> יוני 2011 | Morcake

20 ביוני 2011

עוגת שוקולד עם קרם שוקולד-קפה ופטל

לחברה של חברה שלי היה יום הולדת. אז הכנו לה עוגה. תכננו להכין משהו פשוט - מערבבים יבשים, מערבבים רטובים, מערבבים הכל ואופים. אתם מבינים, למדנו למבחן, אז לא היה לנו יותר מדי זמן פנוי להכין עוגה.

או.
זו בדיוק הבעיה.

למדנו למבחן. לכן, במקום עוגה פשוטה (מערבבים, מערבבים, מערבבים, אופים), זה מה שקרה: עוגה פשוטה - מערבבים, מערבבים, מערבבים, אופים. חותכים באמצע. ממלאים בקרם. מצפים בקרם. ציפוי פירורים (שזה, אני מקווה, התרגום הנכון ל-crumb coat). ואז שכבה נוספת של ציפוי. מניחים פטל על מנת להעניק לעוגה קצת צבע וליצור רושם. נו, וברור שאי אפשר לבזבז את מעט ציפוי השוקולד שנשאר, אז מזלפים אותו כקישוט נוסף. ואם איפשהו בין לבין נשמעות זעקות וטענות קיפוח מצד דפנות העוגה - מקשטים במזרה שוקולד. לטובת שלום בית.
בסוף, אם אין ברירה, חוזרים ללמוד.

טוב, תפסיקו לעשות לי את הפרצוף הזה, אני לא יכולה עם זה שאתם נוזפים בי ככה. האמת היא שאנחנו לא עד כדי כך גרועות. פיצלנו את ההכנה על פני יומיים - אפינו את העוגה בשישי וקישטנו בשבת. ואחרי זה היה לנון המון זמן עד המבחן. כמעט יומיים שלמים (למי שמעולם לא עשה קורס בלוגיקה, זה שקול בערך להכנת עוגה בבוקר המבחן. אם למדתם למבחן פחות מחודש, סיכויי ההצלחה שלכם קלושים. וכשאני אומרת "סיכויי הצלחה", אני מתכוונת לסיכוי לקבל שישים עגול... אמן אמן אמן, המבחן היה הבוקר, תחזיקו לי אצבעות!). סטודנטיות למופת.

בכל אופן, אם אתם קצרים בזמן (או סתם עצלנים. ואל תבינו אותי לא נכון, זו תכונה מבורכת בעיני), אפשר לוותר על כל עניין ה"עוגת שכבות" ופשוט לצפות את חלקה החיצוני של העוגה. או לוותר בכלל על הציפוי. העוגה עצמה טובה. מאד. אני לא אשקר לכם, החברה ואני פיתחנו רגשות מעט לא בריאים אליה. בהתחלה נדלקנו עליה בזכות המראה. כאלה אנחנו, שטחיות - ההופעה החיצונית קנתה אותנו ולאחר שסיימנו להכין אותה בשבת בבוקר, לאורך כל היום ניגשנו למקרר כל עשר דקות, הבטנו פנימה "רק כדי להיזכר איך היא נראית" וצחקקנו כמו שתי ילדות קטנות. הכי smitten.
ואז הגיע הערב ואיתו מסיבת יום ההולדת של החברה של החברה וטעמנו את העוגה. נראה לי שהחוגגים השונים חיבבו אותה והיא קיבלה לא מעט thumbs up, אבל שותפתי ללמידה/אפיה ואני התאהבנו סופית. כי מסתבר שמעבר להיותה יפהפיה, היצירה שלנו גם טעימה לאללה. העוגה עצמה שוקולדית ועשירה. בקרם השוקולד יש קפה והוא אמנם מורגש קלות בלבד, אך ה"קלות" הזה מספיק לו כדי להיות דומיננטי בדיוק במידה הנכונה. וטעמו החמצמץ של הפטל בטח לא הזיק.
בקיצור, כמו זוג הורים גאה, היללנו אחת את השניה ואת ה"בייבי" שלנו ללא הרף. לאורך כל הערב. וביומיים שחלפו מאז. זאת אומרת, למדנו ללוגיקה. כן כן, זה מה שעשינו. לוגיקה. מי אמר עוגה בכלל?

ולא, אני לא מופרעת. אני לא באמת חושבת שהעוגה הזאת היא התינוק שלי.
אבל קצת חבל לי שלא.


***
עוגת שוקולד עם קרם שוקולד-קפה ופטל

מקור המתכון: העוגה עצמה לקוחה מ-Joy the Baker. הקרם דומה לקרם השוקולד לבן-קפה של קרין גורן שאני תמיד משתמשת בו, אבל עם שוקולד מריר הפעם. ומעט יותר קפה.

כמות: לפי ג'וי, אפשר להכין עוגת שלוש שכבות בקוטר 20 ס"מ או שתי שכבות בקוטר 23 ס"מ. אני הכנתי שתי שכבות בתבנית מתפרקת בקוטר 24 ס"מ.

