> פברואר 2011 | Morcake

24 בפברואר 2011

קאפקייקס סוכר חום ושוקולד צ'יפס

זוכרים את הריסז קאפס שהכנתי? אני מקווה מאד שכן. עבר בסך הכל שבוע, אין סיבה לשכוח. מה, מי אמר שהעולם לא סובב סביבי? זה נשמע לי מופרך ביותר.
בקיצור, אמרתי שהכנתי אותם למטרה מסוימת (אבל באמת שהם כל כך טעימים שאין צורך במטרה. היום יום חמישי? נו, צריך לקבל את סוף השבוע עם ריסז. אה רגע, ראשון? איך נתחיל את השבוע אם לא עם ריסז? כן, אפשר למצוא תירוץ לכל יום בשבוע). אז הנה ההסבר.
לחברה שלי היה יום הולדת. בנובמבר. אז חגגנו לה קצת באיחור ולכבוד המאורע הכנתי לה קאפקייקס. הערת ביניים: אני יודעת שזה נשמע כאילו כל פוסט שלי מתחיל ב"לחברה שלי היה יום הולדת". אל תטעו, זה לא שיש לי מיליון חברות, יש בערך שתיים ועוד כמה דמיוניות; לטובת הבלוג אני חוגגת להן חצאי יום הולדת, רבעי יום הולדת וכו'. כולם יוצאים מנצחים - הן מקבלות עוגות, אני מקבלת פוסטים ומתכונים.
טוב, סטיתי מהנושא (וזה הרי אף פעם לא קורה). קאפקייקס. ריסז. מה הקשר ביניהם? שאלה מעולה, תודה ששאלתי. יש איזו בלוגרית שגיליתי לא מזמן, קוראים לה קריסטן, או בשמה הבלוגרי המפוצץ - Confessions of a Cookbook Queen. הכתיבה שלה די משעשעת אותי בדרך כלל (וזה נדיר בקרב בלוגריות האוכל למיניהן. טלי קורה מבין עינייך? אני לא מבינה מה אתם מנסים לרמוז) ויש לה כמה מתכונים שווים. כשחרשתי על הבלוג מתחילתו ועד סופו מצאתי אצלה קאפקייק על קאפקייק.
say what? לוקחים קאפקייק, מצפים אותו בקצפת או קרם חמאה, מעמידים עליו גביע חמאת בוטנים (טינג! נפל האסימון, התחברו העולמות. קריסטן השתמשה בגביעים מוכנים, אני מגניבה מדי, אז הכנתי את שלי from scratch) ומצפים גם אותו, כאילו היה קאפקייק קטן. וכך נוצרת אשליית קאפקייק על קאפקייק.
העניין הוא שאצל מלכת ספרי הבישול (אוקיי, השם מעט יומרני, מודה) זה יצא מאד יפה. ממש ממש. אצלי? הממממ פחות. לא יודעת מה קרה לקרם שלי, הוא סירב לתת לי לזלף אותו, אז נאלצתי למרוח אותו בעזרת כף/כפית/מרית (ניסיתי הכל. כבר ממש הייתי על סף למרוח אותו עם היד, ואז נזכרתי שהיגיינה היא לא מילה גסה). קצת מבאס, כי בפעם הקודמת שהשתמשתי בקרם כמעט זהה, הזילוף היה קרוב למושלם, איף איי מיי סיי סו מייסלף.
לא נורא, התוצאה הסופית היתה טעימה, וזה מה שחשוב בסוף. 
אגב, בגלל כל עניין הציפוי הכפול וגביעי השוקולד-חמאת בוטנים, רציתי שהקאפקייקס עצמם לא יהיו כבדים מדי, אז הלכתי על מתכון של קאפקייקס "פשוטים" עם סוכר חום. אבל לא התאפקתי והוספתי להם שוקולד צ'יפס, ולדעתי זה הוסיף לטעם ולא הכביד מדי.
ילדת יום ההולדת אהבה, וגם אני. ובואו נתעלם כולנו מהקופסא בה בחרתי לאחסן את הקאפקייקס. זה מה שקורה כשהולכים לקנות קופסא בשבוע של ולנטיינז...


***
קאפקייקס סוכר חום ושוקולד צ'יפס
מקור המתכון: את הרעיון לקאפקייק על קאפקייק לקחתי מכאן). הקאפקייקס עצמם מ-sweetest kitchen. הציפוי היה שילוב של הקרם שהכנתי כאן ועוד איזה אלתור שלי תוך כדי הכנה.

כמות: 10 קאפקייקס די גדולים וציפוי שהספיק פחות או יותר לכל הקאפקייקס והריסז קאפס שהנחתי על כל אחד. אבל לא היתה כמות מטורפת של קרם בכל מנה, אז אפשר להגדיל את הכמויות של הציפוי אם רוצים.

