוספות/שדרוגים:
  • אני הוספתי לפירורים שלי כמה קרמל צ'יפס. לא חובה, אבל תוספת נחמדה. אפשר להשתמש גם בשוקולד צ'יפס, כמובן, אגוזים, או לוותר וללכת על פירורים נטו.
  • מבחינת זמן האפיה: במקור צריך לאפות את התחתית 12 דקות, אבל התבנית שלי היתה גדולה, אז אפיתי עשרים דקות. מצד שני, גיליתי לאחרונה שהטוסטר אובן שלי די עושה מה שבא לו, אז אל תסמכו על זה - התחילו לבדוק את כבר אחרי עשר דקות.
  • זמן האפיה השני שלי דווקא תאם את המקור - אני אפיתי 27 דקות, מה שנופל בדיוק בטווח של 25-30 של המתכון המקורי. שוב: אל תסמכו עלי או על המתכון, פשוט בדקו את המאפה לפני הזמן.
  • וזה נכון לגבי כל מה שאתם אופים, אגב. זמני האפיה כל כך משתנים מתנור לתנור, אז תמיד שווה להיות פרנואידים בהיבט הזה. ובכלל.
  • אבל רגע, למה לי לומר לכם להיות פרנואידים? אולי אני משקרת? אולי אתם משקרים? אולי מישהו מכריח אותי לומר לכם להיות פרנואידים? trust no one. גם לא עלי. אוף. פרדוקס. גרררר.
  • הקפה מורגש בתוצאה הסופית. כאילו במרומז, אבל יש לו נוכחות. אני חושבת שזה אדיר, אבל אם אתם פחות בקטע, השתמשו בכמות קטנה יותר או השמיט אותו כאילו הוא לא היה במתכון מעולם.
  • גם המליחות של המלח מורגשת (בניגוד למתיקות של המלח. היא לא מורגשת), אבל על זה אני אוסרת עליכם לוותר. אל תעשו את זה. אני אדע אם רימיתם. יש לי דרכים לגלות.
  • אגב, אם זה נראה לכם כאילו השכבה האמצעית של המאפה היא בעצם בראוניז פאדג'יים, אתם די צודקים. וזה כל כך טוב שאתם לא מאמינים בכלל.
  • אה, טיפ חשוב עד מאד: במהלך החיתוך יישארו לכם מלא פירורים. מה עושים? אחד משני דברים: 1. אוכלים את הכל במקום. אבל, אם במקרה בא לכם כבר להקיא כי אכלתם את כל השוליים שהסרתם מהעוגה (ואני יודעת שאכלתם אותם, כי זה מה שאמרתי לכם לעשות קודם), אז 2. אוספים את כל הפירורים לתוך קופסא קטנה ושומרים לעתות מצוקה. מה שבטוח לא עושים זה 3. זורקים לפח. כי שוב - אני אדע.
אנא סלחו לי, לא הספקתי לתקן את הלק לפני התמונה.
אה, והוא הרבה יותר כתום ממה שנראה פה.
אני יודעת שלא שאלתם, אבל שוב - בראש שלי שאלתם מלא פעמים.

  • מה עושים עם מה ששמרתם? אפשר להוסיף את הפירורים לגלידה או משהו כזה, אפשר להוסיף את זה לקורנפלקס (משהו שחשבתי עליו הרגע ולגמרי בא לי לנסות), אפשר לעשות את מה שאני עושה כבר יומיים - לפתוח את הקופסא (צנצנת קטנה, במקרה שלי) בכל פעם שאתם עוברים לידה, להפוך אותה, לנער קצת כמה פירורים לתוך היד, ולדחוף את היד לפה. יופי של חטיף. הכי בריא. ולחלוטין שונה מאופציה 1. לעיל. because I said so.
  • אווווו 4. להניח כמה פירורים על הכרית. במקום שוקולד או סוכריית מנטה קטנה.
  • אוי לא, עזבו. לא לא, זה לא יעבוד. עדיף להישאר עם אחת משתי האופציות הראשונות.
  • אה, ועם כמה שהריבועים האלה טעימים, פשוט לא. הצלחתי. לצלם. תמונה. אחת. נורמלית. שלהם. אוף.