מצרכים:
1 כוס קפה רותח (אני המסתי כפית גדושה של רד מאג בתוך ספל של מים רותחים)
3/4 כוס אבקת קקאו
1/2 כוס חלב
1 כפית תמצית וניל
2 כוסות קמח לבן
1/4 1 כפיות אבקת סודה לשתיה
1/2 כפית מלח
200 ג' חמאה רכה
1/4 1 כוסות דחוסות סוכר חום - לפי המתכון המקורי, חום כהה. אנחנו השתמשנו בדמררה והשמיים לא נפלו
3/4 כוס סוכר לבן
4 ביצים

לקרם
300 ג' שוקולד מריר
1 כף אבקת נס קפה (אפשר לשחק עם כמות הקפה, בכפוף לכמה שאתם אוהבים קפה ורוצים להרגיש את הטעם שלו בקרם)
2 מיכלים (500 מ"ל) שמנת מתוקה

פטל אדום לקישוט (לא חובה. ואפשר גם פטל שחור, אבל האדום כל כך יפה)

אופן ההכנה:
1. מחממים תנור ל-180 מעלות. משמנים תבניות/תבניות (הסבר בהמשך) ומרפדים בנייר אפיה את התחתית והדפנות. אני לא שימנו, אבל כן ריפדנו.
2. מערבבים בסיר קפה רותח ואבקת קקאו ומבשלים על אש בינונית, עד שהתערובת חלקה. זה אמור לקחת דקה-שתיים. מסירים מהאש.

3. מוסיפים חלב ותמצית וניל ומערבבים.


4. בקערה נפרדת מנפים קמח, סודה לשתיה ומלח.
5. בקערת המיקסר מקרימים (בעזרת וו גיטרה) חמאה ושני סוגי סוכר על מהירות בינונית, עד שהתערובת בהירה ותפוחה.


6. מוסיפים את הביצים, אחת אחת, ומערבבים לאחר כל הוספה.


7. תוך כדי ערבוב (הפעלת המיקסר על מהירות נמוכה-בינונית), מוסיפים לחמאה את תערובות הקמח והקקאו לסירוגין בשלושה שלבים, כאשר מתחילים ומסיימים בקמח.
8. יוצקים את הבלילה לתבנית ואופים למשך כ-55 דקות (יש לי הערה לגבי זה עוד מעט), עד שקיסם הננעץ במרכז העוגה יוצא נקי.


9. מוציאים את התבנית מהתנור, מצננים את העוגה למשך עשר דקות בתוך התבנית על רשת ולאחר מכן מחלצים מהתבנית, הופכים את העוגה על הרשת, מסירים את נייר האפיה ומצננים לגמרי. או שעושים כמוני, ונותנים לעוגה להצטנן לגמרי בתוך התבנית. גם טוב.

כך היא נראתה מיד לאחר האפיה

ולאחר כמה שעות היא שקעה לתוך עצמה...

10. אם רוצים למלא את העוגה בקרם, לאחר שהיא הצטננה לגמרי חוצים אותה בזהירות לשני חלקים שווים עד כמה שניתן.


11. להכנת הקרם: שוברים את השוקולד לקוביות בקערה ומניחים בצד.
12. מניחים מיכל אחד של שמנת מתוקה וקפה בסיר ומביאים לסף רתיחה.
13. יוצקים את השמנת על השוקולד וממתינים שלוש-ארבע דקות. לאחר מכן מערבבים עד שהתערובת חלקה והשוקולד נמס לגמרי.
14. מניחים לתערובת להצטנן קצת בחוץ ולאחר מכן מכניסים למקרר לקירור מלא, למשך שמונה שעות (או יום שלם, כמוני).
15. לאחר שתערובת השוקולד התקררה, מעבירים אותה לקערת המיקסר יחד עם מיכל השמנת השני ומקציפים עד לקבלת קרם יציב.

אז בפעם הראשונה בחיי ניסיתי להשתמש במיקסר ידני.
תוך שלוש שניות הצלחתי לטנף את כל המטבח של חברה שלי בשוקולד. גוד טיימז..

16. בעזרת מרית מורחים מעט מהקרם (קשה לי לכמת את זה, בעקרון לפי העין ולפי עובי שכבת הקרם שתרצו לקבל בין שכבות העוגה) על פני החלק החתוך של השכבה התחתונה של העוגה. מיישרים לשכבה ישרה ואחידה עד כמה שניתן.


17. מצפים בחצי השני של העוגה (חלק חתוך כלפי מטה, מן הסתם) ומשתמשים בשאר הקרם לציפוי העוגה (אפשר גם לשמור חלק ממנו לטובת זילוף קישוטים). אני ממליצה לצפות את העוגה בשני שלבים, קודם ציפוי פירורים ואז שכבת ציפוי נוספת. הסבר בהמשך..

לפני שמצפים את העוגה, כדאי להניח חתיכות נייר אפיה מתחת,
כך לא מלכלכים את צלחת ההגשה ובסוף הציפוי אפשר לשלוף אותן בקלות.
אה, והרגל הזאת לא שלי.