מצרכים:
100 ג' חמאה, בטמפרטורת החדר
3/4 כוס סוכר חום בהיר (דמררה)
2 ביצים גדולות
1/3 1 כוסות קמח לבן
1/2 כפית אבקת אפיה
1/2 כפית סודה לשתיה
1/8 כפית מלח (קורט, אם תרצו)
1/2 כוס חלב
1 כפית תמצית וניל
1 כוס שוקולד צ'יפס (אפשר לשחק קצת עם הכמות לכל כיוון, או להוריד את השוקולד לגמרי)

לציפוי
125 ג' חמאה
160 ג' אבקת סוכר
1 כף שרידנ'ס (סוג של ליקר קפה. אפשר להחליף לליקר קפה או לוותר לגמרי ולקבל קרם חמאה "רגיל")

אופן ההכנה:
1. מחממים תנור ל-180 מעלות.
2. מקציפים במיקסר חמאה במהירות גבוהה למשך כחצי דקה.
3. מוסיפים סוכר ומקציפים במהירות בינונית-גבוהה, עד שהתערובת בהירה ותפוחה, למשך כשלוש דקות. 


4. מוסיפים את הביצים אחת-אחת ומקציפים כחצי דקה לאחר כל הוספה.
5. מערבבים יחד בקערה קמח, אבקת אפיה, סודה לשתיה ומלח.
6. בנפרד מערבבים חלב ותמצית וניל.
7. מוסיפים לסירוגין את תערובות הקמח והחלב לקערת המיקסר ומערבבים בכל שלב - מתחילים עם רבע מכמות הקמח, אחר כך שליש מהחלב, וכך הלאה, כאשר מסיימים עם הקמח.


8. מקפלים פנימה את השוקולד צ'יפס.


9. מחלקים את התערובת לתבנית שקעים ואופים 20-22 דקות, עד שהעוגות מזהיבות.



10. להכנת הציפוי: מקציפים במיקסר את החמאה על מהירות בינונית-גבוהה, עד שהיא חלקה.
11. מוסיפים את אבקת הסוכר וממשיכים להקציף עד לקבלת קרם חלק.
12. אם רוצים, לאחר שהחמאה והסוכר מתחילים להפוך לקרם, מוסיפים את הליקר (וממשיכים לערבב, כמובן).
13. מזלפים את הקרם על הקאפקייקס (לאחר שאלו התקררו) בעזרת שקית זילוף או מורחים בעזרת כף/מרית.

הערות/תוספות/שדרוגים:
  • אני, כאמור, השתמשתי בגביעי חמאת בוטנים בתור מיני-קאפקייקס, אבל אפשר לוותר ופשוט לצפות כל קאפקייק בקרם.
  • הרעיון של קאפקייק על קאפקייק עובד עם כל טעם של קאפקייקס, קרם (אפשר להשתמש בקצפת ולא בקרם חמאה, למשל) וגם מיני-קאפקייק. כלומר, אפשר למלא מנז'טים קטנים במה שרוצים, ממש לא חובה חמאת בוטנים - שוקולד, חלבה, קטשופ.. טוב הגזמתי, מי ירצה למלא גביע שלם בחלבה?
  • גב' גודרפלד היקרה, אמנם החלפת אותי בחברות צעירות יותר, אבל בהתאם לבקשתך (יש לך יום הולדת, איך אוכל לסרב?) - אני מקדישה את הפוסט הזה לך! מבטיחה להכין לך משהו כשניפגש סוף סוף. זוכרת את אלה? ;-)



17 בפברואר 2011

גביעי חמאת בוטנים (ריסז קאפס ביתיים)

אני אוהבת חמאת בוטנים. אמרתי את זה כבר פעם? כן, כנראה שאין לי יותר מדי מעוף כשזה מגיע לאוכל. תנו לי שוקולד, תנו לי חמאת בוטנים - קניתם אותי. ומסתבר שאני לא לבד בקטע הזה. ביומיים האחרונים, בשלושה מבלוגי המתכונים שאני עוקבת אחריהם (שלושה מתוך ארבע מאות, בערך.. זה מביך, על כל מייל רגיל שאני מקבלת, יש שישה מיילי עדכון מבלוגים שונים) עלו מתכונים עם חמאת בוטנים, ליתר דיוק עם "גביעי" חמאת בוטנים (reese's peanut butter cups).
אוקיי, בראוניז או עוגיות עם pb cups זה מגניב, אבל למיטב ידיעתי לא ניתן למצוא את המוצרים של ריסז בארץ, וגם אם כן - לא בקלות. אז מה עושים?
שאלה מעולה! ממש במקרה, ובלי קשר למתכונים שציינתי, הכנתי לפני כמה ימים ריסז קאפס ביתיים. אין לי ברירה אלא להסיק שאני נביאה - איך עוד אפשר להסביר את התזמון הגאוני שלי? וזכרו, ילדים: צניעות היא לא מילה גסה.
בכל אופן, הקאפס האלה קלים להכנה (יש מעט פצקריי, אבל בקטנה) וטעימים בטירוף (בהנחה שאתם אוהבים שוקולד וחמאת בוטנים, אבל רוב הסיכויים שמי שלא כבר התייאש מהבלוג שלי, לכן אני מניחה שאתם מיטיבי לכת בנושא הזה). כיף לאכול אותם אותם סתם ככה, כממתק, כפי שהם יועדו להיות במקור (לא מנסיון, או משהו כזה. ממש ממש לא אכלתי שניים מתוך הארבעה עשר שהכנתי), או לשלב אותם במתכונים אחרים.
שיא הרצינות, זה כל כך טעים, וגם נראה ממש יפה, כמעט כמו המקור.
פצקריי זו מילה מוכרת, נכון? פתאום התעורר בי חשש שאולי רק במשפחה שלי משתמשים בה.....


