> לחם סודה אירי מקמח מלא | Morcake

8 בינואר 2012

לחם סודה אירי מקמח מלא

או או.
נראה לי שסוף העולם הגיע.

אין לי מה לומר. לא, ברצינות.

אני יושבת פה, מנסה לחשוב על מה לדבר ופשוט לא מוצאת.


כמעט התחלתי לספר לכם על המקלחת המעצבנת שעשיתי עכשיו, זו שהיו בה מים חמים-חמים-חמים-חמים-פושרים-קרים. וכמה זה מבאס. והתלבטתי ביני לבין עצמי מה עדיף, מקלחת נטולת מים חמים מתחילתה ועד סופה, או מקלחת נפלאה ונהדרת וחמימה שפתאום מתקררת ומבאסת לכם את החיים בשניה. וכשאני אומרת "מה עדיף", אני בעצם מתכוונת "מה יותר גרוע". אבל אז החלטתי שקצת מוזר לדבר אתכם על מקלחות, אז ירדתי מזה.

חוץ מזה, ההתלבטות שלי קצת מטופשת. זה מזכיר לי את המורה לספורט שהיה לי בכיתה ט'. בתחילת כל שיעור הוא רצה שנרוץ (פעולה שאני תמיד פירשתי כהליכה איטית הגובלת בזחילה) מסביב למגרש של בית הספר, אבל כדי לגוון את העניין, הוא נהג לומר דברים כמו "מי שמעדיף לקפוא למוות, שירוץ לכיוון הזה. מי שמעדיף להישרף למוות, שירוץ לכיוון השני".
טוב, עכשיו שאני רואה את זה כתוב, אני מבינה שזה עלול להישמע קצת מורבידי. ופסיכוטי. אבל הוא היה מורה מעולה, באמת. הוא נתן לי את ה-A היחיד שקיבלתי אי פעם בספורט (וזה נכון גם למקבילה העברית התשעים-ומשהו-טוב-מאדית שלו).
אל תבינו לא נכון, הציונים הלא-כל-כך-מזהירים שלי בספורט לא נבעו מזה שלא הייתי אתלטית או משהו כזה. הם נבעו מזה שאם הייתי צריכה מתישהו, מסיבה כזו או אחרת, to run for my life, הייתי מתה תוך שש וחצי שניות. היי, נעים מאד. אני הבחורה שהוציאה פטור מהבגרות בספורט.

בכל אופן. החלטנו שאני יורדת מעניין המקלחת, נכון? אם כך, בואו נוותר גם על המורה לספורט. חבל, הייתי יכולה לספר לכם על הפעם ההיא שירינו בחץ וקשת והעמדנו פנים שאנחנו יורים בחזירי בר, או איך הוא לימד אותנו את ההבדל בין ימין לשמאל. וכן, גם זה היה בכיתה ט'. זה לא שהוא היה המורה שלי ביסודי...

אתם לא מדמיינים, יש שם גם לחמניות פרעצל ברקע

טוב. אחר כך רציתי לומר לכם שמתוך שלוש המילים שיש בשם של המתכון היום, אני לא יודעת להסביר שתיים. אני יודעת למה זה לחם, ברור. אבל למה סודה? ולמה אירי? אבל אז פתחתי ויקיפדיה והיא אישרה לי את מה שחשבתי: אני כן יודעת למה. סודה - כי אין בלחם שמרים, והדבר היחיד אשר עוזר לו לתפוח הוא אבקת סודה לשתיה. ואירי? טוב, במקרה הזה דווקא טעיתי. זה לא כי מי שאוכל פרוסה מוצא כד של זהב בקצה קשת הענן (אני יודעת מה אתם חושבים: לא תמיד ההסבר ההגיוני הוא ההסבר הנכון). פשוט מאד, מסתבר שיש גם לחם סודה סרבי. ואוסטרלי. די נו, אל תשאלו אותי מה ההבדל ביניהם, אני לא עד כדי כך משועממת כדי לקרוא את כל הערך בוויקיפדיה.

אוקיי. אז הבנו למה קוראים ללחם הזה איך שקוראים לו.
יופי, חזרה לנקודת ההתחלה. אין לי על מה לדבר. השמיים עומדים ליפול. פתאום הנבואה הזאת על סוף העולם נהיית ממש מוחשית.


טוב נו, עזבו. בואו פשוט נעבור למתכון, סבבה?
לחם סודה אירי. הוא הכי קל בעולם להכנה, יש לו טעם מתקתק, וכמו שאמר מישהו בעבודה שלי, "הוא מפתיע". אני די בטוחה שההפתעה היתה לטובה. אני מקווה...