אלה כן :-)
וזה ציפוי הפירורים של העוגה (הציפוי הראשוני)

וזה כבר הציפוי הסופי

18. אם רוצים, מקשטים בפטל, בסוכריות, במה שרוצים. או שלא, לשיקולכם. בכל אופן, שומרים בקירור עד להגשה.

הערות/תוספות/שדרוגים:
  • אם יש לכם שתי תבניות בקוטר 24 ס"מ, קודם כל - איזה כיף לכם. אז אתם יכולים פשוט לחלק את הבלילה בין שתי התבניות ואז נחסך לכם כל עניין החיתוך של העוגה. אפשר פשוט לאפות את שתיהן ואז להרכיב. במקרה זה, מניחים תבנית אחת בשליש העליון של התנור ואת השניה בשליש התחתון ואופים למשך 25-30 דקות, כאשר במהלך האפיה יש להחליף בין התבניות.
  • האמת היא שבמתכון המקורי האפיה אכן נעשית בשתי תבניות, לכן לא מצוין כמה זמן יש לאפות אם מכינים את כל הבלילה כעוגה אחת. אנחנו הוצאנו לאחר 55 דקות, כי הקיסם - השקרן - יצא די נקי, אבל בסופו של דבר היה חלק קטן במרכז העוגה שלנו שהיה מעט פאדג'י. אני לא מתלוננת או משהו, זה לא שהעוגה לא היתה אפויה, אבל הממ.. איך לומר את זה? לא אפויה במאה אחוז. בכל אופן, אם אתם אופים בתבנית אחת - בדקו את העוגה מדי פעם, שימו לב מה קורה שם ואל תוציאו אותה לפני הזמן. מצד שני, אם הקיסם כבר יוצא נקי לגמרי, אל תשאירו אותה יותר מדי, כדי שהיא לא תתייבש.
  • כפי שציינתי כבר בהקדמה, לא חייבים להכין את העוגה כעוגת שכבות. היא מצוינת גם כ"סתם" עוגת שוקולד. לחילופין, אפשר להשתמש בקרם רק לטובת ציפוי ולא למילוי.
  • למה אני כן ממליצה לצפות את העוגה? כי אם במקרה לעוגה שלכם קורים דברים לא נעימים, כמו חלקים שלה שמתחילים להתפרק לאחר שאתם מעבירים אותם הלוך ושוב מצלחת הגשה אחת לשניה, הציפוי יכסה את זה ואף אחד לא צריך לדעת מה קורה מתחת לפני השטח. אלא אם כן אתם מצלמים את העוגה המפורקת ומעלים את התמונה לבלוג שלכם. אבל למה שתעשו דבר כזה?
  • אבל אם כן מתכננים להשתמש בקרם - בין אם למילוי או לציפוי - כדאי להתחיל בהכנה שלו (כלומר הרתחת השמנת והמסת השוקולד) לפני שאופים את העוגה, כיוון שהוא נזקק לקירור ארוך במקרר.
  • זוכרים את עוגת הליצן המתפוצץ (חייבת למצוא לה שם אחר..) שהכנתי לאחיינים שלי לפני כמה חודשים? אני לא יודעת עד כמה רואים את זה בתמונות, אבל קצת רבתי עם הציפוי שלה. הסיבה היא שהקרם כל הזמן התערבב עם פירורים שהתפרקו מתוך העוגה, ואז הציפוי לא היה ממש אחיד. מה שקרה זה שהעוגה הכהה נדחפה לה החוצה והפריעה לקרם הלבן היפה שלי להיות לבן וצחור ויפה. לכן הפקתי לקח מהפעם ההיא ולאחר שקראתי את הביטוי crumb coat אי אילו פעמים במגוון בלוגים שונים, התעמקתי פעם אחת בעניין והבנתי סוף סוף במה מדובר: קודם כל לוקחים מעט קרם ומצפים את העוגה קלות, כך שהעוגה לא מכוסה לגמרי, כלומר חלקים ממנה עדיין מציצים מבעד לציפוי. בשלב זה מכניסים את העוגה למקרר, על מנת שהציפוי יתייצב (וגם את הקרם שלא השתמשנו בו, כי כמעט סוף יוני עכשיו וחם. חמש דקות בחוץ והוא הופך למרק שוקולד..), לזמן מסוים. נניח שעה-שעה וחצי. אולי אפשר קצת פחות. ואז מצפים שוב בעזרת שאר הקרם. תהליך הציפוי הופך להיות הרבה יותר נוח, נעים וידידותי לסביבה (= לאופה). התהליך הזה יוצר סדר: העוגה לומדת שהתפקיד שלה הוא להישאר מכוסה מתחת לקרם ולהיות טעימה, והקרם מצליחה להיות הציפוי החלק והיפה שהוא נועד להיות. win win.
  • אני יודעת שכל עניין הציפוי בשלבים הזה נשמע קצת מייגע (או לפחות התיאור העילג משהו שלי) וארוך, אבל לדעתי התוצאה הסופית שווה את זה. ובסופו של דבר, זה אולי לוקח קצת יותר זמן, אבל כנראה תצאו הרבה פחות מתוסכלים.
  • אגב, אני כל הזמן מדברת על זה שצריך לחתוך את העוגה, למרוח את המילוי, לצפות וכל זה.. אבל אני סתם לוקחת כאן קרדיט מיותר. את רוב הדברים האלה חברה שלי עשתה ואני סתם רדיתי בה ונתתי לה פקודות. מצד אחד זה היה נחמד (הסאדיסטית שמסתבר שנמצאת בי אהבה את זה), מצד שני היא עשתה את זה כל כך הרבה יותר טוב ממני, שזה קצת מביך.
  • יכול להיות שקצת נסחפתי עם התמונות הפעם - החברה ואני צילמנו מאתיים ומשהו, כשכמעט מאה מתוכן הן של העוגה המוכנה בשלל פוזות. אבל היא היתה כל כך יפה ובגלל שסיימנו להכין אותה בבוקר היה אור טבעי (הו שמש נהדרת!), שזה פשוט היה בזבוז לא לעשות לה בוק.
  • מצד שני, תיאלצו לסלוח לי על תמונות ה"בפנים" שלה. זה מה שקורה כשמנסים לצלם במועדון חשוך. ואלה עוד התמונות הטובות. אתם צריכים לראות את מה שצילמתי בטלפון שלי (סתם, באמת שאתם לא צריכים. לטובתי, לטובתכם). לא נעים.
  • השכנים שלי קודחים ללא הפסקה מאז הצהריים (תודה שאתם דואגים לשמר את כאב הראש שהיה לי עוד לפני שהתחלתם). אפרופו הסאדיסטית שבי, כל האגרסיות שלי יוצאות עכשיו. אם אתם שומעים משהו בחדשות על סכסוך שכנים שהתדרדר לאלימות, תדעו שזו אני.