***
גביעי חמאת בוטנים (ריסז קאפס ביתיים)
מקור המתכון: נעזרתי במתכונים של פשוט טעים ו-Have cake, Will travel, אבל בסוף הלכתי לפי כמויות שאני קבעתי.

כמות: המצרכים הספיקו לי ל-14 גביעים שהכנתי בתוך מנז'טים בגודל 2 (קטנים, אבל יותר גדולים מהמיני קאפס, למי שמכיר). אם אתם מוצאים מנז'טים יותר קטנים (נגיד גודל 1..), אפשר להשתמש בהם, אני חושבת שהייתי מעדיפה אפילו. עקרונית אפשר להכין גם גביעים גדולים יותר (כמו ריסז המקוריים), אבל בעיניי זה קצת גדול וכבד מדי (וכאמור, אני מוכנה בכל יום נתון לאכול חמאת בוטנים מתוך הצנצנת).

מצרכים:
200 ג' שוקולד מריר
5-5.5 כפות + 1 כפית חמאת בוטנים (צ'אנקי או חלקה, אני השתמשתי בצ'אנקי)
2.5 כפות אבקת סוכר
קורט מלח

אופן ההכנה:
1. ממיסים שוקולד מריר במיקרוגל (אפשר גם בסיר).


2. מוסיפים לשוקולד המומס כפית אחת של חמאת בוטנים ומערבבים (לא חובה, אפשר להשתמש רק בשוקולד).
3. ממלאים כל מנז'ט בכפית אחת בערך של השוקולד המומס ומצפים את החלק הפנימי שלו עד הסוף, בעזרת הכפית עצמה/מכחול/מברשת סיליקון.


4. מכניסים את המנז'טים המצופים למקרר להתקשות, למשך כעשרים דקות (אני הסתפקתי בקצת יותר מעשר דקות).
5. בינתיים מערבבים חמאת בוטנים, אבקת סוכר ומלח לקבלת משחה חלקה.
6. מוציאים את הקאפס מהמקרר וממלאים כל אחד במשחת חמאת הבוטנים, כמעט עד הסוף.


7. מחזירים למקרר לכעשרים דקות נוספות.
8. מוציאים את הקאפס ומצפים כל אחד בשוקולד המומס, כך שלא ניתן לראות את חמאת הבוטנים. אם השוקולד התקשה בינתיים (ורוב הסיכויים שהוא התקשה), חממו אותו קצת במיקרוגל על מנת שיהיה שוב נוזלי.


9. מכניסים למקרר להתקשות סופית.

הערות/תוספות/שדרוגים:
  • מה שכתבתי זה הרעיון הכללי של המתכון - אפשר לשחק עם הכמויות וכו'. בהתחלה, למשל, השתמשתי רק ב-100 ג' שוקולד מריר, קצת יותר משתי כפות חמאת בוטנים וכף אחת של אבקת סוכר. אבל הכמות הזו הספיקה לי רק לחלק מהגביעים, וחוץ מזה המלית לא היתה מספיק מתוקה לדעתי. אז המסתי עוד שוקולד וערבבתי עוד חמאת בוטנים עם אבקת סוכר, רק שהפעם הגדלתי את כמות הסוכר. מה שכתבתי במתכון זו הכמות הכוללת שהשתמשתי בה לכל הקאפס, אבל אפשר בהחלט לעשות את זה בחלקים, או לשחק עם יחס החמאת בוטנים-סוכר, למשל. המתכון הזה מאד מאד סלחני.
  • יכול להיות שאפשר לשמור את הגביעים המוכנים בקופסא בטמפרטורת החדר, אבל אני העדפתי להשאיר אותם במקרר, ליתר בטחון - אין לדעת, אולי פתאום השוקולד יימס, לכו תדעו. תכלס, הם גם טעימים לאללה קרים.
  • אחרי שהקאפס מתקשים, אפשר - וצריך, אם תשאלו אותי, אלא אם כן אתם אוהבים את שילוב הטעמים שוקולד-חמאת בוטנים-נייר - לקלף את המנז'טים די בקלות.
  • כמובן שאפשר להשתמש בשוקולד חלב או לבן במקום המריר (או בנוסף... אוווווו ריסז קאפס משוישים!).
  • לגבי מילוי המנזט'ים בשוקולד: אני קצת הסתבכתי עם זה בהתחלה, משום מה, לכן נעזרתי במברשת סיליקון, אבל תכלס באמת שאפשר לעשות את זה די בקלות עם כפית. פשוט צריך להתאמן על אחד-שניים עד שתופסים את העניין (או שאולי רק אני הייתי צריכה את השניים האלה לאימון...).
  • ברור שאפשר להגדיל כמויות, אם רוצים יותר גביעים.. אני נזקקתי להם למשהו מסוים, לכן הלכתי על כמות קטנה יחסית (והמשהו המסוים הזה יופיע בפוסט הבא).