אה, כן. ומסתבר שצריך לדקור כל אחד מארבעת חלקי הלחם עם קצה של סכין, כדי לתת לפיות לצאת החוצה. נו באמת, אבל מה אני מספרת לכם.. מצחיקה שכמותי. כאילו שלא תכננתם לעשות את זה בכל מקרה.

***
לחם סודה אירי מקמח מלא
מקור המתכוןThe Pastry Affair

כמות: כיכר לחם אחת. מצטערת, אני לא באמת יודעת לומר לכם כמה פיות רעבים הכיכר הזו יכולה להאכיל.

מצרכים:
1/2 1 כוסות קמח מלא (אני השתמשתי בקצת יותר מכוס וחצי)
1/2 1 כוסות קמח לבן (בהתאמה, השתמשתי בקצת פחות מכוס וחצי)
1 כפית אבקת סודה לשתיה
2 כפות סוכר לבן
150 ג' חמאה רכה, חתוכה לקוביות קטנות (כי מי צריך כד של זהב כשיש לכם מאה-חמישים-גרם חמאה בתוך הלחם)
1 כוס + 2 כפות חלב

אופן ההכנה:
1. מחממים תנור ל-180 מעלות. מרפדים תבנית תנור גדולה בנייר אפיה. לא חייבים, אפשר גם לאפות על רשת (אבל עדיין צריך נייר אפיה).
2. בקערה גדולה מערבבים את כל המצרכים, עד לקבלת בצק רך. אני התחלתי לערבב עם מזלג (אל תסתכלו עלי ככה. באותו זמן זה נראה לי הגיוני להטמיע ככה את קוביות החמאה בתוך הקמח) ומהר מאד עברתי לידיים. אני משערת שאפשר גם במיקסר, אם ממש בא לכם.


3. יוצרים מהבצק כדור, מניחים על התבנית ומשטחים קצת את החלק העליון.
4. בעזרת סכין חד, חורצים מעין איקס (או צלב, אם אתם לא ערפד) בחלקו העליון של הבצק. אם רוצים, מפזרים מעט קמח למעלה.


5. אופים 25-28 דקות, עד שהלחם משחים מעט. אני, בהיותי מורדת, אפיתי 29 דקות. הא!


6. מגישים עם חמאה ו/או ריבה ו/או גבינה. או שהולכים על צורת ההגשה החביבה עלי: עם פרוסת לחם נוספת.

הערות/תוספות/שדרוגים:
  • במקור משתמשים בכוס אחת של באטרמילק (buttermilk) ושתי כפות חלב. אני השתמשתי רק בחלב. אפשר להשתמש ברוויון אם רוצים, או לעשות את הקטע הזה של חומץ בתוך כוס חלב. אמור לצאת לכם באטרמילק בסוף. לא יודעת, "סתם" חלב עבד לי יופי.
  • הלחם שלי יצא מעט יותר בהיר והרבה יותר צהבהב משל קריסטן, זאת שיש לה רומן עם מאפים, אבל אני לא מתלוננת. יש בו משהו מיוחד, בלחם הזה. המתיקות הזאת שלו.. לגמרי עשתה לי את זה. ובאמת בדיחה להכין אותו.
  • יודעים מה לא בדיחה? מאה-חמישים-גרם חמאה. אני יודעת. אבל כבר עברנו דברים הרבה יותר גרועים יחד, ואני בטוחה שנכונו לנו דברים נוראיים אף יותר בעתיד. אז בואו נרים כוסית (של חמאה מומסת) לקילוגרמים על גבי קילוגרמים של חמאה.



אל תשאלו אותי מה קורה בתמונות מבחינת הצבעים. אחת צולמה מוקדם בבוקר, כשעוד לא ממש היה אור בחוץ. השניה בחדר מלא פלורסנט - האור הכי מחמיא שיש, כמובן. קיצור, זרמו. טוב? טוב.

2 תגובות:

Winnie אמר/ה...

את עוד תשכנעי אותי לנסות להכין
אף פעם לא הכנתי לחם כזה (אולי בגלל שאין בו שמרים חחחח)\ אבל מאד מתחשק לי. במיוחד כי יש גו חמאה!!
סליחה שאני לא מגיבה על מה שכתבת בהתחלה (אבל עדין קשה לי לקרוא.... )
אבל אהבתי את הלחם, אפילו מאד!!

אפרתי אמר/ה...

נראה טעים ביותר! (אולי בגלל שבעצם זאת עוגה? :))
ובתור מי שישבה על הספסל בכל שיעורי ההתעמלות מכיתה א'-י"ב...
מזדהה עם כל הפתיחה!

הוסף רשומת תגובה