כן, אני יודעת, תמונות באיכות גבוהה.. אבל רציתי שתראו מה קורה בפנים ולא היתה שום דרך אחרת

זו קצת יותר טובה, לא?

11 ביוני 2011

בלינצ'ס

אני צריכה להתוודות. אני רק בערך הכנתי את הבלינצ'ס האלה. אמא שלי התחילה ואני הצטרפתי אליה בשלב מתקדם של ההכנה. אבל היא תדרכה אותי לגבי כל מה שפספסתי, כך שאני לחלוטין יכולה לספר לכם עליהם.
תכלס, אם זה היה תלוי בי, בחיים לא הייתי מכינה בלינצ'ס לשבועות. אוקיי, אם זה היה תלוי בי, הייתי בכלל מדלגת על שבועות. אבל זה לא קשור. אז זה מה שקרה: המשפחה שלי בכלל לא היתה אמורה לעשות ארוחה בערב החג, ורק יום קודם הוחלט שכן. באותו היום (יום לפני ערב החג) גם התחלתי לעבוד ( בעבודה אמיתית של גדולים. כיפאק היי לי!!), כך שלא היה לי כל כך הרבה זמן לחשוב על קינוח הולם לחג ולמען האמת, גם הייתי מותשת מדי בשביל זה.
במהלך ועידת הפסגה אשר קמה על מנת לדון בתפריט המיועד לארוחת החג (רוצה לומר - אחותי ואמא שלי), הוחלט כי אחותי תביא את עוגת הגבינה עם בצק עוגיות של בצק אלים. היא הכינה אותה כבר כמה וכמה פעמים בעבר וכולם אצלנו מתעלפים ממנה כל פעם מחדש. כמובן שמעולם לא טעמתי, אבל אני מוכנה להודות שהיא מגניבה למדי. כי אם כבר עוגת גבינה, אז לפחות שיהיו בה עוגיות שוקולד צ'יפס.
בנוסף לעוגה של אחותי, סוכם בהתחלה שאני אכין עוגיות, לטובת מתנגדי הגבינה במשפחה (אחי לא היה איתנו בחג, לכן כל האנשים האלה היו בעצם... אני) אבל בסוף אמא שלי חזל"שה את הרעיון וחסכה לי שעות של נבירה במתכונים במשפט אחד קצר: "אני אכין בלינצ'ס". קצת מפספס את כל עניין הבואו-נכין-קינוח-ללא-גבינה, אבל כאמור - העייפות של היום הראשון בעבודה הכריעה אותי ולא טרחתי למחות.
בסופו של דבר, כפי שכבר כתבתי בהתחלה אבל אני אוהבת לחזור על עצמי, אמא שלי החלה בהכנת הבלינצ'סים ואני הצטרפתי אליה בשלב הטיגון (לכן אין לי בכלל תמונות של ההכנה עד שלב זה, כולל). התוצאה הסופית היתה מוצלחת מאד וכולם אהבו. אני יודעת שאתם דואגים לי ותוהים לעצמכם מה עשיתי, האם באמת לא אכלתי קינוח, מסכנה... היו רגועים, מספר בלינצ'סים נשארו ריקים ממילוי, לכן לקחתי לי אחד כזה ודחפתי לתוכו בערך חצי צנצנת חמאת בוטנים. אני יודעת, אני יודעת. הגיוון הוא ממני והלאה. איכשהו הצלחתי להכניס את חמאת הבוטנים גם לפוסט של שבועות, אין לי בושה ואין לי מעצורים. בת דודי התעמקה בבלוג אתמול בפעם הראשונה ואבחנה אותי כבעלת הפרעת חמאת בוטנים קשה. מילים שלה, לא שלי. ואז היא המשיכה: "עזבי את הנזק הבריאותי. השריטה הנפשית עולה על כל דמיון!"