14 בפברואר 2011

לחם קוקוס

אין שום דבר רומנטי בקוקוס. אין לו את הטעם של שוקולד, הוא ממש לא אדום כמו תותים, ואם כבר אנחנו הולכים לכיוון הזה - גם לחם, באופן כללי, הוא לא בדיוק תחליף לזר פרחים או טבעת יהלום. לכן, אין מנוס אלא להסיק שהפוסט הזה הוא לא ולנטייני (זו לא מילה, אה?) בעליל, למרות התאריך (אוקיי, אם אתם מתעקשים - הנה לכם שיר שמתאים ליום הזה. במקרה יצא שזה אחד השירים האהובים עלי וזו ההזדמנות שלי לחלוק עם העולם את זה שאני הולכת להופעה של גידי גוב ויהודית רביץ הערב).
ומה הלחם הזה בכל זאת מסמל? קודם כל, כלום - הוא לחם. אבל אם מתעקשים, אז ככה בשלוף - את החופש שלי. כן, אתמול חגגתי מבחן אחרון ואת תחילתו של שבוע חופש עד לתחילת הסמסטר הבא (האחרון, בתקווה..) והעבודה המטורפת שמצפה לחברות שלי ולי על פרויקט ענק (מי מתנדב לכתוב לנו אפליקציה לפלאפון? מבטיחה לתגמל בשלל עוגות ו/או תשלום כספי נכבד. טוב, זה שקר, כי התשלום הכספי הנכבד בדיוק אזל במלאי).
אז אתמול הכנתי את לחם הקוקוס (יותר נכון, אצבעות קוקוס, אבל על זה בהמשך) ואחר כך ביליתי עם האחייניות הכי חמודות בעולם (ואני לא אומרת את זה כי הן האחייניות שלי, באמת שבאופן אובייקטיבי - אי אפשר להיות יותר חמוד מזה). היום הסתפרתי (אחרי שניסיתי לרוץ על ההליכון במכון וכמעט התעלפתי - תודה לך, אחותי, התקף האסתמה מוקדש לך) ובערב - כאמור - הופעה של שני הזמרים האהובים עלי. בהמשך השבוע אני מתכננת לעשות כל מיני דברים כיפיים שבנות עושות ובעקרון אני יוצאת כרגע האדם הכי מעצבן בעולם, אבל עד שפעם אחת יש לי שבוע טוב, מותר... לא?
אני מבטיחה לחזור לרטון ולהתמרמר בשבוע הבא.
באמת.

קיצור, לגבי המתכון עצמו - את לחם הקוקוס הזה הכנתי כבר פעם והוא היה זכור לי ממש לטובה מאז. אתמול הכנתי שוב, ולשמחתי לא התאכזבתי, למרות הציפיות הגבוהות. סוף סוף יצא לי להשתמש בתבנית שאמא שלי קנתה לפני כמה שבועות - תבנית סיליקון ובה שנים עשר שקעים מלבניים, כך שיצאו לי אצבעות קוקוס קטנות וטעימות. נשארה לי קצת בלילה, אז הכנתי את השאר בתבנית אינגליש קייק, כך שבכל זאת אפיתי לחם קוקוס (אגב, כמו לחם בננות - זה לא באמת לחם, יותר כמו עוגה) רשמי, בצורה של כיכר והכל. רק שהלחם יצא נמוך קומה. מאד. לא נורא, טעים בכל זאת. אבל בפעם הבאה נראה לי שפשוט אאפה בשתי נגלות בתבנית השקעים, או שפשוט אכין לחם אחד גדול.
אחרי כל הממבו ג'מבו שלי (note to self: למחוק מרשימת הדברים שאני חייבת לעשות את מספר #28 - להשתמש בביטוי "ממבו ג'מבו"), מה בעצם אני רוצה להגיד? שהלחם הזה ממש ממש טעים. ואל תנסו לחשוב כמה הוא משמין. תשקרו לעצמכם שהוא לא. כי הכחשה זה בריא.

***
(אצבעות) לחם קוקוס

מקור המתכון: מבחינתי יעל גרטי, ynet, אבל לטענתה המתכון שייך לשף אוסטרלי נחשב בשם ביל גריינג'ר (הוא באמת נחשב? אני אמורה להתבייש בזה שאני לא מכירה אותו?)

כמות: לפי יעל (אני אוהבת להעמיד פנים שאנשים שאני לא מכירה אבל מכינה מתכונים שלהם הם חברים שלי, לכן הגיוני שאקרא להם בשמם הפרטי.. אולי יעלי? הגזמתי, אה?), צריך לאפות בתבנית אינגליש קייק באורך 35 ס"מ. אני (בתור בחורה שאוהבת לחזור על עצמי. ואז לחזור על עצמי שוב) אפיתי בתבנית שקעים בת 12 מלבנים ואת השאר בתבנית אינגליש קייק (לא יודעת מה האורך, אבל כנראה פחות מ-35 ס"מ).

מצרכים:
75 ג' חמאה
2 ביצים
1/4 1 כוסות (300 מ"ל) חלב
1 כפית תמצית וניל
1/2 2 כוסות (350 ג') קמח לבן
2 כפיות שטוחות אבקת אפיה
2 כפיות שטוחות קינמון טחון
1 כוס (200 ג') סוכר (אני השתמשתי בחצי לבן, חצי דמררה, מהסיבה הקבועה - נגמר לי הסוכר הלבן)
2 כוסות לא מהודקות (150 ג') קוקוס טחון (אפשר להסתפק בכוס וחצי)