לא טעיתם, כל הכוסות ריקות. בימנית היתה קפה, אבל שתיתי אותו.
הספלים הקטנים היו פשוט תפאורה לא מוצלחת.

אגב, לא ששאלתם, אבל ברגעים אלו ממש אני מתמוגגת מהשיר הזה ברדיו והכי שרה איתו, כולל כל ה-ח'ים וה-ע'ים. כאילו אובססיית הספייס גירלז שלי לא מספיקה, יש לי גם קטע עם שירים ישנים של אייל גולן. מסתבר שיש לי את הטעם המוזיקלי הגרוע בהיסטוריה של העולם כולו.

אבל היי, לפחות אני גרה במלון.

11 תגובות:

אנונימי אמר/ה...

מור, את מקסימה. :)
והפוסט חמוד לאללה!

טל אמר/ה...

חחח קרעת אותי מצחוק אם התמונה של הלק, ויש שיטה לשים ציפה! הופכים אותה, מכניסים ידיים ותופסים את הפינות שרחוקות ממך מבפנים, ואז תופסים שתי פינות של השמיכה ופשוט הופכים עליה את הציפה!
נכון לא הבנת??
אבל זה עובד (אם את רוצה אני אסביר לך באופן אישי חחח)

והריבועים האלה נראים נהדר,בא לי להכין כאלה מלא זמן אבל אין לי זמן אז תכיני לי טוב?

MoranSha אמר/ה...

הנה סרטון הסבר להצעה של טל: http://www.youtube.com/watch?v=zniJBQGfYiI

וסרטון לשיטה שנראית מפוקפקת, אבל קלה: http://www.youtube.com/watch?v=j5ZFg3WbQAw&feature=related

(ברגע שלמדתי לקפל סדין עם גומי בזכות יוטיוב, הבנתי שאפשר למצוא הכל ביוטיוב)

לינדוש - כי עוגות זה לא רק טעם אמר/ה...

העוגיות מזכירות לי נוסטלגיה...

אנונימי אמר/ה...

אולי זה הכוח-על שלך. לא להצליח לשים ציפה על שמיכה.

אפרת אמר/ה...

הי זו שוב אני! עוד לא התקשרתי אליך אבל זה יקרה בקרוב! את ככ מצחיקה וזה פוסט מעולה ::))

אנונימי אמר/ה...

הי מור
אני אוהבת מאד עוגיות מרובעים. היום בדיוק אפיתי. (חבל שלא ראיתי קודם את הפוסט שלך) אני עשיתי אותם אם זליגות של קונפיטורה שזיפים שהכנתי מזמן וציתי לגמור ונגיעות של שוקולד השחר.
הוורסיה שלך תנוסה בקרוב. זה מהיר עשיר וטעים מאד. תודה רבה לך. אני מאד שמחה לקבל מייל ממך.
יש למה לצפות.

אנונימי אמר/ה...

הי מור
איזה כיף לדעת שאני לא היחידה. סוחבת את זה כטראומת ילדות קשה. אמי סירבה להחליף לי מצעים ואני נלחמתי שעות עד שלעיתים התיאשתי וישנתי בלי. עד היום כל החלפת מצעים מלווה בהכנה נפשית ארוכת טווח.

נוף אמר/ה...

אני אעזור בתמורה לעוגיות :)

Mor אמר/ה...

איזה יופי, אני שמחה לקבל עצות טובות מצד אחד (טל, מורן - מבטיחה לנסות בקרוב. לא מבטיחה להצליח. נוף, יאללה - העוגיות בתנור. להוציא ציפה חדשה מהארון?) ולשמוע שאני לא המוגבלת-ציפתית היחידה מצד שני.

reut אמר/ה...

הרגת אותי עם הקטע של הציפה! אני מזדהה לחלוטין, ובבית מסרבת בכל תוקף לעשות את זה.
ואגב, המתכון נראה מעולה (:

הוסף רשומת תגובה