אין לי מושג איך היא הגיעה למסקנה המטופשת הזו. הפרעת חמאת בוטנים? קשה? אני?


***
בלינצ'ס
מקור המתכון: מבוסס על מתכון מהאתר מתכונלה. אמא שלי שינתה קצת, אז אני מעלה את הגירסא שלה, ברשותכם.

כמות: לפי המתכון המקורי, עשר מנות. אני לא יודעת אם ב"מנה" הכוונה היא ליחידה אחת או שתיים, בכל אופן לנו יצאו חמישה עשר בלינצ'ס (זה זכר, נכון?), כל אחד בקוטר של כ-22 ס"מ. המילוי הספיק לעשרה בלינצ'ס בלבד.

מצרכים:
4 ביצים
1 כוס מים
1 כוס חלב
1 כף סוכר (אפשר לשחק עם זה קצת אם מדברים יותר/פחות מתוק. עם כף אחת הבלינצ'ס עצמם לא היו מתוקים)
2 כוסות קמח לבן
1 כפית חמאה, לטיגון (אפשר גם מעט שמן)

למילוי
250 ג' (חבילה אחת) גבינת טוב טעם
150 ג' (קצת יותר מחצי חבילה) גבינה לבנה (אנחנו השתמשנו בסקי 3%)
כ-1/2 כוס סוכר (שוב, לפי הטעם. אפשר גם להוסיף מעט תמצית וניל ו/או סוכר וניל)

אופן ההכנה:
1. מערבבים בקערה ביצים, מים, חלב, סוכר וקמח (בקיצור - הכל). חשוב לנפות את הקמח!
2. מחממים מחבת על אש גבוהה וממיסים בה כפית חמאה. מנמיכים את החום לאש בינונית.
3. ממלאים מצקת קטנה בבלילה ויוצקים למחבת החמה. מטים את המחבת במהירות לכל הכיוונים כך שהבלילה תתפשא ותמלא את המחבת כולה בשכבה דקה ואחידה עד כמה שאפשר.
4. ממתינים כחצי דקה והופכים את הבלינצ'ס (ביחיד זה... בלינצ'ה?) על מנת לטגן את הצד השני, בעקרון פשוט כמו חביתה. בעקרון הבלינצ'ס אמורים להשחים קצת, אבל יכול מאד להיות שהם יישארו די בהירים (כמו שקרה לנו). אפשר לנסות להפוך את הבלינצ'ה (החלטתי. בלינצ'ה אחד, הרבה בלינצ'ס) לפני שעוברת חצי דקה, אם הוא מתהפך ולא מתפרק. זה בסדר אם לאחר שהפכתם אותו הוא עדיין נראה חיוור מדי, מקסימום תוכלו להפוך אותו שוב על הצד הראשון. מצד שני, אם אתם רואים שהוא עדיין לא עשוי - כלומר מתפרק כשמנסים להפוך אותו, חכו קצת ותנו לו הזדמנות להיעשות. 
5. לאחר כחצי דקה של טיגון הצד השני, מוציאים את הבלינצ'ה, מניחים על צלחת (אפשר על נייר מגבת, אבל לא חובה, כיוון שכמות השומן בטיגון - חמאה/שמן - מאד קטנה) וממשיכים עם שאר התערובת. עורמים כך את כל הבלינצ'ס אחד על השני ונותנים להם להתקרר קצת.
6. בינתיים מכינים את המילוי: מערבבים בקערה את שני סוגי החמאה והסוכר.
7. לוקחים חביתית אחת (חלופה הגיונית לבלינצ'ה, לא?), מניחים במרכזה כף גדושה של המילוי וסוגרים לצורת מעטפה, לפי התמונות:


מקפלים את הבלינצ'ה מעל המילוי, מהצד הקרוב אליכם לכיוון הצד הרחוק

מועכים קלות את המילוי, אבל לא יותר מדי

מקפלים פנימה את שני הצדדים

ובסוף הופכים את החלק ה"שמן" (החלק המכיל את כל המילוי) מעל החלק הדק,
הרחוק מכם. כך סוגרים את החביתית

8. ניתן להגיש מיד או להניח את כל הבלינצ'ס בתבנית, לכסות בניילון נצמד ולקרר. לפני ההגשה, מחממים תנור ל-180 מעלות, מניחים מעט חמאה מעל כל בלינצ'ה ומכניסים את התבנית לתנור למספר דקות, לחימום קל.