אופן ההכנה:
1. מחממים תנור ל-180 מעלות.
2. ממיסים חמאה בסיר או במיקרוגל. מצננים כעשר דקות.
3. טורפים ביצים בקערה, בעזרת מטרפה ידנית (או מזלג. מזלג עובד יופי).
4. מוסיפים חלב ותמצית וניל וטורפים שוב.
5. בקערה נפרדת מערבבים קמח, אבקת אפיה, קינמון, סוכר וקוקוס.
6. יוצרים שקע בקערת הקמח ויוצקים לתוכו את תערובת הביצים. מערבבים בעזרת כף עד לקבלת תערובת אחידה.
7. מוסיפים את החמאה המומסת ומערבבים לעד להטמעותה בתערובת.
8. יוצקים לתבנית ואופים במשך 55 דקות, או עד שקיסם הננעץ במרכז העוגה יוצא יבש (אני אפיתי את מלבני הקוקוס והמיני-לחם שלי במשך 24 דקות בלבד, וזה הספיק. הם אמנם היו קצת חיוורים ולא ממש השחימו, אבל הם כן נאפו. יכול להיות שאם אופים כיכר אחת גדולה, צריך לאפות יותר זמן). מצננים כחצי שעה, מעטרים באבקת סוכר (רק אם רוצים, ממש לא חובה. אני לא מהתומכים באבקת סוכר כקישוט, באופן כללי) ומגישים.

הערות/תוספות/שדרוגים:
  • אין לי תמונות של ההכנה, כי הייתי נטולת מצלמה בשלב הזה, אז צילמתי רק את התוצאה הסופית. אבל זה בסדר, כי ההכנה ממש קלה.
  • אמנם קוראים לו לחם קוקוס, אז לא כדאי לא להשתמש בכלל בקוקוס (כי אז זה סתם לחם), אבל אפשר לשחק עם הכמויות. שתי כוסות זה המון - אני השתמשתי בכוס וחצי, אבל לדעתי אפשר אפילו כוס אחת. מצד שני, קוקוס זה טעים, אז לא חייבים לשנות את הכמות.
  • הערה אחרונה: תכינו את הלחם הזה. הוא ממש טעים, והוא הולך טוב עם הקפה (מנסיון) ויכול להתאים גם לארוחת בוקר (עוד לא מנסיון, אבל נשארה חתיכה אחת שלא הקפאתי, אז יש סיכוי טוב שמחר בבוקר כבר אוכל לתכן גם את הסוגריים האלה ל"מנסיון").
  • אוי שיקרתי, יש עוד הערה - חצי מהמלבנים ואת רוב הכיכר (אחרי שחתכתי אותה לפרוסות) הכנסתי למקפיא, כי אני לבד בבית בשבועיים הקרובים ואפילו לי יש גבול. מה גם שיש לי עוד כל מיני מתוקים אחרים לאכול, אני לא רוצה לקפח אף אחד. קיצור, אני לא יודעת איך הלחם עובר הקפאה, אבל אין סיבה שזה לא יעבוד טוב, אז.. לכו להכין, ואם יש שאריות - תקפיאו.
  • כמה מטופשות התמונות שלי, בפרט השניה (לראשונה לפחות יש סוג של תירוץ, היא צולמה בפלאפון)?


8 בפברואר 2011

עוגת מייפל בציפוי קצפת מייפל וסוכר חום

היה לי היום מבחן (הלך לא טוב, אבל היו לי כל כך הרבה כאלה שאני כבר כמעט אדישה. מזל שכשחזרתי הביתה גיליתי ציון סביר במבחן אחר - זה ריכך את המכה). אני צריכה להתחיל ללמוד למבחן הבא, אבל אני עייפה מדי (איך אני שונאת לקום בשש בבוקר, בטח בחורף).

הכנתי עכשיו קפה ונגמר החלב. אני צריכה ללכת לסופר ולקנות עוד, כדי שאוכל לאכול קורנפלקס בערב ולהכין לי קפה מחר בבוקר, אבל אין לי כח. הסופר, אגב, נמצא שלוש דקות הליכה איטית ממני.

אני צריכה למצוא משהו מעניין, או לפחות לא משעמם, לספר על עוגת המייפל שהכנתי לפני כמה ימים לכבוד יום ההולדת של סבתא שלי, אבל המח שלי ריק.

אז אספר רק כמה דברים כן משעממים. זו לא עוגת המייפל המפורסמת, זאת שרצה בכל הפורומים באינטרנט, אלא מתכון שלקחתי מ-Recipe Girl. במקור בכלל מדובר בקאפקייקס, לכן לא ידעתי כמה זמן לאפות את העוגה.. חששתי לאפות אותה יותר מדי, ומצד שני פחדתי שהיא לא תיאפה מספיק. לדעתי באורח פלא כלשהו הצלחתי גם לא לאפות אותה מספיק וגם לאפות יותר מדי (יש לציין שאני גם די בטוחה שערבבתי את הבלילה יותר מדי ולא מספיק).
היא יצאה קצת חיוורת וסדוקה, אבל בדיוק בשביל זה המציאו את הציפוי. מראש תכננתי לזלף קצפת מייפל מלמעלה, אבל כשגיליתי שנשאר לי ממש מעט סירופ להוסיף לקצפת, אלתרתי והוספתי גם כף סוכר חום. הציפוי יצא טעים וייפה קצת את העוגה (אם כי הוא לא הספיק לי לכל העוגה). אחד האחיינים שלי תמצת את זה בצורה הכי טובה: "יאמי! אני רוסה עם הרבה קספת. היא נראית כמו סלג" (כשאתה בן שלוש, זה עדיין לגיטימי ואפילו חמוד לומר ס' במקום צ' ו-ש').
לסיכום - זו לא העוגה הכי מוצלחת שלי, אבל אני לחלוטין מאשימה את עצמי ולא אותה (ראיתם איך לקחתי אחריות ולא הפלתי את הכל על החפץ הדומם שלא יכול להגן על עצמו? זו בגרות). היא כן טעימה מאד וגם קלה להכנה - נראה לי שפשוט צריך לערבב קצת יותר ופחות, וגם לאפות קצת יותר ופחות. זה הכל.