רואים את ההוא מצד שמאל למטה, זה שקצת מרחף באוויר? זה שלי :-)

הערות/תוספות/שדרוגים:
  • אם רוצים, אפשר לזרות מעט אבקת סוכר על הבלינצ'ס לפני ההגשה. לחילופין, אפשר להגיש עם סירופ שוקולד או סירופ מייפל. מייפל.. זה מה שקרה בשולחן החג שלנו.
  • אם אתם רוצים (אין לי מושג למה, אבל זה עניין שלכם עם עצמכם..), אפשר להוסיף למילוי הגבינה צימוקים. צימוקים.. עוד משהו שאני לא אבין את המהות שלו לעולם.
  • כפי שציינתי במתכון עצמו, מילוי הגבינה הספיק רק לעשרה מתוך חמישה עשר הבלינצ'ס שלנו, כך שאולי שווה להגדיל כמויות, למשל להשתמש בקופסא שלמה של סקי (או גבינה לבנה אחרת) ולא ב"קצת יותר מחצי".
  • מצד שני, אפשר לנצל את ההזדמנות הנהדרת שעשויה ליפול בחיקכם ולמלא במשהו אחר, נניח חמאת בוטנים. או שוקולד. אולי אפילו אגוזים או ריבה. טוב, מישהו חייב לומר את זה - גם לאכול את החביתית הריקה ללא כל מילוי זו אופציה.
  • אפשר בכלל ללכת לכיוון אחר ולמלא את הבלינצ'ס במשהו מלוח, אבל יכול להיות שבמקרה זה כדאי להמיר את כף הסוכר במתכון בכפית מלח.
  • לבסוף, אם רוצים להכין גירסת פרווה של הבלינצ'ס, אפשר להמיר את כוס החלב בכוס נוספת של מים. אבל אז צריך לדאוג גם למילוי פרווה, מן הסתם.



5 ביוני 2011

עוגת שוקולד ובירה גינס

העוגה הזו לא היתה אמורה להיראות ככה. אפילו לא קצת.


היא הסתובבה לי בראש במשך שבועיים-שלושה. ידעתי שאני רוצה להכין עוגה עם בירה ליום ההולדת של חברה ומהר מאד גם בניתי לי את הלוק הסופי שלה. היא היתה אמורה להיות אלגנטית - עוגת שוקולד מצופה בגנאש שוקולד. כהה כזה, חלק, מבריק. את כל החלק העליון רציתי לצפות בגביעי שוקולד קטנטנים. קצת כמו הריסז, רק יותר קטנים. ובמילוי קרם שוקולד לבן וקפה במקום חמאת בוטנים.
אז הבלילה של העוגה יצאה קצת גושית. לא נורא, חשבתי, ננפה אותה לתוך התבנית, כבר עשיתי את זה בעבר. ואז ראיתי קצת בלילה על השיש. בהתחלה חשבתי שבטעות שפכתי מהסיר על השיש במקום לתוך התבנית. אבל לאחר כמה שניות הבנתי שיש כמות כמעט זהה של בלילה בתוך התבנית ומחוץ לה, וזה היה הרגע בו הבנתי שהתבנית המתפרקת שלי לקחה את השם שלה קצת קשה מדי ולמעשה היתה מפורקת קלות. בלתי נסבלת שכמותה, היא פשוט לא היתה סגורה טוב.
בקיצור, לאחר מספר תמרונים והעברת הבלילה לתבנית מתפרקת חדשה, אטומה יותר (וגדולה יותר, אבל זה לא קשור), הכנסתי את העוגה הסוררת לאפיה והיא דווקא יצאה אחלה.
הלאה. גנאש הוא גנאש, אז זה עבר בשלום (הידד, הצלחתי להמיס שוקולד ושמנת), וגם קרם השוקולד-קפה (להלן מוקה). אבל הגביעים. הו הגביעים.

בלי להאריך יתר על המידה (שקר גס, אני הולכת להאריך יתר מאד), הרשו לי לומר רק דבר אחד: אם אתם ממיסים שוקולד ורוצים להוסיף לו נוזל כלשהו - נאמר, קלואה (= ליקר קפה.. או אלכוהול אחר), המתינו דקה. אל תוסיפו את הליקר ברגע שהוצאתם את השוקולד המומס מהמיקרוגל. אתם יודעים, ילדים, מה קורה במצב כזה? השוקולד מתקשה. מאד. אתם יכולים לנסות להוסיף לו קצת שמן לאחר מכן, ואני לא אשקר לכם - בסופו של דבר מקבלים סוג של שוקולד נוזלי - אבל גביעי השוקולד שלכם לא יצאו יפים. תיקון: הם לא יצאו גביעים. הם יתפרקו. ואתם תקוננו על מר גורלכם, תקללו את היום בו נולדתם (ובעיקר את היום בו חבר/ה שלכם נולד/ה) ולא תבינו איך עמדתם עכשיו במשך שעה, מילאתם כמה עשרות מנז'טונים (כמו מנזט'ים, אבל קטנטנים) בשוקולד ובסוף בעצם בזבזתם את זמנכם.

ארג!! פה עוד לא רואים את זה, כי הם נראים סבבה והכל, אבל האמינו לי, במילה אחת - ארג!!

טוב, אתם לא צריכים לשמוע את כל סיפור חיי. השורה התחתונה היא שהעוגה האלגנטית שלי הפכה לקרקס. מן הסתם לא יכולתי להשתמש בגביעי השוקולד, מצד שני כבר היתה לי קצפת מוקה מוכנה עבור המילוי שלהם. מצד שלישי, לא יכולתי סתם ככה לבזבז את הגנאש החגיגי שלי.
אז ציפיתי את העוגה בגנאש. ונשארו לי המון שאריות. לאחר מכן זילפתי את קרם המוקה על פני העוגה ומסביב לה - היו שם כל מיני צורות מוזרות. אם ארכיאולוג היה נכנס למטבח באותו הזמן, הוא היה כנראה חושב שגיליתי שפה עתיקה ואני מנסה להחזיר אותה לשימוש. אבל למה שארכיאולוג ייכנס למטבח שלי בעצם?
העוגה עדיין היתה מכוערת (אתם לא מאמינים עד כמה), אז התזתי עוד קצת גנאש מלמעלה, מעין כתמי שוקולד כהים מעל קרם המוקה הבהיר יחסית (נשמע טוב, לא?). ואז, כדי להפוך אותה רשמית למפלצת: לקחתי חתיכות מגביעי השוקולד המפורקים ודחפתי אותן בתוך העוגה, בכל מיני מקומות אקראיים.

לסיכום, כמו שאמרה לי חברה באותו ערב: "תראי... זו לא העוגה הכי אסתטית שלך. אבל אני בטוחה שהיא טעימה". ושני חלקי המשפט שלה היו מדויקים. מכוערת מכוערת, אבל עם אופי (העוגה, לא החברה). לא מרגישים את הטעם של הבירה בעוגה, אבל היא כנראה בכל זאת נותנת לה משהו, גם בצבע וגם בטעם - היא כהה מאד ומעט רטובה, אבל בקטע טוב. זה מגעיל לומר שהיא לחה? שוב - בקטע טוב...
מה המסקנה מכל זה? שלא נועדתי להכין עוגות אלגנטיות. עלי להיצמד למה שאני הכי טובה בו - עוגות שכונה. יאללה בלאגן!

אני לא מעלה את המתכון לכל המסביב - הגנאש, קרם המוקה והגביעים הארורים. כל אלה קישוטים לא ממש הכרחיים, והיות שלא הצלחתי לעשות איתם את מה שתכננתי, נראה לי שאין צורך בהם. העוגה עצמה, אגב, קלה להכנה והיא פשוט מצוינת. כולם אהבו (מצד שני, כשהעוגה ואני הגענו, כמעט כולם כבר שתו לפחות כוס או שתיים של שמפניה. תשמעו לי, זה הסוד לכל עוגה מוצלחת: דאגו לשכר את כל הנוכחים ורק אז תנו להם לטעום. למחרת כולם יגידו שזו אחת העוגות, אם לא ה... ;-)). אם מכינים אותה לאירוע, אפשר לקשט (גנאש, קצפת כלשהי, אבקת סוכר, הכל הולך), אבל היא מצוינת גם "סתם ככה".

***
עוגת שוקולד ובירה גינס
מקור המתכוןנייג'לה לוסון. המתכון מופיע גם ב-The Kitchn (וכנראה מיליון מקומות נוספים, אבל בשני האתרים האלה, כולל תגובות של הגולשים, השתמשתי).

כמות: בעקרון העוגה מיועדת לתבנית עגולה בקוטר 23 ס"מ. אני תכננתי לאפות ב-24 ס"מ ועקב תקרית זליגת הבלילה, אפיתי בסוף ב-26 ויצא סבבה. אם אתם רוצים עוגה גבוהה יותר, לכו על 24, אבל זה לא שב-26 היא נמוכה בצורה קיצונית.

מצרכים:
1 כוס (250 מ"ל) בירה גינס
250 ג' חמאה
2/3 כוס (75 ג') אבקת קקאו
2 כוסות (400 ג') סוכר דק
142 מ"ל שמנת חמוצה (גביע אחד של שמנת הוא 200 מ"ל, אז משתמשים בשני שליש גביע בערך. 71%, אם תתעקשו. אבל לא נראה לי שתתעקשו)
2 ביצים
1 כף תמצית וניל
2 כוסות (275 ג') קמח לבן
1/2 2 כפיות אבקת סודה לשתיה
1/2 כפית מלח (לא חובה. הוספתי את זה בעקבות מתכון של Smitten Kitchen)

אופן ההכנה:
1. מחממים תנור ל-180 מעלות. משמנים ומרפדים את התבנית בנייר אפיה (בגלל בעיות התבניות שלי, שימנתי וריפדתי את התבנית בה תכננתי להשתמש בנייר אפיה אבל לא שימנתי ולא ריפדתי את זו שהשתמשתי בה בפועל, והתפללתי לטוב.. הכל היה בסדר, חרף הרשלנות שלי).
2. מוזגים את הבירה לסיר גדול ורחב, מוסיפים קוביות חמאה ומחממים על הכיריים עד שהחמאה נמסה.