***
עוגת מייפל בציפוי קצפת מייפל וסוכר חום
מקור המתכון: מבוסס על הקאפקייקס מייפל של Recipe Girl, אבל הכפלתי כמויות, פחות או יותר, והציפוי שלי מבוסס על שמנת מתוקה מוקצפת ולא על חמאה, כמו שלה.

כמות: תבנית עגולה בקוטר 26 ס"מ. לדעתי אפשר גם בתבנית קצת יותר גדולה או קטנה. האמת שהעוגה שלי היתה די נמוכה, אז אפשר בכיף ללכת על תבנית 24. כמובן, אפשר גם להכין בתבנית של מאפינס, כמו במתכון המקורי, אבל נראה לי שתצא כמות די גדולה, כי הכפלתי כמויות.

מצרכים:
1/2 2 כוסות קמח לבן
2 כפיות אבקת אפיה
1/2 כפית מלח
1/2 כוס חלב
1/2 כוס סירופ מייפל
3/4 סוכר לבן (או חצי לבן, רבע חום דמררה, כמוני)
100 ג' חמאה
1 כפית תמצית וניל
3 ביצים

לציפוי
1 מיכל (250 מ"ל) שמנת מתוקה
1/4 כוס סירופ מייפל
1 כף סוכר חום (אפשר לוותר או להוסיף עוד, תלוי כמה מתוקה אתם אוהבים את הקצפת שלכם. האמת שאפשר פשוט להגדיל את כמות המייפל, לי לא היתה אפשרות כזו, כי נגמר לי הסירופ)

אופן ההכנה:
1. מחממים תנור ל-180 מעלות.
2. מנפים יחד לקערה קמח, אבקת אפיה ומלח.


3. בנפרד מערבבים חלב וסירופ מייפל.


4. שמים בקערת המיקסר סוכר, חמאה ווניל ומקציפים במהירות בינונית, כחמש דקות.



5. מוסיפים את הביצים, אחת אחת, ומערבבים לאחר כל הוספה.
6. תוך כדי הקצפה איטית, מוסיפים את לקערת המיקסר את  תערובות הקמח והחלב, כאשר מתחילים ומסיימים בקמח.



7. יוצקים לתבנית ואופים כעשרים דקות (אבל זה מספר שאני המצאתי, לא הייתי נצמדת אליו בקנאות, אם הייתי אתם. בדיעבד, גם אם הייתי אני), או עד שקיסם עץ הננעץ במרכז העוגה יוצא נקי. מצננים היטב.

עוגה חיוורת ומסכנה, תכף נשדרג לך קצת את המראה

8. להכנת הציפוי: מקציפים את השמנת עד שהיא מתחילה להפוך לקצפת, מוסיפים את המייפל (והסוכר) וממשיכים להקציף עד לקבלת קצפת יציבה.
9. מזלפים את הקצפת על העוגה. שומרים במקרר.

הערות/תוספות/שדרוגים:
  • אפשר לוותר על הציפוי ופשוט לזלף קצת סירופ מייפל מעל העוגה החמה, עם צאתה מהתנור (בדומה לעוגת המייפל "ההיא", המפורסמת). אפשר גם לאכול את העוגה סתם ככה, נטורל.
  • אני משערת שדי מיותר לציין את זה, אבל בכל זאת - אם אתם רוצים לחלץ את העוגה מהתבנית ולהעבירה לכלי אחר, המתינו עד שהיא מתקררת לגמרי, אחרת היא עלולה להתפרק. או להתפרק חלקית, כמו שקרה למישהי שאני מכירה שחיכתה קצת זמן, אבל לא מספיק זמן.. סתם מישהי, חברה. עזבו נו, אתם לא מכירים.
  • טוב די, אני הולכת לקנות חלב.


3 בפברואר 2011

כדורוני שוקולד

אז לא הייתי פה כמעט חודש. ואתם? לא התקשרתם.. לא כתבתם... כלום. בסדר, אני לא נעלבת. זה לא.. לא... די, הבטחתי לעצמי שאני לא אבכה!
אוקיי די, אתם יכולים להניח עכשיו בצד את המילון פולני-עברי שלכם. אז נעלמתי באמת. מבחנים, עניינים, מחשבות אובדניות, אתם יודעים איך זה. בקיצור, נוצר מצב שלא הכנתי כלום כבר מלא זמן. טוב, זה לא מדויק. לפני כמה שבועות הכנתי את העוגיות המזוויעות ביותר בתולדות העולם כולו.

צילמתי אותן בזמנו כשעוד קיוויתי שיצא מהן משהו...

הן אולי נראות יחסית תמימות למראה, אבל אל תטעו. במקור הן היו אמורות להיות דקיקיות קינמון. אפשר לראות לפי התמונה שדקות הן לא, וקינמון? לא יודעת, היה להן קצת יותר טעם של ג'חנון, ולא בקטע טוב.
מבואסת ונטולת כל שמחת חיים (מחשבות אובדניות כבר אמרתי?) עקב אסון הקינמון (לפחות מצאתי לזה שם קליט), פוררתי את העוגיות ואחסנתי במקפיא. נו מה, אני לא באמת אזרוק עכשיו את הכל, נכון? יש ילדים באפריקה שלשמחתם נחסכו מהם העוגיות האלה, אבל הם כנראה עדיין היו עושים פרצוף לו היו יודעים שהשלכתי הכל לפח. בקיצור, תזכרו את העוגיות האלה - אנחנו עוד נחזור אליהן.

פאסט פורוורד כמה שבועות. תקופת מבחנים. לא יצאתי מהבית כמעט שבוע. אין לי מושג אם איזשהו בגד שהוא לא פיג'מה בכלל עולה עלי עדיין. מקווה שאזכור איך לנהוג, אם אי פעם אכנס שוב לאוטו שלי. מקווה שאני זוכרת את הקוד של האוטו. אט אט אני מאבדת את שפיותי. התקשורת היחידה שלי כמעט עם בני אדם היא הסדרות המטופשות שאני רואה כל ערב במחשב (אז אני אוהבת לראות קוגר טאון, זה לא הופך אותי לבן אדם פחות טוב!), אחרי שכל היום ישבתי על תרגילים - כפופה, רכונה קדימה, ממרקרת עוד תרגיל שלא הבנתי. כואב לי הגב, כואבות לי הכתפיים, אוי! כמעט נפלה מהיד האצבע הצבעונית שלי, חצי אדומה מהמאמץ של הכתיבה, חצי כחולה מהדיו שנמרח עליה. אבל היא הצליחה להחזיק מעמד בסופו של דבר. לצערה.
היום החלטתי שדי, מספיק. אני חייבת הפסקה קטנה, ורצוי במטבח. עמוק בפנים ידעתי כל הזמן שפירורי העוגיות שלי (נו, אסון הקינמון, זוכרים? סבבה, עליתם עלי, סתם חיפשתי תירוץ לומר שוב "אסון הקינמון". אופס, תראו מה זה - אני ממש בריטני ספירס. רציתי לשים פה לינק לקליפ שלה, אבל אלוהים התערב לטובתכם ועשה לי דברים לא טובים למחשב, אז נוותר על זה לעת עתה) יהפכו לכדורי שוקולד והיום זה קרה. ערבבתי כל מיני דברים (בכל זאת מדובר בכדורי שוקולד, הכל הולך), חיכיתי קצת ואז גלגלתי כדורונים קטנים. למרבה השמחה הטעם של השוקולד השתלט כמעט לגמרי על הטעם הג'חנוני המשונה של עוגיות האסון.
מה שקרה זה דבר מעניין (טוב, אולי אני עושה פה שימוש קצת פזיז במילה "מעניין") - הרבה זמן לא הכנתי כדורי שוקולד או משהו דומה, נגיד טראפלס, אז שכחתי כמה מעצבן זה ואיך כל השוקולד נמרח על הידיים ומקשה על המלאכה. אז גלגלתי כמה כדורים, ואז חזרתי ללימודים שלי. ואז שוב למטבח. ואז ללימודים. וחוזר חלילה. העבודה עם השוקולד כל כך הציקה לי, שפתאום הלימודים לא נראו כל כך נוראיים.
טוב, זה שקר. לא נהניתי מגלגול הכדורים, אבל זה עדיין עדיף על פני הלמידה מבחן. קיוויתי לנסות לשכנע את עצמי אחרת, אבל אני מכירה את עצמי יותר מדי טוב כדי לעבוד על עצמי. מבולבלים? כן.. גם אני.

אז מה היה לנו, בעצם? עוגיות פגומות, כדורי שוקולד קטנים, מעט מעיקים, אך טעימים (תאמינו לי - אכלתי המון תוך כדי ההכנה. כל כך הרבה שוויתרתי על ארוחת הערב אחר כך, וזה כמעט אף פעם לא קורה) וכמות יוצאת דופן של תלונות וקיטורים, אפילו בשבילי, בשילוב מונולוג מעט קודר כך שאדם זר שלא מכיר אותי עלול לחשוב שאני באמת girl, interrupted.
אני לא. באמת.
אה, אבל נזכרתי במשהו (לא כל כך) חשוב - בכדורוני השוקולד שלי יש נוטלה. החלטתי להכניס אותה לשם משתי סיבות עיקריות: 1. נוטלה זה טעים, וכל כף שאני מכניסה לכדורי השוקולד היא כף אחת פחות שאוכל ישירות מתוך הצנצנת (ההנחה הסמויה היא שעוד אנשים יאכלו מהכדורים. המממ אולי היה כבר יותר פשוט לאכול את הכף מתוך הצנצנת) ו-2. יום שבת הקרוב, ה-5 בפברואר 2011, הוא יום נוטלה העולמי. כן, יש יום כזה וכן, אם הייתי שליטה של מדינה כלשהי (כמה מגניב זה יכול היה להיות!), יש סיכוי טוב שזה היה היום הלאומי שלנו. אלא אם כן יש יום חמאת בוטנים עולמי. רגע, אני בודקת.. אוקיי, מסתבר שהאמריקאים חוגגים את יום חמאת הבוטנים ב-24 בינואר כל שנה. אבל יום עולמי לא מצאתי. מה? להכריז על יום כזה בעצמי? רעיון גאוני, תודה לכם (לכם = הקולות בראשי, כמובן).
אבל עד לחגיגות יום חמאת הבוטנים העולמי (נראה לי שאכריז עליו ביולי) - שבת הקרובה, אכלו נוטלה בהמוניכם.
ותודה על הטיפול הפסיכולוגי - הצ'ק נמצא בדואר, בדרכו אל כל אחד ואחת מכם (שוב, רק למען הסר ספק - הפניה היא אל הקולות בראש, אני לא באמת מתכוונת לשלם אף אחד. סטודנטית עניה, הלו...)!