3. מוסיפים קקאו וסוכר ומערבבים.

4. בקערה נפרדת מערבבים יחד שמנת חמוצה, ביצים ותמצית וניל.

5. מוסיפים את תערובת הביצים לתערובת הבירה ומערבבים.
6. לבסוף מערבבים פנימה קמח, סודה ומלח.

7. יוצקים את הבלילה לתבנית (אם התערובת גושית, כמו שלי, רצוי להעביר דרך מסננת) ואופים למשך 45-60 דקות (אני אפיתי בדיוק 45 דקות, וזה הספיק לעוגה שלי). מצננים את העוגה לחלוטין על רשת (אבל משאירים אותה בתוך התבנית, אחרת היא עלולה להתפרק).


הערות/תוספות/שדרוגים:
  • אמנם לא ניסיתי, כך שאני לא יכולה להעיד ממקור ראשון, אבל בכל המתכונים שאי פעם ראיתי לעוגות כלשהן עם גינס נכתב במפורש שחייבים להשתמש בגינס ולא בבירה אחרת. אני משערת שאפשר להשתמש במשהו שדומה לה, נגיד... לא, לא יודעת. אני לא כזו מבינה גדולה בבירה. אבל אל תשתמשו במכבי, טוב? יופי.
  • לגבי הסוכר הדק - אני חושבת שאפשר להשתמש גם באבקת סוכר ואפילו בסוכר רגיל. באחד האתרים קראתי שמישהי שהכינה את העוגה ולטענתה היה הבדל משמעותי בין השימוש בסוכר רגיל לסוכר דק. לטענתה אפשר לטחון סוכר רגיל במעבד המזון ולקבל סוכר דק, כאשר שתי כוסות סוכר רגיל שוות לכשלוש כוסות סוכר דק. אני טחנתי קצת אבל לא השקעתי, כך שאפשר לומר שהשתמשתי בסוכר רגיל, ויצא סבבה.
  • אמרתי שלא אכתוב את המתכונים לכל הציפויים שלי. אז אמרתי. הנה כמה אפשרויות לציפוי בכל זאת, ככה בקטנה:
    • גנאש שוקולד: ממיסים כמות שווה של שמנת מתוקה ושוקולד מריר, נותנים לגנאש להתקרר ולהסמיך קצת ואז מצפים את העוגה. אני השתמשתי במיכל אחד של שמנת (250 מ"ל) ו-250 ג' שוקולד, וזה הספיק לי לציפוי כל העוגה ועוד קצת. ממה שנשאר לי הכנתי טראפלס. יותר נכון, דחפתי את השאריות לתוך תבנית סיליקון של מלבנים קטנים, כי אם יש משהו שאני שונאת להכין - זה טראפלס. אנחנו חיים במדינה חמה, אז ברגע שתערובת השוקולד-שמנת יוצאת מהמקרר, היא ישר מתחילה לעשות בעיות; השוקולד מטנף לי את הידיים וזו פשוט חוויה מאד לא נעימה.
    • קצפת/קרם כלשהו: אני הכנתי קרם שוקולד לבן-קפה (מבוסס על המתכון הזה של קרין גורן) לפי הכמויות הבאות, אפשר לשחק איתן: מחממים בסיר חצי מיכל שמנת מתוקה וחצי כף אבקת נס קפה ומביאים לסף רתיחה. יוצקים על 200 ג' שוקולד לבן, ממתינים שתיים-שוקולד דקות ומערבבים, עד שהשוקולד נמס. מעבירים למקרר לארבע שעות לפחות (אפשר עד יומיים מראש), עד שהתערובת קרה מאד. מעבירים את התערובת הקרה למיקסר, מוסיפיםי את חצי מיכל השמנת הנותר ומקציפים עד לקבלת קרם יציב. מצפים את העוגה. אפשר להכין גם קצפת סוכר חום/מייפל/...
    • נייג'לה מכינה ציפוי המבוסס על גבינת שמנת. לטענתה זה אמור להיראות כמו הקצף שנוצר כאשר מוזגים בירה לכוס. אותי אין סיכוי שתתפסו מתקרבת לגבינה, אבל למקרה שאתם רוצים: מקציפים 300 ג' גבינת שמנת עד שהיא חלקה. מנפים לתוך הקערה 150 ג' אבקת סוכר וממשיכים להקציף עד שהתערובת אחידה. מוסיפים 125 מ"ל (חצי מיכל) שמנת מתוקה ומקציפים עד שהקרם מריח. במובן של ניתן למריחה, לא בעל ריח. אם הוא בעל ריח... תזרקו אותו!!
    • אפשר לזרות אבקת סוכר מלמעלה, זה תמיד יפה, ובפרט בעוגה הזו: האבקה הלבנה מעל העוגה הכהה-כהה-כמעט-שחורה, איזה ניגוד..
  • לסיום: למקרה שיש לכם דקה וחצי פנויה, בבקשה. Beer is liquid bread, it's good for you - גאוני! בזבוז זמן נעים :-)