***
כדורוני שוקולד
מקור המתכון: לא השתמשתי באף מתכון מ-א' עד ת' (אני חוזרת ואומרת - כדורי שוקולד! it's not rocket science..), אבל נעזרתי במדריך החביב של יעל גרטי לכדורי שוקולד.

כמות: 81 כדורים קטנים למדי, אבל יכולים לצאת יותר. במהלך ההכנה אכלתי כמות שוות ערך, פחות או יותר, לעשרים כדורים (לא כדורונים, כדורים). לא, אני לא מגזימה. זה מה שקרה, true story. בכל אופן, יוצאת כמות גדולה מאד. מזל שאפשר לשמור אותם בפריזר (או בבטן, מה שמרגיש לכם יותר בטוח).

מצרכים:
200 ג' שוקולד מריר
50 ג' חמאה/מחמאה
1/2 כוס חלב
2 כפות סוכר
1 כף קלואה
1 כף נוטלה
3 כוסות פירורי עוגיות, פחות או יותר
סוכריות צבעוניות/מזרה שוקולד/שבבי קוקוס/אגוזים קצוצים לציפוי

אופן ההכנה:
1. ממיסים את השוקולד והחמאה בסיר.
2. מוסיפים את החלב, הסוכר, הקלואה והנוטלה ומערבבים.
3. יוצקים מעל פירורי העוגיות ומערבבים.
4. מגלגלים לכדורים קטנים ומצפים כל אחד בסוכריות (או משהו מהרשימה).
5. מעבירים לקופסא ושומרים במקרר/במקפיא.

הערות/תוספות/שדרוגים:
  • דבר ראשון - אפשר לשנות/להוסיף/להוריד בערך הכל.
  • האמת היא שעשיתי עוד משהו: בין שלב 2 ל-3 הוספתי לתערובת השוקולד 40 ג' שוקולד לבן חתוך לקוביות - הוא די נמס פנימה, וזה לא מה שרציתי, אם כי חשדתי שזה מה שיקרה.
  • אז לקחתי 60 ג' נוספים של שוקולד לבן, המסתי במיקרוגל (בסשנים של 30 שניות, מערבבים בין לבין - נזהרים שהשוקולד לא יישרף) ואז יצקתי אותו מעל הכל (אחרי שלב 3) וערבבתי קלות. הפעם השוקולד הלבן לא נבלע בשוקולד המריר, אבל עדיין לא כמו שהייתי רוצה. מה שכן, השוקולד הלבן המומס מתקשה קצת אחרי שהוא מתקרר ומקבל מרקם מגניב, אז דווקא שווה לנסות.
  • לגבי הקלואה - הוספתי כף אחת כי נראה לי שזה יכול להתאים. אפשר להוסיף עוד כדי לקבל טעם יותר חזק, אבל אני מתכננת לכבד את האחיינים הקטנים שלי בכדורי השוקולד, ולא נראה לי שזה רעיון טוב לשכר אותם. אפשר גם לוותר לגמרי או להחליף בליקר אחר (או בקפה מומס במעט מים חמים, אם יותר חשוב לכם הטעם של הקפה מהאלכוהול).
  • גם על הנוטלה אפשר לוותר, אבל למה?
  • את פירורי העוגיות אפשר להחליף בפירורי עוגה (דא..) או בביסקוויטים. אבל העוגיות המקולקלות שלי (כולם ביחד - אסון הקינמון) הן הסיבה שהכנתי את הכדורונים מלכתחילה.
  • אם רוצים ואם מרגישים שצריך, אפשר להכניס את הקערה למקרר לחצי שעה-ארבעים דקות לפני שמתחילים לגלגל, כדי שיהיה יותר נוח לעבוד עם החומר. אצלי זה לא באמת שינה, בכל מקרה הידיים שלי היו מטונפות משוקולד אחרי כמה דקות - גם כשגלגלתי כדורים בלי להמתין, וגם לאחר ארבעים דקות במקרר.
  • יום נוטלה שמח ותודה על ההקשבה (דרך אגב, לא עברה לידי העובדה שסיפור הרקע וההערות היו ארוכים פי כמה וכמה מה"מתכון" עצמו)! בבקשה הילחמו בדחף שלכם לברוח ולא להסתכל לאחור.. בואו לבקר שוב, אני מבטיחה להיות פחות מתישה בפעם הבאה. טוב, מבטיחה לנסות.
ייתכן שהתמונה הזו צולמה על המיטה שלי
וייתכן גם שאני שומרת את קופסת הסוכריות לקישוט בחדר השינה שלי